לדלג לתוכן

שירות הביטחון הכללי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף השב"כ)
המונח "ש"ב" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'ש"ב (1541–1542), ראו ה'ש"ב.
שירות הביטחון הכללי
מוטו: "מָגֵן ולא יֵרָאֶה"
מידע כללי
מדינה ישראלישראל ישראל
תחום שיפוט ישראל, יהודה, שומרון ועזה
משרד אחראי משרד ראש הממשלה
תאריך הקמה 8 בפברואר 1949
סוכנות קודמת ש"י
חוק חוק שירות הביטחון הכללי
ראש ראש שירות הביטחון הכללי, דוד זיני
מטה מרכזי צפון תל אביב
עובדים 7,000 (הערכה)[1]
שירות הביטחון הכללי
סמליל הארגון הקודם

שירות הביטחון הכללי, המכונה בדרך כלל שַׁבַּ"כּ, או הַשַּׁבַּ"כּ (בראשית ימיו נקרא שִׁין-בֵּית, וכך הוא מכונה עד היום באנגלית וכמה שפות זרות נוספות), הוא ארגון ביון ישראלי, המופקד על שמירת ביטחון המדינה, "סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה" "וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה".[2]

השירות הוא חלק מקהילת המודיעין הישראלית. השירות "נתון למרות הממשלה" ו"ראש הממשלה ממונה על השירות מטעם הממשלה".[3]

תפקידי השירות כוללים:

מטה השב"כ שוכן בצפון תל אביב.[4][5][6]

שם וסמל

שם הארגון

שירות הביטחון הכללי מכונה בדרך כלל לפי ראשי התיבות שלו שַׁבַּ"כּ, או הַשַּׁבַּ"כּ. בראשית ימיו נקרא שִׁין-בֵּית, ראשי תיבות של "שירות ביטחון" וכך הוא מכונה עד היום בכמה שפות זרות. באנגלית נהוגים מספר תרגומים לשמו של השב"כ, בהם GSS = General Security Service ו-GSA = General Security Agency, אך בשל האותיות SS בתרגום לועזי בהן תזכורת לימים אפלים בהיסטוריה היהודית, הוחלט על השם הרשמי של השב"כ באנגלית: ISA = Israeli Security Agency.[דרוש מקור]

סמל השב"כ כפי שמופיע באתר הרשמי שלו

במסמכי מדינה רשמיים מופיע השם "משרד הביטחון – כ״ד".[7]

סמל הארגון

סמל הארגון הוא עיגול ובתוכו חצי המנורה (המיוצגת על ידי שלושה קנים וחלק מהקנה האמצעי), כמחצית של סמל הלאום. צבעי הסמל כחול-תכלת-לבן כצבע הצבעים הלאומיים של ישראל.

בסמל מופיע מוטו הארגון, "מָגֵן ולא יֵרָאֶה" כמבטאים את דרך הפעילות החשאית שלו. מילים אלו לקוחות כפרפרזה למילים בשירת דבורה: "מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח" (שופטים פרק ה' פסוק ח').

לעיתים קרובות רשום בצד הסמל או מסביבו שם הארגון, "שירות הביטחון הכללי".

ערכי השירות

ערכי השירות מתמצים בשבעה ערכים:[8]

  1. ממלכתיות: ובכלל זה שירות המדינה מתוך תחושת שליחות ואהבת הארץ, תוך מחויבות לחוק ולמשטר הדמוקרטי.
  2. יושרה: מחויבות לאמת, אמינות, כנוּת והגינות.
  3. רעות: פעילותת מתוך אחווה וערבות הדדית, בשיתוף, בפתיחות, באכפתיות, בסובלנות ובכבוד כלפי האחר.
  4. תעוזה: הפגנת יוזמה, חדשנות ויצירתיות, באומץ ובנחישות.
  5. ריסון הכוח: שימוש מושכל ומידתי בסמכויות ובכלים העומדים לרשות השרות, לשם מילוי תפקידיו והקפדה על איזון בין צורכי הביטחון לבין כבוד האדם וזכויות הפרט.
  6. הטלת ספק: שמירה על ענווה, צניעות ופתיחות לדעות אחרות.
  7. שמירת הסוד: הקפדה על התנהלות חשאית והגנה על נכסי הארגון, שיטות הפעולה ואנשיו מפני חשיפה.

מבנה הארגון

מבנה שירות הביטחון הכללי מבוסס על שילוב בין אגפים גאוגרפיים-מרחביים לבין אגפים נושאיים ומקצועיים משלימים. תפיסה זו נועדה לייצר כיסוי מודיעיני מקיף באמצעות חלוקה לתאי שטח, לצד התמחויות מקצועיות ייעודיות. הכיסוי המודיעיני והסיכולי העיקרי בשטח המדינה ובסמוך לה מתבסס על חלוקה לתאי שטח נפתיים. תחת תפיסה זו, השירות מחולק לשלושה אגפים מרחביים גיאוגרפיים. אגפים אלו אחראים על ניהול צוותי עבודה מודיעיניים האמונים על תא השטח שלהם. תחומי אחריותם כוללים את הכיסוי המודיעיני והסיכולי בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, וכן סיכול טרור וריגול שמקורו באוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה. בנוסף על אגפי הסיכול, פועלים בשירות אגפים מקצועיים רוחביים המשמשים כגופי מטה, כגופי ביצוע מרכזיים.

שם תפקיד
מרחבים גאוגרפיים
אגפים אלו אחראים על ניהול צוותי עבודה מודיעיניים האמונים על תא השטח שלהם. תחומי אחריותם כוללים את הכיסוי המודיעיני והסיכולי בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, וכן סיכול טרור וריגול שמקורו באוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
מרחב ירושלים יהודה ושומרון המרחב הגדול ביותר בשב"כ[9](הקישור אינו פעיל), ומופקד, בעיקר, על סיכול טרור פלסטיני מאזורים אלה.
מרחב דרום המרחב השני בגודלו[דרוש מקור] אשר ממוקם באשקלון[דרוש מקור] – אחראי, בין השאר, על סיכול טרור שמקורו ברצועת עזה.
מרחב צפון אחראי על סיכול חתרנות והתארגנויות עוינות בצפון הארץ. בשנות מלחמת לבנון הראשונה שבהן שלטה ישראל בדרום לבנון, היה השב"כ מופקד גם על אזור זה (יחד עם ארגוני ביון אחרים).
אגפים
אגף המטה אחריות על בניין הכוח של השב"כ
אגף המבצעים נושא באחריות מטה לתכנון והפעלת כוחו המבצעי של השב"כ ולפעולות המשותפות עם שאר גופי מערכת הביטחון, באמצעות המרחבים[דרוש מקור], האגפים הייעודיים והיחידות המבצעיות של הארגון.
האגף הערבי האגף הגדול ביותר בשב"כ,[10] ומופקד על חשיפת גורמים חתרניים או עוינים בקרב ערביי ישראל.
האגף לסיכול ריגול כולל בתוכו אתרר החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים, הידוע גם בשם "החטיבה היהודית" ו"האגף היהודי"[11]

עוסק בסיכול ריגול ופעילים קיצוניים העוסקים בפעולות כנגד המדינה והמשטר הדמוקרטי, כדוגמת טרור. האגף ירד מגדולתו לאחר נפילת ברית המועצות, אך עלה בחשיבותו בעקבות פעולות טרור יהודי החל מראשית שנות ה-80.[12] בעקבות המלצות ועדת שמגר לחקר טבח מערת המכפלה, הוגדל האגף. במהלך העשור השני של המאה ה-21, הורחבה מאוד היחידה הפועלת במסגרת האגף כדי לסכל ריגול של איראן וחזבאללה.[13]

אגף האבטחה מנחה מקצועית את גופי האבטחה בתוך השירות ומחוצה לו (גופים ממלכתיים), ומפעיל יחידת ביצוע ישירה בינהם היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות שאחראית על אבטחת אישים, שדות תעופה, מטוסי נוסעים ושגרירויות ישראל בעולם.
אגף החקירות משמש כגוף מטה האחראי על פיתוח תורת החקירות והנחלתה לחוקרים במרחבים. במקביל, הוא מתפקד כייחידת ביצוע מרוכזת לחקירות מורכבות או ספציפיות.
אגף הטכנולוגיה והסייבר מפתח כלים טכנולוגיים ייעודיים לשימוש כלל היחידות.[14] כאגף מטה הוא אמון על תורת העבודה והכשרת אנשי ההפקה וההאזנה במרחבים, ובמקרים מיוחדים משמש גם כייחידה מבצעת של פעולות האזנה והפקה מורכבות.[15][14]
אגף טכנולוגיות מערכות המידע אחראי למערכות מידע, הן לבניית טכנולוגיות ופיתוח מערכות, והן לתורה הכלל-ארגונית לשימוש וטיפול במידע.
אגף הדרכה
מבקר השירות[16]
היועץ המשפטי[16]
יחידות
היחידה המבצעית יחידה מיוחדת של לוחמים המומחים בפעילות חשאית ובמיוחד בביון ואיסוף מודיעין בשטח עוין. היחידה מבצעת משימות מיוחדות חשאיות עבור השב"כ, כגון איסוף מודיעין ואבטחת סוכני שב"כ בשטח עוין.[17][18] בין היתר, כוללת היחדה המבצעית את יחידת טקילה.[19]
היחידה הממלכתית לקביעת התאמה ביטחונית אחראית על תהליכי הסיווג והבדיקות הביטחוניות של מועמדים לתפקידים רגישים ומסווגים במערכת הביטחון ובשירות המדינה.
המנהלה הביטחונית לסיוע מנהלה העוסקת בטיפול ובשיקום הסייענים של זרועות הביטחון.
הרשות הממלכתית לאבטחת מידע הוקמה כחטיבה בפיקוד ארז קריינר, איש אגף אבטחה בשירות בעברו,[20] מכוח החלטת ממשלה מדצמבר 2002 וכפופה לשב"כ.[21] הרשות מוסמכת להנחות גופים בעלי מערכות מידע קריטיות כיצד ליישם אבטחת מידע והגנת סייבר על מערכותיהם. רשימת הגופים מופיעה בתוספת הרביעית לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים והיא מתעדכנת מעת לעת. הרשימה כוללת, בין השאר, את משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד הפנים, בנק ישראל, חברת החשמל, בזק, חברת קצא"א, מגן דוד אדום, מקורות ותשתיות נפט ואנרגיה.
חטיבות
חטיבות הסיכול מורכבות מחמש מחלקות דיסציפלינריות – דסק, חקירות, שטח (יומינט), איסוף סיגינטי וכריית מידע.[22]מבוססות על מבנה מטריציוני המשלב חמש מחלקות דיסציפלינריות מקצועיות: דסק, יומינט (מודיעין אנושי), הפקה, חקירות וכריית מידע. החטיבות פרוסות על חלוקה גאוגרפית וייעודית ליחידות אינטגרטיביות המכונות פר"י (פורום ראשי יחידות) ולצוותי עבודה תת-יחידתיים.[23]

הפר"י היא יחידה מתכללת האחראית על תא שטח נרחב, דוגמת מרחב עירוני שלם, ומטרתה לרכז את מאמצי איסוף המודיעין לטובת סיכול טרור, הובלת מבצעים, גיוס מקורות וקידום מהלכים אופרטיביים באותו הגזרה.[24] כל פר"י מורכב מחמישה ענפים המייצגים את הדיסציפלינות השונות, ומחולק פנימית למספר צוותי עבודה אינטגרטיביים מצומצמים יותר, האחראים על תאי שטח ממוקדים כגון שכונות, כפרים או מוסדות ספציפיים.[25]

