מלטה
לחצו כדי להקטין חזרה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מוטו לאומי | אין | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המנון לאומי | המנון מלטה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משטר | רפובליקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש המדינה | נשיא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שפה רשמית | מלטזית ואנגלית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עיר בירה | ולטה 35°54′16″N 14°31′32″E / 35.90444°N 14.52556°E | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יבשת | אירופה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
העיר הגדולה ביותר | בירקירקארה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שטח יבשתי[2] | 316 קמ"ר (212 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אחוז שטח המים | זניח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אזור זמן | UTC +1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- עצמאות - תאריך |
מהממלכה המאוחדת 21 בספטמבר 1964 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בדצמבר 2024) | 542,030 נפש (173 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צפיפות | 1,715.28 נפש לקמ"ר (8 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דת | נצרות קתולית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג[4] (2023) | 20,957 מיליון $ (119 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג לנפש | 38,664$ (37 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד הפיתוח האנושי[5] (2022) | 0.915 (25 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטבע | אירו[1] (EUR) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סיומת אינטרנט | mt | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קידומת בין־לאומית | 356 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת מלטה רגילה) |
רפובליקת מלטה (במלטזית: Repubblika ta' Malta, באנגלית: Republic of Malta) היא מדינה קטנה המורכבת ממספר איים הממוקמת במרכז הים התיכון מדרום לאיטליה. עקב מיקומם האסטרטגי של האיים הם נכבשו שוב ושוב במהלך ההיסטוריה, אך מאז 1964 מלטה היא מדינה עצמאית החברה באיחוד האירופי.
היסטוריה
- ערך מורחב – היסטוריה של מלטה
פרהיסטוריה
מלטה הייתה מיושבת כבר בתקופה עתיקה. כך על פי כלי חרס מהתקופה ההיא שנמצאו על ידי ארכאולוגים במקדשי סקורבה (Skorba Temples) ומעוררים את הסברה שהאיים המלטזיים יושבו בראשונה כבר אז, כנראה על ידי הסיקאנים (Sicani), ציידים וחקלאים בני תקופת האבן שהגיעו מסיציליה. הכחדתם של ההיפופוטמים הגמדים והפילים הגמדים נקשרה להופעתם של בני האדם במלטה. יישובים חקלאיים פריהיסטוריים המתוארכים לתקופה הניאוליטית הקדומה התגלו בשטחים פתוחים וגם במערות, כמו בגהאר דאלאם (Gahar Dalam). הסיקאנים גידלו דגנים ומיקנה. הם סגדו לאלה שראו אותה כבעלת הפריון, שדמותה מיוצגת בצלמיות מלטזיות פריהיסטוריות, הדומות לאלו שנמצאו בתרבויות ים-תיכוניות אחרות, כמו ונוס מווילדרדורף (Venus of Willdendorf). כלי חרס דומים נמצאו באגריג'נטו בסיציליה.
מבנים מגליתיים הוקמו משנת 3,600 עד 2,500 לפנה"ס.
יישוב פרה-היסטורי גדול היה במקום עד הגעת הפיניקים, שקראו לאיים "מלט" (malat, פיניקית: "נמל בטוח").
העת העתיקה
בשנת 400 לפנה"ס בקירוב נכבשו האיים על ידי קרתגו. סוחרים פניקיים, שעברו באי בדרכם ממזרח הים התיכון לקורנוול, התיישבו באי בעיקר באזור מדינה והעיר רבאט וקראו למקום מאלט. רומאים, שהתיישבו במדינה מאוחר יותר קראו לאי מליטה. בתקופת המלחמות הפוניות (264 – 146 לפנה"ס) עברה מלטה לידי הרומאים, נכבשה בשנית על ידי קרתגו וחזרה שוב לשלטון רומא, כחלק מהפרובינציה של סיציליה. השפעת התרבות הפיניקית נותרה עוד זמן רב באי, בעיקר בשפה, כפי שמעידות המצבות של מלקרת (Cippi of Melqart).
