בראש מערך ההגנה האווירית עומד קצין בדרגתתת־אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר. עם איחוד מערך תותחנות הנ"מ עם מערך טילי ה"הוק", תחת פיקודו של חיל האוויר ב-1 בדצמבר 1970, הוקמה מִפְקֶדֶת כוחות הנ"מ 516 (מכהנ"מ 516), שנקראה גם מִפְקֶדֶת קצין הגנת נ"מ 516 (מקהנ"מ 516).[1] החל משנת 2011, לאור השינוי הגדול בסוגי האמל"ח אותו מתפעל המערך, ועל מנת להדגיש את שינוי הייעוד של המערך מ"מגן מפני מטוסים" בלבד למגן מפני כלי טיס, טילי קרקע קרקע ורקטות קרקע קרקע, שוּנה שם המערך, ובהתאם, מפקד המערך נקרא מהגנ"א (מפקד מערך ההגנה האווירית), וכך גם שם מִפְקֶדֶת המערך למהגנ"א 516. מפקדו הנוכחי של המערך הוא תת-אלוף גלעד בירן.
צבעי הדגל של המערך הם כחול כהה ושחור והמוטו שלו הוא "טכנולוגיה קרבית", "השמיים הם הגבול" ו"אנשים עם מטרה".
מערך ההגנה האווירית הישראלי מתבסס על מספר סוגי מערכת הגנה אווירית אקטיביות וסוללות טילים נגד טילים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה – (מחלקה) צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה (פלוגה). הסוללות מאורגנות ביחידות (גדודים). כלל גדודי ההגנה האווירית המבצעיים נמצאים תחת פיקודו הישיר של מפקד מערך ההגנה האווירית. בנוסף, קיימת כנף היערכות 168.
למערך ההגנה האווירית גדודים מבצעיים המתפעלים מגוון מערכות לחימה והגנה:
בית הספר להגנה אווירית הוקם ב־1953 כביסנ"מ, וב־2001 שונה שמו לביסל"א. ממוקם בצפון הנגב המערבי בסמוך לקיבוץמשאבי שדה. בעבר שכן במרכז הארץ, סמוך לשדה התעופה הרצליה, הועבר לנגב כחלק ממדיניות צה"ל ומחסור בשטחי אש לאימונים. על בית הספר מפקד קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה. בבית הספר מספר מגמות הכשרה, טייסות וגדוד קשר 533. על כל אחד מהם מפקד קצין בדרגת סגן אלוף.
מערכות הנשק
מערך ההגנה האווירית מפעיל ארבע מערכת ההגנה הרב־שכבתית המגבות האחת את השנייה[2] אל מול האיומים של ירי תלול מסלול ויירוט כלי טיס (נ"מ).
מערך הגנה רב־שכבתית
מערך ההגנה הרב־שכבתית בנוי מ־4 שכבות הגנה המשלימות ולרוב מגבות אחת את השנייה. מערכת משלימה היא מערכת המסוגלת לתת מענה לאיום הנמצא מתחת לטווח היירוט של המערכת הקודמת ובכך משלימה אותה בשכבת הגנה נמוכה יותר במתחם האווירי המוגן. מערכת מגבה מיועדת למקרה שזו שמעליה נכשלה ביירוט.
השכבה הראשונה והרחוקה ביותר היא החץ 3 שמיירט טילי אויב בחלל, מאות קילומטרים מגבולות ישראל. המטרה של חלק זה במערך ההגנה היא ליירט איומים רחוק ככל האפשר מישראל, על מנת להרחיק את השפעותיהם של פיצוץ גרעיני, נשק כימי או נשק ביולוגי. אם המיירטים הראשונים ייכשלו עדיין ייוותר זמן לשיגור מטח שני של מיירטי החץ 3.
אם גם ניסיונות יירוט אלו ייכשלו תיכנס לפעולה השכבה השנייה, חץ 2, שהיא גם מערכת משלימה. על פי דוקטרינת ההגנה בישראל ישוגרו 2 מיירטים על כל טיל מאיים.
