כתובת תל דן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכתובת. מוצגת במוזיאון ישראל. "בית דוד" מודגש בגיר.
כתובת תל דן

כתובת תל דן (ידועה גם בכינויה כתובת בית דוד ובקטלוג KAI 310) היא כתובת שנחקקה על סלעי בזלת ונכתבה באלפבית פיניקי בשפה הארמית ומתוארכת לסביבות המאה ה-9 לפנה"ס, בתקופת בית ראשון. הכתובת נתגלתה ב-1993, במסגרת חפירה ארכאולוגית שנערכה בתל דן שבצפון עמק החולה בישראל, ומוצגת מאז במוזיאון ישראל. ייחודה נובע מכך שהיא מזכירה את בית דוד, ובכך נותנת, לדעת מרבית החוקרים, עדות חוץ מקראית לדוד המלך. מחוקק הכתובת אף מזכיר בה את הריגתם של יורם "מלך ישראל" ואחזיהו "מלך בית דוד", היא ממלכת יהודה, שסיפור הריגתם מופיע במקרא בספר מלכים ב', פרק ט', שם נאמר שיהוא, שירש את המלוכה בישראל אחרי מות יורם, הרג אותם. עם זאת, כיוון שהכתובת נכתבה בארמית סביר להניח שהיא נחקקה מטעם אחד ממלכי ארם דמשק, ומלך ארם בזמנם של יורם ואחזיה היה חזאל. מומחים רבים ניסו ליישב את הסתירה בין הנאמר במקרא, שלפיו יהוא היה זה שהרג את יורם ואחזיה, לבין המשתמע מכתובת, שלפיה דווקא חזאל הרג את שני המלכים הללו.

גילוי

הכתובת נתגלתה על ידי משלחת החפירות בתל דן בראשותו של פרופ' אברהם בירן, ראש מכון גליק לארכאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג', בשנים 1993–1994. חלקה הראשון של הכתובת נתגלה ב-21 ביולי 1993 על ידי גילה קוק,[1] מודדת משלחת החפירות, ועוררה מיד עניין רב. לחלק זה הוענק השם A. בשנת 1994 נתגלה שבר נוסף מהכתובת בריצוף רחבת השער, שנקרא בשם B1, במרחק של 13 מטר בכיוון צפון-מזרח ממקום הימצאו של השבר A.[2] השבר B1 נתגלה סמוך למקום שבו נתגלו 5 מצבות, ששימשו, ככל הנראה, כחלק מבמת פולחן, כפי שהיה נהוג בממלכת ישראל. מיד לאחר גילויו של השבר B1, נתגלה שבר שלישי במספר השייך לכתובת. השבר השלישי נמצא על ידי מי שגילתה את השבר A של הכתובת, וכונה בשם B2. הכתובת נמסרה על ידי רשות העתיקות לתצוגה במוזיאון ישראל, והיא מוצגת באגף הארכאולוגי שבמוזיאון.

המצבה שעליה נחקקה הכתובת עשויה מסלעי בזלת, שהייתה, לדברי הגאולוג אריאל היימן, בזלת מקומית. הכתובת הייתה, ככל הנראה, חלק מגוש גדול יותר של אבן. היא נמצאה ארבעה מטרים צפונית לשער העיר תל דן, סמוך לקירה המזרחי של רחבה מרוצפת, ששימשה ככיכר הכניסה לתל. שברי הכתובת שובצו ברצפת בית השער מתחת לרחבה המרוצפת. ייתכן שדבר זה נעשה בתור פעולה סמלית, כך שתושבי דן, לאחר שיקומה, דרכו על הכתובת שהנציחה את חורבנה בכניסתם ויציאתם מהעיר. הרחבה המרוצפת מתחת לשער העיר נועדה, ככל הנראה, לאפשר גישה נוחה לכתובת.[3] פני האבן שעליה נחקקה הכתובת הוחלקו, והיא נחקקה באזמל מברזל. גובהו של השבר המרכזי בכתובת, הקרוי בשם חלק A, הוא 32 סנטימטר, רוחבו המרבי הוא 22 סנטימטר והוא כולל 13 שורות מקוטעות.[4] ממדיו של השבר B1 הם 20 על 14 סנטימטר והוא כולל 6 שורות מקוטעות. ממדיו של השבר B2 הם 9 על 10 סנטימטר והוא כולל 4 שורות מקוטעות. פינתו התחתונה של החלק B1 מתחברת עם פינתה העליונה של B2.[2] משוער שקטע B1 מחובר לקטע A בחלק קצר בשורה 5, ומכאן הותאמו השורות המופיעות בקטעים B1 ו-B2 לשורות המופיעות בקטע A.[5]

