שלי יחימוביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלי יחימוביץ'
לידה 28 במרץ 1960 (גיל: 64)
כ"ט באדר ה'תש"ך
מדינה ישראלישראל ישראל
סיעה העבודה, העבודה-מימד, המחנה הציוני
ראש האופוזיציה ה־12
9 במאי 2012 – 23 ביולי 2012
(10 שבועות ו־6 ימים)
9 באפריל 2013 – 25 בנובמבר 2013
(33 שבועות)
1 בינואר 2019 – 30 באפריל 2019
(17 שבועות ויום)
חברת הכנסת
17 באפריל 2006 – 3 באוקטובר 2019
(13 שנים)
כנסות 17–21
יושבת ראש מפלגת העבודה ה־9
21 בספטמבר 2011 – 21 בנובמבר 2013
(שנתיים ו־8 שבועות)
→ מיכה חריש (בפועל)
תפקידים בולטים

שלי רחל יחימוביץ' (נולדה ב-28 במרץ 1960, כ"ט באדר ה'תש"ך) היא עיתונאית, סופרת ומגישת רדיו וטלוויזיה ישראלית. בעברה הייתה פוליטיקאית, ובשנים 2006–2019 כיהנה כחברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. ב-2011 נבחרה לעמוד בראש מפלגת העבודה, והייתה למנהיגת המפלגה עד שנת 2013. כיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה וגם שימשה יושבת ראש ועדות בכנסת: ועדה לביקורת המדינה, ועדת האתיקה, ועדה לזכויות הילד, ועדת השניים וועדת המשנה החסויה לענייני חוץ וביטחון של ביקורת המדינה[1]. 69 חוקים שיזמה נכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל[2].

ביוגרפיה

שלי יחימוביץ' נולדה בכפר סבא לחנה ומשה, ניצולי השואה מפולין. בילדותה גדלה ברמת השרון. אביה היה פועל בניין ואמה מורה. בכיתה ט' סולקה מתיכון אוסטרובסקי ברעננה, עקב כרזות מחאה שתלתה ברחבי בית הספר נגד ההנהלה, ועברה לפנימיית הדסים.

יחימוביץ' שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא. היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במהלך לימודיה ריכזה את עבודת סניף באר שבע של האגודה לזכויות האזרח והצטרפה ל"אגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים" ולתנועת "שלום עכשיו"[3][4].

קריירה

קריירה עיתונאית

את דרכה העיתונאית החלה בזמן לימודיה בבאר שבע, ככתבת "על המשמר" בדרום, ואחר כך ככתבת רשת ב' של קול ישראל בדרום. משם המשיכה לתפקידי כתבות בכירים ברדיו בתחומי העבודה, הכלכלה והפוליטיקה. הגישה את מגזין הכלכלה "צבע הכסף" של רשת ב'. ב-1993, עם פרישתו של רזי ברקאי מקול ישראל, בחר בה שלום קיטל להחליף את ברקאי בהגשת תוכנית האקטואליה הפופולרית של רשת ב', "הכל דיבורים". יחימוביץ' הגישה וערכה את התוכנית במשך שבע שנים, ובאמצעותה הייתה לחלק פעיל וחשוב בעיצוב סדר היום. ב-1994 החלה להגיש מדי פעם בפעם את התוכנית "ערב חדש".[דרוש מקור]

באוקטובר 2000 עזבה את רשת ב' והצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2. שם הגישה את תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות" ואת "חמש עם", והייתה בעלת טור אישי בנושאי חברה וכלכלה במגזין "אולפן שישי". בטורה האישי הביאה פרשנות כלכלית קוראת תיגר, חשפה קשרי הון ושלטון, התנגדה נחרצות לתהליכי הפרטה מהירים שהוביל משרד האוצר, ותקפה בעלי הון גדולים. באותו זמן גם הצטרפה לגלי צה"ל, ושם הגישה בימי חמישי את תוכנית האקטואליה של רזי ברקאי "מה בוער".

יחימוביץ' נחשבה עיתונאית דעתנית וביקורתית, שקידמה בתוכניותיה עמדות הקרובות לליבה. כך הרבתה לעסוק בנושאים כלכליים וחברתיים מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ולצד חברתה כרמלה מנשה העניקה לראשונה, בעקביות, במה נרחבת לנשות "ארבע אמהות" עד יציאת צה"ל מלבנון.