בראש הצוות עומד הדסקאי, שתפקידו להכווין את מאמצי האיסוף מול יצרני המודיעין, להגדיר את ציון הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) ולעבד את המידע הגולמי לכדי תמונת מודיעין מתכללת.[26] לצדו פועל המפיק, האחראי על תרגום הצי"ח לתוכנית כיסוי טכנולוגית באמצעות איסוף וניתוח מידע בשפות שונות, הנותן מענה ממקורות סיגינט, סייבר ווובינט (מודיעין רשת).[27] תחום היומינט מנוהל על ידי הרכז, האחראי על מתן מענה לצי"ח באמצעות הפעלה וגיוס של סוכנים, בעוד שכורם המידע (כור"מ) אחראי על הפקת מודיעין ופתרונות מבוססי "ביג דאטה", והחוקר מספק מענה מודיעיני ממוקד העולה מתוך חקירות שבויים או עצורים.[28]

חטיבת המחקר אחראית על גיבוש הערכות מצב ודוחות מודיעיניים עבור הדרג המדיני והביטחוני בישראל.[29] תוצרי החטיבה משמשים כבסיס לקבלת החלטות ולעיצוב המדיניות הביטחונית של המדינה בשגרה ובחירום.[29] מבנה הארגון מעניק לחטיבת המחקר עצמאות מקצועית, ובמסגרת זו מועברים התוצרים המחקריים והערכות המצב ישירות לראש הממשלה, לשר הביטחון ולדרג המדיני, ללא חובת אישור או בקרה מוקדמת של ראש השירות.[29]

היסטוריה

הקמה

מסמך ההקמה של שירות הביטחון

עם הכרזת המדינה הוקם (על בסיס שירות המודיעין של "ההגנה" והיחידה לביטחון פנים "מחץ", שהוקמה אחרי פירוק "ההגנה" ופעלה עד לכינונו של שירות הביטחון[30]) שירות הביטחון, ה"ש.ב.", שהיה זרוע של צה"ל (יחידה 184), ובראשו הועמד סגן-אלוף איסר הלפרין (הראל). מסמך היסוד של הש.ב. נכתב ב-17 בפברואר 1949, ובו כתב הראל אל הרמטכ"ל יעקב דורי כי בהתייעצות אצל דוד בן-גוריון סוכם להקים "שירות ביטחון". ההוראה בוצעה כעבור כשלושה שבועות, בצו של האלוף משה צדוק, ראש אגף מטה (אג"מ), שהורה על הקמת "שירות ביטחון כללי". בשנת 1950 הוצא השירות ממסגרת צה"ל, והועבר לאחריותו של ראש הממשלה. במהלך מלחמת העצמאות עסק השירות רק בביטחון פנים, ולאחר המלחמה הוקמה בו גם מחלקה לריגול נגדי ונמסר לו גם הטיפול בנושאים מודיעיניים הקשורים בערביי ישראל. בשנת 1952 הוקמה יחידת המסתערבים של השב"כ.

השנים הראשונות ועד 1967

עד מלחמת ששת הימים כלל השב"כ כמה מאות עובדים והתמקד בריגול נגדי, ובמעקב אחר פעילות חתרנית במגזר הערבי ובמגזר היהודי (לצד אבטחת אישים ומוסדות חיוניים בישראל ובנציגויותיה במדינות אחרות).[31] בתקופה זו הרשו לעצמם רבים מערביי ישראל לעזור לשב"כ באופן גלוי לחלוטין, בעיקר על ידי אירוח מתלמדים כדי שיכירו היטב את התרבות הערבית.[32]

את כוח האדם בשירות בתקופה זו מתאר יעקב פרי בספרו:

"באותם ימים היה סגל השב"כ מורכב משלוש קבוצות עיקריות: הראשונה - ותיקי הש"י והיחידה לביטחון פנים "מחץ", שהוקמה לאחר פירוק ה"הגנה" ופעלה עד לכינון שירות הביטחון בפברואר 1949. הקבוצה השנייה - אנשים ששפת האם שלהם הייתה רוסית או לשון מזרח אירופאית אחרת. השלישית - יוצאי מדינות ערב או ילידי הארץ, שגדלו בסביבה ערבית ולמדו להכירה כמו את כף ידם."

— עמ' 26

אחד ההישגים הבולטים ביותר של השב"כ בשנותיו הראשונות הוא השגת תמליל הנאום הסודי של מנהיג ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב בשנת 1956,[33] אם כי הישג זה נוצר באקראי, בלא שהשב"כ טרח על כך.

ב-4 במרץ 1957, התנקשו שלושה צעירים בחיי ד"ר ישראל קסטנר, בעקבות משפט דיבה שבו נקבע כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים. במהלך משפטם התברר כי זאב אקשטיין, שירה בקסטנר והרגו, היה סוכן של הש"ב, ונשלח לקבוצה המחתרתית כדי לשמש בה כמודיע. הש"ב טען כי אקשטיין ניתק את הקשר עם מפעיליו, ונסחף בעצמו לרעיונות המחתרת והשתתף בה. הרוחות בעניין זה לא נרגעו זמן רב.

בעקבות רצח ישראל קסטנר, ובמהלך המשפט, נחשפה לציבור עובדת קיומו של השב"כ, שהייתה חסויה עד אז, ואף הוכחשה. החשיפה הובילה לכינונו של פיקוח פרלמנטרי על השירות.

ב-1957 נחשף לוי לוי, עובד השב"כ מאז תחילת שנות ה-50, כמרגל למען פולין. הוא נדון לעשר שנות מאסר ושוחרר ב-1966.

בשנות ה-50 של המאה ה-20, עקב השב"כ אחר יריביה של מפלגת השלטון מפא"י, ובהן מפלגות תנועת החרות, הציונים הכלליים, מפ"ם והקומוניסטים.[34] פעילות כזו נחשבה לאחר מכן כפגיעה בדמוקרטיה. פרסומים על פעילות זו הושתקו ברובם על ידי ההנהגה בראשות דוד בן-גוריון, והגורם היחידי שפרסם זאת היה השבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי (בשנים 1956–1958 ניסה השב"כ, ללא הצלחה, להתחרות בשבועון זה באמצעות הוצאת שבועון מתחרה בשם "רימון"). תפיסת שני אנשי שירות הביטחון בעת שהטמינו מתקן האזנה במשרדו של מנהיג מפ"ם, מאיר יערי, עוררה סערה רבה. השב"כ גם דאג שיפוטרו ממשרדי הממשלה עובדים שהתגלה כי הם תומכים במפלגות שנחשבו "עוינות" למפלגת השלטון מפא"י, כמו חרות ומק"י.[35] השב"כ פעל למען מפא"י גם במגזר הערבי.[36] בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 קיבל ראש הממשלה דוד בן-גוריון את עמדת ראש השירות עמוס מנור והחליט לחדול מריגול פוליטי. "מטה 1" בשב"כ, שעסק בכך, פורק וחלק מהחומר הארכיוני שנאגר בו הועלה באש,[37] יתר החומר הארכיוני העוסק בריגול פוליטי נשמר בארגון. בלילה שבו עלה הליכוד לשלטון, בשנת 1977, הורה ראש השב"כ אברהם אחיטוב לשרוף מייד חומרים אלה. השב"כ המשיך לאסוף חומר העוסק בתנועת "הכנענים" עד אמצע שנות ה-80.[34]

הישג חשוב של השב"כ בתחום הריגול הנגדי היה חשיפתו ב-1961 של ישראל בר, סגן-אלוף (מיל.) ופרשן צבאי נודע שהיה מקורב לצמרת הביטחונית, כמרגל סובייטי. בר נשפט, נכלא ומת בכלא.

אחרי מלחמת ששת הימים

מדליה שניתנה לעובדי השב"כ לרגל שנת ה-40 למדינת ישראל, 1988

לאחר מלחמת ששת הימים החל המאמץ לסיכול טרור פלסטיני ביהודה ושומרון וברצועת עזה ומהם,[38] והפך לחלק גדל והולך של פעילות השב"כ עד שהפך בהדרגה למשימתו העיקרית של הארגון. השב"כ פועל לביצוע משימה זו בשיתוף פעולה הדוק עם צה"ל.

יעקב פרי כותב על התקופה הראשונה שלאחר המלחמה:

לא היה אפוא ספק שהשירות חייב להתארגן במלוא המהירות כדי למנוע את הקמתם של קיני התנגדות. מאגר כוח האדם של השב"כ, שהיה עד אז מצומצם למדי, לא היה מסוגל לענות על צרכים אלה. כדי לעמוד בפרץ הוחל בגיוסם מחדש של עובדים ותיקים שכבר פרשו מן השירות. במקביל נאלץ השב"כ לשאול אנשי מקצוע משורות המוסד. אבל את התוספת החשובה ביותר תרמו הגיוסים הנרחבים של עובדים חדשים - צעירים, שרבים מהם היו יוצאי יחידות קרביות בצה"ל.

— הבא להרגך, עמ' 45

בשנת 1968 בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה הוחלט בשירות הביטחון הכללי לבצע רפורמה במערך האבטחה הממלכתי.[39] לצורך כך הצטרף לשירות דייב בקרמן[40] כמדריך ירי באקדח.[40] בקרמן אימן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור.[41] באותה עת כונו אנשי היחידה "הגורילות". בשנת 1972, בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה אברהם שלום לראש אגף האבטחה ויושמה מדיניות אבטחה כוללת לנציגויות מדינת ישראל במדינות אחרות כמו גם במטוסים וספינות.[42] כתוצאה מכך מיסד וכונן בקרמן את תחום הדרכת והכשרת המאבטחים.[43] בין היתר פעלו חניכיו בסיכול מתקפת הטרור ב-18 בפברואר 1969 נגד מטוס אל על, שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן,[44] ובפעולת החילוץ של מטוס סבנה. ב-27 בדצמבר 1985 תקפו מחבלים פלסטינים את דלפקי חברת אל על בנמלי התעופה בווינה וברומא. מאבטחי השירות ברומא לחמו במחבלים, הרגו שלושה מהם ופצעו אחד באורח קשה ועצרו אותו. בווינה ערכו שוטרים אוסטרים ומאבטחי השירות מרדף רכוב אחר המחבלים הנמלטים, הרגו אחד מהם ועצרו את השניים הנוספים.[45]

בשנות מלחמת לבנון הראשונה פעל השב"כ גם נגד ארגוני הטרור הלבנוניים, ובראשם חזבאללה.[46] בין 135 הרוגי אסון צור הראשון ואסון צור השני היו גם אנשי שב"כ. יובל דיסקין סיפר בריאיון לגלי צה"ל, כי לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה נגרם לשב"כ נזק מודיעיני קשה בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, מפני שהארגון מיקד את פעילותו בלבנון והזניח אזורים אלה.[47]

המשברים הגדולים

בשנים 1984–1986 עבר השב"כ משבר קשה בעקבות פרשת קו 300, שבה שני מחבלים שחטפו אוטובוס ולקחו את נוסעיו כבני ערובה הוצאו להורג בלא משפט בידי אנשי השב"כ, שמסרו לאחר מכן עדויות שקריות על מעורבותם בפרשה. בעקבות זאת נאלץ ראש השב"כ אברהם שלום להתפטר מתפקידו, וכמוהו בכירים נוספים בארגון, וראש השב"כ לשעבר יוסף הרמלין נקרא לעמוד בשנית בראש הארגון כדי לשקמו.

