פורטל:הלכה
 |
בדף זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: ניסוחים בסגנון של מדעי היהדות.
| |
| בדף זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: ניסוחים בסגנון של מדעי היהדות. |
ההלכה היא אוסף הדינים והמצוות שעל-פיהם מצוּוים יהודים להתנהג בכל תחום מתחומי החיים, וכן שבע המצוות המתייחסות גם לנוכרים. ההלכה כוללת תחומים רבים: החל מדיני משפחה ויחסי אישות, איסור והיתר, וכלה במערכת המשפט העברי, העוסקת בעיקר בתחומים של דיני ממונות, נזיקין ודיני עונשין, ומשיקה בתחומים רבים לשיטות משפט כלליות אחרות.
יסודה של ההלכה הוא בתנ"ך – בפרט בחמישה חומשי תורה – המהווה קודקס מחייב ומכונן. במקביל, הלכות רבות אינן מפורשות בתנ"ך, אלא נקבעו בעבר וממשיכות להיקבע על-פי סוגים שונים של כלי פסיקה: בהם הפקת ההלכה מהתנ"ך באמצעות המידות שהתורה נדרשת בהן או מסורות שעברו כהלכה למשה מסיני, לצד כלים של חקיקה דינמית כתקנות חכמים ומנהגים. שמה הכולל של התורה העוסקת בהפקת דינים ופרשנויות שאינם כתובים בתנ"ך במפורש הוא התורה שבעל-פה. תורה זו התפתחה לאורך השנים והתווספו לה ספרות ענפה, כללים ודרכי חשיבה, דבר שהביא להתפתחות גישות שונות הן בלימוד עיוני והן בפסיקת הלכה למעשה.
בחרו ערך מומלץ מהרשימה וצפו בתקצירו:
 הלוח העברי • מניין השנים בלוח העברי • טומאה וטהרה • סדר ליל ראש השנה • צמצום (הלכה) •
אין הולכין בממון אחר הרוב • תקנות הקהילה • תקנות שו"ם • חזקה (הלכה) • דרישה וחקירה • ספק (הלכה) • אחריות נכסים • הגט מקליווא
רבי אברהם יצחק הכהן קוק • רבי יוסף בכור שור • מהר"ל מפראג • רבי עקיבא איגר • רבי אברהם ישעיהו קרליץ |
 צמצום הוא מושג תלמודי-הלכתי המתייחס לדיוק האנושי ולמגבלותיו. בתלמוד ובהלכה נעשה שימוש ביחידות מידה למידות ולזמנים, ונדרשת לעתים התייחסות למקרים שבהם שני דברים שווים במידתם, או שני דברים המתרחשים בו-זמנית. בעניין זה, חולקים התנאים האם אפשר לצמצם, או אי אפשר לצמצם. המלה "צמצום" בלשון חז"ל פירושה דיוק, ולפיכך "אפשר לצמצם" בהקשר זה משמעותו שלצורך ההכרעה ההלכתית מתקבל הדיוק האנושי כדיוק מוחלט, והדיוק שאליו הגיע האדם בחושיו ובכלים הרגילים העומדים לרשותו מספיק מבחינה הלכתית כדי להגדיר דיוק או שוויון, אף שאילו תתבצע מדידה אבסולוטית באמות-מידה מוחלטות יימצא, מן הסתם, שהדבר אינו מדויק. זו שיטתו של רבי יוסי הגלילי. דעת החכמים החולקים על רבי יוסי הגלילי היא ש"אי אפשר לצמצם", כלומר, יכולת הדיוק האנושית אינה מספיקה כדי להגדיר הלכתית דיוק או שוויון, ולכן מקרה כזה נידון כספֵק, לפי כללי הספקות בהלכה.
|
תמונה זו מיוחסת, אם כי ללא יסוד עובדתי, לרמב"ם, אחד מגדולי פוסקי ההלכה והוגי הדעות החשובים ביותר בכל תולדות העם היהודי, שכונה הנשר הגדול.