קריירה פוליטית

בנובמבר 2005, שלושה שבועות אחרי בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, הודיעה על עזיבתה את העיתונאות, כניסתה לפוליטיקה והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת השבע עשרה. שבועיים קודם להודעתה ערכה ריאיון עם עמיר פרץ בתוכניתה "פגוש את העיתונות". קיומו של הריאיון, שאותו תיארו מבקרי טלוויזיה כאוהד במיוחד[5], וחוסר תקופת צינון בין תפקידה כעיתונאית להחלטתה לעבור לפוליטיקה, עוררו דיון ציבורי בשאלות הנוגעות לאתיקה עיתונאית[6][7][8]. בתגובה לביקורת טענה יחימוביץ' כי "באופן תקין הייתה צריכה להיות תקופת צינון, זה לא התאפשר טכנית, הייתי צריכה להחליט כאן ועכשיו, האופוריה הפוליטית האישית שלי הייתה כל כך גדולה, התחושה הפנימית שחציתי את הקווים מבפנים ושאני לא יכולה יותר לשבת שם כמראיינת אובייקטיבית, כי אני כבר שם, בצד השני". היא הסבירה כי הריאיון "לא היה יותר מפרגן מעשרות ראיונות עם בנימין נתניהו שעשו כתבים כלכליים שטופי מוח עם אג'נדה קפיטליסטית, שהמדיניות שלו באותה תקופה נראתה הירואית בעיניהם"[9]. בעקבות צעד זה של יחימוביץ' קיבלה מועצת הרשות השנייה החלטה המחייבת את עיתונאי הרשות בתקופת צינון של שלושה חודשים קודם למעברם לפעילות פוליטית[10].

יחימוביץ' נבחרה למקום התשיעי ברשימת מפלגת העבודה, ולאחר הבחירות הייתה לחברת הכנסת. היא הייתה חברה בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה, ועד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. באותה שנה הוענק ליחימוביץ' אות אבירת איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל על פועלה כחברת הכנסת.

במערכת הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו בשנת 2008 הביעה תמיכה במועמדותו של רון חולדאי, ותקפה את יריבו, דב חנין ממפלגת חד"ש, על עמדותיו האנטי-ציוניות[11]. זאת – הגם שהעידה על עצמה כי בבחירות 1996 הצביעה לשמעון פרס לראשות הממשלה ולרשימת חד"ש, בשל הערכתה לחברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי[12].

בבחירות המקדימות של "העבודה" בדצמבר 2008 נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18[13]. בכנסת זו שימשה יחימוביץ' בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

בספטמבר 2011 נבחרה יחימוביץ' ליושבת ראש מפלגת העבודה, לאחר שגברה על ח"כ עמיר פרץ במסגרת הסיבוב השני של הבחירות לראשות המפלגה, שבו קיבלה יותר מ-54% מן הקולות[14]. במשך כחודשיים, בין 9 במאי ל-19 ביולי 2012, שימשה יחימוביץ' ראש האופוזיציה, בזמן ש"קדימה" הייתה שותפה בקואליציה של ממשלת נתניהו.

בדצמבר 2012, תוך כדי הקמפיין לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה, הציגה את תוכניתה הכלכלית, שעיקרה תגבור השירותים הציבוריים ותשלומי ההעברה בהיקף של כ-25 מיליארד שקל לשנה, שימומנו באמצעות הגדלת המיסוי הישיר על בעלי ההכנסות הגבוהות מאוד ועל התאגידים החזקים, בד בבד עם העלאת שכר המינימום, שיקום השירותים הציבוריים, צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז, הגברת הרגולציה על שוק ההון והשקעה בתחבורה הציבורית על חשבון תשתית הכבישים[15]. בקמפיין נטתה יחימוביץ' שלא להבליט את הנושאים המדיניים, והעדיפה להתמקד בביקורת על המדיניות הנאו-ליברלית של בנימין נתניהו ובהצגת החלופה הסוציאל-דמוקרטית שמפלגת העבודה בראשותה מציעה. בשלבי הקמפיין האחרונים התחייבה שלא לשבת עם נתניהו בממשלת אחדות. בבחירות קיבלה מפלגת העבודה 15 מנדטים. לאחר הקמת הממשלה השלושים ושלוש מונתה יושבת ראש האופוזיציה. בכנסת התשע עשרה שימשה יחימוביץ' חברה בוועדת הכספים, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בוועדת המשנה לעניינים חסויים ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון.

בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה שנערכו בנובמבר 2013 הפסידה ליצחק הרצוג בפער של 17%[16]. לאחר הפסדה גיבתה את יושב הראש הנכנס והתייצבה לצידו. בבחירות המקדימות להרכבת הרשימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים זכתה במקום הראשון עם 22,855 קולות, שהם 80.6% מקולות הבוחרים, ושובצה במקום השלישי לרשימת המחנה הציוני לכנסת, אחרי היושב ראש הרצוג ויושבת ראש התנועה ציפי לבני. בכנסת זו שימשה יחימוביץ' חברה בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכספים של הכנסת. בספטמבר 2015 דורגה במקום הראשון בדירוג חברי הכנסת מטעם ערוץ הכנסת[17].

