מלכות בית דוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בית דוד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
אתם מוזמנים לתרום למכלול ולשכתב אותו.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות בשינויים שבוצעו בו. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.
אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
אתם מוזמנים לתרום למכלול ולשכתב אותו.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות בשינויים שבוצעו בו. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.


בית דוד
מדינה ממלכת ישראל המאוחדת
ממלכת יהודה
בית האב שבט יהודה
תארים מלך ישראל
מלך יהודה
נשיא הסנהדרין
ראש הגולה
מייסד דוד
השליט האחרון צדקיהו
תקופת השושלת סוף המאה ה-11 לפנה"ס586 לפנה"ס
ציור של שלמה המלך מאת גוסטב דורה.

מלכות בית דוד הוא שושלת מלוכה שתחילתה בדוד המלך ושלמה והמשיכה השלשלת בבניהם במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. למלכות בית דוד ניתן המלכה מאת ה' לדורות עולם. ומלכות זו עתידה להתחדש על ידי מלך המשיח.

מלכות עולם

לדוד הובטח כי ביתו ימלוך לעולם בעם ישראל בזכות מסירותו לעבודת ה', כפי שאמר ה' לדוד:. הדבר הינו גם הבטחה שגם אם תיפסק מלכות בית דוד, בעתיד היא תשוב למקומה.”" כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם. יד אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲו‍ֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ. וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.” (ספר שמואל ב', פרק ז', פסוקים יב-טז)

בתורה, יעקב ברך את יהודה בנו: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"[1], וזוהי הבטחה כי מלך ישראל יהיה משבט יהודה.

מלכות בית דוד הינה דוגמא למלכות נקיה ומוסרית. בגמרא מספרים על מלכי בית דוד כי הם אנשים צנועים וענוותנים שמקבלים עליהם את עולה של המערכת הדין וההלכה.

למלכים מבית דוד ישנו מעמד מיוחד בהלכה, כמו משיחה בשמן המשחה[2], משיחה על מעיין[3], וישיבה לצד הסנהדרין בלשכת הגזית של בית המקדש[4].

לפיכך תפילות רבות בסידור התפילה מבקשות לכונן מחדש את מלכות בית דוד[5][6].

מלכות דוד ושלמה

תחת מלכות דוד ושלמה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, תולדותיה של מלכות דוד ושלמה מסופרים במקרא, בספרים שמואל, מלכים והמקביל להם - דברי הימים.

רקע

הקמת המלכות בישראל

מסופר במקרא כי הוקמה הממלכה בעקבות האכזבה ממשטר השופטים ודרישת השבטים משמואל הנביא לשלטון ריכוזי "ככל הגויים". הסיבה העיקרית להקמתה הייתה רצון העם לזכות בהגנת המלך. סיבה נוספת לרצון השבטים המפוזרים להתאחד לממלכה מאוחדת העולה מהמקרא, היא שהשופטים ומפקדי צבאם התקשו להדוף את פלישות האויב הכנעני, כמו במקרה של ברק בן אבינועם. ככל הנראה, שלטון השופטים היה מסורבל ומושחת (עדות לכך נמצאת באופן שבו מתוארים בניו של עלי הכהן בספר שמואל).

מלכות שאול

התגלותו של דוד לפני שאול במלחמת דוד וגלית על פי רמברנדט

המלך הראשון שנבחר על ידי ה' למלוך על ישראל הוא שאול משבט בנימין (שתואר "משכמו ומעלה"). למרות תוארו המלכותי, שאול דמה מאוד לשופטי ישראל באורח חייו הפשוט. שאול המלך היה הראשון שאיחד את עם ישראל ולחם בפלשתים. כמו כן היה הראשון שלחם בעמלק על מנת לקיים את מצוות מחיית עמלק. שאול גם נלחם בעמון, מואב, אדום ומלכי צובה (שמואל א', י"ד-מ"ז). אך החטא שלו על שלא שמע להוראות ה' ובעיקר על שחס על אגג מלך עמלק, הוביל להתחרטות על הבחירה ונטילת המלוכה ממנו. במשך תקופה ארוכה היה עסוק שאול במרדף אחרי דוד שאותו זיהה, כמאיים על כתרו, עד שנהרג ביחד עם שלושה מבניו בקרב עם הפלשתים בגלבוע.