ליירוט טילים מתחת לטווח היירוט של החץ 2 נכנסות לפעולה מערכות קלע דוד (שרביט קסמים) ופטריוט. הן מהוות גם מערכות גיבוי אם טיל חץ 2 ייכשל מליירט את האיום, ואז הן ישגרו מיירטים לעבר האיום. מערכת זו גם מיירטת גם טילים אשר גדולים מידי למערכת כיפת ברזל בשכבה הנמוכה יותר.
שכבת הגנה נמוכה יותר, כיפת ברזל, משלימה את קלע דוד ומגנה מפני רקטות וטילים בעלי טווח בינוני־קצר וכלי טיס.
שכבת הגנה רביעית – מערכת המיועדת ליירוט טילי קרקע־קרקע ורקטות קרקע־קרקע קצרות טווח ובגובה נמוך כדוגמת הקסאם, הקטיושה והגראד אך יכולה ליירט גם רקטות כבדות יותר דוגמת פג'ר 5, M-75 ו־M-302. מתנהל פיתוח להרחבת טווח ל־250 ק"מ. גרסה ימית של המערכת נקראת "כיפת מגן" ומונעת תקיפה של תשתיות ימיות או אסדות גז ונכסים אסטרטגיים ימיים אחרים
שכבת הגנה שלישית – בעבר נקראה שרביט קסמים, מערכת שמכסה את טווח האיומים שבין "כיפת ברזל" ל"חץ 2" ומיועדת לספק הגנה מפני רק"ק ארוכת טווח וטילים בליסטיים בינוניים, הנמצאים ביד חזבאללה והחמאס, וכן כלי טיס כולל כטב"מים.
שכבת הגנה שנייה – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים כדוגמת הסקאד הסורי והשיהאב האיראני. פותחה על ידי חברות ישראליות (בפרט התעשייה האווירית) בשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות ביניהם חברת המטוסים בואינג ובסיוע כספי של ממשלת ארצות הברית.
שכבת הגנה ראשונה בישראל והגבוהה ביותר – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ובכך לשפר את סיכויי הצלחת היירוט, וכן את בטיחותו כנגד נשק בלתי קונבנציונלי. זוהי השכבה הגבוהה ביותר של ההגנה הרב־שכבתית.[3] על פי פרסומים זרים טיל החץ מסוגל להפיל גם לוויינים.[דרוש מקור]
"ברק" – גרסה יבשתית של מערכת הגנה אווירית מודולרית בעלת מספר סוגי מיירטים שנועדה במקור עבור חיל הים, ומותקנת על גבי ספינות סער 6. מערכת הברק היבשתית רשמה יירוט בכורה מבצעי ב-19 ביוני 2025 במהלך מבצע עם כלביא.
"SPYDER" – מערכת הגנה אווירית הכוללת מכ"ם אינטגרלי, מטען ייעודי אלקטרו-אופטי, מערכת שליטה ובקרה מתקדמת ומיירטים מסוג פיתון ומסוג דרבי המותקנים כולם על רכב אחד, בהפעלת צוות מינימלי. במהלך מלחמת חרבות ברזל החל המערך להפעיל את המערכת על מנת לשפר את המענה המבצעי לאיום כטב"מי הנפץ הרב-גזרתי, תוך חיזוק כלל מערכות ההגנה האווירית והרחבת המשאבים. ב-9 באוגוסט 2024, בשיא החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל, שוגר טיל אוויר-אוויר מסוג "פיתון" של מערכת הנשק SPYDER לעבר כטב"ם ששוגר לכיוון כביש 4 בשטחי מועצת מטה אשר. המיירט החמיץ את המטרה ופגע בכביש עקב כשל טכני במערכת. כתוצאה מפגיעת המיירט נהרג אזרח ו-19 נוספים נפצעו.
קלע חד – טיל שמטרתו תהיה ליירט טילים היפרסוניים מתמרנים.[6] נכון ל-2023 המערכת נמצאת בשלב הפיתוח וטרם בוצעו בה ניסויים. היירוט יבוצע בגבהים שבין 20 ל-70 ק"מ, שבהם מערכות נ"מ אינן יעילות, וייעשה באופן דו-שלבי - פגיעה ישירה של הטיל המיירט בטיל ההיפרסוני, ויצירת פיצוץ של הטיל המיירט ליד הטיל ההיפרסוני שגורם להשמדתו.