בפברואר 2017 הודיעה יחימוביץ' שתתמודד לתפקיד יושבת ראש הסתדרות העובדים הכללית החדשה[18]. לשם כך הקימה רשימה משותפת עם ש"ס שתהיה 26% מהנציגים בהסתדרות ו-20% בנעמ"ת ועם עובדי רשות שדות התעופה בראשות פנחס עידן[19]. כך התמודדה לראשונה מפלגה חרדית ברשימה משותפת שבראשה אישה. בבחירות הפסידה יחימוביץ' לאחר שזכתה בכ-38% מקולות הבוחרים מול ניסנקורן, שזכה בכ-62%[20]. סיעת הבית החברתי בראשותה גדלה מ-33% ל-37.3%. לטענת יחימוביץ התעורר חשד כבד כי הבחירות לוו בזיופים ובאי-סדרים רבים[21][22]. במאי 2017 עתרה יחימוביץ לבית המשפט לביטול תוצאות הבחירות[23]. באוגוסט 2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את העתירה בנימוק שרשות השיפוט של ההסתדרות היא הגוף המוסמך לדון בטענות אלו[24]. במאי 2018 דחה בית המשפט העליון את ערעורה על החלטת המחוזי, והפנה אותה פעם נוספת למצות את טענותיה ברשות השיפוט של ההסתדרות[25]. בית המשפט העליון הבהיר כי במידת הצורך תוכל יחימוביץ' לערער על החלטת רשות השיפוט בבית המשפט המחוזי – אולם היא החליטה למשוך את עתירתה מרשות השיפוט יומיים לאחר פסיקת העליון, בטענה כי אין לה אמון במוסדות ההסתדרות[26].

ב-24 באוקטובר 2017 מונתה יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה[27].

ב-1 בינואר 2019 מונתה שוב לתפקיד ראש האופוזיציה, בעקבות פיצולה של סיעת המחנה הציוני[18].

בבחירות המקדימות בפברואר 2019 שקיימה מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הגיעה יחימוביץ' למקום השלישי, והוצבה במקום החמישי ברשימה לכנסת אחרי יו"ר המפלגה אבי גבאי והמקום השני, ששוריין למועמד שלו[28].

ב-16 ביולי 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיעה יחימוביץ' כי בכוונתה לקחת פסק זמן מהפוליטיקה ולא להתמודד על קדנציה נוספת כחברת הכנסת[29].

לאחר הפוליטיקה והחזרה לעיתונות

במרץ 2020 החלה להגיש תוכנית רדיו בימים ראשון–רביעי בכאן רשת ב' עם חבר הכנסת לשעבר יגאל גואטה. השעה הראשונה של התוכנית שודרה גם בערוץ כאן 11. בפברואר 2022 הודיעה על פרישתה מהתאגיד, עקב מה שתיארה כחוסר נכונות נפשית לעסוק באקטואליה בתקופה הזאת, וכן שהעיסוק בנושא הזה כבר לא עומד בראש מעייניה[30].

כמו כן היא גם מפרסמת מאמרים בידיעות אחרונות.

חקיקה

יחימוביץ נחשבת אחת המחוקקות הפוריות בכנסות ישראל. 69 חוקים[31] שיזמה נכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל: 14 בכנסת ה-17; 25 בכנסת ה-18; 10 בכנסת ה-19; ו-20 בכנסת ה-20. עיקר החקיקה שלה היא בנושאים כלכליים, חברתיים, נורמות שלטוניות ומאבק בשחיתות, ופמיניזם. כמו כן, הניחה 1076 הצעות חוק. הבולטים שבחוקים שיזמה והעבירה:

