משתמש:מהדורא קמא/צידונים

ציור מארמונו של סרגון מלך אשור, צידונים נשאים באניות ארזים מהלבנון.

צידונים או צורים (ביוונית פיניקים) היו עם מבני כנען אשר ישב במקור בלבנון ברצועת חוף צרה המשתרעת בין ארוד - אי בדרום רצועת החוף של סוריה ועד העיר עכו, ומאוחר יותר יתפשט גם לאורך מישור החוף הדרומי של ארץ הקודש.

הצידונים לא נבדלו בדתם הטבעית הנימוסית והאלילית מתושבי כנען אחרים. בדומה לכנענים אחרים גם הצידונים היו בכלל דברי לשונות בני שם והתגוררו בערי ממלכה שהיו ברוב המקרים יריבות זו לזו. עם זאת, היה הבדל משמעותי אחד בין כנענים יושבי פנים הארץ לצידונים. הצידונים היו יורדי-ים שיסדו מושבות רבות באגן הים הגדול ועסקו במסחר ימי פורה. צידון אבי הצידונים היה הבן הבכור של כנען בן חם בן נח. בתקופת התורה שבכתב כשהיו ישראל שרויין על אדמתן הצידונים שכנו לצד בני ישראל. בסמוך לגבול הצפוני מערבי של ארץ הקודש.

העם הצידוני שכן לצד עם ישראל בתקופת התורה שבכתב כשישראל היו שרויין על אדמתן

הדת האלילית הצידונית

חורבות מקדש אלילים צידוני בעיר צור

הדת האלילית הצידונית הייתה דומה לזו של שאר עממי כנען, כלומר עבודת אלילים. עולם האלילים הצידוני כלל את האלילים: אל, אשרה, בעל, ענת, עשתרת, מלקרת, אשמון, תנית, בעל האמון, רשף וירחיבול, כשעבודת הבעל היה מקובל מאוד בערים הצידוניות, שהגדולות בהן הן צידון וצור. עם זאת, דתם של הצידונים לא הייתה אחידה ונבדלה מעיר לעיר: בעיר ארוד היה נפוץ עבודת האליל דגון. בעיר גבל היה נפוץ עבודת האליל בעלת גבל, בצידון היה נפוץ עבודת האליל אשמון, בצור של מלקרת ובקרתגו של תנית ובעל האמון.

כי נודע שבכל ספורי העמים הקדמונים יספרו שבימי קדם מלכו על מדינתם בני אלהים שבאו משמים אל הארץ ומלכו עליה ונשאו נשים מבנות האדם ומהם עמדו גבורים ואדירים שרים ומושלים, כמו שימצא הקורא בספורי הדורות שראשית ספורי ממלכת מצרים וחינא ומלכות יון יתחיל מן האלהות וחצי אלהות שהתהלכו על ההרים הרמים ועל ארצם בימי קדם וספרו עליהם נפלאות וגבורות, והם נעשו להם אלילים שהקימו להם מצבות ומזבחות ועבדו אותם בכמה עבודות מתועבות, כי ספרו על אליליהם מעשים של רצח ונאוף וכל מדות רעות, עד שגם עובדיהם התדמו להם בתועבותיהם, כמו האלילה שעבודתה היתה בנאוף, ואליל שעבדו אותו בזבחי אדם וכו', וכל ספורי קורות מצרים התחיל בהאלילים בני אלהים שנפלו משמים ארץ בימי קדם וכו', אבל דע שכל הספורים וההגדות האלה שעליהם בנו כהני האליל כל עניני הע"ז וספורי האלילים והמיטהאלאגיא, שלהם הוא הכל שקר וכזב

— מלבי"ם על בראשית, ו', ד'

בתקופת מלכות יון נפוץ האליל בעל שמם (בעל השמים), שכנראה הובא על ידי ספנים צידונים ממסעותיהם והוא זהה, ככל הנראה, לאליל זאוס של דת יון. בעל שמם שימש כאליל השמש וכאליל השמיים ולצידו היו האלילים בעל מדגה ובעל צפון.

צורת בניין שכיחה של מקדש אלילים הצידוני הוא של שלוש חלקים עיקרים: דביר, היכל ואולם. בית המקדש הראשון שבנה שלמה תבניתו היה זה לעומת זה לתבנית מקדש האלילים הצידוני, וכן היו בו שימוש רב בעמודי ארז הלבנון שסופקו לשלמה על ידי חירם מלך צור.

הדת הטבעית הצידונית

ארזי הלבנון
המסחר בארזי הלבנון תפס מקום נכבד בקרב הצידונים, שלמה המלך רכש מהצידונים קורות עץ מארזי הלבנון עבור בניין בית המקדש

רצועת החוף הצרה בה ישבו הצידונים, לא איפשרה להם להצמיח עבודת אדמה נאותה, לפיכך פנו באופן טבעי לים. הצידונים היו בעיקר דייגים וסוחרים ימיים. הם יצאו סחורות כנעניות ובהן כלים, אריגים וצבע הארגמן. בכל חוף בו מצאו לנכון הקימו תחנה יבשתית לשם חיפוש אוצרות ומחצבים, אשר מאוחר יותר הלכו וצמחו למושבה, וכן הם היו כורתי ארזים מוכשרים ועושי חרושת מצוינים. המסחר בארזי הלבנון תפס מקום נכבד בקרב הצידונים. כך למשל, שלמה המלך רכש קורות עץ עבור בניין בית המקדש ונראה שגם בארמונות ובתי פאר נעשה שימוש בעצים אלו, כאמור:

”וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלמה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, כָּל-חֶפְצוֹ (מלכים א', ה', כ"ד)”.

עצי הברוש והארז שימשו את הצידונים לבניית ספינות משוטים מרובות החותרים ששימשו אותם הן למטרות מסחר והן למטרות מלחמה.

ספינות הסוחר של הצידונים היו מסוג הִיפּוֹס (ביוונית: סוס). שם זה ניתן לספינות על ידי היוונים בשל פסלון ראש הסוס, אשר הותקן על חרטומן. עם זאת, בניגוד לחרטום, בירכתי הספינה הותקן קישוט בצורת זנב של דג. היתרון המשמעותי ביותר של ספינות אלה היה טמון ביכולתן להפליג בנהרות. פרט לכך, הצידונים נחשבים למחדשי מעשה הזכוכית העשויה מחול. בערי הצידונים עשו כלי זכוכית צבעונית ויצאו אותם. כן נפוצה בערי הצידונים מעשי עיבוד בדים וצביעתם ומעשי צורפות זהב, באבני חן ובשנהב.

הצידונים סחרו במתכות יקרות (דוגמת הבדיל), אותן יבאו מאיי הים הגדול ומאירופא (איי סילי).

אמרת לצור היושבת על מבואות ים רוכלת העמים אל איים רבים

— יחזקאל, כ"ז, ג'

הדת הנימוסית הצידונית

מכתב שנמצא בחורבות דן כתוב בכתב עברי צידוני. המילים "בית דוד" מודגש בגיר. מוצג בהיכל אוצרות ישראל שבירושלים.

כתב עברי צידוני

ערך מורחב – כתב עברי צידוני

מלבד תרומתם של הצידונים בתחום הדת הטבעית לצמיחת המסחר באגן הים הגדול, הצידונים הם בין העמים המשפיעים ביותר התחום הדת הנימוסית, כיוון שהכתב בו השתמשו הוא הבסיס לכ"ב אותיות במרבית שפות העולם. הכתב העברי הקדמון הוא הכתב הקרוב מאוד לכתב הצידוני וממנו למדו הצידונים את כתבם. מהכתב הצידוני נגזר הכתב היווני, שממנו השתלשל גם הכתב הרומי, הנפוץ במרבית ארצות אירופא והקירילי, הנפוץ ברוסיה.

