הרפובליקה הדומיניקנית

הרפובליקה הדומיניקנית
República Dominicana

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	Dios, Patria y libertad (אלקים, מולדת וחירות)
המנון לאומי	המנון הרפובליקה הדומיניקנית המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה	נשיא
שפה רשמית	ספרדית
עיר בירה	סנטו דומינגו 18°30′N 69°59′W (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה
שטח יבשתי	48,670 קמ"ר (132 בעולם)
אחוז שטח המים	1.6%
אזור זמן	UTC -4
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מהאיטי 27 בפברואר 1844
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בנובמבר 2024)	11,458,789 נפש (85 בעולם)
צפיפות	235.44 נפש לקמ"ר (63 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 26.58% גילאי 15 - 24 16.99% גילאי 25 - 54 40.07% גילאי 55 - 64 8.49% גילאי 65 ומעלה 7.88%
כלכלה
תמ"ג (2023)	121,444 מיליון $ (63 בעולם)
תמ"ג לנפש	10,598$ (99 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.766 (82 בעולם)
מטבע	פסו דומיניקני‏ (DOP)
שונות
סיומת אינטרנט	do
קידומת בין־לאומית	1-809

הרפובליקה הדומיניקנית (בספרדית: República Dominicana) היא מדינה דוברת ספרדית, השוכנת בחלק המזרחי של האי היספניולה באנטילים הגדולים שבאיים הקאריביים ("איי הודו המערבית"). היא תופסת כשני שלישים משטח האי (בחלקו המערבי שוכנת האיטי). זוהי ארץ הררית ברובה, המתרוממת עד מעל ל-3,000 מטר, יותר מבכל אי אחר באיים הקאריביים. ההרים מכוסים יערות-עד עבותים. בין רכסיהם מפרידים עמקים פוריים המאוכלסים בצפיפות. לאורך החופים משתרעים מישורים. האקלים טרופי וחום שורר בכל ימות השנה. רוחות הסחר מביאות עימן משקעים מרובים, בעיקר לצפון המדינה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית

ההיסטוריה של האי עליו שוכנת הרפובליקה הדומיניקנית מתחילה זמן רב בטרם נתגלה האי היספניולה בידי כריסטופר קולומבוס ב-1492. תושבי האי בעת הגילוי האירופי, בני עם הטאינו הגיעו אל האי בתחילת המאה ה-7, אך האי היה מיושב מזה זמן רב בידי שבטי הארוואק השונים. גילוי האי על ידי האירופים הביא להשמדת תושביו המקומיים בעבודות כפייה, רעב, מחלות, והתעללות ובאמצע המאה ה-16 לא היו עוד טאינוס בחיים על אדמת האי.

הספרדים ששלטו באי, והקימו עליו את העיר הראשונה בעולם החדש, סנטו דומינגו, יישבו אותו בעבדים אפריקנים, שעבדו במטעי הסוכר והטבק. עד המאה ה-18 עבר האי בהדרגה לידי צרפת. בראשית המאה ה-19 גורשו הצרפתים מן האי בהתקוממות עבדים. ב-1814 שבה סנטו דומינגו לידי ספרד, וב-1814 הכריזה על עצמאותה. לאחר הכרזת העצמאות נכבשה סנטו דומינגו על ידי האיטי, וב-1844 מרדו תושביה כנגד שלטון האיטי והשיגו את עצמאותם.

בין 1861 ל-1863 שבו ושלטו במדינה הספרדים, עד ששבו וגורשו במרידה. ב-1869 נעשה מאמץ של תושבי האי להסתפח כמדינה אל ארצות הברית, אך מאמץ זה נכשל. מתקופה זו ואילך שיחקה ארצות הברית תפקיד מפתח בהיסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית, והשפעתה הייתה רבה. בשנותיה האחרונות של המאה ה-19 הידרדרה המדינה לאנרכיה, ושליטים רודנים לתקופה קצרה החליפו זה את זה בהפיכות ומרידות. ב-1916 נכבשה המדינה על ידי ארצות הברית, והוחזקה תחת שלטון צבאי עד לשנת 1924. בין 1930 ל-1961 הייתה המדינה תחת שלטונו של הרודן רפאל לאונידס טרוחיו. לאחר רציחתו של טרוחיו, בשנת 1961, נשלט האי בידי שורה של נשיאים, שנבחרו לעיתים בבחירות, תחת השפעה אמריקנית ניכרת.

