קריית שמונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "ק"ש" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעות אחרת, ראו קש (פירושונים).
קריית שמונה
סמל העיר קריית שמונה
סמל העיר קריית שמונה
סמליל ממותג של העיר
סמליל ממותג של העיר בעשור השלישי של המאה ה-21
קריית שמונה במבט מרכס רמים
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה אביחי שטרן
גובה ממוצע[1] ‎207 מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 24,956 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 91
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎7.8% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 1,726 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 136
תחום שיפוט[2] 14,460 דונם
    - דירוג ארצי 102
33°12′42″N 35°34′24″E / 33.2116311318334°N 35.573204923663°E / 33.2116311318334; 35.573204923663
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3] 		5 מתוך 10
    - דירוג ארצי 144
מדד ג'יני
לשנת 2019[2] 		0.3778
    - דירוג ארצי 188
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.9%
גילאי 5 - 9 6.6%
גילאי 10 - 14 7.0%
גילאי 15 - 19 6.8%
גילאי 20 - 29 16.7%
גילאי 30 - 44 17.6%
גילאי 45 - 59 16.9%
גילאי 60 - 64 6.4%
גילאי 65 ומעלה 15.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 15
–  יסודיים 10
–  על-יסודיים 11
תלמידים 3,681
 –  יסודי 1,886
 –  על-יסודי 1,795
מספר כיתות 183
ממוצע תלמידים לכיתה 23.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל קריית שמונה נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
www.k-8.co.il
קריית שמונה, 1964
המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה. שוכן בפארק הזהב
"ביג צ'יף" (1968), פסל חוצות מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין בקריית שמונה
קריית שמונה ממצפה לירן

קִרְיַת שְׁמוֹנָה היא העיר הצפונית ביותר בישראל. היא שוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה בשירותי בריאות, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר.

היסטוריה

בו' בטבת תש"י, 26 בדצמבר 1949, הוקמה קריית שמונה כמעברה על חורבות הכפר הערבי "אל-ח'אלצה" (חלסה) הנטוש, שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות במעלה ההר לדרום לבנון.[4]

קריית שמונה היא אחת ממאות יישובים חקלאיים וכשלושים ערים ועיירות פיתוח חדשות, רובם באזורי הספר, שהוקמו על ידי ממשלת ישראל מעט לאחר הקמת המדינה, בשנות החמישים והשישים. הקמת היישוב בעמק החולה, ארבעה ק"מ מן הגבול היה במסגרת היעדים של הממשלה לפזר את האוכלוסייה ברחבי המדינה ולמנוע את ריכוזן בערי החוף, לחזק את השליטה הביטחונית באזורים המרוחקים מן המרכז ולמנוע את שובם של הערבים. כמו כן, לפי "תוכנית האדריכל אריה שרון", שאומצה של ידי הגורמים המיישבים, קריית שמונה כמו עיירות פיתוח אחרות אמורה הייתה לשמש כמרכז עירוני קטן (עד 5,000 תושבים) באזור פיתוח (עיירת פיתוח) כמרכז שירותים ליישובי אצבע הגליל החקלאים. למעשה העיר נבנתה ללא תוכנית אב, אלא שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. בבניית העיר לא הייתה התייחסות לנחל עין זהב ונחל שושן (נחל הטחנות) העוברים בתוכה - בתי המגורים נבנו על גדות הנחל, ורצועה צרה בלבד יוחדה לאפיק (מלבד החלקים של פארק הזהב). בשל כך נוצר מגע ישיר ויומיומי בין האוכלוסייה לנחל - מצב נדיר בערי ישראל.

המתיישבים הראשונים 1948 עד 1951

בין מאי 1948 עד סוף 1951 עלו לישראל שלוש קהילות שלמות: 123 אלף יהודים מעיראק, 31 אלף מלוב ו-45 אלף מתימן. עליות אלה התאפיינו בהרכב משפחה עם מספר ילדים גבוה. 14 משפחות ראשונות מקרב עולי תימן הגיעו לבתים העזובים של חלסה ב-18 ביולי 1949 כדי לאכלס את היישוב החדש, ככפר חקלאי למחצה שנקרא תחילה "קריית יוסף" על שמו של יוסף טרומפלדור. באביב-קיץ 1950 גדל מספרם ל-218 משפחות, שהקימו במעברת חלסה ועדים שנאבקו לחינוך ברוח המסורת היהודית, בית כנסת ומקווה וקבלת אדמות חקלאיות כפי שהובטח להם. כמו כן, הם דאגו לסילוקו של מנהל המעברה בשל היחסים העכורים בינו לבינם ועוד. חלק הארי ממשפחות העולים שדרישותיהן לא נענו עזב את המקום בשנים 1952 עד 1953 והקימו את מושבים תנובות ושער אפרים בשרון[5][6].

בתחילת יוני 1950 הוסב שם היישוב ל"קריית שמונה" על מנת להנציח את שמונת מגיני תל חי ובראשם טרומפלדור, שנפלו בשנת 1920 במאורעות תל חי.[7] שם היישוב שונה ללא דיון עם 800 התושבים שכבר התגוררו ביישוב שהפך למעברה. ללא דיון עמם גם הוחלט על הפיכתה של קריית שמונה מיישוב בעל אופי חקלאי למחצה, כפי שציפו עולי תימן, ליישוב עירוני, לעיירה[6].

באותה עת גופי הממשלה תכננו בניית 250 יחידות דיור על ידי חברת סולל בונה ולהפיכתה לעיירה על שטח של 970 דונם, פחות מעשירית מאדמות הכפר הערבי חלסה. סולל בונה הכשיר את העולים במקצועות הבניין.

