עפרת ברזל
עפרת ברזל היא עפרה הכוללת סלעים ומינרלים מהם ניתן להפיק באופן כלכלי ברזל מתכתי. העפרות עשירות בדרך כלל בתחמוצות ברזל וצבעיהן מגוונים, בין אפור כהה, צהוב עז, סגול, ועד אדום חלודה. הברזל עצמו נמצא בדרך כלל בצורות המינרליות: מגנטיט (Fe3O4), המטיט (Fe2O3), גתיט (FeOOH), לימוניט (FeO(OH)·nH2O), או סידריט (FeCO3). המטיט אף ידוע כ"עפרת ברזל טבעית", שריד מימי העבר אז חלק ממכרות ההמטיט הכילו עד 66% ברזל וניתן היה להזין את העפרה ישירות לכבשן כדי להפיק ברזל.
עפרת ברזל היא חומר הגלם להפקת ברזל, שהוא בתורו חומר הגלם העיקרי להפקת פלדה. 98% מעפרת הברזל אותה כורים בעולם משמשת להפקת פלדה. הפלדה מהווה כ-95% מכלל שוק המתכות העולמי. השימוש העיקרי בפלדה הוא בענף הבניה, בתעשיית הספנות, בתעשיית הרכב ובייצור מכונות. כתוצאה מכך, למחירי עפרת הברזל השפעה נרחבת, ישירה ועקיפה, על מדדי הכלכלה בעולם.
הפקה וצריכה
| מדינה | תפוקה |
|---|---|
| סין | 707 |
| ברזיל | 354 |
| אוסטרליה | 299 |
| הודו | 180 |
| רוסיה | 105 |
| אוקראינה | 78 |
| ארצות הברית | 53 |
| דרום אפריקה | 42 |
| קנדה | 33 |
| איראן | 32 |
| שוודיה | 25 |
| קזחסטן | 24 |
| ונצואלה | 23 |
| מקסיקו | 13 |
| מאוריטניה | 12 |
| מדינות אחרות | 50 |
| סה"כ בעולם | 2,030 |
סלעים עשירים בברזל נפוצים בכל העולם, אולם במספר מצומצם יחסית של מדינות נמצאו מרבצים של עפרת ברזל שמהן הפקת ברזל כדאית מבחינה כלכלית. המגבלה העיקרית לכדאיות הכלכלית שבהפקת ברזל ממרבץ עפרת ברזל, אינו בהכרח איכות העפרה, או גודל המרבץ. המגבלות העיקריות הן במיקום המרבץ ביחס לשוק, עלות שינוע העפרה מן המכרה אל השוק, עלויות האנרגיה הדרושות להפקה, ושיקולים דומים.
כריית עפרת ברזל היא עסק הפועל בהיקף ענק ובמתח רווחים נמוך. כריית עפרת ברזל דורשת השקעות גדולות בתשתיות, כגון סלילת מסילות ברזל לצורך שינוע העפרה מן המכרה למזח שם תועמס על אוניית צובר. מסיבות אלה כריית עפרת ברזל נעשית בידי מספר מצומצם יחסית של חברות.
התפוקה העולמית השנתית הממוצעת היא כמיליארד טונות של עפרת ברזל בשנה. יצרנית עפרת הברזל הגדולה ביותר בעולם היא חברת המכרות הברזילאית Vale, ואחריה החברות הבריטיות-אוסטרליות BHP Billiton, ו-Rio Tinto Group. נפח המסחר הימי בעפרת ברזל - כמויות עפרת הברזל המשונעות באוניות צובר ממדינת המכרה למדינות אחרות - הייתה בהיקף של 849 מיליון טון ב-2004. אוסטרליה וברזיל שולטות בתחום המסחר הימי בעפרת ברזל, ומחזיקות בנתח של 72% מן השוק העולמי. שלוש החברות הגדולות בעולם שולטות יחד ב-66% מן השוק העולמי.
הצרכניות העיקריות של עפרת ברזל בעולם הן סין, יפן, קוריאה הדרומית, ארצות הברית, והאיחוד האירופי. סין היא המפיקה, הצרכנית, והיבואנית הגדולה בעולם של עפרת ברזל ואף המפיקה הגדולה בעולם של ברזל גולמי. ב-2004 יעדו של רוב הסחר הימי בעפרת ברזל (52%) היה סין. אף שסין היא המפיקה הגדולה בעולם של עפרת ברזל, היא ממשיכה לרכוש, ולהוביל לסין בדרך הים, עפרת ברזל איכותית יותר ממכרות באוסטרליה.