בשנת 1987 נחשפה פרשת עיזאת נאפסו שבסופה זוכה סגן בצה"ל, בן העדה הצ'רקסית מהאשמות של בגידה וריגול, לאחר שישב כשבע שנים בכלא. בפסק דינו של בית המשפט העליון נמתחה ביקורת על נוהלי החקירה של השב"כ ועל בידוי ראיות שהפך לנורמה בארגון. ביקורת ציבורית הופנתה אל הבכיר בשב"כ יוסי גנוסר, שאותו האשים נאפסו ב"תפירת התיק" נגדו.

משבר נוסף פקד את השב"כ בסוף 1995, בעקבות רצח יצחק רבין. בעקבות כישלון זה (בעיקר של היחידה לאבטחת אישים), עוד לפני שהוגשו מסקנות ועדת שמגר (רצח רבין), החליט ראש השב"כ, כרמי גילון, להתפטר מתפקידו. לפני שעזב גילון, חיסל השב"כ את "המהנדס" יחיא עיאש מחמאס שהיה אחראי לסדרת פיגועי טרור ב-1994. עיאש נהרג באמצעות טלפון סלולרי ממולכד, במבצע שהעלה במעט את המורל והמוניטין של הארגון.

חשיפתו של אבישי רביב (או בשמו בשב"כ – "שמפניה") כסוכן מדיח בקרב הימין הקיצוני לאחר רצח רבין, הציבה את השירות במוקד של ויכוח ציבורי בנוגע להפעלת סוכנים. הלחץ הציבורי להעמידו לדין העמיד את השירות בדילמה בין ערך ההגנה על סוכנים וסייענים לבין היותו שירות ביטחון של מדינה דמוקרטית. לבסוף הועמד רביב לדין באשמת אי מניעת רצח רבין אך זוכה. כפי שאירועי קו 300 הובילו לבחינה מקיפה של נושא הטיפול הפיזי בחקירות, פרשת רביב הפכה לקו פרשת מים בכל הנוגע להפעלת סוכנים במגזר הלא ערבי.

אחרי התפטרותו של גילון ב-1996, "הוצנח" לתפקיד ראש השב"כ עמי אילון, לשעבר מפקד חיל הים, על מנת לשקם את הארגון. בשנת 2000 הוחלף על ידי אבי דיכטר, שצמח בשב"כ, דבר שאילון זוקף לזכותו כעדות להצלחה בשיקום הארגון.

האינתיפאדה השנייה

אבי דיכטר נכנס לתפקיד בסמיכות לפריצת האינתיפאדה השנייה. פיגועי ההתאבדות, שהפכו למרכיב עיקרי של הטרור הפלסטיני נגד תושבי ישראל, העמידו בפני השב"כ אתגר של מתן מידע מודיעיני, שיאפשר סיכול פיגועים אלה בטרם ביצועם. לשב"כ היו הישגים יוצאי דופן בתחום זה, הן במניעתם של פיגועי התאבדות והן בלכידת האחראים להם. מאידך, פיגועי התאבדות רבים יצאו אל הפועל, ופגעו פגיעה קשה בביטחונם האישי של תושבי ישראל.

כחלק ממלחמתו בפיגועי ההתאבדות נהג השב"כ להפיץ לשאר גורמי הביטחון התרעות לפיגועים צפויים. חלק מההתרעות הוגדרו כ"חמות" ו"ממוקדות" וגררו פרישת מחסומי משטרה ומג"ב לאורך מרחב התפר ובאזורים שעליהם התריע המודיעין. במקרים רבים הצליחו כוחות הביטחון לסכל פיגועים בזמן אמת באמצעות התרעות של השב"כ. את המודיעין לצורך סיכול הפיגועים השיג השב"כ באמצעות חקירות ושימוש במודיעין אנושי ("HUMINT") – הפעלת סוכנים ומשת"פים.

אחד הסוכנים הבכירים והמוצלחים ביותר שהפעיל השב"כ ביהודה ובשומרון היה מסעב חסן יוסף, בנו של ראש החמאס ביהודה ושומרון, שהפיק מודיעין רב, אמין ואיכותי, וכונה "הנסיך הירוק" בידי מפעיליו.[48] בנוסף, סוכני שטח של השב"כ ליוו את כוחות צה"ל ביהודה ושומרון וסייעו להם בביצוע מעצרים של מחבלים ובחשיפת מעבדות נפץ. כך למשל, בשנת 2005, חשף השב"כ שלוש רשתות טרור של חמאס ועצר רבים מהמחבלים הפעילים בהן.[49]

לשב"כ בפיקודו של דיכטר הייתה מעורבות רבה בביצוע סיכולים ממוקדים ובהאצת השימוש במדיניות זו, שגובשה עוד לפני כניסתו של דיכטר לתפקיד ראש הארגון. מדיניות זו – של הריגת מחבלים בכירים, מנהיגי טרור ו"פצצות מתקתקות" – יושמה בשיתוף פעולה עם צה"ל ובייחוד חיל האוויר הישראלי, שלרוב היה הזרוע המבצעת בסיכול (ירי טיל ממסוק קרב אל עבר המחבל). מצד השב"כ, יובל דיסקין היה זה שהופקד על בניית מערך הסיכול הממוקד והתיאום עם צה"ל. בעוד שצה"ל היה אחראי על הביצוע, השב"כ היה אחראי על הספקת המודיעין (איתור המטרה, דיווח על סדר היום שלה) ו"הפללת" היעד (כלומר: וידוא שהאדם על הכוונת הוא אכן מחבל ולא עובר אורח). הסיכולים הממוקדים כוונו בהתחלה נגד דרגי-השטח והביצוע אך בעקבות ההסלמה בטרור הפלסטיני, הורחבו החיסולים גם אל צמרת ארגוני הטרור ומנהיגיהם "הפוליטיים". במרץ 2004 נהרג מייסד החמאס ומנהיגו הרוחני אחמד יאסין, וחודש אחר כך נהרג יורשו עבד אל-עזיז א-רנתיסי. בשנת 2005 נהרגו מספר בכירים בג'יהאד האיסלאמי.

כתוצאה ממבצעים אלה, נהנה השב"כ מיוקרה הן בקרב הציבור והן בקרב מקבלי ההחלטות. למרות ההישגים הרבים האלה, השב"כ ספג לא מעט ביקורת. פיגועי ההתאבדות שהשב"כ לא הצליח לסכל גרמו למאות הרוגים ישראלים. כמו כן, מערך האבטחה של השב"כ כשל בשנית וכתוצאה מכך נרצח שר התיירות רחבעם זאבי בידי מחבלים פלסטינים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין.[50]

בנוסף לפעילותו בסיכול טרור, מנהל השב"כ מאגר מידע ממוחשב על פעילי הטרור הפלסטינים ועל כל אירועי הטרור – שבוצעו או סוכלו – מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. חשיבותו העיקרית של מאגר מידע ממוחשב זה היא בסיכול פעולות טרור, אך גם במתן נתונים לצורכי הסברה, כגון בהפקת פרסומים סטטיסטיים בנוגע לפעילות השב"כ באינתיפאדה, ודוגמאות שמיות לפעילות ארגוני הטרור, המפורסמים מדי שנה באמצעי התקשורת.

אחרי האינתיפאדה וההתנתקות

הפעילות הרבה של צה"ל, משמר הגבול והשב"כ הביאה בסופו של דבר לדיכוי הטרור ביהודה ושומרון, אם כי עדיין מתרחשים מדי פעם באזורים אלה פיגועי ירי נגד ישראלים. השב"כ ממשיך לפעול ביהודה ושומרון לסיכול פיגועים. ב-2011 הצליח השב"כ, בשיתוף יחידות מיוחדות של צה"ל, לאתר ולעצור את מבצעי טבח משפחת פוגל באיתמר. הם הודו במעשה בבית המשפט ונידונו למספר רב של מאסרי עולם.

ברצועת עזה, בעקבות תוכנית ההתנתקות והנסיגה של הצבא מרצועה, נחלשה אחיזתו המודיעינית של השב"כ. כתוצאה מכך נכשל השב"כ בניסיון לגלות מידע על החייל החטוף גלעד שליט והיכן הוחזק.[51][52] למרות זאת, השב"כ, ביחד עם כטב"מים של חיל האוויר הישראלי, ממשיך לספק מודיעין צבאי המאפשר סיכולים ממוקדים של פעילי טרור.

2011-2016

במאי 2011 מונה יורם כהן לראש שירות הביטחון הכללי. בתקופת כהונתו עבר הארגון תהליכי התעצמות טכנולוגית, הקמת חטיבות ייעודיות ושינויים מבניים עמוקים שנועדו להתאים את שיטות הסיכול, החקירה והאיסוף לאתגרי התקופה.[53]

ראש השב"כ היוצא יורם כהן וראש השב"כ הנכנס נדב ארגמן, בפגישה טקסית עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין, מאי 2016.

במסגרת ההתעצמות הטכנולוגית חולל הארגון מספר שינויים מבניים מרכזיים, ובראשם הקמת חטיבת סיגינט (מודיעין אותות) חדשה, שריכזה את תחומי היירוט, ההאזנה, ההצפנה ופענוח הצפנים בעידן הדיגיטלי. במקביל, הותאמה פעילותו של אגף סיכול הריגול למרחב הקיברנטי, תוך התמקדות בסיכול מעשי ריגול מבוססי סייבר, חדירה לרשתות מחשבים וניסיונות לגניבת ידע טכנולוגי ישראלי. מכוח החלטת ממשלה, קיבל השב"כ בתקופה זו גם את האחריות הממלכתית להגנת התשתיות האזרחיות האסטרטגיות בישראל, בהן מערכות חשמל, מים, בנקים, בתי חולים ותחבורה, מפני מתקפות סייבר מצד מדינות וארגוני טרור. לצורך מימוש אחריות זו, הוקם במטה הארגון בצפון תל אביב מרכז תיאום מיוחד, הפועל בסנכרון מול המוסד, יחידת 8200 ואגף התקשוב.[53]

בשל השינויים הגאופוליטיים במזרח התיכון, נדרש השב"כ לבצע התאמות גזרתיות נרחבות. בעקבות התגברות פעילות הטרור בחצי האי סיני, תעבורת מחבלים, הקים השב"כ בשנת 2013 חטיבה מיוחדת המיועדת לגזרת סיני.[54] החטיבה התמקדה באיסוף מודיעין טכנולוגי וביססה ערוצי החלפת מידע ושיתוף פעולה מודיעיני הדוק עם הגורמים המקבילים במצרים. במקביל, הארגון חיזק באופן משמעותי את המערך המודיעיני והמבצעי שלו בגזרה הדרומית כולה מול רצועת עזה וגבול מצרים. יכולות אלו אפשרו לארגון לספק את המודיעין המדויק לחיסולו הממוקד של ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, בנובמבר 2012 בפתח מבצע עמוד ענן.[53]