לאחר מותו של שאול התפלגה הממלכה למשך שבע שנים, בהן מלך דוד על שבט יהודה (בישבו בעיר חברון) ובנו של שאול, איש בושת, מלך על שאר שבטי ישראל. שר הצבא בימי שני המלכים היה אבנר בן נר.

מלכות דוד

לאחר הירצחו של איש בושת מונה דוד למלך על כל השבטים (לאחר שנבחר על ידי ה' בצעירותו וכבש את לב העם בניצחונו על גולית), איחד שנית את הממלכה ובסדרת ניצחונות הצליח להבטיח את חירותה של הממלכה המובסת, דיכא את הפלשתים ואף כבש את ירושלים המבוצרת מידי היבוסים וקבע אותה כעיר בירה נייטרלית מבחינה שבטית וכעיר מלוכה של ממלכת ה', כאשר ציווה להעלות אליה את ארון הברית. דוד מלך על כל ישראל ועשה משפט וצדקה לכל העם[7]. דוד היה מצביא ומנהיג צבאי, וביחד עם בן אחותו שר הצבא יואב בן-צרויה הוביל את ממלכת ישראל לשיא גודלה (מנהר הפרת בצפון ועד לעציון גבר שבדרום) לאחר שכבשה ארבע ממלכות מצפון וממזרח: ארם דמשק, עמון, מואב ואדום. בסוף ימיו אסף דוד את כל הכסף והזהב לנדרש לבנית בית המקדש ובמעמד זה הוא פתח ואמר:

וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם. לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹקינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ. וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה. ה' אֱלֹקינוּ כֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ מִיָּדְךָ הוּא וּלְךָ הַכֹּל. וְיָדַעְתִּי אֱלֹהקי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי כָל אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ. ה' אֱלֹהקי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ. וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְו‍ֹתֶיךָ עֵדְו‍ֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי.

דברי הימים א כט י

מלכות שלמה

לשיא תפארתה הגיעה הממלכה בימי שלמה, המלך שנודע בחוכמתו ("חכם מכל אדם"). שלמה, שתפס את המלוכה ברגע האחרון מידי אחיו הגדול אדוניה, כרת ברית שלום עם שכניו צידון ומצרים. שלמה הצליח לאבטח את דרכי המסחר החשובות, במיוחד את דרך המלך שעברה ליד החוף והייתה דרך המסחר הראשית עם מצרים.

שלמה נמנע ממלחמות, אך בזכות עושרו הרב נפלו ארצות אחדות תחת השפעתה של ממלכת ישראל המאוחדת, "שלום היה לו מכל עבריו מסביב". שלמה יזם מפעלי בניה רבים, ובנה בין היתר את בית המקדש הראשון (פרויקט שהקנה לירושלים מעמד מרכזי באזור). המחיר לאותם מפעלי בנייה ענקיים היה מסים כבדים ועבודות כפייה שהוטלו על העם, וגרמו למרמור רב בקרב השבטים (ונסיון למרד בראשות ירבעם בן נבט), ובסופו של דבר הביאו לפילוג מיד עם מותו של שלמה.

הפילוג היה עונש לשלמה על חטאיו בכך שבנה מקדשים לאליליהן של נשותיו הנוכריות, כך גם עלייתם של הדד ורזון מאדום וארם שניסו למרוד בשלמה.

