מנגן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנגן
ברזל - מנגן - כרום

Mn
Tc
   
 
25
Mn
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 25
סמל כימי Mn
סדרה כימית מתכות המעבר
מראה
כסף מתכתי
תכונות אטומיות
משקל אטומי 54.938049 u
רדיוס אטומי 140 (161) pm
רדיוס ואן דר ואלס ללא pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2,8,13,2
תכונות פיזיקליות
צפיפות 7,470 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת רתיחה 2,334K (2,060.85°C)
נקודת התכה 1,519K (1,245.85°C)
לחץ אדים 1,517Pa ב-121K
מהירות הקול 5,150 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות 1.55
קיבול חום סגולי 480 480 J/(kg*K) J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 0.695 106/(m·ohm)/m·Ω
מוליכות חום 7.82 W/(m*K) W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 999.6 kJ/mol

מַנְגַּן (Manganese) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Mn ומספרו האטומי 25. מנגן הוא מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

תכונות

מנגן הוא מתכת אפורה-לבנה. זוהי מתכת קשה ומאוד שבירה, קשה להתכה ומתחמצנת בקלות. מתכת המנגן היא פרומגנטית רק אחרי טיפול מיוחד.
דרגות החמצון העיקריות של מנגן הן 2+, 3+, 4+, 6+ ו7+. מנגן דו ערכי מחליף לעיתים מגנזיום דו ערכי במערכות ביולוגיות.

שימושים

למנגן שימושים רבים בתחום הסגסוגות. מנגן משולב עם אלומיניום בסגסוגות רבות ובעזרתו אפשר לייצר פלדת אל-חלד זולה במיוחד. שימושים נוספים:

היסטוריה

למנגן שימושים עוד מימי קדם - ציורי קיר נצבעו במנגן דו-חמצני לפני אלפי שנים. המצרים והרומאים השתמשו בתרכובות מנגן בשביל לשנות את צבע הזכוכית.

המנגן זוהה בשנת 1774 על ידי יוהאן גוטליב גאהן (Johann Gahn) שבודד אותו ממנגן דו-חמצני. עד אמצע המאה ה-18 השתמשו כבר במנגן דו-חמצני בייצור כלור. בשנת 1816 הבחינו שהוספת מנגן לברזל מקשיחה אותו וגורמת לו להיות פחות שביר, דבר זה הביא לכך שבתחילת המאה ה-19 מדענים החלו לחקור את השימוש במנגן בייצור פלדה. ב-1837 גילה אקדמאי בריטי שחשיפה ממושכת למנגן יכולה לגרום למחלת פרקינסון.

תפקיד ביולוגי

מחצב מנגן

מנגן חיוני לחיים בכמויות מזעריות:

אמצעי זהירות

מנגן בנוסף הוא חומר רעיל. חשיפה לאבק ואדי מנגן יכולה להיות מסוכנת אפילו ברמות נמוכות. תמיסת פרמנגנט חומצית תחמצן כל חומר אורגני שתבוא איתו במגע. ב- 2005, מחקר הראה על קשר בין שאיפת מנגן לבין בעיות במערכת העצבים המרכזית אצל עכברים.

מנגן בתרבות

בהרי סיני הגבוהים ובהרי אילת באזורים שיש סלעי יסוד, יש תופעה בסלעים שנקראת "פרחי מנגן" שנגרמת כתצאה מהתפזרות של תחמוצות מנגן בסלע ויוצרות כמין ציור של צמח. תופעה זה נצפתה על ידי נוסעים ועולי רגל מימי הביניים שעלו לג'בל מוסא שמזוהה כהר סיני. ונקשרה על ידם כ"סנה הבוער" או כתופעה שנגרמה בעקבות אותו הנס שמתואר בתנ"ך.[2][3]

קישורים חיצוניים

  • זהר עמר, "האבנים המופלאות מהר סיני", קתדרה 42,תשמ"ט, עמ' 181-182

הערות שוליים

  1. ^ כתבה בניו יורק טיימס
  2. ^ ר. ישפה, האבן והסנה, קתדרה 48 (תשמ"ח)
  3. ^ זהר עמר, האבנים המופלאות מהר סיני קתדרה כרך 52 עמ' 181-182 תשמ"ט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32772108מנגן