משגר טילי MIM-104D פטריוט בתצוגת חיל האוויר הישראלי.פטריוט("יהלום") – מערכת טילי קרקע־אוויר ארוכי טווח מונחי מכ"ם מתוצרת חברת ריית'יאון. הפטריוט יועד במקור ליירוט כלי טיס (נ"מ) אך בהמשך עבר מקצה שיפורים במטרה להרחיב את ביצועיו גם ליירוט טילים (רשמה יירוטי בכורה ב־2014). הפטריוט הוא ככל הנראה מערכת טילי הקרקע־אוויר הראשונה שהפגינה יכולת מסוימת ליירט טילים בליסטיים ושמשה כשכבת גיבוי לחץ 2 נגד טילים בליסטיים, עד לכניסת מערכת קלע דוד לשירות מבצעי אשר לה יכולות יירוט מתקדמות יותר. ב-30 באפריל 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל הודיע חיל האוויר על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.[8]
צ'פרל("דרקון") – מערכת טילי קרקע-אוויר מתוצרת ארצות הברית המבוססת על טיל האוויר-אווירAIM-9 סיידווינדר ורכב השיגור מבוסס על משפחת נגמ"שי ה-M113. זמן קצר לאחר קליטת המערכת, ב-16 במאי 1974, הפילה סוללת צ'פרל, שהוצבה ברמת הגולן, מיג-17 שחלף מעליה כחלק ממבנה שמנה ארבעה מטוסי מיג-17, של חיל האוויר הסורי. הייתה זו ההפלה העולמית הראשונה והיחידה שבוצעה באמצעות המערכת. ב-1993 הותקנה בצ'פרל מערכת לשליטה, בקרה וקשר מתוצרת ישראל שכונתה "ארמיט". המערכת אפשרה למפקד יחידת האש, לצפות בתמונת מכ"ם משולבת בתמונת הווידאו של הכוונת. המערכת כללה גם יחידת שליטה ניידת, והגבירה את יעילות איתור המטרות
וולקן ("חובט" ו"מחבט") – נגמ"ש ובו מערכת נ"מ קנית המבוססת על תותח גאטלינגM61A1 וולקן. ל"חובט" היסטוריה של שלוש הפלות אוויריות, האחרונה מביניהן הייתה הפלת כדור פורח. בנוסף פלוגת ה"חובט" הצה"לי תחת פיקודו של דובי אמיתי השיג את ההפלה הראשונה והיחידה באמצעות ה-M-163 וולקן, של כלי טיס סילוני, מטוס קרבמיג 21, במבצע שלום הגליל בעת קרב בכפר דוחה. ב-1997 שודרגו כל דגמי ה"חובט" לדגם ה"מחבט" שהשינויים הבולטים בו הם הוספת משגר טילי נ"מ מדגם FIM-92 סטינגר ובו 4 זבילים ואפשרות להתחבר למכ"ם אזורי. המחבטים השתתפו במבצע חומת מגן במשימות סיוע באש כבדה לכוחות הקרקע, שיתוק אש עוינת וטיהור גגות מצלפי אויב. בשנת 2006 יצא משימוש רשמי במערך הנ"מ הישראלי בהמשך למגמת סגירת הנ"מ הטקטי או הנ"מ המתנייע, לאחריו פורקו סוללות וגדודים של נ"מ מתנייע.
סטינגר ("ברקן") – טיל כתף קצר טווח נגד מטוסים, מתוצרת חברת ריית'יאון האמריקנית. הטיל מונחה בשילוב של אינפרה אדום (חום) ואולטרה סגול ופועל בשיטת העסקה רב גזרתית. הטיל נכנס לשירות במערך בשנת 1990 כטיל כתף נגד מטוסים. יחידת ברקן הייתה חלק טקטי מרכזי במערך ההגנה האווירית, סוללות הברקן כללו כחמישה צוותים המונים כשישה לוחמים, מפקד צוות (קצין בדרגת סג"ם), טילן אחד (לוחם בדרגת סמל) המשנה למפקד הצוות ובעל הסמכות לשגר את טיל הברקן, טילן שניים (לוחם ותיק), מאגיסט (לוחם הנושא מקלע מאג) ושני לוחמים נוספים שתפקדו כנהג, קשר או מאג שתיים (לוחם הנושא ארגזי תחמושת וקנה של מקלע מאג). לוחמי ברקן עברו הכשרת הגנ"א בשילוב הכשרת חי"ר, מה שמאפשר להם לבצע פעילות בט"ש קרקעית בדומה ליחידות חי"ר סדירות, בנוסף לביצוע משימות הגנה אווירית.