במאה הראשונה לפנה"ס נזכרה מלטה בנאומיהם של קיקרו, פליניוס הזקן ודיודורוס סיקולוס. האחרון ציין את איכותם של הנמלים, עושרם של התושבים ואיכותם של מוצרי הטקסטיל של האי. במאה השנייה לספירה העלה הקיסר אדריאנוס את מלטה למעמד של מוניקיפיום - עיר חופשית. ענייני האי נוהלו על ידי ארבעה פקידים וסנאט עירוני. פרוקורטור רומאי שישב בעיר מדינה ייצג את הפרוקונסול של סיציליה.
לפי מעשי השליחים, פאולוס ולוקאס, מפיצי האמונה הנוצרית, נסחפו לאי מלטא. פאולוס נשאר באי שלושה חודשים והטיף לנצרות. מקובל לטעון שהכוונה היא לאי מלטה. האירוע מתוארך לסביבות 58 לספירה.
אחרי חלוקת האימפריה הרומית ב-395 נשארו סיציליה ומלטה תחת שלטון האימפריה הרומית המערבית. לאחר כמה פלישות של הוונדלים ושל האוסטרוגותים, נכבש האי על יד בליזריוס הביזנטי, בדרכו לכבוש את הממלכה הוונדלית בצפון אפריקה. מלטה נשארה תחת שלטון ביזנץ עד 870.
ימי הביניים
בשנת 870 כבשו את האיים הערבים מידי האימפריה הביזנטית.
בשנת 1091 כבשו הנורמנים את מלטה וסיפחו אותה לממלכה שהקימו בסיציליה. על פי המיתוס המקומי רוג'ר הראשון, כובש האי, העניק לתושביו הנוצרים את דגלו כתודה על שנלחמו למענו. צבעי האדום לבן בדגל מלטה הנוכחי הם מחווה למיתוס זה. לאחר הכיבוש הנורמני נוצרה האצולה המלטזית. עד היום קיימת באיים שיטת תוארי אצולה הכוללת שימוש ב-32 תארים. מלטה הייתה לחלק ממלכות סיציליה שהקיפה גם את המחצית הדרומית של חצי האי האיטלקי. הכנסייה הקתולית הוכרה כדת המדינה והייתה כפופה לבישופות פלרמו. בניינים בסגנון הנורמני נבנו באי, בעיקר בבירה העתיקה מדינה. בין השנים 1194–1266 הייתה מלטה חלק מהאימפריה הרומית ה"קדושה" תחת שלטון שושלת הוהנשטאופן. התרבות והדת האירופאיות העמיקו את חותמן במלטה, אך הבסיס הכלכלי המסחרי שלה הידרדר והאי תיפקד בעיקר כבסיס חיל משמר מבוצר. ב-1224 היה גירוש המוני של ערבים מהאי, ובמקומם יושבו נוצרים מסילנו שבחבל אברוזו באיטליה. ב-1249 ציווה הקיסר פרידריך השני על גירוש של כל המוסלמים ממלטה או על התנצרותם. תקופה קצרה נשלט האי על ידי בית אנז'ו, שבזז את האי גוזו תוך כדי מלחמתו ברפובליקה של גינואה.
במאה ה-16 הפכה מלטה למוקד חשוב במאבק על השליטה בים התיכון בעקבות בואם של האבירים ההוספיטלרים מרודוס למלטה. קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", שהבין את חשיבותם של האבירים כחסם בפני ההתפשטות העות'מאנית, העניק להם שליטה על מלטה בשנת 1530 בתמורה סמלית של תשלום בז מלטזי אחד מדי שנה. האבירים נודעו מאז בשם "האבירים של מלטה".
בעקבות עיסוקם של האבירים בשוד ספינות עות'מאניות, יצאו העות'מאנים בשנת 1565 להתקפה על בסיסם עם כוח שכלל כמה עשרות אלפי חיילים. האבירים הזעיקו תגבורת מאירופה ובעזרתה הצליחו להדוף את העות'מאנים והמצור העות'מאני כשל. כדי שלא להודות בכישלון דיווחו מפקדי הצבא לסולטאן כי "מאלטה יוק" - מלטה לא קיימת (לא מצאנו אותה)[6].