באוקטובר 1950 נמנו ביישוב 1,500 תושבים. בעקבות ניסיונם המר עם התימנים בדצמבר 1950, המוסדות המיישבים החליטו על שינוי נרחב בהרכב האוכלוסייה במעברה וקבעו כי מעתה ייקלטו במקום משפחות מקרב עולי אירופה בלבד. ההחלטה מומשה במהרה ובסוף 1950 הגיעו המשפחות הראשונות מרומניה והונגריה אל אוהלי המעברה. בעקבות גלי העלייה ההמונית לישראל הגורמים המיישבים חזרו בהם מהחלטתם ובמהלך 1951 הם הפנו עולים גם מעיראק, מהודו, מפרס, ומחבלים כורדיים שבפרס ובעיראק. מספרם של העולים מעיראק, פרס והודו עלה על מספר העולים ממזרח אירופה וביולי 1951 נמנו 4,000 תושבים שהועסקו בעבודות ייבוש ופיתוח עמק החולה ובבניית בתי מגורים.

בחורף הסוער והקשה של סוף 1950 ותחילת 1951 לקח צה"ל אחריות "במבצע מעברות" על מעברת חלסה, אבל במהלך 1951 הצבא צמצם את מעורבותו למינימום ומועצה אזורית הגליל העליון המשיכה לשאת בעול, ועד מאי 1953 היה הניהול המוניציפלי של קריית שמונה בידיה, אז הוכרה קריית שמונה כמועצה מקומית. בין מאי 1953 לקיץ 1955 פעלו בה שלושה ראשי מועצה ממונים שנשלחו למעשה על ידי מפלגת מפא"י. בקיץ 1955 התמנה ראש המועצה הראשון, אשר ניזרי, בעקבות קיום הבחירות המקומיות הראשונות.[5]

האטת העלייה אפשרה אכלוס העולים הראשונים מעיראק, פרס, ורומניה בבתים החדשים בשיכון א, ב', ו-ג' ולהמשיך ולבנות בתים נוספים. חלק מן התושבים הראשונים קבלו בנוסף לבית גם משק עזר של שני דונמים לצורך השלמת ההכנסה שבהם הם גידלו יונים למאכל, כוורות לדבש, כבשים, עצי פרי וירקות. התושבים קבלו את "ההדרכה" ממשרד החקלאות.

המתיישבים מצפון אפריקה 56–1954, 1961-64

בקיץ 1954 בעקבות תהפוכות פוליטיות בצפון אפריקה החלה העלייה הגדולה ממרוקו ומתוניסיה. עד סוף 1956 עלו לארץ 100 אלף עולים, מתוכם כ-90 אלף באו ממדינות אלה. קליטתם של העולים התבצעה בתאום רב בין רשויות הקליטה בשיטה שכונתה בשם "מהאונייה לכפר". בשנים הראשונות לקריית שמונה הופנו אליה עולים שכבר שהו באחד ממחנות העולים או באחת המעברות במרכז הארץ. רבים התנגדו ואחרים נטשו את קריית שמונה. בגל העלייה של 1954 עד 1956 הופקו הלקחים על ידי רשויות הקליטה והעולים הופנו ישירות מן האוניות למושבי העולים שהיו בהם בתים למכביר. לאחר מכן הם הופנו למקום מגורים קבוע ומסודר בעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה. בשל האצת קצב העלייה הוקמו פחונים וצריפים בקריית שמונה אשר שימשו דיור זמני עד למעבר הקבע. בגל העלייה השני שהחל בסוף 1961 ונמשך שלוש שנים עלו יותר מ-115 אלף עולים מתוניסיה ומרוקו לעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה.

אמצע שנות השישים עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים

בסוף שנת 1963 אוכלוסיית קריית שמונה עמדה על 15,000 תושבים, כשהצפי אז היה ל-30,000 תושבים בשנת 1980. הצפי הזה לא התממש עד היום בשל הגירה שלילית מסיבית במהלך שנות ה-60 ולאחריהן. העיר נותרה בגודל דומה (15,200 תושבים) בשנת 1983 מיד לאחר סיום מבצע שלום הגליל, וגדלה בכמאה תושבים נוספים עד שנת 1989, לפני גל העלייה מברית המועצות לשעבר. מאזן ההגירה בשנים אלו היה תמיד שלילי והוא התאזן בזכות הריבוי הטבעי.[8] בניגוד למצב כיום, כשקריית שמונה מהווה דוגמה לעיר חדשה ו"עיר גנים", בפועל היא הייתה עיר כושלת במשך עשורים רבים. תחלופת התושבים בעיר הייתה גבוהה, ולפי הערכה עברו דרכה כ-75 אלף תושבים ב-25 השנים הראשונות לקיומה. הגורמים העיקריים להגירה השלילית היו:

  1. ריחוק היישוב ממרכז הארץ המייקר את הוצאות הייצור לא משך יזמים והון פרטי;
  2. חוסר נכונות הממשלה להשקיע משאבים בפיתוח העיר (פיתוח מוקדם של אזור תעשייה ובניית מוסדות ממשלתיים בתחומה. לדוגמה, רק בשנת 1958 הוקם בה מפעל טקסטיל שהיה בית החורשת הראשון במקום. ולא רק זאת ראשי הרשות המקומית ותושביה היו תלויים בחסדי ההסתדרות והממשלה ביוזמותיהן והשקעותיהן).
  3. העדר תשתית עירונית נאותה ושירותים מספיקים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והמסחר;
  4. תחרות סמויה וגלויה עם המועצה האזורית גליל עליון על אדמות, הקמת מפעלים, אזורי מסחר ועוד.
  5. המצב הביטחוני הקשה מחמת קרבתה של העיר לגבול. התושבים סבלו מפגיעות בנפש וברכוש ובחוסן החברתי ומתדמיתם הנמוכה בעיני תושבי ישראל.

בשל מיקומה של העיר בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון, סבלה העיר מאז שנות ה-60 מפיגועי חדירות מחבלים, שהגיעו מעבר לגבול, וכן מירי טילי קטיושות שהחלו בסוף שנות ה-1960. אחת התקריות החמורות הייתה ב-11 באפריל 1974, עת חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה ששה-עשר מתושביה. לבד מאובדן חיי אדם במעשי החבלה, הורגלו אז התושבים לחיות בפחד, והתקשו לשמור על שגרת עבודה[9] והעיר ספגה ממעשי החבלה נזקים קשים לרכוש.[10] סיבות אלו תרמו רבות ליציאה למלחמת לבנון הראשונה, וכן למבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" ולעצירת התפתחותה של העיר ולפגיעה קשה נוספת בתדמיתה, שהיה גם ככה נמוך ביותר.[11]

העלייה מברית המועצות לשעבר משנת 1990 ואילך

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הביאה לשינויים מבניים עמוקים ומהירים בקריית שמונה: גידול ניכר במספר התושבים ובשטח הבנוי, שינויים בהרכב החברתי ובמבנה הכוח הפוליטי.

