משיח
משיח (קיצור מהמלך המשיח) הוא דמות מרכזית ביהדות. באחרית הימים יופיע אדם כשליחו של ה' שיביא גאולה לעם היהודי, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן ויביא שלמות בתורה ומצוות. אדם זה מכונה לרוב משיח, או "משיח בן דוד". בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל[1] בשבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
במקורו התואר משיח משמעו- מי שנמשח בשמן המשחה. השמן בו היו מושחים כהנים גדולים ומלכים עד סוף בית ראשון.
מקור המילה ומשמעותה
מקור המילה "משיח" מן השורש מ.ש.ח, שמשמעותו משיחת אדם בשמן המשחה, כביטוי טקסי לכניסתו לתפקיד רם מעלה. כך נקרא בתורה[2] הכהן הגדול "הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ", מפני שהוא "הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ"[3]. במקרא מתוארת גם משיחתם בשמן של מלכים, כמו שאול, דוד ושלמה, ולפיכך דוד מכנה את שאול "מְשִׁיחַ ה'"[4], ואף דוד עצמו מכונה פעמים רבות "משיח". בהשאלה, נאמר הכינוי "משיח" גם על הנשלח על ידי ה' לתפקיד כלשהו, כמו כורש מלך פרס: "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ"[5], כביטוי לכך שמלכותו זכתה לסיוע שמיימי כדי להשיב את עם ישראל לארצו ולכונן את בית המקדש השני[6]. גם הנביא ישעיהו עצמו "נמשח" במובן זה[7]. האברבנאל מוסיף כי משיח ראשי תיבות: מנחם, שילה, חנינא וינון - שמותיו העיקריים של משיח[8].
במקורות
מלך המשיח הוא מהאישים המדוברים ביותר במקרא ובתלמוד בדברי ימי ישראל. על אישיותו, מלכותו, ביאתו והתגלותו מובאים תיאורים ונבואות רבים, החל מנבואות יעקב אבינו ומשה רבינו עד לנבואות הנביאים האחרונים. הגמרא במקומות רבים דנה אודותיו ופרטי פעולותיו וכך גם הראשונים, כהרמב"ם שהקדיש פרק שלם בספרו ההלכתי לתיאור אישיותו ואופן התגלותו בנוסף לאגרות הרבות שכתב בנושא זה. במשך מאות שנים דנו רבים מגדולי ישראל בתיאורים אלו שבמקרא ובגמרא, ונכתב אודות תיאורים אלו בספרים רבים.
בתורה
בתורה הוזכר במפורש קיבוץ גלויות עתידי לאחר הגלות[9]:
וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם - מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.
בפסוקים אלה לא הוזכרה אישיות כלשהי שתנהיג את העם בתקופה זו. אולם בנבואת בלעם בספר במדבר[10] נאמר, שיקום בעתיד הרחוק שליט בעם ישראל אשר ימשול על כל האנושות: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט[11] מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר[12] כָּל בְּנֵי שֵׁת וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל"[13].
את פסוק זה דרשו חז"ל[14] על שני המשיחים שיעמדו לעם ישראל: דוד המלך ומלך המשיח, כאשר חלקו הראשון של הפסוק מנבא אודות דוד המלך וחלקו השני על מלך המשיח. לעומתם, ישנם מפרשים שפרשו את כל הפסוק כנבואה על מלך המשיח[15][16]. ויש שפירשו כולו על דוד המלך[17]. גם רש"י מפרש את הפסוק כולו כנוגע לדוד המלך, אך לדבריו הפסוק בהמשך, "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" הוא נבואה על מלך המשיח. דעה נוספת אומרת, שפסוק זה הוא נבואה על הגאולה העתידה בכלל ולא על אישיותו של מלך המשיח[18].
מפסוק זה הסיק הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה שהכופר באישיותו של מלך המשיח (אף על פי שמאמין בגאולה בכללה) הוא חולק על דברי התורה ונבואתו של משה רבינו והרי הוא כופר ואפיקורס. (אמנם הוסיף להוכיח גם מהפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך" משום שיעוד הגאולה מפורשת בה בניגוד לנבואת פרשת בלעם שנכתבה ברמז ונדרשת בתורה שבעל פה)[19].
מקור נוסף נמצא בתורה[20]
לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
על פי רוב המפרשים, הכוונה בפסוק זה היא למלך המשיח, שיהיה נצר לדוד המלך שהוא משבט יהודה[21].
בנביאים
בדברי הנביאים ישנם אזכורים רבים לנושא זה[22]. פסוקים רבים בספרי הנביאים מנבאים את הגאולה העתידה ואת קיומה על ידי מלך המשיח. הכינוי "משיח" מופיע מספר פעמים במקרא, אך אין הסכמה של כלל המפרשים באשר לשאלה האם הכוונה היא אכן למלך העתיד להתגלות באחרית הימים, או לחלופין לאישיות היסטורית כלשהי (דוד המלך, או מי מצאצאיו)[23][24]. אחד המקומות הבולטים בו מתוארת אישיותו ופעולתיו, קיים בנבואת הנביא ישעיהו[25] וכך הוא מתאר את האיש ואת הישגיו :
וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ ה'--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת ה'. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת ה'; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו...וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד.
— ישעיהו י"א פסוקים א'-ה' ו-י'.
גם בנבואות הנביא ירמיהו מוצאים אנו נבואה מפורשת עליו:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה', וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ, ה' צִדְקֵנוּ.
— ירמיהו כ"ג ה.
בדברי חז"ל
המשיח הוא נושא מרכזי בהשקפתם של חז"ל. הוא מוזכר מאות פעמים בכל מרחבי ספרות חז"ל, ובפרט בסוגיות התלמוד הבבלי ב"פרק חלק"[26].
בראייתם של חז"ל, ביאת המשיח איננה רק תקווה לעתיד טוב יותר לעם היהודי ופתרון למצוקותיו הפרטיות. הופעתו משתבצת בתפיסת עולם כוללת, על פיה העולם מתקדם לקראת תיקונו והשלמתו, והמשיח הוא המיועד מראשית הבריאה להביא את העולם לשלמות זו. הדבר מתבטא, למשל, בדברי התלמוד[27] ש"שמו של משיח" הוא אחד הדברים ש"נבראו קודם בריאת העולם", לצד מושגים יסודיים אחרים בתורת ישראל, כמו: תורה, תשובה, כסא הכבוד ובית המקדש, כלומר, "שהדברים האלה הם תכלית בריאת העולם"[28]. במדרש בראשית רבה אף נאמר על הפסוק המתאר את תחילת הבריאה: "והארץ הייתה תוהו ובוהו... ורוח אלקים מרחפת על פני המים" - "זו רוחו של משיח"[29].
ממילא, מהלכי ההיסטוריה בכל גלגוליה מכוונים לתוצאה סופית זו. כך, לדוגמה, אומר המדרש[30] על נישואיו של יהודה לתמר, המתוארת בספר בראשית תוך כדי מכירת יוסף: "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף... ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה בורא אורו של מלך המשיח". האישים המעורבים בפרשה ראו את הדברים בהקשרם המקומי, האישי, בעוד ה' הועיד את מעשה יהודה ותמר להולדתו של פרץ, ממנו יצא המשיח[31].