  • בפברואר 2007 אושר חוק הזכות לעבודה בישיבה, הידוע בכינוי "חוק הקופאיות", הקובע חובה בחוק להעמיד לרשות עובדים כיסא בעת עבודתם, הן כשעבודה כרוכה בישיבה והן אם לא – לצורך ישיבה בזמני מנוחה. את החוק יזמה יחימוביץ' יחד עם זבולון אורלב מהמפד"ל גדעון סער מהליכוד ומרינה סולודקין מקדימה[32].
  • במאי 2007 אושר תיקון לחוק המאריך את חופשת הלידה לנשים מ-12 ל-14 שבועות (הארכה הראשונה לחופשת הלידה מאז נחקק החוק ב-1954). לחוק הייתה עלות תקציבית של 200 מיליון שקלים בשנה, ולכן עבר ברוב מיוחס. את החוק יזמה עם גדעון סער מהליכוד[33].
  • במרץ 2016 עבר חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי וליצירת זיקה בינו ובין השכר הנמוך בחברה. החוק קבע כי שכר נושאי המשרות הבכירות בחברות ציבוריות במגזר הפיננסי לא יעלה על 2.5 מיליון שקלים בשנה. לשון החוק מאפשרת שכר בסכום גבוה מזה גבוה מתקרה זאת, אלא שאז מתחייב ששכר הבכיר לא יעלה על פי שלושים וחמישה משכרו של העובד בעל השכר הנמוך בחברה, לרבות עובדי הקבלן ולרבות מי שמועסקים באמצעות נותני שירותים[34].
  • בפברואר 2008 אושר תיקון לחוק הכנסת, להסדרת פעולתם של שדלנים, הידוע בכינוי "חוק הלוביסטים", הקובע כללי התנהגות וחובת גילוי נאות על שדלנים הפועלים בכנסת[35].
  • ביוני 2007 אושר תיקון לפקודת מס הכנסה, שקיצר את תקופת השירות הנדרשת מחייל משוחרר כדי להיות זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה על שירות צבאי[36].
  • בחודש יוני 2008 אושר תיקון 24 לחוק הגנת השכר ("חוק התלוש") ובו דרישה להצגת מידע מפורט בתלוש המשכורת והחמרה בענישה על אי תשלום גמול שעות נוספות והעברת נטל ההוכחה בנושא זה בבית דין לעבודה מהעובד אל המעסיק[37].
  • בדצמבר 2009 אושר הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 2548) (מניעת פיטורים מחזוריים) התש"ע–2009. החוק שם סוף לשיטת הדלת המסתובבת בכך שהאריך לחצי שנה את אורכה של הפסקת עבודה שאינה פוגעת ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים[38].
  • בדצמבר 2010 אושר חוק הטקסטיל הביטחוני, הקובע כי מפעלים ישראליים יוכלו לזכות במכרזים של טקסטיל עבור כוחות הביטחון גם אם הצעותיהם יהיו יקרות ב-50% מההצעה הזולה ביותר של מתחרים מחוץ לישראל[39]. החוק אושר כהוראת שעה זמנית לשנתיים ותוקפה הוארך שוב ב-2013 בשנתיים וב-2015 בחמש שנים נוספות[40][41]. החוק הציל יותר מ-1000 מקומות עבודה בענף הטקסטיל בפריפריה ובישובים הדרוזים.
  • ביוני 2008 אושר חוק להגנה על חושפי שחיתויות המאפשר לבית הדין לעבודה לפסוק פיצויים גבוהים במיוחד לעובד שמעסיקו התעמר בו בשל חשיפת שחיתויות. עוד כולל החוק עונשי מאסר וקנסות למתעמרים בעובדים אלה[42].
  • במרץ 2011 אושר חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 2), התשע"א-2011, החוק אוסר "סלקציה" בכניסה למקומות הנ"ל בשל צבע עור, שיוך אתני וכו', וכמו כן אוסר על תורים נפרדים בכניסה למקומות אלה[43].
  • במרץ 2017 עבר חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז-2017, המחייב את המדינה ומוסדותיה שלא לגרור תשלומים לספקים קטנים ובינוניים ולשלם להם בתוך 30–45 ימים[44].
  • בדצמבר 2009 אושר חוק הזכות ליציאה לשירותים – חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 13), התש"ע-2009, חייב מעסיקים לאפשר לעובדים ליטול לעצמם הפסקות לצורך יציאה לשירותים, אסר על מעסיקים לחייב עובדים להעביר כרטיס נוכחות בעת שהם יוצאים לשירותים, חייב התקנת שירותים רהוטים נאותים בסמוך לעמדות העבודה, ואף יצר לראשונה "אחריות מזמין" בתוך החקיקה, כאשר חייב לא רק את הקבלן המשלם לעובדי הקבלן להתקין שירותים, אלא גם את המעסיק בפועל[45].
  • בדצמבר 2011 עברה הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס 3), התשע"ב-2011: דחיית העלאת גיל הפרישה לנשים כל עוד לא נמצא פתרון לנשים המוחלשות ביותר, חסרות עבודה או מי שעסקו במקצועות שוחקים[46].
  • באוגוסט 2011 אושר תיקון פקודת התעבורה (מס' 99), הידוע גם כ"חוק הקסדה", ולפיו בדרך עירונית או בשביל אופניים לא חלה חובת חבישת קסדה על בגיר, למעט ברכיבת ספורט, רכיבה בדרך בין עירונית ובקטינים. מטרת החוק הייתה לעודד רכיבה על אופניים בעיר, לאפשר את מיזמי השכרת האופניים, ובכך להביא לצמצום השימוש ברכבים פרטיים, בפקקים ובזיהום אוויר[47].
  • בפברואר 2012 עבר חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גביה), התשע"א-2011: איסור גביית תשלום בכניסה לטקסי יום הזיכרון[48].
  • בדצמבר 2010 אושר תיקון לפקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), המחייב הקמת מאגר מידע בזמן אמת לכל סוגי התחבורה הציבורית בישראל והצבת שלטים דיגיטליים בתחנות האוטובוסים המורים על זמן ההגעה המדויק[49].
  • בדצמבר 2010 אושר תיקון לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, הקובע חובה של ייצור דגל המדינה בישראל, שהגישה יחד עם ח"כ אופיר אקוניס וחברי כנסת נוספים[50].
  • ביולי 2009 אושר תיקון מס' 36 לחוק יסודות התקציב, המחייב את הממונה על השכר באוצר לפרסם גם את השכר הנמוך במגזר הציבורי ולא רק את השכר הגבוה, לרבות שכרם של עובדי הקבלן במשרדי הממשלה[51].