הרישום הראיות הראשון לכתב עברי צידוני (פרט לשתי אותיות) מיוחס לתאריך המאה העשירית לאלף השלישי, בו ציווה אֶתְבַּעַל - מלך צידונים, על הכנת ארון קבורה לאביו חירם מלך צור ועליו חקוק מכתב לזכרו בכתב עברי צידוני.

שלטון העם ומעצם זקנים הצידונית

יושב לבטח כמשפט צידונים שוקט ובוטח ואין מכלים דבר ואין יורש עצר (שופטים יח ) ואחשוב שצידונים היו אנשים סוחרים מתנהגים תמיד בהנהגות טובות בלי מלך, כמו שעוד היום עושים הויניציאנו"ש והפלורינטינו"ש והזינובישו"ש ושאר העמים אשר בארץ איטאליא"ה עומדים בהנהגותיהם בלי המלכת מלך בתוכם, ולכן אמר כמשפט צידונים שוקט ובוטח ואין מכלים דבר ואין יורש עצר, רוצה לומר אין מלך ושר גדול ביניהם אבל כלם אנשים שקטים מנהיגים את עצמם

— אברבנאל על שופטים - פרק יח

ארון קבורה צידוני שמצאו מחטטי שכבי

השלטון של הצידונים הייה מבוסס על ערי ממלכה כמו צידון, צור, ארווד ביירות, יש מחכמי המחקר שאומרים שהמלכים של ערי ממלכה אילו היו מלכים מגבלים על ידי מועצת הזקנים, וההצלחה של הערים הצידונים הייתה תלויה במידה רבה במלחים ובסוחרים בני חורין שיצרו קשרי מסחר במשאות בכל רחבי העולם, לצורך צמיחת הערים לא היה טוב להם שהם יהיו מנהגים על ידי מלכים בלתי מגבלים. ועל כן ערי הצידונים היו מנוהלים במשולב על ידי מלכים מוגבלים ומועצות זקנים. בכתבי אל עמארנה מוזכרים פניות של מועצת הזקנים של הצידונים לצד המלך, יתר על כן מועצת הזקנים הזו פעלה בכוחות עצמה ופנתה לפרעו לבדה אף ללא המלך, יש גם כמה דוגמאות מדהימות שבו בני הערים כותבים ישירות לפקידי מלך פרעו. יתר על כן, פקידים מצריים היו מודאגים כאשר הייתה התנגדות מתואמת לעמדתם בעם הצידוני. וכן בכל משך השנים שאחרי כן יש ראיות שהשלטון של ערי הצידונים היה על ידי מלכות מוגבלת ומועצת זקנים הממונה לזמן במגבל. יש מחכמי המחקר שסוברים שמהצידונים למדו היוונים להגביל את המלכות ולתת את השלטון לעם על ידי מועצת זקנים מה שנקרא בלשון יוון ”דמוקרטיה ” 'דימו' זה העם בלשון יוון וקרטיה זה שלטון.

הביטו וראו הארצות שתהיה הנהגתם על ידי מלכים, ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם איש מהם כל הישר בעיניו יעשה ומלאה הארץ חמס מפניהם, ומי יאמר לו מה תעשה? והיום הזה ראינו ארצות רבות תהיה הנהגתם על ידי שופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם משלשה חדשים לשלשה חדשים ומלך אלקום עמהם, משפט נבחרה להם בסדור מוגבל וכו' ואם איש יחטא מהם בדבר מה עוד מעט יבואו אחרים תחתיהם ומי אשר חטא יקבל ענשו כראוי באופן שלא יזידון לעשות עוד.

הלא ידעת אם לא שמעת היות רביעאה דחילא רומ"י רשיעא היתה מושלת בכפה ואכלה כל ארעא ותדושינא ותדקינה בהיות הנהגתה על ידי הקונשו"לי שלמים וכן רבים, ואחרי שמלך בה קיסר לבדו היתה למס. ועוד היום מלכות ויניצי"א הגברת רבתי בגוים שרתי במדינות, ומלכות פלורינצי"אה צבי הוא לכל הארצות, ומלכות גינוב"א דחילא ותקיפא, ולוק"ה ושיינ"ה ובולוני"א ומלכיות אחרות אין מלך בהם כי אם הנהגת המנהיגים הנבחרים מימים קצובים לימים קצובים כמו שזכרתי, והמה המלכיות הישרות אין בהם נפתל ועקש לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע

— אברבנאל על שמואל ח' א'

תולדות הצידונים

מוצא הצידונים

החבל ארץ ממנו היגרו הצידונים, טרם ההתיישבות לאורך החוף המזרחי של הים הגדול, לא ברור.

”וּכְנַעַן יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ...וְאֶת-הַעַרְקִי...וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי...וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד-עַזָּה...(בראשית, י', ט"ו-י"ט)”.

חלק מכותבי תולדות הימים המוכרים, כגון הרודוטוס וסטראבון וכן מספר מחכמי המחקר בימינו טוענים, כי מקור הצידונים הוא מאזור הממלכות ערב הסעודית, תימן, עומאן ובחריין של היום. חכמי המחקר וכותבי תולדות הימים, אשר תומכים בדעה זו, סבורים כי השמות הזהים של הערים בתחום ממלכות אלה, דוגמת צור בעומן, מעידות על המקום המדויק ממנו הגיעו הצידונים. בנוסף לכך אחת הסברות היא כי האי תַּארוּת (Tarout Island), אשר נמצא בסמוך לקטיף שבערב הסעודית של היום, היה מאוכלס תחילה על ידי צידונים טרם התיישבותם לאורך החוף המזרחי של הים התיכון. חכמי המחקר רבים טוענים כי שמו הנוכחי של האי שימר, למעשה, את שמו הקדום - עשתורת, היא האליל הכנעני, שהייה מקובל בעולם האלילים הצידוני. כך או אחרת, ההתיישבות הצידונים הראשונה לאורך החוף של הלבנון התרחשה בראשית המאה העשירית לאלף השני.

בניה מחדש של ספינת סוחר צידונית, על סמך הציור מארמון סרגון (היכל אוצרות הים)

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידון

— בראשית, מ"ט, י"ג

התיישבות הצידונים בלבנון

כאמור ההתיישבות של הצידונים בחופי לבנון התרחשה, ככל הנראה, בראשית המאה העשירית לאלף השני, רישום הראיות הראשון שלהם מופיע בכתבים מצריים קדומים, מתקופת השושלת השנייה, בהן מוזכרת העיר גבל של הצידונים. הרישום ראיות הראשון אודות קשרי המסחר בין ממלכת מצרים לערי הצידונים רשום לתקופתו של סְנֶפְרוּ - פרעה מיסד השושלת הרביעית (העשור השלשי למאה העשירית לאלף השני). בתקופתו החלו המצרים לייבא את ארזי הלבנון מחבל הר הלבנון.

בכתבי האלות (ראו תולדות מצרים הקדמונית), מהמאה הראשונה לאלף השלישי וה-המאה השניה לאלף השלישי מוזכרות ערי הצידונים כחבל הארץ החשוב ביותר בכנען. בכתבים אלו מוזכרות כבר הערים: אולזה, עַרְקָת, גבל, צור ועכו.