באותה תקופה נדרש הארגון להתמודד עם שינוי במאפייני הטרור הלאומני היהודי, עם עליית קבוצות "תג מחיר" ותנועת "המרד". למרות מגבלות משפטיות ומבניות ראשוניות, החטיבה היהודית באגף ישראל והזרים הקימה מערכי איסוף וחקירה עצימים שכללו האזנות, מעקבים וגיוס סוכנים. מאמץ זה הוביל לפענוח פיגוע ההצתה והרצח בדומא בשנת 2015, לפענוח הצתת כנסיית "הלחם והדגים" בכפר נחום, ולמעצר כנופיית טרור שביצעה פיגועי הצתה וזריקת רימוני גז נגד פלסטינים. תחת כהונתו של כהן הוציא הארגון 16 מעצרים מינהליים ו-141 צווי הרחקה והגבלת תנועה נגד פעילי טרור יהודי, והוביל להגשת 302 כתבי אישום.[53]

בגזרת הטרור הפלסטיני וערביי ישראל, פיתח השב"כ מתודולוגיות סיכול חדשות מול תשתיות מאורגנות ורשתות ג'יהאד עולמי. יכולות החקירה והאיסוף של הארגון הובילו לחשיפת תאי טרור מורכבים, ובהם תא טרור של אל-קאעידה בינואר 2014 שהופעל מרצועת עזה, וכן לפענוח מהיר של פיגועי ירי ביהודה ושומרון בשנת 2015 ומעצר החוליות המבצעות. כמו כן, הפעיל הארגון מאמצי סיכול ממוקדים שבלמו את ניסיונות החדירה האידאולוגיים של ארגון דאעש לתוך החברה הערבית בישראל. במבצע שובו אחים בשנת 2014, בעקבות חטיפת שלושת הנערים, ריכז השב"כ מאמץ מודיעיני רחב ערך שהוביל לאיתור מקום קבורתם כעבור 18 ימים, ובהמשך סיפק את המידע המדויק שאפשר לכוחות המבצעיים להגיע אל החוטפים בחברון.[53]

עם פרוץ גל הטרור בשנים 2015–2016, שהתאפיין במחבלים עצמאיים ללא שיוך ארגוני ("אינתיפאדת הבודדים"), פיתח השב"כ יכולות סיכול והתרעה ייעודיות לניתוח האיום. הארגון שילב בין פעילות חקירות מוגברת, מעצר מניעתי שבמסגרתו נעצרו 2,441 פלסטינים (כשליש מהם במעצר מינהלי), לבין המלצה מקצועית לדרג המדיני על שימוש במנגנוני סינון אזרחיים של "מקל וגזר", כגון שימור היתרי עבודה למאה אלף פלסטינים במטרה למנוע תסיסה רחבה. בשנת 2016 לבדה רשם הארגון סיכול של שבעה ניסיונות חטיפה של ישראלים ותשתיות חמאס שהופעלו מטורקיה ומעזה.[53]

תחת הנהגתו של כהן, נשמרה בקפדנות העצמאות המבצעית והקונספטואלית של השב"כ מול צה"ל וגופי הביטחון האחרים, לצד שימור שיתוף הפעולה הביטחוני והחלפת המידע מול מנגנוני הרשות הפלסטינית. במקביל, חל שינוי מבני היסטורי במערך קשרי החוץ של הארגון. לראשונה, ובאישורו של ראש המוסד תמיר פרדו, הותר לשב"כ לפתח ולנהל קשרים ישירים ועצמאיים עם עשרות שירותי ביטחון וביון מקבילים במערב וברחבי העולם, ללא תיווך או נוכחות של נציגי המוסד, וכהן קיים עשרות פגישות עמם בארץ ומחוצה לה. במאי 2016 סיים יורם כהן את חמש שנות כהונתו והעביר את הפיקוד על הארגון לסגנו, נדב ארגמן.[53]

2016-2021

נשיא המדינה ראובן ריבלין, בביקור פרידה משב"כ במטה הארגון ראש השב"כ נדב ארגמן וצמרת הפיקוד של הארגון, 2021

עם מינויו של נדב ארגמן לראש השירות במאי 2016, חל מפנה מבני ותפיסתי בשב"כ, שהתאפיין במעבר מארגון המבוסס בעיקרו על מודיעין אנושי לארגון המסתמך באופן נרחב על עליונות טכנולוגית, סייבר ומבצעים מיוחדים.

סיכול מפגעים עצמאיים

האתגרים שהציב גל הטרור הפלסטיני (2015–2016), שהתאפיין בעיקרו במפגעים עצמאיים ללא שיוך ארגוני מובהק, האיצו פיתוח של כלים טכנולוגיים מתקדמים בשירות. בסוף שנת 2017 פורסם כי השב"כ פיתח כלי סייבר ויכולות מתקדמות לניטור רשתות חברתיות מקוונות, ששימשו לאיתור הסתה וזיהוי מוקדם של כוונות מפגעים – יכולות שארגוני ביטחון זרים ביקשו ללמוד מהן.[55]

יכולות אלו תרמו לעלייה בהיקף הסיכולים: בשנת 2017 סיכל השירות 400 פיגועים משמעותיים (בהם 13 פיגועי התאבדות ו-8 פיגועי חטיפה ומיקוח), ובמחצית הראשונה של 2018 סיכל כ-250 פיגועים נוספים.[56] בין היתר, בינואר 2018 נחשפה חוליית טרור פלסטינית שהופעלה על ידי איראן לצורכי ריגול ופיגועי התאבדות.[57] במאי 2021 חשף השב"כ רשת מימון שבאמצעותה הועברו מיליוני אירו מעמותות אירופאיות לארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין".[58]ב-8 באפריל 2022, לוחמי היחידה המבצעית של השב"כ (צוות טקילה) איתרו וחיסלו ליד מסגד ביפו את המחבל שביצע את פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף (2022).[59]

מעבר לעליונות טכנולוגית

ההסתמכות הגוברת על טכנולוגיה שינתה את פני כוח האדם בארגון, ובשנת 2019 פורסם כי קרוב לשליש מעובדי השב"כ הם אנשי טכנולוגיה. במסגרת שינוי זה, המכונה בארגון "המהפכה הטכנולוגית", הועצם מעמדו של אגף הטכנולוגיה והוא הפך לשותף מרכזי של אגף המבצעים.[60]

העצמת המערך הטכנולוגי הובילה לשינוי במאזן הכוחות הפנימי בארגון. בתקופה זו חלה החלשה של רכזי השטח (אנשי היומינט) ונחלש מעמדם של חטיבות הסיכול האזוריים. התפיסה המקצועית החדשה שהובילו אנשי המבצעים והטכנולוגיה ראתה בהסתמכות המסורתית על מודיעין אנושי גורם המעכב את ההתפתחות הארגונית, דבר שהוביל לצמצום משמעותי בהפעלת מקורות אנושיים בשטח, בפרט ברצועת עזה. כתוצאה מכך, מרחב דרום של הארגון איבד חלק ניכר מעצמאותו המבצעית והפך לתלוי באישורו ובהובלתו המרכזית של אגף המבצעים.[61]

שינוי מבני בולט נוסף שבוצע בתקופתו של ארגמן היה הכפפתה של חטיבת המחקר ישירות תחת ראש השירות (מהלך שהעניק לראש החטיבה מעמד שווה ערך לסגן ראש השב"כ). לימים נמתחה ביקורת מוסדית על מהלך זה, בטענה שהוא פגע באיזון המקצועי בארגון, צמצם את הפלורליזם המחשבתי ויצר תרבות ארגונית שנטתה ליישר קו עם הערכות המצב של ההנהגה העליונה, ללא השמעת קולות חולקים.[61]

מגפת הקורונה בישראל

במרץ 2020, עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל, הוסמך השב"כ על ידי הממשלה (בתחילה בתקנות שעת חירום ובהמשך בחקיקה ייעודית של הכנסת) לסייע למשרד הבריאות במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות הנגיף.[62] השירות השתמש במאגר נתונים טכנולוגי המכונה "הכלי" כדי לעבד מידע על נתיבי תנועה של חולים ולזהות אנשים שבאו עמם במגע ב-14 הימים שקדמו לאבחון.[63] השימוש ב"כלי" עורר דיון ציבורי נרחב וגרר עתירות לבג"ץ, אך לפי נתוני הארגון, בשנת 2020 אותרו באמצעות הסיוע הטכנולוגי כ-90 אלף חולים ונמנעו כ-50 אלף הדבקות חדשות. האיכונים הופסקו בהדרגה במהלך שנת 2021.[64][65]

בתקופת ארגמן התהדק השילוב המבצעי והסנכרון בין שב״כ לצה״ל, ובפרט עם מערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן.[61] הידוק היחסים הוביל למיקוד משותף של שני הגופים במבצעים טקטיים מורכבים. לימים, בעקבות כשל המודיעין בטבח ה-7 באוקטובר 2023, טענו מבקרים במערכת הביטחון כי שינויים מבניים אלו ובהם שחיקת מערך היומינט, אובדן העצמאות מול צה"ל והמיקוד הטקטי המשותף באו על חשבון פיתוח ראייה מודיעינית אסטרטגית רחבה, ותרמו לכישלון המודיעיני ועיוורון של הארגון.[61]

מבצע שומר חומות

בשלהי כהונתו של ארגמן, במאי 2021, פרץ מבצע שומר החומות. במהלך ימי הלחימה נדרש השב"כ לפעול במתכונת חירום דו-חזיתית: סיכול הדרג הפיקודי והטכנולוגי של ארגוני הטרור ברצועת עזה, לצד פעילות סיכול ומניעה נרחבת של גל ההתפרעויות האלימות בתוך תחומי מדינת ישראל.[66] בגזרת רצועת עזה, הוביל השב"כ בשיתוף עם צה"ל מאמץ מרוכז לפגיעה בשרשרת הפיקוד ובמערכים האסטרטגיים של חמאס והגא"פ. המודיעין המדויק שסיפק השירות איפשר לבצע מספר סיכולים ממוקדים משמעותיים: בתחילת המבצע סוכל סמאח עבד אל-ממלוכ, ראש היחידה הרקטית המיוחדת של הגא"פ, לצד סגנו ובכירים נוספים במערך הרקטי. בהמשך המבצע סוכל גם חסאם אבו הארביד, מפקד חטיבת צפון רצועת עזה בארגון, שפיקד על גזרת הצפון במשך למעלה מ-15 שנים. במבצע משולב הותקף מתקן המחקר והפיתוח המרכזי של חמאס. בתקיפה סוכלו באסם עיסא (מח"ט העיר עזה מאז 2017) וכן ראשי מערכי הייצור, הסייבר והטכנולוגיה של הארגון, ובהם ג'מעה טחלה (יד ימינו של מוחמד דף וראש מערך הסייבר) וד"ר ג'מאל זבדה (ראש מחלקת הפיתוח והפרויקטים).[66]

2021-2024

עם כניסתו של רונן בר לתפקיד ראש השירות בשלהי 2021, הושם דגש על העצמת קשרי החוץ של השב"כ והרחבת שיתופי הפעולה עם גופי ביון מקבילים בעולם, בהם ה-CIA, ה-FBI, ה-MI5 וראשי המודיעין של מצרים וירדן. קשרים אלו כללו החלפת מודיעין, פתיחת זירות פעילות חדשות ומבצעים משותפים. בין היתר, ניהל בר מגעים ישירים עם מקביליו בטורקיה ואף ביקר באיסטנבול במהלך תקופת המתיחות המדינית בין המדינות.

