תהילים

ספר תהילים הכתוב על גבי מגילה ובכתב סת"ם

תְּהִלִּים הוא ספר מספרי המקרא, אשר כלול בחלק הכתובים. בתרגום השבעים הספר מכונה Ψαλμοί (תעתיק לטיני: psalmoi) ובתרגום הוולגטה הלטיני הוא מכונה Psalmi.

הספר נכתב על ידי דוד המלך, שכתב בו את זמירותיו וגם את מזמוריהם של עשרה זקנים נוספים. ספר התהילים מחולק ל-150 פרקים.

שם הספר

שם הספר תהילים הוא צורת רבים של המילה תהילה, שמשמעותה דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה והספר נקרא תילים (ובארמית: תילין או תילי), והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד אבן עזרא, היו שקראו לספר "תהילות".

בתרגום השבעים נקרא הספר Ψαλμοί, המשמשת לתרגום המילה מזמור כאשר היא מופיעה בספר. כינוי זה תואם את הנוהג בתקופת בית שני לכנות את פרקי התהלים בשם מזמורות (דוגמה לנוהג זה ניתן לראות בתלמוד הירושלמי). משמעות המילה ביוונית היא שיר מולחן שהושר לצלילי נבל, ומאותו שורש יווני התגלגלו לעברית גם המילים פסנתר ופזמון. המילה עברה מיוונית למרבית השפות האירופיות, ובהן היא משמשת גם היום כשם הספר (אנגלית: Psalms, גרמנית: Psalmen, צרפתית: Psaumes). שם הספר ברוסית: Псалтырь או Псалтирь מקורו במילה יוונית ψαλτήριον שמשמעותה סוג של כלי נגינה.

מיקום הספר

ברוב ספרי התנ"ך הנדפסים כיום ממוקם ספר תהילים בראש חטיבת כתובים. עם זאת, בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי, שדנה בספרי התנ"ך, נמצא ספר תהילים לאחר מגילת רות, וזאת כנראה בשל הסדר הכרונולוגי שבו מסודרים הספרים בברייתא, כפי שמעיר רש"י. אף בחלוקת בעלי המסורה של ארץ ישראל תהילים הוא השני בספרי הכתובים, אך בחלוקה זו הספר הראשון הוא ספר דברי הימים. חלוקה זו נמצאת גם בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד, ובימינו השתמש בה הרב מרדכי ברויאר במהדורת התנ"ך שהוציא.

בתרגום השבעים, וכן בתרגומים הנפוצים בימינו שהלכו בעקבותיו, ספר תהילים הוא השני בחטיבת "ספרי השירה", לאחר ספר איוב ולפני ספר משלי. לכל השיטות, ספרי אמ"ת הם קבוצה מיוחדת של שלושה ספרים שמיוחדים בטעמי המקרא שלהם ובסדר כתיבת השורות.

חלוקת הספר

ערך מורחב – חלוקת הפרקים בספר תהילים

חלוקה לפרקים

ספר תהילים הוא קובץ של מזמורים שונים, וכל מזמור עומד בפני עצמו כיצירה סגורה. במהדורת התנ"ך המקובלת נמצאים מאה וחמישים פרקים, ובכל פרק מזמור אחד העומד בפני עצמו. החלוקה המקובלת בימינו היא חלוקה חדשה יחסית, ובספרות חז"ל ובמסורת יהדות תימן אנחנו מוצאים שמדובר על 147 פרקים, אותם מעמידים חז"ל כנגד שנות חייו של יעקב אבינו. ההבדל בספירת הפרקים בין חז"ל לבין הספירה שלנו נובע מכך שחלק מהפרקים שהופיעו כמזמור אחד בספירה הקדומה חולקו לשני מזמורים בספירה המאוחרת. לא ברור אילו מהמזמורים היו מחוברים בימי קדם ואילו מחולקים. על מזמורים מסוימים יש לשער שהיו מחוברים:

• מזמורים א–ב נמנו כמזמור אחד בתלמוד, בשל האינקלוזיו שזיהו חז"ל – מהביטוי "אשרי האיש" בראש פרק א ועד הביטוי "אשרי כל חוסי בו" בסוף פרק ב.
• מזמורים ט–י נידונו כפרק אחד, כפי שמשתמע מפירוש התוספות והריטב"א למסכת מגילה. מכך שהמפרשים מציעים לחלק אותו לשניים, משתמע שעד ימיהם הוא נחשב למזמור אחד.
• מזמורים מב–מג, בהם ניכר הפזמון החוזר: ”מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵא-לֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו”, פזמון שמופיע בשינויים קטנים באמצע ובסוף פרק מב וכן בסוף פרק מג, ובכך קושר אותם ליחידה אחת.
• מזמורים ע–עא, שרוב המפרשים ביארום כיחידה תוכנית אחת. כך נראה גם מהעובדה שמזמור עא הוא היחיד ממזמורי הספר השני בתהילים שאין כותרת בראשו.
• במספר כתבי-יד עתיקים מוצאים את מזמורים צו–צז כמזמור אחד. גם מבחינה תוכנית מזמור צז מקביל ומשלים למזמור צו, בכך ששניהם מתארים את מלוכת ה' ואת השמחה בקבלת מלכותו. כן מצאנו לשונות דומים בין המזמורים: "אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ... וְתָגֵל הָאָרֶץ" (צו, י–יא) בדומה לפתיחת מזמור צז ”ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ” (צז, א).
• מזמורים קיד–קטו נחשבו למזמור אחד במספר רב של מקורות קדומים: כתר ארם צובא, כתב-יד לנינגרד, תרגום השבעים תרגום רס"ג ומסורת תימן. הדבר מסתבר גם מכך שהביטוי "הללויה" לא מופיע בסוף פרק קיד ולא בתחילת פרק קטו, וכך לא נוצרת הפסקה בין שניהם, זאת בניגוד למזמורים הסמוכים. גם מבחינה תוכנית הדבר מסתבר, שכן פרק קיד מדבר על גאולת ישראל ביציאת מצרים, ובפרק קטו המשורר מבקש שכך יעשה הקב"ה גם בימיו.
• מזמור קיז, שבו רק שני פסוקים והוא הקצר שבפרקי התנ"ך, סופח על ידי מפרשים רבים למזמור שלפניו או למזמור שלאחריו. הרב מנחם המאירי כתב שבספרים עתיקים המזמור הוא אחד עם מזמור קטז, אך בספרים המדויקים שנמצאים בידינו וכן במסורת תימן מזמור זה הוא נפרד.