פילוג הממלכה

ערך מורחב – פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

רחבעם, בנו הבכור של שלמה, לא הצליח לשמור על שלמות הממלכה, ועם עלייתו לשלטון היא התפרקה לשתי ממלכות עצמאיות, ממלכת יהודה שכללה את שבטי בנימין ויהודה ובתוכן ירושלים, וממלכת ישראל שכללה את עשרת השבטים הנותרים. על פי המסופר בספרי מלכים, הסיבה לפילוג הייתה התמרמרות העם על המסים הכבדים בימי שלמה, אשר רק שבט יהודה, שבטו של שלמה, היה פטור מהם. עם המלכתו פנו ראשי השבטים אל רחבעם בבקשה להקל עליהם במסים, אך הוא החליט לא להפגין חולשה והעלה אותם. החלטה זו הובילה למרד בראשות ירבעם בן נבט שהכריז על פילוג 10 השבטים (מלבד יהודה ובנימין) מהממלכה.

יהודה וישראל לאחר הפילוג

ממלכת ישראל קיבלה את רוב השטחים הפוריים, ובכללם צפון ישראל, השומרון ומישור החוף, וכן את רוב התושבים (עשרה שבטים מתוך שנים עשר). בירתה הייתה העיר שומרון ומלכיה התחלפו באופן תדיר על ידי רציחות חוזרות ונשנות. לעומתה ממלכת יהודה (שבה נבלע גם שבט בנימין) החזיקה בירושלים ובבית המקדש, אך נאלצה להסתפק בשטח הררי ומדברי ורוב שנותיה הייתה חסרת מוצא לים פתוח (ים המלח הינו ימה סגורה). לאורך כל שנות קיומה מלכיה היו משושלת בית דוד.

אחרי חורבנה של ממלכת ישראל בידי אשור הצליחה ממלכת יהודה להמשיך ולהתקיים לפרק זמן קצר, עד שנכבשה על ידי נבוכדנצר השני, מלך בבל, אשר החריבה בעקבות מרד צדקיהו, אחרון מלכי יהודה.

מלכי בית דוד בימי הבית הראשון

מלכות בית דוד התחילה התחילה עם מלכותו של דוד ונמשכה 457 שנה עד חורבן בית המקדש הראשון בשנת ג'של"ח.

מפרשי התנ"ך וכותבי הדורות מציינים, שישנם מלכים שמספרי שנות מלכותם (המוזכרים בתנ"ך) הם שנים "מקוטעות", כלומר, שישנם שנים שנמנו גם למלך הקודם וגם למלך הבא, כיון שכל אחד מלך בחלק מאותה שנה. עקב כך, המפרשים נחלקו (בשינויים קלים) לגבי תאריכי שנות מלכותם. להלן מובאים תאריכי שנות מלכותם לפי הרב יחיאל הלפרין בספרו סדר הדורות.

ממלכת יהודה
שם מספר שנות מלכותם תאריכי שנות מלכותם
דוד 40 שנה, מתוכם 7 שנים ביהודה בלבד ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ד
שלמה 40 שנה ב'תתקכ"ד - ב'תתקס"ד
רחבעם 17 שנה ב'תתקס"ד - ב'תתקפ"א
אביה קרוב ל-3 שנים[8][9] ב'תתקפ"א - ב'תתקפ"ג
אסא 41 שנה[8] ב'תתקפ"ג - ג'כ"ד
יהושפט 25 שנה[10] ג'כ"ד - ג'מ"ז[11]
יהורם 8 שנים[12] ג'מ"ז - ג'נ"ה
אחזיהו שנה אחת[13] ג'נ"ה - ג'נ"ו
עתליה קרוב ל-6 שנים[14] ג'נ"ו - ג'ס"א
יהואש 40 שנה[15] ג'ס"א - ג'ק"א
אמציה 14 שנה[16] ג'ק"א - ג'קט"ו
עוזיהו 52 שנה[17] ג'קט"ו - ג'קס"ז
יותם 16 שנה[18] ג'קס"ז - ג'קפ"ג
אחז 16 שנה[19] ג'קפ"ג - ג'קצ"ט
חזקיהו 29 שנה[20] ג'קצ"ט - ג'רכ"ח
מנשה 55 שנה[21] ג'רכ"ח - ג'רפ"ג
אמון 2 שנים[22] ג'רפ"ג - ג'רפ"ה
יאשיהו 31 שנה[23] ג'רפ"ה - ג'שט"ז
יהואחז 3 חודשים[24] ג'שט"ז
יהויקים 11 שנה[25] ג'שט"ז - ג'שכ"ז
יהויכין 3 חודשים[26] ג'שכ"ז
צדקיהו 11 שנה[27] ג'שכ"ז - ג' של"ח