אחרי המצור המשיכו ההוספיטלרים לבנות מבצרים באי והקימו את העיר ואלטה – שנקראה על שמו של הגראנד מאסטר של המסדר ז'אן דה ואלט. בואלטה ובערים החדשות נבנו ארמונות וכנסיות מפוארות, מוסדות חינוך ובתי חולים. בשנת 1675 מתו כ-11.000 איש מתוך אוכלוסייה של כ-60.000 כתוצאה ממגפה.
העת החדשה
שלטון האבירים הגיע לקיצו עם כיבוש האיים על ידי נפוליאון בשנת 1798. כאשר גילו תושבי מלטה כי הצרפתים בוזזים את אוצרות הכנסייה, התארגנו אבירי מסדר סיינט ג'והן בפיקודו של דון מיקיל (Dun Mikiel Xerri) כנגד הצרפתים והמרד המלטזי פרץ ב-2 בספטמבר 1798. מקום כינוסם של המורדים היה במבצרי מלטה המבודדים, שם, עקב מחסור באספקת מזון או תרופות החלו להדלדל שורותיהם. דון מיקיל ניסה, יחד עם עוד כ-50 מאנשיו לפרוץ את המצור הצרפתי, אולם נתפס והוצא להורג.
בשנת 1800 כבשו הבריטים את האיים מידי הצרפתים וכחלק מהסכם פריז של 1814, עברה מלטה רשמית לשלטון האימפריה הבריטית. האיים שימשו כמפקדת הצי הבריטי בים התיכון (עד שנת 1937).
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה למלטה תפקיד חשוב עקב קרבתה לקווי האספקה הגרמניים. על גילוי אומץ הלב בשעת המצור על מלטה, הוענק לאי כולו עיטור גבורה - צלב ג'ורג' (George Cross), אשר מופיע בסמל ובדגל המדינה. גרמניה ואיטליה הכינו בשנת 1942 תוכנית מפורטת לפלישה למלטה ("מבצע הרקולס"), אך היא לא הוצאה לפועל.
אחרי מלחמת העולם השנייה התמודדה מלטה עם קשיים כלכליים. כלכלת מלטה התבססה במידה רבה על עבודה עבור הבסיס הימי הבריטי באי[7]. קיצוצים בתקציב הביטחון של בריטניה הביאו לפיטורים במלטה, ומנהיגי האיים הביעו אכזבה מאי התמיכה של ממשלת בריטניה ובעקבות זאת, דרשו מנהיגי האי עצמאות[8]. באוגוסט 1962, בקשה ממשלת מלטה מבריטניה להעניק לאי עצמאות בהקדם האפשרי[9].
בשנת 1964 הוענקה למלטה עצמאות מהאימפריה הבריטית, וחוקת 1964 העמידה את אליזבת השנייה כראש המדינה ומינתה מושל כנציג המלכה באיים. בשנת 1973 הפכה מלטה לרפובליקה החברה בחבר העמים הבריטי ולה נשיא כראש המדינה. מלטה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004.
פוליטיקה
הנשיא נבחר על ידי הפרלמנט וממנה את ראש הממשלה, מנהיג המפלגה שזכתה ברוב המושבים בפרלמנט (בדומה לשיטה הישראלית). הפרלמנט של מלטה מורכב מבית אחד בלבד. הנשיא, בהמלצת ראש הממשלה ממנה את השרים לכל משרדי הממשלה. כל שרי הממשלה חייבים להיות חברי הפרלמנט. הבחירות נערכות מדי 5 שנים.
משנת 1993 מלטה מחולקת ל-68 מועצות מקומיות.