נוסח

הכתובת מורכבת משלושה שברים שנמצאו, וחלק גדול ממנה חסר. בסוגריים מרובעים מופיעים השלמות החוקרים ופרשנותם למילה החסרה על פי ההקשר.

נוסח הכתובת בשפה הארמית
בתעתיק לאלפבית עברי מודרני (עם השלמות משוערות)		 תרגום חופשי לעברית
(עם השלמות משוערות) 
1.[ א]מר.ע[ ]וגזר[ ]
2.[ ]ל.אבי.יסק[.עלוה.בה]תלחמה.בא[פק   ]
3.וישכב.אבי.יהך.אל[.אבהו]ה.ויעל.מלכי[ש]
4.ראל.קדם.בארק.אבי[.ו]יהמלך.הדד[.]א[יתי]
5.אנה.ויהך.הדד.קדמי[.ו]אפק.מן.שבע[ת.קרו]
6.י.מלכי.ואקתל.מל[כן.שב]ען. אסרי.א[לפי.ר]
7.כב.ואלפי.פרש.[וקתלת.אית.יהו]רם.בר[.אחאב.]
8.מלך.ישראל.וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר[יהורם.מל]
9.ך.ביתדוד.ואשם.[אית.קרית.הם.חרבת.ואהפך.א]
10.ית.ארק.הם.ל[ישמן ]
11.אחרן.ולה[... ויהוא.מ]
12.לך.על.יש[ראל... ואשם.]
13.מצר.ע[ל. ]

(1)[...]וגזר[]
(2)אבי עלה [עליו בה]לחמו בא[פק?]
(3) וישכב אבי, הלך אל [אבותי]ו. ויבוא מלך
(4) ישראל קודם בארץ אבי. [ו]ימליך הדד א[ותי]
(5) אני. וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [ערי]
(6) ממלכתי ואהרוג, מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי
(7) ר]כב ואלפי פרשים. [קטלתי את יהו]רם בן [אחאב]
(8) מלך ישראל וקטל[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]
(9) בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך]
(10) את ארצם ל[שממה... ].
(11) אחרים ולה[... ויהוא
(12) מ]לך על יש[ראל... ואשים]
(13) מצור ע[ל...]

תוכן

הכתובת היא מצבת ניצחון ארמית, שהקים אחד ממלכי ארם דמשק בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. בכתובת מתפאר הכותב שהרג את יורם מלך ישראל וכנראה אף את אחזיה מלך ממלכת יהודה, המכונה ככל הנראה בכתובת "[מל]ך בית דוד". מלכים אלו מוכרים היטב מספר מלכים ב', פרק ט' והריגתם מיוחסת שם ליהוא, בסתירה, לכאורה, לאמור בכתובת. בשל אזכורם של מלכים אלו, מקובל להניח שהמלך לכבודו סותתה הכתובת היה חזאל, מלך ארם דמשק, שתקופת שלטונו הקבילה לזו של יהורם בן אחאב ואחזיהו בן יהורם. בנוסף לתיאור מלחמה בין ארם לישראל, הקטעים ששרדו רומזים על פעולות ועלילות נוספות של המלך הארמי.