גידול ניכר במספר התושבים - בשנת 1989, טרם גל העלייה הגדול, אוכלוסיית קריית שמונה נאמדה ב-15,300. משנת 1990 עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר ועד 2001 אוכלוסייתה גדלה ב-6,100 תושבים ונאמדה ב-21,400 תושבים מתוכם 3,800 עולים (לא כולל ילדים שנולדו בישראל לאימהות שעלו מברית המועצות). העולים אז היוו 18% מכלל תושבי קריית שמונה. בשנתיים הראשונות לעלייה (בשנים 1990 עד 1991) אוכלוסיית העיר גדלה ב-3,100 ומאזן ההגירה היה חיובי. במהלך עשר שנים הבאות (משנת 1992 עד 2001) אוכלוסייתה גדלה ב-3,000 תושבים נוספים. בעשר השנים הללו מאזן ההגירה היה שלילי (1,356-). מספר הנכנסים לקריית שמונה נאמד ב-6,339 והיוצאים ממנה ב-7,837. במרוצת 12 השנים, 1990 עד 2001, מספר הנכנסים לעיר היה 12,290 והיוצאים ממנה 9,075. עבור 3,944 עולים קריית שמונה הייתה היישוב הראשון בו השתקעו.[12]

לפי נתונים של משרד העלייה והקליטה המתבססים על נתוני משרד הפנים, מספר העולים מברית המועצות משנת 1989 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה הוא 3,751, המהווים כ-16.5% מתוך 24,669 תושבי העיר[13][14].

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר העולים מברית המועצות משנת 1990 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה קטן יותר, ועומד על 3,293 איש המהווים 14.6% מתוך 22,624 תושבי העיר[14].

גידול ניכר בשטח הבנוי - ממשלת ישראל העניקה לכל עולה סל קליטה עבור שכירות דירה בכל מקום בהתאם ליכולותיו ולצרכיו. מדיניות זו של "קליטה ישירה" גרמה לעליה חדה במחירי הדיור בישראל, וכבר בשנת 1990 הדירות בשוק החופשי אזלו וממשלת ישראל יזמה בניית אלפי דירות על ידי קבלנים בהבטחה לרכוש מהם את הדירות שלא יימכרו. בקריית שמונה הוקמה שכונה חדשה בשם "שכונת הוורדים". מרבית השכונות נבנו על מורדות הרי נפתלי. הפעם השכונה נבנתה מעבר לגבעת השחומית, כאשר חלקה בנוי על הצלע המזרחית של גבעת השחומית. הבניה בה מגוונת וכוללת בתים צמודי קרקע, דו-משפחתיים, קוטג'ים טוריים ובניינים בני 6 עד 7 קומות.

שינויים בהרכב החברתי - העלייה מברית המועצות הייתה שונה במהותה מעליותיהם של עולי ארצות המזרח, הן ברקע הכלכלי והתרבותי שלה, והן במנטליות של העולים. היא הייתה מורכבת ברובה מאוכלוסייה עירונית בעלת מקצועות חופשיים עם מספר שנות השכלה גבוהה. עולים אלה הגיעו ארצה, לאו דווקא מטעמים אידאולוגיים ציוניים, אלא בעיקר מחמת גילויי אנטישמיות בברית המועצות, וההזדמנות שניתנה להם להגר בעקבות מדיניות הגלסנוסט. במהלך העשור של שנות ה-90 הייתה ירידה ממוצעת בשנות ההשכלה ועלייה במספר העולים שאינם יהודים.

הפיזור של העולים בקריית שמונה בשנים הראשונות נקבע בהתאם לפיזור של הדירות הריקות בה. גם לאחר בניית שכונת הוורדים לא נוצרה שם מובלעת הומוגנית של העולים. הבתים החד-קומתיים הקטנים אבל עם עתודה להרחבה, הדיור הזול, והמשכנתאות הזולות הביאו עולים רבים לשכונה, אבל גם הביאו תושבים ותיקים. המעבר של תושבים וותיקים אל השכונה שחררה דירות רבות בשכונות הוותיקות לטובת עולים נוספים שעברו להתגורר ברחבי העיר. כל הסיבות הללו מנעו יצירת מובלעות גאוגרפיות של עולים בקריית שמונה אלא מרחבים הטרוגניים בינם בין התושבים שרובם ממוצא צפון אפריקה, אבל הומגניים מבחינה מעמדית. כניסת העולים לקריית שמונה לא העלתה את מעמדה הסוציאלי אקונומי אבל גם לא לנסיגה כפי שקרה בערי פיתוח אחרות. העולים החדשים יצרו דפוס ההתבדלות מובחנת מהוותיקים והם התאפיינו בגבולות אתניים ותרבותיים ברורים, גם בקרב בני הנוער.

כמו כן, המלאי הגדול של דירות לא הביא לתחרות בין העולים הנזקקים לבין התושבים הוותיקים והמוחלשים על דירות בדיור הציבורי. כמו כן, בקריית שמונה לא הייתה עלייה מסיבית במספר הפונים למחלקת הרווחה. העולים החדשים, שחששו לחשוף עצמם לשלטונות, פתרו את בעיותיהם לבד. למשל, כדי לצאת לפנימיות הייתה פנייה לעליית הנוער והסבתות סייעו בגידול הילדים. מאידך, הייתה עליית גדולה במספר הקשישים שפנו למחלקת הרווחה כדי לזכות בהטבות (למשל: מענק חימום וסיוע בחגים). מאות קשישים ללא עורף משפחתי היוו ומהווים נטל כבד על מחלקת הרווחה. הדור הצעיר שהגיע לקריית שמונה עזב את העיר וחלקם אף ירד מן הארץ והותיר את הוריהם לבד ולעיתים עם חובות.

התחרות בין התושבים הוותיקים לבין העולים הייתה בתחום התעסוקה. מאידך, העולים הביאו לפריחת העסקים הקטנים וגידול משמעותי של ילדים בבתי הספר.

שינויים במבנה הכוח הפוליטי - המקרה הראשון בישראל של התמודדות מפלגת עולים בבחירות לרשויות המקומיות היה בקריית שמונה בשנת 1993. ולא רק זאת אלא שמפלגת קידמה בעיר הצליחה להכניס את פרופסור מיכאל נודלמן כחבר מועצת העיר ויו"ר ועדת הכספים במועצה עד שנת 1996, שנה בה נבחר לכנסת ה-14 מטעם ישראל בעלייה.[15] מפלגת קידמה הוקמה בגלל מצבה העגום של האינטליגנציה הרוסית שהתרכזה בקריית שמונה.

שיעור אבטלה גבוה, ריחוק מהמרכז ואיום ביטחוני מתמיד היו מקור בלתי נדלה לתסכול מצטבר בעיר.

ראשית המאה ה-21: נסיגת צה"ל מלבנון ומלחמת לבנון השנייה

מאז יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 והנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון שרר שקט יחסי בעיר בניגוד לתחזיות הפסימיות והשקט נשמר במהלך הלחימה בספטמבר 2000. השקט הופר בשנת 2006 בעת מלחמת לבנון השנייה, בה ספגה קריית שמונה פגיעות ישירות רבות של רקטות שנורו מלבנון, מאז המלחמה ישנו שקט מלבנון אך פעם בכמה שנים נורו טילי קטיושה לעבר העיר מלבנון. במהלך שנים אלו נבנו שתי שכונות חדשות בצפון העיר, 'מורדות נפתלי' ו'יובלים' והורחבו הקניונים בעיר ומספר בתי הארחה והצימרים לתיירות. בבחירות לרשויות המקומיות שנת 2018 נבחר אביחי שטרן לראש העיר והיה לאחד מראשי העיר הצעירים בישראל.

מלחמת חרבות ברזל – 2023 והלאה

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הוחלט על פינוי העיר קריית שמונה, כמו גם עשרות יישובים בגליל העליון, לבתי הארחה בירושלים, נתניה וחיפה במימון המדינה.[16] זאת מחשש למתקפה מצד צפון בידי ארגון הטרור חזבאללה. במהלך המלחמה הופגזה העיר בירי טילים ורקטות מלבנון, יחד עם יישובים אחרים באצבע הגליל ובגליל המערבי, ונגרם בה הרס רב. בפברואר 2024 פגע טיל נ"ט בעיר וגרם לפציעתם הקשה של נער ואימו.[17] בסוף מרץ נהרג במתקפת טילים על קריית שמונה עובד מפעל, ושני עובדים נוספים נפגעו קל.[18] בחודש מאי, דיווח ראש העיר, אביחי שטרן, שמתוך כ־24,000 תושבים, רק 3,000 איש נותרו בקריית שמונה. שאר התושבים פוזרו בין בתי מלון רבים.[19] בחודש זה פרצו גם שריפות סביב העיר בעקבות שילוב של מטחי ירי ושרב.[20]

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים בקריית שמונה 24,956 תושבים (מקום 91 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎7.8%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 75.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,742 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[21]

כיום יש זליגה של כ-1,000 משפחות אל ההרחבות בקיבוצים באזור. להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים

  • פארק הזהב - פארק עירוני המהווה מרחב טבע אורבני ייחודי מסוגו בישראל, בליבה של קריית שמונה. זהו השטח הציבורי הפתוח הגדול והמרכזי בעיר, המשתרע על שטח של כ־110 דונמים. שמו ניתן לו על שם "נחל עין זהב" החוצה אותו והוא שוכן בחלקה המזרחי של קריית שמונה, למרגלות גבעת שחומית. לאחר שיקום הנחל והפארק מקיים האזור מערכת אקולוגית טבעית בלב העיר.[22]
  • חורשת קק"ל - חורשה הנמצאת בדרום העיר ובה גן משחקים, מתקני כושר ושטחי צמחייה פורייה.
  • המוזיאון לתולדות קריית שמונה - ממוקם בבניין המסגד הנטוש ששימש את היישוב אל-ח'אלצה, כיום בתוך שטח הפארק העירוני, פארק הזהב. בניין המסגד נבנה על ידי כאמיל אפנדי בשנת 1906. בשנת 1948 ננטש המסגד ונהרס ועם בואם של ראשוני העולים לכפר הערבי הנטוש, שימש המקום למפגשים ואירועים חברתיים.[23] בשנת 1968 הפך הבניין למשכנו של בית משפט השלום בעיר ולאחר 20 שנה, בשנת 1988, הוחלט להופכו למוזיאון עירוני שישמר את תולדות היישוב.[24]
  • בית הספר לילדי הבדואים - בניין אבן הנמצא במרכז העיר אשר עד היום נראים שרידיו. בנין זה נבנה על ידי הבריטים בשנת 1936 על מנת לפייס את התושבים הערבים הממורמרים. במסגרת מאמציהם של הבריטים להשתלב במרחב הכללי של האוכלוסייה הוחלט להקים בכפר חלסה שני בתי ספר לילדי הבדואים היושבים במקום. בית ספר כללי שילמד אותם לימודים רגילים כגון כתיבה וקריאה ובית ספר חקלאי שילמד את ילדי הפלחים יסודות החקלאות המודרנית. הבניין השני נבנה בדרום העיר באזור משתלת הקרן הקיימת ונהרס על ידי קק"ל בשנות ה-80. בשנת 1948 ננטש המבנה כפי שננטשה כל העיירה הערבית חלסה. בשנת 1949 כשהגיעו ראשוני העולים לכפר חלסה, המבנה היה נטוש לחלוטין. רק בשנות החמישים כאשר קריית שמונה מנתה מעל 1,500 נפש והמעברה מנתה כ-3,000 נפש הוחלט להעביר למבנה זה חלק מתלמידי היישוב שלמדו בחאן והכינו את המקום לקליטת מספר תלמידים לבית ספר שנקרא בית-חינוך ב' ללימודים של שומרי מסורת ודת. בית ספר זה היה בית הספר הממלכתי הדתי הראשון של היישוב. בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים ננטש המבנה כאשר התלמידים הועברו למבנים אחרים ביישוב המתפתח. המבנה שימש כספרייה עירונית ראשונה, אחר כך שימש כמועדון טכני משגשג וכן כמקום של תנועת הצופים. המבנה ננטש בראשית שנות השבעים כאשר המצב הביטחוני לא איפשר לקיים שם פעילות ציבורית. כיום המבנה נטוש כאשר ישנם מספר תוכניות לשיפוצו ולהופכו למוזיאון או למסעדה, אם כי קיימת תוכנית מוכנה להורסו ולבנות במקומו בניין העירייה חדש.
  • בית החאן - ביתו של כאמיל אפנדי, בעל אדמות רבות בגליל ובכפר אל-ח'אלצה. המבנה נבנה על ידו בשנת 1906 וננטש בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות. במשך השנים שימש המבנה הן למגורים והן כמבנה ללימודים ולבתי עסק, עבור העולים החדשים אשר הגיעו להתיישב במקום. בשנת 1982 שופץ המבנה בתרומה של 2 מיליון דולר מקהילת סן פרנסיסקו, תרומה אשר הדגישה את מבנהו הייחודי. כיום משמש המבנה כמרכז אומנויות אזורי השייך לרשת המתנ"סים.[25]
  • טחנת הקמח - שרידי טחנת הקמח נמצאים מדרום ל"פארק הזהב". התחנה נבנתה על ידי משפחת חסין העשירה מהכפר הונין ופעלה עד לקום המדינה. התחנה סיפקה קמח לפלחים אשר עיבדו את השדות באזור והיא אחת משתי תחנות אשר נמצאו בקריית שמונה. האחת נהרסה כליל בעת פיתוח השכונה והשנייה נשמרה, עקב הצמחייה הגבוהה אשר כיסתה אותה. טחנה זו מיועדת לשיפוץ יסודי ולהפעלה.
  • בניין המשטרה - בנין המשטרה בקרית שמונה הוא מבנה אשר נבנה על ידי הבריטים בשנת 1939, לאחר פרעות תרפ"ט, ולצורך שמירה על הסדר הציבורי. המבנה ננטש עם סיום המנדט הבריטי ונתפש שוב על ידי כוחות הפלמ"ח שהגיעו לכפר הערבי הנטוש. המבנה שימש למתן שירותים אזרחיים שונים, משרדי ממשל ולכוחות שיטור. תחילה שימש המבנה הנטוש כמרכז האזורי לנתינת שירותים שונים כגון הדואר, השמירה ומשרדי הממשל. רק בשנת 1949 הועברו יחידות שוטרים עבריים ממטולה לאייש את התחנה, בעת שהחל גל העלייה הגדול ליישוב חלסה והיה צורך בשוטרים לפקוח ושמירה על הסדר הציבורי. המבנה חולק לשניים. חלק אחד היה משרדים אזרחיים ששימשו את ראשי היישוב הראשונים והחלק השני שימש כתחנת משטרה לכל דבר. כיום מבנה זה משמש כבנין המשטרה המקומית בעיר.

תעשייה ומסחר

למרות היותה היישוב המרכזי באזור התיירותי של אצבע הגליל, מתקיימת בקריית שמונה פעילות מועטה בתחום התיירות. בקצה הדרומי שלה ממוקם הרכבל העולה למנרה (אינו פועל), המלון היחידי בה הוא בית החייל של האגודה למען החייל ויש בה מעט צימרים. בעיר פועלות מספר מסעדות המסווגות כמסעדות עממיות או מסעדות אוכל מהיר.

לעיר שני אזורי תעשייה: אחד צפוני הנמצא סמוך לכביש 99 המוביל לכיוון היישוב דן, ואחד דרומי הנמצא סמוך לכניסה הדרומית לעיר. שניהם מאכלסים מספר בתי חרושת ומלאכה, מסגריות, מוסכים ונגריות. הבולטים בהם[דרושה הבהרה] הם מפעל "לודזיה" לייצור גרביים, מפעל "מיצי הגליל העליון" (יצרן המותג "סיידר הגליל") ומפעל של חברתנביעות.

שטח כלל האזורים המוקצים לתעשייה ומלאכה הוא 1,530 דונם, מתוכם 1,281 הם בגדר "שטח תפוס" והיתר, 249, הם בגדר "שטח פנוי". מספר העובדים בכלל אזורי התעשייה הוא 1,037.[26]

להלן טבלת המפעלים על פי גודל שטח הקרקע:[26]

מפעלים קטנים (עד 10 דונם) מפעלים בינוניים (10–30 דונם) מפעלים גדולים (מעל 30 דונם)
אדיה חברה לנכסים בע"מ - 9 דונם רימוני פלסט בע"מ - 11 דונם עוף הגליל בע"מ - 51 דונם
המובילים קריית שמונה בע"מ - 9 דונם מטיילי קריית שמונה בע"מ - 10 דונם אשליר בע"מ - 40 דונם
מירג חב' לפיתוח בע"מ - 9 דונם גליל כימיקלים בע"מ - 26 דונם אדיל אחזקות בע"מ - 39 דונם
אם.אי. סולפונציה בע"מ - 8 דונם חב' ' החשמל לישראל בע"מ - 23 דונם
יהודה ברוך-אל - 8 דונם

במרץ 2011 התקבלה בוועדת הכספים של הכנסת החלטה לפיה משרד האוצר ומשרד התמ"ת יסייעו לחברת "איתוראן" להעתיק את מרכז השרות שלה מיהוד לקריית שמונה. מהלך זה היה עשוי להוסיף לעיר 300 מקומות עבודה. בעקבות חילוקי דעות, התבטל המהלך.[27]