שוק עפרת הברזל
החל משנות ה-60 מחירי עפרת הברזל בשוק העולמי נקבעו בשיטה המכונה "שיטת קנה מידה" (באנגלית: benchmark system), בין החברות המובילות בכריית עפרת ברזל לבין יצרני הברזל הגולמי. באופן מסורתי, העסקה הראשונה בין שני צדדים אלה קבעה קנה מידה שעל פיו התנהלה כל התעשייה לאורך כל השנה[2]. שיטה זו החזיקה מעמד עד 2008, אז כרתו שלוש החברות המפיקות השולטות בשוק (Vale, Rio Tinto, BHP Billiton) הסכם עם יפן להוזלת מחירי העפרה ב-33%, אולם סין דחתה את "אמת המידה" שנקבעה ודרשה הפחתה גדולה יותר במחיר. במקביל גילתה BHP Billiton, אשר ניסתה לבטל את שיטת אמת המידה, כי כשליש מלקוחותיה רוכשים ממנה עפרת ברזל במחירי השוק. עפרת ברזל אף נסחרת בשוק הסחורות העולמי, אולם באופן מסורתי היקפו של שוק זה היה קטן בהרבה מגודל העסקאות שנכרתו בין שלוש חברות הכרייה הגדולות ליצרני הברזל, על פי מחירי אמת מידה.
שיטת קביעת המחיר המסורתית של עפרת הברזל היא בעייתית כיוון שכאשר מחירי העפרה בשוק הסחורות גבוהים יותר ממחירי אמת המידה, הרי שחברות הכרייה מפסידות הכנסות שהיו באות להן לו היו מוכרות את העפרה בשוק. מנגד, כאשר מחירי מחירי העפרה בשוק נמוכים ממחירי אמת המידה, חלק מיצרני הברזל מעדיפים להסתיר מחברות הכרייה כי הם רוכשים את העפרה בשוק הסחורות. נכון לשלהי העשור הראשון במאה ה-21, קיימת דעיכה הדרגתית של מספר העסקאות בתחום זה הנעשות על פי מחירי אמת מידה, ועליה בעסקאות הנעשות בשוק הסחורות. ככל שגדל היקף העסקאות בתחום זה, הנעשות במסגרת שוק הסחורות, משתכללים אף המכשירים הפיננסיים הנמצאים בשימוש בשוק זה. יחד עם זאת, במקרים מסוימים, מחיר ההובלה הימית של עפרת ברזל גבוה יותר מערך העפרה. מצב זה רלוונטי באופן מיוחד לעפרת הברזל המופקת בברזיל, אשר הובלתה לסין, הצרכנית המרכזית בשוק, יקרה הרבה יותר מהובלת עפרה מאוסטרליה. מסיבה זו חברות הכרייה האוסטרליות דרשו בעבר מחירים גבוהים יותר עבור העפרה שהפיקו, כיוון שזול יותר להובילה ליצרני הברזל.
עלות המשלוח הזולה יחסית גורמת לניצול יתר של המכרות הפתוחים בגואה, אמנם אחוז הברזל באדמה נמוך יחסית אבל הקירבה לסין מפצה על כך.
עתודות
עתודות עפרת ברזל בעולם, בעשור הראשון של המאה ה-21, הן עצומות. אולם יש הטוענים כי העלייה המהירה בצריכת ברזל ומוצריו בעולם עלולה בעתיד לגרום אף להצטמצמות עתודות אלה. כך למשל, מומחה ממכון וורלדוואטש (Worldwatch Institute), ארגון אמריקאי העוסק באיכות הסביבה בעולם, טען בספר שפרסם ב-2006 כי עתודות עפרת הברזל בעולם עלולות להיגמר בתוך 64 שנים, אף בהנחה שמרנית של גידול שנתי בשיעור 2% בצריכה העולמית של ברזל[3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ http://minerals.usgs.gov/minerals/pubs/commodity/iron_ore/myb1-2007-feore.pdf
- ^ Javier Blas, Iron ore pricing emerges from stone age, FT.com, 26.10.2009
- ^ Lester R. Brown, Plan B 2.0: Rescuing a Planet Under Stress and a Civilization in Trouble. W. W. Norton, 2006. מסת"ב 0393328317. p. 109.