חקיקה נוספת:

  • במרץ 2007 חוקק חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 38): ח"כ שהורשע בעבירה שיש עימה קלון יושעה מכהונתו עד שפסק הדין בעניינו נעשה סופי. (עד לחקיקה זאת יכול היה הח"כ להישאר כל עוד נמשכים תהליכי הערעור למיניהם)[52].
  • בינואר 2010 התקבל חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 118), התש"ע-2010, ושנה לאחר מכן התקבל חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 126), התשע"א-2011. שני החוקים מאפשרים העברת גמלת הסיעוד ישירות לאזרח אם רצונו בכך, מבלי שחברות כוח האדם יגזרו עמלה מכספו[53].
  • ב-2007 עבר תיקון לפקודת מס הכנסה – קיצור תקופת השירות. אושר תיקון לפקודת מס הכנסה, שקיצר את תקופת השירות הנדרשת מחייל משוחרר כדי להיות זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה על שירות צבאי[54].
  • ביולי 2007 עבר חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, עידוד עובדי ציבור לחשוף שחיתויות (מתן תעודות הוקרה)[55].
  • בדצמבר 2018 עבר חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט-2018: מתלונן בעבירה בעניינים שבצניעות או נפגע בעבירה זו יוכל להביע את הסכמתו, בכתב, לעניין פרסום פרטיו או זהותו, בלי שיידרש כי ההסכמה תינתן בפני בית המשפט. כלומר, מתן אפשרות לנפגעות ונפגעי עבירה בעניינים שבצניעות להחליט בעצמם אם לתת פרסום לנסיבות העבירה שנפלו לקורבן[56].
  • בנובמבר 2011 אושר חוק למניעת העסקת עבריינים בעניינים שבצניעות במוסדות מסוימים (תיקון מס' 4), התשס"ח -2007: איסור העסקת עבריינים בעניינים שבצניעות במוסדות המכוונים למתן שירותים לקטינים ולאנשים עם מוגבלויות[57].
  • בינואר 2010 עבר חוק איסור פיטורין בשל טיפולי פוריות. ב-2010 עבר חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45), התש"ע-2010, המרחיב את האיסור על פיטורי אישה בשל טיפולי פוריות שהיא עוברת[58].
  • ביולי 2010 אושר חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע-2010: חובת ההוכחה כי לא נעשתה אפליה מראיון העבודה ועד לפיטורין תחול על המעביד[59].
  • באפריל 2011 אושר חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3), התשע"א-2011 – הטלת הגבלות על קנייה או העברה של זכויות מקרקעין לזרים[60].
  • באוגוסט 2012 אושר חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב – 2012, לפיו גם בעלי רכב בשווי נמוך יהיו זכאים להבטחת הכנסה[61].
  • במאי 2012 עבר חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012: הגדלת קצבאות ניצולי השואה[62].
  • בינואר 2012 אושרה הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון מס' 8), התשע"ב-2012: נשים גרושות תמשכנה לקבל מזונות גם אם תצאנה מהארץ פעם בשנה[63].

בעקבות הגשתו של חוק ההסדרים לשנת 2008, פרסמה מסמך מפורט התוקף רבים מסעיפי הצעת החוק[64]. רבים מסעיפיה של הצעה זו נמחקו בשלב מוקדם של הדיון בה. מדי שנה חושפת יחימוביץ' את הטיוטה הראשונית של חוק ההסדרים ומפרסמת אותה באתר שלה[65].

יחימוביץ' נאבקה לצד שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ לאישור מסקנות ועדת ששינסקי בנושא מערך המיסוי של הפקת נפט וגז טבעי[66].

עמדות

יחימוביץ' דוגלת בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית. היא מתנגדת לתהליכי ההפרטה שהתרחשו בישראל בעשרות השנים האחרונות. היא הייתה חלק מהמאבק לביטולה של תוכנית מהל"ב, ומתנגדת להפרטת בתי הסוהר וקרקעות המדינה, וכן להעסקה קבלנית. היא גם תומכת בהפחתת שכר הבכירים במשק.