שיטת רבי הלל
בתלמוד[32] מובאת דעה חריגה של התנא רבי הלל (נכדו של רבי יהודה הנשיא) ואחיו הצעיר של רבי יהודה נשיאה[33], האומר: "אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיהו". יש שמן הראשונים שהביהו את דבריו במובן הפשוט של הדברים, שהנבואות במקרא אודות המשיח התגשמו בתקופתו של המלך חזקיהו, האחרון ממלכי בית דוד שבימיו היהודים זכו לתשועה פלאית (מאשור), ולפיכך אין לצפות לביאתו של משיח נוסף[34]. דבריו של רבי הילל זכו להתנגדות חריפה של האמורא רב יוסף: "שרא ליה מריה" (יסלח לו רבונו - ה', על דבריו), ודוחם מכוח נבואת זכריה הנביא אודות המשיח (זכריה ט,ט), והרי זכריה חי בראשית ימי הבית השני, זמן רב אחרי חזקיהו. חלק ממפרשי התלמוד נטו לפרש אף את דברי רבי הלל עצמו באופן מצמצם כך שלא יעמוד בניגוד לפסוקים רבים המפורשים במקרא. חלקם הסבירו כי אין כוונתו לומר שלא תהיה גאולה לישראל כלל, אלא שהדבר לא יקרה בהנהגת אישיות מיוחדת ומובילה, ותיאורי המשיח- הפרסונלי במקרא מתייחסים לחזקיהו בלבד[35]. ולפי זה יש שביארו את דברי רבי הלל בצורה חיובית שמכיון שזכו ישראל ליעודים הגשמיים בימי חזקיהו ממילא בזמן הגאולה יחיו המתים ומיד "כבוד ה' יראה עליהם"[36]. יש המסבירים כי רבי הלל סבור שאמנם תהיה גאולה אבל לא על ידי בן אדם אלא הקב"ה בעצמו יגאל אותנו.
עם זאת, להלכה לא נפסק כדברי רבי הלל שהוא דעת יחיד, וכבר פסק הרמב"ם שכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו הוא כופר ואפיקורס[37]. והחתם סופר קובע[38] כי מי שמחזיק בדעת רבי הלל לאחר שהרמב"ם פסק בהלכה שמשיח יהיה בן אדם, הוא "כופר בכלל התורה".
נחלת המשיח בארץ ישראל
בסוף ספר יחזקאל מתוארת חלוקה מחודשת של ארץ ישראל לשבטים (השונה מהחלוקה בימי יהושע בן נון, בכך שהארץ תתחלק ל13 חלקים במקום ל12), ושם מתואר שהנשיא (שלפי הפרשנות המקובלת - הוא המשיח) יקבל נחלה שלמה בפני עצמו (את הנחלה ה-13). וכך פסק הרמב"ם להלכה[39]: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם".
צאצא של דוד המלך
דברי ישעיהו האמורים אודות "חוטר מגזע ישי" רומזים לכך שהגואל יהיה מזרע דוד המלך, בנו של ישי. כך גם בירמיהו[40]: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח". וביחזקאל[41]: "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם". זאת, בהתאם לברכת יעקב לבניו, בה נאמר ששבט יהודה, שבטו של דוד, הוא הראוי למלוכה[42]: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", ובהתאם לשבועה שנשבע ה' לדוד, לפיה המלוכה מיועדת לו ולזרעו לעולם[43]. הרמב"ם כותב שהמשיח צריך להיות דווקא מזרעו של שלמה[44].
בספרות התורנית נידונה השאלה האם משיח צריך להיות מזרע דוד המלך מזכרים או מנקבות; באחרונים משמע שמוכרח שיהיה דווקא בן אחר בן[45]; אמנם ישנם חולקים וסוברים שאפשר ויהיה מנקיבות[דרוש מקור].
על פי פרשני המקרא כרש"י והמצודות, הדבר קשור לגדולה ורוממות של האישיות, שמיוצגת על ידי המשיחה בשמן המשחה. לפי דעת המלבי"ם, מדובר במינוי אלוקי לעשות את דברו של ה'[46].
התואר "משיח", מיוחס במקרא ברוב מופעיו לדוד המלך[47], וייתכן שזו הסיבה שהשליט שעתיד לצאת מחלציו, נקרא "משיח".
על פי המדרשים, משיח יהיה דוד המלך בעצמו, שעתיד לקום לתחייה לפני הזמן בכדי לגאול את ישראל[48]. רב פפא הביא ראיה לשיטה זו ממקרא מפורש[41] "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", אבל רב ואביי, חלקו על זה מכוח הכתוב[49] "ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם", הרי שיעמוד "דוד אחר" וימלוך, ודוד המלך המקורי יהיה שני לו ויכהן בתור נשיא[50].
יחוסו
למלך המשיח יחוס מכובד[51], הוא מזרע יהודה[52] ותמר[53], מנשה[54] ודן[55], הוא צאצא לנחשון בן עמינדב, לרות, אשת נינו, ולעמה מואב[56], דוד[57] ושלמה המלך וזרובבל בן שאלתיאל[58].
שמותיו
שמו של משיח נברא קודם בריאת העולם[59]. המדרש[60] מספר כי הוא נקרא בשם לפני שנולד, ובמקום אחר[61] כתוב ששמו יתחדש לעתיד לבוא. עוד מובא[62], כי שמו חקוק על אבן יקרה שנמצאת על-גבי המזבח ועל אבן השתיה.
המשיח נקרא בשם "משיח"[63] או "מלך המשיח"[64], או "משיח בן דוד"[65], או "בן דוד" סתם[66]
על פי מסורת חז"ל, למשיח ארבעה שמות נוספים: מנחם, (או מנחם בן-חזקיהו[67]), שילה, ינון וחנינה – ראשי תיבות של השמות מצטרפים למילה משיח[68].
רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הוא דוד שמיה אין מי דמכייא הוא דוד שמיה. א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא (תהילים יח) ועושה חסד למשיחו לדוד. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו. ר' יודן בריה דר' אייבו אמר מנחם שמו. אמר חנינה בריה דר' אבהו ולא פליגי חושבניה דהדין כחושבניה דהדין הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה (תרגום: "חכמים אומרים: המלך המשיח הזה - אם מה (אנשים) החיים הוא - דוד שמו, אם מהמתים הוא - דוד שמו. אמר רבי תנחומא: אני אומר את הטעם (שנאמר:) "ועושה חסד למשיחו, לדוד". רבי יהושע בן לוי אמר: "צמח" שמו. רבי יודן בנו של רבי אייבו אמר: "מנחם" שמו. אמר חנינה בנו של רבי אבהו: ואין החשבון של זה סותר את החשבון של זה, ש"צמח" הוא הוא "מנחם" [שהרי "צמח" בגימטריא "מנחם"] )
— ירושלמי יז. פרק ב הלכה ד
במקורות מופיעים שמות וכינויים נוספים למשיח[69]: בר נפלי, חיורא דבית רבי, חנינא, ינון, שילה, אבי עד[70], אליהו, אפריים, גיבור, דוד, זרובבל[71], חיים, חליא, יוסף, ילד, יצחק, נהירא, נחש, פלא, צמח[71], צדק.
מאפייני המשיח
המשיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה אך לא יצור שמימי ולא יצור על-אנושי, אלא בן איש ואישה, כלומר אדם רגיל ככל שאר בני ישראל[72]. מקורות עיקריים לדמותו של המשיח מצויים בספר ישעיהו בשני מקומות: במקור הראשון (פרק י"א) הוא מתואר כדמות עילאית ומושלמת בעלת כוחות על טבעיים, ואילו במקור השני "פרשת ישכיל עבדי" (פרק נ"ב) הוא מתואר כדמות מוכה וסובלת, שנושאת עליה את חוליי הדור[73].
