סקאד
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
סקאד (באנגלית: Scud) הוא כינוי נאט"ו לטיל קרקע-קרקע בליסטי לטווח קצר המונע בדלק נוזלי. הטיל הוא מתוצרת ברית המועצות וסימונו הוא SS-1.
הטיל תוכנן על ידי משרד התכנון מאקייב על בסיס עקרונות הפעולה של הטיל הגרמני V-2 מתקופת מלחמת העולם השנייה. הטיל מונחה למטרתו בניווט אינרציאלי. כלומר, כנפוני הניהוג בזנב הטיל נעות, על פי נתונים המתקבלים מגירוסקופ בטיל, רק במהלך השלב המונע בטיסתו. ההנחיה נפסקת כאשר המנוע הרקטי כבה ומרגע זה ואילך מסלול הטיל הוא בליסטי ואינו מתוקן. עקב כך דיוק הפגיעה עומד ביחס הפוך לטווח אל המטרה (כלומר, ככל שהטיל נורה למטרה רחוקה יותר, כך יתקשה לפגוע בה במדויק). בטרם הירי, כיוונו של הסקאד אל המטרה נעשה בעזרת תחשיבים בליסטיים המתחשבים בין היתר בנתוני מטאורולוגיים. לכן, על פי הדוקטרינה הסובייטית, לגדוד טילי קרקע קרקע מסוג סקאד ישנם אמצעים עצמאיים לאיסוף נתוני מטאורולוגיה כגון בלונים מטאורולוגיים שמשדר את הנתונים המטאורולוגיים לתחנה הקרקעית באמצעות שידור רדיו.
הדגמים סקאד B וסקאד C הוצגו בשנים 1961 ו-1965 בהתאמה, כאשר כל אחד מהם יכול לשאת ראש קרב נפיץ סטנדרטי, ראש גרעיני בעוצמה של 5 עד 80 קילוטון או ראש נפץ כימי (בדרך כלל גז עצבים מסוג VX).
דגם הסקאד D פותח בשנות ה-80 של המאה ה-20 ויכול לשאת בנוסף לעיל גם ראש נפץ מסוג פצצת דלק-אוויר, 40 פצצות מצרר חודרות מסלולים או 100 מוקשים נגד אדם במשקל 5 ק"ג כל אחד.
אורך כל דגמי הסקאד הוא 11.25 מטרים (פרט לסקאד A הקצר במטר אחד) וקוטרם הוא 88 סנטימטרים (35 אינץ'). הטיל מונע במנוע יחיד המתודלק בתערובת של קרוסין וחומצה חנקתית (סקאד A) או דימתילהידרזין אסימטרי (UDMH) וחומצה חנקתית אדומה מעשנת (RFNA) בדגמים מאוחרים יותר.
השם "סקאד" רווח גם בהתייחסות לדגמים בעלי טווח משופר על חשבון משקל ראש הנפץ והדיוק, מתוצרת עיראק, אשר כונו בכינויים "אל חוסיין" ו"אל עבאס" ונורו לעבר ישראל (39 טילים) וסעודיה (46 טילים) במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991. פרט ל"אל עבאס" כל דגמי הסקאד יכולים להיות משוגרים גם ממשגרים ניידים.
דווח בתקשורת על יירוט של חלק מאותם הטילים באמצעות טילי נ"מ מדגם "פטריוט" מתוצרת ארצות הברית, אך נתונים מדויקים לא נחשפו לציבור.
כתוצאה ממתקפת הטילים על ישראל נהרג אזרח ישראלי אחד ועוד עשרות נפצעו. בירי הטילים על סעודיה נהרגו אזרח סעודי ו-28 חיילים אמריקאים. מלבד זאת, מספר הפצועים היה 99. [2]
סמוך לסיומה של מלחמת יום הכיפורים שוגרו שלושה טילי סקאד מצריים לעבר כוחות צה"ל שהיו ממוקמים בראש הגשר בדוואר סואר. אחד הטילים פגע בריכוז משאיות תחמושת וגרם למותם של שבעה חיילים[1]. לאחר שיגור הטילים טענו המצרים כי היו אלה טילי אל קאהר שפותחו במצרים[2].
החל מ-2008, מערכת ה"איסקנדר" מחליפה את טילי הסקאד. מערכת זו מבוססת על שני טילים בכל משגר, מנוע דלק מוצק ויכולת ביות אופטית למטרה.
