פורטל:היישוב/הידעת?/קטעי הידעת? - 2

קטעי "הידעת?" נוספים

1 עד 100 (100%)

101 עד 200 (8%)

201 עד 300 (0%)

לקט קטעי "הידעת?"

101	קודם שנכנס הלורד הרברט סמואל לתפקידו כנציב העליון הראשון הוצגה לפניו "קבלה" האומרת: "נתקבלה מאת הגנרל סיר לואי בולס ארץ ישראל אחת". סמואל הוסיף את ראשי התיבות טל"ח, וחתם את שמו. שנים לאחר מכן, כאשר הוצעה הקבלה למכירה פומבית, זעם סמואל ואמר שהקבלה הייתה בדיחה, וערכה אינו עולה על דולר אחד. דבר זה לא מנע ממוכר הקבלה להשיג 5000 דולר תמורתה.	עריכה | תבנית | שיחה
102	דיזנגוף (מימין) וצ'רצ'יל בביקור רשמי בתל אביב 1921 ב-1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, לביקור ממלכתי בתל אביב, וראש העיר מאיר דיזנגוף החליט להרשימו. מאחר שתל אביב הייתה אז בת פחות מ-15 שנה ורחובותיה היו דלים וחפים מצמחייה, הובאו עצים בוגרים מן המושבות הסמוכות, וניטעו באופן זמני בחולות שדרות רוטשילד. צ'רצ'יל עמד נפעם מול "העיר שהתפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה העצים הקורסים אחד אחד, כאשר ילדיה הסקרנים של תל אביב טיפסו עליהם כדי לחזות בשר מקרוב. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר לו: "הקפידו להעמיק שורשיכם, שכן בלעדיהם לא תחזיקו מעמד."	עריכה | תבנית | שיחה
103	ייצור הצפלין החל רק בסוף עשור הראשון של המאה ה-20. פעמיים ביקר צפלין מגרמניה בשמי ארץ ישראל. ב-26 במרץ 1929 הגיע מצפון, עבר את חיפה, השליך חבילה ובה מכתבים על גג בתל אביב והמשיך לירושלים. ב-11 באפריל 1931 הגיע מדרום, לאחר ששט בשמי קהיר, הגיע לסיור קצר בשמי ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
104	לוחמים צ'רקסים - צפון ארץ-ישראל, 1900 ראשוני אגודת השומר אימצו את הלבוש הלאומי הגאורגי, הצ'וחה, שהיה בשימוש בקרב רבים מתושבי הקווקז ובכללם הצ'רקסים שנקראת בפיהם בשם צ'רקסקיה. הלבוש אומץ בשלמותו, כולל כובע פרווה בנוסח רוסי. השימוש בצ'וחה היה נהוג גם בקרב יהודי גאורגיה.	עריכה | תבנית | שיחה
105	נמל תל אביב מספר שנים אחר כך יום אחד הוזעק ראש אגף ה"רכש" בהגנה לנמל תל אביב, על ידי הידיעה המרעישה: ספינה עגנה בנמל, ובה 325 ארגזים ובהם תותחים. אנשי הרכש המופתעים חזרו והדגישו כי לא ידוע להם על שום משלוח שכזה שאמור להגיע, אולם כמות כזו של תותחים אינה דבר של מה-בכך, והוחלט לפרוק את הספינה. מי יודע, אולי נדיב אלמוני כל שהוא החליט להרים תרומה למאבק? לאחר שנפרקו הארגזים, נפתח הארגז הראשון, ובתוכו לא ניצב תותח, כי אם פסנתר. אנשי הרכש אשר כבר היו מנוסים בכלי נשק המוברחים בתוך מכונות כביסה, מטחנות בשר ושאר כלים כבדים פירקו את הפסנתר כדי למצוא את חלקי התותח, אולם גם לאחר שפירקו מספר פסנתרים - העלו חרס בידם. לבסוף, התברר מקור הבלבול: על גבי המשלוחים שהגיעו באותה עת לארץ לא היה מצוין כדורים, רובים ותותחים, אלא מסמרים, צינורות ופסנתרים. אלא שהפעם היו אלה פסנתרים אמיתיים, ועובדי הנמל העירניים טעו לחשוב שמדובר בשם צופן.	עריכה | תבנית | שיחה
