סיציליה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 | |
| תמונת לוויין של סיציליה – הנקודה הלבנה מימין היא הר הגעש אטנה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| נפות במחוז |
אגריג'נטו אנה טרפאני מסינה סירקוזה פלרמו קטניה קלטניסטה רגוזה |
| שטח | 25,832.39[1] קמ"ר |
| גובה | 3,340 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 196.43 נפש לקמ"ר (2016) |
| קואורדינטות | 37°38′33″N 14°11′34″E / 37.64250°N 14.19278°E |
סיציליה (Sicilia; בהגייה לטינית קלאסית: סיקיליה, בהגייה איטלקית: סיצ'יליה) היא האי הגדול ביותר בים התיכון. שטחו של האי הוא כ־26,000 קילומטר רבוע. הוא המחוז הגדול ביותר בשטחו באיטליה, אחד מחמשת האזורים האוטונומיים במדינה, ואוכלוסייתו מונה חמישה מיליון תושבים.
גאוגרפיה
האי סיציליה שוכן בים התיכון מול קלבריה (המחוז שבקצה ה"מגף" של איטליה) ומופרד מאיטליה על ידי מצר מסינה. סיציליה מוקפת איים השייכים לה מבחינה מנהלתית והם האיים הליפאריים (נקראים גם האיים האאוליים) בצפון, האיים האגאדיים והאי פנטלריה במערב, האי אוסטיקה בצפון-מערב, ואיי פלאגי בדרום-מערב. כ־93 ק"מ מדרום נמצאים האיים של מלטה, השייכים לרפובליקת מלטה, כשביניהם מפרידה תעלת מלטה. בשנת 1831, בעקבות פעילות געשית, עלה על פני המים האי פרדיננדאה, 30 קילומטר דרומית לסיציליה. אך בשנת 1832 ירד מתחת למים, ובתחילת המאה ה־21 הוא נמצא בעומק של כשישה מטרים מתחת לפני הים.
הר הגעש אטנה, השוכן קרוב לעיר קטניה, הוא הר הגעש הגבוה ביותר באירופה והוא מתנשא לגובה 3,320 מטר.
נהר האימרה מרידיונלה (אנ'), שאורכו 144 קילומטר, הוא הנהר הארוך ביותר בסיציליה. בדרכו הוא חוצה שלוש נפות בסיציליה – העיר המטרופולינית של פלרמו, נפת אנה ונפת קלטניסטה – שם הוא נשפך לים התיכון. נהרות נוספים בסיציליה: נהר השימתו, באורך כ־113 קילומטרים, והנהרות סימטו (אנ'), בליצ'ה (אנ'), דיטאינו (אנ') והפלטני (אנ'), שאורך כל אחד מהם עולה על 100 קילומטר. הנהר אלקנטרה (אנ') במזרח האי יצר קניון מרשים בקילוחי הבזלת של הר האטנה, ובחלקו משמש כפארק גאולוגי ובוטני בשם גולה אלקנטרה.
ערים ויישובים
הערים הגדולות באי סיציליה כוללות את בירתו פלרמו (המאכלסת 700 אלף תושבים), ובירות הנפות: קטניה, מסינה, סירקוזה, טרפאני, אנה, קלטניסטה, אגריג'נטו ורגוזה.
ערים מפורסמות נוספות הן צ'פלו, טאורמינה, ברונטה, קורלאונה, קלטג'ירונה, קסטלמארה דל גולפו, מרסלה וטריפי.
כלכלה
באלפיים השנים האחרונות ידועה סיציליה כמקור לחיטה. זיתים ויין הם מוצרים חקלאיים נוספים שהיא מייצאת. במחצית הראשונה של המאה ה-20 כמעט כל כלכלתה התבססה על חקלאות[2]. המכרות בנפת קלטניסטה הפכו למוקד לייצור גופרית במאה ה־19 אך גוועו בשנות ה־50 של המאה ה־20.
היסטוריה
מיקומה של סיציליה בלב הים התיכון הפך אותה ליעד לכיבוש על ידי כוחות צבאיים רבים שביקשו לשלוט על אגן הים התיכון. אלו הותירו את חותמם בתרבות הסיצילאנית זמן רב לאחר חילופי המשטרים.
טרום־היסטוריה
העת העתיקה
המקור לשמה של סיציליה הוא התושבים הראשונים המוזכרים בהיסטוריה של האי, שבטי הסיקלים (אנ') שחיו במזרח האי; בנוסף להם חיו במרכז האי הסיקניים (אנ'), ובמערבו האלימים (אנ').