מבצע שובר גלים

בגזרת יהודה ושומרון, התמודד השירות בתקופה זו עם עלייה בהיקף הטרור הפלסטיני וכן עם שינוי מגמה בתחום אלימות מתיישבים, שעבר מאירועי "תג מחיר" נקודתיים לאירועים המוניים ומאורגנים. בר הוביל קו ששילב פעילות סיכולית לצד ניסיונות הידברות חוזרים ונשנים עם רבנים וראשי ההתיישבות במטרה להביא להרגעת הרוחות בשטח. בשנה וחצי שקדמו למלחמה, פעל הארגון במסגרת מבצע שובר גלים באופן עצים לצד צה"ל והימ"מ, סיכל כ-1,500 פיגועים משמעותיים, ולקח חלק במעל 1,300 מעצרים במסגרת עשרות מבצעים מיוחדים.

טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל

בעקבות כישלון הארגון בטבח שבעה באוקטובר 2023 ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, עבר השב"כ טלטלה והתארגנות מבצעית מהירה.[67] בקרבות הבלימה בטבח נהרגו 9 לוחמי היחידה המבצעית של שב"כ – וכן עובדת שירות שנרצחה בביתה.[68][69]לצד המאמצים לשיקום הארגון בעקבות כשלי הפתיחה, הנחה בר על הקמת גופים ייעודיים חדשים למענה מיידי. בין היתר הוקמה מחלקת שבויים ונעדרים, האמונה על ריכוז המודיעין לאיתור החטופים, חקר נתונים ותכנון מבצעי חילוץ של חטופים חיים וחללים. במקביל הוקם חפ"ק ניל"י – מערך מבצעי ומודיעיני שמטרתו לאתר, לחסל ולסגור חשבון עם כלל המחבלים והפעילים שהיו מעורבים בתכנון ובהוצאה לפועל של הטבח ביישובי עוטף עזה.[70][71]כמו כן, הוקמה בשירות החטיבה לסיכול חמאס חו"ל, אשר שמה לה למטרה לפגוע בפעילי טרור פלסטינים מחוץ לגבולות המדינה, תוך התמקדות בזירה הלבנונית.[72]

חקירת מחבל מכוח הנוח'בה שהשתתף בטבח שבעה באוקטובר

עם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה בשלהי 2023 ובמהלך שנת 2024, הוביל בר מודל פעולה של שילוב ישיר בשטח, במסגרתו פעלו רכזים, חוקרים ואנשי מבצעים של השב"כ פנים אל פנים יחד עם הכוחות המתמרנים של צה"ל. פעילות זו התמקדה בתחקור פעילים בשטח, חקר תוואי תת-קרקע, וסיכול הדרג הפיקודי והמדיני של חמאס. בשל מעצרם של אלפי פעילי טרור, הרחיב השירות באופן מסיבי את מערך החקירות שלו באמצעות גיוס אנשי מילואים. המודיעין שהופק בחקירות אלו תורגם בזמן אמת לתקיפת מאות מטרות ברצועה, וכן סיפק מידע חיוני ששימש למבצעים מיוחדים ולחילוץ גופותיהם של תשעה חטופים. ככלי לערעור משילות חמאס, המליץ השב"כ לדרג המדיני על מהלך של חימוש מקומי של גורמים עזתים שאינם מזוהים עם חמאס, במטרה שישמשו חלופה שלטונית זמנית ויאבטחו צירי אספקה.[72]

במהלך חודשי הלחימה נדרש השב"כ לפעול באינטנסיביות גם ביתר הזירות.[73]בזירת הפנים נמנעה התפרצות אלימה בחברה הערבית בישראל באמצעות מאות פעולות סיכול ומניעה, כאשר במהלך המלחמה נחשפו וסוכלו 20 חוליות טרור של אזרחים ישראלים שתכננו פיגועי מטען ומכוניות תופת. באגף סיכול הריגול, הממוקד בעיקר בזירה האיראנית, נרשמה עלייה של כ-400% במספר העצורים לחקירה בהשוואה לשנת 2023. השירות סיכל 22 פרשיות ריגול שונות, לצד סיכול מבצעי השפעה וסייבר איראניים ברשתות. בזירה הבינלאומית, ריכזה החטיבה לסיכול חמאס חו"ל מאמצים שהובילו לסיכולם של 25 בכירים ופעילים פלסטינים בלבנון במהלך שנת 2024, בהם סאלח אל-עארורי, סאמיר פאנדי ועזאם עקרא.[72]

בתחום האבטחה, ניהל השירות בתקופה זו מאות מבצעי אבטחה מורכבים של סמלי שלטון באזורי סיכון, כולל בתוך שטחי רצועת עזה, לבנון וסוריה. זאת לצד אבטחת משלחות רגישות ונציגויות בחו"ל תחת רמת איום גבוהה, בהן אבטחת המשלחת הישראלית לאולימפיאדת פריז (2024) והמשלחת לתחרות האירוויזיון. לאורך כל תקופת הלחימה, הדגיש בר את הצורך בשמירה על ממלכתיות השירות ומניעת עירובו בסוגיות פוליטיות, והדף ניסיונות להכנסת הארגון לתחומים שאינם תחת סמכותו, גם לנוכח ביקורת והתקפות אישיות מצד גורמים בדרג המדיני. בשלהי כהונתו, הוביל השירות את חקירת "פרשת קטר גייט", אשר נקשרה בתקשורת לנסיבות סיום תפקידו בארגון.[72]

ראש השירות רונן בר במהלך פיקוח וניהול שחרור החטופות דניאלה גלבוע, לירי אלבג, קרינה ארייב ונעמה לוי.

מבצעים לשחרור חטופים

הסדרת פעילותו של השב"כ

סמכותו של השב"כ בהקמתו התבססה על סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהסמיכה את הממשלה "להקים כוחות מזוינים, ביבשה, בים ובאוויר, אשר יהיו מורשים לעשות את כל הפעולות הדרושות והחוקיות לשם הגנת המדינה".

עם הגידול במרכזיותו של השב"כ בחיי מדינת ישראל גבר הצורך בהסדרת פעילותו. בעקבות פרשת קו 300 ופרשת עיזאת נאפסו, כמו גם טענות על שימוש בלתי מבוקר בעינויים במהלך חקירתם של עצירים פלסטינים, הוקמה "ועדת לנדוי", שפרסמה בשנת 1987 דו"ח שבא לקבוע קריטריונים לשימוש באמצעי חקירה זה. הדו"ח קבע שבשב"כ רווחה בשנות ה-80 של המאה ה-20 תרבות של עדויות שקר.[76] הדו"ח המליץ על התרת שימוש בלחץ פיזי מתון בחקירות, והגמשה של הכללים כאשר מדובר בחקירה העוסקת ב"פצצה מתקתקת", שהיא אירוע חבלני ספציפי העומד להתרחש בזמן הקרוב, ויש לעשות כל מאמץ על מנת לסכלו. בשנת 1999, בעקבות עתירות שהוגשו על ידי האגודה לזכויות האזרח והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, דן בג"ץ בשיטות החקירה של השב"כ, ובפסק-דין תקדימי[77] קבע שאסורות שיטות חקירה הכוללות לחץ פיזי. בעקבות פסיקה זו קראו אנשי ציבור ובהם הח"כים רובי ריבלין ושאול יהלום לחוקק חוק שיתיר לשב"כ להמשיך ולהשתמש בלחץ פיזי מתון בחקירותיו. הדיונים בכנסת ובוועדותיה בעניין זה נמשכו עד שנת 2002, אז חוקקה הכנסת את חוק שירות הביטחון הכללי, המסדיר את פעולתו של השב"כ. בסופו של דבר לא כלל החוק סעיף המתיר שימוש בלחץ פיזי.[78]

על פי חוק השב"כ, ראש הממשלה ממונה על ראש השב"כ ונושא באחריות מיניסטריאלית לפעולת הארגון. השב"כ כפוף לממשלה (בדומה לצה"ל) ובנוסף פועלת "ועדה לשירותים חשאיים" הכוללת 5 חברים, בהם ראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים ושני שרים נוספים, המייצגת כלפי השב"כ את הממשלה כולה (בדומה לתפקיד הקבינט ביחס לצה"ל). בניגוד לחקירות משטרה, חקירות השב"כ אינן מחויבות בתיעוד קולי וחזותי.

עד שנת 2005 שימש נציג השב"כ בתפקיד סגן מנהל האגף לחינוך הערבי במשרד החינוך. הנציג היה יכול לבטל מינויים של מורים, מנהלים ובעלי תפקידים אחרים במערכת החינוך הערבית. התפקיד בוטל על פי המלצת ועדת דוברת.[79]

במשך שנים רבות היה איש שב"כ הכפוף לפרקליטות המדינה, "מבקר תלונות נחקרים בשב"כ" (מבת"ן).[80] בשנת 2013 הועבר תפקיד זה למשרד המשפטים.[81]

בשנים 2001–2008 הוגשו למבת"ן ונבדקו על ידו כ-600 תלונות על עינויים והתעללות, אולם לא נפתחו חקירות פליליות[82] (וכך גם בשנת 2015, בה הוגשו 56 תלונות).[83] בשנת 2013 הודיעה המדינה, בתשובה לעתירה בבג"ץ, כי תאפשר בעתיד עיון של המתלוננים בחלק מחומרי הבדיקה העוסקים בתלונותיהם, ללא חומר שמסירתו עלולה לפגוע באינטרסים ציבוריים.[84] בתחילת שנת 2018 פורסם כי לראשונה מאז הקמת המבת"ן, נפתחה חקירה פלילית נגד חוקר שב"כ בעקבות תלונה.[85]

הגוף המבקר את השירות הוא החטיבה לביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה.

דרכי הפעולה של השב"כ

במהלך השנים השתמש השב"כ (כדי להשיג מידע מודיעיני) בשיטות חקירה, שבחלק מהמקרים נפסלו בחלקן בסופו של דבר בהוראת בג"ץ, ובהן שיטות של עינויים בחקירת חשודים (כמו טלטולים). ארגוני זכויות אדם טענו בשנת 2011 שהשב"כ עודנו ממשיך להשתמש בחלק משיטות אלה,[86][87][88] וגורמים בקהילת המודיעין הישראלית אישרו (במסגרת תחקיר של "ידיעות אחרונות" ב-2008) כי האמצעים שבהם נעשה שימוש בחקירות הם מכות יבשות, כיסוי ראש, כבילה קשה, בידוד, עמידה לפרקי זמן ממושכים ומניעת שינה.[89]

לקבלת מידע מודיעיני נעזר השב"כ גם במשתפי פעולה (משת"פים) מקרב הפלסטינים. על מנת לגייס משת"פים משתמש השב"כ בטכניקות של תגמול כספי[90] ולטענת פלסטינים גם סחיטה.[91] חלק ממשתפי הפעולה נרצחו על ידי ארגונים פלסטיניים. מאז יישום תוכנית ההתנתקות נפגעה יכולתו לאיסוף מודיעין בשטח רצועת עזה, מה שהתבטא בין השאר בפרשת חטיפת החייל גלעד שליט.
מקורות המידע מופעלים על ידי בעלי תפקיד המכונים "רכזי מודיעין".[92] במרחב ירושלים, יהודה ושומרון פועלים רכזי השטח בגלוי, מנהלים קשר שוטף עם הקהילה בשטח שעליו הם אחראים ונותנים מענה לבעיות יומיומיות.[93] עם זאת, הפעלת הסוכנים וקבלת המידע נעשות באופן סמוי.