כלכלה
המשאבים העיקריים של מלטה הם הוא אבן הגיר, מיקום גאוגרפי נח וכוח עבודה יצרני. מלטה מייצרת רק כ-20% מהמזון שלה, יש לה מקורות מים מוגבלים ואין לה מקורות אנרגיה טבעיים. כלכלתה תלויה בסחר הזר (משמשת כנקודת מעגן לספינות מטען), בייצור (בעיקר אלקטרוניקה וטקסטיל) ובתיירות. במלטה יש חברות פרטיות אשר נמצאות בפיקוח ממשלתי ושווקים ליברליים. מלטה ותוניסיה דנות בשימוש מסחרי הדדי במים הטריטוריאליים שבין שתי המדינות.
גאוגרפיה
מלטה מורכבת מארכיפלג במרכז הים התיכון בערך 93 ק"מ דרומית לסיציליה, שממנה היא מופרדת על ידי תעלת מלטה (אנ'). רק שלושת האיים הגדולים (מלטה, גוזו וקומינו) מיושבים בקביעות.
המפרצים הרבים מאפשרים נמלים טובים. פני השטח בתוך האיים, המיושבים בצפיפות מתאפיינים בגבעות נמוכות. הנקודה הגבוהה ביותר היא טה'דמיירק אשר נמצאת באי מלטה.
האי הראשי והגדול מבין השלושה הוא מלטה, בו שוכנת רוב האוכלוסייה והבירה - ואלטה.
האי השני בגודלו הוא גוזו ובירתו - ויקטוריה.
האי השלישי בגודלו - קומינו, קטן משמעותית מהאחרים, חסר כבישים סלולים ובשטחו מלון בודד.
האקלים המקומי הוא ים תיכוני.
דמוגרפיה
מלטה היא אחת המדינות הצפופות בעולם עם בערך 1,250 תושבים על קמ"ר. מקור רוב האוכלוסייה הוא ערבי, בריטי, איטלקי, ופיניקי. רוב התושבים הזרים במלטה הם בני הלאום הבריטי. ישנה קהילה מוסלמית בת 2,500 נפש, ורבים מהם נשואים לבני האי המקוריים.
הדת הרשמית במדינה היא הנצרות הקתולית, אך עם זאת יש חופש פולחן לבני כל הדתות. במלטה שתי שפות רשמיות - מלטזית (שפה שמית) ואנגלית, אך גם איטלקית מדוברת בפי רוב התושבים.
מלטה הייתה למדינה האחרונה באיחוד האירופאי שלא התירה גירושין, עד לעריכת משאל עם במאי 2011 בו מרבית האזרחים הצביעו בעד גירושין. תוצאות המשאל התקבלו על ידי הממשל המלטזי[10].
תרבות
האיים מלטה וגוזו היו נתונים להשפעות תרבותיות שונות, והדבר ניכר בתרבותם של תושבי שני האיים. כמעט כל התושבים הם נוצרים קתולים, ומנהגיהם הדתיים דומים למנהגים המקובלים בדרום איטליה. החגים שנקבעו בכנסייה הקתולית לזכר קדושים או לזכר מסורות המקובלות בקרב נוצרים קתולים מורגשים במלטה ובגוזו יותר מאשר בקהילות קתוליות אחרות. חלק גדול מהחגים האלה מוכרים כימי שבתון ברפובליקה של מלטה, והם נחגגים בתהלוכות או בעצרות גדולות. ברחובות הערים מוצבים פסלי איקונין, ומקומות שבהם ביקר האפיפיור מסומנים בכתובות. עד לשנות ה-70 של המאה ה-19 הייתה מאוד מקובלת קבורה בכנסיות. במטרה להפסיק מנהג זה, המושל הבריטי נתן הוראה להקים בית העלמין חדש - בית קברות אדולוראטה שפעיל עד היום.
