חמאס
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, מעט מקורות איכותיים, מבנה בעייתי. פרטים בדף השיחה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, מעט מקורות איכותיים, מבנה בעייתי. פרטים בדף השיחה. | |
| |||
| חגיגות ה־25 לתנועה, עזה (2012) | |||
| חגיגות ה־25 לתנועה, עזה (2012) | |||
| תקופת הפעילות | 1987–הווה (כ־38 שנים) | ||
|---|---|---|---|
| אידאולוגיה |
לאומנות פלסטינית[1] אסלאמיזם סוני[2] פונדמנטליזם אסלאמי[3] אנטי-ציונות[4] אנטישמיות[4] פתרון המדינה האחת[4] | ||
| קבוצות אתניות | ערבים פלסטינים | ||
| מנהיגים |
הנהגה משותפת:[5] הנהגת חמאס בעזה:[6] | ||
| מטה | עזה, הרשות הפלסטינית | ||
| אזורי פעילות |
 הרשות הפלסטינית סוריה לבנון קטר | ||
| חברים | כמה עשרות אלפי חמושים (לפני מלחמת חרבות ברזל) | ||
| חלק מ | ציר ההתנגדות | ||
| יחידות בת |
 גדודי עז א-דין אל-קסאם | ||
| בעלי ברית |
מדינות בעלות ברית איראן סוריה קטר טורקיה (בתקופת ארדואן) סודאן (עד 2019)[7][8] קוריאה הצפונית דרום אפריקה[9]ארגונים בעלי ברית  הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני חזבאללה החזית העממית לשחרור פלסטין החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין גדודי חללי אל-אקצא ועדות ההתנגדות העממית חות'יםקובץ:Muslim Brotherhood Logo.png האחים המוסלמים | ||
| מתנגדים |
 ישראל ארצות הברית הממלכה המאוחדת אוסטרליה גרמניה האיחוד האירופי ירדן מצרים יפן קנדה ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות ניו זילנד ארגנטינה | ||
| קרבות | |||
| אתר חמאס | |||
| אידאולוגיות |
לאומנות פלסטינית אסלאמיזם סוני פונדמנטליזם אסלאמי אנטי-ציונות אנטישמיות פתרון המדינה האחת |
|---|---|
| נציגויות בפרלמנטים | |
| המועצה המחוקקת הפלסטינית |
74 / 132 |
חַמַאס (בערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית";[10] פירוש המילה "חמאס": התלהבות, גבורה, קנאות)[11] הוא תנועה פלסטינית לאומנית ואסלאמיסטית-סונית מיליטנטית ברצועת עזה, יהודה ושומרון המוקדשת להקמת מדינה אסלאמית עצמאית בשטחי ארץ ישראל[12]. חמאס, שנוסד בכתנועה חברתית-דתית ב-1987, התנגד לגישה החילונית של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) לסכסוך הישראלי-פלסטיני[12]. הארגון מתנגד לוותר על חלק כלשהו של פלסטין[12] ובכלל זה לתוכניות שתי מדינות לשני עמים. הוא אימץ שימוש באלימות לרבות פעולות טרור[12], פעולות גרילה, מלחמת אזרחים, ומלחמה, והוא מואשם גם בביצוע פשעי מלחמה, דיכוי אלים של פלסטינים ושימוש בהם כמגן אנושי.
מטרת הארגון על פי אמנת חמאס היא הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל, "מהנהר עד לים", הכוללים את שטחי מדינת ישראל[13] כולל יהודה, שומרון וחבל עזה, תחת המוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".
תנועת חמאס הוגדרה כארגון טרור על ידי מדינות מערביות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, האיחוד האירופי[14], קנדה[15], אוסטרליה[16][17], ירדן, יפן[18], נורווגיה, איסלנד[19] ופרגוואי[20]. מנגד, היא מוגדרת כתנועה פוליטית לגיטימית על ידי איראן, רוסיה, טורקיה, סין ורוב מדינות ערב[21]. תנועת חמאס שהוקמה במקור כארגון חברתי־דתי סוני, פנתה במהרה לטרור. מאז 2007 השתלט על רצועת עזה הפכה חמאס מארגון טרור ו"שחקן לא-מדינתי" (גוף שיש לו השפעה פוליטית וכלכלית לאומית ובין לאומית) לשחקן חצי־מדינתי השולט על שטח ואוכלוסייה ברצועת עזה, ובעל אחריות פוליטית ומדינית הדומה לזו של "שחקן מדינתי"[22]. שלטון חמאס בעזה תואם לקריטריונים הקבועים בדין הבין־לאומי של מדינה ריבונית, ואף נחשב שלטון מרכזי המספק שירותים לתושבי העיר, ומצד שני הוא אינו מזדהה כמדינה ואינו נוטל לעצמו את המעמד ואת האחריות המשפטית הנובעים מסטטוס זה[23].
על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות:
- זרוע פוליטית-מדינית.
- זרוע צבאית המכונה "גדודי עז א-דין אל-קסאם" שהיא וה"מוראביטון" נאבקות בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור, פעולות גרילה נגד צה"ל ואף פעולות מלחמתיות בניסיון להשתלט על שטחי ישראל.
- זרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, הקמת בתי ספר ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים לחמאס.
בפועל, כל הזרועות משמשות במישרין או בעקיפין לאותן מטרות, שהוגדרו באמנת חמאס, ובראשן חיסול מדינת ישראל והקמת מדינה איסלאמית במקומה.
עד האינתיפאדה הראשונה תפקד הארגון כארגון חברתי. בתקופת האינתיפאדה הראשונה, הובילה חמאס פיגועי טרור רבים בהם נרצחו עשרות ישראלים. פעילות זו כללה פיגועי דקירה, ירי, דריסה וחטיפת חיילים ואזרחים. ב-1993, בתקופת הסכמי אוסלו החל הארגון לקדם פיגועי התאבדות פיגועי ההתאבדות, שהסלים בשנת 1996 לאחר חיסול מנהיג הארגון יחיא עיאש. בתקופת האינתיפאדה השנייה הובילה חמאס את הטרור הפלסטיני ובפרט את גל פיגועי התאבדות כנגד אזרחי ישראל. חמאס צברה פופולריות ביהודה ושומרון אך עיקר כוחה היה ברצועת עזה, שם אף על פי שנהרגו רוב מנהיגיה (אחמד יאסין, סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה, עדנאן אל-ע'ול ועבד אל-עזיז א-רנתיסי), חמאס שמרה על כוחה, ואף התחזקה אל מול אוזלת ידם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית וגם מול מאמצי ישראל למגר את הארגון.
בינואר 2006 זכתה רשימת "הרפורמה והשינוי" של חמאס ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית. ראש הסיעה, אסמאעיל הנייה, מונה כראש ממשלת הרשות הפלסטינית. אולם עם פרוץ עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, פוזרה הממשלה וחמאס הוצא מחוץ לחוק על ידי ראש הרשות, מחמוד עבאס[24]. העימות הסתיים ב-14 ביוני 2007, אז השתלטה חמאס על רצועת עזה, תוך הריגת פעילי פת"ח[25]. מאז שולטת חמאס ברצועה תחת הנהגתו של יחיא סנוואר משנת 2017. סנוואר כפוף לאסמאעיל הנייה, (שחוסל מאז) העומד בראש הזרוע המדינית של חמאס ששוכנת בקטר, ולמחמוד א-זהאר, שאחראי על קשרי החוץ של הארגון בעזה. לאחר חתימת הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס בקהיר באפריל 2011 אמר משעל כי חמאס תקבע את אופי המאבק נגד ישראל, כולל השימוש באלימות ובטרור, בתיאום עם פת"ח[26]. באוקטובר 2011 בעסקת שליט הגיעה תנועת חמאס להסכם עם ישראל על שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ב-2014 נחתם הסכם פיוס נוסף בין חמאס לפת"ח והוקמה ממשלת מעבר בתמיכת שני הארגונים[27]. נכון לשנת 2025, טרם מומש בפועל הפיוס בין התנועות.
לאחר ההשתלטות על רצועת עזה, ארגון חמאס חיזק את היכולות הצבאיות שלו. התעצמות זו התרחשה במספר רב של מישורים - היקף הכוחות הלוחמים, מגוון הכוחות (יבשה, ים, אוויר, כוחות קומנדו, מנהרות וכו'), הרמה הצבאית של הלוחמים, מגוון אמצעי הנשק שהפעילו, רמת הפיקוד והשליטה, יכולות קשר מוצפן, יכולות איסוף מודיעין על ישראל, הסוואה והונאה מול ארגוני המודיעין של ישראל ושל מדינות אחרות. התחזקות זו קיימת כבר משנת 2009 והתרחשה חרף מספר מבצעים צבאיים שקיים צה"ל נגד הארגון[28]. עד 2014, במבצע צוק איתן, הפעיל חמאס כבר שש חטיבות צבאיות[29]. ב-2018 חוקרים דיווחו כי כוחו הצבאי של חמאס כולל כ-16 אלף לוחמים ועוד כ-16 אלף נוספים שפועלים במנגנוני ביטחון וחלקם מסופחים לצבא בשעות חירום. לפי החוקרים חמאס משקיע מאמץ בפיתוח רקטות וטילים, כוח אווירי וימי, חפירת מנהרות התקפיות מתחת לגבול הרצועה, מערך מנהרות הברחה למצרים, וחפירת מנהרות פיקוד ושליטה שנועדו לאפשר לקיים עימות צבאי ממושך עם ישראל. ההתמחות הצבאית כללה מלבד כוח צבאי רגלי, גם הפעלת מזל"טים, מל"טים ורחפנים, כוח ימי, כוח המתמחה בירי תלול מסלול, כוח הגנה אווירית וכוח הברחות[29].
ב-2013, הקימו יחיא סנוואר, וראשי הזרוע הצבאית מוחמד דף ומרואן עיסא, את נוח'בה - יחידת העילית של גדודי עז א־דין אל־קסאם שהלוחמים בה מתאמנים באינטנסיביות והם מצוידים באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים[30]. עד 2016 היא כללה כבר כ־5,000 מחבלים[30][31]. מטרת היחידה היא בעיקר לבצע תקיפות בשטח ישראל. בשנת 2018 הערכה הייתה כי מטרת היחידה הוא בהסתערות על מוצבים וסיורים בניסיון לרצוח ולחטוף חיילים, או אזרחים כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים[30][32]. לימים התברר כי כוח זה התאמן על תוכנית שאפתנית בהרבה של כיבוש חלק מישראל או כולה תוך מתקפה מתואמת ומשוכללת שכללה אלפי חיילים. מטרה זו הוסתרה במשך מספר שנים תוך הונאה של כוחות הביטחון של ישראל. חמאס השתמש בשיטות של הסתרה והטעיה כדי "להרדים" את גופי המודיעין של ישראל ושל מדינות נוספות, וכן מקבלי החלטות בדרג הצבאי והמדיני וחוקרים. הונאה זו דומה במספר היבטים להונאה שנקטו המצרים לפני מלחמת יום כיפור[33]. חמאס שתכנן מתקפה במשך כשנתיים לפחות, הצליח לעודד תפיסה לפיה הפך לפרגמטי יותר, ו"תואם רשות פלסטינית". קונספציה זו התפשטה בקרב אנשי צבא, מדינאים ומומחים, החל בראשי ממשלת ישראל ושרי הביטחון[34][35].
במקביל להתעצמות כוחו הצבאי, פיתח חמאס את כוחו המדיני. הוא הקים נציגויות ורקם קשרים עם מדינות ערב עם איראן, רוסיה וסין. איראן אף סיפקה לארגון נשק ואימונים צבאיים, וקטאר סיפקה לארגון כסף רב ואירחה את הנהגת חמאס המדינית. במקביל עמל הארגון על שיתופי פעולה ושכלול כוח ההסברה שלו בארגונים במדינות מחוץ למזרח התיכון כמו אירופה, צפון ודרום אמריקה, דרך מגוון ארגונים שונים, חלקם ארגוני קש, חלקם ארגונים פרו-פלסטינים, וחלקם ארגונים למטרות אחרות כמו ארגוני זכויות אדם, ארגוני עובדים ועוד.
ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס בהובלת כוחות נוח'בה במתקפת פתע ומתקפה על יעדים צבאיים ואזרחיים בישראל – במסגרתה חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה ולבסיסי צבא באוגדת עזה, כבשו שטח גדול למשך יומיים, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-240 אזרחים וחיילים לרצועת עזה[36]. לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים,[37] עריפת ראשים[38] והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שבמסגרתה כבש צה"ל חלקים גדולים מרצועת עזה והשמידה חלק ניכר מיכולותיו הצבאיות של חמאס במטרה להשיב את החטופים ולהסיר את האיום הביטחוני מרצועת עזה כלפי ישראל.
אידאולוגיה
ערך מורחב – אמנת חמאס
יעדים
יעדי חמאס נגזרים מיעדי "האחים המוסלמים". החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, "הישות הציונית") היא ישות מלאכותית, שהיא פרי של כיבוש, עושק וגזל שצריך לחסלה באלימות ובכוח. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל ("מהים עד הנהר") היא אדמה קדושה (וקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי.
אמצעי מאבק
לשם השגת יעדה, חמאס דוגלת בשימוש בשני אמצעים עיקריים:
- ג'יהאד – ג'יהאד הוא מושג אסלאמי שפירושו "מלחמה למען הדת". באסלאם יש פירושים שונים למהות המושג ולאופן שבו יש ליישם אותו. לפי אחת הפרשנויות, משמעות הג'יהאד היא מאבק בכוח כדי להעביר את כל ה"כופרים" מהעולם. הג'יהאד, עם זאת, פוסח על בני "דתות הספר" (יהדות, נצרות, זורואסטריות), אם הם מכירים בשלטון האסלאם ומתיר את קיומם כבני חסות. בפרשנות חמאס להקשר הפלסטיני, ג'יהאד פירושו מאבק אלים נגד ישראל או כל גורם לא-מוסלמי השולט בשטחי פלסטין. במסגרת הג'יהאד, אנשי הדת של חמאס נותנים הכשר דתי גם למעשים שנחשבים בדרך כלל אסורים למוסלמים, כגון פעולות התאבדות, פגיעה באוכלוסייה אזרחית ושימוש בנשים וילדים במלחמה, ואף רצח פלסטינים חפים מפשע, אם קיים, לדעתם, חשש שאלו יעבירו מידע לישראל[39]. ההצדקה של חמאס לפעולות אלו היא שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש ואין לו כלים אחרים נגד ישראל, שלה אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
- דעוה (دعوة) – בתרגום מילולי לעברית פירוש המושג הוא "הזמנה". בהקשר הדתי-מוסלמי הכוונה לקריאה לאמונה באללה. בהקשר הפלסטיני, דעוה היא פעילות של צדקה, סיוע סוציאלי וחינוך, אשר מהווים "הכשרת לבבות". חמאס מעוניינת בכך גם לקרב את העם הפלסטיני לאסלאם וגם לקרב אותו להשקפותיה האידאולוגיות. הדעוה יוצרת, למעשה, אינדוקטרינציה, ומקנה לחמאס תמיכה עממית. הדעוה משתלבת בשאיפת חמאס ליצור מדינה אסלאמית, משום שחמאס אינה מעוניינת בהפיכה אלימה, הכופה את האסלאם על העם, אלא בשינוי חברתי שיוביל לתמיכה עממית באסלאם - "אבולוציה ולא רבולוציה". בעיני כמה מהמומחים, מטרת הדעוה היא הסתת הדור הצעיר נגד ישראל ונגד החילוניות, וחינוכו לפעול באלימות[דרוש מקור]. מאז כניסתה של חמאס למערכת הפוליטית במהלך 2005 והשתלטותה על רצועת עזה ב-2007, השתנתה מערכת היחסים שבין האמצעים העומדים לרשות התנועה. מחד, שלטונה ברצועה אפשר לה לקדם חלק מיעדיה בשינוי החברה הפלסטינית באמצעות חקיקה וכפייה; ומנגד, הוא חשף אותה למערכת לחצים צבאיים וכלכליים על ידי ישראל, מדינות ערב ואף כמה מבעלות בריתה. במהלך 2011 הצהירו דוברי התנועה כי יחתרו להשתמש יותר בכלים מדיניים ועממיים כדי להשיג את מדיניותם, אך זאת מבלי לוותר על "זכותם להשתמש בהתנגדות".
מדיניות
חמאס מתמרנת באמצעות כלים אלו (ג'יהאד ודעוה), תוך קשב מתמיד לקשת הסיכויים ולסיכונים העומדים בפניה. שיטות השימוש בג'יהאד ודעוה משתנות באופן מתמיד, על פי המצב המדיני בו חמאס פועלת. חוקרי התנועה במערב ובעולם הערבי ציינו כי חמאס משתדלת שלא לפגוע בארבעה עקרונות מרכזיים:
- אי-הכרה בישראל, ג'יהאד – לפי אמנת חמאס, למדינת ישראל אין זכות קיום, כי אדמת ארץ ישראל ("פלסטין") היא "אדמה קדושה" שאסור לאומה הערבית לוותר עליה, וחובה על כל מוסלמי לפעול בדרך של ג'יהאד כדי לשחרר אותה. כתוצאה מכך, חמאס אינה מבצעת צעדים אשר משתמע מהם כי היא משלימה עם קיומה של ישראל או תשלים עם קיומה בעתיד. כתוצאה מעמדה זו, חמאס שואפת תמיד לפעילות של מאבק אלים כנגד ישראל (כולל שימוש בטרור המתאבדים), והיא שוללת את האפשרות של ויתור על "נשק ההתנגדות". חמאס משתמש לעיתים בהפסקות אש, ככלי טקטי בלבד לצבור כוח לקראת המתקפות הבאות, וכדרך להונאת האויב.