הכתובת מתוארכת לסביבות אמצע המאה ה-9 לפנה"ס. כיוון שהאבנים שסבבו את הכתובת בעת הימצאה היו משויכים לאבניו של שער העיר, שחרב עם חורבן ממלכת ישראל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, תאריך כתיבה של הכתובת אינו מאוחר ממועד זה. השבר B2 נתגלה על מתחת לאבני הריצוף שהיו בבסיסה של חומת העיר דן. האבנים שסבבו את מקום הימצאו של החלק B2 תוארכו לראשית המאה ה-8 לפנה"ס, מה שמראה שעוד באותה העת הכתובת כבר הייתה מנותצת, ובבניית חומות העיר השתמשו הבנאים באסטלה שעליה נחקקה הכתובת כאבן בנייה לחומה, בין אם ביודעין ובין אם שלא ביודעין שהאסטלה שימשה לחקיקת הכתובת. בירן ונוה (1995) סבורים כי המלך שהורה לנתץ את הכתובת היה יואש, שאכן מלך בראשית המאה ה-8 לפנה"ס, ועליו מסופר במקרא כי הוא השיב את הערים שכבש ממנו חזאל מלך ארם: ”וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה” (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק כ"ה). יואש התנגד לקיומה כתובת המזכירה את מפלת ישראל בקרב, ולכן, לדעת בירן ונוה (1995), הורה לנתץ אותה.[2]

הכתובת חולקת סגנון דומה לזה של מצבת מישע. שתי הכתובות פותחות בתוקפנותו של מלך ישראל כלפי ממלכתו של מחבר הכתובת: במצבת מישע, מדובר במישע מלך מואב, ואילו בכתובת תל דן, מדובר, ככל הנראה, בחזאל מלך ארם. רק לאחר מכן באה תגובתו של מציב הכתובת כלפי מלך ישראל, שמוצדקת עקב התוקפנות הישראלית על ארצו.[6] בנוסף, שתי הכתובות מזכירות את אביהן של מציב הכתובת כשליט שבתקופתו אירע הכיבוש הישראלי הזר. בכך יש התייחסות למנהג של שליטים במזרח הקדום להבליט מחדלים בחייו של אבי השליט כדי להבליט את הישגי הבן.[7] המלך בכתובת אף מתפאר בהרג "שבעין מלכין" ולכן יש להניח שהוקמה לציון פעולות מלכותו, בדומה לכתובת מישע.

לשון

הכתובת כתובה, כאמור, בארמית עתיקה. כיוון שהאלפבית הארמי טרם הומצא בנקודה זו, הכתובת נחקקה באלפבית פיניקי. בדומה לכתובות אחרות באותה העת, המילים בכתובת הופרדו זו מזו באמצעות נקודות במקום מרווחים. בדומה לעברית מקראית, גם בכתובת נעשה שימוש בו"ו ההיפוך, שימוש באות ו"ו בתחילת הפועל כדי להפוך את זמן הפועל מעתיד לעבר, או להפך. דוגמות לכך ניתן למצוא במילים במילים "וישכב" בשורה 3 ו"וישם" בשורה 9,[4] וכן במילים "ויהך" בשורה 5 (בעברית: "וילך") ו"ואקתל" (בעברית: "ואקטול" או "ואהרוג") בשורה 6.[8] עם זאת, בשורה 8 בכתובת רשומה המילה "וקתלת" (בעברית: "וקטלתי" או "והרגתי"). על אף שו"ו ההיפוך במקרא זה אמורה להצביע כי הפועל כתוב בלשון עתיד, שכן בלעדיה הפועל נאמר בלשון עבר, מתוכן הכתובת משתמע כי הפועל נכתב בכל זאת בלשון עבר, חרף הימצאותה של ו"ו ההיפוך. תופעה דומה ניתן לראות בלשון מאוחרת במקרא, שבה האות ו"ו אינה עוד משמשת כדי להפוך את זמנו של הפועל, כמו בביטוי ”וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ” (מלכים ב', כ"ה, כ"ט), שצריך היה לבוא בתור "וישנא את בגדי כלאו". בלשון חז"ל נעלם, במידה רבה, השימוש בו"ו ההיפוך.

כיוון שרבים מחלקיה של הכתובת חסרים, שוחזרו קטעים מחלקים אלה. טרם מציאתם של החלקים B1 ו-B2 השייכים לכתובת ומזכירים את מלכי ישראל ובית דוד בשמותיהם, שיחזר בירן, מוצא הכתובת, את החלק החסר הבא בין "וקתלת" בשורה 8 לבין "מלך בית דוד" בשורה 9 כ"קתלת רגלי, רכב ופרשים של מלך בית דוד". זאת, בהתבסס על המעבר משורה 6, "ואקתל מנ...", לשורה 7, "רכב ואלפי פרשים", כך שניתן היה להשלים את החסר ל"ואקתל מנהם (מהם) רגלי, רכב ואלפי פרשים".[9] עם זאת, לאחר מציאת שני החלקים האמורים, השתנתה הפרשנות באשר לשחזור החלק החסר בכתובת.

