מרדכי נמיר

מרדכי נמיר

מרדכי נמיר, 1947
לידה	23 בפברואר 1897 נמירוב, האימפריה הרוסית
פטירה	22 בפברואר 1975 (בגיל 77)
מדינה
תאריך עלייה	1924
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור, תל אביב-יפו
השכלה	אוניברסיטת אודסה
סיעה	מפא"י, מערך, מפלגת העבודה
בת זוג	אורה נמיר
שר העבודה ה־3 19 ביוני 1956 – 17 בדצמבר 1959 (3 שנים ו־25 שבועות) → גולדה מאיר גיורא יוספטל ←
חבר הכנסת 20 באוגוסט 1951 – 17 בנובמבר 1969 (18 שנים) כנסות 2 - 6
ציר ישראל בברית המועצות ה־2 1949–1950 → גולדה מאיר שמואל אלישיב ←
מזכ"ל ההסתדרות ה־6 1950–1956 (כ־6 שנים) → פנחס לבון פנחס לבון ←
ראש עיריית תל אביב-יפו ה־6 1960–1969 (כ־9 שנים) → חיים לבנון יהושע רבינוביץ' ←

קבר מרדכי נמיר בבית הקברות טרומפלדור

מרדכי נמיר (23 בפברואר 1897 – 22 בפברואר 1975) היה ממנהיגי תנועת העבודה הציונית, מזכ"ל ההסתדרות, חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל וראש עיריית תל אביב-יפו (בשנים 1959–1969).

ביוגרפיה

נולד בנמירוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום בשטח אוקראינה) ליצחק ובתיה לבית במר בשם מרדכי נמירובסקי. בילדותו למד בחדר ובהמשך למד כלכלה ומשפטים באוניברסיטת אודסה.

בשנת 1924 נעצר בגין פעילותו הציונות המחתרתית בברית המועצות, אך באותה השנה כבר שוחרר ועלה לארץ ישראל.

לאחר שעבד כפועל ובהנהלת העיתון "דבר", החל ב-1926 לכהן כמזכיר מפלגת אחדות העבודה בתל אביב, תפקיד שאותו מילא עד 1930.

בין השנים 1929 ו-1935 עבד כמנהל המדור לסטטיסטיקה בהסתדרות.

מ-1935 היה חבר במועצת העיר תל אביב, ומ-1936 היה מזכיר מועצת פועלי תל אביב. כמו כן היה חבר מפקדת "ההגנה" בעיר ומשנת 1947 חבר במפקדה הארצית.

לאחר קום המדינה נשלח בשליחויות דיפלומטיות לארצות מזרח אירופה ובשנים 1949–1950 היה ציר ישראל במוסקבה.

מ-1950 עד 1956 כיהן כמזכ"ל ההסתדרות. במקביל נבחר ב-1951 לכנסת השנייה מטעם מפא"י. כהונתו נמשכה ברציפות עד פיזור הכנסת השישית ב-1969, ובמקביל היה גם יו"ר מועצת המנהלים של חברת "עמידר" בין 1956 ל-1959, וראש עיריית תל אביב בין 1960 ל-1969. הוא היה ראש עיריית תל אביב הראשון שנבחר מטעם מפא"י.

בין מזכירות ההסתדרות לראשות העיר כיהן נמיר כשר העבודה, תפקיד שאותו קיבל כאשר קודמתו גולדה מאיר התמנתה לשרת החוץ ב-19 ביוני 1956.

בבחירות למועצת עיריית תל אביב שנערכו ב-1959 התחולל מהפך, ונמיר נבחר לתפקיד ראש העירייה כמועמד מפא"י, לאחר למעלה משלושים שנות שלטון הציונים הכלליים בעירייה. כראש העירייה עסק נמיר בפינוי שכונות מצוקה ומעברות והעברת התושבים לשיכונים חדשים. דגש רב הושם על נושאי חינוך ורווחה. בתקופת כהונתו הוקמו והתרחבו מוסדות חינוך רבים, כולל מתנ"סים ומוסדות של חינוך בלתי פורמלי, והורחבו מאוד שירותי הרווחה הניתנים על ידי העירייה. כמו כן בתקופה זו אוניברסיטת תל אביב התרחבה ועברה לקמפוס ברמת אביב, הורחב מאוד מוזיאון ארץ ישראל, נבנה בניין העירייה בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), והוכנו תוכניות ראשוניות לשיקום חופי הים ולבניית נתיבי איילון. בשנת 1969, מספר חודשים לפני הבחירות לעירייה, פרש נמיר מטעמי בריאות, והעביר את תפקיד ראש העירייה לסגנו, יהושע רבינוביץ.

בשנת 1971 ראה אור ספרו "שליחות במוסקבה: ירח דבש ושנות זעם", ובשנת תשל"ב ספרו "מול פני המעברות". היה נשוי פעמיים. ב-1923 נישא לדורה לבית גרודסקי (נפטרה בתל אביב ב-1946). רעייתו השנייה היא אורה נמיר (הייתה צעירה ממנו ב-33 שנים), חברת הכנסת ושרה לשעבר, לה היה נשוי משנת 1959 עד לפטירתו. מרדכי נמיר נפטר בשנת 1975, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.

לאחר מותו של נמיר הוסב שמה של דרך חיפה, אחד מעורקי התנועה הראשיים בצפון תל אביב, לדרך נמיר.

לקריאה נוספת

• מרדכי נמיר, שליחות במוסקבה: ירח דבש ושנות זעם, עם עובד.
• שמעון הניגמן, בשם העיר ובשירותה - כהונת מרדכי נמיר כראש עיריית תל אביב, עם עובד, 1973.

קישורים חיצוניים

• מרדכי נמיר, באתר הכנסת
• מרדכי נמיר, באתר כנסת פתוחה
• מרדכי נמיר באתר עיריית תל אביב
• דוד תדהר (עורך), "מרדכי נמיר (נמירובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1917
• דוד תדהר (עורך), "מרדכי נמיר (נמירובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4796
• נמיר מבקר במפעלי תעשייה בהרצליה - טנא נגה ועוד. יומני כרמל, אוגוסט 1955 (התחלה 9:22)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28860342מרדכי נמיר