שיר השירים

שיר השירים
שפה	עברית
תקופת התרחשות	ימי שלמה המלך
סוגה	שירה
סדרת ספרים	חמש מגילות
הספר הקודם	ספר איוב
הספר הבא	מגילת רות
דמויות מרכזיות	שלמה.

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים (בראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שבחטיבת ה"כתובים" בתנ"ך. הדעה המקובלת כדברי רוב המפרשים היא שספר שיר השירים הוא משל לאהבה שבין עם ישראל והקב"ה, וחז"ל הפליגו מאד בשבחו.

מבנה הספר

שיר השירים הוא ספר קצר ובו שבעה-עשר שירים וכמה פסוקים העומדים בפני עצמם (למשל, שני הפסוקים האחרונים). עם זאת, השירים כתובים כולם כמקשה אחת ואינם מובחנים בטקסט. מכאן, יש המפרשים את שם הספר כ"שיר המורכב משירים". אף-על-פי-כן, אפשר להבחין בין השירים על-פי הנושא או העלילה המיוחדת לכל אחד מהם, או לפי זהות הדובר והנמען.

חלוקת הספר לפרקים מבוססת על חלוקה נוצרית של התנ"ך שנעשתה במאה העשירית לאלף החמישי. בכמה מקומות החלוקה אינה חופפת לחלוטין את תוכן השירים, כדוגמת השיר העשירי, המפוצל בין פרקים ה'-ו'.

מחבר שיר השירים

חז"ל אומרים^[1] כי מגילת שיר השירים חוברה על ידי שלמה המלך, והיא עוסקת ביחסים בין ה' לעם ישראל, אף שהשם המפורש אינו מוזכר בה. וכן נראה מהפסוקים כמו ”שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה” (שיר השירים, א', א'), ”וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף” (מלכים א', ה', י"ב) ו-”וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת” (מלכים א', י"א, ג'). כמו כן, שלמה תואם את המתואר במגילה זו בעושרו הרב: גם במגילה מתוארים תכשיטים רבים, כסף וזהב, בית עשוי מארזים ומברושים ועוד. חז"ל (בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו ע"א) מייחסים לחזקיה וסיעתו (שחיו כמאתיים שנה לאחר שלמה) את עריכתם של שלושה ספרים שנכתבו על ידי שלמה: שיר השירים, משלי וקהלת. בספר משלי (פרק כ"ה) נכתב במפורש שהוא נערך על ידי חזקיה וסיעתו: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה".

חז"ל, וכן כל פרשני המקרא , עמדו על כך ששיר השירים מחולק לקטעים, ומדבר בגופים שונים ובעל רבדים של משמעות. הגדיל לעשות הנצי"ב בפירושו, וכתב במפורש ששלמה המלך ערך את שיר השירים גם משירים שעברו במסורת, בדומה לספר תהילים.

מעלת שיר השירים

אפילו לאחר חתימת המקרא, התנהלו ויכוחים סביב מקומה של מגילת שיר השירים בכתבי הקודש, שהתבטאו בשאלה האם חלה עליה טומאת כתבי הקודש. הדעות בין התנאים היו חלוקות לכאן ולכאן.^[2] לבסוף נקבעה ההלכה שמעמדה שווה לשאר כתבי הקודש, רבי עקיבא אמר עליה: ”שאין כל העולם כולו כדאי – כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים” (משנה, מסכת ידיים ג' ה). אמירה זו יוצאת כנגד הדעות שהעדיפו לא להכליל את המגילה בין ספרי הקודש.

במדרש תנחומא פרשת תצווה סימן ה על הפסוק: ואתה תצווה, מביאים על הפסוק משיר השירים: הנך יפה רעיתי הנך יפה. בהמשך מובאים דבריו של רבי עקיבא שבמשנת ידיים. והמדרש מוסיף:”אמר רבי אליעזר בן עזריה למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא ממנו כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה. כך כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים.”