השב"כ משתמש גם בהאזנות סתר. כך נעשה, למשל, בפרשת החשדות המיוחסים לח"כ לשעבר עזמי בשארה. כן באפשרותו לקבל בזמן אמת את נתוני התקשורת של טלפונים סלולריים ובהם למשל מיקומו של כל מכשיר סלולרי. נתונים אלה, המתקבלים מחברות התקשורת בהתאם לסעיף 11 לחוק שירות הביטחון הכללי וסעיף 13 בחוק התקשורת (בזק ושידורים) נאגרים במאגר נתונים של השב"כ המכונה "הכלי". מאז שנת 2002 אוסף השב"כ מידע (שאינו נתוני תוכן), לרבות נתוני תקשורת הנוגעים לשיחות טלפון, מסרונים, או היסטוריית גלישה באינטרנט והיסטוריית מיקומים. הגישה למידע מוגבלת באישור ראש השב"כ, והיא מפוקחת בידי היועץ המשפטי לממשלה וועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון.[94][95]

כדי לבצע מעצרים ופעולות מיוחדות בשטחים, השב"כ משתף פעולה עם הימ"מ וימ"ס, שתיהן יחידות של משמר הגבול, וכוחות של צה"ל (בעיקר יחידת דובדבן וחטיבת כפיר). השב"כ עוצר וחוקר גם קטינים החשודים בפעילות טרור או בסיוע לה. מעצרים אלו סופגים לעיתים ביקורת.[96][97] בנוסף מפעיל השב"כ יחידה מבצעית של לוחמים שמבצעת פעילות חשאית בשטחים עוינים.[17] צוות "טקילה" של השב"כ מוקפץ לאירועי פח"ע.[19]

לפחות מאז 2005[98] מזמין השב"כ באמצעות משטרת ישראל פעילים משני קצות הקשת הפוליטית[99] לשיחות אזהרה.

לפי החלטת ממשלה מ-1975 השב"כ מציב מאבטחים חמושים סמויים (הנקראים "מטוסאים") על כל מטוס נוסעים ישראלי.[100] קודם לכן היו במטוסי אל על מאבטחים של היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות.

סיכול ריגול

ערך מורחב – פרשיות ריגול בישראל

סיכול פעילותם של מרגלים בישראל היווה את עיקר פעילותו של השב"כ בעשרים שנותיו הראשונות, והוא מרכיב חשוב בעבודת הארגון עד היום. במסגרת פעילותו זו זכה השב"כ להצלחות לא מבוטלות, אם כי יש מקרים – שהבולט שבהם הוא זה של מרקוס קלינגברג – שבהם פעלו מרגלים בישראל במשך שנים רבות, וגרמו נזק רב ביותר עד לחשיפתם.

התמודדות עם יהודים

"החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים",[101] הידועה גם בשם "המחלקה היהודית בשב"כ" "החטיבה היהודית" ו"האגף היהודי", עוסקת גם בסיכול וחקירת טרור יהודי.

בשנת 1984 חשפה החטיבה את המחתרת היהודית שביצעה שורת פיגועים החל משנת 1980. בעקבות המלצות ועדת שמגר לחקר טבח מערת המכפלה, הוגדל האגף.

בשנת 2003 נחשפה מחתרת בת עין, אחרי שחבריה ניסו להניח מטען חבלה ליד בית ספר לבנות במזרח ירושלים. באמצע העשור השני של המאה ה-21 הגביר השב"כ את פעילותו נגד טרור יהודי. באפריל 2016 הודיע השב"כ כי "כל אירועי הטרור היהודי מהשנתיים האחרונות פוענחו".[102]

החטיבה מפעילה סוכנים בישיבות ובישובים בהתנחלויות ומספר פעמים פורסם על ניסיונות גיוס של בחורי ישיבות ומתנחלים למחלקה.[103][104][105]

ראש השירות

לפי חוק שירות הביטחון הכללי, ”ראש השירות מופקד על ניהול השירות, על הפעלתו ועל פיתוח יכולתו, ויקבע לענין זה את נהלי השירות, ובאישור ראש הממשלה, את הוראות השירות.”[106] החלטות בתחומי הפעלת השירות ופיתוחו, מתקבלות גם בוועדת השרים לענייני שירות ביטחון כללי.[107]

לצורך ניהולו התקין של הארגון, מוסמך ראש השירות לקבוע נהלים והנחיות פנימיות המחייבים את כלל עובדי השב"כ. בנוסף, בסמכותו לקבוע את "הוראות השירות" זאת בכפוף לאישורו של ראש הממשלה.[108]

ראש השירות מתמנה על ידי הממשלה בהצעת ראש הממשלה, לתקופה קצובה של חמש שנים, אלא אם כן היא קבעה תקופה קצרה יותר מלכתחילה. הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו בטרם תימלא, ולהאריך אותה בתקופה של שנה בודדת לכל היותר.[106]

החוק קובע בנוסף כי במקרה בו אדם שהורשע בעבירה ”אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להתמנות לראש השירות” לא יוכל לשמש בתפקיד, גם אם כהונתו כבר החלה. הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, שהוקמה מכוח החלטת ממשלה, בודקת את כשרותם והתאמתם של המועמדים לתפקיד.[109]

ראשי שירות הביטחון הכללי

מניין דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה אירועים מרכזיים בתקופתו
1 איסר הראל 1948 1952
2 איזי דורות 1952 1953
3 עמוס מנור 1953 1964
4 יוסף הרמלין 1964 1974
5 אברהם אחיטוב 1974 1980
6 אברהם שלום 1980 1986
(4) יוסף הרמלין 1986 1988
7 יעקב פרי 1988 1995
8 כרמי גילון 1995 1996
9 עמי אילון 1996 2000
10 אבי דיכטר 2000 2005
11 יובל דיסקין 15 במאי 2005 15 במאי 2011
12 יורם כהן 15 במאי 2011 8 במאי 2016
13 נדב ארגמן 8 במאי 2016 13 באוקטובר 2021
14 רונן בר 13 באוקטובר 2021 15 ביוני 2025
(מ"מ) ש' 16 ביוני 2025 5 באוקטובר 2025 ממלא מקום ראש השב"כ בעת מלחמת חרבות ברזל
15 דוד זיני 5 באוקטובר 2025 מכהן

סגן ראש השירות

סגן ראש השב"כ אחראי על הפעלת הכוח בארגון.[110]

שם תקופת כהונה[111] הערות
עמוס מנור 1952–1953 לימים ראש השב"כ
יוסף הרמלין 1960–1964 לימים ראש השב"כ
אברהם אחיטוב 1964–1971 לימים ראש השב"כ
ניר ברוך 1971–1978
ראובן חזק 1981–1985
דוד רונן 1985–1987
יעקב פרי 1987–1988 לימים ראש השב"כ ושר
נחמן טל 1988–1994
גדעון עזרא 1994–1995 לימים שר
רפי טטרקה 1995–1997
ישראל חסון 1997–1999
אבי דיכטר 1999–2000 לימים ראש השב"כ ושר
יובל דיסקין 2000–2003 לימים ראש השב"כ
עופר דקל 2003–2005
יורם כהן 2005–2008 לימים ראש השב"כ
דורון וייס 2008–2010
יצחק אילן 2010–2011
נדב ארגמן 2011–2014 לימים ראש השב"כ
רוני אלשיך 2014–2015 לימים מפכ"ל המשטרה
נדב ארגמן 2015–2016 לימים ראש השב"כ
יאיר שגיא 2016–2018
רונן בר 2018–2021 לימים ראש השב"כ
מ' 2021–2024
ש' 2024–2026
נ'[112] 2026-מכהן

פרסום מידע על השב"כ

המוטו של השב"כ הוא מָגֵן וְלֹא יֵרָאֶה. ברוח מוטו זה וגם מטבע הדברים, המדינה לא מוסרת פרטים רבים על המבנה הארגוני, האנשים המנהלים אותו, וכל פרט אחר הנוגע לפעילותו. חוק שירות הביטחון הכללי קובע: "כללים, הוראות השירות, נוהלי השירות וזהות עובדי השירות והפועלים מטעמו, בעבר או בהווה, וכן פרטים אחרים בנוגע לשירות שייקבעו בתקנות, הם חסויים וגילוים או פרסומם אסור. המגלה או המפרסם מידע חסוי לפי חוק זה בלא היתר, דינו מאסר שלוש שנים". כמו כן, השב"כ הוא אחד מהגופים שאינם מחויבים לחשוף מידע מתוקף חוק חופש המידע.

עד שנת 1996 שמו של ראש השב"כ (כמו גם שמו של ראש "המוסד") היה אסור בפרסום, אף על פי שרבים ידעו את זהותו, ובהם פוליטיקאים, ראשי הצבא, עיתונאים רבים ואף ראשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. בסופו של דבר הוחלט לחשוף את שמו של ראש השב"כ כשהובן שבעידן האינטרנט, עם מעט מאמץ כל אדם המעוניין בכך יוכל לגלות את זהותו. ראש השב"כ הראשון שזהותו נחשפה באופן רשמי עם כניסתו לתפקידו הוא עמי אילון.

בשנת 2005 הושק אתר האינטרנט של השב"כ[113] וב-5 בדצמבר 2007 הוא שודרג. בעוד שבעבר עסקו תוכני האתר במידע למועמדים לגיוס, האתר המשודרג עוסק במידע על הארגון, על ההיסטוריה שלו ועל עובדיו שהלכו לעולמם.[114] האתר עוסק גם בסקירות של ריגול וטרור[115] הכוללות דוחות חודשיים ושנתיים,[116] כמו גם פרסומים על אירועים פרטניים.[117] בהמשך לשדרוג נוספו לאתר גם דפים בערבית[118] ובאנגלית.[119]

השב"כ בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה

  • ספרו של יאיר וינשטוק משנת 1997, "בלתי הפיך", מתאר מזימה חשאית של השב"כ נגד הציבור החרדי בישראל, שבה יהרסו את הציבור החרדי מבפנים באמצעות מלחמת אחים.
  • בעלילת ספרו של חיים גרינבוים, "צוואה", שיצא לאור בשנת 2005, לשב"כ מקום מרכזי.
  • שלושת ספריו של חגי טיומקין – "תיק כחול-לבן" (1992), "תיק ספקולטיבי" (1997) ו"תיק IVF" ‏(2014) – עוסקים בחקירות שמנהל השב"כ.
  • "סרק סרק" הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של חיים בוזגלו משנת 2012, שעלילתו עוסקת בניסיון של השב"כ למנוע התנקשות בראש הממשלה אריאל שרון, ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות.
  • "שומרי הסף" הוא סרט תיעודי של הבמאי דרור מורה משנת 2012, הבוחן נושאים בסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת ראותם של שישה מראשי השב"כ.
  • סדרת הטלוויזיה "תא גורדין" דרמת ריגול ישראלית משנת 2012 המגוללת את סיפורו קצין סיירת לשעבר אשר הופך בידי הוריו למרגל של הביון הרוסי, כשמנגד, בשב"כ מתחילים לחקור אודות המשפחה ואודות המעורבות עם רוסיה ופועלים לסכל אותה.
  • סדרת הטלוויזיה הישראלית "פאודה" שודרה בארבע עונות, והיא מגוללת את סיפורם של דורון קביליו, מפקד צוות מסתערבים של השב"כ וחברי צוותו.
  • סדרת הטלוויזיה הישראלית "כפולים" שודרה בשלוש עונות, שבכל אחת מהן נדרש השב"כ לפענח אירוע בעל חשיבות רבה למדינת ישראל.
  • סדרת הטלוויזיה הישראלית "בוגד" אשר במרכז הסדרה, מטוס ישראלי שהמריא מתל אביב נעלם מהרדאר ללא סיבה נראית לעין. ג'ורג'י (ליאור אשכנזי), איש שב"כ לשעבר שנפצע והתעוור, ושאשתו וילדיו הם בין נוסעי המטוס מנסה להגיע לחקר האמת לגבי היעלמות המטוס.
  • בית לחם סרט קולנוע ישראלי (2013) בבימויו של יובל אדלר שגם כתב את התסריט, יחד עם הכתב עלי ואקד, על אודות היחסים בין מפעיל לסוכן ערבי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שירות הביטחון הכללי