באנתולוגיה "אנחנו" שפרסמה בשנת 2011, מנתחת יחימוביץ' בהרחבה את התמורות שעברה החברה הישראלית במהלך השנים. לטענתה, החברה הישראלית בחרה במהלך השנים למקד את מרבית עיסוקה בנושאי מדיניות החוץ, ובינתיים זנחה כליל את המאבק על דמותה של החברה בתוך גבולות המדינה. במהלך תקופה זו, טוענת יחימוביץ', הפערים בחברה הישראלית צמחו באופן ניכר, קומץ של בעלי ממון התעשר באופן חסר בקרה על חשבון יתר הציבור, והשיח הציבורי עסק בעיקר במאווייו ובצרכיו של הפרט, במקום בצרכיה הקולקטיביים והמשותפים של החברה. ערכים אלו, לטענתה, נזנחו עם השנים ופגמו בשורשיה של החברה הישראלית ובייעודה של הציונות.

יחימוביץ' מגדירה עצמה כפמיניסטית[67], והיא חוקקה שורה ארוכה של חוקים למען קידום מעמד האישה. תומכת בנישואים אזרחיים ובקידום שוויון זכויות מלא.

היא תומכת בפתרון שתי המדינות לשני עמים כחלק ממתווה קלינטון, ועל בסיס עיקרון הכולל שמירה על גושי ההתיישבות הגדולים בידיה של ישראל, התנגדה לזכות השיבה, מתוך תפיסה כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי.[דרוש מקור]

חיים אישיים

יחימוביץ' מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב-יפו עם בנה ובתה מבן זוגה לשעבר נועם זיו, עמו התקשרה בחוזה משפטי אזרחי. בעבר הייתה בת זוגו של גיא מרוז.

בנובמבר 2017 חשפה יחימוביץ' כי היא הותקפה בזמן שירותה הצבאי.

ספרים

במקביל לקריירה עיתונאית ופוליטית כתבה יחימוביץ' שלושה ספרים:

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שלי יחימוביץ'
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלי יחימוביץ'
ראיונות וכתבות