יש אומרים כי דבריו של רבי עקיבא הם מהמסורת שהתקיימה כבר בין הנביאים בימי בית המקדש הראשון, אשר ראו בשירים הללו משל. מסורת פרשנית זו באה לידי ביטוי כבר במקרא עצמו במספר אופנים, על ידי שימוש שעושים נביאים כמו הושע וישעיהו בפסוקים מתוך שיר השירים. לפיכך, אפשר לפרש כי כשכותב ישעיהו ”כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן” (ישעיהו, ה', א'), הוא רומז לדברי המשורר ”כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן” (שיר השירים, ח', י"א), תוך כדי משחק בשמו השני של שלמה – ידידיה. באותו אופן, כשכותב הושע ”וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא” (הושע, ב', ט') יש בכך משום רמיזה לכתוב בשיר השירים: ”עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו” (שיר השירים, ג', א').

בתרגום^[3] פירש את שמה של המגילה, שישנם עשר שירות^[5] שנאמרו בעולם ושיר המגילה הוא המובחר שבכל השירים.

פרושי שיר השירים

חז"ל, התרגום ובעקבותיהם רש"י, אבן עזרא ואחרים פירשו את הנמשל שבשיר השירים כמכוון לאהבה השוררת בין ה' לכנסת ישראל.

רש"י בפתיחה לשיר השירים מסכם וכותב: ”ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקדש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים, לאמר "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", ויזכרו את חסדיו, ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד ספר הזה ברוח הקדש, בלשון אישה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעורים אליו, ומודה על פשעה. אף דודה צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עמה באהבה עזה, להודיעם כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.”

ר' שמואל בן יהודה אבן תבון, ר' יוסף אבן ועקנין, ר' יוסף אבן כספי, רלב"ג והרמב"ם פירשו את הנמשל כמכוון למה שמתרחש בנפשו של החסיד אוהב ה'. הם מפרשים את השיר בדרך פילוסופית, כאשר ה"דוֹד" מייצג את "השכל הפועל", וה"רעיה" מייצגת את "השכל ההיולי" של החסיד.

מועד קריאת המגילה במנהגי ישראל

בקהילות אשכנז נקראת מגילת שיר השירים בבתי הכנסת בשבת החלה במהלך שבעת ימי הפסח, בהתאם למנהג הכללי במסורת האשכנזית לקרוא בכל אחת משלוש הרגלים מגילה המתאימה לאווירת החג. תיאורי האביב המופיעים בשיר השירים הם הסיבה לקריאת המגילה בפסח, הוא חג האביב. מאותו טעם נהוג בקהילות אחרות לקרוא את מגילת שיר השירים בשביעי של פסח, או בתום ליל הסדר או בתפילת ערבית של השבתות של ספירת העומר. כמו כן, בחלק מקהילות ישראל (בעיקר בקהילות בני עדות המזרח) נהוג לקרוא מגילה זו בכל יום שישי, קודם קבלת שבת, זאת הודות לדברי חכמי הקבלה כי יום השבת בכללו, וליל שבת בפרט, הוא זמן של קירוב וייחוד מיוחדים בין ישראל לקב"ה^[6].

איסור לזמר פסוקים משיר השירים

בתלמוד בבלי^[7] נאמר 'הקורא פסוק של שיר השירים^[8] ועושה אותו כמין זמר, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת רבונו של עולם עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו לצים' ובתוספתא^[9] הובא בשם רבי עקיבא שהמזמר אין לו חלק לעולם הבא, ביד רמה^[10] רצה לומר שזה דווקא דרך שחוק אבל שמשבח להקב"ה דרך ניגון מותר אולם סיים שהדבר צריך עיון.

תרומת שיר השירים ללשון הקודש

תאנה, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

שושנת העמקים, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

יונה, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג
אגוז, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג

ישנן 4 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

מגילת שיר השירים תרמה מילים ומטבעות לשון רבים לשפה ללשון הקודש:

”חֲרַכִּּים” (ב', ט) – מילה יחידאית.
הפועל ”לְטַנֵּף” (שיר השירים ה ג) (ללכלך).
”עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה” (ח', ו).
”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ” (ח', ז).
”צְאֶנָה וּרְאֶינָה” (ג', יא) הוא שם של ספר מדרש שנכתב לנשים.
”מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים” (א', ח) הוא שם של חסידות בירושלים.

פיוטים ושירי קודש רבים משתמשים בביטוים משיר השירים

פסוקים וחלקי פסוקים רבים הולחנו, לדוגמה:

”קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל-הַגְּבָעוֹת” (ב', ח).
”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (שיר השירים ב ז).

זה לעומת זה