עדויות לסחר בין סיציליה לכנען נמצאו עוד מהמאה ה־13 לפנה"ס, בדמות פסל כנעני קדום שהתגלה שם בים הסמוך לה (איט').[3] לפיניקים היו בתקופות קדומות, עוד לפני המאה ה־8 לפנה"ס, תחנות מסחר בכל האי: הם ביצרו מקומות על החוף והתיישבו באיים הקטנים הסמוכים, ומשם סחרו עם הסיקלים; אך כשהיוונים מצאו את דרכי הים לאי, נסוגו הפיניקים מרובו, התאחדו סביב מטוא (אנ'), כפרא (אנ') וציץ בשכנות לאלימים, חלקית משום שסמכו על הברית עם האלימים וחלקית משום שזה היה האזור הקרוב ביותר לעירם החשובה קרתחדשת.[4][5]
אימפריית קרתחדשת נלחמה עם היוונים שהגיעו לאי: בתחילת המאה ה־5 לפנה"ס תקפו אנשיה את הערים היווניות בסיציליה (Sicilian Wars), בתיאום עם הפרסים שתקפו את היוונים במולדתם (מלחמות יוון–פרס), פעולה שנעשתה, כנראה, לפי הוראות שקיבלו בקרתחדשת מִצור, עיר האם של קרתחדשת ובעלת בריתם החשובה של הפרסים.[6]
עיר מרכזית בסיציליה בעת העתיקה הייתה סירקוסאי (כיום סירקוזה). סירקוסאי הייתה יישוב דורי ועירו של ארכימדס.
לפני המלחמה הפונית הראשונה שלטה אימפריית קרתחדשת על רוב האי; במהלך המלחמה, הרומאים כבשו את סירקוסאי העצמאית, ובהמשך את רוב האי (בחלקו המזרחי). בשנת 227 לפנה"ס הפכה סיציליה לפרובינקיה הרומית הראשונה בשם סיקיליה וגאיוס פלאמיניוס מונה למושל. הזירה הסיציליאנית במלחמה הפונית השנייה הייתה משנית במלחמה הפונית השנייה, אך הקרתחדשתים השקיעו בה מאמצים רבים, ובקטעים מהמלחמה הצליחו להעביר לצדם חלק מערי האי, אך לבסוף נגמרה המלחמה בשליטה של רומא על כל האי.
סופה של סירקוסאי בא לה במלחמה הפונית השנייה כאשר הפנתה עורף לבעלת בריתה, רומא, ונשרפה. תחת השלטון הרומאי ירד מאוד מעמדה של סיציליה. ממרכז יווני חשוב הייתה לפרובינציה רומאית נידחת שהמיסים הרומאיים מצצו את לשדה[7].
עם פיצולה של האימפריה הרומית עברה סיציליה לחזקתה של ביזנטיון, רבים מן המוסדות החוקתיים נקבעו על ידי הקיסרות המזרחית, מוסדות אלו המשיכו בתפקודם עד לסוף ימי הביניים.
ימי הביניים
ב־535 הפך יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית את סיציליה למחוז ביזנטי. כאשר כוחה של האימפריה הביזנטית דעך, הכוחות הערבים של הח'ליף עות'מאן בן עפאן פלשו לסיציליה ב־652, אספו שלל רב ונסוגו לסוריה. קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית חשב להעביר את עיר הבירה מקונסטנטינופול לסירקוסה ואף העביר לשם כך ב־660 חלק מאוצרות הממלכה לסיציליה. הוא השתמש בסיציליה כבסיס לתקיפת הלומברדים.
בסוף המאה ה־7, עם הכיבוש האומיי של צפון אפריקה, נכבשה גם העיר קרתגו ושהייתם שם אפשרה לערבים לבנות מספנות ובסיס קבוע שממנו ביצעו התקפות ממושכות יותר על סיציליה. בשנת 700 לערך המוסלמים כבשו את האי פנטלריה, ורק פילוג בקרב הערבים מנע ניסיון פלישה לסיציליה. למרות הסכמי מסחר שאפשרו לסוחרים מוסלמים לסחור בנמלי סיציליה המוסלמים תקפו פעמים רבות בניסיון לכבוש את האי. האע'לבים כבשו את סיציליה מידי האימפריה הביזנטית והקימו את אמירות סיציליה המוסלמית שהתקיימה בשנים 965–1072 ובירתה הייתה פלרמו. השושלת הפאטמית השיגה שליטה בסיציליה לאחר כיבוש מצרים בשנת 969[8]. למרות השפה הערבית והאמונה המוסלמית של הכובשים התפתחה תרבות ביזנטו־איסלמית תוך שרוב האוכלוסייה שומרת על אמונתה הנוצרית ושפתה היוונית.