- זיקה לאסלאם – "חמאס: מצעה הוא השריעה. ממנו היא שואבת את רעיונותיה, את מושגיה והבנתה על העולם. ממנו היא שואבת השראה להדריך את צעדיה" (אמנת חמאס). חמאס שואפת תמיד להעניק נופך אסלאמי לפעולותיה, ולקרב את העם הפלסטיני לפירוש שהיא נותנת לאסלאם. חמאס, לפיכך, לא מקבלת את הרעיון של הקמת מדינה חילונית (המזוהה עם אש"ף ופת"ח), אלא אם מדובר בשלב בדרך להקמת מדינה אסלאמית.
- הימנעות מפִתְנה (מלחמת אחים) – חמאס שואפת תמיד לפעול מתוך שיתוף עם כוחות הפלסטיניים, אשר בראייתה הם חלק מההתנגדות הפלסטינית. לפיכך, על אף התנגדותה לעמדות התנועות החילוניות (בעיקר הפת"ח, הנוקטת פרגמטיות מדינית ורעיונית), היא רואה בהן שותפות. באמנת חמאס, לדוגמה, מכונה אש"ף (שכבר באותה עת הכיר בהחלטה 242), "האב, האח, שאר הבשר והידיד". ראייה זו מדריכה את חמאס להימנע כמה שיותר מחיכוכים אלימים עם כוחות פלסטיניים אחים. החל מ-2006 החלו רבים להטיל ספק בעיקרון זה, לאחר שורה של עימותים אלימים שהתקיימו בין פעילי חמאס ופת"ח, בעיקר ברצועת עזה.
- לגיטימציה פנימית – חמאס שואפת לשמור תמיד על תדמיתה בעיני העם הפלסטיני, כתנועה נקיית כפיים, אשר אימוץ רעיונותיה יאפשר לפלסטינים להשתחרר מהכיבוש הישראלי. חמאס, בהרבה ממהלכיה, נוקטת ברגישות רבה כלפי דעת הקהל הפנימית, ומשתדלת שלא להתעמת עמה.
במסגרת עקרונות אלה, מתמרנת חמאס בין הגורמים השונים. ניתן לראות מרחבי גמישות של חמאס בכל הקשור לאמצעי מאבקה, אך דוגמטיות מוחלטת ביחס ליעדיה. דוגמה בולטת לנכונותה של חמאס להתפשר היא ההסכמה על ההודנה במהלך חודשי יולי-אוגוסט 2003: אף שלא הכירה בישראל, חמאס הסכימה להפסיק את הפיגועים כלפי ישראל למשך זמן קצוב, תוך שהיא נעזרת בתקדים דתי. מהלך זה, שנועד לאפשר לחמאס להתמודד עם הלחץ הפוליטי הפנימי, איפשר לחמאס מספר חודשים של שיקום (במהלכם ישראל צמצמה את פעילותה המבצעית) אשר השתלמו לאחר מכן בעליית כוחה של חמאס בבחירות של 25 בינואר 2006, שבהם הביסה את תנועת הפת"ח השלטת. לדברי מומחים אחרים, מטרת ההודנה הייתה לחזק את הכוח הצבאי בזמן שישראל מפסיקה את הסיכולים הממוקדים ואת המבצעים הצבאיים. חמאס ביצעה מהלך דומה בראשית 2005, כאשר הסכימה ל"תהדיאה", הרגעה, שיזם מחמוד עבאס, תוך שהיא שומרת, לטענתה, על זכות התגובה.
עקרון הסַבְּר
- ערך מורחב – סבר
עקרון נוסף, הן באידאולוגיה והן במדיניות חמאס, הוא ה"סַבְּר" (صبر), שפירושו "סבלנות, אורך רוח והתמדה". חמאס מבינה שיעדיה רחוקים מהשגה, ולכן היא דוגלת במאמץ שהוא מקיף, ארוך-טווח ומשתנה בשיטותיו בהתאם לכל מצב. אמנת חמאס נאחזת בתקדימים היסטוריים כדי להמחיש כי את ישראל ניתן להשמיד בטווח הארוך, כל עוד הפלסטינים יפגינו עמידה איתנה: "גם להסתערות הציונית הנוכחית קדמו פשיטות צלבניות מן המערב ואחרות טטאריות מן המזרח, וכשם שעמדו המוסלמים בפני הפלישות ההן ועיבדו תוכניות להילחם בהן ולהביס אותן, כך יש ביכולתם להתייצב בפני הפלישה הציונית ולהביסה". לא פעם ניתן לשמוע את הסיסמה "הסבלנות היא מפתח הישועה" כביטוי עיקרון זה כערך אסלאמי עליון בהקשרים מלחמתיים.
אנטישמיות
בהמשך לתפיסה הפאן-אסלאמית, רואה חמאס את שורש הבעיה במזרח התיכון ביהדות ולא רק בישראל, אותה היא תופסת כ"ראש גשר" לאזור.[דרוש מקור][מפני ש...] הוגי חמאס ואנשיה במסגדים מטיפים לדמוניזציה של העם היהודי כולו ומתירים פגיעה בו. כדי לעשות זאת, משתמשת חמאס הן במוטיבים אסלאמיים של אנטישמיות והן באנטישמיות אירופית "קלאסית". חמאס מדגישה שהיהדות פעלה כנגד מוחמד כבר מראשית האסלאם, ושמוחמד פעל נגדם בכוח. סעיפים 17 ו-22 של אמנת חמאס מציינים את השליטה של היהודים בתרבות, בחינוך ובאמצעי התקשורת במערב, מזכירים את הפרוטוקולים של זקני ציון וטוענים שהיהודים עומדים מאחורי המלחמות והמאבקים בעולם, לרבות מלחמות העולם. האמנה עושה דמוניזציה של העם היהודי כמי שמתכנן להשתלט על המזרח התיכון כולו.
אנשי חמאס ומסמכים רשמיים של התנועה עומדים גם מאחורי התבטאויות שמקטינות ומגמדות את שואת העם היהודי או מכחישות אותה לחלוטין. כך למשל, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מראשי חמאס, הרבה להתבטא בנושא השואה ולטעון שהיא הייתה "זיוף ציוני" וכי "הציונים היו מאחורי הפעולות של הנאצים". חמאס מונעת מאונר"א ללמד על השואה בבתי הספר של הארגון ברצועת עזה[40]. במסמך תגובה רשמי לוועידת סטוקהולם בינואר 2000 הצהירה חמאס על עמדתה הרשמית המכחישה את השואה:
"מה שכביכול נקרא שואה [...] הוא סיפור מומצא ללא ביסוס [...] ההמצאות של האשליות הגדולות הללו על פשע לכאורה שמעולם לא קרה, [...] חושף בבירור את הפנים הגזעניות של הציונים, שמאמינים בעליונות הגזע היהודי על שאר האומות."[41]
שיא השימוש במוטיבים אנטישמיים מצד חמאס בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת, בפרסומים ובדברים של בכירי התנועה בערבית הקוראים להשמדת העם היהודי ומצדיקים זאת הלכתית. לגישתם, היהודים כבר אינם ד'מים, כלומר בני חסות של האסלאם, מכיוון שפעלו נגדו, ועתה הם במעמד של אויבים שיש להשמידם[42][43]. לתפיסתם, אללה אִפשר את הקמת המדינה היהודית על מנת לרכז את היהודים ולהקל על המלאכה. חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם תנועת חמאס, ד"ר יונס אל-אסטל, כתב למשל מאמר בשנת 2008 תחת הכותרת "ייסורי הגיהנום הם גורל היהודים בעולם הבא ובעולם הזה והם עומדים להתממש". במאמר זה, שפורסם בעיתון חמאס - אלרסאלה, טוען אלאסטאל שגורל היהודים לשרפה כבר בעולם הזה, ונותן את הפיגוע בישיבת מרכז הרב כדוגמה להשמדה זו, השמדה אקטיבית ולא ציפייה לענישה בידי האל[44].
בשנת 2017 פרסם חמאס מסמך של עקרונות ומדיניות כלליים שנועד לעדכן את אמנת היסוד. במסמך זה ישנה הבחנה בין היהודים והיהדות כדת עימם אין לחמאס סכסוך, לבין "הכיבוש והפרויקט הציוני", בהם רואה חמאס אויבים.[45] בנוגע ליהודים מציין המסמך כי "חמאס מאשר שהסכסוך שלו הוא עם הפרויקט הציוני ולא עם היהודים בגלל דתם", וכי "חמאס דוחה רדיפת כל אדם או ערעור זכויותיו על רקע לאומי, דתי או עדתי. חמאס סבור כי הבעיה היהודית, האנטישמיות והרדיפה של היהודים הן תופעות הקשורות ביסודן להיסטוריה האירופית ולא להיסטוריה של הערבים והמוסלמים או למורשתם".[45]
היסטוריה
הקמה
חמאס הוקמה בגדה המערבית על ידי אנשי המוג'מע האיסלאמי (אנ') (השלוחה של האחים המוסלמים ברצועת עזה) בראשות שייח' אחמד יאסין[46] סביבות שנת 1987, אחרי שצברו כוח במשך שנות ה-80, בעידוד השלטון הצבאי הישראלי[47][48] שראה באנשי האחים המוסלמים שעסקו בצדקה חלופה לאש"ף, שנחשב אז לאויב המרכזי של ישראל מהצד הפלסטיני וערך פעולות אלימות נגדה.
קיים חוסר בהירות לגבי המיקום, המועד וזהות האנשים שהקימו את התנועה, כאשר הגרסה המקובלת היא ב-15 בדצמבר 1987 בעזה על ידי אחמד יאסין, מחמד טהאה ומנהיגים נוספים[49], אם כי יש מאחרים את התאריך עד לפברואר 1988[50]. מסעב חסן יוסף טוען שהגרסאות האלו שגויות ונובעות מהיעדר מידע מדויק בנושא, ושחמאס הוקמה עוד קודם בפגישה חשאית בחברון בשנת 1986 של אחמד יאסין, אביו ודמויות דתיות משמעותיות נוספות מרחבי הגדה[51].
התנועה גייסה את אנשיה באמצעות מערכת ארגוני הצדקה שהקימה בשנים אלו, ועל תשתית ארגוני צדקה איסלאמיים נוספים אשר היו מזוהים עם חמאס אידאולוגית. עם זאת, כארגון פוליטי עם מטרות סדורות, התנועה עלתה לבימה רק עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בתחילת דצמבר 1987, ושילבה בפעם הראשונה אידאולוגיה לאומית פלסטינית עם אידאולוגיה אסלאמית. בין פעולותיה הבולטות בתקופה זו ניתן למנות את חטיפת ורציחת החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, בעקבותיהם נשפט ונכלא מנהיג התנועה אחמד יאסין בהוראת ראש הממשלה יצחק שמיר לשב"כ, במסגרת מאמץ לאתר את מנהיגי ההתקוממות העממית - האינתיפאדה - ודרך כך להביא לרגיעתה.
בסוף ספטמבר 1989 הוצאה חמאס מחוץ לחוק בישראל[52].
בתקופת הסכמי אוסלו
ב-13 בדצמבר 1992, טרוריסטים של חמאס חטפו ורצחו את איש מג"ב נסים טולדנו. אחרי מציאת גופתו החלה ישראל במבצע מעצרים של מחבלי חמאס מבוקשים. בבוקר ה-16 בדצמבר החליטה ממשלת רבין לגרש ללבנון, באותו יום, למעלה מ-400 טרוריסטים של חמאס, לתקופה של שנתיים. על ההחלטה הוטל איפול בתקווה שהיא תוכל להתבצע מבלי שהעניין יגיע לדיון בבג"ץ. ההחלטה הודלפה לארגוני זכויות אדם, שמיהרו להגיש עתירה לבג"ץ עוד באותו לילה. השופט אהרן ברק הוציא צו ביניים שמנע את המשך הגירוש, והדיון נערך למחרת. בדיון בבג"ץ, אושר ביצוע הגירוש וב-17 בדצמבר גורשו 415 טרוריסטים למרג' א-זוהור, שמעבר לרצועת הביטחון בדרום לבנון. בלחץ ארצות הברית, הוחלט בפברואר לקצר את תקופת הגירוש לשנה אחת בלבד.
העיכוב ופרסום הגירוש גרם לכך שממשלת לבנון התכוננה לכך מראש, ומנעה מהמגורשים להיכנס לשטח שבו היא שלטה. כך הם הקימו מחנה אוהלים, שמיקד את תשומת לב התקשורת העולמית. במחנה המגורשים בלטו הטרוריסטים עבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר, שהתקדמו בצמרת התנועה כתוצאה מכך, והפכו למנהיגי הדור השני שלה. המגורשים ניצלו את תקופת שהותם בלבנון ליצירת קשרים עם ארגון החזבאללה וללמידת דרכי פעולה חדשות בתחום הטרור והחבלה. יש סוברים, שכך הייתה תרומתם חשובה לביצוע גל פיגועי הטרור הפלסטיני, שהחל ב-1994, לאחר חזרתם של כל הטרוריסטים שגורשו.
ב-16 באפריל 1993, בוצע פיגוע ההתאבדות הראשון על ידי חמאס. מחבל מתאבד התפוצץ בסמוך לפונדק דרכים בצומת מחולה בבקעת הירדן. בתחילת 1996 נהרג מנהיג הארגון יחיא עיאש על ידי ישראל, ובתגובה בוצעו ארבעה פיגועי התאבדות - בירושלים (הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים (1996)), בתל אביב (הפיגוע בדיזנגוף סנטר) ובאשקלון. בעקבות פיגועים אלה, טענה הרשות הפלסטינית, כי החלה לפעול נגד חמאס, ולדכא לכאורה את פעילותה. זמן קצר לאחר מכן, נעצר ראש הלשכה המדינית של התנועה, מוסא אבו מרזוק, במהלך נסיעה לארצות הברית, והוחלף על ידי סגנו ח'אלד משעל. אבו מרזוק שוחרר לבסוף כעבור שנה אך התמנה לסגנו של משעל במקום לחזור לתפקידו המקורי.
.png)
בשנת 1997, לאחר שני פיגועי התאבדות בירושלים, הורה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, למוסד, לחסל את ראש הלשכה המדינית החדש של התנועה, ח'אלד משעל, שהתגורר בירדן ולטענת גורמי ביטחון בישראל היה "ראש הנחש", שעומד למעשה בראשות הארגון, באמצעות רעל מיוחד. המבצע הסתבך, וסוכני "המוסד" שנשלחו לבצע את הפעולה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל נסיוב שהציל את חייו של משעל, ושחררה עשרות טרוריסטים פלסטינים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות על מעשי הטרור שביצעו, ובראשם שייח' אחמד יאסין.
לקראת הדיונים בקמפ-דייוויד על הסדר הקבע, הציע יאסין כי חמאס תכריז על הודנה למשך 10 או 20 שנה, בתמורה להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, "והדור הבא יחליט אם לחדש את המאבק". בעקבות כישלון השיחות, לא ידוע אם הצעה זו הייתה ממשית.
באינתיפאדה השנייה
מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה עלה כוחה של חמאס. סיבה אחת היא התפוררות שלטון הרשות הפלסטינית והשחיתות ברשות, שחלקה קשור למונופולים שיצרו אנשי הרשות עם אנשי עסקים ישראליים. חמאס נחשבה לגוף אידאולוגי שהשחיתות לא דבקה בו. סיבה נוספת היא פופולריות מעשי הרצח, הטרור והגרילה שלו נגד ישראל בקרב הציבור הפלסטיני. למרות העוינות בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלסטינית, טוענים גורמי ימין בישראל, כי השניים קיימו שיתוף פעולה חלקי בהתקפות כנגד ישראל, כאשר יאסר ערפאת משתמש בחמאס ללחוץ את ישראל על ידי טרור מבלי שהרשות תהיה אחראית לכך. ברצועת עזה, חמאס וגדודי חללי אל-אקצא לקחו אחריות משותפת על מספר רב של פעולות טרור כנגד ישראל.
במהלך האינתיפאדה החלה ישראל בסיכול ממוקד של מחבלי חמאס באמצעות תקיפה צבאית יזומה כגון בתקיפה אווירית או על ידי צלפים. מדיניות זו עוררה מחלוקת בישראל ובעולם, ויש שטענו שהיא אינה יעילה ואף משיגה את התוצאה ההפוכה בכך שהיא מלבה את האש. עם זאת, מדינות רבות ובהן ארצות הברית אימצו טקטיקה דומה במלחמה העולמית בטרור. כמו כן, ארגוני זכויות האדם וארגוני שמאל קיצוני בישראל ומחוץ לה הביעו מחאה כנגד מדיניות הסיכולים הממוקדים, בטענה שהיא מהווה למעשה ביצוע הוצאה להורג ללא משפט. בתחילה מדיניות זו הופעלה כנגד מחבלים מתאבדים ופעילים צבאיים שנחשבו כ"פצצה מתקתקת", אך ככל שעבר הזמן הופעלה מדיניות זו גם כנגד אנשי הזרוע הפוליטית של הארגון, ולא רק כלפי הזרוע הצבאית (גדודי עז-א-דין אל קסאם). בקיץ 2003 נהרג בסיכול ממוקד דובר חמאס ברצועה, אסמאעיל אבו שנב, בעוד שבכירי הארגון עבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר ניצלו מניסיונות דומים.
ב-6 בספטמבר 2003 במבצע קטיף כלניות הטיל מטוס קרב של חיל האוויר הישראלי פצצה במשקל רבע טון על בית שבו התכנסו בכירים בחמאס: מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית; עדנאן אל-רול, המהנדס ברצועה והאחראי על פרויקט הקסאם; השייח אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של חמאס; אסמאעיל הנייה, ראש לשכתו של יאסין; עבד אל-עזיז א-רנתיסי, סגנו של השייח יאסין; ומחמוד א-זהאר, מראשי חמאס וסגנו של יאסין. הפצצה פגעה רק בקומה העליונה של הבית, בעוד שכל צמרת חמאס התכנסה בקומה התחתונה של הבית, ולכן כולם ניצלו מהמתקפה.