הערות שוליים

  1. ^ שלי יחימוביץ' תפקידים בכנסת - 16.07.19
  2. ^ מאגר החקיקה הלאומי, נכון לתאריך 16.07.19
  3. ^ פרופ' עוז אלמוג, ממצ'ואיזם לפמיניזם: נשים בתקופת היישוב, 2009
  4. ^ גידי וייץ, שלי יחימוביץ', מיס מיינסטרים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
  5. ^ לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, בעיצומו של המשבר האישי ביניהם, חשף פרץ שלאחר הריאיון נפגשו במסעדה כדי לדון בהצטרפותה לפוליטיקה.
  6. ^ מתי גולן, ‏שלי לא מצוננת, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
  7. ^ שלי יחימוביץ': דרך של דעתנות חברתית, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005
  8. ^ דן כספי, עיתונאים בלי צינון, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005
  9. ^ עומר חימי, הסערה ממשיכה, באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2005
  10. ^ יחימוביץ' הייתה האחרונה: מועצת הרשות השנייה אישרה - 3 חודשי צינון לעיתונאי העובר לפוליטיקה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2005
  11. ^ הילה קובו, ח"כ יחימוביץ': "דב חנין הוא אנטי ציוני שמטיף לסרבנות ולא שר את התקווה", באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2008
  12. ^ רונן טל, הגוון האדום: יחימוביץ' מדברת על הכל, באתר nrg‏, 24 באפריל 2011
  13. ^ הארץ, מזל מועלם, שירות "", בחירות 2009, פריימריז בעבודה: אהוד ברק: נבחרת מנצחת לעבודה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  14. ^ מורן אזולאי ורועי מנדל, ראש חדש לעבודה: שלי יחימוביץ' זכתה בבחירות, באתר ynet, 22 בספטמבר 2011
  15. ^ "התוכנית לכלכלה הוגנת", מתוך דף הבית של יחימוביץ'
  16. ^ מורן אזולאי, הרצוג בנאום הניצחון: "יחד נחזור לשלטון", באתר ynet, 22 בנובמבר 2013
  17. ^ ערוץ הכנסת - המשחק המרכזי - הדירוג השנתי, 9.9.15, ערוץ היוטיוב של ערוץ הכנסת
  18. ^ 18.0 18.1 יקי אדמקר‏, כפי שפורסם בוואלה! NEWS: יחימוביץ' מונתה ליו"ר האופוזיציה, באתר וואלה!‏, 1 בינואר 2019
  19. ^ "הפנטזיה של שלי – הראשונות לזהות פרק #11". הפלוג - הבלוג הפוליטי של טל שניידר. 2017-03-30. אורכב מ-המקור ב-2017-04-09. נבדק ב-2017-04-08.
  20. ^ מורן אזולאי, הקרב על ההסתדרות: ניסנקורן ניצח את יחימוביץ' עם 62 אחוזי תמיכה, באתר ynet, 26 במאי 2017
  21. ^ תוצאות סופיות: אבי ניסנקורן נבחר לראשות ההסתדרות, באתר גלובס, 26 במאי 2017
  22. ^ אתר למנויים בלבד טלי חרותי-סובר, לא כוחות: התבוסה של יחימוביץ' היא נצחונו של המנגנון ההסתדרותי, באתר TheMarker‏, 27 במאי 2017
  23. ^ לאחר הטענות לזיופים: יחימוביץ' עתרה לביטול הבחירות בהסתדרות, נבדק ב-2017-08-14
  24. ^ אתר למנויים בלבד טלי חרותי-סובר, נדחתה עתירת יחימוביץ' לפסילת הבחירות לראשות ההסתדרות, באתר TheMarker‏, 14 באוגוסט 2017
  25. ^ אסף צבי, ‏הערעור נדחה: גוף השיפוט של ההסתדרות ידון בדרישת יחימוביץ' לביטול הבחירות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 במאי 2018.
  26. ^ אסף צבי, ‏יחימוביץ' משכה תביעתה לביטול הבחירות בהסתדרות: "אין לנו אמון במוסדותיה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 במאי 2018.
  27. ^ שלי יחימוביץ' מונתה ליו"רית הוועדה לביקורת המדינה, באתר גלובס, 3 באוקטובר 2017.
  28. ^ דנה ירקצי, יואב איתיאל ואלי אשכנזי‏, תוצאות סופיות בפריימריז בעבודה: שמולי ושפיר בראש, כבל בחוץ, באתר וואלה!‏, 12 בפברואר 2019.
  29. ^ זאב קם, יחימוביץ' פורשת מהכנסת: "לוקחת פסק זמן מהפוליטיקה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 ביולי 2019.
  30. ^ קיץ ברבנר, ‏"לא מתאים לי נפשית ולא למה שחשוב לי כרגע": שלי יחימוביץ' פורשת מ"כאן", באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2022
  31. ^ מאגר החקיקה הלאומי, אתר כנסת ישראל, באתר main.knesset.gov.il
  32. ^ רותי סיני, תביעת ענק בגין הפרת "חוק הקופאיות", באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
  33. ^ אמנון מרנדה, אושר טרומית: חופשת הלידה תוארך בשבועיים, באתר ynet, 4 ביוני 2008
  34. ^ חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי־התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע״ו–2016
  35. ^ צבי זרחיה, אושר "חוק הלוביסטים" המסדיר פעילותם בכנסת, באתר הארץ, 2 באפריל 2008
  36. ^ "מייל של אזרח הביא אותי לשנות את החוק"
  37. ^ עבר בקריאה ראשונה חוק הגנת השכר; יחייב מעסיקים לנפק תלוש שכר ברור ובו פירוט מלא, באתר TheMarker‏, 14 בנובמבר 2007
  38. ^ לירן דנש, עובד שהועסק ופוטר לסירוגין יהיה זכאי לזכויות סוציאליות רצופות, באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2009
  39. ^ צבי זרחיה ואורה קורן, חוק הטקסטיל הביטחוני עבר בכנסת: יחייב את צה"ל, המשטרה והשב"ס לרכוש מדים רק מתוצרת הארץ, באתר TheMarker‏, 21 בדצמבר 2010
  40. ^ חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"א–2010
  41. ^ חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 22 – הוראת שעה), התשע"ג–2013
  42. ^ שאול אמסטרדמסקי, אושר חוק ההגנה על חושפי שחיתויות, באתר ynet, 18 ביוני 2008
  43. ^ פנחס וולף‏, הכנסת אישרה: אסור לבצע סלקציה במועדונים, באתר וואלה!‏, 30 במרץ 2011
  44. ^ אסנת ניר ועמרי מילמן, הכנסת אישרה סופית: משרדי הממשלה יחויבו לשלם לספקים תוך 45 יום לכל היותר, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2017