106	מייקל קולינס ישראלים נוהגים בעת הטלת מטבע להכריז "עץ או פלי", למרות שעל מרבית מטבעות מדינת ישראל אין זכר לעץ, או ל"פלי" המסתורי. מקור המנהג הוא במטבעות המיל שהוטבעו על ידי שלטונות המנדט הבריטי, אשר בצדו האחד תמונת עץ, ובצדו השני צמד המילים "פלשתינה (א"י)".	עריכה | תבנית | שיחה
107	מצוקת הדיור בתקופת היישוב, הביאה לכך שלמבני מגורים שיועדו לזוג, צורף לעיתים גם שותף שלישי. שותף זה כונה הפרימוס על שם סוג של כירה ניידת שהיה פופולרי באותה התקופה. אין לדעת אם הכינוי נוצר אם משום שהדייר היווה מטרד כמו רעש הפרימוס, או משום שבנוכחותו נוצרה יחידה של שלושה, כמו הפרימוס בעל שלוש הרגליים.	עריכה | תבנית | שיחה
108	בפרשת הסרג'נטים שהתרחשה ב-1947, חטפו אנשי האצ"ל שני סרג'נטים בריטיים ומאוחר יותר אף הוציאו אותם להורג בתלייה, כתגובה להוצאה להורג של שלושה מחבריהם. בשנת 1981, יותר משלושים שנה לאחר האירוע, התברר שאחד התלויים בפרשה, קליפורד מרטין, היה יהודי על פי ההלכה. אמו, פרננדה, הייתה בת למשפחה יהודית שמוצאה מקהיר. ההנחה המקובלת שאנשי המחתרת לא ידעו עובדה זו, ועל פי הדוקטרינה של מפקד הארגון, מנחם בגין, שהדגיש בתקופת הסזון: "לא נרים יד איש באחיו!", סביר להניח שמרטין לא היה מוצא להורג.	עריכה | תבנית | שיחה
109	בשנת 1942 פרסמו מוסדות היישוב צו גיוס כללי לפלמ"ח או לצבא הבריטי, לכל הגברים בלי ילדים, מגיל 17 עד גיל 45. בצו נכלל סעיף הפוטר את תלמידי בית הספר הלומדים לבגרויות מגיוס. הסעיף יצר תחושת הפליה בקרב חברי הנוער העובד שחויבו לעזוב את מקומות עבודתם ולהתגייס, בעוד חבריהם בני אותו גיל נשארו ללמוד. בשנת 1943, כתבה קבוצת תלמידים, חברי תנועות הנוער הצופים והמחנות העולים כרוז הקורא לנוער לפעול בניגוד להחלטת המוסדות, לעזוב את לימודיהם ולהתגייס. הכרוז קרא גם למוסדות היישוב להסיר את הסעיף המפלה מצו הגיוס. הכרוז נודע בשם "מכתב השמיניות".	עריכה | תבנית | שיחה
110	אקליפטוס בערבית, עץ האקליפטוס מכונה "שג'אראת אל כינא", דהיינו, עץ הכינין, בשל התפישה השגויה, לפיה תרופה מפורסמת הזו, להקלת תסמיני המלריה, מופקת מעצי אקליפטוס. במציאות, הכינין מופק מקליפת עץ הצ'ינצ'אה הדרום אמריקני, ולא מהאקליפטוס, שמוצאו מאוסטרליה. כינוי ערבי אחר לאקליפטוס הוא "שג'אראת אל יהוד", דהיינו, עץ היהודים. כינוי זה דווקא מוצדק, משום שבשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל אכן נטעו הרבה עצי אקליפטוס סביב מושבותיהם. אם כי גם לכינוי זה יש קשר, הן למלריה והן לתפישה שגויה. נוטעי האקליפטוסים, כמו אנשי המדע בני תקופתם, ידעו שיש קשר בין ביצות לבין מלריה. אך הם חשבו, שסירחון הביצות הוא גורם המחלה, כפי שהשתקף בשם המחלה עצמו, שפירושו באיטלקית הוא "אוויר רע". נוטעי האקליפטוסים חשבו, שהעץ יטהר את האוויר וגם ייבש את הביצה. בסופו של דבר התברר, שלאקליפטוסים השפעה זניחה על ייבוש הביצות, וגורם המלריה הוא טפיל חד תאי (פרוטיסטי) מסוג פלסמודיום, המועבר בעקיצות יתושות האנופלס, המטילות ביצים בביצות.	עריכה | תבנית | שיחה
