מערכת העצבים המרכזית
| לחצו עם העכבר על חלקיו השונים של האיור |
 |
מערכת העצבים המרכזית (TA: Pars centralis systemae nervosi; Systema nervosum centrale) היא החלק הגדול ביותר של מערכת העצבים. מערכת זו כוללת את המוח ואת חוט השדרה[1].
התחום הרפואי העוסק בהפרעות ובמחלות של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית הוא הנוירולוגיה. פסיכיאטריה עוסקת בתוצאות ליקויים במערכת העצבים המרכזית, ונוירופסיכולוגיה בודקת את הקשר בין הפרעות נפשיות לבין פגיעות במוח. הדמיה ממוחשבת מאפשרת קבלת תמונה אנטומית ותפקודית של פעילות המוח.
תפקוד
מערכת העצבים המרכזית היא מערכת תקשורת בעלת מורכבות עצומה[2].
היא מקבלת אותות חשמליים ממערכת העצבים ההיקפית. התפקיד העיקרי שלה הוא לעבד את כל המידע שמגיע אליה[1]. בנוסף, מערכת העצבים המרכזית מכוונת את כל התפקודים העצביים הגבוהים יותר שבתודעה, כמו תנועה, חשיבה, למידה ואחרים. מערכת זו מורכבת בעיקר מנוירונים ותאי גליה.
מחסום דם-מוח
ערך מורחב – מחסום דם-מוח
מחסום דם-מוח הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המוחי השדרתי. מטרתו היא הגנה על רקמות המוח מפני מזהמים או נוגדנים ושמירה על הרכב הנוזל שבו נמצאים הנוירונים.
מבחינה רפואית מחסום זה מונע מתרופות מסוימות להגיע אל המוח דרך מחזור הדם[3]. דבר זה יכול להיות בעייתי משום שאם התרופה לא תוכל להגיע לאזור ההשפעה שלה היא לא תהיה יעילה[4]. מסיבה זו, אם קיים במוח מחסור בחומר מסוים אשר אינו מסוגל לעבור את המחסום, לא תהיה תועלת במתן זריקות או כדורים המכילים חומר זה. באופן דומה לא תהיה השפעה גם לשינוי בתזונה[3].
חומר אפור וחומר לבן
מערכת העצבים המרכזית בנויה משני סוגים של רקמות, אשר את ההבדל ביניהם ניתן לראות גם ללא מיקרוסקופ. רקמות אלו מכונות "חומר אפור" ו"חומר לבן"[3].
- חומר לבן - מכיל בעיקר את האקסונים. רוב האקסונים עטופים בשכבת בידוד הקרויה מיאלין. מקור השם הוא בצבעה הלבן של מעטפת זו[3].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: CNS |
| ערך מילוני בוויקימילון: מערכת העצבים המרכזית |
- Meet Your Master: Getting to Know Your Brain - Crash Course Psychology - הסבר על מערכת העצבים המרכזית והמוח
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
- ^ Molenaar, Peter C. M. (Ed); Newell, Karl M. (Ed), (2010). Individual pathways of change: Statistical models for analyzing learning and development., (pp. 23-35). Washington, DC, US: American Psychological Association, xv, 227 pp.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
- ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