  45. ^ פנחס וולף‏, עבריין מי שלא נותן לעובדים לצאת לשירותים, באתר וואלה!‏, 7 בדצמבר 2009
  46. ^ הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב - 2011, באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  47. ^ בשורה לרוכבי האופניים בערים: בוטלה חובת חבישת קסדה, באתר וואלה!‏, 4 באוגוסט 2011
  48. ^ הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב - 2012, באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  49. ^ שלי יחימוביץ', הודעה לעיתונות: שני חוקים חדשים של שלי נכנסו לספר החוקים: חוק הדגל וחוק מהפכת הנגישות לתחבורה הציבורית, 7.12.2010, באתר האינטרנט של יחימוביץ'
  50. ^ רוני סופר, מכה לסין? הכנסת אישרה את חוק הדגל, באתר ynet, 7 בדצמבר 2010
  51. ^ חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט-2009, ס"ח 2207 מ-5 באוגוסט 2009
  52. ^ חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 38), באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  53. ^ חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 118), התש"ע-2010., באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  54. ^ מייל של אזרח הביא אותי לשנות את החוק, באתר האתר של שלי יחימוביץ
  55. ^ חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  56. ^ חוק העונשין )תיקון מס' 136), התשע"ט-2018., באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  57. ^ חוק למניעת העסקה של עבריינים בעניינים שבצניעות במוסדות מסוימים (תיקון מס' 4), התשס"ח-2007, באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  58. ^ תומר אביטל, סופית: אין לפטר עובד שנעדר מהעבודה עקב טיפולי פוריות, באתר כלכליסט, 25 בינואר 2010
  59. ^ חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע-2010, באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת.
  60. ^ חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3), התשע"א-2010., באתר נבו
  61. ^ חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב-2012., באתר מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת.
  62. ^ חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012., באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת.
  63. ^ חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון מס' 8), התשע"ב-2012, באתר במאגר החקיקה הלאומי הכנסת
  64. ^ ח"כ שלי יחימוביץ' ועמית בן צור, ניתוח חוק ההסדרים 2008, הקדמה וניתוח החוק
  65. ^ יחימוביץ' ממשיכה לחשוף את חוק ההסדרים: פירסמה הנוסח החדש, באתר TheMarker‏, 20 במאי 2009
  66. ^ סרטונים יגאל מוסקו, ‏מאחורי הקלעים של הקרב על ששינסקי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 באפריל 2011‏
  67. ^ שלי יחימוביץ': "אני פמיניסטית מכיתה ח'", באתר ‏מאקו‏‏, ‏8 במרץ 2015‏
שלי יחימוביץ- תבניות ניווט
ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל
ראשי אופוזיציה לא רשמיים מאיר יערי • פרץ ברנשטיין • מאיר יערי • פרץ ברנשטיין • מנחם בגין • יצחק מאיר לוין • מנחם בגין • שמעון פרס • יובל נאמן • שולמית אלוני • שמעון פרס • יצחק שמיר • בנימין נתניהו • שמעון פרס • אהוד ברק • אריאל שרון
ראשי אופוזיציה רשמיים אריאל שרון • יוסי שריד • בנימין בן אליעזר • עמרם מצנע • דליה איציק • שמעון פרס • יוסף לפיד • עמיר פרץ • בנימין נתניהו • ציפי לבני • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • יצחק הרצוג • ציפי לבני • שלי יחימוביץ' • יאיר לפיד • בנימין נתניהו • יאיר לפיד
יושבי ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת
יוחנן בדר • יוסף תמיר • שמואל טולידאנו • אברהם כ"ץ-עוז • דוד ליבאי • דוד מגן • דן תיכון • רן כהן • יוסי כץ • רן כהן • עוזי לנדאו • אמנון רובינשטיין • אמנון כהן • מלי פולישוק-בלוך • יורי שטרן • זבולון אורלב • מיכאל איתן • יורי שטרן • אסתרינה טרטמן • יואל חסון • רוני בר-און • אורי אריאל • אמנון כהן • קארין אלהרר • שלי יחימוביץ' • עפר שלח • אלעזר שטרן • מיקי לוי
יושבי ראש ועדת האתיקה של הכנסת
איתן לבני • מיכאל דקל • אמנון רובינשטיין • ויקטור שם-טוב • אברהם ורדיגר • יצחק לוי • חיים אורון • יהודה לנקרי • קולט אביטל • דליה רבין • אריה אלדד • חיים אורון • שלי יחימוביץ' • יצחק וקנין • יצחק כהן • יצחק וקנין • איל בן ראובן • טלי פלוסקוב • ינון אזולאי • משה רוט
יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת
תמר גוז'נסקי • רן כהן • מיכאל מלכיאור • נאדיה חילו • שלי יחימוביץ' • דני דנון • זבולון אורלב • אורלי לוי-אבקסיס • יפעת שאשא-ביטון • יוסף ג'בארין • מיכל שיר • אליהו דלל
מנהיגי מפלגת העבודה הישראלית
לוי אשכול (1968–1969) • יגאל אלון (מנהיג זמני) • גולדה מאיר (1969–1974) • יצחק רבין (1974–1977) • שמעון פרס (1977–1992) • יצחק רבין (1992–1995) • שמעון פרס (1995–1997) • אהוד ברק (1997–2001) • בנימין בן אליעזר (2001–2002) • עמרם מצנע (2002–2003) • שמעון פרס (2003–2005) • עמיר פרץ (2005–2007) • אהוד ברק (2007–2011) • מיכה חריש (מנהיג זמני) • שלי יחימוביץ' (2011–2013) • יצחק הרצוג (2013–2017) • אבי גבאי (2017–2019)‏ • עמיר פרץ (2019–2021) • מרב מיכאלי (2023–2021) • יאיר גולן (מאז 2023) סמליל המפלגה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38405562שלי יחימוביץ'

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שלי_יחימוביץ%27&oldid=2568682"