בתרגום השבעים החלוקה זהה לזו שבספרים שלנו, מלבד ארבעה מקומות:

• מזמורים ט–י הם מזמור אחד, וגם מזמורים קיד–קטו.
• מזמור קטז מחולק לשני מזמורים: האחד מורכב מפסוקים א–ט, והשני מפסוקים י–יט. מזמור קמז מחולק גם הוא לשני מזמורים: הראשון מפסוק א–יא, והשני מפסוק יב–כ.

מכיוון ששני פרקים פוצלו ושניים אוחדו, נמצא שמספר הפרקים בתרגום השבעים גם הוא 150.

בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד יש הבדל אחד מהספרים שלנו: מזמורים קיד וקטו מחוברים, ולכן בספרים אלו ישנם 149 מזמורים.

גם בפירוש המאירי לתהילים מזמורים קיד וקטו הם מחוברים, אך כפי שציינו לעיל מזמור קיז מסופח למזמור שלפני, ומזמור קיח מחולק לשלושה: פסוקים א–ד, פסוקים ה–כד, ופסוקים כה–כט. אם כן, לשיטת המאירי יש 151 פרקים.

בספרים נוספים^{[דרושה הבהרה]} אפשר למצוא עוד חלוקות: יש ספרים שבהם פרק עח מחולק לשניים, לפני הפסוק "והוא רחום יכפר עוון". יש כאלו שבהם פרק קיט, שהוא אקרוסטיכון מתומן, מחולק ל-22 פרקים שונים, אחד לכל אות.

חלוקה לספרים

ספר תהילים מחולק במסורת לחמישה ספרים, חלוקה שניכרת מלשון פסוקי החתימה של כל ספר:

1. פרקים א–מא. הספר מסתיים בפסוק: ”בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן”.
2. פרקים מב–עב. מסתיים בפסוק: ”וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת-כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן”. (לאחריו נוסף הפסוק "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן-יִשָׁי").
3. פרקים עג–פט. נחתם בפסוק: ”בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן”.
4. פרקים צ–קו. מסתיים ב:”בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ-יָהּ”.
5. פרקים קז–קנ. חותם את כל ספר תהילים בפסוק: ”כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ”.

בכתבי היד יש רווח של מספר שורות בין כל אחד מחמשת הספרים.

אף על פי שספר תהילים מחולק פנימית לחמישה ספרים, במניין 24 ספרי המקרא הוא נחשב לאחד.

חלוקה לפסוקים

על פי חלוקת הפסוקים שלנו, בספר תהילים יש 2,527 פסוקים. על פי חלוקה זו, שנמצאת גם בהערות המסורה שבידינו, הפסוק האמצעי בספר הוא: ”וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ” (עח, לו).

בתלמוד הבבלי יש דיון בנוגע למספר הפסוקים בספר תהילים, ולגבי אמצעם. על פי התלמוד, פסוק האמצע הוא ”וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ” (עח, לח) שנמצא במרחק של שני פסוקים מאמצע הספר על פי חשבוננו. עם זאת, על פי הסוגיא ישנם 5,896 פסוקים בספר, יותר מפי שניים מאשר בחשבון שלנו. ייתכן שהגמרא החשיבה כל צלע בפסוק כפסוק בפני עצמו. על כל פנים, הגמרא שם כותבת שאנחנו לא בקיאים בחלוקת הפסוקים כפי שהיו בקיאים פעם, ולפיכך מנייננו שונה ממניינם.

כמו כן, כותבת הגמרא שהאות האמצעית בספר היא האות ע במילה "מיער" בפסוק: ”יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה” (פ, יד). ייתכן שמשום כך האות תלויה מעל השורה על פי המסורה.

חלוקה לסדרים

על פי המסורה, מחולק ספר תהילים ל-19 סדרים. במבט ראשון, נראה שאין לחלוקת הסדרים שום הגיון פנימי, משום שהיא מחלקת פרקים באמצעיתם ומפרידה בין פרקים קשורים. אך החלוקה מתבססת על שני עקרונות:

• אם המזמור מסתיים בפסוקי ברכה, הם מצורפים למזמור שלאחריו. כך למשל נהוג בתפילה, בה פותחים את מזמור תהילה לדוד (פרק קמה), שנאמר שלוש פעמים ביום, בפסוק ”אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שה' אֱ-לֹהָיו” שחותם את מזמור קמד.