(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:
(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד: (יד) כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם: (טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ: (א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה: (ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ: (ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ: (ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹקִים וּמְעֻנֶּה:
במדרש תנחומא מתואר המשיח כדמות עילאית, שגדולה מאברהם, משה ואף ממלאכי השרת:
"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" וגו' (תהלים קכא), זהו שאמר הכתוב "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור" (זכריה ד) - זה מלך המשיח, ולמה קרא אותו הר הגדול שהוא גדול מן האבות שנאמר "הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאד" (ישעיה נב).
ירום מן אברהם שאמר "הרימותי ידי אל ה'" (בראשית יד),
ונשא מן משה שאמר "כי תאמר אלי שאהו בחיקך" (במדבר יא),
וגבוה ממלאכי השרת שכתוב בהם "וגבותם מלאות עיניים" (יחזקאל א).— מדרש תנחומא, תולדות פרק יד, וכן נוסחה דומה בילקוט שמעוני זכריה, פרק ד, רמז תקעא
המהר"ל מפראג טען בחיבורו "נצח ישראל" (פרק ל"ג) שיוחד לענייני הגאולה, בעקבות מדרש תנחומא, שדוד המלך היה דוגמתו של משיח בן דוד, כאשר הוא מתבסס על הפסוקים האחרונים של ספר שמואל, ”וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל” (שמואל ב', כ"ג) ומשיח בן דוד העתידי, אמור להיות דגם משופר של דוד המלך. מלך שישראל ממנים אותו עליהם, שעושה את מלחמותיהם בהנהגה רוחנית.
מאפיינים פיזיים
על הפסוק "חכלילי עיניים מיין" - אומר ה'תרגום יונתן': "כמה יאין עינוהי דמשיח" - כמה יפות העיניים של המשיח.
חכמתו
על מלך המשיח נאמר[74] "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה.. רוח דעת ויראת ה'", הרמב"ם כותב[75] כי מלך המשיח "בעל חכמה יהיה יתר משלמה" עליו נאמר[76] "ויחכם מכל אדם". וכן הנביא מתארו: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד".
חיים נצחיים
לפי חלק מהראשונים למלך המשיח יש חיים נצחיים, הרמב"ן[77] כותב כי הוא יאריך ימים "לעדי עולם", "לעולם לא ימות"[78], ואף "לא יטעום טעם מיתה"[79], כיוון ש"הקדוש ברוך הוא משקהו כוס סם של חיים"[80]. הרמב"ם כתב שהמלך המשיח יחיה חיים ארוכים אך ימות לבסוף, השדי חמד כתב שמשיח יבוא מן המתים כאשר יהיה לעם ישראל "זכות גדולה"[81].
בתלמוד[82] מובא שלפני גילוי משיח בן דוד שואלו הקדוש ברוך הוא: "מה אתה מבקש?", והוא עונה: "איני מבקש ממך אלא חיים", עונה לו הקב"ה: "חייך נצחיים", שכבר התנבא עליך סבך, דוד המלך[83]: "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימי עולם ועד".
משיח בזמן הגלות
מדברי התלמוד והמדרשים העוסקים בנושא, ומצביעים על אדם מסוים כראוי להיות משיח, עולה כי משיח פוטנציאלי מצוי בכל דור, והוא יהפוך למשיח בפועל, אם ההשגחה העליונה תחליט שהדור ראוי לכך[84].
וכפי שמסופר בתלמוד, שלשאלת רבי יהושע בן לוי מתי יבוא? ענה המשיח: "היום אם בקולו תשמעו!" - כלומר אם בקול אלוקים תשמעו - תהיו זכאים לכך [85].
צורת הופעתו של המשיח
מקור הקביעה הידועה שהמשיח יבוא עני ורוכב על חמור הוא בספר זכריה, פרק ט', שבו נאמר: ”גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת”. החמור הוא הניגוד לסוס המלחמה המופיע בפסוק הבא בזכריה ”וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ” כלומר: המשיח יהיה איש שלום ולא יבוא כשהוא רכוב על בהמת מלחמה.
בתלמוד במסכת סנהדרין מוצגת דרך הופעה זו כברירה הפחות טובה:
- "ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי, דכתיב "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ". בדור שכולו חייב, דכתיב "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי (=הקשה) כתיב (ישעיהו ס) "בעתה" וכתיב "אחישנה", זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור". זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור."
כלומר הופעת משיח עני כבנבואת זכריה תהיה אם לא נהיה ראויים לביאת משיח מפוארת "עם ענני שמיא" המתוארת בספר דניאל.
לעומת התלמוד בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) מוצגת הופעתו כרוכב על חמור כהופעה שלכתחילה, כשם שאברהם ומשה מתוארים במקרא כמי שרכבו על חמור. המהר"ל מפרש את המדרש בכך שהחמור מסמל עולם חומרי שריק מדעת וחכמה, שקיים בתקופת שלושת האישים הללו, ש"רוכבים" על החמור ומנהיגים אותו רק בכח חכמתם. את העניות של המשיח הוא מפרש כהנהגה שאיננה בכוח הזרוע והכפיה כמו אצל השליטים הרגילים, ואת הרכיבה על החמור הוא מפרש כהנהגה בכח החכמה בלבד, שהמלכים יתמסרו לו מרצונם החופשי. (מהר"ל, דרוש על המצוות).
במדרשים תיאורים רבים אודות אופן התגלותו, מיד עם הגיעו יפתח מלך המשיח ב'שלום'[86], וכל עם ישראל יענה לו 'שלום עליכם'. בנוסף לכך, מלך המשיח יאמר שירה לפני הקדוש ברוך הוא[87], יוריד את המן ויעלה את המים מהבאר - כמו משה רבינו, הגואל הראשון[88].
במספר מקורות תורניים מוזכר שהמשיח יתכסה לאחר שיתגלה[89], בכתבי האריז"ל מובא שבזמן ההתכסות יראה המשיח לעם ישראל כמת, כפי שקרה בחטא העגל[90]. במדרש גם מובא שבזמן התכסותו:"כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים"[91]
העיסוק במשיח מופיע בתלמוד במקומות אחדים:
- "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: 'רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשיתו משיח. חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו, ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?'" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף צד, עמ' א).
- ברשימת שמונה נסיכי אדם נמנה גם המשיח: "ומאן נינהו שמונה נסיכי אדם? ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח ואליהו" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נב עמ' ב).
- על פי אגדה בתלמוד, רבי יהושע בן לוי פוגש את המשיח שיושב בשער העיר רומי, בין העניים והחולים ומחליף תחבושות אחת אחת, וכאשר הוא נשאל מתי יבוא, הוא אומר לו "היום אם בקולו תשמעו!" - כלומר אם בקול אלוקים תשמעו - תהיו זכאים לכך[92].
המשיח במשנת הרמב"ם
הרמב"ם הוא היחיד מבין פוסקי ההלכה שפרס משנה סדורה בנושא ביאת המשיח ועיגן את הציפיה לו במסגרת ההלכה. הרמב"ם עוסק בסוגיה זו בכמה מקומות בכתביו: בפירושו למשנה (הקדמה ל"פרק חלק" במסכת סנהדרין, העוסק בעולם הבא ותחיית המתים), ב"אגרת תימן" בה הדריך הרמב"ם את קהילת יהודי תימן כיצד להתייחס לאדם שטען שהוא המשיח, ובעיקר בשני פרקים בסוף הלכות מלכים, חטיבת ההלכות החותמת את ספרו הגדול משנה תורה. הרמב"ם מסכם את החזון המשיחי על פי המקרא ודברי חז"ל, ובכמה נקודות יש בדבריו מן החידוש:
מעיקרי האמונה
הרמב"ם (בפירוש המשנה, הקדמה ל"פרק חלק") מנסח שלושה עשר יסודות שלדעתו הם עיקרי האמונה היהודית, וביניהם האמונה בביאת המשיח. הנימוק להכללת יסוד זה בעיקרי האמונה הוא, כפי שכותב הרמב"ם גם בהלכות מלכים (יא,א), שביאת המשיח מפורשת בתורה ובנביאים, ולפיכך מי שמכחיש את הדבר - דינו ככופר בתורה ובנבואה.