מערך הנ"מ החל דרכו בחיל התותחנים הישראלי. במלחמת העצמאות הגיעו לארץ תותחי הנ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת "היספנו־סוויזה" שיועדו להצבה הן במטוסים והן על הקרקע. כבר במלחמת העצמאות הפילו תותחני נ"מ חמושים במקלעים נגד מטוסים מטוסי ספיטפיירמצריים.
פיקוד הנ"מ הוקם ב־1951 ובמסגרתו שתי יחידות, אחת האחראית לצפון הארץ והשנייה למרכז ולדרום. ב־1953 הוקמה יחידה שלישית שקלטה תותחי 3.7 אינץ מונחי מכ"ם. במלחמת סיני הוכפף לראשונה מערך הנ"מ לחיל האוויר הישראלי.
בשנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ 40 מ"מ מונחי מכ"ם מדגם בופורס L-70קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם. כאשר הגיעו המערכות של טילי ה"הוק" בשנת 1965, הן נקלטו ביחידות טילי קרקע אוויר (יטק"א) בחיל האוויר. אחר כך, התמזג מערך הנ"מ כולו בחיל האוויר, בפברואר 1971. המערך כלל אז גם את מערכות תותחי נ"מ L-70, צריחי נ"מ עם ארבעה מקלעים קליבר 0.5 (12.7 מ"מ) לצריח, וצריחי נ"מ עם זוג תותחים "היספנו־סוויזה" בקליבר 20 מ"מ.
במלחמת ההתשה רשמו כוחות הנ"מ הפלה של מטוס מיג 17 ושל מיג 21 מצריים. במלחמת יום הכיפורים הופלו על ידי המערך 46 מטוסים מצריים ו־7 מטוסים סורים. במהלך המלחמה הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ראשוני טילי ה־MIM-72 צ'פרל.
במבצע חומת מגן התנדבו לוחמי ה"מחבט" (M163 וולקן משופר) לסייע ללוחמת הקרקע, באמצעות כוח האש הגדול של תותח ה־M61A1 וולקן. הם סייעו בשיתוק אש עוינת וטיהור גגות מצלפי אויב.[9]
ב־11 בינואר2011 שינה מערך הנ"מ את שמו למערך ההגנה האווירית, שם המבטא את העיסוק של המערך לא רק בהגנה נגד מטוסים, אלא גם נגד טילים ורקטות, וכן את השיוך הארגוני לחיל־האוויר.[10] כחלק מהשינוי שעבר המערך, השתנה גם המבנה הארגוני שהיה נהוג מאז תקופת שיוכו לחיל התותחנים. ואגדי הנ"מ לשעבר עברו להיקרא כנף (חטיבה), כמקובל בחיל, וחולקו לכנף הגנת שמיים וכנף ההגנה האקטיבית.
באפריל 2011 הפכה מערכת כיפת ברזל למבצעית בנוהל מזורז ורשמה יירוטי בכורה של רקטות גראד שירו המחבלים הפלסטינים מרצועת עזה. מאז רשמה המערכת עשרות אלפי יירוטים מוצלחים. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פעלו 5 סוללות מבצעיות של כיפת ברזל, והללו יירטו למעלה מ־400 רקטות ארטילריות שירו הפלסטינים. במבצע צוק איתן ביולי-אוגוסט 2014 פעלו 8 (ומאוחר יותר 9) סוללות של כיפת ברזל שיירטו בהצלחה רבה למעלה מ־700 רקטות שירו הפלסטינים. מערך טילי הפטריוט יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס.[11]
ב-30 באפריל 2024, הודיע חה"א על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.
ב-21 במאי 2024, הודיעה צה"ל על פתיחתו מחדש של גדוד 139 במערך ההגנ"א כגדוד ״כיפת ברזל״ נוסף לאור הצורך מבצעי לחלוקת מרחבי הפיקוד בצורה שתאפשר ניהול לחימה מותאם לגזרות הפעילות השונות.