השפה המלטזית (מכונה גם מלטזית) התפתחה מניב צפון-אפריקני של השפה הערבית, אולם עקב השפעה חזקה של שפות אירופיות, בפרט איטלקית בניב של סיציליה ואנגלית בריטית, היא התרחקה במידה רבה מן הערבית. עדיין יש לה מאפיינים מובהקים של שפה שמית, אולם הפונולוגיה שלה שונה מהפונולוגיה הערבית, והיא משופעת במילים שאולות מאיטלקית ומאנגלית. השפה המלטזית נכתבת באותיות לטיניות בשיטה שהתפתחה משיטת הכתיב האיטלקי. הכתיב פונטי בדרך-כלל, אולם עדיין יש ייצוג בכתב לעיצורים לועיים שכמעט נעלמו בהגייתם של רוב התושבים. יש הבדלים בין לשונם של תושבי האי מלטה לבין תושבי האי גוזו, כשהניב של גוזו נוטה להיות שמרני יותר, בעוד הניב של מלטה מושפע יותר מהשפות האירופיות. מונחים ושמות מעולם הדת שאולים מאיטלקית, והם שונים מאוד מאלה המקובלים בקרב הערבים הנוצרים. מונחים מתחום האדמיניסטרציה והמדע שאולים בדרך-כלל מאיטלקית או מאנגלית. רוב המלטזים מדברים אנגלית ואיטלקית כשפות זרות. השפה האנגלית נחשבת שפה רשמית בצד השפה המלטזית. המלטזים נוטים בדרך-כלל להצניע את הקשר של שפתם לשפה הערבית, ומעדיפים לראות בה שפה שמית עצמאית. לפעמים מוצגת השפה המלטזית כגלגול של השפה הפונית, ניב של השפה הפיניקית שדובר בקרתגו, אולם אין לדעה זו תימוכין בבלשנות ההיסטורית.
השפעת השלטון הבריטי במלטה ניכרת במאפיינים שונים של האדמיניסטרציה, התחבורה ועוד. השפה האנגלית מוכרת כשפה רשמית בצד השפה המלטזית, והיא נלמדת בבתי הספר. המלטזים נוהגים בצד שמאל של הכביש, כמקובל באנגליה ובמושבות בריטיות לשעבר. צלב ג'ורג', עיטור הכבוד הגבוה ביותר שמעניק מלך בריטניה לאזרחים שגילו גבורה ואבירות, מופיע על דגל מלטה כזכר להענקת העיטור לתושבי מלטה מאת המלך ג'ורג' השישי על הגבורה שגילו במלחמת העולם השנייה. אף כי בתרבותם של תושבי מלטה וגוזו ניכרת השפעה איטלקית חזקה, התרבות הבריטית אינה זרה להם, כך שמבקרים בריטים מרגישים בדרך-כלל נוח יותר במלטה מאשר בדרום איטליה.
יהדות מלטה
היהודים הראשונים שישבו במלטה התיישבו בה כבר במהלך שלטון האימפריה הרומית באי, ואפשר שעוד מימי הפיניקים. נוכחות יהודית רציפה התקיימה באי תחת שלטון הביזנטים, הערבים, וממלכת סיציליה ששלטה באי מהמאה ה-11, ותחת שלטונה פרחה הקהילה. כאשר אוחדה ממלכת סיציליה עם ממלכת אראגון, השתנה לרעה היחס ליהודים, והם גורשו במסגרת גירוש ספרד ב-1492.
יהודים מטורקיה וממקומות אחרים שנפלו בשבי האבירים ההוספיטלרים ששלטו באי מ-1530 עד 1798, ולא הצליחו לפדותם, הקימו במלטה קהילה יהודית חדשה. האי נפתח להתיישבות חופשית של יהודים לאחר כיבושו בידי נפוליאון וסילוק האבירים ב-1798. בתקופת השלטון הבריטי באי, שהחלה עם גירוש הצרפתים ב-1800, החלה הגירה מצומצמת של יהודים למלטה מיהדות איטליה ומיהדות בריטניה, אך הקהילה לא מנתה מעולם יותר מכמה עשרות אנשים ולא תמיד היה בה רב. מספר מצומצם של יהודים היגרו ממלטה ללוב. במהלך מלחמת העולם השנייה גורשו כ-400 יהודים עם נתינות בריטית מלוב לאיטליה מה שמעיד על כך שיהודים אלו היגרו ממלטה שהייתה אז תחת שלטון בריטי ללוב. במהלך מלחמת העולם השנייה יהודי מלטה לא נפגעו שכן הפלישה שתוכננה אליה על ידי מדינות הציר לא יצאה מעולם אל הפועל. כמה יהודים מגרמניה אף מצאו באי מקלט בשנות השלושים.