גם למזמור צא נוהגים להקדים את הפסוק "ויהי נועם" שנמצא בסוף המזמור שלפניו. עיקרון זה נוהג ברוב הסדרים.

• שני סדרים בספר נפתחים באמצע הפרק, וזאת משום שהם פסוקים חשובים במיוחד. בפסוק "והוא רחום" נפתח סדר חדש, וכן הפסוק ”טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף” פותח סדר חדש.

חלוקה לשיעורים

במסגרת תקנת אמירת תהלים בימי החול וב"שבת מברכים" שיזם רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ), חילק הריי"צ את התהלים לשיעורים יוֹמִיִּים על פי ימי החודש העברי. לדוגמה: מיום א' בחודש עד יום ב', קוראים מפרק א' עד פרק ט', וכן הלאה עד סוף ימי החודש. כך יוצא שבכל חודש מסיימים לקרוא את כל 150 פרקי התהלים.

חלוקות נוספות

בנוסף, חולק הספר על ידי הרב מנחם בן זרח גם לשבעה חלקים ולשלושים חלקים, זאת כדי לאפשר את קריאתו מדי שבוע ומדי חודש.

פירוט החלוקה לימי השבוע:

1. יום ראשון א-כט
2. יום שני ל-נ
3. יום שלישי נא-עב
4. יום רביעי עג-פט
5. יום חמישי צ-קו
6. יום שישי קז-קיט
7. יום השבת קכ-קנ

מחבר ספר תהילים

בתלמוד בבלי מובא שדוד כתב את ספר תהלים, וכתב בו גם דברים שנאמרו על ידי עשרה זקנים, אדם הראשון, מלכי צדק, אברהם, משה רבנו, הימן האזרחי, ידותון, אסף. במדרש נמנו דוד ושלמה בכלל העשרה, במקומם של הימן וידותון. בתלמוד בבלי במסכת פסחים מובא מחלוקת מי אמרו את פרקי ההלל שבספר, הנאמרים במועדים, ואלו השמות: על ידי משה ובני ישראל כשעמדו על הים, דוד אמרו, יהושע וישראל, דבורה וברק, חזקיה, חנניה, מישאל ועזריה, מרדכי ואסתר, נביאים שבניהם.

ואף שלא כל הספר נאמר על ידי דוד מכל מקום מיוחס לו ונקרא על שמו. כדברי המדרש דלהלן ”רבי הונא בשם רבי אחא אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל, משלו משל למה הדבר דומה לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם, למה שקולו ערב, כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, כולכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כולכם, שקולו ערב”.

על פי המסופר במקרא, היה דוד "יודע נגן", ואף הובא לפני שאול כדי לנגן בכינור לפניו ולהרחיק ממנו את הרוח הרעה ששרתה עליו.

במסכת פסחים קבעו חז"ל:

”תנו רבנן: כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור, ויש מהן כנגד עצמו. האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור. ניצוח וניגון - לעתיד לבא, משכיל - על ידי תורגמן, לדוד מזמור - מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה. מזמור לדוד - מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה. שנאמר בו עתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.”

כפי שהוזכר לעיל, בכותרות 100 ממזמורי תהילים מובא שם איש או קבוצה של אנשים, תמיד עם ל' היחס לפני כן. ל' זו פורשה בדרכים שונות:

• רוב המפרשים הקלאסיים פירשו שהל' מציינת את שמו של מחבר המזמור והכוונה היא "מאת". כך למשל הכותרת "לדוד" מבארת שדוד הוא זה שחיבר את המזמור.
• המזמור נאמר על האיש שמוזכר בכותרת, או לכבודו. כך, למשל, פירשו מפרשים רבים את מזמורים עב וקכז שבכותרתם מופיעה המילה "לשלמה", כמזמורים שחוברו כתפילה על שלמה. לדעת אבן עזרא בהקדמתו לפירושו על תהילים, כל המזמורים שבראשם נכתב "לדוד", חוברו עליו או על ידו.
• המזמור הזה היה רגיל להיאמר על ידי האיש שמוזכר בכותרת. כך פירשו הרבה מפרשים את הביטויים "לאסף" או "לבני קורח", שהלוויים האלו היו רגילים לשיר את המזמורים האלו כחלק משירת הלוויים.

על קיומם של פרקי תהילים העוסקים בנושאים מאוחרים מתקופת דוד המלך כתב רבי אברהם אבן עזרא בהקדמתו לספר תהילים: "מחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא... ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות... ואמרו כי 'על נהרות בבל' – חיברו אחד מן המשוררים בבבל... ואמרו כי גם אסף ... אינו אסף המנצח שהיה בימי דוד."

מזמור עב מסתיים במילים "כלו תפילות דוד בן ישי" אולם יש מספר מזמורים לאחר מכן הנושאים את שמו של דוד, ומכאן למדו המפרשים שפרקי התהילים לא נכתבו לפי הסדר בו חוברו.