רבי יוסף אלבו מחבר ספר העיקרים התנגד להכללת עניין זה בין עיקרי האמונה, בין השאר על סמך המובא בתלמוד בשם רבי הלל, כמוזכר לעיל, שטען שהמשיח לא יבוא, ואם הייתה זו כפירה - התלמוד לא היה מכנה אותו "רבי". נראה שלדעת הרמב"ם יש להבדיל בין מי שמודה שהמקרא מעיד על משיח שיבוא, אלא שהוא כופר בקדושת המקרא, לבין מי שמפרש את המקרא באופן אחר, הגם שפירושו מוטעה[93].
אישיותו
המשיח יהיה אדם "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו"[94]. הרמב"ם[95] מסתייג מאלו ("הטיפשים") החושבים שהמשיח יחולל ניסים, וזהו תנאי להכרה בו כמשיח. הרמב"ם מביא ראייה לדבריו מן המסופר בתלמוד הירושלמי על בר כוכבא, שהציג עצמו כמשיח, וזכה לתמיכתו של רבי עקיבא, אף על פי שלא חולל מופתים היוצאים מגדר הטבע.
הרמב"ם אינו מזכיר כאן את הנבואה כתנאי להגדרתו כמשיח, והתקדים של בר כוכבא רומז שאין זה תנאי למשיחיותו. עם זאת, בהמשך (יב, ג) ציין הרמב"ם שהמשיח יברר את כשרותם של הכהנים והלויים ב"רוח הקודש שעליו", דרגה הקרובה לנבואה. באגרת תימן הרמב"ם אף כותב שהמשיח יהיה נביא, בדרגת נבואה הקרובה לזו של משה רבינו, גדול הנביאים. דעה נוספת היא, שאף שמלך המשיח ירום ממשה בממשלה וגדולה, כי ישב על כיסא ה', אולם במעלה והשגת הנבואה גדול משה ממלך המשיח[96].
הראב"ד בהערותיו ("השגות") על הרמב"ם אינו מקבל את דברי הרמב"ם על כך שהמשיח לא יחולל ניסים. הוא מצטט את התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין[97], המספר אודות בר כוכבא באופן שונה לחלוטין מן המתואר בתלמוד הירושלמי. על פי המסופר שם, החכמים בדקו האם בר כוכבא מסוגל לשפוט בעזרת חוש הריח (בארמית: "מורח ודאין", מריח ודן), ובהתאם למובן המילולי הפשוט של הפסוק בישעיהו (יא,ג) אודות המשיח: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט", ומשלא עמד במבחן זה - הרגוהו. מפרשי הרמב"ם מציינים שהמסורות השונות אודות רבי עקיבא מבטאות חילוקי דעות בחז"ל, והרמב"ם הכריע על פי השיטה הנראית בעיניו. אפשרות אחרת להסברת שיטתו: השפיטה בעזרת חוש הריח מובנה נבואה ורוח הקודש, ואלו הם, בראייתו של הרמב"ם, אמצעים טבעיים, שכל אדם מסוגל להגיע אליהם בהכנה מתאימה[98].
תפקידיו
"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה." (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה א') לדעת הרדב"ז בנוסף לזה שיחזיר המשפטים במשפטיו יסמוך בית דין ויקים סנהדרין שידונו בכל דיני התורה בד' מיתות וכיוצא בזה[99]. אבל הרבי מלובאוויטש מעיר[100]שמדברי הרמב"ם בפירוש המשנה נראה שחידוש הסנהדרין יהיה לפני ביאת המשיח.
בנוסף להיותו "מלך" המשיח יהיה גם רב שילמד תורה עם כל עם ישראל וכדברי הרמב"ם[101]:
שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִד בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יֶתֶר מִשְּׁלֹמֹה. וְנָבִיא גָּדוֹל הוּא קָרוֹב לְמשֶׁה רַבֵּנוּ. וּלְפִיכָךְ יְלַמֵּד כָּל הָעָם וְיוֹרֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ ה'. וְיָבוֹאוּ כָּל הַגּוֹיִם לְשָׁמְעוֹ.
מלך המשיח עתיד להחזיר את כל בני ישראל מקצווי תבל על אדמתם[102]. ועל שם זה נקרא[103] "כוכב"[104]. פעולה זו תעשה דווקא לאחרי בנין בית המקדש.
נצחיות התורה והמצוות בימות המשיח
הרמב"ם מדגיש כי "חוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקדם: מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה". בכך יוצא הרמב"ם כנגד השקפה רווחת, לפיה בימות המשיח יתבטלו מצוות שונות, או שהקיום האנושי יהיה בצורה שונה לחלוטין, שאינה מאפשרת קיום מצוות מעשיות[105].
הרמב"ם באגרת תימן יישם השקפה זו באופן מעשי כלפי אדם שטען שהוא המשיח, והורה לציבור להעניק את כל רכושם לצדקה. מאחר שעל פי ההלכה אין לתת צדקה מעבר ל - 20% מן הרכוש - קבע הרמב"ם שזהו משיח שקר.
אופיים של ימות המשיח
הרמב"ם[106] שולל את הסברה ("אל יעלה על הלב") שחוקי הטבע ישתנו בימות המשיח. הוא מצטט את המימרא התלמודית: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", כלומר, גאולת ישראל תהיה במסגרת חוקי הטבע הקיימים, ללא שינוי בהשוואה לתקופת "העולם הזה" הגלותי. השקפה זו של הרמב"ם קשורה לתפיסתו הפילוסופית, על פיה חוקי הטבע הם מושלמים ונצחיים[107] ותואמת את פירושו למקורות בנושא. עם זאת, גם הרמב"ם מציין שלמשיח כחות על-טבעיים, שכן הוא ייחס את בני ישראל לשבטיהם על פי רוח הקודש[108], וגם יהיה בעצמו נביא[109]
לאחר מות המשיח ימלכו צאצאיו אחריו, ומאחר שבמלכותו תשרור רווחה ויפסק השעבוד לעמים האחרים, היא צפויה להימשך תקופה ארוכה מאוד[110].
הכלים לזיהויו
הרמב"ם, על פי תפיסתו שהמשיח לא יצטרך לחולל ניסים לשם זיהויו, נזקק לתת כלים טבעיים לזיהויו, שיאפשרו לוודא שאכן זהו המשיח[111]. הרמב"ם מבדיל בין שני שלבים בהופעתו: בתחילה יהיו בו סימנים ראשוניים למשיחיותו: התאמתו לנתונים הבסיסיים הנדרשים ממנו וכן הצלחה חלקית בתפקידו, ואז ייחשב "בחזקת משיח". זיהוי זה עודנו מסופק, וייתכן שיתברר שהייתה טעות בזיהויו, כפי שהיה עם בר כוכבא, שעד נפילתו סברו חכמי ישראל שהוא המשיח. רק כשהמלך יצליח במילוי משימותיו, יתברר כי הוא "משיח בוודאי".