ניתוח

לניתוח האמור בכתובת, לרבות השלמת חלקיו החסרים, הוצעו פירושים מספר:

  • "[א]מר.ע[]" (חלק A, שורה 1): אחיטוב (2012) משלים את הנאמר בחלק זה של הכתובת ל"[ויא]מר.ע[מרי]" ומייחס אותו, לפי ההקשר ההיסטורי, עמרי מלך ישראל, בהתבסס על שאר הכתובת, המתייחסת למלך ישראל.[10]
  • "[]אל.אבי" (חלק A, שורה 2): כאן הופיע ככל הנראה שם אביו של מציב הכתובת, שהיה שם תאופוני, כלומר, שם המזכיר את אלוקים, ומתייחס, במקרה זה, לאל הכנעני אל. שנידֶווינד וצוקרמן (2001) מציעים לשחזר את השם כ"[ברק]אל".[11] נאמן (1999) סבור כי בחלק החסר הופיע דווקא פועל בוי"ו ההיפוך, והוא מבסס את הצעתו על הנאמר בשורה 3: "וישכב אבי, יהך אל אבהוה", כלומר, "וישכב אבי, הלך אל אבותיו". במשפט זה מופיע בפועל בוי"ו ההיפוך ולאחר מכן פועל נוסף בצורה רגילה. לפיכך, הוא טוען כי העתקה סגנונית עשויה לבוא גם בחלק הזה של הכתובת, שכן מיד לאחר החלק הזה מופיע בפועל בצורתו הרגילה, "יסק" מלשון "עלה", ומשום כך לפניו אמור להופיע בפועל בוי"ו ההיפוך.[6]
  • "יסק.[עלוה.בה]תלחמה.בא[פק]" (חלק B1, שורה 1): "עלה עליו בהילחמו באפק". במצבת מישע מופיע הביטוי הקרוב "בהלתחמֹה בי", כלומר, "בהילחמו בי", ולפיכך נהוג להשלים את המילה הזו ל"הלתחמֹה". האות המגיעה אחרי האות אל"ף בסוף השורה היא, ככל הנראה, בי"ת או פ"א, אך לא ניתן לדעת בוודאות מהי אותה האות עקב הדמיון ביניהן בכתב עברי עתיק. לפיכך ניתן להשלים את הכתוב בכתובת ל"בהלתחמה ב[אבק]", כפי שמציע בירן (1995),[5] או ל"בהלתחמה ב[אבל]", כפי שמציע אחיטוב (2012).[10] בשתי הערים הללו, כאמור, נערכו מלחמות בעבר בין ארם לבין ישראל. נאמן (1999) סבור שאם מדובר באבל, הרי שהזכרתה בכתובת אינו מקרית, שכן על אף הימצאותה בתחומה של ממלכת ישראל, שמה הוא ארמי באופן מובהק. לפיכך, ייתכן שהיא שיתפה פעולה עם ארם נגד ישראל, מה שהוביל את האחרונה לתקוף אותה.[7]
  • "וישכב.אבי" (חלק A, שורה 3): משמעות הביטוי "שכב" היא, ככל, הנראה, במשמעות של "נפטר". גם במקרא קרויים המתים בשם ”שֹׁכְבֵי קֶבֶר” (תהלים, פ"ח, ו').
  • "יהך.אל[.אבהו]ה" (חלק A, שורה 3): "הלך אל אבותיו". משמעות הפועל הארמי "יהך" זה "ילך". הביטוי דומה לביטויים המופיעים בלשון המקרא, ובכלל זה ”וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו” וכן דבריו של יהושע בן נון טרם מותו: ”וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כׇּל הָאָרֶץ” (יהושע, כ"ג, י"ד). אחרים משחזרים את החלק החסר כ"יהך.אל.[עלמ]ה", כלומר, "הלך אל עולמו", שמופיע אף הוא במקרא: ”הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ” (קהלת, י"ב, ה').[12]
  • "ויעל.מלכי[ש]ראל" (חלקים B1-A, שורות 3–4): הביטוי "עלה" במשמעות של תקף עיר מסוימת באה לידי ביטוי, בדומה לכתובת, גם במקרא: ”אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת” (מלכים ב', י"ב, י"ח). בחלק זה אין נקודה המציינת רווח בין מילים, בשונה מההופעתו השנייה של הביטוי "מלך ישראל" בשורה 8 שבחלק A. עם זאת, תארים מסוימים המציינים צירופים בכתובות עתיקות אינם כוללים רווח בין מילים אף הם. כך, למשל, בכתובות מלכי גבל מופיע הביטוי "מלכגבל" במשמעות של "מלך גבל", ללא רווח. גם בהמשך הכתובת, בשורה 9 שבחלק A, מופיע הביטוי "ביתדוד" באופן דומה.[13]