הערות שוליים

  1. ↑ יוסי מלמן, ‏מאז 2002 תקציבו של המוסד החל לתפוח. נראה שמגמה זאת ממשיכה ביתר שאת, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2019
  2. ↑ חוק שירות הביטחון הכללי, תשס"ב-2002, באתר www.nevo.co.il, סעיף 7, א' לחוק השב"כ
  3. ↑ חוק שירות הביטחון הכללי, תשס"ב-2002, באתר www.nevo.co.il, סעיף 4 לחוק. סעיפי משנה א', ב'.
  4. ↑ יוסי מלמן, כמה עולה למוסד להפעיל סוכן מודיעין?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
  5. ↑ צבי אלחייני, נפולת, "מעין", גיליון 2, באתר "מכונת קריאה"
  6. ↑ שירות הביטחון הכללי, באתר המפות OpenStreetMap
  7. ↑ אתר למנויים בלבד גילי כהן, בכור בדימונה או בקהילה בהוליווד: היכן משרתים בני השירות הלאומי, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  8. ↑ Page dont exist 4-V2- ישראל דיגיטלית, באתר maintenance.gov.il
  9. ↑ יעקב פרי, באתר News1 מחלקה ראשונה
  10. ↑ יוסי מלמן, השב"כ דרש שוויון. אז הוא דרש, באתר הארץ, 23 במאי 2004
  11. ↑ סרטונים עמרי אסנהיים ונעמה פרי, משימה בלתי אפשרית, באתר מאקו, 5 ביוני 2013; במקור, מתוך התוכנית "עובדה"
  12. ↑ רוני הדר ויוסי מלמן, יש עם מי לא לדבר, באתר הארץ, 12 ביולי 2006
  13. ↑ יוסי מלמן, ‏לא רק גונן שגב: כך מנסה המודיעין האיראני במשך שנים לפעול נגד ישראל, באתר מעריב אונליין, 20 ביוני 2018
  14. ^ 14.0 14.1 שב"כ במבחן: ביטחון, משפט וערכי הדמוקרטיה, באתר www.idi.org.il, ‏2020
  15. ↑ אגף הטכנולוגיה והסייבר, באתר השב"כ
  16. ^ 16.0 16.1 ממלכתיות השב"כ קריטית לשמירה על ביטחון ישראל וחירויות אזרחיה, באתר www.idi.org.il, ‏2025-08
  17. ^ 17.0 17.1 אמיר בוחבוט‏, נטולי קרדיט אך עטורי שבחים: היחידה המבצעית בשב"כ נחשפת לראשונה, באתר וואלה‏, 11 בינואר 2016
  18. ↑ אילנה דיין, פרטים חדשים על מבצע החילוץ של אורי מגידיש, באתר מאקו, 2 בנובמבר 2023
  19. ^ 19.0 19.1 ניר דבורי, כך מאתרים את "הפצצות המתקתקות" רגע לפני הפיגוע הבא, באתר N12, ‏2022-04-03
  20. ↑ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, מייסד הגנת הסייבר בארץ מזהיר: במלחמה יותקפו כל מערכות המחשוב, באתר הארץ, 9 ביוני 2013
  21. ↑ גל מור, "ישראל תתגונן מפני התקפות מהאינטרנט", באתר ynet, 12 בדצמבר 2005
  22. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  23. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  24. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  25. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  26. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  27. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  28. ↑ תפיסת הסיכול בחטיבה הסיכולית בשב"כ באמצעות צוות עבודה אינטגרטיבי, מודיעין - הלכה ומעשה" - מודיעין רב-תחומי
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 איתי זהוראי, "הביזנס של הצלת חיים": ראש חטיבת המחקר בשב"כ בראיון נדיר, באתר Forbes Israel, ‏2022-07-21
  30. ↑ יעקב פרי, "הבא להרגך", כנרת, 1999, עמ' 26
  31. ↑ תולדות שירות הביטחון הכללי, באתר השב"כ
  32. ↑ לדוגמה, יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר, כתב בספרו האוטוביוגרפי "הבא להרגך" שהתארח למשך מספר שבועות בבית סייען מוכר של השב"כ בבאקה אל-ע'רביה בשנת 1966, בשלהי תקופת הממשל הצבאי על ערביי ישראל
  33. ↑ יוסי מלמן, יש איזשהו נאום של חרושצ'וב מהוועידה, באתר הארץ, 7 במרץ 2006
  34. ^ 34.0 34.1 אתר למנויים בלבד יוסי מלמן, מתברר שהשב"כ ריגל אחרי הכנענים, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
  35. ↑ רונן ברגמן, סודות השב"כ, "ידיעות אחרונות", 23 במרץ 2007
  36. ↑ הלל כהן, ערבים טובים
  37. ↑ איתן הבר, איש הפרטים הקטנים, "ידיעות אחרונות", 3 בספטמבר 2007
  38. ↑ שמעון רומח, ‏התארגנות שב"כ לסיכול טרור בעזה בתום מלחמת ששת הימים, מבט מל"מ מאי 2024, עמ' 18
  39. ↑ יוסי מלמן ודן רביב, "מרגלים לא מושלמים", הוצאת מעריב, 1990, עמוד 162
  40. ^ 40.0 40.1 דייב בקרמן - דף זיכרון באתר האינטרנט של השב"כ
  41. ↑ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg‏, 2 ביולי 2011, "'בשב"כ הקימו יחידה מיוחדת לחבר'ה קרביים מבחוץ', משחזר רחמים. 'הביאו את דייב בקרמן ששירת במרינס האמריקאי. הוא לימד אותנו לירות באקדחים, קרבות מגע, וכל מה שצריך.'"
  42. ↑ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 194
  43. ↑ אפי מלצר וחיים בן עמי, דייב בקרמן - "הצלף מטקסס", מבט מל"מ, גיליון 36, מרץ 2004, עמ' 37, כפי שהועלה באתר פרש
  44. ↑ תקיפת מטוס אל-על בציריך (1969), מתוך אתר השב"כ
  45. ↑ פיגוע כפול בשדות התעופה בווינה וברומא (27 דצמבר 1985), מתוך אתר השב"כ
  46. ↑ יוסי חן, ‏השב"כ בלבנון – משימות מורכבות כחלק מהכוח הצבאי, הלכה למעשה, מבט מל"מ ספטמבר 2022, עמ' 34
  47. ↑ "המפגש הזה ריגש אותי מאוד", גלי צה"ל, 4.6.2007 (הקישור אינו פעיל)
  48. ↑ אבי יששכרוף, בנו של ראש החמאס בגדה היה במשך עשור הסוכן הבכיר ביותר שהפעיל השב"כ בשטחים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2010
  49. ↑ אמיר בוחבוט, נלכדו רוצחי ששון נוריאל ז"ל, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2005
  50. ↑ ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, דוח רצח השר רחבעם זאבי ז"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 ביוני 2002
  51. ↑ ברק רביד, ראש השב"כ: חמאס הגמיש תנאיו בעסקת שליט בגלל הידרדרות במצבו, באתר הארץ, 6 בפברואר 2012
  52. ↑ יהושע בריינר‏, דיסקין נפרד: "אי החזרת שליט - כישלון אישי שלי", באתר וואלה‏, 4 במאי 2011
  53. ^ 53.0 53.1 53.2 53.3 53.4 53.5 53.6 סיכום כהונת יורם כהן כראש השב"כ והפצצה שהטיל פרס, באתר www.maariv.co.il, ‏2016
  54. ↑ אתר למנויים בלבד ברק רביד, שב"כ הקים חטיבה מיוחדת לסיכול פיגועים ושיגור רקטות באזור סיני, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2013
  55. ↑ יוסי מלמן, ‏למרות הירידה בפיגועים: מגמת המפגע הבודד גורמת לדאגה גדולה באירופה, באתר מעריב אונליין, 25 בדצמבר 2017
  56. ↑ יקי אדמקר‏, ראש השב"כ: השקט מתעתע – סיכלנו השנה 400 פיגועים משמעותיים, באתר וואלה‏, 24 בדצמבר 2017
  57. ↑ יואב זיתון, שב"כ חשף: איראן גייסה סוכן פלסטיני שהקים חוליית טרור, באתר ynet, 3 בינואר 2018
  58. ↑ שב"כ: ארגון החזית העממית רימה ארגונים באירופה וקיבל מיליוני אירו שנוצלו לטרור, באתר ynet, 6 במאי 2021
  59. ↑ יואב זיתון, אליאור לוי, איתמר אייכנר, הדר גיל-עד, בתום מצוד: חוסל ביפו המחבל שביצע את הפיגוע בת"א, באתר ynet, 8 באפריל 2022,
    יואב זיתון, לירן לוי, הרים ידיים, תפס מחסה וירה 10 כדורים: כך חוסל המחבל מדיזנגוף ע"י לוחמי שב"כ | פרטים חדשים, באתר ynet, 8 באפריל 2022
  60. ↑ אור הלר, טלטלה (חיובית) בשב"כ, באתר ליברל, 11 באוקטובר 2019
  61. ^ 61.0 61.1 61.2 61.3 משה פוזיילוב, שורת כשלים הביאה לכישלון שב"כ ב-7 באוקטובר. אחד מהם גרוע מכל האחרים, באתר מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, ‏2024-07-21
  62. ↑ תקנות שעת חירום (הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020
  63. ↑ הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש, החלטה מספר 4916 של הממשלה מיום 24 במרץ 2020
    הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש וביטול החלטת ממשלה, החלטה מספר 4950 של הממשלה מיום 31 במרץ 2020
  64. ↑ בג"ץ 2109/20 עו"ד שחר בן מאיר ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־26 באפריל 2020
  65. ↑ סיכום שנת 2020, באתר השב"כ
  66. ^ 66.0 66.1 אילנאי, איתי; ברגמן, רונן (2021-09-10). "מסכימים שהשב"כ שאחרי ארגמן, הוא לא השב"כ שלפניו: מאחורי הקלעים של הקדנציה הסוערת". Ynet.
  67. ↑ איתי אילנאי, ‏תודעת שירות: מהעיוורון המודיעיני המוחלט עד גבורת הלוחמים - מה קרה לשב"כ ב־7 באוקטובר ובחודשים שלפניו?, באתר ישראל היום, 5 בדצמבר 2024
  68. ↑ יוסי יהושוע, בלילה שלפני מתקפת הפתע: ראש השב"כ הוקפץ למטה, באתר ynet, 12 באוקטובר 2023;
    אתר למנויים בלבד עמוס הראל, בצמרת הביטחונית התקבל מידע מעורר חשש ערב המתקפה, אך לא ננקטו צעדים, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2023
  69. ↑ יואב זיתון, ההקפצה של צוות "טקילה" והאובדן של שב"כ, באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
  70. ↑ שמעון כהן, בכיר שב"כ לשעבר: עבודת נמלים שבסופה נגיע לכל מחבל שהשתתף בטבח, באתר ערוץ 7, 7 בספטמבר 2025