חז"ל מספרים שבשעה שהיה אבינו אברהם יצא מארם נהרים ללכת לארץ ישראל כיון שהגיע לסולמא של צור וראה בני אדם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. א"ל הקב"ה לזרעך אתן את הארץ (ילקוט שמעוני בראשית - פרק יב - המשך רמז סב )

יעקב אבינו בברכה שבירך ל זבולון בירך אותו ששבטו ישכון לחוף ימים לצד הצידונים::”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידון (בראשית, מ"ט, י"ג)”

תקופת השופטים

בזמן כיבוש הארץ לא נכבשו הצידונים. בתחילת תקופת השופטים המצרים שלטו בארץ הקודש על עמי כנען הנשארים וכן על צידונים ובכתבי תחותמס השלישי - פרעה מהשושלת ההמשעבדת, החופים הצידוניים מוזכרים כחלק משטחי השליטה המצרית, כשהערים: צור, ארוד וזמר משמשים את חיל המצב המצרי בסביבה ולמעגן הצי שלה. יחד עם זאת, בעקבות פעולות האיבה המתמשכות בין הממלכה החתית והמצרית באזור ארץ הקודש וסביבותיה, עברה רצועת החוף הצידוני מספר פעמים מיד ליד.

בהמשך תקופת השופטים חדרו הפלשתים ו גויי הים אל חופי ארץ הקודש ופגעו בכוחה של מצרים בסביבה. בתקופה הזאת נחרבו הערים: אוגרית, צור וצידון. בכתבי יוטסינינוס מסופר על מלך אשקלון שכבש את העיר צידון, החריבה ותושביה נמלטו לצור.

במשך כל תקופת השופטים שרר שלום ורעות בין בני ישראל לצידונים, הפסוק (שופטים, י"ח, ז') מתאר שהעיר לשם היתה ” יושבת לבטח כמשפט צידונים שקט ובטח” ופירש הרד"ק (שם)) ”יושבת לבטח כמשפט צידונים שקט ובטח - כי הצדונים היו קרובים לארץ ישראל והיו שוקטים כי [בני ישראל] לא היו רוצים להלחם עמהם כי לא היו [הצידונים] מארץ כנען כמו שכתוב ויהי גבול הכנעני מצדון ואמר בזבולן וירכתו על צדון שהוא כמו עד צדון אבל צדון לא היה מארץ כנען לפיכך היו שוקטים ולא היה להם פחד”

וכן לא ידוע על ריב או מלחמה כלשהי בין שני העמים, פרט לריבים מקומיים, שאינם מעידים על הכלל.

תקופת דוד ושלמה

בימי דוד ושלמה היו ערי הצידונים בעלות ברית חשובות של מלכות דוד ושלמה, כפי שכתוב::”וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל-שְׁלמה, כִּי שָׁמַע כִּי אׁתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ, כִּי אׁהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל-הַיָּמִים וגו' וה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם (מלכים א', ה', ט"ו-כ"ו) ” בבנין בית המקדש הראשון וכן בבניין ארמון דוד בירושלים הועסקו אומנים צידונים רבים, שהיו הטובים בתחומם, דוגמת: חרשי עץ, חרשי ברזל, חרשי אבן ובנאים::”וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר מַלְאָכִים אֶל-דָּוִד...וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד(שמואל ב', ה', י"א)”.

עציון גבר על שפת ים סוף

וָאֳנִי [אניות] עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.

— מלכים א ט, י כ"ב

שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ מקום ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

יש חכמה באומות העולם והיינו חכמת אמת רק שאינו מורגש ללב ואינו תורה להדריך הלב על ידו, מה שאין כן חכמת בני ישראל נקרא תורה וכו' דהעיקר על ידי הרגשת הלב באור ה' יתברך וזה אינו באומות העולם וכו'. כי כל חכמתו דרבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר ידעו גם כן סבי דבי אתונא מחכמי יון שהיו קרוב לזמנו והיו לעומתו זה לעומת זה וכו' וכן כל חכמת שלמה המלך ע"ה היה יודע גם כן חירם מלך צור שהיה לעומתו זה לעומת זה וכן חכמתו של משה רבינו ע"ה ידע בלעם מצד החיצוניות

— ספר ליקוטי אמרים לרבי צדוק הכהן - אות ח

הקשרים הטובים בין הצידונים ובני ישראל קיבלו ביטוי גם בשיתוף הפעולה במלאכת הים בין שתי הממלכות בימי שלמה, כאשר בעציון גבר (עיר נמל חשובה במפרץ אילת היא אילת שבתורה שבכתב, שנכבשה מאדום בימי דוד) שיתפו אנשיו של חירם פעולה עם ספנים מבני ישראל בהכנת כלי שיט וביציאה משותפת למסעות מסחר בימים בארצות כדוגמת אופיר ותרשיש:”וָאֳנִי [פ' אוניות] עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה. וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.וגו'. כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים: (מלכים א ט, י כ"ב) ”.

כתב המלב"ם (מלבי"ם על תהילים, מ"ה - חלק באור הענין) ששלמה המלך נשא את בת מלך צור וגיירה ופרק מה בתהילים הוא שיר ידידות שיסדו בני קרח ביום חתונתם וז"ל: למנצח - שיר זה יסדוהו בני קרח לכבוד המלך והמלכה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, עם בת מלך צור שנתגיירה, ויכול להיות שנתיסד בימי שלמה שלקח בת מלך צור וגיירה, וע"ז קראו בשם שיר ידידות: וכו' שמעי בת - עתה יסב המשורר פניו אל הכלה, שמעי מה שאומר לך ושכחי עמך - היינו שתתגייר ותהיה מעם ישראל, ושכחי בית אביך - כי תשאר אצל אישה: ויתאו המלך יפיך - מלך הוא יתו ויתאר את יפיך במה שהוא אדוניך - עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו. ובת צור - המשורר מצייר הענינים כסדר, שאחר שדבר מכבוד המלך, מצייר איך המלך הולך מהיכלי שן שלו אל אכסניא של רעיתו, ושם נצבה עם בנות מלכים והיא עומדת לימין המלך, והמשורר מדבר אליה שתקבל דת ישראל, ותשתחוה למלך אדוניה. - עתה הגיעו גדולי צור ועשיריה והביאו לה מנחה יקרה לכבודה, המשורר אומר, את בת צור! הנה עשירי עם מצור יחלו פניך במנחה - ומספר מה היה המנחה. כל כבודה בת מלך פנימה - בארגז שהביא למנחה הונח פנימה כל כבודה של בת מלך, כל דברים היקרים ונכבדים הראוים לבת מלך, תכשיטין יקרים וכדומה, וגם הונח שם לבושה ממשבצות זהב - לבוש יקר הנעשה ממשבצות זהב, זה המנחה שהביאו עשירי עם.

לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת וגו':
שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ:
וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ:
וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם:
כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ:

— ספר תהילים, פרק מ"ה

תקופת מלכות יהודה וישראל

ארון קבורה של חירם מלך גבל עיר הצידונים שבנה לו בנו אתבעל מלך גבל אפשר שהוא אתבעל מלך הצידונים המוזכר בספר מלכים שהיה חותן של המלך אחאב (היכל האוצרות של העם בביירות שבלבנון)

הקשרים בין הצידונים לממלכות ישראל ויהודה המשיכו להיות קשרי ידידות טובים ואין אזכורים בתורה שבכתב לריב כלשהו ביניהם. בשנים קדמוניות היה נהוג שקשרי הברית בין מלכים היו מלווים גם בקשרי חתנות, (וכן נהג שלמה המלך עם בת פרעו ובת צור). אחאב מלך ישראל נשא את איזבל, נסיכה צידונית, בת אתבעל מלך הצידונים, כדי לשמור ולקדם את הקשרים הטובים ושיתוף הפעולה בין שתי הממלכות בענייני הדת הטבעית והדת הנימוסית, אולם איזבל גרמה לקשרים אף בדת האלילית, עד כדי הנהגת עבודת הבעל בממלכת שומרון כפי שהיה נהוג בדת צידון וכן אכלו על שלחנה ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל, ארבע מאות ונביאי האשרה (סיפור אליהו הנביא ונביאי הבעל בהר הכרמל, (מלכים א יח). וכן הביאה איזבל נימוסים של עושק ואון (סיפור כרם נבות האיזרעאלי ותוכחת אליהו המפורסמת ”הרצחת גם ירשת” (מלכים א כא)) אחר תקופה זו הורעו הקשרים עם הצידונים. הצידונים החלו לגנוב אנשים מבני ישראל ולהליך אותם באניות ולמוכר אותם לעבדים ליוונים מערב לים

תקופת מלכות אשור

ישעיה הנביא שחי בתחילת עלייתה של מלכות אשור ניבא את 'משא צור' (ישעיה כג) על פי פירוש האברבנאל (שם) משא הנבואה הזה מנבא את שעבודם של הצידונים למלכות אשור למשך כשבעים שנה לפרק זמן של מלכותו של מלך אחד ממלכי הצידונים, ובמשך הזמן הזה צור תהיה עשוקה.