מאפיינים
| קוד נאט"ו | Scud-A | Scud-B | Scud-C | Scud-D |
|---|---|---|---|---|
| שנת מבצעיות | 1957 | 1964 | 1965 | 1989 |
| אורך | 10.7 מטר | 11.25 מטר | 11.25 מטר | 12.29 מטר |
| קוטר | 0.88 מטר | 0.88 מטר | 0.88 מטר | 0.88 מטר |
| משקל כולל | 4,400 ק"ג | 5,900 ק"ג | 6,400 ק"ג | 6,500 ק"ג |
| טווח | 180 ק"מ | 300 ק"מ | 600 ק"מ | 700 ק"מ |
| משקל מטע"ד | 950 ק"ג | 985 ק"ג | 600 ק"ג | 985 ק"ג |
| דיוק (CEP) | 3,000 מטר | 450 מטר | 700 מטר | 50 מטר |
היסטוריה של שימוש מבצעי
מלחמת איראן עיראק
החל מאוקטובר 1982, העיראקים החלו לשגר טילי סקאד לעבר מטרות באיראן. חוקרים רבים מייחסים לשיגור הטילים את הסיבה להפסקת הלחימה שנמשכה כשמונה שנים. גם האיראנים שיגרו טילי סקאד על העיראקים, ככל הנראה טילים שיובאו מלוב. ב-1988, במסגרת מה שכונה לימים "דו-קרב הטילים", העיראקים שיגרו טילי סקאד ששודרגו לדגמים שאפשרו ירי לטווחים רחוקים, לעבר טהראן, קום, אספהאן, שיראז וכרג'. לפי דיווחים שונים, טילים אלו הביאו למותם של כ-2,000 איראנים ולפינוי של מיליוני איראנים מבתיהם[3].
מלחמת האזרחים באפגניסטן
בין 1989 ל-1992, סביב נסיגת ברית המועצות מאפגניסטן ומלחמת האזרחים נורו בסה"כ 1700–2000 טילי סקאד באחת ממלחמות הטילים הגדולות שהיו בהיסטוריה.
מלחמת המפרץ הראשונה
בהמשך לפלישת ארצות הברית לעיראק שוגרו 39 טילים לעבר ישראל (חלקם חומשו בראש קרב מבטון[4]) ו-46 טילים לעבר סעודיה.
מלחמת האזרחים בתימן
במהלך מלחמת האזרחים בתימן בשנת 1994 נורו טילי סקאד בכמות לא ידועה.
בעקבות המעורבות של ערב הסעודית במלחמת האזרחים בתימן, ב-6 ביוני 2015 שיגרו המורדים החות'ים בתימן סקאד לעבר ערב הסעודית ואלו יורטו על ידי טילי פטריוט[5].
מלחמת האזרחים בלוב
במהלך המלחמה שהתרחשה בלוב ב-2011 נורו מספר טילי סקאד.
מלחמת האזרחים בסוריה
בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה נעשה שימוש תדיר בירי טילי סקאד.
מלחמת נגורנו קרבאך השנייה
במהלך מלחמת נגורנו קרבאך השנייה נורו טילי הסקאד לעבר שטח אזרבייג'ן כגון הבירה באקו.[6]
תפוצה נוכחית
איראן
אלג'יריה
ארמניה (ונגורנו קרבאך[6])
הרפובליקה של קונגו
לבנון - בידי חזבאללה
לוב
מצרים
סוריה
עומאן
קוריאה הצפונית
קזחסטן
תימן - בידי החות'ים
שמות טילי סקאד לפי תוצרת
| קוד נאט"ו | SS-1B Scud-A | SS-1C Scud-B | SS-1d Scud-C | Scud-C - סוגים | SS-1e Scud-D |
|---|---|---|---|---|---|
 רוסיה
|
R-11 זמליה | R-17 אלברוס | - | - | R-17 VTO |
| קוריאה הצפונית
|
- | הוואסונג-5 | הוואסונג-6 | נודונג-1 | הוואסונג-9 |
| איראן
|
- | שיהאב-1 | שיהאב-2 | שיהאב-3 | - |
 עיראק
|
- | - | - | אל-חוסיין | אל-אבאס |
| תימן[7]
|
- | - | - | - | בורקן-1 |
ראו גם
מתקפת טילי הסקאד במלחמת יום הכיפורים
לקריאה נוספת
- The Ballistic Missile Threat Handbook, Jack Spencer, 2000, חוברת באנגלית, משנת 2000, כולל ניתוח מעבר הטכנולוגיות בין רוסיה, קוריאה הצפונית, ארצות הברית והמדינות השונות שמתפעלות את ה"סקאד", מעודכן לשנת 2000, כולל תמונות ואיורים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נועם אופיר, צילו הארוך של הסקאד, באתר חיל האוויר הישראלי, 25.10.2006
- ^ שאזלי, חציית התעלה, עמ' 58
- ^ מאמר שמכסה חלק מהיסטוריית השיגורים של טילי הסקאד
- ^ [1], IsraelDefense
- ^ שיגור סקאד בתימן, באתר וואלה!
- ^ 6.0 6.1 Armenia: Unlawful Rocket, Missile Strikes on Azerbaijan, Human Rights Watch, 11 בדצמבר 2020 (באנגלית)
- ^ מופעל על ידי החות'ים.
34080888סקאד