לדלג לתוכן

תהילים פ"ח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תהילים פ"ח
שִׁיר מִזְמוֹר, לִבְנֵי-קֹרַח:

לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת לְעַנּוֹת; מַשְׂכִּיל, לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.

א שִׁיר מִזְמוֹר, לִבְנֵי-קֹרַח:
לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת לְעַנּוֹת; מַשְׂכִּיל, לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.
ב ה', אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי - יוֹם-צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ
ג תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, תְּפִלָּתִי; הַטֵּה אָזְנְךָ, לְרִנָּתִי.
ד כִּי-שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי; וְחַיַּי, לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ.
ה נֶחְשַׁבְתִּי, עִם-יוֹרְדֵי בוֹר; הָיִיתִי, כְּגֶבֶר אֵין-אֱיָל.
ו בַּמֵּתִים, חָפְשִׁי:
כְּמוֹ חֲלָלִים, שֹׁכְבֵי קֶבֶר - אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד;
וְהֵמָּה, מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ.
ז שַׁתַּנִי, בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת; בְּמַחֲשַׁכִּים, בִּמְצֹלוֹת.
ח עָלַי, סָמְכָה חֲמָתֶךָ; וְכָל-מִשְׁבָּרֶיךָ, עִנִּיתָ סֶּלָה.
ט הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי, מִמֶּנִּי: שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ; כָּלֻא, וְלֹא אֵצֵא.
י עֵינִי דָאֲבָה, מִנִּי-עֹנִי:
קְרָאתִיךָ ה' בְּכָל-יוֹם; שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי.
יא הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה-פֶּלֶא: אִם-רְפָאִים, יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה.
יב הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ; אֱמוּנָתְךָ, בָּאֲבַדּוֹן.
יג הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ; וְצִדְקָתְךָ, בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה.
יד וַאֲנִי, אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי; וּבַבֹּקֶר, תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ.
טו לָמָה ה', תִּזְנַח נַפְשִׁי; תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי.
טז עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר; נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה.
יז עָלַי, עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ; בִּעוּתֶיךָ, צִמְּתוּתֻנִי.
יח סַבּוּנִי כַמַּיִם, כָּל-הַיּוֹם; הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד.
יט הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי, אֹהֵב וָרֵעַ; מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ.

תהילים פ"ח הוא המזמור ה-88 בספר תהילים. המזמור הוא קינת יחיד. (מזמור 87 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה).

סוג המזמור

המזמור הוא קינת יחיד, המדבר על עם ישראל כחולה שנראה כמעט כשוכן קבר, שזה משל על אובדן מלכותה.

חלוקת המזמור

ניתן לחלק את המזמור כך:חלק ראשון מפסוקים ב' עד ג' כאשר פסוק א' משמש ככותרת. חלק שני מפסוק י' עד י"ג וחלק שלישי מפסוק י"ד עד י"ט.[1]

כותרת המזמור

בכותרת המזמור מצוינים שני שמות, בני קורח והימן האזרחי. השם הימן האזרחי בא לפי רש"י מפני שהיה מבניו של זרח בן יהודה.

תוכן המזמור

במזמור זה מביע המשורר מצוקה. על עם ישראל וממשיל אותו על אדם חולה הקרוב למוות. שיותר מת מחי, הנמשל על עם ישראל על אובדן מלכותה ופיזורה ביין הגויים

הערות שוליים

  1. עמוס חכם, ספר תהילים, ירושלים, הרב קוק, תש"ן, ע"מ קכח


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה

שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ]
תהילים פ"ח29055264