בסך הכול שבעים ושלושה מזמורים משויכים בפתיחתם לדוד, שנים עשר מזמורים לאסף, אחד עשר לבני קורח, שני מזמורים לשלמה, מזמור אחד לאיתן האזרחי (שלפי המסורת הוא אברהם) מזמור אחד למשה, ובשלושה מזמורים נזכר ידותון. חמישים מזמורים אינם נושאים שם של מחבר.

כותרות המזמורים

בראש רוב פרקי תהילים נמצאות כותרות שמציינות את סוג המזמור, את שם המחבר או המשורר, או את הזמן המיוחד שבו נאמר – בכל מזמור על פי עניינו. ל-116 ממזמורי תהילים יש כותרת כלשהי בתחילתם, ואלו כותרות מגוונות ביותר. יש למעלה מ-60 סוגים שונים של כותרות, כך שכותרת רבות נמצאות בראש מזמור אחד בלבד. הכותרת הנפוצה ביותר היא "לדוד" (בלבד) שמופיעה בראש ארבעה עשר מזמורים. 9 מזמורים מתחילים בכותרת "למנצח מזמור לדוד", ו-9 ב"שיר המעלות" (בלבד).

היחס בין הכותרת לגוף המזמור

במהדורות התנ"ך בעברית הנהוגות בימינו, נמצאות הכותרות כחלק מגוף המזמור, ומהוות חלק מהטקסט הקנוני; כך הוא גם ברוב התרגומים. עם זאת, חלק מהתרגומים החדשים לאנגלית, כמו תרגום New English Bible, משמיטים את הכותרות מגוף המזמור. בשל כך, גם ספרור הפסוקים בתרגומים אלו שונה.

גם בתפילה היהודית נהוג להחשיב את הכותרות כחלק מהמזמור. אמנם, במקרים בודדים נהוג להשמיט בתפילה את הכותרות: במזמור ג אותו אומרים לפי חלק מהנוסחים בקריאת שמע שעל המיטה נהוג להשמיט את הכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" ולהתחיל הישר מגוף המזמור: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי". באמירת תחנון בנוסח אשכנז, משמיטים את כותרת פרק ו: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד", ופותחים בפסוק השני: "ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי". בפסוקי דזמרא מנהג הספרדים להשמיט את כותרת פרק ל: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד", ולפתוח בפסוק: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי". עדות לכך שהשמטת הכותרות נהגה גם בשירת הלוויים בבית המקדש ניתן למצוא במשנה בסוף מסכת תמיד (ז, ד), שמתארת את שיר של יום: "ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה", ואינה מזכירה את הכותרת "לְדָוִד מִזְמוֹר" (כד, א); וכן במשנה במסכת ביכורים (ג, ד) מתוארת שירת הלוויים בעת הבאת הביכורים לעזרה במילים: "ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני" (ל, א) ולא נזכרת כותרת המזמור.

סוגי המזמורים

בכותרות המזמורים ישנם 8 סוגים או שמות נרדפים למזמור, ואלו הם:

1. מזמור (57 פעם). המילה מופיעה אך ורק בספר תהילים, וגם בו רק בכותרות המזמורים. מלבד בראש פרק צח שבה המילה היחידה היא "מזמור", ובשל כך הוא מכונה בפי ריש לקיש "מזמורא יתמא" (=המזמור היתום) – כמעט באופן מוחלט המילה באה בצירוף תיאורים אחרים למזמור.
2. שיר (30 פעם). הכינוי מופיע כמעט תמיד בסמוך לכינוי אחר, כגון "שיר המעלות", "מזמור שיר" או "שיר מזמור".
3. משכיל (13 פעם). המילה מופיעה גם בגוף מזמורי תהילים: "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל" (מז, ח). מחוץ לספר תהילים, היו שזיהו את המילה במשמעות זו בשני מקומות נוספים: "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג), שמשמעותו שהמשורר יפסיק לשיר מפני הצרה; ו"הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל טוֹב לה'" שיש שפירשוהו כמתייחס ללווים המשוררים שירי שבח לקל.
4. מכתם (6 פעמים).
5. תפילה (5 פעמים).
6. שיגיון (פעם יחידה – מזמור ז') המילה מופיעה בצורת היחיד רק כאן, אך מופיעה בלשון רבים גם בראש תפילת חבקוק: "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת" (ג, א), תפילה שדומה מאוד למזמורי תהילים בסגנונה.
7. שירה (פעם יחידה – מזמור י"ח).
8. תהילה (פעם יחידה – מזמור קמ"ה).

סוגי הניגון

רבים מפסוקי ומזמורי תהילים הולחנו. בתמונה מזמור תהילים מולחן.