מעבר להיותו פוסק, היה הרמב"ם גם רופא, וכן עסק רבות גם בפילוסופיה והגות, ונחשב לבעל גישה שכלתנית. השפעתו הרבה ניכרה בהלכה כמו גם במחשבת ישראל, וי"ג עיקרי האמונה המקובלים כיום נוסחו על ידיו.
פרשת הגט מקליווא היא מחלוקת הלכתית בדבר כשרותו של גט, שהסעירה את העולם הרבני בשנים 1767-1766. המחלוקת עסקה באדם ששפיות דעתו הייתה מוטלת בספק, לאור העובדה שהתנהג באופן מוזר למשך פרקי זמן מסוימים בלבד. מסיבות שונות, בשלב מאוחר יותר הוא גירש את אשתו במעמד בית דין חשוב שאישר את הגירושין. אבי החתן כעס על הגירושין, וטען כי הם התרחשו במצב בו בנו היה לא שפוי, ומשכך הם אינם תקפים. הרב המקומי בקהילתו של האב הסכים עמו, וטען כי הגירושין בטלים. המחלוקת חרגה מגדרי הדיון ההלכתי המקומי בין המשפחות, והציתה סכסוך נרחב בין רבנים משני הצדדים ובין קהילות שונות, וחשובי הרבנים באותו דור נזקקו להתערב בה, ביניהם רבי יחזקאל לנדא, רבי אריה ליב גינצבורג בעל ה"שאגת אריה", רבי יעקב עמדן ואחרים.
ישנם היסטוריונים הטוענים כי פולמוס עז זה דרדר את מעמדה של הרבנות באירופה, ובמקביל לאירועים נוספים החיש את עלייתה של תנועת ההשכלה.
[ עריכה ]
המנהג הוא צורת התנהגות שהשתרשה בקהילה היהודית כתוספת למצוות התורה. ככלל, מיוחסת חשיבות רבה למנהג כגורם מחייב, ובתלמוד נסמך רבי יוחנן על הפסוק: ”שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך” (ספר משלי, פרק א', ח') כדי להדגיש עד כמה חשוב להחזיק במנהג-אבות. קיים מגוון רחב של מנהגים בעלי משמעות רבה עבור החיים היהודיים, ומנהגים אלה בעלי מעמדות שונים; החל מהתחפשות בפורים שאינו אלא מנהג קליל ובלתי-מחייב, עבור דרך כפרות שנהוגות ברוב עדות ישראל, וכלה בחומרא דרבי זירא שהפך למנהג יסודי ומחייב בהלכות החמורות של טהרת המשפחה. כן יש את המנהג הנפוץ של חבישת הכיפה, שמעיקרו לא היה חובה כלל וכלל מבחינה הלכתית, אך כיום רבים מחשיבים אותו כחובה, והוא מאפיין רוב מוחלט של היהדות האורתודוקסית.
בהלכה קיימת הכלה של מנהגים סותרים במקומות שונים, כמו מנהגי הספרדים והאשכנזים, ששניהם נתפסים כלגיטימיים במידה שווה. אמנם, במידה שמנהגים שונים נובעים מוויכוח על פרשנות ההלכה המקורית, ההלכה שואפת להכריע בהם.