ב-22 במרץ 2004 נהרג מייסד התנועה ומנהיגה, השייח אחמד יאסין. במקומו מונה ח'אלד משעל למנהיג חמאס. כמנהיג חמאס בשטחי יהודה, שומרון ועזה מונה עבד אל-עזיז א-רנתיסי, שנהרג אף הוא בסיכול ממוקד ב-17 באפריל 2004.
על-פי נתונים שפרסמה מערכת הביטחון לאחר מותו של יאסין, בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים. 52 מפיגועים אלה היו פיגועי התאבדות, שבהם נהרגו 288 ישראלים ונפצעו 1,646. לפי המרכז למורשת המודיעין ביצע חמאס מאז תחילת העימות 780 פיגועים בהם נהרגו 430 אזרחים ונפצעו 2,260 אזרחים.
מדיניות הסיכולים הממוקדים פגעה קשה בתשתית ההנהגתית והצבאית של חמאס. בשנת 2004 נהרגו רוב המהנדסים הבכירים של חמאס ברצועת ופעילים בכירים בתעשיית הקסאם (הבכיר שבהם היה עדנאן אל-ע'ול). פגיעות קשות אלה הביאו להחלשה בכוחה של חמאס לבצע פיגועי התאבדות בשטח ישראל, והיא הגיבה בהגברת ירי הרקטות לעבר יישובי גוש קטיף ושדרות.
התחזקות חמאס בציבור הפלסטיני, ההתפוררות ההדרגתית של הרשות הפלסטינית ופת"ח, ההחלטה הישראלית על תוכנית ההתנתקות ובעיקר מות יאסר ערפאת הביאו לשינוי במדיניות התנועה בתחילת 2005, ולהדגשה רבה יותר של מאפייניה הפוליטיים. חמאס החליטה על השתתפות בבחירות למועצות המקומיות ובבחירות למועצה המחוקקת, והסכימה ל"תהדיאה" (הרגעה) שהכריז אבו מאזן בפסגת שארם א-שייח בשנת 2005.
במהלך 2005 המשיך חמאס בפעילותו הצבאית, כתגובה, לטענתו, על הפרות ישראליות של ה"תהדיאה". בסבבי הבחירות המקומיות זכתה חמאס במספר עיריות מרכזיות, בהן שכם וקלקיליה. במקביל, התחדדה היריבות בין התנועה ובין פת"ח והרשות הפלסטינית. ב-14 ביולי 2005 החלו עימותים בין התנועות ברצועת עזה, על רקע ניסיון מנגנון "הביטחון הלאומי" למנוע ירי פצמ"רים לעבר ישראל. במהלך העימותים נהרגו שני פלסטינים, נפצעו כמה עשרות נוספים והוצתו שריוניות ותחנות משטרה של הרשות הפלסטינית.
חמאס החרימה את הבחירות ליושב ראש הרשות הפלסטינית שנערכו בינואר 2005, לאחר מותו של יאסר ערפאת, אולם הודיעה שתשתף פעולה עם מי שייבחר לתפקיד. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לאורך שנת 2005 זכה חמאס בהצלחה יחסית, בעיקר ברצועת עזה, אך גם ביהודה ושומרון.
לאחר ההתנתקות
עם סיום פינוי היישובים הישראליים מרצועת עזה במסגרת ההתנתקות בשנת 2005, חמאס חשף בתקשורת את האישים המאיישים את שרשרת הפיקוד העליונה שלו ברצועת עזה. מפקדי החטיבות של חמאס ברצועת עזה היו: אחמד רנדור "מפקד צפון רצועת עזה"[53], ראא'ד סעד (מפקד חטיבת העיר עזה), מוחמד סנוואר (מפקד חטיבת ח'אן יונס), ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח, שנהרג במבצע צוק איתן), ומוחמד אבו שמאלה (מפקד חטיבת דרום הרצועה ואזור רפיח). עד להריגתו על ידי ישראל היו כלל מפקדי החטיבות כפופים לאחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בפועל ואחראי על חטיבה נוספת בעיר עזה.
בחירות 2006 לרשות הפלסטינית
ב-25 בינואר 2006, לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הסוקרים הפלסטינים וגורמי מודיעין ישראליים צפו ניצחון דחוק לפת"ח של אבו מאזן על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת חמאס בראשות אסמאעיל הנייה וסגנו מוחמד אבו טיר. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית חמאס. אף על פי כן, חמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית. בין הסיבות לעליית חמאס ניתן למנות את השחיתות והאנרכיה ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, חוסר היעילות של מדיניות אבו מאזן כלפי המחסומים, נוכחות צה"ל בשטחים ובניית גדר ההפרדה בתוך תחומי הגדה, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של חמאס למהלך ההתנתקות ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך הטרור נגד ישראל[דרוש מקור]. סקרים שערכו מכונים פלסטיניים גילו שרוב המצביעים ש-40% עשו זאת בשל השחיתות ברשות, אחוז מסוים נתן קולו לתנועה בגלל התפישות הדתיות של התנועה ורק כעשרה אחוז הצביעו עבורה בשל עמדותיה המדיניות הניציות. כמה מהם הסבירו את ניצחון חמאס במכניזם של הבחירות - במסגרתו כמחצית מהצירים נבחרו באופן אישי ולא על בסיס שיוך תנועתי. בבחירות היחסיות נוצר שוויון יחסי בין פת"ח וחמאס (29% ל-חמאס לעומת 28% ל-פת"ח), בניגוד לבחירות האזוריות, שהיו על בסיס אישי.
זמן קצר לאחר הבחירות, החל לחץ בינלאומי כבד שרוכז על ידי ארצות הברית וישראל כנגד המפלגה, שהוביל לכך שמנהיגי חמאס השמיעו אמירות מתונות יותר מאלה המופיעות במצע התנועה. בישראל התרחש ויכוח ער לגבי חמאס, ומפלגת הליכוד העמידה את הנושא במרכז הקמפיין שלה לבחירות לכנסת השבע עשרה, כשהשתמשה בסלוגן "בנימין נתניהו - חזק מול חמאס". ב-21 בפברואר 2006, הטיל אבו מאזן את הרכבת הממשלה על אסמאעיל הנייה, מספר אחד ברשימת חמאס. לאחר מספר ניסיונות כושלים לקיים מגעים עם ארגונים אחרים בנושא, נאלצה חמאס להקים ממשלה בלא שיתוף מפלגות אחרות. לאחר הקמת הממשלה, הציבו האיחוד האירופי, רוסיה, ארצות הברית והאו"ם שלושה תנאים, המכונים "תנאי הקווארטט", שאי עמידת תנועת חמאס בהם תוביל לעצירת הזרמת כספי תרומות ממדינות שונות ל"רשות". תנאים אלה היו:
- הכרה בהסכמים שנחתמו בין אש"ף וישראל, לרבות הסכמי אוסלו.
- התנערות מהתמיכה בטרור.
- הכרה בישראל.
חמאס סירבה לתנאים אלו, והאיחוד האירופי החליט על אי מתן תרומות ישירות לרשות הפלסטינית עד שתעמוד בהן.
המאבק הפנימי מול פת"ח
זמן קצר לאחר הקמת ממשלת הרשות הפלסטינית החמישית, החל מאבק פנימי חריף בין חמאס לבין הנשיא הפלסטיני אבו מאזן ותנועתו פת"ח. מאבק זה החל בשל מספר סוגיות:
- דרישת אבו מאזן כי ממשלת חמאס תכיר בישראל ותעמוד בתנאי הקהילה הבינלאומית.
- מאבקי סמכויות בין משרדי הממשלה לבין מוסד הנשיאות, לרבות השליטה בגופים הכלכליים והמנהליים ברשות ובמערך הביטחון הפלסטיני.
- הקמת "הכוח המבצע" - מנגנון ביטחוני נוסף - על ידי שר הפנים הפלסטיני סעיד ציאם, אשר היווה מוקד למתיחויות רבות.
בעוד שבחודשים הראשונים המאבק היה בעיקר הסברתי, באפריל 2006 נשא יו"ר הלשכה המדינית של חמאס נאום שהחריף במידה רבה את מאבק זה, ובו רמז כי אבו מאזן ופת"ח הם בוגדים המנסים לבצע הפיכה נגד חמאס בעזרת ארצות הברית וישראל:
ההפיכה הצבאית-ביטחונית שנתמכת על ידי הציונים והאמריקנים לא תמומש והעם הפלסטיני יכשיל את המזימה הזו. מה לחלק מבני עמנו, בשר מבשרנו, לקשור קשר נגדנו ולבצע תוכנית סדורה להכשילנו?!. מכובדי הפת"ח, אתם יודעים שבתקופתכם היה מי שקושר מזימות נגדכם ונגדנו. התרחקו ממנו ונטשו אותו... יבוא יום ואנו נחשוף את כל העובדות ונחשוף מה עושים הסרחים הללו שמקריבים את האינטרס של המולדת. מאמציהם עולים בקנה אחד עם האויב הציוני, הם נוטלים חלק בהרעבת עמנו ובאנרכיה הביטחונית
הנאום ספג גינויים מצד גורמים פלסטיניים (אפילו הממשלה של חמאס סירבה להתייחס אליו) ומספר שעות לאחר מכן החלו מהומות אלימות בכל רחבי השטחים, בין פעילי שתי התנועות. המהומות נרגעו לאחר זמן קצר, אך התדרדרו בהדרגה יותר ויותר במהלך שלושת החודשים שלאחר מכן, והובילו לעשרות פצועים והרוגים.
מסמך האסירים וחטיפת גלעד שליט
- ערכים מורחבים – מסמך האסירים, גלעד שליט
בחודש יוני 2006 ניסה אבו מאזן לשכנע את חמאס לחתום על "מסמך האסירים" שבו יש הכרה במדינת ישראל בגבולות 1967 וקריאה להקמת ממשלת אחדות פלסטינית. חמאס סירבה לכך למרות לחץ מצד אבו מאזן, שאיים לקרוא למשאל עם. במקביל לאירועים אלה, נמשכו האירועים האלימים בשטח בין פעילי חמאס ופת"ח, עם מספר הרוגים לשני הצדדים. באותו חודש שברה חמאס באופן גלוי את התהדיאה מול ישראל כאשר שבה לשגר רקטות קסאם אל עבר שדרות בתגובה לפעולות צה"ל בעזה ולמותם של 16 אזרחים פלסטינים. ב-25 ביוני הרג חמאס יחד עם ועדות ההתנגדות העממית 2 חיילי צה"ל וחטף חייל שלישי מבסיס ליד כרם שלום, הוא גלעד שליט. זמן קצר אחר כך, הכריזו אבו מאזן ואסמאעיל הנייה על הסכמה בדבר "מסמך האסירים" תוך שינוי כמה מסעיפיו וניסוחם באופן שממנו ניתן גם לפרש כי חמאס אינה מחויבת להכיר בישראל.
למרות ההסכמה על מסמך האסירים, והצפי כי המגעים לשחרור גלעד שליט יביאו לשחרורם של אסירים פלסטינים ופריצת המצור על ממשלת חמאס, החל המצב הפנימי בשטחים להידרדר בשנית. המגעים לממשלת אחדות פלסטינית, שבאוגוסט וספטמבר 2006, הכריזו בכירי חמאס כי צפויה לקום תוך זמן קצר, נכשלו, ובמהלך אוקטובר חל סבב עימותים נוסף במאבק בין אנשי חמאס ופת"ח ב"שטח". ב־14 בדצמבר נערך ניסיון התנקשות בראש הממשלה מטעם התנועה, אסמאעיל הנייה. שורה של התפרעויות רבות היקף נרשמו גם לאחר נאומו של אבו מאזן ב־16 בדצמבר, בו איים בהקדמת הבחירות במקרה שלא תושג ממשלת אחדות. אירועים אלו סימנו תחילה של הסלמה רחבה יותר במאבק הפנימי - האירועים החלו לכלול יותר ויותר ניסיונות הדדיים של התנקשויות בבכירים (לרבות אבו מאזן, רשיד אבו שבאכ, מוחמד דחלאן ואחרים מִפת"ח, ושרי הממשלה מצד חמאס), פגיעה במוסדות האזרחיים המזוהים עם התנועות (כמו האוניברסיטה האסלאמית המזוהה עם חמאס) חטיפות, והקמת מחסומים צבאיים בכל רחבי רצועת עזה. חלק מהמאבק אף זלג לגדה המערבית, שם המאבק התבטא בעיקר בחטיפות ופיגועים בבכירים מקומיים, כגון ראשי עיריות.
התחדשות המאבק עם הפת"ח
- ערך מורחב – עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה
עימותים מזוינים בין חמאס לבין פת"ח החלו ב-15 בדצמבר 2006, ואחרי מספר הפוגות, ב-15 במאי 2007 התחדשו העימותים בעצימות גבוהה, עם עשרות הרוגים - רובם מהפת"ח. חמאס המשיכה להשתלט על רצועת עזה, ובמהלך של 12-14 ביוני 2007 כבשה חמאס את כל בסיסי מנגנוני הביטחון ברצועת עזה.
בעקבות ההשתלטות המוחלטת על הרצועה הכריז יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ב-14 ביוני, על פירוק ממשלת האחדות בראשות אסמאעיל הנייה ועל הוצאת חמאס וארגוניו החמושים אל מחוץ לחוק.
תחת שלטון חמאס גבר ירי הרקטות על ישראל, דבר שגרם להכרזה על הרצועה כ"ישות עוינת" ועל הטלת סנקציות כלכליות כנגד הרצועה. בינואר 2008 גברו הסנקציות ומעבר הסולר לרצועה הופסק וכתוצאה מכך חלקים מהרצועה הוחשכו. בתגובה, חמאס פרץ את ציר פילדלפי, דבר שגרם למאות אלפי פלסטינים לנהור לרפיח המצרית.
מבצע עופרת יצוקה
- ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה
בעקבות ירי רקטות (קסאם וגראד) לעבר יישובים ישראלים הסמוכים לרצועת עזה, פתחה ישראל ב-27 בדצמבר 2008 במבצע צבאי רחב שכלל התקפות מן האוויר, פעילות של חיל הים הישראלי וכניסת כוחות קרקעיים. מטרת המבצע המוצהרת הייתה "שיפור המציאות הביטחונית בדרום", דבר שתורגם על ידי פיקוד הדרום לשתי מטרות משנה: 1. הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל; 2. פגיעה בכוחה של חמאס שתרתיע אותה מחידוש הירי. במבצע בן 22 יום שזרע הרס גדול מאוד ברצועת עזה[54], צה"ל הצליח להסב כ-700 הרוגים ללוחמי חמאס (הן לפי ספירת צה"ל והן לפי ספירת חמאס עצמו), בהם מספר בכירי חמאס מהשורה הראשונה, ולהשמיד מספר רב של משגרים ומחסני תחמושת[55]. המבצע יצר מנופי לחץ על מצרים, ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי להירתם למניעת הברחות הנשק לרצועת עזה, והבליט את הפירוד בעולם הערבי בין המתונים לקיצוניים.
התרופפות הקשרים בסוריה
באפריל 2011, לאחר גל מחאות בסוריה כחלק מגל המחאות בעולם הערבי באותה עת, הביע ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל תמיכה באחים המוסלמים בסוריה. לפי דיווחים עיתונאיים, הודיע בתגובה הנשיא הסורי בשאר אל-אסד כי מקומו אינו מובטח. חמאס ביקשה מקום אירוח חדש בירדן ובמצרים, אך נדחתה, אם כי מצרים הסכימה לפתוח משרד אינטרסים לחמאס, אותו ייצג סגנו של משעל, מוסא אבו מרזוק. לאחר שפנתה לקטר, המדינה הסכימה לארח את ההנהגה המדינית של חמאס, ללא הזרוע הצבאית, בעיר הבירה דוחה. הדלפות גרסו כי ח'אלד משעל צפוי לעבור לקטר, ואילו סגנו מוסא אבו מרזוק צפוי לעבור למצרים[56]. ההנהגה הצבאית תכננה לחזור לרצועת עזה דרך מעבר רפיח שהיה צפוי להיפתח תחת ההנהגה החדשה של מצרים.
מבצע עמוד ענן
- ערך מורחב – מבצע עמוד ענן
כחלק ממבצע עמוד ענן, צה"ל חיסל פעילים בכירים בחמאס, ביניהם מפקד הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי, והפציץ מאגרי נשק ובנייני ממשל ברצועה[57]. בתגובה למבצע הגבירה חמאס את הירי הארטילרי לעבר ישראל יחד עם ארגוני טרור אחרים מעזה, ולראשונה ירתה רקטות אל עבר גוש דן ואזור ירושלים. המבצע הסתיים בהפסקת אש בתיווך מצרים ובה התחייב חמאס להפסיק את כל הפעילות ההתקפית נגד ישראל מרצועת עזה, כולל של ארגונים אחרים.
בין מבצע עמוד ענן למבצע צוק איתן
אחרי מבצע עמוד ענן כמות ירי הרקטות והנחת המטענים ירדה באופן משמעותי ואזור עוטף עזה נהנה משקט כמעט מוחלט רוב הזמן.
בעקבות ההפיכה הצבאית במצרים ביולי 2013 והדחתו של מוחמד מורסי, נשיא מצרים מטעם האחים המוסלמים, החל חמאס לשלוח לוחמים דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה לחצי האי סיני, ואלה ביצעו פעולות טרור וגרילה כנגד כוחות מצריים. בפעולות סיכול של צבא מצרים נהרגו ונעצרו עשרות פעילי חמאס בסיני[58].