ברבים ממזמורי תהילים מתארת הכותרת את צורת הניגון שלוותה לאמירתו:

• למנצח (55 פעם). מילה זו באה תמיד כמילה הראשונה בכותרת המזמור, זוהי מילה שמופיעה רק בספר תהילים, חוץ מפעם אחת בתפילת חבקוק, שם היא בראש הכתובת המסיימת את התפילה ואת הספר: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (ג, יט)

במזמורים רבים בא לאחר הכינוי "למנצח" עוד תיאור של הנגינה שליוותה את אמירת המזמור:

• 1. למנצח בנגינות (5 פעמים)
  2. למנצח אל הנחילות (פעם יחידה – פרק ה)
  3. למנצח בנגינות על השמינית (פעם יחידה – פרק ו)
  4. למנצח על השמינית (פעם יחידה – פרק יב) מחוץ לספר הביטוי "השמינית" מופיעה גם בתיאור נגינת הלוויים: "בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ" (דברי הימים א', ט"ו, כא)
  5. למנצח על הגיתית (3 פעמים)
  6. למנצח על מות לבן (פעם יחידה – תהילים ט')
  7. למנצח על אילת השחר (פעם יחידה – פרק כב)
  8. למנצח על שושנים (פעמיים – פרקים מה, סט)
  9. למנצח על עלמות (פעם יחידה – פרק מו) הביטוי נמצא גם פעם אחת בסוף מזמור מח, וככל הנראה משמעותם זהה. מחוץ לספר תהילים נמצא הביטוי גם בביטוי "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" שמתאר את נגינת הלוויים (דברי הימים א', ט"ו, כ).
  10. למנצח על מחלת (פעמיים – נג, פח)
  11. למנצח על יונת אלם רחוקים (פעם יחידה – תהילים נ"ו)
  12. למנצח אל תשחת (4 פעמים)
  13. למנצח על שושן עדות (פעם יחידה – תהילים ס')
  14. למנצח על נגינַת (פעם יחידה – תהילים ס"א)
  15. למנצח אל שושנים עדות (פעם יחידה – תהילים פ') ככל הנראה משמעותו דומה ל"מנצח על שושן עדות" שבפרק ס, אם כי בעלי הטעמים חילקו את הביטוי בפרק זה, וצירפו את המילה עדות למילה שאחריה, "לאסף".
• ידותון – עיקר משמעות המילה היא שם אדם, שהיה אחד המשוררים מבני לוי, אך ייתכן שבכותרות המזמורים הוא רומז לדרך ניגון מיוחדת או לכלי נגינה מסוים. הוא מופיע בכותרות שלושה מזמורים: לט, סב, שבהם מופיע דוד כמחבר המזמור; ומזמור עז, שבו מוזכר אסף כמחבר המזמור.
• להזכיר (פעמיים – לח, ע). ייתכן שמשמעות הביטוי היא רק שדוד ציווה להזכיר את המזמור, אך ייתכן שפירושו הוא תפילה שבאה יחד עם קרבן מנחה שאליו קשור הפועל זכירה, כגון "אזכרתה לה'" (ויקרא ו, ח).
• ללמד (פעם יחידה – ס). ייתכן שפירושו רק ציווי ללמד את המזמור, או להעיד על תוכנו שמטרתו חינוכית, אך אפשר לפרש שמדובר כאן בצורת ניגון.
• לענות (פעם יחידה – מזמור פח). מקור המילה כנראה מלשון ענייה והרמת קול.

שמות המחברים

שם המחבר מופיע בראש 100 ממזמורי תהילים, כשהאות ל' באה לפני שמם:

• לדוד (73 מזמורים)
• לאסף (12 מזמורים)
• לבני קורח (11 מזמורים)
• לשלמה (שני מזמורים: עב, קכז)
• לאיתן האזרחי (מזמור יחיד)
• למשה (מזמור יחיד -צ)

לגבי חלק מהשמות שבכותרות המזמורים קיים ספק האם הם שמות המחברים:

• לידותון (שלושה מזמורים: לט, סב, עז) שני המזמורים הראשונים משויכים לדוד, והשלישי לאסף. כפי שצוין לעיל, ייתכן שידותון הוא שם של כלי נגינה או צורת ניגון, אך ייתכן שהוא שם של אחד הלוויים שחיבר את המזמור.
• להימן האזרחי (מזמור יחיד – פח) באותה כתובת מוזכרים גם בני קורח כמחברים.
• "כוש בן ימיני" בכותרת פרק ז – יש שפירשו שהוא מחבר המזמור.
• "בן" בכותרת פרק ט – יש שפירשו שהוא מחבר המזמור.

ציון זמן אמירת המזמור

יש מפרשים שבחלק מהמזמורים צוין בכותרת הזמן בו יש לאומרם:

• מזמור שיר ליום השבת (מזמור צב). על פי המשנה (תמיד ז, יד) מזמור זה נאמר בבית המקדש ביום השבת.
• מזמור לתודה (מזמור ק). כלומר, המזמור מיועד להיאמר בעת הקרבת קרבן תודה.
• מזמור שיר חנוכת הבית (מזמור ל). המזמור מיועד להיאמר בחנוכת בית המקדש.
• להזכיר (מזמורים לח, ע) – מזמורים אלו נועדו להיות תפילה בעת קרבן מנחה שאליו קשור הפועל זכירה, כגון "אזכרתה לה'" (ויקרא ו, ח).
• למנצח על אילת השחר (מזמור כב). – נאמר בזמן הזריחה (היא איילת השחר).