באוגוסט 2019 פרסם משרד הכלכלה קול קורא בנוגע להקמת מתחם תעשייה חדש בעיר, שצפוי לאכלס בין היתר מכון לחדשנות בתחום המזון ומתחם פודטק של הרשות לחדשנות. גודל המתחם צפוי להיות כ-17 דונם.[28]

בסוף 2019 החלו העבודות להקמת מעונות סטודנטים בעיר. מפני שמרבית מעונות הסטודנטים בישראל מתפקדים רק עשרה חודשים בשנה, בקיץ המתחם יתפקד כמלון בו ניתן יהיה להשכיר לתיירים את חדרי המתחם. על פי התכנון הפרויקט ישתרע על שטח של כ-17 אלף מ"ר ויכלול קומת מסחר, מעליה קומת משרדים ומעליהן שמונה קומות עם 316 דירות שישמשו כ-400 סטודנטים. על מנת לתת מענה ראוי לדיירי המעונות יבנה במבנה לובי מפואר, חדר כביסה, קולנוע, חדר כושר, וחדר לשיעורי ספורט.[29]

ב-2 בספטמבר 2020 הושק מרכז הפודטק הבינלאומי של ישראל בקרית שמונה "מרגלית סטארט-אפ סיטי בגליל" (Margalit Startup City Galil), שמצטרף למרכזי החדשנות הבינלאומיים שהקים אראל מרגלית בירושלים, בניו יורק, בבאר שבע, בחיפה ובתל אביב.[30]

הטבות בחקיקה

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.[31] לתושבי יישוב זה ניתן זיכוי ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[32]

תרבות

היכל התרבות המופעל על ידי מחלקת התרבות של העירייה, משמש גם כקולנוע העירוני, בו מוקרנים סרטים בסופי שבוע תמורת תשלום דמי כניסה סמליים.

בעיר פועלת להקת המחול הייצוגית "הורה גואל" ע"ש גואל קמרי, וקבוצת התיאטרון "אנסמבל צפונית'לה".[33] בעבר פעלו בעיר תיאטרון מראה, שהוקם על ידי השחקן מנחם עיני, ומסעדת "קפה חברותא", שהוקמה בעקבות המחאה החברתית ב-2011.[34]

בעיר מצויים מספר מתנס"ים:

  • בית ונקובר (מתנ"ס כל-נדרי) - בית הנוער העירוני נפתח בשנת 2007, ונותן מענה חברתי לכלל בני הנוער בעיר. בית הנוער משמש כמוקד פעילותם של עיד"ן, נוער בסיכון, מרכז אתגרים, נוער עולה, נוער צד"ל ומנהיגות נוער במהלך שנת הלימודים ובחופשות. כמו כן מהווה המקום מקור לשיתופי פעולה עם מסגרות נוספות הפועלות בתוכו כגון: מטמון, קפה מותק לתשושי נפש, חוגים וציון מועדים על פי הלוח העברי.
  • מרכז תקוותנו - מבית קרן ילדנו. המרכז הקהילתי הממוקם ברחוב טרומפלדור הוא הגדול באצבע הגליל, ומשרת את תושבי העיר והסביבה משנת 1973. מרכז תקוותנו מפעיל חוגי ילדים, הרצאות בנושאים שונים, הכשרה מקצועית, וקליטת עולים מבני מנשה וחבר העמים – בשיתוף משרד הקליטה.[35] מרכז תקוותנו מפעיל גם 2 מעונות
  • בית החאן - מרכז אומנויות אזורי.
  • מתנ"ס ארתור פוקס.

בקריית שמונה שני מקומונים - "מידע 8" היוצא לאור מאז 1973, ו"חדשות הגליל" היוצא לאור מאז 2005. העיתונים מפעילים אתרי אינטרנט ומופצים מדי יום שישי.

חינוך

בעיר ישנם שישה בתי ספר יסודיים המונים כ-1,800 תלמידים. ארבעה מתוכם ממלכתיים: מצודות, תל חי, המגינים וקורצ'אק; שניים מתוכם ממלכתיים דתיים: עוזיאל ורמב"ם. בית ספר "יצחק הנשיא", שפעל בעבר, נסגר ב-2020 עקב מספר תלמידים נמוך.[36]

כמו כן ישנם ארבעה בתי ספר תיכוניים המונים כ-1,750 תלמידים: מקיף דנציגר, המתמיד, אולפנית, ברנקו-וייס.

בעיר ממוקם בית הספר רננים, בית ספר על-אזורי לחינוך מיוחד המונה כ-125 תלמידים. מוסדות חינוך נוספים בעיר הם מרכז פיסג"ה, החווה החקלאית, שפ"י, מתי"א.

בעיר נמצאת ישיבת ההסדר קריית שמונה בראשות רב העיר לשעבר, צפניה דרורי בשיתוף עם הרב ישראל קירשטיין, המהווה מרכז תורני לכל יישובי הגליל העליון. תלמידיה משלבים לימוד תורה עם שירות ביחידות הקרביות של צה"ל. הישיבה הוקמה בשנת 1977 בקריית שמונה במטרה לחזק את העיר.

בסמוך לעיר נמצאת המכללה האקדמית תל חי, מעונות הסטודנטים של המכללה ממוקמים כשני קילומטר מערבית אליה, בחלקה הצפוני של קריית שמונה. לימודי המכללה מתקיימים בשני קמפוסים, האחד המצוי כשני ק"מ צפונית לקריית שמונה, והשני, אשר נחנך בתחילת שנת הלימודים תשס"ט, ממוקם מזרחית לקמפוס הראשון.