ב-2014 הוצא חמאס, ביחד עם תנועת האחים המוסלמים, אל מחוץ לחוק במצרים. צבא מצרים, שהחל במבצע למיגור הטרור בחצי האי סיני, פעל גם נגד מנהרות ההברחה של רצועת עזה בציר פילדלפי והרס רבות מהן[59]. התנגדותו של חמאס למעורבותו של חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה גרם לפטרונית שלו, איראן, לקצץ באופן דרסטי בסיוע הכספי שהיא מעבירה לחמאס. שני תהליכים אלה פגעו קשות בכוחו של חמאס ברצועת עזה והביאו אותו לחתום במאי 2014 על הסכם פיוס עם הפת"ח והקמת ממשלה משותפת. הסכם פיוס זה התקבל בתגובות מעורבות בעולם, כאשר המתנגדת הבולטת לו הייתה ישראל[60].
מבצע צוק איתן
- ערך מורחב – מבצע צוק איתן
ביוני 2014, לאחר חטיפת שלושת הנערים, הטיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את האשמה לחטיפה על חמאס, בעוד הארגון הכחיש את האשמה. לאחר מספר ימים ההאשמה מוקדה בחברי הארגון מרואן קוואסמה ועמר אבו עיישה. רק לאחר כחודשיים הודה בכיר חמאס סאלח אל-עארורי בכנס חכמי דת מוסלמים בטורקיה כי חמאס עומד מאחר החטיפה[61]. תוך כדי כך, עם תחילת הרמדאן באותה שנה, ירה חמאס רקטות לעבר ישראל לראשונה מאז מבצע עמוד ענן[62], ב-30 ביוני אותרו גופות שלושת הנערים[63] וישראל עצרה מאות פעילי חמאס ביהודה ושומרון, כולל בכירים וכולל מחבלים ששוחררו בעסקת שליט.
ביולי 2014 הגביר חמאס את ירי הרקטות מרצועת עזה, דבר שהוביל לפתיחת מבצע צוק איתן ב-8 ביולי. במהלך המבצע, שנמשך 50 ימים, ירה חמאס 4,594 רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל, בהם רקטות רבות לעבר גוש דן ולעבר השפלה. רקטות נורו גם צפונית יותר והגיעו לחיפה ולחדרה, על אף שירי הרקטות התמקד בעוטף עזה ובערים בטווח ה-40 ק"מ מעזה. רוב הרקטות לא הצליחו לחדור את מעטפת ההגנה של כיפת ברזל. מנגד, ישראל הפציצה אלפי מטרות טרור ברצועת עזה. בעקבות ניסיונות לפיגועי חדירה וחדירות שגרמו לאבדות של חיילים דרך מנהרות חדירה מתוך רצועת עזה לישראל, ב-17 ביולי נכנסו כוחות היבשה של צה"ל לרצועת עזה והחלו לחשוף ולהשמיד את המנהרות[64]. אחרי שהסבו למחבלים אבדות קשות (למעלה מאלף מחבלים נהרגו בקרבות) והשמידו 32 מנהרות טרור, בהן 14 מנהרות חודרות לישראל, יצאו כוחות צה"ל בתחילת אוגוסט אל מחוץ לרצועה, והמשיכו בירי מנגד, תוך שחמאס מתמקד בעיקר באזור עוטף עזה[65]. העימות נמשך עד שהושג הסכם הפסקת אש ב-26 באוגוסט[66].
ב-18 באוגוסט 2014 הותר לפרסום שבמהלך החודשים מאי עד אוגוסט חשף השב"כ תשתית רחבת-היקף של חמאס שפעלה בירושלים ויהודה ושומרון[67][68], שהוכוונה ומומנה על ידי מפקדת חמאס בטורקיה, ושמטרתה הייתה ביצוע הפיכה שלטונית אלימה ביהודה ושומרון והפלת אבו מאזן, ובמקביל יזום גל טרור פלסטיני רחב-היקף ואינטנסיבי נגד ישראל. התוכנית סוכלה על ידי מערכת הביטחון הישראלית, השב"כ וכוחות צה"ל ומג"ב שעצרו 93 פעילי חמאס ותפסו והחרימו כסף רב וכמות גדולה של אמצעי לחימה[68].
לאחר מבצע צוק איתן
אחרי מבצע צוק איתן הייתה ירידה משמעותית בירי הרקטות, אך 26 ימים בלבד לאחר תחילת הפסקת האש השקט הופר. בממוצע בכל חודש נפילה אחת של רקטות ופצמ"רים[69][70].
חמאס החל לשקם את המנהרות[71], ביצע עשרות ניסויים ברקטות, סלל כביש סמוך לגדר הגבול שנועד לתקיפת פתע[72], דבר שהתממש מאוחר יותר בטבח שבעה באוקטובר, והמשיך לעודד מחבלים פלסטינים לבצע פיגועים נגד ישראל[73] ולאסוף כסף כדי לשקם את תשתיות הטרור השייכות לו[74].
במאי 2017 ביקר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בערב הסעודית ובמהלך פסגה דיפלומטית בריאד הגדיר הנשיא טראמפ את ארגון חמאס כארגון טרור בפני שליטי ערב הסעודית וקטר וקרא להן להתנער מהטרור. בתחילת יוני קטר פנתה לבכירי חמאס השוכנים בה ודרשה שיעזבו את שטחה[75], כאשר המניע היה למנוע חרם שבסופו של דבר הוטל על קטר על ידי חמש מדינות ערביות[76] - מצרים, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות ותימן. הדיווח הראשוני שהגיע מערוץ אל-מיאדין (המזוהה עם חזבאללה), התפרש לצד הרצון להביך את קטר, בעיקר כאיתות לחמאס לחזור ולחבור לציר ההתנגדות, לאחר שהיחסים בין חמאס וסוריה נותקו בשל הזדהות חמאס עם המורדים באסד[77]. אחת ההשלכות של גירוש בכירי חמאס מקטר היא פגיעה ביכולת של קטר להעביר תמיכה לרצועת עזה. עם זאת הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה המשיכה להזרים כספים לחמאס, בהתאם לבקשתו של בנימין נתניהו, שהיה סבור כי מימון זה יביא לרגיעה בעימותים בין ישראל לחמאס, ואכן, חמאס דרש הכנסת כסף קטרי בתמורה למתן שקט מול ישראל. העברת הכספים ספגה בישראל גינויים, שנראתה כנכנעת לתשלום דמי חסות לארגון טרור[78].
על רקע זה גם הורע יחסם של חמאס עם ערב הסעודית, שהייתה באותה עת אחד מהמרכזים המשמעותיים לגיוס כספים עבור חמאס. בשנת 2018 הכריזה ערב הסעודית על חמאס כארגון טרור, ובשנת 2019 החלה במבצע מעצרים של חברי הארגון בהאשמות שונות ובהן הלבנת הון. משבר דיפלומטי זה הקשה על חמאס בגיוס כספיו[79].
ביולי 2020 בשל כוונת מדינת ישראל לספח את יהודה ושומרון לשטחיה הארגון ישתף עם ארגון הפת"ח, בין היתר נחתם הסכם בו סוכם כי פעילי חמאס יקבלו חסינות מפני מעצר ובתמורה חמאס יעזור לארגן הפגנות גדולות בגדה המערבית[80].
מבצע שומר החומות
- ערך מורחב – מבצע שומר החומות
במאי 2021, בהמשך למהומות בישראל, שבהן נפצעו עשרות מפגינים ומספר שוטרים, ביום ירושלים (10 במאי) בסביבות השעה 16:00 הציב חמאס אולטימטום לממשלת ישראל שלפיו יפתח בהתקפה אם לא ייסוגו כוחות הביטחון מהר הבית ומשכונת שייח ג'ראח שבירושלים עד השעה 18:00.
בשעה 18:02, לאחר שהדרישה לא נענתה, החל ירי הרקטות לכיוון ירושלים וסביבותיה, זמן קצר לאחר מכן גם לעבר יישובי עוטף עזה. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שומר החומות ברצועת עזה, שעיקרו תקיפות אוויריות של מאות מטרות ברצועת עזה, תקיפות שגרמו להרס רב וליותר ממאה הרוגים. חמאס והג'יהאד האסלמי הפלסטיני המשיכו בירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, שגרם אף הוא להרוגים ולנזק לרכוש. כ-250 שיגורים כשלו או נפלו בשטח הרצועה.
בחודש יולי פרסם ארגון Human Rights Watch דו"ח לפיו במבצע הצבאי הפר ארגון חמאס את דיני המלחמה וייתכן שאף ביצע פשעי מלחמה, כאשר שיגר אלפי רקטות לא מונחות לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. במקביל טען הארגון גם להפרות של הצד הישראלי כלפי חמאס, כאשר תקף צה"ל יעדים אשר על פניו אינם צבאיים, טענות שהוכחשו על ידי צה"ל - הכחשות שנענו בקריאה שעל ארגונים בינלאומיים לקבל גישה לשדה הקרב ברצועה על מנת לחקור את הטענות ההדדיות לפשעי מלחמה[81][82].
לאחר מבצע שומר החומות
לאחר מבצע שומר החומות ניסה חמאס להציג את עצמו כארגון שהשתקם מהפגיעות שספג במהלך מבצע שומר החומות. לצורך כך קיים הארגון מספר תרגילים.
בתרגיל "משענת איתנה 1" שנערך בסוף 2020, הושם הדגש על שיגורי רקטות לעבר הים ושיגור מל"טים[83].
התרגיל "משענת איתנה 2" כלל התגוננות מפני כוחות של צה"ל שמבצעים תמרון יבשתי בשטח הרצועה וחדירה לישראל באמצעות מנהרה יבשתית, תקיפת טנקים של צה"ל באמצעות מל"טים וחטיפת חיילים ישראלים[84][85].
תרגיל "מגן ירושלים" נערך ב-16 בדצמבר 2021, ברצועת עזה. בתרגיל תרגל חמאס פשיטה על בסיסים צבאיים, חטיפת חיילים וירי רקטות. האימון הוא אחד מסדרה לקראת תרגיל של כלל ארגוני הטרור ברצועה בשם "משענת איתנה 2". אימון שנועד לתרגל את יכולת הלחימה המשותפת של הארגונים מול צה"ל תחת חמ"ל-י פיקוד משותפים, נערך גם ב-2020[86].
בספטמבר 2023 פורסם תרגיל של חמאס, שכלל תרגול של חמ"ל ממודר, הסחה באמצעות מטחי רקטות, פריצת הגדר, תנועה מהירה באמצעות טנדרים, הגעה ליישובי עוטף עזה, כניסה לבתים והריגת תושביהם[87]. היה מדובר בתרגיל השנתי שהתקיים בשנים הקודמות בחודש דצמבר, ובאותה שנה הוחלט להקדימו לחודש ספטמבר, לפני ציון חגי תשרי בישראל ובמועד יום השנה ליציאת צה"ל מהרצועה[88][89]. באותם ימים דנו הצדדים באופי העברת הכסף הקטארי לעזה וחמאס יזם התפרעויות[90][91]. ב־29 בספטמבר הן הופסקו והושגו הבנות[92][93].
טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל
- ערכים מורחבים – טבח שבעה באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל
ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במבצע "מבול אל-אקצא" – טבח שבעה באוקטובר – במסגרתו חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-250 אזרחים וחיילים לרצועת עזה[36]. לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים, עריפת ראשים[38] והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה בישראל השוו בין חמאס לדאעש ולנאצים[94], בהם ראשי ממשלת ישראל בהווה ובעבר בנימין נתניהו, נפתלי בנט[95], ויאיר לפיד[96].
בתגובה למתקפת חמאס יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה, סיכולים ממוקדים ותמרון קרקעי בכל שטחי הרצועה שגרמו ללמעלה מ-53,655[97] הרוגים, להרס רב, ולפינוי של כמיליון מתושבי צפון רצועת עזה דרומה. בלחימה נהרגו למעלה מ-23,000[98] מחבלי חמאס ועוד מספר דומה נפצעו. תשתיות טרור של חמאס בהן מבני שלטון, מנהרות, מפקדות, מחנות אימונים, בורות שיגור ארטילריה רקטית, מחרטות ומפעלים לייצור אמל"ח - רבים מהם פעלו בתוך תשתיות אזרחיות והומניטריות כגון בתי חולים, בתי ספר, מתקני אונר"א ומסגדים - הושמדו על ידי כוחות צה"ל.
נכון לשנת 2025, לפי נתוני צה"ל, חמאס פסק מלתפקד כארגון בשטח הרצועה - פעיליו נלחמים ללא פיקוד מסודר, יכולותיו הצבאיות והשלטוניות ספגו מהלומה כבדה, והתמיכה בו בקרב הציבור ברצועה הולכת ופוחתת[99][100].
מבנה
חמאס אינה מפרסמת את המבנה שלה בפומבי. המידע על מבנה התנועה מוכר על רקע ראיונות שונים, בהם התייחסו בכירי התנועה לסוגיה, מחקרים אקדמיים באוניברסיטאות מערביות, ופרסומים של גורמים ביטחוניים ישראלים ואמריקאים. מקור הסמכות של מבנה התנועה אינו ברור. מחד, אחת לכמה שנים התנועה מדווחת על קיום בחירות פנימיות, ואף גורמי ביטחון ישראליים רמזו לכך. מכאן, נראה שהמבנה הפנימי של התנועה הוא בעל מכניזם דמוקרטי כלשהו. מנגד, חמאס ציינה מספר פעמים כי היא מחויבת לפתוות של גדולי האסלאם בדגש על יוסוף אל-קרדאווי. לצד זאת, בשנותיה הראשונות של התנועה ובין 1997 ל-2004, הכריזה התנועה על השייח' אחמד יאסין כמנהיגה הרוחני, מה שמלמד שהוא היה בעל מעמד הלכתי-דתי בפני עצמו. החלוקה המוכרזת ביחס למבנה התנועה מתייחסת בעיקר לפונקציות הפומביות שלה, או לגורמים העוסקים בפעילות צבאית וטרוריסטית. אופן קבלת ההחלטות שלה אינו נחשף בפומבי, בין השאר בשל חשש לפגיעה מצד ישראל במנהיגיה.
הזרוע הצבאית
- ערך מורחב – גדודי עז א-דין אל-קסאם
הזרוע הצבאית של חמאס נקראת גדודי עז א-דין אל-קסאם, על שמו של שייח עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית המודרנית, אשר נהרג בידי הבריטים ב־1935. הזרוע התפרסמה בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם שלוחמיה יורים אל עבר יישובים ישראלים. תאים חמושים של חמאס כינו את עצמם בתחילה בשמות: "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", כזכר ליחיא עיאש, מהנדס הפצצות האחראי למותם של עשרות ישראלים, JZUK על ידי ישראל בשנת 1996 בעזרת טלפון סלולרי ממולכד. זרוע זו כוללת גם מנגנון מודיעין צבאי נגד ישראל[101].
לפי מרכז המידע למודיעין וטרור בשנת 2008 מנה חמאס כ-20,000 מחבלים חמושים[102]. אחמד ג'עברי היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, עד שנהרג בתקיפת טיל של חיל האוויר הישראלי ב-14 בנובמבר 2012[103].
השלוחה הלבנונית
- ערך מורחב – חמאס בלבנון
ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, הקים חמאס שלוחה בלבנון שמונה כמה מאות מחבלים[104]. ב-6 באפריל 2023 שיגר חמאס בלבנון כ-34 רקטות ארטילריות לעבר הגליל המערבי[105]. באפריל 2023 נחשף כי חזבאללה אימן מחבלי חמאס בלבנון, וביחד עם איראן, משמרות המהפכה האסלאמית ומשטר אסד, צייד אותם ברקטות קרקע-קרקע וטילים ארוכי טווח לתקוף את ישראל, במטרה לפתוח חזית צפונית מול ישראל שבה חזבאללה "באופן רשמי" לא יהיה מעורב[106].
במהלך מלחמת חרבות ברזל השתתף חמאס באופן פעיל בלחימה על גבול ישראל-לבנון בשיגור כלי טיס בלתי מאוישים, ניסיונות חדירה, ירי טילי נ"ט ומקלעים אל מעבר לגבול, ובעיקר בירי פצצות מרגמה ורקטות אל עבר ישראל, אל יישובים סמוכי גדר אך גם למקומות מרוחקים יותר כמו קריית שמונה, נהריה, צפת, עכו והקריות, במקביל למעורבות מוגבלת של חזבאללה גם כן בלחימה.
בהמשך המלחמה, נחלשה ונשחקה השלוחה הלבנונית, וככל שעבר הזמן חמאס ביצע פחות ופחות פעולות נגד ישראל מלבנון, בזמן שחזבאללה רק העצים את פעולותיו נגד ישראל, והארגון לא ביצע פיגועים נגד ישראל מחזית זו מאמצע מאי 2024.
הזרוע המדינית
הזרוע המדינית של "חמאס חוץ" אחראית על הקשר של חמאס עם מדינות אסלאמיות וארגוני טרור ועל התעצמות הזרוע הצבאית. הלשכה המדינית יושבת בקטר מאז שנת 2012, לפני כן שכנה במחנה הפליטים אל-ירמוכ[107]. עד 2017 עמד בראשה ח'אלד משעל, ואז מונה במקומו אסמאעיל הנייה. בראש הזרוע הצבאית של "חמאס פנים" עומד יחיא סנוואר במקום ראש הממשלה המודח אסמאעיל הנייה ומחמוד א-זהאר, האחראי על קשרי החוץ של ממשלת חמאס.
מועצת השורא
מועצת השורא, גוף המספק הכוונה רעיונית והלכתית לתנועה וחבריו אינם ידועים בציבור, ככל הנראה כדי למנוע פגיעה בהם[108]. נכון ל-2017, עמד בראשו ח'אלד משעל[109]. בהמשך עמד בראשו אוסמה מזיני עד לסיכולו בהפצצה של צה"ל בראשית מלחמת חרבות ברזל, אז החליפו מוחמד אסמאעיל דרוויש[110].