במתקפה האיראנית על ישראל ב-1 באוקטובר שיגרו האיראנים למעלה מ-180 טילים בליסטיים מדגמים שונים בתוך כחצי שעה. מערך ההגנה האווירית יירט בהצלחה את רובם הגדול והמתקפה הסתיימה ללא אבדות וללא נזק משמעותי לישראל.
כלקח ממלחמת חרבות ברזל ומתקפות הכטב"מים, ב-7 במאי 2025, הודיע חיל האוויר על פתיחתו מחדש של גדוד 946. הגדוד יפעל תחת אוגדה 91 כגדוד טקטי ייחודי, המתמחה בהגנה בתווך הקרוב לקרקע. הגדוד יפעיל מערכות נשק חדשות ויתמקד בשתי משימות עיקריות: הראשונה היא הגנה על נכסים חיוניים, כפי שמוגדרים על ידי האוגדה או הפיקוד, והמשימה השנייה היא הגנה על כוחות יבשה מתמרנים.[17]
בתחקירים שלאחר התקיפה לא היה ברור אם הטופולב העיראקי הופל מאש התותח או בטיל שפריר 1 ששיגר מטוס מיראז' 3. לבסוף החליט מפקד חיל האוויר לזכות את יחידת הנ"מ ב"חצי הפלה" ואת טייס המיראז' ב"חצי הפלה". מאוחר יותר נרשמה ההפלה לזכות כוח הנ"מ.[20]
איראן נחיל של מאות כטב"מים לצד עשרות טילי שיוט ולמעלה מ-110 טילים בליסטיים
סיכול המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024): יירוט היסטורי בעבור מדינת ישראל ולכלל היסטורית הלוחמה אווירית העולמית. עם יירוט מטח כבד במיוחד של מאות כלי אויב מסוגים שונים שנורו תוך זמן קצר אל עבר מדינת ישראל ובסיומו כמעט שלא נרשמו הצלחות למשטר האיראני שלראשונה תוקף את ישראל משטחו.[34]
יירוט מבצעי ראשון של המערכת היבשתית, מספר ימים אחרי שהמערכת הימית (ברק MX על גבי סער 6) יירטה אף היא כטב"מים איראנים.[38]
לוחמות במערך
עם קבלת הסעיף הנוסף לחוק שירות הביטחון הקובע כי כל התפקידים בצה"ל פתוחים לנשים (אלא אם כן אופי התפקיד לא מאפשר זאת), החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים, ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל, לאחר קורס טיס, ששילב בתוכו נשים.
באוגוסט 1998 נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו נשים כלוחמות. מרגע זה ואילך החלו הכשרות המערך לכלול בתוכן גם נשים, אשר התנדבו לשרת כלוחמות לכל דבר. התנדבות זו כוללת בתוכה שירות של 32 חודשים וכן שירות מילואים, בהתאם למסמך עליו חותמות הבנות – "דין אישה כדין גבר".
הלוחמות המתנדבות למערך עוברות טירונות ברמת רובאי 03 וכן קורס מקצועי על מערכת הנשק אליה השתבצו, משובצות לסוללות השונות הפרוסות ברחבי הארץ, ומשם ממשיכות לקורסים מקצועיים מתקדמים ולקורסי הפיקוד והקצונה. את כל המסלול הנ"ל עוברות הנשים לצד הגברים המתגייסים למערך, בדגש על שוויון בין המינים, אך עם זאת עדיין קיימות הקלות מסוימות לנשים, בעיקר בתחום הכושר הגופני בו הן צריכות לעמוד בכל האתגרים, אך סולם המאמצים הוא מעט שונה כאשר רף ההצטיינות במשימות נמוך יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.
מערך ההגנה האווירית פתח לנשים את האפשרויות לשרת במערכות נשק שונות – טילי היהלום (פטריוט), כיפת ברזל וטילי החץ. בעבר הייתה גם מערכות הרמית וטילי הוק פתוחות בפני הנשים אך היא הוצאה משירות. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) לא הייתה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר היה כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר לא תאם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים.
