תהילים נ"ז

פסוקי המזמור: תהילים נ"ז לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם -בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי-שָׁאוּל, בַּמְּעָרָה.
א לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם -בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי-שָׁאוּל, בַּמְּעָרָה. ב חָנֵּנִי אֱלֹקִים, חָנֵּנִי כִּי בְךָ, חָסָיָה נַפְשִׁי: וּבְצֵל-כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה - עַד, יַעֲבֹר הַוּוֹת. ג אֶקְרָא, לֵא-לֹהִים עֶלְיוֹן; לָאֵ-ל גֹּמֵר עָלָי. ד יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם, וְיוֹשִׁיעֵנִי - חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה; יִשְׁלַח אֱלֹקִים, חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. ה נַפְשִׁי, בְּתוֹךְ לְבָאִם-אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים: בְּנֵי-אָדָם--שִׁנֵּיהֶם, חֲנִית וְחִצִּים; וּלְשׁוֹנָם, חֶרֶב חַדָּה. ו רוּמָה עַל-הַשָּׁמַיִם אֱלֹקִים; עַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. ז רֶשֶׁת, הֵכִינוּ לִפְעָמַי - כָּפַף נַפְשִׁי: כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה; נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה. ח נָכוֹן לִבִּי אֱלֹקִים, נָכוֹן לִבִּי; אָשִׁירָה, וַאֲזַמֵּרָה. ט עוּרָה כְבוֹדִי--עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר; אָעִירָה שָּׁחַר. י אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲ-דֹנָי; אֲזַמֶּרְךָ, בַּלְאֻמִּים. יא כִּי-גָדֹל עַד-שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ; וְעַד-שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. יב רוּמָה עַל-שָׁמַיִם אֱלֹקִים; עַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

תהילים נ"ז הוא המזמור ה-57 בספר תהילים. זהו הפרק ה-58 על פי המספור הקיים בתרגום השבעים ובוולגטה. זוהי תפילתו של היחיד הנס מאויביו ומבקש את ישועתו של ה'.

כותרת המזמור

לפי כותרת המזמור הוא נאמר בעת בריחת דוד מפני שאול והתחבאותו במערה.

ולפי שהיה קרוב להיות נלכד ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני.

חלוקת המזמור

המזמור נחלק לשני חלקים נוסף על כותרתו. חלקו הראשון הוא קריאה לה' שיציל את בעל המזמור מאויביו (ב'-ה'). וחלקו השני מודה המשורר על ישועת ה' (ו'-י"ב).

פסוקים ח' - י"ב נכפלו במזמור ק"ח פסוקים ב' - ז'.

תוכן המזמור

מזמור זה הוא תפילתו של היחיד הנס מאויביו ומבקש את ישועתו של ה'. לאחר תחנוניו של בעל המזמור לישועת ה', מודה ומשבח בעל המזמור את ה'. ייתכן וחלקו הראשון של המזמור נאמר בעת שבעל המזמור היה שרוי בצרתו וחלקו השני נאמר לאחר שניצל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים נ"ז בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תהילים נ"ז30973079