ציור אשורי של ספינת מלחמה ששמשה את סנחריב ונבנתה על ידי הצידונים. מוצג בהיכל האוצרות הבריטי

מַשָּׂא צֹר הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ וגו' מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ: ה' צְבָקוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ וכו' וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעֲלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן כִּתִּיים, קוּמִי עֲבֹרִי גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ וגו' וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד וגו'

— ישעיה פרק כג

באמצע המאה הראשונה לאלף הרביעי ערך אשורנצירפל השני - מלך אשור, מסע מלחמה נגד הצידונים ושיעבד אותם ואילץ את מלכי הערים: גבל, ארוד, וצור להעלות לו מיסים. בתקופתו של תגלת פלאסר, דרכי ההנהגה העיקרית של מלכות אשור הייתה סיפוח מוחלט של כל חבלי הארץ הכבושים והפיכתם לפחוות, יחד עם הגלית בני המדרגה הגבוה בציבור. בצורה כזאת הפכה העיר צור לפחווה אשורית בשם זֶמַר, ואילו הערים הצידוניות האחרות זכו לחירות בענייני ההנהגה, כנראה בשל קשרי המסחר שלהן עם ממלכת אשור. בניגוד לתגלת פלאסר, סרגון הטיב עם ממלכת הצידונים המאוחדת ונתן לה חופש רב, אך לאחר מותו התמרדה צור, בהנהגתו של המלך לוּלִי והוענשה על ידי סנחריב בנו. סנחריב נתן לצידון חירות כדי להדגיש את מעמדה החדש על פני צור. אסרחדון בנו של סנחריב, לא ראה בעין יפה את החירות היחסית של ערי הצידונים. הוא תקף את צידון, לכד את מלכהּ - עַבְּדִי מִלְכּוּתִי, וציווה לערוף את ראשו. לאחר מכן הורה אסרחדון להחריב את צידון ולהקים עיר חדשה על חורבותיה. את צור הוא העניש על קשריה עם מצרים בכך שכפה על מלכהּ - בַּעַל, ברית משפילה. גם אשורבניפל בנו של אסרחדון, נקט יד קשה נגד הצידונים, בעיקר בשל חששו להתקרבות המחודשת בינם לבין המצרים. הוא פגע קשה באנשי עכו והעניש גם את העיר אוסו (usu).

תקופת מלכות בבל

לבנת חרס בבלית מהמאה שישית לפני ספירה, נושאת מכתב בכתב יתדות המזכיר את נבוכדנאצר. היכל האוצרות הכט בחיפה.)

עם עלייתה של מלכות בבל ובמקביל לשקיעתה של מלכות אשור, ניסתה צור להתמרד נגד הבבלים. ה' אמר לירמיה הנביא (ירמיה כ"ז) ”עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על צוארך ושלחתם וגו' אל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה וצוית אתם אל אדניהם לאמר כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל כה תאמרו אל אדניכם: אנכי עשיתי את הארץ את האדם ואת הבהמה אשר על פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני: ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו ועבדו אתו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו עד בא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים: והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא נאם ה' עד תמי אתם בידו: ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל קסמיכם ואל חלמתיכם ואל ענניכם ואל כשפיכם אשר הם אמרים אליכם לאמר לא תעבדו את מלך בבל: כי שקר הם נבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם: והגוי אשר יביא את צוארו בעל מלך בבל ועבדו והנחתיו על אדמתו נאם ה' ועבדה וישב בה.” ואכן הבבלים, בראשות המלך נבוכדנצר הכריזו מלחמה על תושבי העיר צור, ולאחר מצור ממושך של י"ג שנים בסופו של דבר נכנעה צור לסור למרותם של הבבלים, אולם לא היה זה של כניעה גמורה. אחר היגיעה הגדולה של נבוכדנצר לצור את צור ימים רבים ללא הצלחה וה' אמר ליחזקאל (יחזקאל, כ"ט )

בֶּן אָדָם, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ: פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם אֲדֹנָי ה':

— יחזקאל כט

ופירש המלבי"ם וז"ל: בן אדם - מצייר כי נבוכדנצר הוא שלוחו של ה' ושבט אפו להחריב הארץ וראוי שישלם לו שכר, וכל שהעבודה יותר גדולה ראוי לשכר יותר, והנה אל צור העביד את חילו עבודה גדולה, עד שכל ראש מקרח - מרוב נשיאת המשאות אבני המצור ואבני קלע על הראש והכתף, ונמרטו שערות הראש, והעור שעל הכתף, ובכל זאת שכר לא היה לו ולחילו - כי שכר החיל הוא השלל והבזה שיבוזו בכבוש העיר, ושכר המלך הוא, או הארץ הנכבשת שימלוך עליה או אם יחריב הארץ שכרו הוא הכבוד שיהיה לו להפיל חתתו על מלכי ארץ וכו' לכן יתן לו את ארץ מצרים, ונשא המונה - לעבדים ולשפחות, ושלל שללה - וזה יהיה שכר החיל כי את כל הרכוש יתן מתנה להחיל וכו' מפני אשר עשו לי - שמרד בה' כמ"ש למעלה אשר אמר לי יאורי, ואשר היה משענת קנה לבית ישראל.

תקופת מלכות פרס

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה:
קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי:
וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד ה' אֶת צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק:

— ישעיה פרק כג

המלבי"ם פירוש את משא צור של נבואת ישעיה שמתנבא על חורבן צור בידי נבוכדנצר ובנינה שנית שבעים שנה אחר כך בימי כורש וז"ל ”והיה - צור תהיה שפלה שבעים שנה. כימי מלכות אחד - שהיא מלכות בבל שנמשכה שבעים שנה, כי בימי כורש התרוממה מעט, כשירת הזונה - מדמה במליצתו עיר הסוחרת גוים רבים לזונה, אשר בעבור זנותה תקבל אתנן, כן בעבור סחורתה תקבל אתנן ומחיר מעת הנכרים הבאים שעריה, ומדמה את צור בחורבנה לזונה ששכחוה מעגביה ימים רבים, אשר ישירו עליה בדרך התול וצחוק, שתקח כנור ותסבב בשוקים וברחובות למען יזכרו בה עוגביה, כן בעת תרצה לשוב לאיתנה תשלח ספרים אל כל העמים סביבותיה, להזכיר אותם שיבואו אליה למסחר, ואנשי לצון ומושלי משל ישירו עליה אז שירת הזונה, ומה הוא השיר שישירו עליה? קחי - את זונה נשכחה! קחי כנור וסבי עמו את העיר וצריכה את להיטיב נגן בקול נעים גם להרבות שירים הרבה אולי ע"י תזכרי" והיה, בימי כורש הרימה צור את ראשה והיתה סחר גוים ולקחה אתנן שנית מאת כל משפחות האדמה שבאו אליה מסחר וכו' והיה סחרה ואתננה - קדש לה', שישלחו משני אלה מנחה אל בית ה', שהיה להם בימי בית שני שלום עם ישראל”

כתב הכרזת כורש על החזרת כל העמים שתחת מלכתו לארץ מולדתם. מוצג בהיכל האוצרות הבריטי שבלונדון

בתקופה המלכות פרס היו הצידונים בעלי ברית קרובים של הפרסים, בעיקר משום שהפרסים עשו שימוש בשירותי החיל ים הצידוני. המלך כורש בנה ארמון בצידון וסיפח לשליטת הצידונים שטחים רבים, מהם רבים בארץ ישראל לאורך מישור החוף, כמו: שקמונה, דור, יפו ואשקלון.

בתקופתו של זרבבל, בדומה לתקופתו של דוד ושלמה, הועסקו אומנים צידוניים רבים בבניין בית המקדש השני: ”וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף לַַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים, וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֵל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם (עזרא ג ז)”. נראה כי בתקופת הביאה השניה התבססו קהילות צידוניות מצור וצידון גם בפנים הארץ ובפרט בפחוות יהודה. קהילות אלה עסקו, ככל הנראה, במסחר ולא פעם גרמו בכך לחילול שבת בקרב היהודים. עד ש נחמיה תיקן הדבר:

”ו וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמוֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת (נחמיה יג)”.

במשך הזמן התמרדו תושבי צידון בארתחשסתא השלישי - מלך פרס, בשל המיסוי הכבד ששילמו לו כדרך קבע. אולם האחרון דיכא ביד קשה את המרד, דבר אשר דרבן את הצידונים בכלל ואת הצידונים בפרט להתקרב לאלכסנדר מוקדון.

תקופת מלכות יוון – חורבן מלכות הצידונים

יחזקאל הנביא ניבא לצור חורבן, האברבנאל פירש שהחצי הראשון של הנבואה (א' – י"ד) מדבר על חורבן צור בידי נבוכדנצר, וחצי השני של הנבואה (ט"ו – כ"א) מדבר על חורבן הגמור של צור בידי אלכסנדר מוקדון. להלן חציה השני של הנבואה

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לְצוֹר הֲלֹא מִקּוֹל מַפַּלְתֵּךְ וגו' יִרְעֲשׁוּ הָאִיִּים וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם וְהֵסִירוּ אֶת מְעִילֵיהֶם וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ, חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ וְחָרְדוּ לִרְגָעִים וְשָׁמְמוּ עָלָיִך ְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים הָעִיר הַהֻלָּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם הִיא וְיֹשְׁבֶיהָ אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ: עַתָּה יֶחְרְדוּ הָאִיִּן יוֹם מַפַּלְתֵּךְ וְנִבְהֲלוּ הָאִיִּים אֲשֶׁר בַּיָּם מִצֵּאתֵךְ: כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּתִתִּי אֹתָךְ עִיר נֶחֱרֶבֶת כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת תְּהוֹם וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים: וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר אֶל עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים: בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם נְאֻם אֲדֹנָי ה':

— יחזקאל פרק כו ט"ו-כ"א

מטבע צידוני מתקופת מלכות יוון

לאחר הבסת צבא פרס בקרב איסוס, הגיע אלכסנדר מוקדון לצידון ומלכי ארוד, גבל וצידון הצטרפו אליו. הדבר שירת היטב את מטרתו העיקרית של אלכסנדר, שכן על ידי סיפוח ערי המדינה הצידוניות, הצליח האחרון להשתלט על מרבית הבסיסים הימיים של הפרסים ובכך להתגבר על היתרון המובהק שהיה לצבא הפרסי מול הצבא המוקדוני בים. אולם העיר צור החליטה שלא לכרות ברית עם אלכסנדר מוקדון כיתר הערים הצידוניות, כנראה בשל המשך תמיכתה בדריווש השלישי - מלך פרס. כתוצאה מכך הטיל אלכסנדר מוקדון, מצור כבד על העיר, אשר בסופו נכבשה. עם כיבוש צור, בידי אלכסנדר מוקדון, בוטלו כל משטרי המלוכה הצידוניים בערי המדינה ומעתה והילך שלטו בהן ההיוונים

במשנה אהלות פרק ח משנה א: ובור ספינה אלכסנדרית - הוא חבית גדולה שעשויה כעין בור מעץ, וממלאין אותה מים מתוקים, שיוליכו עמם הספנים הנוסעים בספינות גדולות של אלכסנדריא שפורשים לימים רבים בים, ונקט אלכסנדריא, וה"ה כל ספינות גדולות המפליגות לים, ורק משום דבזמן המשנה, אחר אשר החריב אלכסנדר מוקדון את צור וצידון, שהיו מלפנים מרכלות עמים באניות רבות למרחקים [כנזכר ישעי' כ"ג ויחזקאל כ"ו וכ"ז] ואלו היו ראשי ממלכות הפעניציער [פינקיה] המפורסמים, ולאחר שהשביתם שוב בנה עיר, וקראה על שמו אלכסנדריא, והחזיק ידה לשלוח אניות גדולות ורבות למרחקים תחת צור וצידון שהחריבם:

— תפארת ישראל , יכין, אהלות פרק ח משנה א

לאחר מותו של מוקדון, בתקופת ממלכות היורש אלכסנדר עברה רצועת החוף הצידוני פעמים מספר מיד ליד וזאת בשל רצונם של שליטי בית אנטיוכוס ושליטי בית תלמי להשתמש בנמליה המשופרים של צידוניה למסחר. לאחר מאבק פנימי, שנמשך כארבעים שנה, נפלה צידוניה סופית לידי בית אנטיוכוס.. בתקופת מלכות החשמונאים בארה"ק התאספו הצורים עם "כל גליל הגויים" להשמיד את יהודי הגליל, ויהודה המכבי שלח את אחיו שמעון להצילם מידיהם (מקבים א, ה, טו) המאה האחרונה של השלטון בית אנטיוכוס בצידוניה התאפיינה בחוסר יציבות.

תקופת מלכות אדום

שער ניצחון רומי בעיר צור

בסוף המאה השביעית לאלף הרביעי, כבש פומפיוס את סוריה וצידוניה וחיברן ללמלכות רומי.

לאחר הכיבוש הרומאי מסר מרקוס אנטוניוס את כל רצועת החוף, ממצרים ועד לחופי לבנון, לקלאופטרה - מלכת מצרים. רק הערים צור וצידון המשיכו לשמור על חירותן.

במשך התקופה הרומית הלכו כל ממלכות הצידונים והתפוררו עד שנעלמו כליל, פרט למושבת הצידונים הגדולה, החזקה והחשובה קרתגו, שהפכה ליריבה המרה ביותר של הרומאים על השליטה באגן הים הגדול. אולם, בתום תקופה של מלחמות בין שתי הממלכות, אשר נקראו בפי הרומאים המלחמות הפוניות, חדלה קרתגו מלהתקיים.

הורדוס פאר את צור באולמות והיכלות והקים בה שווקים ותיאטראות, בימי המרד של צור ברומאים המיתו הצורים מספר רב של יהודים, שגרו אז בקרבם ובסביבתם, ורבים אחרים אסרו בנחושתים והפקידו עליהם משמר, אך הם הצליחו לברוח ולהסתפח לגדודי יוחנן מגוש חלב (מלחמות א, כא, יא; ב, יח, ה; כא,א).

אחר חורבן בית שני, כאשר גברה המצוקה בארץ הקודש יושביה היהודים נאלצו לנדוד ממנה, השתקעו רבים מהם בצור והקימו בה קהילה חשובה. הקהילה מנתה כמה וכמה חכמי תורה נודעים מבני המקום או מחכמי הגליל שהתיישבו בה, וביניהם גם התנא המפורסם רבי שמעון בר יוחאי (אסתר רבה ב, ה).

בימים ההם הייתה צור מרכז גדול של מסחר, ושוקיה היו מלאים מזונות וסחורות שונות. ר' חייא ושותפו ר' שמעון ברבי יהודה הנשיא, אף הם היו עוסקים בה בסחר משי מובחר (בר"ר עז,ב; שה"ש רבה ג, ו), ור' שמעון בן לקיש, שראה את העוני והדחקות של שארית הפליטה ביהודה, התפעל מחיי הרווחה שבצור ודרש עליה:

"אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תה' קטז, ט) - "אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה... תמן זולא, תמן שובעא". [פ' שם הזול, שם השובע]

— ירוש' כלאים ט, ד; כתוב' יב, ג; בר"ר עד, א

עם חלוקתה של מלכות רומי לשניים, לאחר מותו של תאודוסיוס הראשון הפכה צידוניה לחלק ממלכות רומי המאוחרת. תחת השלטון רומי המאוחרת, שגשגו הערים ביירות, צור וצידון במשך יותר ממאה שנים.

אחריתו של העם הצידוני

הצידונים נטמעו בדת הטבעית הנימוסית והאלילית של היוונים והרומים ונהיו לחלק מהם, מספר מכות מדינה שהתרחשו בסביבות המאה החמישית לאלף החמישי, והרסו את הערים בעלבכ וביירות, שחיתות השלטון של מלכות רומי המאוחרת והמיסים הכבדים שהוטלו על התושבים, החלישו את המלכות. תקופת חוסר יציבות וחולשה זו הפכה את מלכות רומי המאוחרת בכלל ואת צידוניה בפרט לטרף קל עבור הכיבוש הישמעאלי כשהגיע הכיבוש הישמעאלי כבר לא הייה עם צידוני והישמעאלים לא כתבו על מפגש עם שום עם צידוני כלל.

הצידונים כיום

צאצאי הצידונים נמצאים כיום בין העמים שחיים באזור חופי הים הגדול, דוגמת: לבנונים, תושבי המגרב, תושבי מלטה וקפריסאים. . יושבי ממלכת לבנון כיום, ובייחוד האוכלוסייה המארונית הנוצרית, מבססים את הלאומיות של לבנון על תולדות הצידונים.

המסחר הצידוני בים – רוכלת העמים

הנביא מתאר את הקף המסחר בימים של הצידונים ומונה את העמים שהצידונים היו סוחרים איתם ואת הסוחרות שנסחרו ומכנה את צור 'רוכלת העמים'.

ספינת סוחר צידונית, חריטה על ארון קבורה. (היכל האוצרות ביירות שבלבנון)

וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הַיֹּשֶׁבֶת עַל מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים וגו'
ְּברוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ:
אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּּתִּיִּים:
שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ:
יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד הָיוּ שָׁטִים לָךְ חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ הֵמָּה חֹבְלָיִךְ:
זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כָּל אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ וגו':
תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:
יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ:
מִבֵּית תּוֹגַרְמָה סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:
בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ קַרְנוֹת שֵׁן וְהָובְנִים הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ:
אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמוֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ:
יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ:
דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ:
מֵרֹב כָּל הוֹן בְּיֵין חֶלְבּוֹן וְצֶמֶר צָחַר:
וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה:
דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה:
עֲרַב וְכָל נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ בְּכָרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ:
רֹכְלֵי שְׁבָא וְרַעְמָה הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּרֹאשׁ כָּל בֹּשֶׂם וּבְכָל אֶבֶן יְקָרָה וְזָהָב נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:
חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא אַשּׁוּר כִּלמַד רֹכַלְתֵּךְ:
הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ:
אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב יַמִּים:

— ספר יחזקאל פרק כז

הצידונים היו הסוחרים (=רוכלים) ויורדי הים הגדולים של ימי קדם. הם התיישבו בכל אגן הים הגדול. הצידונים חצו את מצר גיברלטר החותם את הים התיכון והפליגו לאורך החופים האטלנטיים של אפריקה ואירופה והגיעו עד לאיים הבריטיים בצפון ולדרום אפריקא. קיימת סברה, המבוססת על מובאה ב"היסטוריה" של הרודוטוס, לפיה הורה פרעה נכו השני, לצי הצידוני שלו לרדת אל ים סוף ולהפליג לכיוון דרום אפריקא של היום. בהמשך מספר הרודוטוס, כי כעבור שנתיים וחצי שב אותו הצי דרך מיצרי גיברלטר.

בניה מחדש של ספינת מלחמה צידונים. היכל אוצרות הים

מסע בים נוסף של הצידונים התנהל בשנת אמצע המאה החמישית לאלף הרביעי בכיוון ההפוך ומיוחס לקברניט קרתגי בשם חִימֶלֶךְ (Himilco), עליו מסופר, שהפליג במשך ארבעה חודשים מנמל גדר, שבספרד, לאורך החוף האירופי (שהיה מוכר היטב לסוחרים הצידונים בשם "ערב", היינו מערב, שהוא מקור השם אירופה), עד הגיעו אל העמים האויסטרמינים (Oestrmini), הידועים מהגאוגרפיה של התקופה, כיושבי חבל הארץ הקרוי היום ברטאן. מסופר שחימלך סחר עמם בעפרת ברזל. גם סטראבון מתייחס לסחר הצידוני בעפרת ברזל עם ברטאן.

בסוף המאה החמישית לאלף הרביעי יצא הקברניט הצידוני חנו (Hanno) למסע ימי דרומה לאורך החוף האפריקני המערבי, על מנת להקים מושבות חדשות. בהפלגה זו, המתועדת בלוח המתורגם ליוונית, מסופר על: חיל ים בן שישים ספינות, הנושא שלושים אלף גברים ונשים, האספקה והציוד הרב, המושבות שהקימו לאורך החופים האטלנטיים, העמים שחורים (שזכו לשם "גורילות") וכן על התפרצויות געשיות על החוף, אשר המטירו לבה אל תוך מי הים. תיאור זה מזכיר מיד את הר קמרון, הנמצא סמוך לחופהּ של קמרון,.

קיימות גם ראיות לשילוב הצידונים במסחר ההודי, שהחל בתקופות אלו. מדובר במסלול מסחר שנתגלה על ידי סוחר יווני בשם אאדוקסוס מקיזיקוס, אשר ניצל את רוחות המונסון כדי להגיע להודו ולסחור עם תושביה בתבלינים, שאותם הביא חזרה לעיר אלכסנדריה. בעקבות זאת, הפך המסלול הזה לדרך מסחר מפותחת, שגם אפשרה לסוחרים רומיים וצידונים להגיע לאינדונזיה ולחופים הסיניים. מטבעות רומיים נמצאו בדלתה של נהר המקונג, והיו חלק מהעדות לקשר מסחר בין הרומיים לסיניים שהתנהלו דרך הימים, ופליניוס הזקן הלין כי מאה מיליון ססטרטיוס מבוזבזים מדי שנה על מסחר עם ערב, הודו וסין. בנוסף, מסופר על אותו אאדוקסוס, שמצא בשובו ממסעותיו, ספינה מהמושבה הצידונית גדר (היא קדיס שבספרד), שנטרפה מול חופי אפריקה. ההנחה שלו הייתה שספינה זו הקיפה את אקלים אפריקא והנחה זו גרמה לו לנסות כוחו במסע ימי זה, אך לשווא. הוא נאלץ לשוב אחור, אולם לאחר מכן ניסה שוב. אף על פי שהכתב דברי הימים והחכם בחכמת תיאור הארצות פליניוס הזקן מניח שאותו אאדוקסוס הצליח בניסיונו השני, הסברה המקובלת היא שהוא מת בדרכו. לעצם ההנחה, הן של אאודוקסוס והן של חכמים אחרים בחכמת תיאור הארצות כמו פליניוס, כי ניתן להקיף את אפריקא, חשיבות רבה לכותבי דברי הימים העוסקים בסוגיית ההפלגה הצידונית מסביב לאפריקא. ידוע, על כל פנים, שהחוף הדרום אפריקני המזרחי היה מוכר בחלקו הגדול. את אופיר שבתורה שבכתב (מקור הזהב של בית שלמה) נהוג לזהות עם הממלכות של קרן אפריקה של התקופה. ביום אלף הרביעי הסחר אף התפשט לטנזניה ומדגסקר.

המושבות הצידוניות סביבות הים הגדול

מהמאה ההראשונה לאלף הרביעי לערך ועד להמאה הרביעית לאלף הרביעי התפשטו הצידונים ברחבי הים הגדול והשתלטו על המסחר בו. הצידונים, התיישבו והקימו תחנות מסחר רבות, תחילה בקפריסין ואחר כך באיי הים האגאי בקרבת יוון, סיציליה, מלטה, סרדיניה, צפון אפריקה (בה בין השאר נוסדה מושבת הצידונים המפורסמת והחזקה ביותר - קרתגו), ספרד, והחוף הצפון מערבי של אפריקה.

תחילה היו המושבות הללו לא יותר מאשר תחנות לעגן בהם האניות ומתן שירותי נמל לספינות הצידוניות, כמו גם נקודות מוצא לחיפוש מחצבים טובים. אולם עם הזמן, במיוחד בשל קשרי המסחר הרבים, רובן גדלו והתרחבו לכדי יישובי קבע חשובים. להלן הרשימה של מושבות הצידונים ברחבי אגן הים הגדול ומחוצה לו (הערה: המושבות מסודרות בסדר אלף-בית, בהתאם לממלכות בהן הן נמצאות כיום. שימו לב שהמעבר בין המדינות הוא כנגד כיוון השעון):

רשימת מושבות הצידונים סביבות הים הגדול

שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים
פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

• ארה"ק
  • אכזיב
  • אפולוניה (תל ארשף) - מושבה מאוחרת
  • אשקלון
  • יפו - מושבה מאוחרת
  • מִשְׂרְפוֹת מַיִם
  • עתלית הקדומה - ממוקמת בחלקו הצפוני של חוף עתלית, כיום מתחת לפני הים.
  • קיסריה - מושבה מאוחרת
  • תל דור
  • תל סחר (קֵרְתָּה)
  • תל עכו
  • תל שקמונה - מושבה מאוחרת
• ממלכת לבנון
  • אוּסוּ (תל א-רשדיה, נמצאת כיום בתחומי צור)
  • אִינְפָה
  • אמיון
  • ביירות
  • בעלבכ
  • בתרון
  • גבל (ביבלוס)
  • טריפולי
  • עַרקַתַ (ערקא של היום)
  • פּוֹרְפִירֵאוֹן (גִ'יֶה של היום)
  • צור
  • צידון
  • צרפת (סַרַפַנְד של היום)
• סוריה
  • אוגרית
  • אַמְרִית
  • ארוד
  • בניאס
  • טרטוס
  • סאפיתא
  • צומור
  • רמיתה (לטקיה של היום)
  • תל סוקאס (סמוך לגַ'בְּלָה של היום)
• קפריסין
  • אִידָלְיוּם (דאלי של היום)
  • כתיון (לרנקה של היום)
  • לַפִּיתוֹס (14 ק"מ מערבית לקירניה)
  • מָרִיוֹן (סמוך לפוליס של היום)
  • סלמיס
  • פאפוס
  • תַּמָסוֹס (21 ק"מ דרום-מערבית לניקוסיה)
• ממלכת תוגרמה
  • מִירְיָאנְדּרוּס (אִיסְכֶּנְדֶּרוּן של היום)
  • פִינִיקֶה
• יוון
  • האי מלוס
  • האי קַלִיסְטָה (האי תירה בארכיפלג סנטוריני של היום) - המושבה הוקמה לאחר הרס התרבות המינואית, לתקופה של כ-8 דורות
  • האי תאסוס - באי שכן מקדש למלקרת אשר הוסב, בעקבות תהליך ההלניזציה של האי, למקדשו של הרקולס. המושבה הוקמה, ככל הנראה, בעקבות גילוי הזהב במקום
  • מפרץ אבלמונאס באי קיתירה

• ממלכת איטליה
  • חצי האי האפניני
    • ג'נובה
  • סיציליה
    • אנה - מושבה קרתגית
    • אַקְרַגָאס (אגריג'נטו של היום) - מושבה יוונית במקור. נכבשה מספר פעמים על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמות היווניות-פוניות
    • אֶרִיקְס (אֶרִיצֶ'ה של היום) - מושבה צידוני במקור שעברה תהליך של הלניזציה. נכבשה ונהרסה על ידי קרתגו במלחמה הפונית הראשונה
    • ג'לה - מושבה יוונית במקור. נכבשה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה
    • דּרֵפָּאנָה (טרפאני של היום) - נכבשה על ידי קרתגו במלחמה הפונית הראשונה
    • האי למפדוזה
    • האי קוֹסִירָה (פנטלריה של היום) - מושבה קרתגית
    • הִימֵרָה - מושבה יוונית במקור. נכבשה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה
    • הראקליה מינואה - מושבה יוונית במקור. נכבשה מספר פעמים על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמות היווניות-פוניות
    • זִיז (פאלרמו של היום)
    • לִילִיבָּאוֹם (מרסלה של היום) - מושבה קרתגית
    • ליפארי - מושבה יוונית במקור. נכבשה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה
    • מוֹטְיָה
    • מסינה - מושבה יוונית במקור. נכבשה והוחרבה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה
    • סוֹלוּס (סוֹלוּנְטוּם של היום)
    • סֶלִינוּס (סֶלִינוּנְטֶה של היום) - מושבה יוונית במקור. נכבשה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה
    • קמארינה - מושבה יוונית במקור. נכבשה והוחרבה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה
    • קַסְטְרָה נִיסִיָה (קלטניסטה של היום) - מושבה קרתגית
  • סרדיניה
    • אולביה - מושבה קרתגית
    • אַלְגֶ'רוֹ
    • בּוֹסָה
    • טוֹרְטוֹלִי
    • נוֹרָה
    • סוֹלְקִי (סנט'אנטיוכו של היום)
    • קַארָאלִיס (קליארי של היום)
    • קָרְלוֹפוֹרְטֶה
    • תַּרוֹס
• ממלכת מלטה
  • אֶטַרְד - מושבה קרתגית
  • דִּינְגְלִי
  • ויקטוריה
  • ולטה
  • זֶבּוּג'
  • זוּרִיק - מושבה קרתגית
  • מֶלִיטָה (מדינה של היום)
  • מַרְסָה
  • מַרְסַשְׁלוֹק
  • סָפִי - מושבה קרתגית
  • פְגוּרָה
  • קוֹסְפִּיקוּאָה