שרידי שושלת בית דוד

בשנת ג'ש"ץ (52 שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון), חזרה שושלת בית דוד ליהודה עם שיבתו של זרובבל בן שאלתיאל בשיבת ציון. במהלך תקופת בית שני נעלמה השושלת, אולם בסוף התקופה נמצאה מגילת יוחסין עתיקה בה יוחסו אבותיו של הלל הזקן לבית דוד[דרוש מקור]. רבי יוחנן הסנדלר אמור להיות, על פי רושמי יוחסין אלו, מבני בניו של הלל הזקן[28]. בשל כך נחשבו צאצאיו, שושלת הנשיאות וראשי הגולה לממשיכי מלכות בית דוד. רש"י התייחס על שושלת זו, ומכאן שגם נכדיו, בעלי התוספות (לרש"י היו רק בנות).

בתקופת האחרונים, המהר"ל מפראג התייחס על שושלת זו; ואף רבי שלום שכנא חותנו של רבי משה איסרליש היה ידוע כממשיך השושלת. במאה השישית לאלף השישי נעשו מאמצים לזהות ולרשום את השושלות ואף הודפסו ספרים בעניין, בידי רבי אפרים זלמן מרגליות[29] באתר ספרים עבריים, הרב נפתלי כ"ץ (מחבר הספר "סמיכת חכמים") ועוד. לשושלת זו התייחסו משפחת קלונימוס - שם משפחתו של אחד מבעלי התוספות נכדו של רש"י, משפחת יפה, משפחת מרגליות, משפחת רוקח, משפחת כ"ץ ועוד.

בתקופת הראשונים חיו בדרום צרפת (פרובנס) ובצפון ספרד (ברצלונה) מספר משפחות שלפי המסורת המשפחתית התייחסו לראשי הגולה הגאונים של גלות בבל מבית דוד. משפחות אלו קבלו בקהילות את התואר 'נשיא' וכונו "בני חורין". היה להם מעמד כלכלי וחברתי מיוחד בקהילה היהודית. הם היו מקורבים לשלטון, וחלקם מילאו תפקידים של יועצים וגובי מס/שרי אוצר. היו להם זכויות מיוחדות בנרבון, ברצלונה, ארגון וקסטיליה. בתור בעלי תפקידים ומעמד מיוחדים, זכו המשפחות לקבל אחוזות ותוארי אצולה - דון, ואבירות - 'דה לה קבלרייה', ממלכי ארגון וקסטיליה. בין משפחות ה'נשיאים' ('בני החורין') ניתן למצוא את המשפחות: אבן עזרא, הלוי, אבולעפיה, אבן שושן, בנבנשתי, חסדאי, שאלתיאל ועוד. יש לציין שיש עדויות (כולל ערבוב של שמות) שחלק ממשפחות ה'נשיאים' התחתנו זו עם זו (בעיקר חסדאי, מכיר, שאלתיאל, הלוי ובנבנשתי) במיוחד בברצלונה וגירונה של המאה העשירית לאלף החמישי והמאה הראשונה לאלף השישי. חלק מהיחוס לבית דוד נובע מהקשר של חלק מהמשפחות עם ראשי הגולה והגאונים מבבל המיוחסים לבית דוד. הרבנים מבבל הגיעו לפרובנס עם הקמת המרכז היהודי בנרבון כנראה במאה השמינית או התשיעית לאלף החמישי. ייתכן ורבנים מבבל הגיעו גם לספרד המוסלמית באותה תקופה ויצרו שושלות של 'נשיאים' גם שם. תיאור משפחות ה'נשיאים' בפרובנס וברצלונה במאה העשירית לאלף, מופיע אצל בנימין מטודלה ואלחריזי. אולם, ייחוסים אלו הם חסרי עדויות היסטוריות של הקשר הישיר לבית דוד, ויכול להיות שנעשה בהם שימוש לשם האדרת אדם מסוים או משפחה מסוימת בהתאם למסורת משפחתית.[30]

הרמב"ם (ד'תתצ"ה-ד'תתקס"ה) כותב "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום" (רמב"ם, הלכות סנהדרין א, ג). הרמב"ם במקום אחר בהקדמתו לפרק חלק כותב: "אין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו". המשיח יהיה מבית דוד, ולכן משיחי השקר תמיד ייחסו עצמם לבית דוד.