ראו גם
מנהג (יהדות) • חומרא דרבי זירא • פוק חזי מאי עמא דבר • אוצר דינים ומנהגים [ עריכה ]
המסורת היהודית כוללת את מכלול האמונות שמועברות מדור לדור עד למעמד הר סיני, ואף עד סיפור הבריאה כפי שמסופר בספר בראשית. המסורת נתפסת כמטא-הלכתית, והיא שמעצבת את ההלכה; כך לדוגמה, פרטי ההלכות המדוקדקים הנוגעים להלכות אפיית מצה, נובעים מהמסורת לפיה בני-ישראל אפו בצק שלא הספיק להחמיץ בעת יציאתם ממצרים. המסורת נתפסת כחשובה עד כדי שנאמר בתלמוד כי מקורה של כל התורה שבעל-פה במעמד הר סיני, ו"אפילו מה שהתלמיד שואל לרב, אמר הקב"ה למשה". ביהדות מספר גישות כלפי המסורת, כאשר הגישה ההלכתית הנפוצה היא הגישה האורתודוקסית - גישה הגורסת כי דברי התנ"ך וחז"ל קדושים, ואל לנו לשנות מדבריהם. אחד מהמנסחים הבולטים של המסורת האורתודוקסית בימינו הוא הרמב"ם, שכתב את י"ג העיקרים המתמקדים בעיקר באופי האמונה באלקים ועבודתו, תהליך היווצרותו של עם ישראל, נבואה ותחיית המתים.
ראו גם
מסורת (יהדות) • בריאת העולם • יציאת מצרים • מעמד הר סיני • הנבואה במסורת ישראל • עיקרי האמונה היהודית [ עריכה ]
תקנות חכמים מהוות נדבך חשוב בתולדות ההלכה, והן מהוות מרכיב יסודי בפסיקת הלכה בכל תחום. בדומה לחקיקת משנה המקובלת במשפט הכללי שנעשית על ידי ממונים מטעם, כך בהלכה בסמכות חז"ל לתקן תקנות מחייבות. קיימים כמה סוגים של תקנות; סייגים - תקנות שנועדו למנוע עבירות, תקנות הודאה והלל שמיתקנות על ניסים (כגון חג פורים), בנוסף קיימות תקנות המתייחסות להלכות שקבעו חכמים מכוח הגיונם למטרות מוסריות או רוחניות, כגון קריאת התורה.
סוג נוסף של תקנות הן כאלה שהותקנו לצרכים מסוימים שהתעוררו במהלך ההיסטוריה, כדוגמת פרוזבול. מאוחר יותר, החלו להיתקן גם תקנות הקהילה - תקנות שמוזכרות כבר בתקופת התנאים, ומטרתן הסדרת חיי הקהילה - ונעשה בהן שימוש רב בתקופות שונות. תקנות אלה קיבלו משנה תוקף ומשמעות משהחלו להיתקן במסגרת פנים-קהילתית, לאחר שנוצרו צרכים חדשים מכוח התפצלות העולם ההלכתי בתחילת האלף הראשון, והן התחייבו בכל קהילה בפני עצמה לצורך הניהול השוטף של חיי הקהילה. כיום אין אף גוף הלכתי שמתקן תקנות המקובלות על כלל הציבור היהודי, בין השאר בעקבות הגישה האורתודוקסית לפיה בדורנו אנו מצווים בעיקר לשמור על המסורת, ופחות ליצור אותה.
ראו גם
תקנות חכמים • תקנות הקהילה • תקנות שו"ם • חרם דרבנו גרשום • ועד ארבע ארצות
התקופות השונות בהלכה לא הוגדרו באופן פורמלי מלכתחילה, וההחלטה לגבי הגדרתן התקבלה תמיד בדיעבד - לרוב לאחר אירועים משמעותיים שהתרחשו ושהשפיעו על עולם ההלכה. בסיומה של כל תקופה, לרוב, נותר חותם הלכתי בולט שהותירו חכמי אותה תקופה על עולם ההלכה - אם בצורה של מפעל ספרותי רחב היקף, ייחודי, או סידור ההלכה במתודה חדשנית לתקופה. מקובל להתייחס להבדלים שבין חכמי התקופות כהבדלים מהותיים בחכמה ובגדלות רוחנית, כך שעל אף אי-קיומו של איסור הלכתי פורמלי, נהוג שחכמי תקופה אחת לא יפסקו הלכה למעשה באופן שונה מזה של חכמי תקופות קודמות להם.