במאה ה־11 נכבשה סיציליה על ידי הנורמנים בהנהגתו של רובר גיסקאר ורוג'רו הראשון – הרוזן הגדול של סיציליה. המנהיגות הנורמנית עודדה הגירה של קתולים, אך לא נעשה ניסיון לנשל את האוכלוסייה המקומית הוותיקה – המוסלמים, הנוצרים אורתודוקסים והיהודים. השושלת הנורמנית הגיעה לקיצה בשנת 1194, עם הצטרפות סיציליה לקיסרות הרומית ה"קדושה" בהנהגתו של היינריך השישי, ששלט בסיציליה בזכות היותה של אשתו קונסטנצה בתו של מלך סיציליה. בנם של היינריך וקונסטנצה פרידריך השני השפיע על שיטת הממשל בסיציליה למשך שנים רבות. ב־1266 עברה סיציליה לשלטון צרפת תחת לואי התשיעי, וב־1282 עבר השלטון לפדרו השלישי מלך אראגון, אך סיציליה שמרה על מידה רבה של ממשל עצמי. לאחר תבוסת האצילים הסיצילאנים במרד נגד ממלכת אראגון בשנת 1392 ניתנו האחוזות הגדולות לאצילים קטלונים והתהליך הדרגתי סופחה סיציליה למרותה הישירה של ממלכת אראגון, מוסדותיה העצמאיים איבדו מכוחם ושליטה בסיציליה ניתנה בידיו של המשנה למלך בשנת 1415. בשנת 1460 אוחדו באופן פורמלי ממלכת אראגון עם האיים סרדיניה וסיציליה תחת שלטונו של פרננדו השני. אחד החוקים שנאכפו בסרדיניה היה צו גירוש היהודים משנת 1492 – גירוש ספרד.
העת החדשה
המאפיה המודרנית הראשונה בעולם התפתחה בסיציליה במאה ה־19.
בתחילת 1935, לקראת המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה הגיעו כוחות צבא גדולים לסיציליה[9][10] שהיווה תחנת מעבר להעברת הצבא לאתיופיה[11], ואזור לאימון טייסים בשטח הררי הדומה להרים באתיופיה[12]. כן רוכזו לחופיה 60 צוללות של חיל הים האיטלקי[13]. נעשו פעולות קדחתניות לבניית שדות תעופה באי עבור מטוסי חיל האוויר האיטלקי[14]. באוגוסט 1937 הגיע מוסוליני לסיציליה לקראת תמרונים גדולים של הצי[15], ונאם בקטניה[16] ובפלרמו[17].
במרץ 1939 ביקר גרינג בסיציליה[18] ובאי הוקם שדה תעופה של חיל האוויר הגרמני[19]. בעקבות הצטרפות איטליה למלחמת העולם השנייה, הפציצו מטוסים בריטיים מעת לעת את שדות התעופה בקטניה[20] ואוגוסטה[21] ואת הנמל הימי באוגוסטה (סיציליה) (אנ')[22]. בינואר 1941 התקיפו מטוסים גרמניים שפעלו מסיציליה, אוניות מלחמה בריטיות[23]. בעקבות זאת הפציצו הבריטים מספר פעמים את שדות התעופה בסיציליה[24][25][26][27]. הבריטים טענו שהפעילות הגרמנית בסיציליה היא בעצם כיבוש על ידי הגרמנים[28].
כהכנה לפלישת בעלות הברית לאיטליה, הם פלשו תחילה לסיציליה בלילה שבין ה-9 ל-10 ביולי 1943 וסיימו את כיבוש האי ב-17 באוגוסט 1943.