הדרישות להגדרתו "בחזקת משיח": היותו מלך, צאצא של דוד המלך, שומר מצוות ועוסק בתורה, מכוון את עם ישראל להליכה בדרך התורה, ונלחם "מלחמות ה'" להגנת העם ולשם קיום מצוות התורה.
הדרישות להגדרתו "משיח בוודאי": ניצחון על האומות הסובבות את הארץ ועוינות לישראל, בניין בית המקדש, והשלמת קיבוץ הגלויות[112].
לפי המדרש[113] אמונת העם במלך המשיח בעת התגלותו לא תהיה בהכרח שוויונית עד שיהיו שיאמינו בו ו"הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים. וכל מי שאינו הולך אחריו, הוא הולך ומשלים לאומות-העולם" ובמדרש אחר מסופר[114] שבעת התגלותו מכריז מלך המשיח ואומר "ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם".
אם לא עמד בדרישות אלו - הרי שהתברר שלא זהו המשיח המובטח בתורה, "והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו".
היחס למדרשי חז"ל אודות המשיח
הרמב"ם[115] עמד על כך שבמקרא ובדברי חז"ל קיימים תיאורים שונים לצורת הופעתו של המשיח, חלקם אף סותרים זה לזה, לפחות על פי מובנם הראשוני והפשוט:
יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר[116]: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא... ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו[117]. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו - עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים[118], ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת.
עקב כך, ממליץ הרמב"ם שלא לדוש בדברי חז"ל בנושאים אלו ולנסות להתוות מתוכם תוכנית ברורה:
ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה.
תרומת הנצרות והאסלאם למשיחיות
הרמב"ם מעניק הסבר היסטוריוסופי להופעת הנצרות והאסלאם, על רקע תרומתן שבדיעבד של דתות אלה להגברת התודעה אודות המשיח, ותורת ישראל בכללה:
אף ישוע הנוצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.
אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו - אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את אלוקים ביחד... כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח... ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: 'מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה'... ואלו אומרים: 'דברים נסתרות יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם', וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא - מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
הולדתו של המשיח
במקורות מוזכר מספר פעמים עניין לידת המשיח בחמש שעות אחרונות של ט', כשהכוונה ככל הנראה לא ללידה ממשית[120].
מקורות:
1. "אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש, היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו, וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה את עצמה לארץ...שמע קול אומר: מה לך לפרה, הנח אותה, שהיא צועקת על חורבן הבית ועל מקדש שנשרף היום. שמע האיש, מיד קרע את בגדיו, ותלש את שערו וצעק, ונתן אפר על ראשו ובכה ... לאחר ב' או ג' שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה... שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זאת נולד משיח, שמע האיש רחץ פניו וקם ושמח הלך לביתו .... " (מדרש זוטא)
2. "וכן בכל דור ודור נולד בט' באב בחינת המשיח וכמו בשעת הבריאה של אדם הראשון נולד ביום ו' ורוח של משיח, איתא במדרש ורוח אלוקים מרחפת על פני המים זה רוח של משיח" (פרי צדיק, לר"ח מנחם אב) מבואר על ידי רבי צדוק מלובלין.
3. "...מנהג קדום, שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום ט' באב... כי המשיח נולד ביום ט' באב..." [121].
4. "לישועה – הוא כנגד חודש אב, כי בו יתגלה משיח צדקנו שנולד בתשעה באב, וכשיהיו הדור זוכין אז יתגלה בימינו משיח צדקנו" (שער יששכר מאמר הירחים ח'). 5. "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָ חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"(איכה ה כא) וְנָשׁוּבָ חסר ה' תיבת נָשׁוּבָ בגימטריה מָשִׁיחַ והוא בסוד משיח נולד בה' שעות אחרונות של ט' אב (פרדס אברהם הכהן)
בפירוש הברטנורא למגילת רות[122] כותב: "בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל". ובשו"ת חתם סופר[123]: "ומיום שחרב בית המקדש מיד נולד אחד הראוי בצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו, ואז יערה עליו רוחו של משיח הטמון וגנוז למעלה עד בואו". ב'פרי צדיק' לרבי צדוק הכהן מלובלין[124] כתוב: "בכל דור יש נפש אחת שראויה להיות משיח אם יהיה הדור זכאי".
משיח בן יוסף
ערך מורחב – משיח בן יוסף
המשיח המוזכר לרוב בספרות חז"ל הוא "משיח בן דוד", צאצאו של דוד המלך. במקום אחד בתלמוד[125], ובעיקר במדרשים מאוחרים, מוזכרת אישיות מקבילה בשם "משיח בן יוסף". מן התיאורים במדרש עולה כי "משיח בן יוסף" הוא שלב מקדים ל"משיח בן דוד", ויש אומרים שמשיח זה אף יהרג[126].
הגאון מווילנה, בספר קול התור המיוחס לתלמידו רבי הלל משקלוב, הרבה לאפיין את משיח בן יוסף ותפקידו המיוחד. מדובר בהובלה של מהלכים ארציים לתחיית האומה, בהסתר ובצניעות, בהדרגה ומתוך עניות ומסכנות. על פי המיוחס לגר"א, משיח זה אינו חייב להיות גבר, וגם אסתר המלכה הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה.
ישנם סידורים שבהם מובא שלעתיד לבוא משיח בן יוסף עתיד להישחט על ידי ארמילוס הרשע לכן צריך להתפלל עליו שלא ימות.
כמיהה למשיח
הכמיהה למשיח מאפיינת יהודים דורות רבים, והיא מתבטאת גם במעשים. בתפילה המרכזית, תפילת שמונה עשרה, מופיעות בקשות על ביאת המשיח והגאולה, כאשר הברכה הבולטת והמרכזית שבהם היא "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישעותך קיוינו כל היום...".
הכמיהה לבואו של משיח כרוכה הייתה לעיתים בתופעת מחשבי קיצין, שביקשו לשער מתי בדיוק הוא יבוא. אולם גם המתנגדים לתופעה זו, התנגדו במידה רבה בשל עוצמתה של הציפייה למשיח, וחששם מהשפעתן של אכזבות מרות כאשר התאריך המשוער יגיע והמשיח עדיין לא.
על פי הרמב"ם האמונה בביאת המשיח היא מעיקרי היהדות ונמנית עם 13 העיקרים שלו. בעקבותיו חובר נוסח דוגמטי מפורסם של י"ג העיקרים ('אני מאמין באמונה שלמה' וכו') שנתווסף לסידורי תפילה רבים, ושם מופיעה התוספת הבאה: "ואף על פי שיתמהמה [המשיח], עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". ואכן, כבר הרמב"ם עצמו פסק כי חובת האמונה בביאת המשיח כוללת ציפיה מוחשית לבואו:
המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה… וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי התורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים… אם יהיה נידחך, בקצה השמים--משם, יקבצך ה' אלוקיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוקיך…" (דברים ל, ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.
— הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה א'-ב'
האמונה בביאת המשיח היא חובה על כל אחד מישראל. אמונה זו כוללת גם את האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם כי אם גם לחכות לה בכל עת[127]. וכפי שמבארו הרמב"ם בפירושו על המשניות[128]שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק[129]. ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ולצפות לביאתו בכל עת מתוך בטחון גמור בביאתו המידית[130].