ארגון הביטחון הכללי
על פי מסמכים שאסף אמ"ן בשנים 2016–2023 ופרסם בשנת 2024, זרוע זו של הארגון מחזיקה תיקים לפחות על 10,000 עזתים, ואוספת מידע על אודותיהם באמצעות רשת של מלשינים ומודיעים. הארגון עקב בין היתר אחר עיתונאים, פעילי אנשי הג'יהאד האסלאמי, ואחר תושבים שהיו מעורבים בפעילות כלשהי שעוררה את עניינו של הארגון, דוגמת מתיחת ביקורת על חמאס ברשתות החברתיות, השתתפות בהפגנות או מעורבות במעשים "לא מוסריים"[101].
על פי אמ"ן, ארגון הביטחון הכללי היה כפוף ישירות למנהיג חמאס. נכון לפתיחת מלחמת חרבות ברזל, כלל הארגון 856 פעילים, ותקציב חודשי של כ־120 אלף דולר[101].
ערוץ אל-אקצא
- ערך מורחב – ערוץ אל-אקצא
ערוץ אל-אקצא הוא ערוץ הטלוויזיה של חמאס, המשמש לשידור תעמולה פלסטינית, תוכני הסתה והדרכות כיצד לבצע טרור. הערוץ משדר בלוויין גם למדינות בעולם, בהם ארצות ערב וריכוזי מוסלמים באירופה. הערוץ הוצא אל מחוץ לחוק והוכרז כארגון טרור בשל ההסתה לטרור המשודרת בו.
מימון חמאס
חמאס זוכה למימון רב מחלק ממדינות ערב ובתקופה מסוימת אף קיבלה מימון וסיוע צבאי וכלכלי רב מאיראן. קטר נותנת מימון ומחסה לראשי הלשכה המדינית של חמאס, כולל היו"ר ח'אלד משעל. על פי הערכות היא מעבירה לחמאס מדי שנה כ-100 מיליון דולר, לבד ממענקים מיוחדים שמסתכמים במאות מיליוני דולרים (למשל 350 מיליון דולר לאחר נפילת מורסי)[111][112].
בנוסף "קרנות צדקה אסלאמיות" בעולם, ובייחוד במערב, מעבירים בחשאי כספים לחמאס. ב-2014 חשף בכיר בחמאס, מחמוד טועמה, שלתנועה האסלאמית של ערביי ישראל ובפרט לראאד סלאח יש קשרים סודיים עם חמאס ושהתנועה האסלאמית אף מעבירה כספים לפעילויות של חמאס. טועמה נעצר על ידי השב"כ וסיפק מידע על מקורות המימון של חמאס. הוא פירט על שורה של ארגונים בינלאומיים המממנים את חמאס, בהם "מוסד אלקודס הבינלאומי" ("מואססת אל-קודס א-דאוליה") וקואליציית הצדקה ("אאתלאף אלח'יר") בראשות יוסוף אל-קרדאווי[113][114].
חמאס גובה מס על הסחורות העוברה במנהרות ההברחה ברצועת עזה, המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי.
בנובמבר 2014 פרסם מגזין פורבס ישראל מחקר מקיף על פיו מייצר חמאס בשנה כמיליארד דולר בממוצע. מבין ארגוני הטרור בעולם חמאס היה שני בעושרו רק לחזבאללה מבחינת הכנסות שנתיות. על פי התחקיר, השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007 שדרגה את מעמדו. בכך עבר מהסתמכות על תרומות לקונצרן אדיר, אשר בזכות רשת המיסים המסועפת והמתוחכמת שטווה, השואב את הונו ממקורות מגוונים, כולל סיוע הומניטארי. נוסף לכך מנהל חמאס מאות עסקים, ופעילותו העסקית כוללת עסקי נדל"ן, ביטוח, בנקאות, מלונאות ותיירות[115]. חמאס גם נוהג לגבות מס על כל סחורה המועברת במנהרות ההברחה המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי. בשנת 2018 ירד חמאס למקום השלישי בדירוג[116], עקב השתקמות הטליבאן.
לטענת ישראל, ארגון הצדקה ג'מעת אל-ופא לרעיאת אל-מסנין פועל לתמיכה בחמאס.
יחסי החוץ של חמאס
- ערך מורחב – יחסי החוץ של חמאס
חמאס מקיימת קשרי חוץ עם תנועות ארגונים ומדינות ברחבי העולם, במטרה לקבל תמיכה מדינית, צבאית, כלכלית, לקבל אהדה בדעת הקהל וליהנות משיתופי פעולה שונים. נכון לשנת 2023, עומד בראש משרד היחסים הבינלאומיים של הארגון מוסא אבו מרזוק[117].
איראן
הקשרים בין איראן לחמאס נמשכים מזה שנים רבות. חמאס משתלב בציר ההתנגדות האזורי בהובלת איראן, הכולל גם את חזבאללה בלבנון וקבוצות אחרות כמו הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני והחות'ים בתימן. למרות ההבדלים האידאולוגיים בין איראן השיעית לחמאס הסוני, השותפות ביניהם מבוססת על ההתנגדות המשותפת לישראל ולארצות הברית[118][119]. איראן מספקת לחמאס תמיכה כלכלית, צבאית ולוגיסטית. התמיכה כוללת העברת כספים, אספקת נשק והכשרה צבאית. איראן נחשבת לאחת התומכות המרכזיות בחמאס, ותמיכתה התבטאה באופן ברור בטבח שבעה באוקטובר, שכללה תכנון מורכב והכשרה שנמשכה חודשים, בהובלת איראן וחזבאללה.[118] לפי אסמאעיל הנייה התמיכה הכלכלית של איראן בחמאס הגיעה לכ-70 מיליון דולר בשנה[120]. בנוסף לתמיכה הכספית, איראן מסייעת בפיתוח טכנולוגיות נשק, כולל טילים ורחפנים מתקדמים, ומשמשת כמקור לוגיסטי להברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה.[118]
קטר
יחסי החוץ של חמאס עם קטר הם משמעותיים, ומבוססים על תמיכה כלכלית ופוליטית רחבה. בשנת 2012 עזבה הלשכה המדינית של חמאס את סוריה, עקב תמיכתה במורדים במלחמת האזרחים בסוריה. מאז, קטר משמשת כמקום מושבה של ההנהגה, ומספקת לארגון תמיכה כספית ולוגיסטית[121]. תמיכה זו חשובה לחמאס, שכן היא מספקת לה ערוץ תמיכה שאינו תלוי באיראן. במהלך השנים, קטר סיפקה מימון לפרויקטים הומניטריים ברצועת עזה, כולל תשלום משכורות לפקידי ממשל, סיוע למשפחות נזקקות, ואספקת דלק. התמיכה הזו נעשית לבקשת ממשלת נתניהו ובידיעת ארצות הברית[122]. מאות מיליוני הדולרים שהועברו כך סייעו מאוד להתעצמות הצבאית של חמאס. מידעים מתוך מסמכים שנתפסו על ידי צה"ל בעזה בזמן המלחמה, קושרים בין קטאר למימון חשאי של הזרוע הצבאית של חמאס. קטאר הכניסה כסף לחמאס בצורות חשאיות, באמצעות אגודות צדקה ובאמצעות מענקים להנהגת החמאס בקטאר. הכסף הזה אחרי זה עבר לטורקיה, ומשם הלך למימון של פיגועים[123]. בנוסף במסמכים שנתפסו בעזה, נמצאו סיכומים מפורשים לפיהם הקטרים לוקחים על עצמם לממן את הקמת היחידות הצבאיות של חמאס בלבנון.
קטר משמשת כמתווכת מרכזית בסכסוכים בין חמאס לישראל[121][124].
הקשר בין קטר לחמאס זוכה לביקורת בינלאומית. קטר מואשמת בסיוע לארגון טרור[124].
לבנון
חמאס מחזיקה בתשתיות צבאיות בלבנון, הכוללות שני יחידות מבצעיות עיקריות: יחידת אל-שימאלי ויחידת ח'אלד עלי. יחידות אלו עוסקות בגיוס והכשרה של לוחמים, ייצור כלי נשק ופיתוח תוכניות התקפה נגד ישראל. המאמץ הצבאי של חמאס בלבנון נעשה בעזרת כוח קודס האיראני.[125][126] בנוסף, חמאס מקיים תיאום צמוד עם חזבאללה, כאשר שתי הארגונים משתפים פעולה בלחימה נגד ישראל. יום לאחר טבח שבעה באוקטובר שפתח חמאס, הצטרף חזבאללה ופתח בחזית הצפונית.[125]
רוסיה
מאז עליית חמאס לשלטון בעזה ב-2007, רוסיה קיימה פגישות רבות עם בכירי חמאס וסיפקה להם תמיכה מדינית. הקשרים הצבאיים בין חמאס לרוסיה מתבטאים גם באספקת נשק וטכנולוגיה. לדוגמה, חמאס השתמשה בטילים נגד טנקים מדגם קורנט מתוצרת רוסיה בהתקפותיה על ישראל. ישנה הערכה כי חמאס מקבלת סיוע צבאי ישיר או דרך מדינות כמו איראן וסוריה, במסגרת השותפות האסטרטגית בין רוסיה לאיראן[127].[128]
רוסיה המשיכה לשמור על קשריה עם הארגון גם לאחר מתקפת 7 באוקטובר. ב-26 באוקטובר 2023, רוסיה אירחה משלחת של חמאס במוסקבה בהם נציגים של חמאס, כולל ראש היחסים הבינלאומיים מוסא אבו מרזוק, נפגשו עם סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב[129].[128]
סוריה
סוריה הייתה תומכת נלהבת של חמאס עד 2011 עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. בינואר 2012, חמאס התייצב לצד המורדים הסורים נגד ממשלת בשאר אל-אסד. מאז 2022 היחסים שוקמו והתמיכה חודשה והארגון שב לשתף פעולה עם סוריה כחלק מ"ציר ההתנגדות". התמיכה המחודשת כוללת שיתוף פעולה אסטרטגי ומדיני, כשהמטרה המשותפת היא עמידה נגד האינטרסים של ארצות הברית וישראל באזור. לאחר נפילת משטר אל-אסד המשיך חמאס לפעול בשטח סוריה, ולפי הערכות ישראל פועלים במדינה כאלפיים מאנשיו[130].
טורקיה
טורקיה מספקת תמיכה מדינית וחומרית לחמאס ומאפשרת למנהיגי הארגון לשהות במדינה ולהשתמש בה כבסיס לפעילותם. בכירים רבים של חמאס מתגוררים בטורקיה. גם לאחר מתקפת 7 באוקטובר, טורקיה ממשיכה לתמוך בחמאס בפומבי. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הצהיר כי חמאס אינו ארגון טרור, אלא תנועת שחרור הנאבקת למען זכויות הפלסטינים. בנוסף, טורקיה מספקת תמיכה כספית לחמאס ומאפשרת לתנועה לגייס כספים ולתכנן פעולות מבצעיות[131]. התמיכה של טורקיה בחמאס מביאה לביקורת בינלאומית רבה, במיוחד מצד ישראל וארצות הברית אך גם ראש ממשלת הולנד חרט וילדרס[132]
הרפובליקה העממית של סין
יחסי החוץ בין חמאס לסין מתאפיינים בקשרים מדיניים ודיונים על יציבות אזורית. סין פועלת כמתווכת בעימותים בין חמאס לגורמים פלסטיניים אחרים, ומקיימת פגישות עם נציגי חמאס בהקשר זה. לדוגמה, ביולי 2024 התקיימו בבייג'ינג שיחות פיוס בין חמאס לפתח[133][134][135], סין הביעה תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ובזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. מפגשים דיפלומטיים שנערכו בין נציגי סין לחמאס הראו שסין מכירה בחמאס כחלק בלתי נפרד מהמאבק הפלסטיני, ואף הייתה ביקורתית כלפי הפעולות הישראליות בעזה מאז תחילת הלחימה במלחמת חרבות ברזל.
מצרים
באופן כללי מצרים עוינת וחשדנית כלפי חמאס עקב הקשר בינו לבין תנועת האחים המוסלמים וגורמים אסלאמיים נוספים המאיימים על השלטון במצרים. תחת הנהגתו של מוחמד מורסי ששלט בשנים 2011 עד 2013, תמכה בחמאס[136]. מאז עלייתו לשלטון של הגנרל עבד עבד אל-פתאח א-סיסי במצרים ב-2014, היחסים בין מצרים לחמאס היו מורכבים ומתוחים. בתחילה, מצרים תחת א-סיסי נקטה מדיניות של עוינות כלפי חמאס, שכללה השמדת מאות מנהרות הברחה והידוק המצור על רצועת עזה. א-סיסי ראה בחמאס שלוחה של האחים המוסלמים, אויב פוליטי פנימי, והאשים את הארגון במעורבות בטרור נגד מצרים[137]. עם השנים, המדיניות השתנתה והפכה למאוזנת יותר, כאשר מצרים החלה לשמש כמתווך מרכזי בסכסוך בין ישראל לחמאס. מצרים ניהלה מגעים עם חמאס כדי לשמור על יציבות האזור ולמנוע התדרדרות במצב הביטחוני.
מדינות נוספות
חמאס נמצא בקשרים ושיתופי פעולה עם מדינות נוספות בהן דרום אפריקה, סודאן, ונצואלה, ערב הסעודית, מלזיה.
הג'יהאד העולמי
תנועת חמאס תומכת בג'יהאד העולמי, אך בשלב הראשון דוגלת בהקמת מדינה אסלאמית בשטחי ארץ ישראל בלבד. לפיכך, מנסה חמאס לגייס את תמיכת העולם במאבק זה, ולבדל את עצמו מארגונים כמו אל-קאעידה. כך למשל, גינתה חמאס את פיגועי 11 בספטמבר. היא נגד "אל-תוחיד ואל-ג'יהאד", ארגון הטרור האסלאמי המסונף ל"אל-קאעידה", לאחר שבאפריל 2011 חטפו ורצחו את הסופר האיטלקי ויטוריו אריגוני ברצועת עזה. זאת בדרישה לשחרור מנהיגם, אבו וליד אל-מקדסי. באוגוסט 2012 שחררה חמאס מהכלא את אל-מקדסי.
ב-14 באוגוסט 2009 הכריז המנהיג הרוחני של "ג'ונד אנסאר אללה" עבד אל-לטיף מוסא בדרשת יום שישי במסגד אבן תימיה ברפיח על הקמת אמירות מוסלמית, תוך שהוא טוען כי חמאס אינו ארגון דתי. חמאס כתש את האמירות והרג את מנהיגיה[138].
עם זאת, משתף חמאס פעולה עם ארגונים המזוהים עם אל-קאעידה במאבק וטרור נגד ישראל. למשל בחטיפת גלעד שליט השתתף ארגון "צבא האסלאם". ראש ממשלת חמאס אסמאעיל הנייה גינה את מבצע "חנית נפטון" להריגת מנהיג אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן, שיבח את בן לאדן וכינה אותו "לוחם ערבי מוסלמי"[139].
לאחר סיום לאחר מבצע "שומר החומות" משמרות המהפכה וחמאס, הקימו מפקדה משותפת לתיאום פעולות צבאית נגד ישראל[140].
שיתוף פעולה עם חזבאללה
ארגון הטרור השיעי חזבאללה, השוכן בלבנון ומהווה מעין פרוקסי של איראן, פרס את חסותו על חמאס. שניהם מקבלים, ברמות שונות, מימון, אימונים והכוונה מאיראן. הארגונים מקיימים שיתוף פעולה רציף. שיתוף הפעולה התחזק לאחר גירוש פעילי חמאס ללבנון ב-1992, שאנשיהם לימדו את אנשי חמאס לבנות מכוניות תופת ומטעני חבלה[141]. עם זאת, שיתוף הפעולה בין חמאס לחזבאללה אינו חף מקשיים, שכן לפעמים חמאס פועל בלבנון מבלי ליידע את חזבאללה מראש, מה שעלול לגרום למתחים בין הארגונים.[125][126]
בזמן מבצע שומר החומות, חזבאללה, חמאס ואיראן הקימו חמ"ל משותף לתיאום פעולות הטרור נגד ישראל[142]. לחמ"ל אף הגיע פעמיים מפקד כוח קודס, הגנרל אסמאעיל קאאני. חזבאללה שיתף מידע מודיעיני עם חמאס טרם התקפת צה"ל על "המטרו של עזה", ועל תרגיל ההונאה הצה"לי שקדם לו. לטענת סגן מזכ"ל חזבאללה, הוא העביר לחמאס גם מידע על תנועות צה"ל על ידי מזל"טים. עוד פורסם כי הארגון העביר נשק ותחמושת לעזה והעביר מספר קציני התנגדות פלסטינים מהרצועה במהלך התוקפנות[140].
לאחר טבח שבעה באוקטובר, בישראל התעורר חשש שחזבאללה יבצע פלישה דומה מצפון. כבר באותו היום גויסו כוחות מילואים משמעותיים לחזית הצפונית. בפועל התנהלה בצפון לוחמה בעצימות נמוכה, ואילו חמאס נותר להילחם לבדו[143]. ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, הגיע לביקור בהול באיראן, שם נפגש עם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. אך ח'אמנאי הבהיר כי איראן לא תשתתף ישירות במלחמה[144].