דרכי ניגון המזמורים

מלבד דרכי הניגון הנזכרים בכותרות, שצוינו לעיל, נמצאות הדרכות לאופי הניגון גם בתוך המזמור. ההדרכה הבולטת ביותר היא המילה "סֶלָה", שמופיעה 71 פעמים בספר. מילה נוספת המשמשת להדרכת הנגינה היא "היגיון", המופיעה במזמור ט, ז. תיבות אחרות שהוצע לקוראן כסימני נעימה הן: "ניצב" (לט, ו), "מיני" (מה, ט), "משכיל" (מז, ח), "אֵלֶם" (נו, א), "רַבָּה" (סב, ג), "יָרוּמוּ" (קמ, ט)

קריאת תהילים

במסורת היהודית

האלופים אריאל שרון, הרב שלמה גורן ורחבעם זאבי אומרים פרקי תהילים במוצב הפיקוד של צה"ל בשעות הראשונות של פעולת כראמה בירדן, 1968

ספר תהילים הוא מהפופולריים בין ספרי הכתובים, לפי המסורת היו הלוויים משוררים פרקי תהילים בבית המקדש בשעת עבודת הקורבנות. אמירת מזמורי תהילים היא גם חלק ממהלך התפילה למשל אמירת פסוקי דזמרא, שיר של יום, קבלת שבת, ועוד.

הסידור היהודי משתמש רבות בספר תהלים כבסיס לתפילות יומיומיות מחד וייחודיות מנגד.

נוסף על קריאה במזמורי תהלים המעטרים את סדר היום וסדר התפילה היהודי, יהודים רבים מאמינים ומרגישים כי הקריאה בו יכולה להועיל לפרט ולכלל, כיוון שיש בו מזמורים המתאימים כמעט לכל מצב. נהוג לקרוא תהילים בשעת רצון, במקרה סכנה, ליד מיטתו של חולה ובכל עת שאדם חש צורך לקרבה לאלוקיו. אמנם כבר המשנה מדגישה את כוונת התפילה והתחינה, ומתנגדת לדקלום מיסטי נטול משמעות, וכן פסקו הרמב"ם ופוסקים נוספים.

בעיירות מסורתיות ביהדות מזרח אירופה, נהגו גם נשים וגברים, יהודים פשוטים, להקפיד על אמירת תהילים קבועה, כביטוי מרכזי של אדיקותם הדתית, וכתחליף לאפיק האינטלקטואלי והלמדני של לימוד תורה עיוני מורכב. ישנם אף כאלה שנקראו בכינוי 'תהילים זאגער' = אומר התהילים, ולאחדים מהם הכינוי הזה הפך לשם משפחה.

ספר תהילים קטן המעוצב כמחזיק מפתחות

הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הנהיג אמירת שלושה פרקי תהילים על פי הסדר בימים שבין ראש חודש אלול לבין יום הכיפורים, אשר יחד עם אמירת 36 הפרקים האחרונים ביום הכיפורים משלימים את קריאת הספר כולו. מנהג נוסף הוא לקרוא את כל ספר תהילים בראש השנה. חסידי חב"ד וחצרות אחרים נוהגים לקרוא בכל יום את הפרקים היומיים, על פי החלוקה החודשית, ובשבת שבו מברכים את החודש קוראים את כל הספר, לפני תפילת שחרית.

בקהילות גאורגיה, קיים מנהג עתיק, לפיו גבאי בית הכנסת מחלק למתפללי בית הכנסת קונטרסים של "תהילים מחולק", לפני הוצאת ספר תורה, בשחרית של שבת, כך הקהל גומר את כל ספר התהילים, ולאחר מכן אומרים "קדיש יהא שלמא רבא". מנהג דומה רווח היום בבתי כנסת רבים של עדות מגוונות.

הנוהגים על פי קבלה מקפידים שלא לומר תהלים בשעות הערב, עד חצות.

במסורת הנוצרית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ספר תהילים היה ספר הקריאה הראשון של כל תלמיד בממלכה הפרנקית בתקופה הקרולינגית, ולכן המשכילים בתקופה זו הכירו את מזמוריו טוב יותר מכל יצירה ספרותית אחרת. הייתה לכך השפעה עמוקה על הלשון ועל אוצר הדימויים של אנשי הרוח הקרולינגים, וכתביהם משופעים בציטוטים, ישירים או עקיפים, ממזמורי תהילים. מאחר שספר תהילים הוא ספר שירה, הוא שימש גם מבוא לעולם המוזיקה. מזמורי תהילים הושרו בכל התפילות, ובאמצעותם למדו התלמיד הצעירים בתקופה הקרולינגית את יסודות השירה.

המנגינה של מזמורי תהילים

המנגינה המסורתית העתיקה

שירת הלויים

הלויים בבית המקדש שרו חלק ממזמורי תהילים במנגינות מסוימות, אך מנגינות אלו לא הגיעו לידינו. היו חוקרים שטענו שבמוזיקה הכנסייתית, נשארו שרידים של המנגינות המקוריות. כמו כן ישנם מעט מסורות בעם ישראל שטוענות שטעמי אמ"ת שבפיהם הם המנגינה המקורית ששרו הלויים בבית המקדש.

מסורות ששרדו עד התקופה המודרנית למנגינה לטעמי אמ"ת ובכללם ספר תהילים

לחלק מיהודי תימן ישנה עד היום מסורות של מנגינה לטעמי אמ"ת, כמו כן בחסידות חב"ד מתוארת מסורות כזו שככל הנראה אבדה ב-100 שנים האחרונות.