  • "קדם.בארק.אבי" (חלק A, שורה 4): "קודם לכן בארץ אבי". המילה "ארק" משמעותה "ארץ" בארמית. כאן קיים מעתק הגאים בין שתי השפות, שבו האות העברית עי"ן הופכת לקו"ף בארמית. לפני גילויו של הקטע B1, הציע אחיטוב (1994) לקרוא את הקטע האמור בתור "ויעל מלך ישראל קודם לכן בארץ. אבי...", כך שהמילה "אבי" פותחת משפט חדש, ואולי מתארת את מעשי אביו של מחבר הכתובת. לדבריו, המילה הארמית "ארק" שפירושה "ארץ" מתייחסת תמיד לארץ מולדתו של מחבר והכתובת, ולפיכך אין כל צורך ליידע אותה. ניתן לראות דוגמות לשימוש הזה במילה "ארץ" בכתובת זכור ובכתובות ספירה. עם זאת, לאחר גילויו של הקטע הנוסף, נזנחה טענתו זו של אחיטוב.[14]
  • "[ו]יהמלך.הדד[.]א[יתי].אנה.ויהך.הדד.קדמי" (חלקים B1-A, שורות 4–5): "וימלך (האל) הדד אותי, אני, וילך (האל) הדד מלפני" עם ו"ו ההיפוך. הפועל "יהמלך" הוא הגרסה הארמית לפועל העברי "ימליך", בבניין "הפעיל". בשפה הארמית במקרה זה לא הושמטה האות ה"א בתחילת השורש. מחלק זה בכתובת מסתמן שהמלך שהורה לחקוק את הכתובת לא הגיע לשלטון באמצעות ירושה, אלא באמצעות הבסת המלך הקודם. זאת, כיוון שהוא מציין שהוא הומלך בשם האל הדד. הדגשה מסוג דומה, כפי שמופיע בביטוי "הדד המליך אותי, אני" ניתן לראות גם במקרא: ”הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי” (זכריה, ז', ה').[13] המצדדים בטענה שלפיה המלך שהורה לחקוק את הכתובת היה חזאל מראים את החלק הזה בכתובת כהוכחה לטענתם, שכן חזאל עלה לשלטון רק לאחר שהרג את קודמו בן הדד, כפי שמסופר בספר מלכים ב', פרק ח'.[12] השימוש החוזר בשמו של האל הדד באירוע ההכתרה ובאירוע היציאה לקרב מעיד, לדעת נאמן (1999), שמציב הכתובת ביקש להעניק לגיטימציה להכתרתו ולמלחמותיו, שכן לפי הנאמר במקרא השיג חזאל את המלוכה בארם באמצעות הריגת קודמו בתפקיד, המלך בן-הדד השני, ולא באמצעות ירושת אביו במלוכה, כפי שמשתמע מהכתובת. חוקרים אחדים סבורים כי אביו של חזאל שמוזכר בכתובת לא היה מלך אמיתי, ובאמצעות הזכרת האב הבדיוני העניק חזאל משנה תוקף למלכותו על ארם. אחרים טענו כי חזאל הגיע אמנם ממשפחת המלוכה הארמית, אך היה אוזורפ וחמס את השלטון בכוח מיורשיו החוקיים. ראייה לכך היא שמשפחות המלוכה במזרח הקדום היו גדולות מאוד, ולפיכך לא היה די מקום להזכיר את כל בני המשפחה במקורות.[7]