במהלך המלחמה הקרה, היה האי זירה למאבק הבין גושי. במשך שנים תמכה ארצות הברית בשלטונו האכזר של טרוחיו (אף על פי שתמיכה זו התפוגגה במהלך שנות שלטונו האחרונות). דוגמה נוספת להתערבות האמריקנית הייתה ב-1965, כאשר כוחות אמריקנים פלשו לאי והתערבו במלחמת האזרחים הדומיניקנית, שפרצה לאחר הדחת הנשיא חואן בוש שנבחר באופן דמוקרטי, והודח בהפיכת אנשי ימין ב-1963. הפלישה האמריקנית למעשה הבטיחה שממשלתו החוקתית של בוש לא תחזור לשלוט ברפובליקה. ממשלו של לינדון ג'ונסון הצדיק את הפלישה בטענה כי בכירים בממשל בוש היו קומוניסטים פרו-קובנים.

השפעתם של בני הרפובליקה המהגרים לארצות הברית גדלה, וחוק שאיפשר הצבעתם בבחירות לנשיאות הביא לבחירת לאונל פרננדס, יליד האי שגדל ובגר בניו יורק כנשיא הרפובליקה משנת 2000. בעשורים האחרונים גילתה הרפובליקה הדומיניקנית נטייה ליציבות פוליטית וצמיחה כלכלית, יותר משכנתה הקרובה האיטי.

המדינה הייתה היחידה מבין 32 מדינות שהשתתפו בוועידת אוויאן שהסכימה לקלוט לשטחה כ-100 אלף יהודים פליטים מגרמניה, ועוד טרם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל תמכה בתוכנית החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947. מאז ועד היום שומרת המדינה על מדיניות פרו-ישראלית, ועומדת לצד ישראל בהצבעותיה באו"ם.

פוליטיקה

ברפובליקה הדומיניקנית נהוגה שיטת ממשל של דמוקרטיה ייצוגית, וכן עקרון הפרדת רשויות - הסמכויות מחולקות בין 3 רשויות עצמאיות: הרשות המבצעת, הרשות השופטת והרשות המחוקקת. לנשיא הסמכות למנות את חברי הממשלה, להוציא לפועל חוקים שנחקקו על ידי הרשות המחוקקת, וכן הוא הרמטכ"ל של כוחות הצבא. הנשיא וסגנו מציגים מועמדות לבחירות יחדיו, ונבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה של 4 שנים.

הרשות המחוקקת נחלקת ל-2 חלקים: הבית העליון - הסנאט (32 צירים), והבית התחתון - בית הנבחרים (150 צירים). הבחירות לנשיאות נערכות בשנים שמספריהן מתחלקים ב-4 ללא שארית. הבחירות לקונגרס והבחירות המוניציפליות, לעומת זאת, נערכות בשנים שמספריהן מתחלקים ב-2, אך לא ב-4. חלק מהחוקים הנמצאים ברפובליקה מאופיינים כמוחרמים על ידי ועידת האו"ם, כגון אי קבלת מהגרים או תיירים דוברי השפה הרוסית.

כלכלה

כלכלת הרפובליקה הדומיניקנית על פי התמ"ג (ppp) שלה היא הגדולה בקאריביים ושמינית בגודלה ממדינות אמריקה הלטינית, אך התמ"ג לנפש שלה מעט נמוך מן ממוצע מדינות אמריקה הלטינית. מ-1990 גדל התוצר בקצב של 5.78% לשנה, קצב גבוה מהממוצע מדינות אמריקה הלטינית שעומד על 4.14% (על פי נתוני הבנק העולמי List of Latin American and Caribbean countries by GDP (PPP)), מה שיאפשר לו לפי הערכות להדביק את הממוצע בשנים הקרובות.

הכלכלה מושתתת בעיקר על חקלאות. הסוכר הוא הגידול המרכזי ומהווה את הבסיס לכלכלה ולתעשייה. גידולים נוספים: קקאו, קפה, בננות וטבק. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ירד מעמד החקלאות עם ירידת מחירי הסוכר.

התעשייה הקלה מתבססת בעיקר על טקסטיל, שחלקו בכלכלה גדל לאחר חתימת הסכמי סחר חופשי עם מדינות שכנות ובמיוחד ארצות הברית. לתיירות מקום מרכזי בכלכלתה של הרפובליקה הדומיניקנית, הנחשבת לאחת המדינות המתויירות ביותר באיים הקריביים.