111	הכנסייה ומגדל הפעמונים של בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים בעשורים האחרונים, קופות החולים מנהלות תחרות על לבו וכיסו של צרכן שירותי הבריאות הישראלי. מצב זה אינו לגמרי חדש. למעשה, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, המצב היה קיצוני בהרבה. עם היציאה מן החומות, הרחוב היוקרתי בירושלים היה רחוב הנביאים. ודווקא ברחוב זה, התמקמו שמונה בתי חולים, ולצדן מרפאות קטנות, שהתחרו זה בזה, בטיפול ואשפוז חולי אוכלוסייתה הקטנה של העיר. אלא שבניגוד לימנו, הקרב בין מוסדות הרפואה לא היה על כספו של המטופל. אחדים ממוסדות אלו אפילו הציעו שירות חינם. הקרב היה על נשמת המטופל. חלק נכבד ממוסדות הרפואה מומן בידי המיסיון, והצוות הרפואי בו ניסה לפתות את היהודים והמוסלמים להמיר את דתם. המוסדות האחרים קמו כדי לתת למטופלים ברירה רוחנית, יותר מאשר ברירה בריאותית.	עריכה | תבנית | שיחה
112	מטמון נחל משמר - ראש אלה – מוזיאון הכט (העתק).JPG פסח בר אדון היה מן הדמויות יוצאות הדופן בימי היישוב. הוא היה בן למשפחה חרדית מפולין שעלה לארץ ישראל בגיל 17. שימש כרועה צאן, חקר את חיי הבדואים ושימש כפעיל בהגנה. לאחר קום המדינה היה לסופר וארכאולוג שגילה בין השאר את מערת המטמון בנחל משמר. בשנת 1929, בעת מאורעות תרפ"ט, שהה בירושלים על מנת לארגן את ההגנה היהודית בעיר. באחת הפעמים בהן חיפשו הבריטים נשק בלתי חוקי הסתירה אחת משכנותיו את אקדחו מתחת למזרן מיטתו של בנה בן השלוש. הילד נבהל מהשוטרים ומילא בצרחותיו את הבית והבריטים ויתרו על החיפוש. שמו של הילד היה רחבעם זאבי.	עריכה | תבנית | שיחה
113	יואל מוישה סולומון. המושבה העברית, פתח תקווה, הוקמה בשנת תרל"ח (1878) על ידי קבוצת יהודים בני היישוב הישן מירושלים. בשנת תרל"ו נודע לעסקנים מירושלים, שאדמות הכפר אומלבס עומדות למכירה. דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר וזרח ברנט סיירו בנחלה, ושקלו לקנות את כולה. אולם כאשר הגיעו לכפר אומלבס עצמו, הם הזדעזעו ממראה הפלאחים ה"דוויים חסמומים וצהובי הפנים". סלומון נשאר לישון בכפר בעוד שאר הסיירים רכבו ליפו, והביאו את הרופא היווני, ד"ר מזארקי. במשך שלושה ימים ניהל סלומון חקירות, ונודע לו, שהסיבות למחלות של תושבי הכפר היו מי הירקון, שאליהם היו מושלכות נבלות צאן ובקר, והביצות הסמוכות לכפר. הרופא פסק, שמשום שאין ציפורים במקום, "רע ומושחת הוא אוויר המקום הזה". אולם למרות הכול החליטו הירושלמים לקנות את האדמות, כפי שמתועד בבלדה על יואל משה סלומון.	עריכה | תבנית | שיחה