  71. ↑ אבי יששכרוף, חפ"ק ניל"י: זה הגוף ששב"כ הקים כדי לסגור חשבון עם פעילי כוח נוחבה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2023
  72. ^ 72.0 72.1 72.2 72.3 עם אות קלון והישגים יוצאי דופן: רונן בר סיים את תפקידו, באתר www.maariv.co.il, ‏2025
  73. ↑ מאמצי שב"כ במהלך מלחמת "חרבות ברזל" - סיכום ביניים, מבט מל"מ מאי 2024, עמ' 4
  74. ↑ אור הלר, בפעולה קרקעית: שב"כ חילץ חיילת שנחטפה ע"י חמאס בשבת השחורה, באתר חדשות 13, 30 באוקטובר 2023
  75. ↑ לילך שובל, ‏הפריצה הדרמטית לדירה ו"חגורת האש" שקטלה מחבלים רבים: כך חולצו שני החטופים מלב רפיח, באתר ישראל היום, 12 בפברואר 2024
  76. ↑ בג"ץ 4668/01 ח"כ יוסי שריד וח"כ מוסי רז נ' ראש הממשלה, אריאל שרון ואהוד יתום, ניתן ב־29 בדצמבר 2001 פסקה 19
  77. ↑ בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל ושירות הביטחון הכללי, ניתן ב־6 בספטמבר 1999
  78. ↑ סמדר שמואלי, סופית: חוק השב"כ יועלה ללא סעיף הלחץ הפיזי, באתר ynet, 29 בינואר 2002
  79. ↑ יולי חרומצ'נקו, תירוש ודוברת הודיעו: בוטלה משרת איש השב"כ שמפקח על החינוך הערבי, באתר הארץ, 6 בינואר 2005; אתר למנויים בלבד גיא ליברמן, ליאור אילתי, אבא של שב"כ, באתר "ידיעות אחרונות", 3 באוקטובר 2017
  80. ↑ ניר חסון, תלונות: חוקרי שב"כ תולשים זקנים לנחקרים ומבצעים בהם מעשי סדום, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2006
  81. ↑ אליק מאור, אל"ם (מיל') מודזגברישוילי מונתה למבקרת תלונות נחקרים בשב"כ, באתר "מגפון"
  82. ↑ בג"ץ 1265/11 עותרים רבים נ' היועץ המשפטי לממשלה, סעיף י"א
  83. ↑ אתר למנויים בלבד יותם ברגר, שב"ס מנע מאסירים ביטחוניים שטענו כי עונו לפגוש רופא, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2016
  84. ↑ הודעת המדינה בתשובה לבג"ץ 1494/12, באתר הוועד נגד עינויים
  85. ↑ אתר למנויים בלבד יותם ברגר, אחרי גניזת אלף תלונות, משרד המשפטים פתח בחקירה פלילית נגד חוקר שב"כ, באתר הארץ, 25 בינואר 2018
  86. ↑ איתמר ענברי, דוח בצלם: השב"כ מענה עצירים, באתר nrg‏, 6 במאי 2007
  87. ↑ ישי מנוחין, השב"כ אותו שב"כ, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2011
  88. ↑ תחקיר של סוכנות הידיעות אסושיאייטד פרס, 10 בפברואר 2020
  89. ↑ רונן ברגמן, לחץ פיזי לא מתון, באתר ynet, 20 בנובמבר 2008
  90. ↑ לפי: יוסי מלמן, כמה עולה למוסד להפעיל סוכן מודיעין?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008, המשת"פים מקבלים בין מאות שקלים לאלפי שקלים לידיעה או למבצע
  91. ↑ עמית כהן, "השב"כ מאלץ אותנו להלשין כדי לחיות", באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2007
  92. ↑ יואב זיתון, להכיר כל פלסטיני, כל סמטה בכפר וכל חמולה. מה עובר חניך שעומד להפוך לאיש שב"כ?, באתר ynet, 14 ביוני 2015
  93. ↑ יואב לימור, ‏בלב חברון, עם רכזי השב"כ, באתר ישראל היום, 15 ביוני 2017
  94. ↑ אורן פרסיקו, מעקבי הקורונה: כך סובב השב"כ את העיתונאים על האצבע הקטנה, באתר העין השביעית, 2 באפריל 2020
  95. ↑ רונן ברגמן ועידו שברצטוך, "הכלי", מאגר המידע הסודי של השב"כ, אוסף נתונים על כל אזרחי מדינת ישראל ויודע: איפה הייתם, עם מי דיברתם, ומתי עשיתם את כל זה, באתר ynet, 25 במרץ 2020
  96. ↑ נעם רותם, מעצר ילדים, כליאה ללא משפט והפללות: הכירו את התובע הכללי בשטחים, באתר "שיחה מקומית", 22 במאי 2016
  97. ↑ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, נשלפים מהמיטה בלילות: צה"ל כלא אלפי ילדים ונערים. אלה עדויותיהם, באתר הארץ, 13 במרץ 2019
  98. ↑ שיחת רעים עם השב"כ, מגזין הכיבוש, 29 ביוני 2005
  99. ↑ שמואל בן חמו, ישראל 2006: דמוקרטיה בעירבון מוגבל, אתר מנהיגות יהודית, 30 באוגוסט 2006
  100. ↑ שי דוד ואלון בן דוד, תחקיר: מאבטחי טיסות של שב"כ מועסקים בתנאי עבדות, באתר של "רשת 13", 24 במרץ 2008 (במקור, מאתר "nana10"); עידית רוזנבלום, השב"כ לא יהיה אחראי עוד לאבטחת מטוסים ב"חכירה רטובה", אתר MoniTour
  101. ↑ שי לוי, הצצה לעולמה של החטיבה היהודית, באתר מאקו, 16 באוגוסט 2019
  102. ↑ רועי שרון, השב"כ: "כל אירועי הטרור היהודי מהשנתיים האחרונות פוענחו", באתר של "רשת 13", 20 באפריל 2016 (במקור, מאתר "nana10")
  103. ↑ "רציתי להילחם באויב ופתאום גיליתי שאני האויב", סרטון בערוץ "הקול היהודי", באתר יוטיוב (אורך: 06:39)
  104. ↑ דוד הכהן, ‏כך ניסו בשב"כ לגייס בחור ישיבה ל'מחלקה היהודית' • צפו, באתר כיכר השבת, 2 במאי 2019
  105. ↑ אלקנה שור ויפעת ארליך, זהות כפולה: סוכני החטיבה היהודית של השבכ נחשפים, באתר nrg‏
  106. ^ 106.0 106.1 חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב – 2002, באתר שב"כ
  107. ויקיטקסט חוק שירות הביטחון הכללי, באתר ויקיטקסט
  108. ↑ ועדת השרים לענייני שירות ביטחון כללי, באתר GOV.IL
  109. ↑ שב"כ במבחן: ביטחון, משפט וערכי הדמוקרטיה, באתר www.idi.org.il, ‏2020
  110. ↑ טובה צימוקי, זאת הוועדה שתאשר את מינוי המפכ"ל וראש המוסד, באתר ynet, 15 בדצמבר 2020
  111. ↑ איתמר אייכנר, תדהמה בשב"כ ממינוי נ' לסגן ראש הארגון: "הזיה, כמו למנות תא"ל למספר 2 בצבא", באתר ynet, 15 בינואר 2026
  112. ↑ חלק מצומצם מן התאריכים משוערים
  113. ↑ יואב זיתון, איתמר אייכנר, מינוי משמעותי ראשון: זיני בחר את סגנו - שלא כיהן כראש אגף בשב"כ, באתר ynet, 14 בינואר 2026;
    יוסי מלמן, אש כוחותינו: מהירי בעוטף לצמרת השב"כ, באתר העין השביעית, 27 במאי 2026
  114. ↑ ארכיון האינטרנט: אתר השב"כ
  115. ↑ אמיר בוחבוט, השב"כ נחשף ברשת, באתר nrg‏, 5 בדצמבר 2007
  116. ↑ שירות הביטחון הכללי - פורטל טרור, באתר www.shabak.gov.il
  117. ↑ דוחות חודשיים ושנתיים, באתר www.shabak.gov.il
  118. ↑ חדשות ועדכונים, באתר www.shabak.gov.il
  119. ↑ جهاز الامن العام, www.shabak.gov.il
  120. ↑ Israeli Security Agency, www.shabak.gov.il
  121. ↑ אדם רז, "חיסול ממוקד": מחקר מקיף על השב"כ שהוא למעשה עלון פרסומת שלו, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2017
קהילת המודיעין הישראלית
יחידות מודיעין בצה"ל אגף המודיעין • להק המודיעין • מספן המודיעין • מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים
משרד ראש הממשלה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים • שירות הביטחון הכללי • המטה לביטחון לאומי
משרד החוץ המרכז למחקר מדיני
משרד הביטחון הממונה על הביטחון במערכת הביטחון
משטרת ישראל אגף החקירות והמודיעין
ארגונים נוספים ועדת ראשי השירותים • המרכז למורשת המודיעין
ארגונים לשעבר נתיב (לשכת הקשר) • הלשכה לקשרי מדע • ש"י • מערך האיסוף הקרבי • משרד המודיעין
דגל ישראל
דגל ישראל
ראשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ)
איסר הראל • איזי דורות • עמוס מנור • יוסף הרמלין • אברהם אחיטוב • אברהם שלום • יוסף הרמלין • יעקב פרי • כרמי גילון • עמי אילון • אבי דיכטר • יובל דיסקין • יורם כהן • נדב ארגמן • רונן בר • ש' (ממלא מקום) • דוד זיני
משרד ראש הממשלה
ראש ראש הממשלה
יחידות ומטות לשכת ראש הממשלה • המטה לביטחון לאומי • מזכירות הממשלה • המועצה הלאומית לכלכלה • המטה הכלכלי-חברתי • מערך ההסברה הלאומי • מערך התקשורת והדוברות • מערך הגיור
יחידות סמך המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים • שירות הביטחון הכללי • הוועדה לאנרגיה אטומית • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה • מערך הסייבר הלאומי• נציבות שירות המדינה • לשכת העיתונות הממשלתית • ארכיון המדינה • לשכת הפרסום הממשלתית • רשות האסדרה
בעלי תפקידים מנכ"ל משרד ראש הממשלה • ראש סגל ראש הממשלה • מזכיר הממשלה • המזכיר הצבאי • דובר ראש הממשלה
ישראלישראל מערכת הביטחון הישראלית
משרד ראש הממשלה
גופי מטה המטה לביטחון לאומי
יחידות סמך המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים • שירות הביטחון הכללי • הוועדה לאנרגיה אטומית • מערך הסייבר הלאומי
משרד הביטחון
צבא הגנה לישראל חיל האוויר • חיל הים • זרוע היבשה
אגפים הממונה על הביטחון במערכת הביטחון • רשות חירום לאומית
המשרד לביטחון לאומי משטרת ישראל • משמר הגבול • שירות בתי הסוהר • כבאות והצלה לישראל • הרשות להגנה על עדים
הרשות השופטת משמר בתי המשפט
הכנסת משמר הכנסת
משרד המשפטים הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור
ארגונים נוספים מגן דוד אדום • איחוד הצלה

שירות הביטחון הכללי43434179Q380238

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שירות_הביטחון_הכללי&oldid=3769201"