חמאס ודאעש
בין חמאס ודאעש קיים דמיון רעיוני, כשותפים לאידאולוגיה פונדמנטליסטית מדינה אסלאמית. ישנו גם דמיון מעשי בדפוסי הפעולה האכזריים, שליטה באוכלוסייה אזרחית, חינוך לשנאה, והעמדה בראש סדר העדיפויות את לוחמי ה"ג'יהאד". קשר בין הארגונים התקיים עם שלוחת המדינה האסלאמית בחצי האי סיני דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה מתחת לציר פילדלפי[145]. חמאס סייע לדאעש בהעברת כספים, הכשרה ואימון של מחבלים, סיוע בקשר ותקשורת ובטיפול בפצועים.[דרוש מקור] לפי מקורות אחרים דאעש וחמאס מתנגדים זה לזה כתוצאה מהמטרות השונות של הארגונים, וכן בגלל התמיכה שחמאס מקבלת מאיראן[146][147]. דאעש אף הוציא להורג פעיל חמאס[148].
לאחר טבח שבעה באוקטובר שביצע חמאס, על גופותיהם של חלק מהמחבלים שהשתתפו בטבח נמצאו דגלים של דאעש[149][150]. בהתקפה נטבחו כ-1,200 ישראלים ואזרחים מעשרות מדינות, רובם אזרחים לא חמושים, כולל קשישים, ילדים ותינוקות. לאחר ההתקפה הצהיר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי "חמאס צמא דם כמו דאעש"[151]. ראש ממשלת צרפת עמנואל מקרון אף הציע להקים קואליציה בין לאומית להשמדת חמאס, בדיוק כמו כוח המשימה הבינלאומי שקם נגד דאעש[152]. לאור כך התפרסם ההאשטאג #HamasisISIS שפירושו "חמאס הוא דאעש"[153].
הכרה כארגון טרור
מדינת ישראל, ארצות הברית, קנדה, בריטניה, יפן, אוסטרליה[154] והאיחוד האירופי אינם מכירים בחלוקה בין "זרוע מדינית" לבין "זרוע צבאית" ומבחינתם כל ארגון חמאס, על כל זרועותיו, הוא ארגון טרור. הולנד יישמה בפועל הכרזה זו, ואסרה על כניסתו של הנייה לשטחה באפריל 2007.
בדצמבר 2001 הכליל האיחוד האירופי את הזרוע הצבאית של חמאס ברשימת ארגוני הטרור שהכריז לאחר פיגועי 11 בספטמבר. שנתיים לאחר מכן הוכלל הארגון כולו ברשימה. חמאס ערערה על ההחלטה, וב־2014 קבע בית משפט כי ההכרזה מבוטלת בטיעון שהיא נעשתה על בסיס מידע "שנאסף מהתקשורת ומהאינטרנט". בית הדין לצדק של האיחוד האירופי שינה את ההחלטה והחזיר את חמאס לרשימת ארגוני הטרור ב־2017[155].
בפברואר 2024 ניו זילנד הכירה בחמאס כארגון טרור[156].
ביולי 2024 ארגנטינה הכירה בחמאס כארגון טרור[157].
סמלים
דגל חמאס
- ערך מורחב – דגל חמאס
בדומה לדגל ערב הסעודית, מורכב דגל חמאס מכיתוב בצבע לבן בקליגרפיה ערבית של השהאדה – הכרזת האמונה האסלאמית (لَا إِلٰهَ إِلَّا الله مُحَمَّدٌ رَسُولُ الله - "אין א-לוהים מלבד א-ללה; מוחמד שליח א-ללה") על רקע ירוק חלק – הצבע המסורתי שמזוהה עם האסלאם. בדומה לדגלים אסלאמיים אחרים, הצבע נגזר, על פי המסורת, מהגלימה הירוקה שעטה הנביא מוחמד.
סמליל חמאס
בראש הסמליל, שרטוט של ישראל מהנהר עד לים, בהתאם לאמנת חמאס השואפת למדינה פלסטינית אסלאמית תיאוקרטית במקום מדינת ישראל. במרכזו, שתי חרבות מוצלבות על רקע כיפת הסלע, ומסביב דגלי פלסטין עם השהאדה, מתחת כיתוב "פלסטין" בערבית בשחור, ובמוטו השם המלא של הארגון.
אישים בולטים בחמאס
הנהגת חמאס מחוץ לשטחי רצועת עזה ואיו"ש
- ח'אלד משעל, ראש הנהגת חו"ל של חמאס[158]. עומד בראש מועצת השורא[109].
- מוסא אבו מרזוק, סגנו של ח'אלד משעל ואחראי על גיוס הכספים בארצות הברית.
- אסאמה חמדאן, נציג חמאס בלבנון.
- מוחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של חמאס, ובעבר נציג התנועה ברבת עמון.
- אבו אוסאמה עבד אל-מועטי, נציג חמאס בטהראן.
- אבו מוחמד מוסטפא, מבכירי חמאס, יושב בדמשק.
- ג'מאל עיסא, נציג חמאס בסודאן, גורש מסודאן בעקבות לחץ אמריקאי.
- מוניר סעיד, נציג חמאס בתימן.
- מוסטפא יוסף אל-לדאוי, בעבר נציג חמאס בסוריה ולבנון.
- איברהים ע'ושה, חבר הלשכה המדינית של חמאס.
- מוחמד מחמוד ציאם, היה נציג חמאס בתימן וסודאן.
- מוסטפא אחמד אל-קאנוע, היה נציג חמאס בלבנון, סוריה ואיראן.
הנהגת חמאס באיו"ש ובמזרח ירושלים
- זאהר ג'בארין
- יעוקב אבו עסב, ראש חמאס בירושלים, ואף ישב על כך בכלא[159].
- כפאח סרחאן, מראשי חמאס בירושלים, ואף ישב על כך בכלא.
- אחמד עליאן, מראשי חמאס בירושלים, ואף ישב על כך בכלא.
- עכרימה סברי, מופתי חבר רשמי בוועד "קואליציית הצדקה" של חמאס.
- נגאח בכיראת, שייח וסגן מנהל הוואקף.
- נאסר הדמי, פעיל חמאס מרכזי במזרח ירושלים, משמש כראש הוועדה למלחמה בייהוד ירושלים.
- מוסטפא אבו זהרה, ממנהיגי חמאס במזרח ירושלים, משמש כראש מועצת בתי העלמין המוסלמים בווקף.
- הנאדי חלוואני, פעילת חמאס מרכזית במזרח ירושלים, ומבכירות המורביאטת.
- חדיג'ה חוייס, מורה ופעילת חמאס מרכזית במזרח ירושלים ומבכירות המורביטאת.
הנהגת חמאס בשטחי רצועת עזה
- מחמוד א-זהאר, בכיר חמאס בעזה, כיהן כשר החוץ בממשלת חמאס.
- ד"ר באסם נעים, כיהן כשר הבריאות בממשלת חמאס.
- וצפי קבהא, כיהן כשר האסירים בממשלת חמאס, אחד המנהיגים הבכירים של חמאס בג'נין.
- ד"ר נאיף אלרג'וב, כיהן כשר ההקדשים וענייני הדת בממשלת חמאס. אחיו של ג'יבריל רג'וב.
- סמיר אבו עישה, כיהן כשר התכנון בממשלת חמאס.
- ח'אלד אבו ערפה, כיהן כשר בלי תיק לענייני ירושלים בממשלת חמאס, מבכירי חמאס במזרח ירושלים.
- עיסא אלג'עברי, כיהן כשר השלטון המקומי בממשלת חמאס.
- פרופ' עאטף אבראהים עדואן, כיהן כשר בלי תיק לענייני פליטים בממשלת חמאס.
- מחמד אלברע'ות'י, כיהן כשר העבודה בממשלת חמאס, פעיל בכיר בחמאס מאז 1995.
- ד"ר עאטף עדואן, כיהן כשר לענייני פליטים בממשלת חמאס.
- ד"ר ראזי חמד, כיהן כדובר ממשלת חמאס.
- אסמאעיל עבד אללטיף מחמד אלאשקר, חבר סיעת חמאס במועצה המחוקקת.
- טאהר א-נונו, דובר ממשלת חמאס ברצועת עזה.
- סאמי אבו זוהרי, מדוברי חמאס.
- מושיר אל-מסרי, מדוברי חמאס.
- מוחמד אבו טיר, מספר 2 ברשימה של חמאס לבחירות.
- שיח' חסן יוסף ח'ליל, ממנהיגי חמאס בשטחים, נכלא בישראל לסירוגין. בנו מסעב חסן יוסף הפך לסוכן שב"כ ולפעיל הסברה פרו-ישראלי.
- שיח' מוחמד ע'זאל, ממנהיגי חמאס בשטחים.
- ח'ליל אל-חיה, בכיר בחמאס, החליף את סעיד סיאם כשר הפנים לאחר שהשני נהרג במבצע עופרת יצוקה. סגן ראש הלשכה המדינית בעזה[160].
- אחמד אבו חלבג'ה, חבר פרלמנט מטעם חמאס.
- אסלאם שהוואן, דובר כוחות הביטחון של חמאס.
"הזרוע הצבאית"
ראו: טרוריסטים בולטים בגדודי עז א-דין אל-קסאם
פעילי חמאס שנהרגו
במשך עשורים חוסלו אלפי לוחמים, טרוריסטים ומנהיגים של חמאס. אישים בולטים שחוסלו בסיכול ממוקד או תוך כדי לחימה כוללים את הבכירים הבאים:
- יחיא עיאש, "המהנדס" ממקימי גדודי עז א-דין אל-קסאם, ואחד מהאחראים להפעלות הראשונות של שיטת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90. פיגועי טרור אלו גבו את חייהם של למעלה ממאה ישראלים. שירות הביטחון הכללי של ישראל התנקש בעיאש באמצעות טלפון סלולרי ממולכד בשנת 1996. בעקבות חיסולו בוצעו מספר פיגועי התאבדות בישראל.
- סלאח שחאדה ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה חוסל ב-2002. הריגתו על ידי צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, שלוותה בהריגת עוזרו ו-14 אזרחים, בהם 11 ילדים, עוררה ביקורת בישראל ובעולם.
- אחמד יאסין מייסד וראש חמאס, "המנהיג הרוחני", נהרג בסיכול ממוקד על ידי ירי טילים ממסוק קרב לעברו כשיצא ממסגד, במרץ 2004[161].
- עבד אל-עזיז א-רנתיסי, ראש חמאס בשטחים לאחר הריגת יאסין (מפקדת הפנים), נהרג בסיכול ממוקד על ידי ירי טילים ממסוק קרב לעבר המכונית שבה נסע, באפריל 2004. יחד איתו נהרגו שומר ראשו ונהגו[162]
- מחמוד אל-מבחוח, פעיל בכיר ואחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, נהרג בבית מלון בדובאי ב-20 בינואר 2010, ככל הנראה, נהרג על ידי המוסד[163].
- אחמד ג'עברי, ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם בפועל ומנהיג הצבא העממי של חמאס, נהרג בסיכול ממוקד בעזה ב-14 בנובמבר 2012 בידי חיל האוויר במבצע עמוד ענן, כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל חמאס"[164][165]
- מוחמד דף שפיקד על גדודי עז א-דין אל-קסאם, והוגדר על ידי מערכת הביטחון הישראלית בתור הטרוריסט המבוקש ביותר בארגון לצד יחיא סינוואר. במהלך שנות פעילותו, ביצע צה"ל מספר ניסיונות לחסל את דף, מרובם חמק, ועובדה זו זיכתה אותו בכינוי "החתול בעל תשע הנשמות" בסופו של דבר, חוסל דף במסגרת מלחמת חרבות ברזל, ליד ח'אן יונס ב-13 ביולי 2024.
- אסמאעיל הנייה, בכיר חמאס בעזה, כיהן כראש ממשלת חמאס לאחר הבחירות ב-2006. במאי 2017 מונה לראש הלשכה המדינית (חמאס חוץ) במקום ח'אלד משעל[109]. נהרג בתקיפת החדר שבו התארח באיראן במהלך מלחמת חרבות ברזל.
- יחיא סנוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, אדריכל טבח שבעה באוקטובר, משוחרר עסקת שליט, בפברואר 2017 מונה כמנהיג חמאס ברצועת עזה (ראש הלשכה המדינית)[166]. נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל.
בנוסף חיסלו כוחות הביטחון של ישראל פעילי חמאס רבים. אלו כוללים את הפעילים הבולטים הבאים:
- ג'מאל סלים, מראשי חמאס בגדה, נהרג מירי טילים לעבר משרדו בשכם ב-2001.
- ג'מאל מנסור, מראשי חמאס בגדה, נהרג מירי טילים לעבר משרדו בשכם ב-2001.
- קייס עדואן, בכיר בחמאס בשומרון ואחראי לפיגוע במלון פארק, נהרג על ידי דחפור די-9 של צה"ל אחרי שכותר עם עוד מחבלים על ידי צה"ל, השב"כ והימ"מ.
- מוהנד טאהר, בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל ב-2002 יחד עמו נהרג עימאד דראוזה.
- איבראהים מקאדמה, מראשי חמאס ברצועה ומייסדיו, נהרג בירי טילים לעבר מכוניתו ב-2003.
- אסמאעיל אבו שנב, מראשי חמאס ברצועה, פעיל פוליטי של חמאס שנהרג בירי טילים לעבר מכוניתו ב-2003[167]
- עבדאללה קוואסמה, בכיר המבוקשים בחברון, נהרג בהיתקלות עם הימ"מ[168]
- אחמד באדר, יורשו של קוואסמה, נהרג במצור על ידי כוחות צה"ל.
- בסאל קוואסמה, יורשו של באדר, נהרג על ידי דחפור די-9 של צה"ל[169]
- נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל.
- עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל[170]
- עז א-דין שייח' ח'ליל, פעיל טרור בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ונחשב למקשר בין מנהיגי חמאס בעזה לבין הנהגת הארגון בדמשק, נהרג מפיצוץ במכוניתו, שככל הנראה בוצע על ידי המוסד[171][172]
- עדנאן אל-ע'ול, נחשב ל"מדען הראשי" של חמאס. אל-ע'ול הוא שריכז את הידע בתחום שיגור הרקטות, ואחראי לפיתוח ולשיגורי הניסוי של הקסאם, הוא גם הכין את מטעני הגחון שפוצצו טנקים ברצועת עזה. נהרג על ידי צה"ל בירי לעבר מכוניתו באוקטובר 2004, בנוסף נהרג איתו עימאד עבאס ששימש כסגנו[173]
- סעיד עיסא ג'בר ציאם, אבי מנהרות התופת של חמאס. נהרג בח'אן יונס ב-2005 מירי של צלף ימ"מ.
- ד"ר נביל אבו סלמיה, בכיר בחמאס, נהרג בהפצצה על ביתו בניסיון לחסל את ראשי חמאס בשנת 2006.
- עבד אל-מעאטי אבו דף, מאמן חבלה בכיר של חמאס, סייע בהכנתם ובאימונם של המחבלים מהחוליה שתקפה את מעבר קרני. נהרג בפברואר 2006 בתאונת אימונים בעת שהעביר אימון טרור.
- נאפז מנצור, פעיל חמאס מרפיח שהיה מעורב בפיגוע החדירה בכרם שלום שבמהלכו נחטף החייל גלעד שליט ביוני 2006. עוד היה מעורב בניסיון הפיגוע בפסח 2008 בו נפצעו שמונה חיילים. נהרג במאי 2008 על ידי טיל שפגע במכוניתו.
- הישאם פאיז אבו ליבדה, מזכיר לשכתו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק. ככל הנראה, נהרג על ידי המוסד, אולם חמאס טוען כי נהרג בתאונת דרכים. מקורות סורים אישרו כי אבו ליבדה נהרג בתאונת דרכים בכביש חמס-דמשק. עם זאת, הם הכחישו כי אבו ליבדה היה מנהל לשכתו של ח'אלד משעל וטענו כי היה ממונה על מגזר הסטודנטים של חמאס בדמשק[174].
- הישאם אל-לבדאני, מזכיר לשכתו של ח'לאד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק. נהרג ב-15 בספטמבר 2008 בעיר חומס שבצפון המדינה, הוא הוצא מרכבו על ידי אלמונים ונורה למוות לאור יום. הפעולה יוחסה למוסד על ידי כלי תקשורת ערבים, אולם גורמי אופוזיציה סוריים ממפלגת הרפורמה של סוריה (ה-RPS) טוענים כי מדובר ככל הנראה במסר של המשטר הסורי למשעל, כדי לגרום להפסקת שיתוף הפעולה בין חמאס למשמרות המהפכה האסלאמית באיראן[175].
- תאופיק ג'בר - מפקד משטרת חמאס ברצועת עזה - נהרג במסגרת מבצע עופרת יצוקה (דצמבר 2008).
- השייח' ניזאר ריאן, פעיל ב"זרוע המדינית" של חמאס, מס' 3 בהנהגה, נהרג בינואר 2009 מהפצצה על ביתו במבצע עופרת יצוקה[176]. הוא אחיו של אסעד ריאן, פעיל בזרוע הצבאית שנהרג ב-2005.
- סעיד סיאם, שר הפנים של חמאס, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בבית אחיו ב-15 בינואר 2009 במסגרת מבצע עופרת יצוקה[177]
- עיאד סיאם, פעיל בכיר בחמאס ואחיו של סעיד סיאם, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בביתו ב-15 בינואר 2009 במסגרת מבצע עופרת יצוקה.
- כמאל רנאג'ה, פעיל בכיר בחמאס ואחראי חמאס ללוגיסטיקה של הברחת הנשק לעזה, נחשב לאחד מיורשיו של אל-מבחוח. נהרג בדמשק ב-27 ביוני 2012[178].
- ראאד אל-עטאר, מפקד חמאס ברפיח, מהנדס חטיפתו של גלעד שליט, ואחראי להחזקתו בשבי. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע צוק איתן[179].
- מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום רצועת עזה. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע צוק איתן.
- מוחמד אל-ע'ול, אחראי על העברת הכספים בחמאס, נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע צוק איתן[180]
- מוחמד א-זווארי, אחראי על פיתוח מל"טים בחמאס, נהרג ב-2016 בתוניסיה[181]
- פאדי אל-בטש, בוגר אוניברסיטה בעזה, מהנדס של חמאס, נהרג באפריל 2018 במלזיה[182].