114	פלמחניקים בהופעת הצ'יזבטרון. אחד מכינויי המחלקה הערבית של הפלמ"ח היה "מסתערבים", ובניגוד לתפישה השגויה המקובלת, הכינוי אינו הלחם המילים "מסתערים" ו"ערבים". מחלקה זו כלל לא עסקה בהסתערויות, אלא בריגול. ״מִסתערובּין״, בערבית, משמעותו "מתחזים לערבים" – השורש הוא ע.ר.ב והבניין דומה לבניין השתפעל (إِسْتَفْعَلَ). מחלקה אחרת של הפלמ"ח, ששמה שאול מערבית הייתה הצ'יזבטרון. "כזב/שקר" בערבית זה כַּאדִ'בּ (كاذب), ובריבוי – כִּדְ'בַּאת (كِذْبَات). תת-קבוצה קטנה מערביי ישראל מבטאת בערבית מדוברת, את האות כ"ף, בתחילת מילים, כמו צ', ומכאן "צ'יזבת" או "צ'יזבט".	עריכה | תבנית | שיחה
115	האונייה "יציאת אירופה תש"ז" ("אקסודוס") סיום מלחמת העולם השנייה השאיר מאות אלפי פליטים יהודים באירופה, שהשתוקקו לעלות לארץ ישראל. אולם שלטונות המנדט הבריטי התנגדו לעלייה היהודית. לכן היישוב נאלץ להביא את העולים בספינות חשאיות. בתגובה, הבריטים הגבירו את השמירה על חופי הארץ וגירשו עולים לא חוקיים לקפריסין. אחרי שהחוליה לחבלה ימית של הפלמ"ח הטביעה שתי משחתות בריטיות במוקשים ימיים, הספנים הבריטים הפעילו תרגולות התגוננות מצוללנים. כשאוניית המעפילים אקסודוס הגיעה אל מול חופי הארץ, ועיני כל העולם היו נשואות אליה, בן-גוריון לא אישר לפלמ"ח לירות טורפדו במשחתות שגרשו אותה, מפחד להסלמה ביחסים עם הבריטים. החוליה חיבלה במשחתות, כשאלו עגנו במצרים ובקפריסין, אך היה קשה להתמיד בזה. לכן החליט הפלמ"ח לפגוע במסוף תדלוק המשחתות, בנמל חיפה. אולם הבריטים סיכלו פעולה זו.	עריכה | תבנית | שיחה
116	שלט רחוב על שם הבנק, ביפו בסוף המאה ה-19, מלווי הכספים בארץ ישראל היו בעיקר גברים אלימים או כאלו, שיכלו לשחד את החייליי הצבא הטורקי, כדי שיגבו את חובם בכוח הזרוע. ובהתאם לשיטות גביה מסוכנות ויקרות אלו, הריבית על ההלוואות הייתה חמישים אחוז. ב-1902 נוסד אַפַּ"ק, לימים בנק אנגלו-פלשתינה, לימים בנק לאומי. מנהלו הראשון, זלמן ליבוטין, יסד אגודות הלוואה וחיסכון, שנתנו הלוואות בריבית נמוכה למי שנהגו לחסוך כסף בבנק. ליבוטין הנהיג גם את עקרון שלושת ה-C במתן הלוואות – Capital, Character, Capacity – הערכת רכוש ניתן למשכון, אופיו של הלווה, ויכולת החזרתו מבחינת תזמון רווחיו. את העקרונות האלו הוא הפעיל גם על המושל העות'מאני של ירושלים, בעל מוסר התשלומים הירוד, כשאישר לו רק הלוואה קטנה, ובשעבוד כל הכנסות המס ממחוז חברון. פקיד מהבנק נסע לחברון וגבה את המיסים מהרועים, כהחזר להלוואה. עם פתיחת "הבנק העות'מאני" בירושלים, התחמק ליבוטין ממתן הלוואות נוספות לאותו מושל, בטיעון "אין לנו להיכנס לגבולי עסקי הבנק הזה".	עריכה | תבנית | שיחה
117	דרך שבע האחיות, בצילום משנת 1948 (כיום רחוב שבע האחיות במבשרת עילית) עם קום מדינת ישראל כביש ירושלים-תל אביב היה כל כך מפותל, עד שהוא עבר דרך הרחוב הראשי של אבו גוש ודרך רחוב שבע האחיות שבמוצא עילית (בתמונה).	עריכה | תבנית | שיחה