כבר בתלמוד אנו עדים לדו-שיח המתנהל בעניין זה. כאשר חז"ל מתארים את חרדתם מהאירועים שיקדימו את בוא המשיח - "יתא ולא אחמיניה" (יבוא ולא אראנו), רב יוסף לעומתם ביקש "יתי ואזכה ואשב בצלא דכופתא דחמרא" (יבוא ואזכה לשבת בצל צואת חמורו)[131]. התלמוד עוד מתאר מפגש בין רבי יהושע בן לוי לבין המשיח בשערי רומי, וכאשר הוא שואל אותו מתי יבוא, המשיח משיב לו "היום". וחז"ל מפרשים שהכוונה היא לפסוק, "היום – אם בקולו תשמעו"[132].
לפני פטירתו ציווה האמורא רבי ירמיה שיקברוהו מלובש בתכריכים לבנים מגוהצים ונאים, נעליו ברגליו ומקלו בידו, שכאשר יבוא המשיח יהיה מוכן ומזומן לקראתו[133]. מנגד, בכמה מקומות בתלמוד מופיעה הכמיהה למשיח כציפייה עתידית רחוקה ולא כציפייה קרובה ומיידית. במסכת סוטה, בתוך דיון על זמן ביטולם של האורים ותומים, מסבירה הגמרא פסוק מספר עזרא המתייחס לכך, ומסבירה כי כוונתו היא ”כאדם שאומר לחבירו "עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד".”[134]
מחבר "הלקט יושר" תלמידו של הרב ישראל איסרלין ("תרומת הדשן") מהמאה ה-15 מספר ששאל את רבו: "זקן כמותך, מה הנאה יש לך במשיח?" והשיב לי, "מי יתן שאראה משיח רק חצי שעה ואחר כך אמות ברצון", ולא היה בי זריזות לשאול לו הטעם" (ב, 100).
הרב יהודה ליאון אשכנזי מציין כי סוגיית המשיח לא נלמדה במתכוון בארצות אשכנז, כדי למנוע בלבול בין המשיחיות הנוצרית ליהודית ונחשבה לחלק מתורת הנסתר, בעוד שבארצות האסלאם סוגיה זו נלמדה והמשיכה להיות חלק מתורת הנגלה. אי למידת סוגיה זו גרמה לתפיסתו למיתולוגיזציה של המשיח, ולשכחה שמדובר לא רק במשיח אחד אלא במספר משיחים בעלי מהות ופונקציונליות שונה, ומכאן נוצר, לדעתו, בלבול אצל יהדות אשכנז, כלפי הציונות, אותה הוא מזהה עם משיח בן יוסף[135].
התייחסות מעשית לביאת המשיח האפשרית בכל רגע הופיעה במכתב ששלח רב חטיבת הקומנדו ובו הנחיות הלכתיות לצום תשעה באב. את מכתבו סיים הרב בהסתייגות: "במידה וייבנה בית המקדש, ראה מסמך זה כמבוטל"[136].
זרמים משיחיים ביהדות
- ערך מורחב – משיח שקר
במשך השנים הוכרזו אנשים כמשיח. בר כוכבא הוכרז כמשיח על ידי רבי עקיבא וחכמי דורו. האמורא רב אמר[137] שאם המשיח הוא בין החיים באותו דור, הרי הוא רבו רבי יהודה הנשיא. האמורא רב נחמן אמר על עצמו שהוא מועמד אפשרי למשיח. היו עוד אישים שרמזו כי הם יכולים להיות המשיח של הדור. רמז כזה מופיע בספר אור החיים ועוד. היו אדמו"רים שחסידיהם ראו בהם משיח פוטנציאלי של הדור, כמו רבי ישראל מרוז'ין ועוד.
במשך הזמן קמו אנשים שסחפו אחריהם קהל רב של יהודים והתבררו כמשיחי שקר: שבתי צבי, יעקב פרנק, אבו עיסא, דוד אלרואי, שלבסוף התאסלמו או התנצרו, ולרוב הקהילה שהאמינה בהם נטשה את דרכם, אך היו מקרים שעל אף המרת הדת המשיכו ללכת בדרכם ואף המירו את דתם יחד עם משיחם.
עוד במאה ה-19 הגו מבשרי הציונות הדתית את הרעיון של יישוב ארץ ישראל והבאת המשיח על ידי פעולות יישוב הארץ. הופיעו רבנים שקראו לעלות לארץ ישראל וליישבהּ. הרב צבי קלישר מפוזנן שבפולין, קרא לעם היהודי לעלות לציון ולא לחכות לגאולה נסית, אלא היציאה מהגולה (הגאולה הטבעית) היא שתביא להתגלות המשיח. גם הרב יהודה חי אלקלעי מסרביה, קרא לעלייה והבאת גאולה בדרך טבעית מבלי להמתין למשיח. ראשי הציונות הדתית, שישבו בקונגרסים של ההסתדרות הציונית, פעלו ברוח דבריהם של מבשרי הציונות הדתית. מאוחר יותר המשיכו בקו זה תנועות התיישבות חדשות כגון "גוש אמונים" (אם-כי גוש אמונים מורכב גם מחלקים חילוניים, וספק האם כוונתם הייתה להביא לביאת המשיח - אדם מסוים, על ידי פעולותיהם).
בניגוד להם קמו רבנים שגרסו, שאין להעפיל בכוח משום שלוש השבועות, ויש לחכות למשיח שיבוא וייקח את עם ישראל לארצו (זו הסיבה בגללה חסידי סאטמר סבורים כי אין זכות קיום למדינה הציונית).
משיחיות בחסידות חב"ד
- ערך מורחב – פולמוס המשיחיות בחב"ד
בקהילות רבות בדורות עברו היה מקובל להצביע על אישיות רבנית כעל אדם הראוי לתואר משיח. בגמרא[138] מסופר על תלמידים שראו את רבם כמשיח. בדור האחרון בולט העיסוק הציבורי בנושא המשיחיות, בשל פעילות חסידי חב"ד המשתמשים בין היתר בשלטי חוצות לפרסום אמונתם בנושא המשיח. בשנת 1990 הפיקה רחל בולטון, שניהלה במשך כעשור את כל פעילות הפרסום של צעירי אגודת חב"ד בישראל[139], קמפיין ארצי שנשא את הסלוגן "היכונו לביאת המשיח"[140]. מאוחר יותר, החלו חלק מהחסידים לפרסם את רבם מנחם מנדל שניאורסון כמשיח תוך שימוש בסיסמה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". גם לאחר פטירתו ב-ג' בתמוז תשנ"ד 1994, ממשיך הזרם המשיחיסטי בחב"ד לפרסמו כמשיח. אמונה זו עוררה ביקורת מצד חוגים שונים ופולמוס פנימי בחסידות.
ראו גם
- משיחיות
- משיח בן יוסף
- גאולה
- מלך
- המשיח בדתות נוספות
לקריאה נוספת
- הרעיון המשיחי בישראל: הרצאות שהושמעו ביום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לגרשם שלום, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חטיבת מדעי הרוח, תשמ"ב. השתתפו: יאיר זקוביץ, איתמר גרינולד, שלום רוזנברג, יהודה ליבס, מנדל פייקאז'.
- צבי ברס (עורך), משיחיות ואסכטולוגיה, קובץ מאמרים, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשמ"ד 1983.
- דב שוורץ, הרעיון המשיחי בהגות היהודית בימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז 1997.
קישורים חיצוניים
- בצלאל לנדוי, הציפיה למשיח בתורת החסידות, באתר דעת
- משיח וגאולה, באתר צעירי אגודת חב"ד בישראל
- הרב יהודה חיון, אוצרות אחרית הימים
- ישראל ל. לוין, מגמות משיחיות בסוף ימי הבית השני, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- מסעי-הצלב שכנעו את יהודי ביזנטיון כבר לפני 923 שנה שהמשיח ממש בפתח, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, יולי 2018
- מהר"ל מפראג ספרו נצח ישראל חלק ב - מלך המשיח מעלתו זמנו הופעתו שיכותו לדוד המלך, גלות וגאולה ועוד.