  • "[ו]אפק.מן.שבע[ת.קרו]י.מלכי" (חלקים B1-A, שורות 5–6): "ואצא משבעת ערי מלכותי" עם ו"ו ההיפוך. בירן ונוה (1993) טענו כי לפי המילה "מלכי", המלך שאחראי היה לכתיבתה של הכתובת היה משועבד למלך אחר. לפיכך, הוא הציע כי מחבר הכתובת הגיע מאחת הממלכות הסמוכות שהיו משועבדות לארם, כגון מעכה או בית רחוב.[8] עם זאת, לאחר גילויו של חלק B1, הוא פירש את המילה "מלך" כמתייחסת באופן כללי לממלכה שעליה מולך המלך, לפי הנאמר שנתגלה בשורה הקודמת, "[ו]אפק.מן.שבע[ת]". אחיטוב (1994) טען תחילה כי את המילה "מלכי" ניתן לקרוא בניקוד אחר, בתור "מולכי", כך שמדובר במקומות שעליהם מולך המלך, וכי לא מדובר בהכרח במלך וסאל.[14] טענתו של אחיטוב אוששה לאחר גילויו של הקטע B1. מאוחר יותר קישר אחיטוב (2012) את המילה "מלכי" לאו דווקא ל"מלך", אלא למילה הארמית "מַלְכוּ" שפירושה "מלכות", כך שניתן לפרש את הנאמר כ"יצאתי משבע ערי מלכותי".[15] משמעות המילה הארמית "נפק" היא "יצא", בדומה לפועל העברי "להפיק" ולביטוי הארמי השגור "נפקא מינה", כלומר, "יוצא ממנה". בירן (1995) שיחזר, איפוא, את האמור בחלק זה בכתובת ל"יצאתי משבעת מחוזות ממלכתי".[13] אחיטוב (2012) משחזר את החלק החסר בתור "שבע[ת.קרו]י. מלכי", כלומר, "שבע ערי ממלכתי" - קרייה מלשון עיר. השימוש במספר המספר 70 נובע, ככל הנראה, מהיותו מספר טיפולוגי, והוא מופיע בנאמר גם בשורה הבאה.[12]
  • "ואקתל.מל[כן.שב]ען" (חלק A, שורה 6): "הרגתי שבעים מלכים" עם ו"ו ההיפוך. בעברית יבוא הפועל "קטל" עם האות טי"ת, ולא תי"ו. במקור הפרוטו-שמי הפועל "קטל" בא עם האות תי"ו, וכך גם בשפה הערבית, במילה قَتَلَ. בעברית האות תי"ו הפכה לטי"ת עקב תופעת הידמות: האות קו"ף הבאה בתחילת הפועל הייתה, בעיצור מלועלע, כלומר, עיצור שבאה אחריו העיצור הגרוני של האות עי"ן (/ʕ/). לפיכך, כדי להקל על ההגייה, הוסבה האות תי"ו לאות טי"ת, שהייתה גרסה מלועלעת של האות תי"ו. עם זאת, בעברית מודרנית לא קיימים עיצורים מלועלעים, כך שההבדלים בהגהה בין השפות אינם קיימים עוד. השורש "קטל" בצורתו "קתל" מופיע אף בכתובות ארמיות נוספות, ובכלל זה בכתובות ספירה.[15] ההשלמה "ואקתל.מל[כן.שב]ען", כלומר, "הרגתי שבעים מלכים" הוצעה על ידי עדה ירדני, גם בהתבסס על הופעתו של אותו המספר בשורה הקודמת.[13] 70 הוא, כאמור, מספר טיפולוגי, המשמש לצורך דומה אף במקרא: בסיפור על מרד יהוא מסופר כי למלך אחאב היו 70 בנים: ”וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן” (מלכים ב', י', א'). בניו נהרגו לבסוף על ידי צבאו של יהוא: ”וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ” (מלכים ב', י', ז'). הסיפור המקראי הזה מתיישב עם הכתוב בכתובת, שבה מזכיר העובדה שהוא הרג את יורם, בנו של אחאב, ולפיכך ההשלמה ל"מל[כן.שב]ען" היא אך מתבקשת. בדומה לאחאב, גם על גדעון מסופר כי היו לו שבעים בנים, שנהרגו כולם בידי בנו אבימלך: ”וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ” (שופטים, ט', ה'). הצורה שבה שם המספר בא אחרי שם העצם, ובמקרה זה, "מלכים שבעים" במקום "שבעים מלכים", מתועדת אף במקומות אחרים במקרא: ”אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים” (עזרא, א', ט').[15]