- חאמד חמדאן אל-ח'דארי, מפקד שטח בזרוע הצבאית של חמאס, ואחראי על העברת כסף מאיראן לעזה, נהרג בסיכול ממוקד ב-5 במאי 2019 במהלך ההסלמה בדרום.
- אחמד בחר, יו"ר הפרלמנט הפלסטיני בעזה מטעם חמאס. נהרג במלחמת חרבות ברזל ב-2023.
- סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס ומפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור יהודה ושומרון. נהרג בסיכול ממוקד ב-2 בינואר 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
- מרואן עיסא, סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס וחבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה, לשעבר אחראי על יחידת המבצעים המיוחדים בחמאס[160]. נהרג בתקיפת מתחם תת-קרקעי במחנה הפליטים נוסייראת ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
- רווחי מושתהא, חבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה.[166] נהרג בתקיפת מתחם תת-קרקעי בעיר עזה ב-23 ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
- סאמח א-סראג', חבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה[183]. נהרג בתקיפת מתחם תת-קרקעי בעיר עזה ב-23 ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
- ראפע סלאמה, הותקף במקום מסתור בח'אן יונס יחד עם ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס) מוחמד דף, באמצעות חמש פצצות במשקל של טונה אחת, במהלך מלחמת חרבות ברזל.
ראו גם: פעילי גדודי עז א-דין אל קסאם שנהרגו
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- מוקאוומה
- אמנת חמאס
- עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה
- קואליציית הצדקה
- המדינה האסלאמית
- טבעת האש האיראנית
- פשעי המלחמה של חמאס
- Gaza Now
- תמיכת ממשלת ישראל בחמאס
לקריאה נוספת
- ב' שוש (עורך), תנועת ההתנגדות האסלאמית בשטחים - "חמאס" - פעילותה, תרומתה לאנתפאצ'ה ומדיניותה לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, [ישראל]: חצב, תשמ"ט/1988 (פרסום ראשוני של אגף המודיעין בצה"ל)
- אביבה שאבי ורוני שקד, חמאס: מאמונה באללה לדרך הטרור, כתר הוצאה לאור, 1994
- שאול משעל ואברהם סלע, זמן חמאס - אלימות ופשרה, הוצאת ידיעות אחרונות, מהדורה שנייה ומורחבת, 2006
- מיכאל מילשטיין, המהפכה הירוקה: דיוקנה החברתי של תנועת החמאס, הוצאת מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, 2007
- גיא אביעד, לקסיקון חמאס, הוצאת מערכות, 2008
- מסעב חסן יוסף, בן החמאס (מאנגלית: דפנה לוי), הוצאת מודן, 2010
- שאול ברטל, דרך ג'האד בפלסטין, הוצאת כרמל, 2012
- שלומי אלדר, להכיר את חמאס, כתר הוצאה לאור, 2012
- חמאס: חברה במבחן הפונדמנטליזם, הוצאת דרור לנפש, 2014
- מאמרים
- דוד חכם, ותימלא הארץ חמאס: השיח' אחמד יאסין ומלחמתו בישראל, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, 2006
- מאיר ליטבק, "חמאס: אסלאם, זהות פלסטינית וג'האד", בתוך: מאיר ליטבק (עורך), אסלאם ודמוקרטיה בעולם הערבי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמודים 147–179
- עומר דוסטרי, לוחמה באזור האפור התמודדות ישראל מול אסטרטגיית חמאס, הוצאת מערכות, 2019
- רס"ב א', חיל המודיעין, "חמאס ומאמץ התודעה לציבור הישראלי", מערכות עורף, מערכות, מאי 2020.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חמאס (בערבית)
חמאס, ביישום טלגרם- אמנת חמאס בתרגום לעברית, באתר מכון ראות
- חמאס ביצע 425 פיגועים באינתיפאדה; 377 נהרגו, באתר ynet, 22 במרץ 2004
- אפיונים לאופיו ולפעילותו הטרוריסטית של ה"חמא"ס", באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 1 באוגוסט 2004
- אבי יששכרוף, האב, הבן ורוח חמאס; בנו של מנהיג חמאס בגדה: נציגיו לכאורה של האסלאם בדרך לגיהנום, באתר הארץ, 31 ביולי 2008
- "תעשיית השנאה": תנועת חמאס ממשיכה לשלב מוטיבים אנטישמיים מובהקים במסגרת המלחמה על התודעה שהיא מנהלת באתר המרכז למורשת המודיעין, 10 באפריל 2009
שלמה גזית, חמאס אינו חבורת טרוריסטים, באתר הארץ, 24 ביולי 2014- שחר סמוחה, "חמאס מוכן להקריב אנשים, אבל רוצה להיות חלק מהעולם", באתר גלובס, 2 באוגוסט 2014
- ארי ליבסקר, חמאס, קצת אחרת, באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2014
- אלחנן מילר, חמאס בצל תהפוכות האביב הערבי, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 11 בפברואר 2019 (באנגלית)
- דני בר-און, האם חמאס באמת זהה לדאעש? שיחות עם 12 מומחים שחקרו את התנועה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2023
- שמואל בן שלום, חמאס אינו דאעש. אנשיו הם נאצים פרגמטיים, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2023
- יואב זיתון, מומלצים לפיקוד מטירונות חמאס, היכן לפגוע בטנקי צה"ל: כך התמסד צבא הטרור, באתר ynet, 31 בדצמבר 2023
תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס, דף שער בספרייה הלאומית- חמאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
הערות שוליים
- ↑ Amid Israel-Hamas War, Revisit ‘Shattered Dreams of Peace’, PBS, 21 באוקטובר 2023
- ↑
Entrenching the Middle East, באתר צה"ל, 23 בנובמבר 2020
- ↑ ד"ר נסיה שמר, כך משתמש חמאס בקוראן להצדיק את השמדת ישראל, באתר ynet, 10 באוקטובר 2023
- ^ 4.0 4.1 4.2 Hamas in Its Own Words, הליגה נגד השמצה, 10 בינואר 2024
- ↑ עינב חלבי, 5 במקום אחד: "אלו חברי מועצת חמאס שיחליפו את סינוואר בהנהגה", באתר ynet, 21 באוקטובר 2024
- ↑ יחד עם עוד 2 בכירים: מוחמד סינוואר מתפקד כראש חמאס בעזה, באתר "סרוגים", 4 בנובמבר 2024
- ↑ David Ehl, What is Hamas and who supports it?, DW, May 15 2021
- ↑ Khalid Abdelaziz, Nafisa Eltahir and John Irish,After fall of Bashir, Sudan closes door on support for Hamas, Reuters, September 23, 2021
- ↑ איתמר אייכנר, דרום אפריקה, החברה הקרובה של איראן וחמאס - ששוקלת לנתק יחסים עם ישראל, באתר ynet, 14 בנובמבר 2023
- ↑ Bartal, S. (2021). "Chapter 16 Ḥamās: The Islamic Resistance Movement". In Handbook of Islamic Sects and Movements. Leiden, The Netherlands: Brill. https://doi.org/10.1163/9789004435544_021
- ↑ מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 283, הערה 10: "השם "חמא"ס" הוא ראשי תיבות של המילים חְַרכַּת אַל-מַֻקאוַמַה אַל-אִסְלַאמִיַה – תנועת ההתנגדות האסלאמית. לשם עצמו יש משמעות: התלהבות, גבורה, קנאות".
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 חמאס באנציקלופדיה בריטניקה
- ↑ למעט רמת הגולן, שכן חמאס תומך בתביעה הסורית לרמת הגולן
- ↑ ניסן צור, חמאס חוזר לרשימת ארגוני הטרור, באתר ערוץ 7, 26 ביולי 2017
- ↑ "קנדה: ארגוני הטרור האסלאמיים אינם מייצגים את האסלאם - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה". המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. 2016-11-24. נבדק ב-2018-06-18.
- ↑ אוסטרליה: חמאס אחראי להרג הפלסטינים בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 15 במאי 2018
- ↑ איתמר אייכנר, אוסטרליה תכריז - חמאס ארגון טרור: "אידיאולוגיית שנאה", באתר ynet, 17 בפברואר 2022
- ↑ יפן החליטה: החמאס הוא ארגון טרור, באתר וואלה!, 30 בספטמבר 2003
- ↑ איתמר אייכנר, חמאס יוכרז כארגון טרור בכמה מדינות, שרה בספרד: "נתניהו לדין על פשעי מלחמה", באתר ynet, 16 באוקטובר 2023
- ↑ News Flash, באתר ynet
- ↑ גליה לביא, "סין והמזרח התיכון - סוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני על סדר היום", המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, 2021
- ↑ קובי מיכאל ועומר דוסטרי, תהליך ההתמסדות הפוליטית של שחקנים תת־מדינתיים: התנהלות חמאס בין ריבונות להמשך האלימות, כתב העת הבינתחומי ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת אריאל, גיליון ,3 חורף ,2018 עמ‘ 57*90-, DOI:10.26351/JIMES/3/7
- ↑ אסף דרעי, עד שיאמר רוצה אני? חמאס, עזה ובעיית הזכות לאי־הגדרה עצמית, כתב העת הבינתחומי ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת אריאל, גיליון ,6 מס' ,1 אביב ,2020 עמ' 35*59-, DOI:10.26351/JIMES/6-1/6
- ↑ יוני מנדל, אבו מאזן הוציא את חמאס מחוץ לחוק, באתר וואלה!, 17 ביוני 2007
- ↑ שירות, החמאס, שמשתלט במהירות על מעוזי הפתח' ברצועת עזה, כבש אחה"צ את מפקדת הביטחון המסכל: "בדרך למדינה איסלאמית", באתר גלובס, 14 ביוני 2007
- ↑ משעל: התנגדות אלימה - בתיאום עם אבו מאזן, באתר ynet, 7 במאי 2011
- ↑ מערכת ישראל היום, נחתם הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח, באתר ישראל היום, 23 באפריל 2014
- ↑ עמוס ידלין, כיצד להתמודד עם התעצמות חמאס?, אתר "יד לשריון", המקור היה מאתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 10 בספטמבר 2014
- ^ 29.0 29.1 קובי מיכאל ועומר דוסטרי, ההתעצמות הצבאית של חמאס, מתוך "משבר רצועת עזה: מענה לאתגר", בעריכת ענת קורץ, אודי דקל, בנדטה ברטי, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2018, עמ 41-51
- ^ 30.0 30.1 30.2 ענת קורץ, אודי דקל, בנדטה ברטי, משבר רצועת עזה: מענה לאתגר (עמ' 45), באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2018
- ↑ אמיר בוחבוט, קצין בכיר בפיקוד דרום: יחידת העילית של חמאס מתעצמת באלפי חיילים, באתר וואלה!, 14 באפריל 2016
- ↑ יואב זיתון, "הפתעה ועוצמה רבה". תוכנית צה"ל למלחמה הבאה בעזה, באתר ynet, 14 באפריל 2016
- ↑ ד"ר אפרים כהנא, הפתעת אוקטובר השנייה, באתר jokopost.com, 13 באוקטובר 2023
- ↑ קסניה סבטלובה, אדוני הסטטוס קוו: האבולוציה של חמאס, באתר "זמן ישראל", 17 באוגוסט 2022
- ↑
ציוץ של ארנון דגני ברשת החברתית אקס (טוויטר), 12 באוקטובר 2023
- ^ 36.0 36.1 כאן, דובר צה"ל הציג: חוברת הדרכה של דאעש נמצאה על מחבל חמאס, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 באוקטובר 2023
- ↑ שגיאת בהערת שוליים: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם:0 - ^ 38.0 38.1 רועי אבן, העולם נחרד מהזוועות בכפר עזה: "ערפו ראשים של ילדים", באתר מאקו, 11 באוקטובר 2023
- ↑ חמאס הוציא להורג עשרות חופרי מנהרות אתר כיכר השבת, 12 באוגוסט 2014
- ↑ מרכז המידע למודיעין וטרור, מל"מ: חמאס מונע מהאו"ם ללמד במוסדותיו בעזה אודות השואה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 25 באוקטובר 2012
- ↑ Hamas’ Denial of the Holocaust, הבלוג הרשמי של צה"ל
- ↑ מספר דוגמאות לתפיסה זו מהתקשורת הפלסטינית באתר Palestinian Media Watch (באנגלית)
- ↑ סקירה של מרכז המידע למודיעין וטרור בנושא הסתה בערוץ הטלוויזיה של חמאס - אפריל 2009
- ↑ מאמר של הניו יורק טיימס תחת הכותרת עלבונות חמאס ביהודים מסבכים את השלום - אפריל 2008 (אנגלית)
- ^ 45.0 45.1 Hamas in 2017: The document in full, Middle East Eye (באנגלית)
- ↑ "מעצרו של מוחמד טאהא ? "מכה לחמאס"", באתר ערוץ 7, 4 במרץ 2003
- ↑ גרסה זו מופיעה, בין השאר, בספר "אינתיפאדה" מאת זאב שיף ואהוד יערי, וכן בספר "היה הייתה ארץ" מאת סרי נוסייבה ואנתוני דוד
- ↑ רוני הדר ויוסי מלמן, יש עם מי לא לדבר, באתר הארץ, 12 ביולי 2006
- ↑ Tamimi, Azzam (2007). Hamas: a history from within ([2nd. ed.] ed.). Northampton, Mass.: Olive Branch. מסת"ב 978-1566568241על פי אל"ם דוד חכם, מומחה לחמאס, הארגון הוקם ב-14 בדצמבר 1987.
- ↑ ההיסטוריה של חמאס במיד-איסט-ווב, באתר MidEastWeb
- ↑ מסעב חסן יוסף בשיתוף עם רון ברקין, בן החמאס: סיפור בנו של מנהיג החמאס שהפך לסוכן שב"כ, עמ' 35–36, ובהערה שתיים שם, מאנגלית: דפנה לוי, הוצאת מודן, 2010.
- ↑ התביעה: חוטפי משעניה תכננו לדרוש שחרור עובייד, מעריב, 29 בספטמבר 1989.
- ↑ ברק רביד, הנהגת החמאס עולה מהמחתרת, באתר nrg, 3 בספטמבר 2005
- ↑ אליאור לוי, 3 שנים אחרי עופרת יצוקה, עזה עדיין לא השתקמה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2011
- ↑ יריב פלג, מבצע עופרת יצוקה: שלב אחר שלב, באתר מאקו, 12 בספטמבר 2013
- ↑ יונתן גונן, דיווח: ההנהגה המדינית של חמאס עוזבת את דמשק, באתר של "רשת 13", 30 באפריל 2011 (במקור, מאתר "nana10")
- ↑ חיסול אחמד ג'עברי: זוהי רק ההתחלה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
- ↑ אריאל י. לוין, דיווח: 32 חמושים נהרגו בסיני, 45 נעצרו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 ביולי 2013
- ↑ רועי קייס ואליאור לוי, מצרים: חמאס הוצא מחוץ לחוק, נכסיו יעוקלו, באתר ynet, 4 במרץ 2014
- ↑ ג'קי חוריו ברק רביד, פתח וחמאס חתמו על הסכם פיוס: "סוף תקופת הפיצול הפלסטיני", באתר הארץ, 23 באפריל 2014
- ↑ אהוד יערי, חמאס הודה: חטפנו ורצחנו את שלושת הנערים, באתר מאקו, 20 באוגוסט 2014
- ↑ אליאור לוי, לראשונה מאז "עמוד ענן": חמאס ירה בעצמו לישראל, באתר ynet, 30 ביוני 2014
- ↑ כתבי ynet, סוף עצוב: גופות שלושת החטופים אותרו באזור חברון, באתר ynet, 30 ביוני 2014
- ↑ יואב זיתון, אחיה ראב"ד, אליאור לוי, רועי קייס, מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, צה"ל נכנס בכוחות יבשתיים גדולים לעזה, באתר ynet, 18 ביולי 2014
- ↑ שירות גלובס, צה"ל יוצא מעזה - וחמאס ממשיך לשגר רקטות; מזכ"ל האו"ם: "ישראל הפרה את החוק הבינלאומי", באתר גלובס, 3 באוגוסט 2014
- ↑ אטילה שומפלבי, רועי קייס ויואב זיתון, הפסקת אש בין ישראל לחמאס, באתר ynet, 26 באוגוסט 2014
- ↑ לירן תמרי, השב"כ חושף: כך פועל ארגון הטרור חמאס בירושלים, באתר mynet ירושלים, 11 בנובמבר 2022
- ^ 68.0 68.1 הותר לפרסום: חמאס בגדה תכנן הפיכה ברשות הפלסטינית, nrg, 18 באוגוסט 2014
- ↑ אילנה קוריאל ויואב זיתון, לראשונה מאז סיום המבצע: רקטה בעוטף עזה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2014
- ↑ שנה ל"שקט": 12 נפילות, 14 תקיפות, באתר מאקו, 28 באוגוסט 2015
- ↑ רועי קייס ואילנה קוריאל, מתוך המנהרה לישראל: סרטון חדש של חמאס, באתר ynet, 27 באוגוסט 2015
- ↑ יואב זיתון, חופר מנהרות של חמאס העיד בשב"כ: ממשיכים לחפור, סללנו כביש למתקפת פתע, באתר ynet, 11 באוגוסט 2015
- ↑ אמיר תיבון, חמאס בירך על הפיגוע בי"ם; נתניהו: "משבח את נחישות כוחותינו", באתר וואלה!, 21 ביוני 2015
- ↑ שמעון כהן, חמאס משקם יכולות צבאיות שנפגעו ב'צוק איתן', באתר ערוץ 7, 23 בפברואר 2015
- ↑ אסף גבור, בישראל מאשרים: בכירי חמאס גורשו מקטאר, באתר nrg, 5 ביוני 2017
- ↑ אבי יששכרוף, עקב "תמיכתה בטרור": מדינות ערב ניתקו קשרים דיפלומטיים עם קטאר, באתר וואלה!, 5 ביוני 2017
- ↑ פרופ' אייל זיסר, קטאר מורידה פרופיל, באתר ישראל היום, 4 ביוני 2017
- ↑ עמיחי אתאלי, אליאור לוי, סמדר פרי ויובל קרני, "פרוטקשן לחמאס", באתר ynet, 10 בנובמבר 2018
- ↑ יוני בן-מנחם, סעודיה נגד הטרור של חמאס, באתר News1 מחלקה ראשונה, 10 באוגוסט 2021
- ↑ רג'וב יזם, אבו מאזן הסכים: שותפות בין פתח וחמאס בגדה מול הסיפוח, באתר מאקו, 2 ביולי 2020רג'וב יזם, אבו מאזן הסכים: שותפות בין פתח וחמאס בגדה מול הסיפוח, באתר מאקו, 2 ביולי 2020
- ↑ Gaza: Apparent War Crimes During May Fighting, Human Rights Watch, 27.7.21
- ↑ נטע בר, דו"ח של ארגון זכויות אדם: "חמאס ביצע פשעי מלחמה", באתר ישראל היום, 12 באוגוסט 2021
- ↑ נטע בר, תיעוד: מפגן כוח של חמאס ברצועת עזה, באתר ישראל היום, 29 בדצמבר 2020
- ↑ Gaza terror groups launch military exercise amid growing tensions, באתר ג'רוזלם פוסט (באנגלית)
- ↑ אסף גבור, תצוגת "אחדות": 12 פלגים בארגוני הטרור בעזה ערכו תרגיל משותף, בעיתון מקור ראשון, 27 בדצמבר 2021
- ↑ Hamas launches 'Shield of Jerusalem' drill in Gaza, באתר ג'רוזלם פוסט (באנגלית)
- ↑ ערוץ 7, צבי יחזקאלי: חמאס פרסם את כל התוכנית לפני חודש, באתר ערוץ 7, 8 באוקטובר 2023
- ↑ ספיר ליפקין, תרגול חטיפת חיילים ומטח רקטות: מפגן הראווה של ארגוני הטרור ברצועת עזה | תיעוד, באתר מאקו, 12 בספטמבר 2023
- ↑ עינב חלבי, רקטות לים וסיור בגבול: התרגיל הגדול של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2023
- ↑ אליאור לוי, חמאס קיבל את הכסף הקטרי בחג - והמשיך בהתפרעויות בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 בספטמבר 2023
- ↑ ספיר ליפקין, המחלוקת בין חמאס לקטאר - והלחץ על ישראל: מאחורי העימותים על הגדר בעזה, באתר מאקו, 19 בספטמבר 2023
- ↑ שחר קליימן ודנה בן שמעון, באישור הממשלה: המענק הקטארי לרצועה יגדל, באתר ישראל היום, 29 בספטמבר 2023
- ↑ עינב חלבי, המשא ומתן מאחורי הפסקת המהומות בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2023
- ↑ ציוץ של כאן חדשות ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ↑
'We're fighting Nazis': Former Israeli prime minister defends cutting off energy to Gaza Strip, סרטון בערוץ "Sky News", באתר יוטיוב (אורך: 00:49).