היקף הפעילות בענף הכרייה זינק בסוף המאה ה-20. הוא כולל כריית ניקל, בוקסיט, נחושת, זהב וכסף.

גאוגרפיה

מפת הרפובליקה הדומיניקנית

בירת הרפובליקה הדומיניקנית היא סנטו דומינגו, בה מתגוררים למעלה מ-2.5 מיליון תושבים. העיר השנייה בגודלה היא סנטיאגו דה לוס קביירוס, או בשמה המקוצר והנפוץ יותר סנטיאגו ובה שוכנים כ-836 אלף תושבים. הערים הגדולות אחריהן הן (לפי הסדר) סן פדרו, לה וגה או קונספסיון דה לה וגה, וסן פרנסיסקו. ידוע מאוד הוא אזור הנופש פונטה קאנה בחופיה המזרחיים של הרפובליקה, אליו מגיעים נופשים רבים מכל רחבי העולם.

במדינה 3 רכסי הרים עיקריים. הרכס המרכזי נקרא בשם הרי המרכז (בספרדית: קורדיירה סנטרל) אשר מתחילים בהאיטי, משתרעים עד למרכז האי ומסתיימים בדרומו. עליהם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר בשרשרת איי הודו המערבית: פיקו-דוארטה (3,175 מטר מעל לפני הים). רכס נוסף הוא ההרים הצפוניים (בספרדית: קורדיירה ספטנטריונל), ואלו מקבילים להרי המרכז. בנוסף, הם חוצצים בין עמק הסיבאו למישורי חופי האוקיינוס האטלנטי. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס זה היא פיקו דייגו דה אוקמפו. הרכס המרכזי האחרון הוא רכס הרי המזרח, והוא הרכס הנמוך והקצר מבין השלושה. ברפובליקה לא חסרים מים, והיא שופעת בנהרות ואגמים, לדוגמה נהר הסוקו, היגואמו, רומנה, יאק-דל-נורטה, יאק-דל-סור, יונה, יומה ועוד רבים אחרים. בשטח הרפובליקה נמצא אגם אנריקיו שהוא האגם הגדול באיים הקריביים.

דמוגרפיה

מוצאם של רוב הדומיניקנים מעורב - רובם אירופאים אפריקאים. 11% מהדומיניקנים הם בעיקר משושלת אפריקנית, כולל מהגרים בני האיטי רבים וצאצאיהם. 16% הם ממוצא ספרדי או אירופי אחר. אחרים ממוצא אסיתי, בעיקר סיני. בנוסף ישנם ממוצא מזרח תיכוני, בעיקר ערבים. התרבות הדומיניקנית הושפעה רבות מתרבות אמריקה הלטינית, אפריקה, האיים האנטילים וארצות הברית.

מתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הובילו בעיות ומצוקות כלכליות להגירה מסיבית של דומיניקנים לארצות הברית, בעיקר לערים הגדולות בחוף המזרחי. בניו-יורק יש אזורים בהם יש כל כך הרבה דומיניקנים, עד כי נהוג להשוות את האזורים לרפובליקה הדומיניקנית עצמה. כתוצאה מכך, הדומיניקנים הם אחת מהקבוצות הגדולות של מהגרים מאמריקה הלטינית לארצות הברית.

יהודים

ערך מורחב – יהדות האיים הקריביים

היהודים הראשונים הגיעו לרפובליקה הדומיניקנית במאה ה-19. ביולי 1916 נבחר דוקטור פרנסיסקו אנריקס, לנשיא הרפובליקה והיה בכך ליהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה, אך למשך ארבעה חודשים. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה הגיעו למדינה כ-10,000 יהודים שנמלטו מאירופה.

בתחילת המאה ה-21 חיים ברפובליקה הדומיניקנית כ-100 יהודים, רובם בסוסואה.

קישורים חיצוניים

• כל המידע באתר הרפובליקה הדומיניקנית
• משה גלעד, לטייל ברפובליקה הדומיניקנית ולהיזכר בנואייבה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2013
• אלי סניור, הרפובליקה: גן העדן שהציל יהודים מהשואה, באתר ynet, 27 בספטמבר 2013
• אדם סרור‏, הרפובליקה הדומיניקנית: זה לא פוטושופ, אלא האמת המתוקה, באתר וואלה!‏, 5 באוקטובר 2013