- הרב גרשון אבצן, האם משיח יכול לבוא מן המתים?
- הרב שלום דובער וולף, סקירה תורנית: משיח שבכל דור
הערות שוליים
- ^ אם כי המונח "משיח"אינו מופיע בתפילה זו
- ^ ספר ויקרא, פרק ד', פסוק ג'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק כ"ה
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ד, פסוק ו'
- ^ ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק א'
- ^ כדברי הפסוק הקודם (פרק מ"ד, פסוק כ"ח): "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד".
- ^ ספר ישעיהו, פרק ס"א, פסוק א'
- ^ רבי דון יצחק אברבנאל בספרו 'ישועות משיחו', ב, ג'.
- ^ ספר דברים, פרק ל', פסוקים ג'-ה'
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק י"ז
- ^ "שבט" פירושו שלטון (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י': "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו").
- ^ לשון הריסה, כמו "מקרקר קיר" (ספר ישעיהו, פרק כ"ב, פסוק י')
- ^ "שת" הוא בנו השלישי של אדם הראשון, ולאחר המבול, בו ניצלו רק נח ומשפחתו, האנושות כולה היא צאצאיו של שת.
- ^ ראה פירוש רבינו בחיי על הפסוק שמביא כן בשם המדרש. וכך תרגם אונקלוס: "ויתרבא משיחא מישראל... וישלוט בכל בני אנשא", וכן כתב הרמב"ן בספר הגאולה שער א בשם רבותינו וראה מדרש אגדה על פסוק זה
- ^ ראה תנחומא ישן ו. וראה ירושלמי תענית ד,ה. וראה דברים רבה א, יז.
- ^ תרגום יונתן, רמב"ן בפירושו על התורה ובספר הגאולה, רשב"ם על הפסוק
- ^ אבן עזרא על הפסוק (נראה לשיטתו שאין בתורה נבואה על 'מלך המשיח ורק בנביאים.)
- ^ חזקוני ספורנו ועוד
- ^ לקוטי שיחות חלק ל"ד עמוד 114
- ^ בראשית מט, י.
- ^ בראשית רבה צ"ט י רש"י, רמב"ן, תרגום אונקלוס, על הפסוק ועוד.
- ^ לשון הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א', "מלאים מדבר זה"
- ^ ספר חבקוק, פרק ג', פסוק י"ג, בפירוש רד"ק ספר תהלים, פרק ב', פסוק ב', בפירוש רבי אברהם אבן עזרא ספר תהלים, פרק כ', פסוק ז', בפירוש ראב"ע. ספר תהלים, פרק קל"ב, פסוק י"ז, ברד"ק.
- ^ בספר העיקרים (מאת רבי יוסף אלבו, מאמר ד פרק מב) ריכז את הראיות מן המקרא לביאת המשיח, אלו שלא ניתן לפרש אותן על אירועים שכבר היו בתקופת בית שני.
- ^ ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוקים א'-י'
- ^ הפרק האחד עשר במסכת סנהדרין, הפותח במילים: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". על הזיקה בין "עולם הבא" לבין "ימות המשיח" במשנת חז"ל דנו בהרחבה הרמב"ם בפירושו למשנה, הקדמה לפרק חלק, והרמב"ן בספרו "תורת האדם", בפרק "שער הגמול".
- ^ מסכת פסחים דף נד עמוד א
- ^ רד"ק ישעיהו כב,יא
- ^ בראשית רבה פרשה ב,ד. לביאור נרחב למדרש זה ראו בספרו של המהר"ל מפראג "באר הגולה", באר חמישי, פרק יב
- ^ בראשית רבה פרשה פה א
- ^ פרץ הוא אבי משפחתו של דוד המלך (מגילת רות, פרק ד', פסוק י"ח)
- ^ מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
- ^ יש אומרים כי הדברים המובאים בשם הלל בפרק שני שבמסכת אבות, הם מדבריו של רבי הילל זה. (מתוך תלמוד שטיינזלץ, סנהדרין, צט.)
- ^ ראה חידושי יד רמ"ה בגמ' שם
- ^ רש"י שם, ובהרחבה בדברי רבי יצחק אברבנאל, ספר "ישועות משיחו", חלק שני, העיון הראשון, פרק ג. ראו שם פירושים נוספים המצמצמים את דברי ר' הלל.
- ^ חידושי הר"ן סנהדרין שם.
- ^ והסכימו כל הפוסקים (אף שדנו אם הוא עיקר בפני עצמו) ראה להלן 'האמונה במשיח'.
- ^ יורה דעה סימן שנו.
- ^ הלכות מלכים ומלחמות פרק ד הלכה ח.
- ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ג, פסוקים ט"ו-ט"ז
- ^ 41.0 41.1 ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוק כ"ה
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'
- ^ ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוקים ד'-ה'; ספר תהלים, פרק קל"ב, פסוקים י'-י"ב.
- ^ פירוש המשניות בהקדמה לפרק חלק בסנהדרין ביסוד הי"ב.אגרת תימן פ"ג, ספר המצוות מצווה ל"ת שס"ב
- ^ ליקוט בעניין במכתבי שואל לר' חיים קנייבסקי.
- ^ ספר ישעיה, פרק מ"ה, פסוק א', רש"י, המצודות ומלבי"ם
- ^ לדוגמא בספר שמואל "מִגְדֹּיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם" (שמואל ב', כ"ב, נ"א). ובתהילים: "שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד - עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" (ספר תהילים, פרק קל"ב, פסוק י"ז)
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד' בפירוש הפני משה; בתפלת ההושענות ליום הושענא רבה, בפיוט השישי: קוֹל צָמַח אִישׁ צֶֽמַח שְׁמוֹ, הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר. סדר הושענות להושענא רבה באתר ויקיטקסט.
- ^ ספר ירמיהו, פרק ל', פסוק ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד ב'
- ^ ילקוט מעם לועז, תהילים, ח"א, עמ' רע"ג.
- ^ ילקוט שמעוני, ויחי, מ"ט, ק"ס.
- ^ בראשית רבה, פ"ה, א.
- ^ במדבר רבה, י"ד, א'
- ^ ילקוט שם.
- ^ במדב"ר שם, נצח ישראל פל"ב, מסכת סנהדרין, צ"ג, ב'.
- ^ רמב:ם הלכות מלך המשיח פי"א.
- ^ מצו"ד, חגי, כב, כ"ג.
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק ג'.
- ^ מדרש חסירות ויתירות, בראשית, י"ד.
- ^ מדרש שלושה וארבעה, א' מ"ח.
- ^ ילקוט הראובני בראשית א' ב'.
- ^ עי' פסחים ה א; מגילה יב א; סנהדרין צח ב ועוד בכמ"ק.
- ^ עי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד; מדרש רבה על שיר השירים פ"ב ז; רמב"ם מלכים פי"א ה"א ועוד.
- ^ עי' סוכה נב ב ועוד, ועי"ש שהוזכר גם משיח בן יוסף שיבא לפני משיח בן דוד, וכ"ה בכמה מדרשים. ועי' ליקוט כל מאמרי חז"ל וד' הראשונים והאחרונים, על מציאותו ופעולותיו של משיח בן יוסף, בהקדמה לס' קול התור, בהתקופה הגדולה להרמ"מ כשר, עמ' תכא - תלא.