  • "אסרי.א[לפי.ר]כב.ואלפי.פרש" (חלקים B1-A, שורות 6–7): "בעלי אלפי רכב ואלפי פרשים". הביטוי "אוסר רכב" עצמו מופיע אף במקרא: ”וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ” (מלכים ב', ט', כ"א). ההשלמה ל"א[לפי.ר]כב" מתבקשת לפי הכתוב בשורה הבאה, "ואלפי. פרש".[13] הצמד "רכב ופרשים" מופיע הן במקרא, כמו בפסוק ”וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים” (בראשית, נ', ט'), וכן בכתובות חוץ-מקראיות, כגון בכתובת זכור.[15]
  • "[וקתלת.אית]" (שורה 7): "והרגתי את". זהו חלק משוחזר שחסר בכתובת, שבא לפני שם המלך יהורם, כך שמתקבל הביטוי "הרגתי את יהורם". הביטוי הוא משוחזר לפי הנאמר בשורה 8 בהקשר דומה: "הרגתי את אחזיה" וגו'. אחיטוב (2012) משחזר את הכתוב ל"[וקתלו.אית]" כלומר, "והרגו את" במקום "והרגתי את", תוך שהוא מתייחס לבעלי אלפי כלי הרכב ואלפי הפרשים המוזכרים קודם לכן, ולא למחוקק הכתובת. המילה "אית" משמעה "אֵת" בארמית (השוו עם إِيَّا, "איא" בערבית), שבארמית מאוחרת התקצרה ל"את".[15]
  • "[יהו]רם.בר[.אחאב]" (חלק B2, שורה 7): משמעות השם "בר" היא "בן" בארמית, בדומה לשמות כגון בר כוכבא ושמעון בר גיורא. בתחילת שורה 8 בחלק A מופיע, כאמור, הביטוי "מלך ישראל". מלכה היחיד של ישראל ששמו הסתיים בצליל "רם" היה יורם, מה שהוביל את החוקרים להשלים את החלק החסר ל"יורם בן אחאב". בסוף שורה 8 שבחלק B מופיע השם "...יהו בר" ובתחילת שורה 9 מופיע, כאמור, הביטוי "מלך בית דוד". במאה ה-9 לפנה"ס, שבמהלכה, ככל הנראה, נחקקה הכתובת, היו לממלכת יהודה אך ורק שני מלכים שהיה להם שם פרטי תאופוני, שכלל בתוכו את השם המפורש, והם אחזיהו ועתליהו. עם זאת, לפי ההקשר המקראי, אחזיהו לחם לצידו של יורם במלחמתו נגד יהוא. נוסף על כך, הכתובת מזכירה את "מלך בית דוד". התואר "מלך" אינו מתאים לעתליה, שהייתה אישה. לפיכך, סביר להניח שהמלך מבית דוד המוזכר בכתובת הוא אחזיהו. הגילוים של הקטעים B1 ו-B2 בכתובת הוביל את החוקרים לתמוך באופן חד משמעי בהנחה שהמלחמה שעליה מספרת הכתובת היא מרד יהוא. זאת, כיוון שבקטעים אלה מוזכרים, כאמור, המלכים יורם ואחזיהו.[5] אחיטוב (2012) קורא את החלק החסר בכתובת כ"[יו]רם" ולא כ"[יהו]רם", בהתבסס על העובדה ששמות תאופוניים מממלכת ישראל נהגו לקצר את שם האלוהות בתחילת המילה ל"יו" במקום "יהו".[15] נאמן (1999) סבור שאין די מקום לאותיות בחלק המשוער, ולפיכך הוא קורא את השם בתור "רם בר אחאב". לדבריו, "רם" אמור להיות מעין קיצור של השם "יהורם".[7]
  • "וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר[יהורם]" (חלקים B2-A, שורה 8): החלק "יהורם" משוחזר על סמך המקרא, שלפיו יהורם היה אביו של אחזיהו.
  • "[מל]ך. ביתדוד" (חלק A, שורות 8–9): כיוון שהיה מקובל לתאר מלכים על פי ראש שושלת המלוכה, יש לכתובת חשיבות בוויכוח ההיסטורי לגבי עצם קיומו של מלך בשם דוד, ומידת היכולת להסמך על הסיפור המקראי כמסמך היסטורי. תחילה, לאחר גילויו של הקטע A גרידא, היו שניסו לקרוא תיגר על אזכורו של דוד בכתובת. הם הציעו לקרוא את השורה כ"בית דוֹד", כלומר, "בית האהוב", או כשמו של מקום בשם "בית-דוד", על משקל "בית לחם" ו"בית אל", ולא כשמה של שושלת.[16] לאחר גילוים של החלקים B1 ו-B2, המזכירים את שמותיהם של המלכים יהורם ואחזיה, הצטמצמו הרי שנכון לראשית המאה ה-21 מרבית המומחים מסכימים ששמו של דוד אכן מוזכר, וכראה ששליט בשם זה היה קיים. עם זאת, נותר הוויכוח על היקף ועוצמת הממלכה של דוד, והאם מלך רק ביהודה או על ממלכת ישראל המאוחדת.