ישנם אישים מפורסמים המייחסים לדוד המלך, אם בייחוס "ישיר" דור אחר דור עד הלל הזקן או רבי יוחנן הסנדלר ומשם לדוד (ודוגמאות לכך הן המהר"ל ורש"י), ואם, כדוגמת המגיד ממזריטש, מספר הסיפור החסידי כי היה בעל ייחוס לדוד המלך, אלא שהמגילה בה הופיע הייחוס נשרפה. בנוסף ישנו ספר יוחסין של משפחת דיין (=נשיא) מחלב, מגילת יוחסין של משפחת דנינו ממרוקו, וכן ספר יוחסין למשפחת חרלפ ודון-יחיא[31]. משפחות רבות מונות את ייחוסן לדוד המלך בדרך זו, יש ממומחי הגנאלוגיה מטילים בכך ספק[32][33].

משיח בן דוד

הרמב"ם כותב בספרו משנה תורה:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

אם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה)

בימות המשיח יהיו ישראל יושבין לבטח ורשעי הגויים יחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן. יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שהדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו.

לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בגויים ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

הלכות מלכים ומלחמות יא יב

איזכורים של בית דוד בכתבי עמי קדם

ערך מורחב – ירושלים בתקופת בית ראשון

המקור הקדום ביותר המזכיר את השושלת הוא כתובת תל דן הכתובה בארמית ומתוארכת בין המאה הראשונה לאלף הרביעי למאה הרביעית לאלף הרביעי, בכתובת כתוב ”[מל]ך בית דוד”.

אודות שלמה המלך טרם נמצאו כתובות בהן הוא נזכר או ממצא ארכאולוגי אחר הנקשר אליו ישירות. יוסף בן מתתיהו מזכיר בכתביו מסורות אודות קיומן של איגרות בארכיונים הממלכתיים בצור שהחליפו ביניהם שלמה המלך וחירם מלך צור.

חלק מן המלכים בשושלת, מוזכרים בעקבות מאבקים בין ממלכות - מצבת מישע, הנצחת מפעלי בנייה - כתובת השילוח, ובכתובות ניצחון אשוריות ובבליות בעקבות מסעות כיבוש ביהודה - מנסרת סנחריב.

את ממצאי החפירות מהמאה התשיעית לאלף השלישי והמאה העשירית לאלף במבצר האלה מייחס הארכאולוג יוסף גרפינקל לתקופת דוד המלך, עקב העובדה שבזמנו של דוד הייתה ביהודה ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא[34]

זה לעומת זה

זה לעומת זה למשיח בן דוד האמיתי, בנצרות קיימת אמונת הבל כי יוסף, בעלה של מרים, אם אותו האיש הוא מצאצאי בית דוד. האוונגליונים של מתי ושל לוקס בכתבי הנוצרים מפרטים את הגנאלוגיה של יוסף עד דוד המלך ההסבר התאולוגי לייחוס הזה, הוא שיוסף היה אביו המאמץ של אותו האיש. על-פי החוק הרומי, אימוץ כלל צירוף של המאומץ לשושלת של המאמץ - כך למשל הקיסר אוגוסטוס נחשב בנו של יוליוס קיסר, אף שמבחינה ביולוגית לא היה בנו.

הנצרות מדברת על משיח שקר שכבר הגיע - אותו האיש, ועיקר מרכזי של אמונתה הוא שצריך להאמין שכבר בא, בנוסף לבואו העתידי. כינויו של אותו האיש "כריסטוס" משמעו משיח. ביאה שנייה זו של אותו האיש באחרית הימים היא אחת מהדוגמות הנוצריות ומופיע ב"קרדו" (אני מאמין) הנוצרי.