הלחנת מזמורי תהילים

מוזיקה קלאסית

מזמורי תהילים אחדים זכו להלחנה כמוזיקה כנסייתית. עם המלחינים שעסקו בכך נמנים קלאודיו מונטוורדי, אנטוניו ויוואלדי ומוצרט. מזמורים נוספים נכללים ביצירות רקוויאם, ובהם תהילים קכ"ו ברקוויאם גרמני מאת יוהנס ברהמס, ותהילים ק"ל וכ"ג ברקוויאם של ג'ון ראטר. מזמורים נוספים הולחנו בידי שלל מלחינים, וביניהם: קאמי סן-סנס, פליקס מנדלסון-ברתולדי, מארק-אנטואן שרפנטייה,זולטאן קודאי, דריוס מיו, יוהאן סבסטיאן באך, לילי בולאנז'ה, סזר פרנק ובנג'מין בריטן.

באך כלל פסוקי תהילים באחדות מהקנטטות שלו.

מוזיקה פופולרית

זמרים ולהקות של מוזיקה פופולרית כללו מזמורי תהילים ברפרטואר שלהם. דוגמה לכך הוא תהילים קל"ז ("על נהרות בבל"), שבתרגומו לאנגלית יש לו לחן מוכר וישן, שהופץ בידי להקת פיטר פול ומרי בשנות השישים ובביצוע מחודש של דון מקליין בשנות השבעים של המאה העשרים, ולהקת בוני אם התפרסמה ב-1974 עם שיר פופולרי 'the Rivers of Babylon'.

מוזיקה חסידית

מזמורי תהלים רבים זכו ללחן במוזיקה החסידית, והם מושרים באירועים שונים. דוגמאות:

• תהילים כ"ג ("מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר") הולחן בידי רבי ישראל טאוב, ונהוג לזמרו בסעודה שלישית של שבת.
• תהילים ל' ("מזמור שיר חנוכת הבית") זכה ללחנים רבים, בהם לחן של האדמו"ר בן ציון הלברשטאם מחסידות באבוב, לחן של חסידות רופשיץ המיוחס למגיד ממעזריטש ועוד.
• תהילים קכ"א ("שיר למעלות אשא עיני אל ההרים") הולחן בידי 'הרבי המרקד' שלמה קרליבך והפך לאחד השירים המזוהים ביותר איתו. המזמור זכה למספר גרסאות כיסוי.

משפטים, וביטויים הלקוחים מספר תהלים

• (נאום) חֹצֵב לַהֲבוֹת (ספר תהלים, פרק כ"ט, פסוק ז') - ביטוי לאדם שנואם בהתלהבות ובתַקיפוּת.
• הָמוֹן חוֹגֵג (ספר תהלים, פרק מ"ב, פסוק ה').
• בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (ספר תהלים, פרק ס"ט, פסוק ב') - המצב נעשה בלתי נסבל.
• בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ (ספר תהלים, פרק פ', פסוק ו') - בכי מר.
• מֵחַיִל אֶל-חָיִל (ספר תהלים, פרק פ"ד, פסוק ח') - מהצלחה להצלחה.
• יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ (ספר תהלים, פרק פ"ז, פסוק א') - דבר שיש לו מקור קדום וחשוב.
• בֶן עַולה (ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוק כ"ג) - רשע, מפר חוק.
• כִּרְחוֹק מִזְרַח מִמַּעֲרָב (ספר תהלים, פרק ק"ג, פסוק י"ב) - דימוי לדברים שונים מאוד זה מזה כפי שהכיוונים מזרח ומערב רחוקים זה מזה.
• מְחוֹז חֶפְצָם (ספר תהלים, פרק ק"ז, פסוק ל') - יַעדם, המקום שרצו להגיע אליו.
• מכל מלמדי השכלתי (ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק צ"ט) - הוא ביטוי רווח שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד.
• אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו (ספר תהלים, פרק קמ"ו, פסוק ד') - התבלבל. היה בהלם.

ראו גם

• מזמור תהילים
• מזמור קנ"א
• מזמורים קנ"ב–קנ"ה
• שירי המעלות
• אשרי יושבי ביתך
• שיר של יום
• הללויה
• תיקון הכללי
• פסלטר
• תהילים צ"א

לקריאה נוספת

פרשנות ומחקר על הספר

• נחום סרנה (עורך), תהלים, מתוך סדרת עולם התנ"ך (שני כרכים), הוצאת "דברי הימים", תל אביב, 2002.גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• עמוס חכם, תהלים (שני כרכים), מתוך סדרת דעת מקרא מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981.
• פיבל מלצר, פני ספר תהלים, ירושלים, 1983.

