פורטל:הלכה/ערך נבחר/22
רבי עקיבא איגר היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב השפעה, שחי ופעל במזרח אירופה מסוף המאה ה-18 עד פטירתו בשנת 1837. נחשב לגדול הדור ומגדולי התורה בתקופת האחרונים. הוא נעשה לסמל של ענק רוחני, למדן וגאון בתרבות היהודית של בית המדרש הישן.
רבי עקיבא איגר נחשב לגדול הלמדנים בעת החדשה, שמו הפך למילה נרדפת לגאונות למדנית בתרבות היהודית-תורנית, ותורתו נלמדת בבתי המדרשות של הישיבות בנות זמננו אף שהן לומדות בדרך הלימוד שראשיתה בישיבת וולוז'ין, המושפעת משיטת בריסק. אף על פי שהלוגיקה של כתביו תואמת את סגנון תקופת האחרונים המוקדמת, למדנותו הטרימה את השיטה הבריסקאית, ובדרך כלל מסקנותיו עולות בקנה אחד עם תוצריה הלמדניים וההלכתיים של שיטת הלימוד הישיבתית הנחשבת לחדשה יותר. מה ששימר את הפופולריות של תורתו, בניגוד לתורתם של הוגים אחרים שדבקו בשיטת הפלפול.
לבד מהשפעתו העצומה על צורת ניתוח התלמוד ודברי הראשונים, הייתה לרבי עקיבא איגר השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך כמו גם פסקיו בספרי השו"ת שלו, הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות.
בראשית דרכו נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות שבכללה פסיקת הלכה, אך לא נמנע מלשמש כראש ישיבה. בהמשך שימש 24 שנים כרבה של העיירה מרקיש-פרידלנד. עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר לאחר פעילות של חתנו המפורסם, החת"ם סופר, נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, משרה בה החזיק 23 שנים, עד יום מותו.