ב-1979 נהרס בית הכנסת הישן של הקהילה בבירה ולטה, ובינואר 2000 נחנך בית כנסת חדש. כיום חיים במלטה כ-1,000 יהודים.[דרוש מקור]
ב-2013 הוקם במלטה "בית חב"ד", על ידי הרב חיים שלום והרבנית חיה מושקא סגל. מרכז חב"ד מלטה מפעיל את "לחיים", המסעדה הכשרה למהדרין היחידה בכל מלטה.
לקריאה נוספת
- רוברטס, לסלי. ספיטפייר מעל מלטה, הוצאת מערכות, 1960
- אסף, שמחה. לתולדות היהודים באי מלטה, באהלי יעקב, תש"ג, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: מלטה |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלטה |
- היסטוריה של מלטה (באנגלית)
- תומר פרסיקו, האלה הגדולה של מלטה
- זיו ריינשטיין, חלון לים התיכון: מלטה פותחת צוהר לישראלים, באתר ynet, 27 במרץ 2011
- עמרי גלפרין, מרחבא, הגעת למלטה: בילוי אירופי עם ניחוח ערבי, באתר nrg, 28 באוגוסט 2010
- אילנה שטוטלנד, חופשה מהסרטים: ביקור במלטה, באתר nrg, 29 ביוני 2011
- הגר כוכבי, מלטה: המדריך המלא, באתר ynet, 23 ביולי 2014
הערות שוליים
- ^ עד ה-31 בדצמבר 2007 - לירה מלטזית.
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ yok במילון טורקי - אנגלי
- ^ מאלטה - נקודת התווך של ההגנה האירופית, חרות, 9 בנובמבר 1951
- ^ הבריטים יסולקו ממלטה, מעריב, 1 בינואר 1958
- ^ מאלטה ביקשה מלונדון להעניק לה עצמאות ב"הקדם האפשרי", חרות, 21 באוגוסט 1962
- ^ AFP, מכה לכנסייה: אזרחי מלטה אמרו "כן" לגירושים, באתר ynet, 29 במאי 2011
מדינות אירופה | ||
---|---|---|
מדינות ריבוניות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ | |
חבלי ארץ "לא מוכרים" | אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2 | |
שטחים תלויים | אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד | |
הערות | 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. |
מדינות האיחוד האירופי | ||
---|---|---|
מדינות מייסדות | איטליה • בלגיה • גרמניה[1] • הולנד • לוקסמבורג • צרפת | |
מדינות נוספות | אוסטריה • אירלנד • אסטוניה • בולגריה • דנמרק • הונגריה • יוון • לטביה • ליטא • מלטה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • קפריסין • קרואטיה • רומניה • שוודיה | |
פרשו מהאיחוד לאחר חברות בו | הממלכה המאוחדת | |
מועמדות להצטרפות | אלבניה • טורקיה • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סרביה | |
[1] המדינה המייסדת הייתה גרמניה המערבית. גרמניה המזרחית צורפה בעקבות איחוד המדינות בשנת 1990. |
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון | ||
---|---|---|
מדינות ריבוניות | איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה | |
טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת | אקרוטירי ודקליה • גיברלטר | |
טריטוריות לא עצמאיות | הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין |
חבר העמים הבריטי | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
מדינות חברות |
|
|||||
חברות לשעבר | אירלנד • גמביה • המלדיביים • ניופאונדלנד • זימבבואה | |||||
נושאי משרה | צ'ארלס השלישי, ראש חבר העמים • מושל כללי | |||||
אירועים וסמלים | משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים | |||||
מסמכי יסוד | הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו |