ממלכת איטליה
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר |
מונרכיה חוקתית (1861–1922) משטר חד-מפלגתי טוטליטרי פשיסטי (1922–1943) תחת כיבוש צבאי (דרום ומרכז איטליה; 1943–1945), הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית (צפון איטליה; 1943–1945) מונרכיה חוקתית (1945–1946) | ||
| ראש המדינה | מלך איטליה | ||
| מלך איטליה | בית סבויה | ||
| ראש הרשות המבצעת | ראש ממשלה | ||
| שפה נפוצה | איטלקית | ||
| עיר בירה |
טורינו (1861–1865) פירנצה (1865–1871) רומא (1871–1943) סלרנו (1943–1944) רומא (1944–1946) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | איחוד איטליה | ||
| תאריך | 17 במרץ 1861 | ||
| פירוק | משאל עם בעקבות ההפסד במלחמת העולם השנייה | ||
| תאריך | 2 ביוני 1946 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת סרדיניה.svg){kind=small} ממלכת שתי הסיציליות ממלכת לומברדיה-ונציה .svg){kind=small} מדינת האפיפיור  המדינה החופשית של פיומה .svg){kind=small} אוסטרו-הונגריה | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה האיטלקית  הוותיקן  הטריטוריה החופשית של טריאסטה | ||
| שטח בעבר | 310,196 קמ"ר (נכון ל־1936) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 42,399,000 (נכון ל־1936) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה איטלקית | ||
.svg)
.svg){kind=small}
ממלכת איטליה (באיטלקית: Regno d'Italia) הייתה המדינה אשר נוצרה בעקבות איחוד איטליה בשנת 1861 תחת הנהגתה של ממלכת סרדיניה ועד לביטולה בשנת 1946 עם קבלת חוקה רפובליקנית.
לאחר איחוד איטליה, גבולות הממלכה דמו לגבולות איטליה של ימינו. עם הזמן, כבשה הממלכה שטחים נוספים ונוסדה האימפריה האיטלקית.
היסטוריה
איחוד איטליה
ערך מורחב – איחוד איטליה
ב-1852 התמנה לראש ממשלת סרדיניה-פיימונטה קמילו דה קאבור, תומך נלהב באיחוד איטליה. הוא הבין שסרדיניה-פיימונטה לא תצליח להתמודד עם האוסטרים לבדה, ולכן כרת ברית עם נפוליאון השלישי קיסר צרפת. ב-1859 פרצה מלחמה בין הצדדים. בעקבות המלחמה עברה לומברדיה לידי סרדיניה-פיימונטה, אך אזור ונטו נותר בידי האוסטרים. ב-1860 סיפח קאבור את טוסקנה, מודנה ופארמה, שהשתייכו לאפיפיור. ניס וסבויה הועברו לצרפתים תמורת הסכמתם למהלך.
באותה שנה החלה התקוממות נוספת בסיציליה. ג'וזפה גריבלדי הפליג בראש כוח בן אלף מתנדבים לסייע להתקוממות; המורדים הצטרפו לכוח ותוך החודשיים כבשו את כל האי. גריבלדי חצה את מצר מסינה אל היבשת והתקדם צפונה, בתמיכתה של האוכלוסייה המקומית. המורדים נכנסו לנאפולי, אך לא היו יכולים להתמודד מול צבאו הסדיר של פרנצ'סקו השני, מלך שתי הסיציליות. לשם כך בא לעזרתו ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה-פיימונטה. בדרך לנאפולי גבר על צבאו של האפיפיור, שחשש עדיין מאובדן האוטונומיה שלו. למרות התנגדותו העיקשת נאלץ פרנצ'סקו להיכנע לאחר מצור ארוך, אך מאוחר יותר המשיך את מאבקו בלוחמת גרילה. ב-1861 ויטוריו אמנואלה הכריז על עצמו מלך איטליה. ואכן, למעט ונטו ורומא, הייתה כל איטליה תחת שלטונו.
ב-1866 התייצב ויטוריו אמנואלה לצדה של פרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה. משפרוסיה ניצחה במלחמה, הוענק לאיטלקים אזור ונטו, למרות כישלונותיהם הצורבים בשדה הקרב. באותה שנה ניסה גריבלדי לעלות על רומא, אך נבלם דווקא בידי ויטוריו אמנואלה, שהיה פרגמטי יותר, והעדיף לא להיכנס לסכסוך עם הצרפתים שהגנו על האפיפיור. ב-1867 ערך גריבלדי ניסיון נוסף, שנבלם בתבוסה לצבא האפיפיור ולצרפתים. רק ב-1870, כשהצרפתים היו עסוקים במלחמת פרוסיה צרפת, נכנסו כוחותיו של ויטוריו אמנואלה לרומא. שנה מאוחר יותר נקבעה כבירת הממלכה האיטלקית החדשה.
בספטמבר 1911 פתחה איטליה במלחמה האיטלקית-עות'מאנית כנגד האימפריה העות'מאנית לכיבוש "מדינת טריפולי" שלימים הפכה ללוב. איטליה ניצחה במלחמה ולאחריה כ-150,000 איטלקים התיישבו בשטחה של לוב.
מלחמת העולם הראשונה
- ערך מורחב – ממלכת איטליה במלחמת העולם הראשונה
ממלכת איטליה התחילה את מלחמת העולם הראשונה כשותפה מכורח הברית המשולשת לגרמניה ואוסטרו-הונגריה, במעמד של מדינה נייטרלית. אולם, לאחר משא ומתן חשאי שניהלה עם הצדדים חתמה איטליה על ברית לונדון והצטרפה למדינות ההסכמה כשנה לאחר פרוץ המלחמה, במאי 1915. לאחר מלחמה סטטית בחזית צפון איטליה, שהקיזה הן את דם החיילים האיטלקים והן את דמם של יריביהם האוסטרו-הונגרים, מוטטו לבסוף האיטלקים, בסיוע בריטי, צרפתי ואמריקאי את קווי ההגנה האוסטרים. הלחימה בחזית האיטלקית תמה ב-3 בנובמבר 1918 בהכנעת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אולם, למרות השתתפות האיטלקים ומחיר הדמים ששילמו, לא זכתה איטליה בהישגים טריטוריאליים משמעותיים בהסכם ורסאי, דבר שהוביל לחוסר יציבות בשנים שלאחר מכן ולעליית בניטו מוסוליני.
איטליה הפאשיסטית
- ערך מורחב – איטליה הפאשיסטית
בבחירות של 1919 נכשלה מפלגה קומוניסטית חדשה בהנהגת בניטו מוסוליני. הוא החליט לשנות גישה, לעבור לימין וייסד את המפלגה הפשיסטית אשר לה הייתה אידאולוגיה לאומנית-פופוליסטית. הוא פנה אל העם הפשוט, בעיקר החלשים והעניים (שמספרם הלך וגדל). ב–1921 נכנסה המפלגה הפשיסטית לפרלמנט האיטלקי עם 35 מקומות (7 אחוז מהקולות). למפלגה הצטרפו כל שכבות החברה. בית המלוכה האיטלקי ומשטרת איטליה תמכו בה. ב–1922 הנהיג מוסוליני את "המצעד על רומא": הפיכה שקטה בה תפס את השלטון בפועל בעזרת לחץ כבד על השלטון. במצעד על רומא רוכזו כחמישים אלף מחברי המפלגה הפשיסטית בצמתים סביב הבירה רומא, לכאורה כמחאה על ניסיון הסוציאליסטים לארגן שביתה נוספת. למעשה הייתה זו הפגנת כוח של המפלגה הפשיסטית ואמצעי לחץ על הממשלה, שאכן פעל: ראש הממשלה ג'ילוטי התפטר ופינה את מקומו למוסוליני, ששהה כל אותה עת במילאנו. ההפיכה התאפשרה רבות בזכות תמיכתם של המלך ורבים מקציני הצבא, שסירבו להפעיל את הצבא כנגד הפשיסטים.
ב–1929 חתם מוסוליני עם הוותיקן את הקונקורדאט בו הדת הקתולית הופכת לדת המדינה. הוותיקן הפך למדינה עצמאית. כך קנה מוסוליני את אחדות העם האיטלקי ואף את תמיכת הקתולים מחוץ לאיטליה. בשנת 1935 החלה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. בעקבות תקרית גבול בה נהרגו מספר חיילים איטלקים פלשה איטליה לאתיופיה משתי חזיתות: סומליה האיטלקית בדרום ואריתריאה בצפון. באפריל 1936 נכבשה הבירה אדיס אבבה, וקיסר אתיופיה היילה סילאסי נמלט. בעקבות המלחמה עלתה ההערצה כלפי מוסוליני לשיא, ואיטליה פרשה מחבר הלאומים בעקבות סנקציות שהוטלו עליה במהלך המלחמה והשפיעו מעט מאד.
ב-1936 החלה מלחמת האזרחים בספרד. מוסוליני שלח את ה-"Corpo Truppe Volontarie" (כוח גדודי המתנדבים) לעזרת הלאומנים הספרדים בראשות הגנרל פרנקו, שקיבל סיוע גם מ"לגיון הקונדור" הגרמני, לעומת הרפובליקנים שקיבלו סיוע מברית המועצות. מטרותיהם של הזרים שהתערבו במלחמה היו בין השאר תמיכה בצד הדומה אידאולוגית להם, וניסויו של הצבא בלחימה בשטח כמעין הקדמה למלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה איטליה הייתה בברית עם גרמניה והכריזה מלחמה על בריטניה וצרפת ב-1940. באוקטובר 1940 פתחה בפלישה ליוון, ובמקביל ניהלה לצד הגרמנים מלחמה בים התיכון ובצפון אפריקה כנגד בעלות הברית. ב-1941 איטליה, ביחד עם גרמניה הנאצית והאימפריה היפנית, הכריזה מלחמה גם על ארצות הברית ויחד עם גרמניה על ברית המועצות. עד לשנת 1943 הובס הצבא האיטלקי בצפון אפריקה ובברית המועצות. בעקבות פלישת בעלות הברית לסיציליה ב-1943 המלך פיטר את מוסוליני, אסרו ומינה את מרשל פייטרו באדוליו לראש הממשלה. בספטמבר 1943 חתם באדוליו על הסכם כניעתה ללא תנאי של איטליה, בניגוד לדעתה של גרמניה, שמיד תפסה את רוב שטח הארץ ושחררה את מוסוליני, שהנהיג בצפון משטר קצר-חיים, הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית. בעוד בעלות הברית, שנחתו בדרום, התקדמו צפונה, בסדרת מבצעים שכונתה המערכה באיטליה במלחמת העולם השנייה, הוקמה מחתרת אנטי-פשיסטית פופולרית במשך שתי שנותיה האחרונות של המלחמה, והטרידה כוחות גרמניים עד גירושם באפריל 1945, אז גם תפסו הפרטיזנים האיטלקים את מוסוליני והרגו אותו ואת פילגשו בתליה. מעט לאחר המלחמה, אי שביעות רצון אזרחית הובילה למשאל עם ב-1946 אשר בעקבותיו בוטלה המלוכה ואיטליה הפכה לרפובליקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
33849434ממלכת איטליה