תנועות נוער

סמל

הסמל בנוי ממספר מוטיבים:

  • האריה השואג: סמל גבורתם של שמונת גיבורי תל-חי, על שמם נקראת קריית שמונה, מסמל את ההיסטוריה של העיר בתקופתו של יוסף טרומפלדור וחבריו בסיפור מאורעות תל-חי. בנוסף "האריה השואג" סמל לחוזק ולכוח העמידה של התושבים מול הקטיושות והפיגועים. האריה השואג מופיע גם בסמל המועצה האזורית גליל עליון, בסמל מכללת תל-חי ובסמל בית ספר תל-חי בקריית שמונה.
  • גלגל התעשייה: סמל לתעשייה המתפתחת בעיר.
  • בנייה וצמיחה: העיר בתנופת בנייה והתפתחות תוך שמירה על איכות הסביבה והנוף.
  • החרמון והשמש העולה: הנוף המרהיב והשמש העולה, המהווה סימן לתקווה.

אקלים

אקלים בקריית שמונה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 16.9 18.4 21.8 26 31.1 33.8 35.6 35.6 34.1 30.9 25 19.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 6.2 6.7 8.7 11.8 15.1 18.1 20.4 20.9 18.6 15.4 10.7 7.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 121.1 103 64.9 20.6 4.4 0 0 0 1.6 19.9 64.4 99.1
מקור: IsraelWeather

ראשי העיר ויושבי ראש המועצה המקומית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: יש להשלים את סיעות ראשי העיר והמועצה המקומית.
מספר ראש המועצה המקומית מספר קדנציות משך הכהונה סיעה הערה
1 אברהם הכהן 1 1954-1953 ראש מועצה ממונה
2 אילן הרטוב 1 1955–1954 ראש מועצה ממונה
3 יצחק זכאי 1 1955 ראש מועצה ממונה
4 אשר ניזרי 3 1955 - 1960, 1968-1965, 1970 - 1971 ראש המועצה הנבחר הראשון
5 דוד מורה 2 1960 - 1965, 1968 - 1970
6 אברהם אלוני 1 1971 - 1974 בסוף כהונתו הראשונה הוכרזה קריית שמונה כעיר
מספר ראש העיר מספר קדנציות משך הכהונה סיעה הערה
1 אברהם אלוני 2 1974 - 1975, 1976 - 1980 יצא לחופשה ללא תשלום בין נובמבר 1975 ועד דצמבר 1976
2 דוד חזן 1 1975 - 1976 ממלא מקום של אברהם אלוני
3 ראובן רוברט 1 1980 - 1983 יו"ר ועדה קרואה[39][40]
4 פרוספר אזרן 3 1983 - 1997
5 חיים ברביבאי 3 1997 - 2008 עזב את תפקידו לאחר שהורשע בפלילים[41]
6 סמי מלול 1 2008 אפריל 2008 - דצמבר 2008, ראש העיר בפועל
7 ניסים מלכה 2 2008 - 2018 הליכוד
8 אביחי שטרן 1 (בכהונה) מכהן קריית שמונה מתחדשת נכנס לתפקידו ב-4 בדצמבר 2018

ערים תאומות

לקריית שמונה יש ברית ערים תאומות עם הערים:

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: קריית שמונה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קריית שמונה