יהדות סיציליה
ערך מורחב – יהדות סיציליה
יהדות סיציליה כללה קהילות יהודיות אחדות באי סיציליה שבים התיכון. היהודים הראשונים התיישבו באי במאה ה־1 לספירה. ב־1493 גורשו יהודי סיציליה בעקבות גירוש ספרד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של סיציליה- גילי חסקין, סיציליה: האי שבו התחיל כמעט כל מה שאיטלקי, באתר ynet, 25 בספטמבר 2011
- אילנה קוריאל, סיציליה: הצעה לחופשה שלא תוכלו לסרב לה, באתר ynet, 26 ביולי 2012
- יעקב זיו, זמן סיציליה: היעד התיירותי הבא באיטליה, באתר nrg, 25 באוגוסט 2012
- יעל רגב, סיציליה, איטליה: אתרים מדהימים שאסור להחמיץ בשום אופן, באתר וואלה!, 27 באוקטובר 2013
- יוסי מדריסוביץ, העונג כולו שלכם: חוויית חושים בסיציליה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
- נטע וולף, חולמים באיטלקית: ביקור קסום בסיציליה, באתר ynet, 28 ביוני 2015
- ארווין פלר, הסנדק מאוהב: האי המדהים שנמצא בשפיץ של המגף האיטלקי, באתר וואלה!, 11 ביוני 2018
- סיציליה: כפרים ציוריים וחופים מרהיבים באי הכי יפה באירופה, באתר מאקו, 10 באפריל 2023
- "סִיצִילְיָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 192–194, באתר HebrewBooks
- מירה איתן, סיציליה - עולם של יין, באתר GoTravel
- מפות עתיקות (סרוקות) של סיציליה, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
סיציליה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ The surface of the Municipalities, Provinces and Regions Italian to October 9, 2011
- ^ ארץ ישראל והארצות הערביות, דבר, 13 בדצמבר 1936
- ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 27
- ^ תוקידידס, תולדות המלחמה הפלופונסית, 6.2.6
- ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י', 1986, עמ' 29
- ^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 318 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ חנון בעל - הנפוליון של שם ועבר, הבוקר, 7 באוקטובר 1938
- ^ היהודי יוצר האוניברסיטה המוסלמית בקהיר, דבר, 20 ביולי 1938
- ^ מתענינים בסכסוך איטליה-חבש, דבר, 14 בפברואר 1935
- ^ איטליה—חבש, הירדן, 23 בספטמבר 1935
- ^ יחסי איטליה-חבש בנקודת התלקחות, דבר, 26 בפברואר 1935
- ^ לפני ועידת המעצמות, דבר, 8 באוגוסט 1935
- ^ איטליה מרכזת את ציה, דבר, 1 בספטמבר 1935
- ^ איטליה ובריטניה, הירדן, 14 באוקטובר 1935
- ^ תמרונים לאיטליה בים, דבר, 12 באוגוסט 1937
- ^ מוסוליני נואם, דבר, 12 באוגוסט 1937
- ^ סיום התמרונים האיטלקים, דבר, 19 באוגוסט 1937
- ^ תמרוני דיפלומטים ברומא, הבוקר, 9 במרץ 1939
- ^ עזריאל קרליבך, מוסלוני יגרש רבע מיליון גרמנים?, הצופה, 20 ביולי 1939
- ^ מטוסים בריטיים הרעישו את סיציליה ואת טוברוק, הבוקר, 7 ביולי 1940
- ^ ניאפול וערי סיציליה הופצצו, אמר, 4 בדצמבר 1940
- ^ הותקף בהצלחה הנמל בסיציליה, הצופה, 12 ביולי 1940
- ^ אוירונים גרמניים ואיטלקיים תקפו שיירה בריטית במזרח התיכון, דבר, 15 בינואר 1941
- ^ מטוסי יונקרס ניזוקו בשעת הפצצת סיציליה, הבוקר, 15 בינואר 1941
- ^ הפצצת סיציליה ע"י הבריטים, הארץ, 17 בינואר 1941
מהלומות לאויב מידי הרא"פ, הצופה, 19 בינואר 1941
ההתקפה הכללית על טוברוק, הצופה, 22 בינואר 1941
פצצות למאלטה בלי אבידות, הצופה, 26 בינואר 1941 - ^ הרעשות עצומות בחבש, הצופה, 13 בפברואר 1941
- ^ קרב אוירי מעל התעלה, הבוקר, 23 בפברואר 1941
- ^ עם כיבוש סיציליה היטלר לאן?, הבוקר, 21 בינואר 1941
איטליה כבושה יותר מבולגאריה, הארץ, 7 במרץ 1941
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | 
|
| אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה | |
סיציליה40292719Q1460