  • "ואשם.[אית.קרית.הם.חרבת]" (חלק A, שורה 9): השלמה משוערת, לפי הנאמר במקרא: ”וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה” (ויקרא, כ"ו, ל"א).[17]
  • "[ואהפך.א]ית.ארק.הם.ל[ישמן]" (חלק A, שורות 9–10): "ואהפוך את ארצם לשממה". גם זו השלמה משוערת, לפי אותו הסגנון של הנאמר בשורה הקודמת, וכן לפי הנאמר בכתובת ספירה: "[יש]תחט לישמן אחוה", כלומר, "יישחת האחו שלו לישימון".
  • "[מ]לך.על.יש[ראל]" (חלק A, שורות 11–12): בירן ונוה (1995) משלימים את החסר ל"[ויהוא.מ]לך.על.יש[ראל]",[5] ואילו אחיטוב (2012) משלים ל"[יהוא.בר.עמרי.מ]לך.על.יש[ראל]". שתי ההשלמות באות לפי ההקשר המקראי, שלפיו יהוא מלך על ישראל לאחר הריגתו של יורם, המוזכרת בכתובת. על אף שיהוא לא היה צאצא ישיר של עמרי, הלה מוזכר בהאובליסק השחור כבנו של עמרי, אולי כיוון שממלכת ישראל זוהתה זה מכבר באופן מובהק עם עמרי. לפיכך, אחיטוב (2012) משלים את הנאמר ככתוב לעיל.[18]
  • "[ואשם.]מצר.ע[ל]" (חלק A, שורות 12–13): השלמה משוערת, בין השאר, לפי הנאמר בכתובת זכור: "ושמו כל מלכיא אל מצר על חזר[ך]", כלומר, "וכל המלכים האלה שמו מצור על חדריך".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתובת תל דן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בירן ונוה (1993), עמ' 74
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 בירן ונוה (1995), עמ' 41-40
  3. ^ בירן ונוה (1995), עמ' 39
  4. ^ 4.0 4.1 בירן ונוה (1993), עמ' 76-75
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 בירן ונוה (1995), עמ' 44-43
  6. ^ 6.0 6.1 נאמן, עמ' 113
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 נאמן, עמ' 114
  8. ^ 8.0 8.1 בירן ונוה (1993), עמ' 81-80
  9. ^ בירן ונוה (1993), עמ' 77
  10. ^ 10.0 10.1 אחיטוב, עמ' 432
  11. ^ Schniedewind and Zuckerman, p. 90
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 אחיטוב, עמ' 434
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם בירן 45
  14. ^ 14.0 14.1 שמואל אחיטוב, הערות לכתובת הארמית החדשה מתל דן, קדמוניות, תשנ"ד (1994), עמ' 63, באתר JSTOR
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 15.5 אחיטוב, עמ' 435
  16. ^ Philip Davies, «House of David» built on sand, The Biblical archaeology review vol. 20, no. 4, 1994, עמ' 54-55
  17. ^ אחיטוב, עמ' 436
  18. ^ אחיטוב, עמ' 437
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39859312כתובת תל דן

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כתובת_תל_דן&oldid=2735078"