מחקרים מראים כי מרבית הנשים המתנדבות לשרת כלוחמות במערך ההגנה האווירית הן בעלות מוטיבציה גבוהה לשירות וכן בעלות נתונים ראשוניים גבוהים המסייעים להן בשירותן הסדיר.[דרוש מקור]
בפברואר 2010, פורסם באתר צה"ל שמשרתות עשרות לוחמות במערך הסדיר ומהוות כ־20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנה האווירית,[39] וכן קצינות במערך המשרתות כמסו"ליות (מפקדות סוללה), קמב"ציות ובתפקידי קצונה שונים ומגוונים.
בגיוס יולי 2019, עמד אחוז המתגייסות על 60 אחוזים מכלל המתגייסים למערך ובקורס הקצינים האחרון דאז, סיימו 14 צוערות ו-17 צוערים. עוד פורסמה הערכה ש"סביר כי המערך מתקדם לעבר יחס דומה בין לוחמים ולוחמות".[40]
סמל המערך
בתקופת היותו חלק מחיל התותחנים, הצטייד מערך הנ"מ במכ"ם חדיש תוצרת גרמניה שהיה למכ"ם הראשון בצה"ל. שמו של המכ"ם היה סופרפלדרמאוס (אנ'), שמשמעותו "עטלף על" בגרמנית. בהשראת שמו של המכ"ם, עוצב סמל הנ"מ – עטלף לבן על רקע שחור. כאשר עבר המערך לחיל האוויר בשנת 1970, הושאר העטלף והרקע הוחלף לפסים כחולים־שחורים המסמלים שילוב חיל האוויר ושטח. גם כשעוצב הסמל מחדש עבור מערך ההגנה האווירית על ידי המעצב יגאל גבאי, נשאר העטלף להיות האלמנט המרכזי בסמל.[41]
ישראל
צה"ל
חיל האוויר הישראלי
תת־אלוף
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל.JPG)
ערך מורחב – יחידות מערך ההגנה האווירית
מערכת כיפת ברזל מיועדת ליירוט רקטות כבדות
קלע דוד מיועד ליירוט טילי שיוט וטילים בליסטיים לטווח בינוני
טיל חץ 2 מיועד ליירט טילים בליסטיים באטמוספירה
טיל החץ 3 מיועד ליירוט טילים בחלל
.jpg)
חובט M-163 חמוש בתותח נ"מ M61A1 וולקן 20 מ"מ. טווח של עד 2 ק"מ.
"מחבט" – שילוב של טילי "סטינגר" ותותח אוטומטי M61A1 וולקן 6-קני 20 מ"מ.
טילי MIM-72 צ'פרל ("דרקון") מוצג במוזיאון חיל האוויר. טווח של עד 6 ק"מ.
תותח בופורס L-70 מוצג במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים.
המטה הכללי של צה"ל
חיל התותחנים
חיל האוויר
טופולב 16
מי־8
מיג 17
רקטת גראד
רקטה
טיל בליסטי
נחיל של מאות כטב"מים לצד עשרות טילי שיוט ולמעלה מ-110 טילים בליסטיים
"קאדר 1"
אל"ם בוריס סניור
אל"ם משה תמיר
מלחמת ההתשה, מעבר הפיקוד לחיל האוויר
מבצע קדש
מלחמת ששת הימים, 
מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה
מבצע צוק איתן
תא"ל (מיל) ד"ר דני אשר, "ואם יעלו השמים משם אורידם" – סיפורו של מערך הנ"מ הישראלי במלחמת יום הכיפורים, "אופיר ביכורים", שנת 2023, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
כרמל ליבמן, כך סוכל הירי המורכב מעזה. הצטרפנו למיירטים של "כיפת ברזל", באתר צה"ל, 31 במאי 2018
תא"ל (מיל') פיני יונגמן, על תפיסת ההגנה האווירית של ישראל, אתר מערכות, 2023
החומה המעופפת: כך עובד מערך ההגנה של ישראל נגד טילים, סרטון בערוץ "Calcalist | כלכליסט", באתר יוטיוב (אורך: 05:55)
שגיא כהן, פצמ"ר בהנחיית לייזר ו"רחפן מתאבד": כלי הנשק החדשים של צה"ל במלחמה, באתר TheMarker, 31 באוקטובר 2023