• ממלכת צרפת
  • פרובאנס
    • ארל
  • קורסיקה
    • אַַלֶרְיָה
• אנגליה
  • איי סילי (איי הבדיל)
  • קַלְפָּה (גיברלטר של היום)
• ממלכת ספרד
  • חצי האי האיברי
    • אַבְּדֶרָה (אַַדְרָה של היום) - מושבה קרתגית
    • אוֹנוֹבָּה (וֶלְבָה של היום)
    • אליקנטה - מושבה קרתגית
    • בַּרְקִינוֹ (ברצלונה של היום) - מושבה קרתגית
    • גדר (קדיס של היום)
    • הֵרְנָה (גוּוָרְדַמָר דֶל סֶגוּוָרָה של היום)
    • טַרְטֶסוֹס (אחד הייחוסים האפשריים של העיר תרשיש) שבתורה שבכתב
    • טַרְקוֹן (טרגונה של היום)
    • לֶבְּרִיחַה
    • לָה קוֹרוּנְיָה
    • מַלַקַה (מלאגה של היום)
    • סגונטו - נכבשה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה הפונית השנייה
    • סַן רוֹקֶה (סמוך לגיברלטר של היום)
    • סֶקְסִי (אַלְמוּנֶקָאר של היום)
    • קוֹרְטִיחוֹ לוֹס טוֹסְקָנוֹס (28 ק"מ מזרחית למלאגה)
    • קַרְמוֹנָה
    • קַרְתְּ חַדַשְׁתְּ (קרתגו נובה, קרטחנה של היום) - מושבה קרתגית
    • אַבִּילָה (סאוטה של היום, אוטונומיה ספרדית במרוקו) - מושבה קרתגית
    • רוּסַאדִיר (מלייה של היום, אוטונומיה ספרדית במרוקו)
  • האיים הבלאריים
    • האי אִיבּוֹסִים (איביזה של היום)
    • מָגוֹ (מַאוֹן של היום) - מושבה קרתגית
    • סַקָלֵטָה (מערבית לעיר איביזה של היום)
    • פוֹלֶנְסָה
  • האיים הקנאריים
• פורטוגל
  • חצי האי האיברי
    • אוֹסוֹנוֹבָּה (פארו של היום)
    • אַלִיס אוּבּוֹ (ליסבון של היום)
    • בעל צפון (טַבִירָה של היום)
    • סטובל
  • איי מדיירה
• סהרה המערבית
  • האי הרנה (נמצא במפרץ דַּחְלָה, סמוך לעיר דַּחְלָה של היום) - מושבה קרתגית

• ממלכת מרוקו
  • איי אסואירה
  • אַרָמְבִּיס (אסואירה של היום) - מושבה קרתגית
  • ווליביליס - מושבה קרתגית
  • זִלִיל (13 ק"מ צפון - מזרחית לאַסִילָה של היום) - מושבה קרתגית
  • טנג'יר - מושבה קרתגית
  • לִיקְסוּס (עַרַיְשׁ של היום)
  • שַׁאלַה
  • תִּימִיאַטֵריוּם (סמוך לאגדיר של היום) - מושבה קרתגית
  • תָּמוּדָה (טטואן של היום)
• ממלכת אלג'יריה
  • אִיגִילְגִילִי (גִ'יגֶ'ל של היום)
  • אִיקוֹסְיוּם (אלג'יר)
  • מַלַקַה (גוּאֵלְמָה של היום)
  • הִיפּוֹ רֶגְיוּס (עַנַבָּה של היום)
  • טֶבֵּסָה - מוצב קרתגי
  • יוֹל (שֶׁרְשֶׁל של היום) - מושבה קרתגית
  • סַלְדַה (בֶּגַ'יָה של היום) - מושבה קרתגית
  • צִירְטָה (קונסטנטין של היום)
  • קָרְתֶּנֶס (תֶּנֶס של היום)
  • רוּסִיקָדֶה (סְכִּיכְּדָה של היום)
  • תיפאזה - מושבה קרתגית
• ממלכת תוניסיה
  • אוטיקה
  • בּוּלָה רֶגְיָה - מושבה קרתגית
  • דוגה - מושבה קרתגית
  • הַאדְרוּמֶטוּם (סוסה של היום)
  • הִיפּוֹ דִּאַרִיטוֹס (ביזרטה של היום)
  • זַרְזִיס
  • טַבַּרְקָה
  • לֵפְּטִיס פַּארְוָה - מושבה קרתגית
  • מַהְדִיָה
  • סִיקָה (אַלקַאף של היום) - מושבה קרתגית
  • פּוּפּוּט (סמוך לחַמַמַת של היום) - מושבה קרתגית
  • קַבֵּס
  • קֵלִיבְּיָה - מושבה קרתגית
  • קרקואן - מושבה קרתגית
  • קַרְתְּ חַדַשְׁתְּ - בירת קרתגו
  • רוּסְפִּינָה - מושבה קרתגית
  • תוניס (נכבשה על ידי הצידונים)
  • תַּפְּסוּס
• ממלכת לוב
  • אוֹאַה (טריפולי של היום)
  • לֶפְּקִי (לפטיס מגנה)
  • סברתה
• מצרים
  • ממפיס (הרודוטוס מציין כי בעת ביקורו בעיר פעל במקום מקדש לעשתרת)
  • נאוקרטיס
• ממלכת ערב הסעודית
  • האי תַּארוּת (בסמוך לקטיף של היום)

מושבות צידוניות (צהוב) ויווניות (אדום) במאות ה-8 עד ה-6 לפנה"ס. (לא כל המושבות מצוינות במפה)

שער הדקדוק

בלשון הקודש עם זה נקרא "צידונים" או צורים על שם שתי ערי ממלכה העיקריות ביותר שלהם צור וצידון. ”כצידונים - צור וצידון קרובים זה לזה, והם ממלכה אחת (מצודות דוד על מלכים א פרק ה פסוק כ)” השם צידונים הוא שם כולל גם לצורים וגם לצידונים בלשונות עמי אירופא וכן בעברית של חול הם נקראים פיניקים. שם זה נגזר מלשון יוונית, בה פירוש המילה פוֹינִיקֶס (Φοίνικες), או פיניקיה, הוא הצבע ארגמן (אדום-סגול) שהצידונים התמחו בהפקתו מחלזונות שבימים, וסחרו בו. ייתכן גם שהשם היווני נגזר מהשם המצרי פֵנְח'וּ שפירושו היה אשורי או סורי, אך ביוונית הוא קיבל את המשמעות של צוֹרִי, כלומר תושב העיר צור. הן המצרית והן היוונית היוו את המקור להתפתחות המילה פיניקים. בשפה המצרית פֵנְח'וּ, הוא תושב הארץ סוריה, או תושב ממלכת אשור. בשפה היוונית פוֹינִיקְס הוא צבע הארגמן, שתעשיית ייצורו נחשבה למומחיות צידוני. הצידונים הפיקו את הצבע מחלזונות ימיים מהסוג ארגמון (Murex), כמו ארגמונית אדומת-פה (Thais Haemastoma), ארגמון חד קוצים (Murex brandaris) וארגמון קהה קוצים, וסחרו בו ובבדי ארגמן יקרים בערי הים הגדול. בלשון רומי, השתרשה המילה פּוּנִים, אולם בתקופתם ציינה המילה באופן בלעדי את בני קרתגו (מכאן המונח: המלחמות הפוניות - רצף של שלוש מלחמות בין קרתגו לרומא במאה השישית ובמאה השביעית לאלף הרביעי). עם זאת, הצידונים לא קראו לעצמם בשמות המוזכרים לעיל, אלא על שמות הערים מהם הגיעו כמו בלשון הקודש.

הערות שוליים

הבסיס באדיבות ויקיפדיה

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא חילוניות.