118	מגדל השעון ותוספות אחרות בשער יפו 1908-1918 בשנת 1902, האימפריה העות'מאנית הקימה מגדלי שעון במספר ערים בארץ ישראל, לציון 25 שנה לשלטון הסולטאן, עבדול חמיד השני. אולם בירושלים היא הקימה מגדל כזה רק ב-1907 – על שער יפו (בתמונה). בסיס המגדל הירושלמי היה ריבועי, ובראשו נקבעו ארבעה שעונים, שפנו לארבע רוחות השמים. השעון המערבי והמזרחי הציגו את השעה באופן המקובל כיום ("שעה אירופית"), בעוד ששני השעונים האחרים הציגו את השעה בשיטה העות'מאנית (שיטת השעות הזמניות). מעל השעונים הוצבו פעמון, סהר וכוכב. עם תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אנשי ציבור ואמנים הפעילו לחץ לפירוק מגדל השעון שעל שער יפו, בטענה שהוא מכוער ולא מתאים לחומות ירושלים. אחד מהאישים האלו היה בוריס שץ, שהבריטים פרקו לו את ביתן בצלאל, בדיוק בטיעון זה. ב-1922, מגדל שעון זה, אכן פורק. אם כי הבריטים הצמידו לשער יפו תא טלפון אדום, בסגנון לונדוני, ובלחץ מכובדים ערבים, הם בנו מגדל השעון חדש, בקרבת החומה, שפורק רק ב-1934. ב-2004 הנפיק השירות הבולאי הישראלי סדרת בולים בשם "מגדלי שעון עות'מאניים בישראל", שכללה בול של מגדל השעון הירושלמי, שפורק כי נחשב למכוער.	עריכה | תבנית | שיחה
119	Click to Shrink Back Click to Enlarge שער יפו, בערך ב-1910 הצילום שמימין מתעד את צדו המזרחי של שער יפו, בירושלים, בערך בשנת 1910, בעת שניצב עליו מגדל שעון. למרבה ההפתעה, ברגע הצילום, לוחו הצפון-מזרחי של השעון הורה את השעה ארבע, בעת שצידו הדרום-מזרחי של המגדל הואר באור יום מלא. זאת למרות, שבשעה ארבע אחרי הצהריים, צד זה של כל בניין בארץ ישראל מצוי בצל, ובשעה ארבע לפנות בוקר, שוררת בארץ חשכת לילה, או ששוררים בה דמדומי בוקר / צפרירים. יתרה מזאת, כשמגדילים את הצילום רואים כי שבשונה מלוחו הצפון-מזרחי של השעון, לוחו הדרום-מזרחי הורה את השעה עשר. הצילום אינו מתעד תקלה טכנית. כל אחד מהלוחות הורה את מדידתו של זמן ירושלים בשיטה אחרת. בלוח הצפון-מזרחי נראות השעות הזמניות. בשיטת השעות הזמינות, שעות הזריחה והשקיעה ושעת כל תפילה יהודית ומוסלמית אינן משתנות מיום ליום. אם פעמון המגדל תוזמן עם הלוח הצפון-מזרחי, ייתכן שאחד מצלצוליו, כל ערב שבת, שימש כמעין צפירת שבת.	עריכה | תבנית | שיחה
120	פרח הרודודנדרון השימוש המתועד הקדום ביותר של לוחמה ביולוגית נגד בני אדם היה כנראה השימוש בדבש שמופק מאחד משני מינים של פרח בשם רודודנדרון. אכילה מדבש זה יכולה לגרום להזיות ושלשולים, ואף להביא למוות. בשני מקרים שונים שבהם פלשו צבאות זרים לאזור פונטוס, שבו גדלו מינים אלה, האוכלוסייה המקומית מיקמה כוורות קטלניות במקומות נוחים, הניחה לחיילים הרעבים לשדוד את הדבש, ובכך הביאה לסיום הפלישה.	עריכה | תבנית | שיחה

בחזרה לפורטל

קטעי "הידעת?" נוספים

1 עד 100 (100%)

101 עד 200 (8%)

201 עד 300 (0%)