לפי כתבי הנוצרים, הבטיח אותו האיש לפני מותו לשוב ולהופיע, ומאמיניו מחכים מאז לשובו. הביאה השנייה מזוהה עם הארמגדון ועם מלחמת גוג ומגוג כאירועים שיסיימו את התקופה ה'טבעית' בבריאה. אף שהיא נזכרת מספר פעמים, חזרתו של אותו האיש אינה מפורטת כל צרכה, (למעט בחזון יוחנן) ותיאורה שופע מטאפורות ואלגוריות. מסיבה זו צמחו לתיאורים אלה פרשנויות רבות. ברם, על רוב הנוצרים מוסכם שישו ישוב לעולם הגשמי באחרית הימים כדי לשפוט את החיים והמתים (אשר יקומו לתחייה) ביום הדין ולהקים את מלכות ה', שאליה יורשו להיכנס רק הצדיקים ואשר תימשך לעולמי עד. בכך, על-פי הנצרות, תבואנה נבואות אחרית הימים שב"ברית הישנה" (התנ"ך) לידי קיום.

ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דנייאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי... אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).

כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק יא הלכה י-י"ג

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'
  2. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות כלי המקדש א' ז'
  3. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים א' י"א
  4. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז' ו', והלכות סנהדרין י"ד י"ב
  5. ^ בין היתר בברכת המזון (ברכת רחם), במוסף של יום שבת (ברכה לאחר ההפטרה), בתפילות עמידה של ראש השנה וביום כיפור ואף בתפילת נעילה.
  6. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין ב' ה'
  7. ^ ספר שמואל ב', פרק ח', פסוק ט"ו
  8. ^ 8.0 8.1 ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק ב'
  9. ^ "קרוב" - כלומר, נמנו לשנותיו רק שנתיים, משום שלא מלך 3 שנים שלמות. וכן בהרבה מלכים ובעיקר במלכי ישראל צויין שנה פחות כיון שלא מלכו שנים שלמות
  10. ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ב
  11. ^ נמנו לשנותיו רק 23 שנה, כי יהורם בנו, מלך 2 שנים בחייו
  12. ^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק י"ז
  13. ^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק כ"ו
  14. ^ ספר מלכים ב', פרק י"א, פסוק ג'
  15. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק ב'
  16. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק ב'
  17. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ב'
  18. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ל"ג
  19. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק א'
  20. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ב'
  21. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'
  22. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק י"ט
  23. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק א'
  24. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"א
  25. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ו
  26. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק ח'
  27. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק י"ח
  28. ^ הרב אהרן הימן, "מלכות בית דוד", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמוד 687, באתר היברובוקס
  29. ^ רבי אפרים זלמן מרגליות, מעלות היוחסין, שם משארית, באתר היברובוקס
  30. ^ לדוגמה בפתיחה לספר "תורה תמימה" שהוא הוצאה של חמישה חומשי תורה עם אסופה של מדרשים ופירושם, מספר המחבר כי שם משפחתו שונה לאפשטיין מבנבנשתי - משפחה המיוחסת לדוד המלך
  31. ^ היוחסין לבית דוד של משפחת חרלפ הודפסו לראשונה בהקדמה לספריו של הרב אפרים אליעזר צבי חרלפ ממזריטש והובאו לארץ על ידי אפרים חרלפ, ממיסדי רחובות, ועל ידי יצחק חרלפ, סבו של הרב יעקב משה חרלפ.
  32. ^ הייחוס מדוד המלך, ויקיגניה.
  33. ^ משפחות המתייחסות לדוד המלך הרב אבישי אלבוים, שרשרת הדורות כרך י"ט, 3, 2005, החברה הגנאלוגית הישראלית.
  34. ^ אייל לוי, דוד המלך היה פה: האתר שפתח מלחמת עולם בין היסטוריונים, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2013

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא חילוניות וכנגד ציונות.