- ^ עי' ערובין מג א; יבמות סב א; סנהדרין צח א; נדה יג ב; רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים, עי"ש בגמרא על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'
- ^ פ"י דסנהדרין. בדפוסים של תלמוד בבלי שבידנו מופיע השם "(מנחם) בן חזקיה", אבל במקומות אחרים (ירושלמי, ואיכ"ר שנסמנו להלן) מופיע 'מנחם' סתם, וייתכן שזוהי הוספת המדפיס (דבר מלכות לפרשת תזו"מ שוה"ג להע' 67)
- ^ ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, עמ' מז,ב. מובא ב"מלך רוכב על חמור", אתר צעירי אגודת חב"ד בישראל
- ^ חלקם נתבאר בספר נצח ישראל להמהר"ל.
- ^ הרמב"ם באגרת תימן.
- ^ 71.0 71.1 פירוש אבן עזרא על ספר זכריה, פרק ג', פסוק ח'
- ^ הרמב"ן בויכוח ברצלונה: "באמת כי המשיח יבוא יהיה איש גמור, בן איש ואישה מזיווג שניהם כמוני".
- ^ אף שרוב הפרשנים מפרשים פרשיה זו על עם ישראל בכללותו, המדרש העדיף לפרש אותו על המשיח.
- ^ ישעיהו יא, ב
- ^ הלכות תשובה ט, ב
- ^ מלכים א' ה, יא
- ^ כתבי הרמב"ן חלק א' עמ' שכ"ה.
- ^ ברכת שמואל עה"ת, חומש בראשית, פ"ב פ' סט"ז.
- ^ אוצר המדרשים (אייזנשטיין), ב, י'.
- ^ מדרש "אותיות דרבי עקיבא" חלק א' ד"ה 'דבר אחר'.
- ^ שדי חמד, פאת השדה, מערכת א', אות ע'.
- ^ מסכת סוכה, נ"ב.).
- ^ תהילים, כ"א, ה'
- ^ ראה הולדתו של המשיח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א'.
- ^ תוספות יום טוב בסוף מסכת עוקצין
- ^ מדרש תהילים.
- ^ קהלת רבה, א, ט, א.
- ^ מדרש רבה רות פרשה ה סימן ו, רש"י על דניאל י"ב י"ב.
- ^ ספר הגילגולים פרק י"ג.
- ^ במדב"ר יא, ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א'.
- ^ מאמר א פרק א.
- ^ הלכות מלכים פרק יא, ד
- ^ הלכות מלכים פרק יא, ג
- ^ עקידת יצחק לפרשת וישב; ענף יוסף אברבנאל ישעיה נב.
- ^ דף צג עמוד ב
- ^ הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א, מורה נבוכים חלק שני פרק לו
- ^ הרבי מלובאוויטש, ליקוטי שיחות חלק יח בלק
- ^ לקוטי שיחות חלק ט' עמ' 105 הערה 74
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה ב.
- ^ רמב"ם פרק יא מהלכות מלכים, וראה מדרש רבה שיר השירים על הפסוק השבעתי אתכם, חולין דף סג ע"א ("אשרקה להם ואקבצם" קודם אשרקה - ביאת המשיח ואחר כך ואקבצם) ספר הזהר - שמות דף ט ע"א.
- ^ במדבר כד, יז
- ^ רמב"ן שם.
- ^ בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף קנא עמוד ב נאמר בשם התנא רבי שמעון בן אלעזר שבימות המשיח "אין בהם לא זכות ולא חובה", וזאת בניגוד לדעת האמורא שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". לפירושים שונים למאמרו של רשב"א ראו רש"י שם, רמב"ן בדברים ל ו וריטב"א במסכת נידה דף סא עמוד ב.
- ^ הלכות מלכים פרק יב הלכה א-ב
- ^ מורה נבוכים חלק ב פרק כט
- ^ הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכה א.
- ^ הלכות תשובה פרק ט הלכה ב.
- ^ הקדמה הרמב"ם לפרק חלק
- ^ בניגוד לתחיית המתים, שאודותיה לא פירט, מפני שהתרחשותה תהיה ברורה ואין צורך לתת בה סימנים.
- ^ לשונו: "קיבץ נדחי ישראל". הגדרתו הראשונית כ"מלך" משמעה שכבר יש בסיס מדיני יהודי כלשהו בארץ, והמשיח עוסק בחיזוקו והשלמתו.
- ^ במדבר רבה יא, ג.
- ^ ילקוט שמעוני על ישעיה רמז תצט.
- ^ הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
- ^ מלאכי פרק ג, כג
- ^ בניגוד לדעה הקודמת, לפיה יבוא בתחילת מלכותו של המשיח.
- ^ גם חכמי התלמוד אמרו את דבריהם בנושא זה לא על סמך מסורת מרבותיהם ("קבלה") אלא על סמך שיקול דעתם ("הכרע") בהבנתם את פסוקי המקרא.
- ^ קטע זה חסר במהדורות הדפוס המצונזרות, ומופיע במהדורות המדויקות שיצאו לאור בשנים האחרונות
- ^ וראה בספר נצח ישראל למהר"ל פרק כ"ו מבאר ביאור הלידה (שאינה לידה גשמית רק) שאז נעשה ראוי העולם למשיח עיי"ש וראה בספר ישועות משיחו העיון השני פרק א.
- ^ בית יוסף, אורח חיים, סימן תקנ"ד.
- ^ מגילת רות, פרק ד', פסוק ו'.
- ^ חלק ו', סימן צ"ח ד"ה הריני נזיר.
- ^ פרשת דברים, אות י"ג.
- ^ מסכת סוכה דף נב
- ^ תלמוד בבלי, סוכה שם
- ^ רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם
- ^ סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'
- ^ בית אלקים למבי"ט שער היסודות פרק חמישים
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה' סי' ח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א'
- ^ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כתובות יב, ג; בראשית רבה פרשה ק.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח עמוד ב'
- ^ מספד למשיח? עמ' 35–36
- ^ מכתבו של רב חטיבת הקומנדו
- ^ מסכת סנהדרין דף צח, ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד ב'
- ^ הדר פרבר, רחל בולטון מונתה לתפקיד דירקטורית חיצונית בחברת אפריקה-ישראל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 ביוני 2003
- ^ מירב קריסטל, כבר לא חרדים מפרסומות, באתר ynet, 23 באוקטובר 2010
| דוד המלך | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו |
| ||||||||||
| תקנות ויצירות המיוחסות לו | ספר תהילים • מאה ברכות • צוואת דוד • קינת דוד • קינת דוד על אבנר • דברי דוד האחרונים • שירת דוד | ||||||||||
| מאורעות בחייו שתוארו בתנ"ך | משיחת דוד למלך • דוד וגוליית • הטבח בנוב עיר הכהנים • סיפור נבל הכרמלי • דוד ובת שבע • מרד שבע בן בכרי • האישה החכמה מתקוע • מעשה אמנון ותמר • רצח אמנון • דוד ויהונתן • סיפור רצפה בת איה | ||||||||||
| אגדות חז"ל | דוד והצרעה והעכביש | ||||||||||
| שונות | מרב בת שאול • פלטיאל בן ליש • בית דוד • אבישג השונמית • ברזילי הגלעדי • גיבורי דוד • כתובת תל דן • קבר דוד • משיח • המלך דוד (סרט) • מגן דוד | ||||||||||
| הנצחה |
| ||||||||||
.png)
24318541משיח