• Berlin, Adele; Brettler, Marc Zvi (2004). "Psalms". In Berlin, Adele; Brettler, Marc Zvi; Fishbane, Michael A. (eds.). The Jewish Study Bible. Oxford University Press. ISBN 9780195297515.
• Bullock, C. Hassell (2004). Encountering the Book of Psalms: A Literary and Theological Introduction. Baker Academic. ISBN 9780801027956.
• Clifford, Richard J. (2010). "Psalms". In Coogan, Michael David; Brettler, Marc Zvi; Newsom, Carol Ann (eds.). The New Oxford Annotated Bible: New Revised Standard Version: with the Apocrypha: an Ecumenical Study Bible. Oxford University Press. ISBN 9780195289558.
• Day, John (2003). Psalms. Continuum. ISBN 9780567084545.
• Harris, Stephen L. (1985). Understanding the Bible. Mayfield.
• Hayes, John H. (1998). "The Songs of Israel". In McKenzie, Steven L.; Graham, Matt Patrick (eds.). The Hebrew Bible Today: An Introduction to Critical Issues. Westminster John Knox Press. ISBN 9780664256524.
• Kselman, John S. (2007). "Psalms". In Coogan, Michael David; Brettler, Marc Zvi; Newsom, Carol Ann (eds.). The New Oxford Annotated Bible with the Apocryphal/Deuterocanonical Books. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-528880-3.
• Mazor, Lea (2011). "Book of Psalms". In Berlin, Adele; Grossman, Maxine (eds.). The Oxford Dictionary of the Jewish Religion. Oxford University Press. ISBN 9780199730049.
• Mitchell, David C. (1997). The Message of the Psalter: An Eschatological Programme in the Book of Psalms. JSOT: Sheffield Academic Press. ISBN 978-1-85075-689-7.
• Mitchell, David C. (2015). The Songs of Ascents: Psalms 120 to 134 in the Worship of Jerusalem's Temples. Campbell: Newton Mearns.
• Murphy, Roland E. (1993). "Psalms". In Coogan, Michael D.; Metzger, Bruce (eds.). The Oxford Companion to the Bible. Oxford University Press. ISBN 9780199743919.
• Prinsloo, Willem S. (2003). "Psalms". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William (eds.). Eerdmans Commentary on the Bible. Eerdmans. ISBN 9780802837110.
• Zenner, Johannes Konrad (1896). Die Chorgesänge im Buche der Psalmen: ihre Existenz und ihre Form nachgewiesen. Herder.

• Erhard S. Gerstenberger, Psalms, Part 1 & 2 (FOTL XV; Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001).
• Hans J. Kraus, Psalms 1–59, Psalm 60–150 (Continental Commentary; trans. H. C. Oswald; Minneapolis: Fortress, 1989, 1993).
• Klaus Westermann, Praise and Lament in the Psalms (trans. K.R. Crim and R.N. Soulen; Atlanta: J.Knox, 1981).

עיונים בספר ובנושאים מתוכו

• הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום חלק י"ד
• אלכסנדר רופא, מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא, הוצאת כרמל, ירושלים, 2004. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• מאיר וייס, אמונות ודעות במזמורי תהילים, מוסד ביאליק, ירושלים, 2001. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• שמאי גלנדר, החוויה הדתית במזמורי תהילים, מוסד ביאליק, ירושלים, 2013 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• אוריאל סימון, ארבע גישות לספר תהילים - מר' סעדיה גאון עד ר' אברהם אבן עזרא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "תהלים: גבולות הסובייקטיביות", עמ' 107–136. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• אביה הכהן, תפילה לאל חי–מסע הנפש ונשמת השיר בספר תהלים, ישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים, תשס"ז.
• אלחנן סמט, עיונים במזמורי תהילים, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2012.
• בנימין לאו, תהלה - קריאות במזמורי תהילים, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2017.
• מיכאל חיוטין, מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני ועריכת מזמורי תהילים על־פי לוח־השנה, הוצאת מודן, תל אביב, 1993.
• מיכאל חיוטין, מאסופות מזמורים לספר תהלים: עקרונות העריכה, הוצאת כרמל, ירושלים, 2020.
• Armin Lange, Emanuel Tov, and Matthias Weigold, in association with Bennie Reynolds (eds.), The Dead Sea Scrolls in Context: Integrating the Dead Sea Scrolls in the Study of Ancient Texts, Languages, and Cultures, VTSup, Leiden: Brill, 2011, pp. 693–718.

קישורים חיצוניים

• תהילים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• ספר תהלים, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר תהלים, באתר "תורת אמת"
• ספר תהלים, באתר ויקיטקסט
• ספר תהלים, באתר מכון ממרא
• ספר תהלים באתר שיתופתא
• ספר תהלים באתר 929 - תנ"ך ביחד
• תהילים עם פרוש רש"י ופירושים מספר הזוהר באתר hebrewbooks
• תהילים בהתמקדות לסגולות כל מזמור, וכן אפשרות לפתיחת ספרי תהילים משותפים באתר מוקד תהילים ארצי
• הקלטות בנוסחים שונים לפרקי התהלים מתוך אתר הפיוט והתפילה מבית הזמנה לפיוט
• "תְּהִלִּים", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמודים 227–229, באתר HebrewBooks
• פירוש המאירי לתהילים
• פרוש של ילקוט שמעוני
• תהילים לקריאה יומית, חודשית וחלוקה לסגולות, באתר כיפה
• רשימת מאמרים על ספר תהילים באתר רמב"י

מאמרים

• נחום סרנה, ‏תהלים, נכתב כערך שהתפרסם באנציקלופדיה מקראית, כרך ח, עמ' 437-462, באתר Academia.edu
• מאיר בר-אילן, מזמורים חיצוניים המיוחסים לדוד המלך (באנגלית)
• רבקה רביב, "להוראת מזמורי תהילים", שמעתין 144 (תשס"א), עמ' 72–80.
• יוחנן קפאח, ‏הדרכים למניית קמ"ז מזמורי תהילים, JSIJ‏ 14, 2018

• C. A. Briggs & E. G. Briggs, Psalms (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1906-7. Vols. I, II. Online copies at the Internet Archive

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34848546תהילים