כתבות

היסטוריה

אנגלית

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ יואב גלבר, מניעת השיבה, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 287
  5. ^ 5.0 5.1 אמיר גולדשטיין, הקיבוץ והמעברה: המקרה של קיבוצי הגליל העליון וקרית שמונה, באתר ReseachGate, ‏12-2017
  6. ^ 6.0 6.1 אמיר גולדשטיין, על יוזמה ונחישות: כיצד עיצבה קבוצת עולי תימן שייסדה את קריית שמונה את מציאות חייה בארץ, באתר ReseachGate, ‏2-2021
  7. ^ חמישה נהרגו בקרב על תל חי במאורעות תר"פ (בנימין מונטר, דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, יעקב טוקר וזאב שַרף), ושניים נהרגו מספר שבועות לפני כן (שניאור שפושניק ואהרון שר).
  8. ^ הרשויות המקומיות בישראל, 1998-1984 (פרסומים סרוקים), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  9. ^ שמעון זייט, פוטרו מעבודתם פקידים שנעדרו בימי המתיחות, דבר, יום רביעי, עמוד 1, 29 ביולי 1981
  10. ^ שמעון זייט, מיליון שקל - הנזק הישיר מהקטיושות לקריית שמונה, דבר, יום שני, עמוד 2, 13 ביולי 1981
  11. ^ בבית אדלשטיין שבקרית שמונה נחתם הסכם ה-17 במאי 1983 בין ישראל ללבנון בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.
  12. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל, 1998-1984 (פרסומים סרוקים), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  13. ^ משרד העלייה והקליטה, עולים מ-1989 עד 2015 לפי ישובים ומועצות, באתר מאגרי המידע הממשלתיים
  14. ^ 14.0 14.1 הרשויות המקומיות בישראל - קובצי נתונים לעיבוד 1999 - 2019, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  15. ^ רשומות מדינת ישראל, ילקוט הפרסומים 4166, באתר נבו, ‏19-11-1993
  16. ^ אלי אשכנזי ואמיר בוחבוט‏, תושבי קריית שמונה יפונו לבתי הארחה במימון המדינה, באתר וואלה!‏, 20 באוקטובר 2023
  17. ^ ליאור אל-חי, שמעון אלבז, יאיר קראוס, יואב זיתון, ליאור בן ארי, הסלמה בצפון: בן 16 ואימו נפצעו קשה מירי נ"ט על קריית שמונה, באתר ynet, 13 בפברואר 2024
  18. ^ עידן אבני ומישל מכול, זאהר בשארה, בן 38 מכפר עין קנייא, הוא ההרוג במתקפת הטילים על קריית שמונה, באתר ישראל היום, ‏27 במרץ 2024
  19. ^ אתר למנויים בלבד ניר גונטז', מה הציון שתתן לנתניהו מ-1 עד 10? "2-1. אחרי המלחמה צריך להחליף אותו", באתר הארץ, 8 במאי 2024
  20. ^ יאיר קראוס, הכבאים שנקראו להציל את קריית שמונה: "המטחים נמשכו תוך כדי", באתר ynet, 12 במאי 2024
  21. ^ פרופיל קריית שמונה באתר הלמ"ס
  22. ^ אתר למנויים בלבד איתן לשם, קריית שמונה עלתה על מפת הטבילות בצפון, באתר הארץ, 28 ביוני 2022
  23. ^ מסגד בקרית-שמונה, באתר ארכיון המדינה
  24. ^ מוזיאון לתולדות קריית שמונה, באתר משרד החינוך
    מוזיאון לתולדות קריית שמונה, באתר עיריית קריית שמונה
  25. ^ אלי אשכנזי‏, "הנקמה" באיש שהרג את טרומפלדור מובילה אל העתיד של קריית שמונה, באתר וואלה!‏, 28 במאי 2020
  26. ^ 26.0 26.1 אזור תעשייה קרית-שמונה, באתר מידע על איזורי תעשייה
  27. ^ צבי לביא ותני גולדשטיין, הבעלים נסוג: איתוראן לא תעבור לקרית שמונה, באתר ynet, 9 ביוני 2011
  28. ^ מתחם מיקרו תעשייה לתחום הפודטק יוקם בקריית שמונה, באתר port2port, ‏19 באוגוסט 2019
  29. ^ דותן לוי, כלכליסט, במקום "הפיל הלבן" בקריית שמונה: מגורי סטודנטים שישמשו גם מלון, באתר ynet, 4 בנובמבר 2019
  30. ^ מעין מנלה, אראל מרגלית בהשקת מרכז הפודטק בגליל: "חדשנות יכולה לשנות מדינה שלמה", באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2021
  31. ^ תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
  32. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור מסוים מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות. ראו חוברות ניכויים חודשיות - לוח עזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה, באתר של רשות המיסים
  33. ^ דורון שנפר, אנסמבל צפונית'לה - תיאטרון גלילי יוצר חדש, באתר עיריית קריית שמונה, ‏18 בדצמבר 2019
  34. ^ נעה שפיגל, עוף מוזר בקרית שמונה: בית קפה ומחאה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2010
    ירון בן עזרי, קפה חברותא ומסעו של השמאל הרדיקלי לצפון הרחוק, באתר "שיחה מקומית", 16 באפריל 2019
  35. ^ מרכז תקוותנו קריית שמונה, באתר קרן ילדנו
  36. ^ דנה אלימלך, בית הספר יצחק הנשיא נסגר סופית, באתר מידע8, ‏8 במאי 2020
  37. ^ שבט גונן, באתר תנועת הצופים
  38. ^ מנהיגות נוער, באתר קריית שמונה
  39. ^ לישון בקרית-שמונה, מעריב, יום ראשון, עמוד 13, 19 באוקטובר 1980
  40. ^ ח"כ נמיר: לפטר את יו"ר המועצה, דבר, יום ראשון, עמוד 2, 26 ביולי 1981
  41. ^ חגי עינב, ברביבאי לקח חופשה מתפקידו: "אערער", באתר ynet, 14 באפריל 2008
    אלי אשכנזי, חיים ברביבאי - ראש עיריית קרית שמונה - הורשע בשוחד ובמרמה; קיבל תרומות מקבלנים במהלך הבחירות, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2008


צילום פנורמי של העיר מבית החייל
ראשי עיריית קריית שמונה
כמועצה מקומית אברהם הכהן
(מועצה ממונה) 		אילן הרטוב
(מועצה ממונה) 		יצחק זכאי
(מועצה ממונה) 		אשר ניזרי דוד מורה אברהם אלוני
1953–1954 1954–1955 1955 1955–1961 ,1965–1968 ,1970–1971 1961–1965 1968–1970 1971–1974
כעירייה אברהם אלוני דוד חזן ראובן רוברט
(ראש ועדה קרואה) 		פרוספר אזרן חיים ברביבאי סמי מלול ניסים מלכה אביחי שטרן
1974–1975, 1976–1980 1975–1976 1980–1983 1983–1997 1997–2008 2008 2008–2018 2018 ואילך
דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולן • נפת צפת • נפת עכו • נפת כנרת • נפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאן • טבריה • טמרה • יקנעם עילית • כרמיאל • מגדל העמק • מעלות-תרשיחא • נהריה • נוף הגליל • נצרת • סח'נין • עכו • עפולה • עראבה • צפת • קריית שמונה • שפרעם • מע'אר
מועצות מקומיות אבו סנאן • אכסאל • אעבלין • בועיינה-נוג'ידאת • בוקעאתא • ביר אל-מכסור • בית ג'ן • בסמת טבעון • בענה • ג'דיידה-מכר • ג'וליס • ג'ש (גוש חלב) • דבורייה • דיר חנא • דיר אל-אסד • זרזיר • חורפיש • חצור הגלילית • טובא-זנגרייה • טורעאן • יאנוח-ג'ת • יבנאל • יסוד המעלה • יפיע • ירכא • כאבול • כאוכב אבו אל-היג'א • כסרא-סמיע • כעביה-טבאש-חג'אג'רה • כפר ורדים • כפר יאסיף • כפר כמא • כפר כנא • כפר מנדא • כפר תבור • מג'ד אל-כרום • מג'דל שמס • מגדל • מזרעה • מטולה • מסעדה • מעיליא • משהד • נחף • סאג'ור • ע'ג'ר • עיילבון • עילוט • עין מאהל • עין קנייא • פסוטה • פקיעין • קצרין • ראמה • ראש פינה • ריינה • רמת ישי • שבלי - אום אל-גנם • שלומי • שעב
מועצות אזוריות אל-בטוף • בוסתאן אל-מרג' • גולן • הגלבוע • הגליל העליון • הגליל התחתון • מבואות החרמון • מגידו • מטה אשר • מעלה יוסף • מרום הגליל • משגב • עמק הירדן • עמק המעיינות • עמק יזרעאל
מועצה מקומית תעשייתית מגדל תפן
יישובים לשעבר אבוקה • אחוזת נפתלי • אתגר • גבעות זייד • מחנה ישראל • שייח' בראק
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38940757קריית שמונה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קריית_שמונה&oldid=2644727"