- ↑ דנה ירקצי, לפיד לתקשורת הזרה: חמאס משקר, יוצא שאתם משרתים את הרוע, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 באוקטובר 2023
- ↑ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (שקף 2) מעודכן ל-22 במאי 2025
- ↑ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (מצגת 1, שקף 2) מעודכן ל-29 במאי 2025
- ↑ נורית יוחנן, יכולת השיגור, התמיכה בעזה, והזירה העולמית: שנה אחרי - מה מצבו של חמאס?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 באוקטובר 2024
- ↑ ניר דבורי, בדרך למיטוט חמאס? ההישגים של צה"ל בעזה - ומה נותר לעשות | תמונת מצב, באתר מאקו, 16 באוגוסט 2024
- ^ 101.0 101.1 101.2 ynet, מעקב אחר מתנגדים, וגם קשרים מחוץ לנישואים: היחידה הסודית של חמאס, באתר ynet, 13 במאי 2024
- ↑ nrg מעריב, 'מההתנתקות גדל חמאס ל-20 אלף חמושים', באתר nrg, 10 באפריל 2008
- ↑ כתבי חדשות 2, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס חוסל, באתר מאקו, 14 בנובמבר 2012
- ↑ עלמה סברוב, מהו ה'סניף' הלבנוני של חמאס?, באתר צה"ל, 9 באפריל 2023
- ↑ יואב זיתון, איתמר אייכנר, דניאל סלאמה, יאיר קראוס, ירי גם לעבר מטולה. צה"ל: חמאס אחראי ל-34 הרקטות מלבנון, באתר ynet, 6 באפריל 2023
- ↑ דניאל סלאמה, גורם אמריקני חשף את הקשר של חמאס בלבנון לחיזבאללה: "קיבלו טילים ארוכי-טווח לתקוף את ישראל", באתר ynet, 10 באפריל 2023
- ↑ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, הוצאת מערכות, 2008, עמ' 23
- ↑ חמאס, מכון ראות
- ^ 109.0 109.1 109.2 אבי יששכרוף, מנהיג חדש לחמאס: הניה נבחר לראשות הלשכה המדינית במקום משעל, באתר וואלה!, 6 במאי 2017
- ↑ לירן אהרוני, חמאס אישר: יחיא סינוואר נבחר למחליפו של אסמאעיל הנייה כראש הלשכה המדינית, באתר i24news, 6 באוגוסט 2024
- ↑ דורון פסקין, מכונת הכסף מקטאר שמניעה את חמאס, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2014
- ↑ רחלי בינדמן, הראל מחסלת ההשקעה באג"ח של קטאר בגלל מימון חמאס, באתר כלכליסט, 28 ביולי 2014
- ↑ אור הלר, השב"כ עצר בכיר בחמאס: "ניצלו קשרים עם התנועה האיסלאמית בישראל", באתר של "רשת 13", 29 במאי 2014 (במקור, מאתר "nana10")
- ↑ פעיל חמאס בכיר נחקר בשב“כ: איראן - מקור המימון העיקרי של הארגון, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 במאי 2014
- ↑ איתי זהוראי, החמאס מגלגל כמיליארד דולר בשנה - ארגון הטרור השני בעושרו בעולם - Forbes Israel, באתר Forbes Israel, 11 בנובמבר 2014
איתי זהוראי, חמאס במקום השני: 10 ארגוני הטרור העשירים בעולם, באתר מאקו, 11 בנובמבר 2014 - ↑ ארגוני הטרור העשירים בעולם 2018, באתר פורבס-ישראל
- ↑ "Israel says hostage swap with Hamas won't begin before Friday". www.aa.com.tr. ארכיון מ-2023-11-29. נבדק ב-2023-11-27.
- ^ 118.0 118.1 118.2 Iran’s Support Against Israel Bolsters Hamas | Council on Foreign Relations, www.cfr.org (באנגלית)
- ↑ Iran’s regional strategy is raising the stakes of Hamas-Israel war
- ↑ Iran Funded Hamas Missiles With $70 Million, Haniyeh Says, Iran International (באנגלית)
- ^ 121.0 121.1 What Is Hamas? | Council on Foreign Relations, www.cfr.org (באנגלית)
- ↑ "Qatar, a US ally and Hamas base, hopes to maintain its balancing act" (באנגלית). 2023-10-17. נבדק ב-2024-08-03.
- ↑ עמרי מניב, שיטת קטאר: כך היא הצליחה לחדור אל מוקדי הכוח בישראל והניסיון "לקנות" גם את משפחות החטופים, באתר מאקו, 1 במרץ 2025
- ^ 124.0 124.1 "Qatar, a US ally and Hamas base, hopes to maintain its balancing act" (באנגלית). 2023-10-17. נבדק ב-2024-08-03.
- ^ 125.0 125.1 125.2 Hamas says it’s closely coordinating war’s next moves with Hezbollah in Lebanon, POLITICO, 2023-10-18 (באנגלית בריטית)
- ^ 126.0 126.1 Tal Beeri, Exposing Hamas’s Growing Front in Lebanon - Infrastructure and Activity, Alma Research and Education Center, 2021-10-11 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Essential questions about the Russia-Hamas link: The evidence and its implications, Middle East Institute (באנגלית)
- ^ 128.0 128.1 Gianluca Pacchiani and Lazar Berman, Moscow hosts Hamas delegation and Iran’s deputy FM, prompting Israeli outrage
- ↑ As Hamas Visits Its 'Closest Friend' Moscow, Questions Surround Russia's Knowledge Of, Involvement In October 7 Hamas Attack: A Review Of Russia-Hamas Ties and Strategic Relationship, MEMRI (באנגלית)
- ↑ איתמר אייכנר, מנצל את הכאוס - ומתבסס גם בסוריה: חמאס מתוסכל ומחפש הישגים בפיגועים בחו"ל, באתר ynet, 7 בינואר 2025
- ↑ Gianluca Pacchiani Follow, Report: Hamas chiefs were asked to leave Turkey after October 7 attacks
- ↑ איתמר אייכנר, טורקיה: סופו של נתניהו יהיה כמו היטלר. הימין בהולנד: "להעיף אותם מנאט"ו", באתר ynet, 29 ביולי 2024
- ↑ אליאור לוי, הסכם פיוס בין חמאס לפתח: "נפעל למען דף חדש בהיסטוריה", באתר ynet, 12 באוקטובר 2017
- ↑ Hamas reaches agreement with rival Fatah in China for unity, Voice of America, 2024-07-23 (באנגלית)
- ↑ Hamas, Fatah and other Palestinian groups sign 'national unity' deal in China, Middle East Eye (באנגלית)
- ↑ Kingsley, Patrick (26 ביולי 2013). "Egyptian army questions Mohamed Morsi over alleged Hamas terror links". The Guardian. ארכיון מ-19 באוקטובר 2023. נבדק ב-18 באוקטובר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Ruth Eglash, Egypt’s delicate balancing act as a mediator in the Israel-Hamas war, Jewish Insider, 2024-05-24 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ המאבק בין חמאס להתארגנויות הג’האדיות-סלפיות ברצועה המזדהות עם הג’האד העולמי – תמונת מצב, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 4 באוקטובר 2009
- ↑ ניר יהב, הניה: "מגנים חיסול בן לאדן, לוחם ערבי מוסלמי", באתר וואלה!, 2 במאי 2011
- ^ 140.0 140.1 חיזבאללה חושף את עומק התאום מול חמאס - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 11 ביולי 2021
- ↑ 30 שנה לגירוש בכירי חמאס ללבנון, חדשות 12, 24 בדצמבר 2022
- ↑ דין שמואל אלמס, "חיזבאללה, משמרות המהפכה וחמאס הפעילו חמ"ל משותף ב'שומר החומות'", באתר ישראל היום, 29 במאי 2021
- ↑ ג'קי חורי, נסראללה הבהיר שלא יקריב את לבנון למען עזה, והותיר את חמאס לבד, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2023
- ↑ חמינאי הבהיר להנייה: "איראן לא תתערב ישירות במלחמה, לא הזהרתם אותנו מראש", באתר ynet, 15 בנובמבר 2023
- ↑ ISIS threatens to wipe out Israel – Here’s why we’re taking them seriously, הבלוג הרשמי של צה"ל, מאי 2016
- ↑ NPR, What Effect ISIS' Declaration Of War Against Hamas Could Have In The Middle East, 2018
- ↑ The Times of Israel, Hamas arrests Salafi sheikh over alleged Islamic State ties, 2015
- ↑ ג'קי חורי, ארגון דאעש בסיני פרסם סרטון הוצאה להורג של פעיל חמאס, באתר הארץ, 4 בינואר 2018
- ↑ יואב זיתון, דגל דאעש אותר בין ציוד המחבלים. דובר צה"ל: "חמאס בכאוס, נערכים לשלב הבא", באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
- ↑ איליה יגורוב, דגלי דאעש נמצאו על גופות מחבלים בקיבוץ סופה, באתר ישראל היום, 11 באוקטובר 2023
- ↑ איתמר אייכנר, ביידן בנאום תמיכה חסר תקדים: "עומדים לצד ישראל! חמאס כמו דאעש", באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
- ↑ Kevin Sieff, Noga Tarnopolsky, Miriam Berger, William Booth, David Ovalle, In Israel, Macron proposes using anti-ISIS coalition against Hamas, The Washington Post, 24 באוקטובר 2023
- ↑ רפאלה גויכמן, דיסטל-אטבריאן מתעקשת שקמפיין ההסברה המוצלח הוא עבודה של משרדה. האמנם?, באתר TheMarker, 10 באוקטובר 2023
- ↑ אנה ברסקי, בישראל מברכים: ההחלטה הדרמטית של אוסטרליה נגד חמאס, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2022
- ↑ פעילות חמאס וחזבאללה באירופה: גרמניה כמקרה מבחן, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 28 בנובמבר 2024
- ↑ ניו זילנד הכריזה על חמאס כארגון טרור - ואסרה כניסת "מתנחלים קיצוניים" לשטחה, באתר ישראל היום, 29 בפברואר 2024
- ↑ ארגנטינה הכירה בחמאס כארגון טרור - הראשונה בדרום אמריקה, באתר מעריב אונליין, 13 ביולי 2024
- ↑ עינב חלבי, בקטאר, בטורקיה, בלבנון ובאיראן: בכירי חמאס ש"מושכים בחוטים" מחו"ל, באתר ynet, 6 בנובמבר 2023
- ↑ ציוץ של הקול היהודי ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ^ 160.0 160.1 נדב שרגאי, עזה – חבית לקראת פיצוץ, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
- ↑ עלי ואקד וחנן גרינברג, ישראל התנקשה בעזה במנהיג החמאס שייח יאסין, באתר ynet, 22 במרץ 2004
- ↑ פליקס פריש, חוסל ראש החמאס, עבד אל עזיז רנטיסי; נהרגו גם בנו ושומר ראשו, באתר גלובס, 17 באפריל 2004
- ↑ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012; עמ' 441-450
- ↑ יואב זיתון ואליאור לוי, רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי חוסל בעזה לצד בנו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2012
- ↑ שירות גלובס, צה"ל חיסל את רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי, באתר גלובס, 14 בנובמבר 2012
- ^ 166.0 166.1 נדב שרגאי, עזה – חבית לקראת פיצוץ, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
- ↑ פליקס פריש ועלי ואקד, צה"ל התנקש בבכיר החמאס בעזה, באתר ynet, 21 באוגוסט 2003
- ↑ שירות גלובס, בכיר המבוקשים בגדה, עבדאללה קוואסמה, נהרג בעת שכוחות ימ"מ ניסו לעוצרו, באתר גלובס, 22 ביוני 2003
- ↑ פליקס פריש ועלי ואקד, חברון: נהרג בכיר החמאס שהתבצר בבניין, באתר ynet, 22 בספטמבר 2003
- ↑ פליקס פריש ועלי ואקד, החמאס ספג מכה אנושה: שניים מבכיריו נהרגו, באתר ynet, 18 במרץ 2003
- ↑ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 439
- ↑ שירות גלובס, חוסל בדמשק בכיר החמאס, עז א-דין שייח' חאליל; החמאס מאשים את ישראל, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2004
- ↑ ynet, עדנאן אל ע'ול - היסטוריה של פיגועים, באתר ynet, 21 באוקטובר 2004
- ↑ סוריה אישרה ידיעה על מותו של בכיר חמאס, החמאס הכחיש, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 27 באפריל 2008
- ↑ יואב שטרן, דיווח: מזכירו של משעל חוסל בסוריה, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008
- ↑ ניר יהב, השייח', הד"ר והמחבל: סיפורו של ניזאר ריאן, באתר וואלה!, 1 בינואר 2009
- ↑ שר הפנים של חמאס נהרג בתקיפת צה"ל בעזה, באתר ערוץ 7, 15 בינואר 2009
- ↑ אליאור לוי, "רנאג'ה הבריח נשק מאיראן, המוסד חיסל אותו", באתר ynet, 28 ביוני 2012
- ↑ אליאור לוי, רועי קייס ויואב זיתון, צה"ל חיסל שלושה בכירים בזרוע הצבאית של חמאס, בהם מפקד חטיפת שליט, באתר ynet, 21 באוגוסט 2014
- ↑ ניר דבורי, אחראי הכספים של חמאס חוסל בצפון רצועת עזה, באתר מאקו, 24 באוגוסט 2014
- ↑ חמאס: "המוסד חיסל את מהנדס המל"טים של הארגון", באתר ישראל היום, 16 בנובמבר 2017
- ↑ הקשר הצפון קוריאני וההוראה של ראש המוסד. פרטים חדשים על החיסול במלזיה, באתר ynet, 26 באפריל 2018
- ↑ נדב שרגאי, עזה - חבית לקראת פיצוץ, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
| כוחות צבאיים בעולם הערבי | ||
|---|---|---|
| מדינות ריבוניות |  אלג'יריה •  בחריין •  קומורו •  ג'יבוטי • מצרים •  עיראק • ירדן •  כווית • לבנון •  לוב •  מאוריטניה •  מרוקו •  עומאן • קטר • ערב הסעודית •  סומליה • סודאן • סוריה •  תוניסיה • איחוד האמירויות הערביות •  תימן •  צ'אד
| |
| מדינות עם הכרה מוגבלת | הרשות הפלסטינית •  הרפובליקה הדמוקרטית הערבית הסהראווית •  סומלילנד
| |
| כוחות מזוינים אזוריים אוטונומיים | פשמרגה | |
| שחקנים משמעותיים אחרים |  המדינה האסלאמית •  חמאס • חזבאללה • חות'ים • היחידות להגנת העם
| |
חמאס41046652Q38799