מאפיין עיקרי שמתקיים בתקופת האחרונים הוא קִטלוג שני סוגים של חכמים: מרא דאתרא ופוסק הלכה - מול ראש ישיבה והלמדן. פוסק ההלכה הוא חכם שמשמש לרוב כרב הקהילה או נושא תפקיד פורמלי בה, שמתמקד בהוראת ההלכה בשאלות מעשיות שמתעוררות בקהילה, ואילו ראש הישיבה עוסק בעיקר בלימוד התאורטי לשמו, ומלמד זאת בעיקר צעירים במסגרת של ישיבה. ברוב התקופות החכמים עסקו בשני התחומים, אם כי לעיתים היה חכם שהתמקד בתחום אחד בלבד.
| תקופת הזוגות |
תקופת התנאים |
תקופת האמוראים |
תקופת הסבוראים |
תקופת הגאונים |
תקופת הראשונים |
תקופת האחרונים |
מספר שורות מכתב יד קאופמן: מסכת אבות, פרק א, משנה ו ומשנה ז. כתב-היד נחשב לאחד מכתבי-היד החשובים ביותר של המשנה, והוא מתוארך למאה ה-12 לערך.
בהלכה ספרות ענפה העוסקת בכל תחום מתחומי ההלכה. הראשון שניסה לסדר את ההלכה באופן שיטתי ולכתוב אותה באופן מסודר למען הדורות הבאים היה רבי יהודה הנשיא שכתב את ששת סדרי משנה, ובקיצור 'המשנה', בתחילת המאה השלישית. סביב המשנה נכתבו התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, שכתיבתם מתאפיינת בציטוט דיונים מבתי המדרש בבבל ובארץ ישראל, וגם שמועות שאינן קשורות ישירות למשנה ודברי אגדה.
מקובל לומר כי את התלמוד הבבלי חתמו רב אשי ורבינא, ואת התלמוד הירושלמי חתם רבי יוחנן, אך קביעות אלו עמומות, כמו גם תיארוך חתימת שני התלמודים - אם בכלל היה תאריך בו הם נחתמו. המשנה והתלמוד הפכו גם הם, כתנ"ך – אם כי לא באותה מידה – לסמכות הלכתית עליונה, ועל-פיהם נכתבו בתקופת הראשונים ספרי פסיקה מפורסמים כספר ההלכות של הרי"ף, "משנה תורה" לרמב"ם, "ארבעה טורים" ו"שולחן ערוך", וכן ספרי פרשנות וחידושים על התלמוד, כדוגמת "חידושי הרשב"א", ו"חידושי הריטב"א". בתקופת האחרונים התפתחה הספרות ההלכתית בכמה כיוונים: ספרות הלכתית סביב התלמוד וספרי ההלכה של הראשונים, ספרות שאלות ותשובות רחבה ביותר, ובמקביל נפוצה שיטת הפלפול, שעל-פיה נכתבה ספרות רבה שעסקה בהיבטים חריפים של סוגיות התלמוד.
ראו גם
ספרות חז"ל • מדרשי הלכה • פרשנות התלמוד הבבלי • ספרות השו"תההלכה עוסקת בנושאים רבים ומגוונים ונוגעת בכל תחומי החיים. ההלכה קובעת חיובים מעשיים כמו ברית מילה, שלוש תפילות ביום, הנחת תפילין, מצוות הנוגעות לחגים ועוד.
כמו כן, ההלכה מטילה איסורים רבים המתווים את צרכיו של האדם באופן המותר, כגון האיסורים על אכילת מזון לא כשר, שביתה ממלאכה ביום שבת ושלילת קיום תשמיש עם נידה.
למעשה, בכל תחום שהוא, בתחומים מגוונים למיניהם בחיי היום יום, קובעת ההלכה חוקים ברורים, כמו חוקי המשפט העברי, הסדר מוסד הנישואים, ובכל הנוגע למוות ואבלות. ההלכה גם נוגעת בפרטים רבים הקשורים למוסר חברתי, ופרטים אלו נקראים "מצוות שבין אדם לחברו". רבים מתחומי ההלכה אינם נוהגים בפועל כיום בתקופת הגלות, כשהסיבה העיקרית לכך היא העדר בית מקדש, אך כל שאר תחומי ההלכה נשמרים בפועל בקרב החברה הדתית כיום.
תפילה: בית כנסת • מניין • תפילת שחרית • תפילת מנחה • תפילת ערבית • תפילת מוסף • קריאת שמע • תפילת העמידה • ברכת כהנים • קדושה • קדיש
ברכות: ברכות הנהנין • ברכת המזון • ברכות המצוות • ברכה לבטלה • ברכת אשר יצר • ברכות הראיה
שונות: ציצית • טלית • תפילין • מזוזה • נטילת ידיים • תלמוד תורה • כיפה • צניעות • כיסוי ראש לנשים
איסורים שונים: איסורי כישוף • כתובת קעקע • שעטנז • נדר
שביתה ממלאכה: ל"ט אבות מלאכה • מוקצה • הלכות ערובין • תחום שבת • פיקוח נפש • מלאכת אוכל נפש
סדר השבת: נרות שבת • סעודות שבת • קידוש • לחם משנה • קריאת התורה • הפטרה • הבדלה
הלוח העברי • ראש השנה • תקיעת שופר • יום הכיפורים • סוכות • סוכה • ארבעת המינים • הדלקת נרות חנוכה • קריאת המגילה • פסח • ליל הסדר • חמץ • מצה • ספירת העומר • ימי בין המצרים • תשעה באב • תעניות • קריאת ההלל • חול המועד
מעגל החיים: ברית מילה • פדיון הבן • גיור • בת מצווה • בר מצווה • קבורה • אבלות
אישות: חופה וקידושין • כתובה • שבע ברכות • גט • ייבום וחליצה • איסור עריות • פסולי חיתון • פריה ורבייה • יחסי אישות • טהרת המשפחה • משכב זכר • איסורי נישואים לכהן • פוליגמיה ביהדות
עבודה זרה • בית המקדש • קרבנות • מצוות התלויות בארץ • טומאה וטהרה • משפט עברי
למצוות נוספות ראו: תרי"ג מצוות במניין ספר החינוך
[ עריכה ]
דיני ממונות בהלכה הם תחום נרחב בו עוסקת בעיקר פרשת משפטים שבספר שמות, והמסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא במשנה ובתלמוד. דינים אלו הם מורכבים ומקיפים כמות גדולה של תחומים; יחסי שותפות ושכנות, יחסי מזיק וניזק, הלכות קניינים, גזל ועוד. בהלכה כמה מושגים ייחודיים למשפט העברי בתחום דיני הממונות, כגון מיגו, גרמא בנזיקין, חלוקה קטגורית של מזיקים לארבעה אבות נזיקין ואחרים.
דינים אלו אינם מוטמעים כיום במשפט הישראלי באופן פורמלי, בניגוד לדיני משפחה. הסיבה לכך היא שגם בהלכה עצמה דיני ממונות גמישים יחסית, שכן להלכה "דבר שבממון תנאו קיים" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ו עמוד א'); כלומר - בדיני ממונות להסכם בין האנשים ומנהג המדינה ישנו משקל מסוים. עם זאת, פעילים גם בתי דין ובתי הוראה הדנים ע"פ דיני התורה, ואליהם מגיעים על דרך כלל בעלי דין שומרי תורה ומצוות.
ראו גם
שניים אוחזים בטלית • ארבעה אבות נזיקין • גזל [ עריכה ]
דיני נפשות במשפט העברי נידונים במקומות שונים במקרא ובתלמוד - בו בעיקר במסכת סנהדרין. דיני נפשות בהלכה מוסמכים לדון בסנהדרין; "סנהדרין קטנה" - בת עשרים ושלושה דיינים, או סנהדרין גדולה - בת שבעים ואחד דיינים. דינים אלה מתחלקים לכמה סוגים: הוצאה להורג של עובר עבירה בידי סנהדרין באחת מארבע מיתות בית דין, מקרים של היתר להרוג בידי אדם פרטי, דיני העדפה של נפש מול נפש ושיקול של ביצוע עבירה מול מחיר של חיי-אדם. במקרא כמה מקרים קלאסיים של דיני נפשות, להם יוחדה ספרות הלכתית רבה, לדוגמה פרשיות בן סורר ומורה וזקן ממרא.
שלושה נושאים בולטים בשונותם בהלכה ביחס לכלל הדינים האחרים בהלכה - גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים - בהם בניגוד לכל שאר הדינים ההלכה קובעת באופן ברור כי במקרה של ברירה בין מוות לבין ביצוע אחת מהעבירות הללו - יש לבחור במוות.
ראו גם
סנהדרין ומסכת סנהדרין • ארבע מיתות בית דין • ייהרג ואל יעבור [ עריכה ]
דיני משפחה ואישות בהלכה עוסקים בכל מה שקשור לנישואין וגירושין, האנשים איתם מותר או אסור להתחתן, ההיבטים המשפטיים והכלכליים העומדים בבסיס התקשרות של נישואין, וכן בכל מה שקשור באישות. בהלכה קיימת חלוקה מעמדית ברורה, המקיימת מערכת יחסים מובהקת עם אפשרויות החיתון: עשרה יוחסין. בסדר נשים מופיעות ההלכות המסוימות עבור היחסים בין כל אחד לכל אחד מעשרה היוחסין הללו, ואין אף אחד מעשרה היוחסין הללו שיכול להינשא לכולם; ישנם שיכולים רק עם בני אותה קבוצה שלהם, וכאלה המותרים להינשא רק עם בני אותו הייחוס שלהם.
בהלכה עיסוק רב בשלל ההיבטים הקשורים בנישואין, והיא טבעה כמה מונחים יסודיים שחלקם מקובלים גם בישראל כיום (בעיקר עקב קבלת המשפט העברי במדינת ישראל לעניין דיני אישות). כך לדוגמה גט, כתובה, ייבום ואחרים.
בהלכה עיסוק רב גם בתנאים המותרים לקיום אישות; ככלל קובעת הגישה ההלכתית המקובלת כי אישות מותרת אך ורק על-פי תנאי ההלכה - כל אופן אחר אסור. מעבר לעצם האיסור, ההלכה דנה רבות אודות העונשים הצפויים למקיים יחסי אישות אסורים חלקם עונשם מוות באמצעות סקילה, ואישות עם אשת איש - מיתה בחנק.
ראו גם
סדר נשים • אבן העזר • חופה וקידושין • גט • פסול חיתון [ עריכה ]
הענישה בהלכה כוללת את כל העונשים הניתנים בגין ביצוע העבירות השונות - הן מדאורייתא והן מדרבנן. ההלכה מכירה בענישה בידי שמיים, והדוגמה הבולטת לכך הוא עונש כרת, אך עיקר העונשים בהלכה, על-פי הציווי המקראי, הם בידי אדם; עונש מוות (המתבצע באחת מארבע מיתות בית דין), מלקות הניתנות לאדם שעבר עבירה, וקנס המושת על אדם שביצע עבירת רכוש. בנוסף, ישנם עונשים ייחודיים לעבירות מסוימות, שנועדו לכפר על עובר העבירה, כגון: גלות לעיר מקלט של רוצח בשגגה, וקרבנות שונים (כגון חטאת, אשם ואחרים). עונשים אלה מבוצעים רק בזמן שבית המקדש קיים והסנהדרין פועלת, ומכוננת מערכת שלטונית יהודית בארץ ישראל.
על אף שבית-דין אינו יכול לקבוע כללים חדשים בענישה, עונשים חדשים או עבירות חדשות, ההלכה מכירה בסמכותו של בית הדין ליזום עונשים חמורים - אף עד כדי מוות - שאינם כתובים בתורה, במקרים חריגים ומסוימים כאשר הם רואים צורך מסוים לכך. בנוסף קיימות גם סנקציות חברתיות המוכרות בהלכה, חרם ונידוי, שנועדו לאדם שעושה מעשים עליהם אין ענישה פורמלית.
ראו גם
ארבע מיתות בית דין • מלקות • כרת • קנס • חרם (הלכה) • נידוי (הלכה) [ עריכה ]
מבנה מערכות השיפוט בהלכה גם הוא הירארכי, כמו מערכות משפט אחרות; בתי-הדין השונים בנויים במידרג הבא: בית דין של שלושה דיינים המוסמך לדון בדיני ממונות, ומעליו שתי ערכאות המכונות סנהדרין; האחת בת עשרים ושלושה דיינים המוסמכת לדון גם דיני נפשות, והגבוהה ביותר - המכונה בית דין הגדול שבירושלים - כוללת שבעים ואחד דיינים. בית-דין גדול זה נחשב לפוסק האחרון בהלכה, ובכל תחום - כולל דינים הנוגעים להנהגה אזרחית ועניינים שאין להם קשר ישיר להלכה. מבנה זה לא נשמר בגלות, ומערכת השיפוט העברית הפכה להיות מקומית-קהילתית.
סדרי הדין בהלכה הם גם בעלי מאפיינים שונים מאלה שבשיטות המשפט האחרות; כך לדוגמה, בבית-דין הלכתי אין עורך דין שטוען ומנהל את חקירת העדים ובעלי-הדין, אלא הדיינים עצמם עושים זאת. בנוסף, במשפט העברי ישנם נהלים קפדניים כיצד יש לנהל את חקירת העדים - תחום המכונה דרישה וחקירה.
ראו גם
סנהדרין • בית דין (הלכה) • אב בית דין • דיין (הלכה) • עדות (הלכה) • דרישה וחקירה • פסולי עדות
הברכה היהודית הנדירה ביותר היא ברכת החמה. ברכת החמה היא ברכת ראייה אותה מברכים בתקופת ניסן, כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים. על פי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בו הייתה בבריאת העולם, באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה. על כן הברכה נאמרת בימי רביעי בלבד, יום בריאת המאורות על פי ספר בראשית, אחת ל-10,227 ימים. תאריך אמירת הברכה הוא ה-26 במרץ בלוח היוליאני, שעל פי הקירוב שלו נקבע זמן הברכה. בלוח הגריגוריאני, המקובל כיום, התאריך חל ב-8 באפריל עבור המאה ה-20 והמאה ה-21 וה-9 באפריל עבור המאה ה-22, כתוצאה מהתרחבות הפער בין הלוחות. הפעם הקודמת בה נאמרה הברכה הייתה ב-8 באפריל 2009 (י"ד בניסן ה'תשס"ט), והפעם הבאה תהיה ב-8 באפריל 2037 (כ"ג בניסן ה'תשצ"ז).
|
|
|
|
- הצטרפו לפעילות רצופה במיזם הלכה.
- כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בתחום ההלכה. ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים.
- כאן תמצאו ערימה של ערכים בנושא הלכה שרק מחכים שישפרו אותם.
- אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא הלכה שרק מחכים שירחיבו אותם.
- כאן תוכלו למצוא ערכים בנושא הלכה שאין להם קישורי בינוויקי ולהוסיף להם את הקישורים הללו.
| רשימת הערכים המבוקשים | |
|---|---|
|
| רשימת הערכים הדורשים שיפור | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
מצאו ערכים לשיפור בנושא הלכה: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)