יחסי ישראל–ניז'ר
| יחסי ישראל–ניז'ר | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ישראל | ניז'ר |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 1,267,000 |
| אוכלוסייה | |
| 10,019,883 | 27,400,090 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 16,819 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,889 | 614 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה |
בין מדינת ישראל והרפובליקה של ניז'ר לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים. עם זאת, בין השנים 1960–1973 התקיימו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים לא רשמיים, אשר נותקו בשנת 1973. בהמשך, בשנת 1996, חודשו היחסים בין המדינות, אך נותקו בשנית בשנת 2002, בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה[1][2].
היסטוריה
מכינון היחסים ועד לשנת 1973
המגעים בין שתי המדינות החלו לראשונה במהלך שנת 1960, בשנה בה ניז'ר זכתה לעצמאותה מצרפת. באותה התקופה, מדיניות החוץ הישראלית התמקדה בניסיון לכונן קשרים חיוביים עם מדינות רבות ברחבי אפריקה, כדוגמת גאנה ואנגולה, וזאת כמשקל נגד להשפעתו של החרם הערבי, אשר גרם למדינות רבות ברחבי העולם להמנע מקיום יחסים דיפלומטיים רשמיים עם מדינת ישראל. לאורך שנות ה-60 המוקדמות, הושקו בשטחה של ניז'ר מספר תכניות פיתוח ישראליות, אשר רובן התבססו על שיגור מומחים ישראלים לסיוע בתחום הפיתוח החקלאי באזורים הצחיחים ברחבי ניז'ר. באותה התקופה, ממשלת ישראל גם סייעה בהקמתה של תנועת החלוצים הצעירים של ניז'ר, כתנועת נוער לאומית בעלת ציביון אזרחי. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות אף הוביל, באמצע שנות ה-60, לפתיחתה של שגרירות ניז'רית רשמית בישראל.
היחסים בין המדינות הצטננו במידה ניכרת בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967, כאשר הפופולריות של מדינת ישראל, אשר נחשבה עד אז כמופת וסמל למדינה שאינה אימפריאליסטית, נפגעה במידה רבה, בעיקר בקרב חברי ממשלת ניז'ר. כמו כן, מדינת ישראל מצידה ראתה בשלילה את התחממות היחסים שבין ניז'ר ללוב, יריבתה המרה של ישראל, אשר החלו להתהדק בצורה משמעותית החל משנת 1969, וזאת בין היתר בעקבות העלייה הניכרת בביקוש לנפט הלובי בתקופה זו. העלייה בהשפעתו של הסכסוך הישראלי-ערבי בין השנים 1967–1973, אשר הגביר את הלחץ על ניז'ר מטעם בעלות בריתה בקרב העולם הערבי והאסלאמי, בהן לוב, גרם לבסוף לרפובליקה של ניז'ר, בדומה למדינות רבות נוספות באפריקה, להחליט על ניתוק כלל הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, אשר יצא לפועל ב-1 בינואר 1973.
יחסים לא פורמליים
חרף ההכרזה הרשמית בדבר ניתוק היחסים הדיפלומטיים, היחסים בין שתי המדינות המשיכו להתקיים על אש קטנה גם לאחר שנת 1974. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות ספגו מהלומה נוספת במהלך סוף שנות ה-70, בעקבות התחממות היחסים בין ישראל לבין דרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד, שהייתה יריבה מושבעת של ניז'ר. כמו כן, באותה תקופה האשימה ישראל את ניז'ר כי היא מעבירה אספקה שוטפת של עופרת אורניום ללוב ולעיראק, האשמה שהוכחה נכונה בשנת 1979, עם חשיפת ניז'ר כי היא מכרה 258 טון של אורניום ללוב בשנת 1978. גם בשנים הבאות המשיכה ניז'ר לספק אורניום למדינות שנחשבו כעוינות לישראל: 1,212 טון ללוב בשנת 1981, וכמות לא ידועה לעיראק בתקופה שלפני המתקפה על הכור הגרעיני העיראקי ב-1 ביוני 1981.
ביטוי נוסף למשבר ביחסי שתי המדינות באותה התקופה התרחש במהלך ההצבעה באו"ם על החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם, במסגרתה ניז'ר הצביעה בעד ההחלטה לפיה "הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית".
מחידוש היחסים בשנת 1996 ועד ניתוקם מחדש בשנת 2002
היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו מחדש ב-28 בנובמבר 1996. הדבר התאפשר הודות לחתימה על הסכמי אוסלו[1], אשר הביאו להתקרבות משמעותית בין ישראל למדינות מתונות בקרב העולם הערבי והאסלאמי, ואיפשרו גם כינון יחסים עם מדינות כמו ניז'ר, אשר נחשבו כתומכות במחנה הערבי-אסלאמי. עוד סייעו לכינון היחסים הדיפלומטיים מחדש סופו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, וכן לחץ מארצות הברית לתמוך בתהליך השלום בין ישראל והפלסטינים[3].
עם זאת, פרוץ האינתיפאדה השנייה, במהלך אוקטובר 2000, הביא לפגיעה משמעותית ביחסים בין שתי המדינות, כאשר דעת הקהל בניז'ר, בדומה לזו ברחבי העולם הערבי, נרעשה נוכח העדויות בדבר "מעשי הזוועה" אותם מבצעת מדינת ישראל כלפי הפלסטינים, ותבעה מממשלתה לנקוט בצעדים מעשיים כנגד מדינת ישראל. לבסוף, בחודש אפריל 2002, ובעקבות שורה של הפגנות המוניות כנגד פעולותיה של מדינת ישראל, וכן כנגד תמיכתה של ארצות הברית בישראל[4], ממשלת ניז'ר הודיעה פעם נוספת על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל[5]. בהודעה רשמית מטעם ממשלת ניז'ר, מ-21 באפריל 2002, גינתה זו את הפעולות הצבאיות הישראליות בשטחים הפלסטיניים, וכמו כן גינתה את "עקשנותו של ראש הממשלה שרון ואת שאיפתו הברורה לבחון מחדש את כל ההחלטות הקודמות במסגרת תהליך השלום, אשר מאיימת באופן חמור על השלום והביטחון בכל רחבי המזרח התיכון"[2][1].
בצעד זה, ניז'ר הייתה המדינה הראשונה שניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, מאז תחילתה של האינתיפאדה השנייה בשנת 2000[6].
היחסים כיום
נכון ל-2023 לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, אך כן מתקיימים מגיעים ליצירת קשרים אלה ולקידום אינטרסים הדדיים בין השתיים[7]. כמו כן, לא קיימים הסדרים תיירותיים מכל סוג בין השתיים. עם זאת, לא קיים איסור רשמי על הגעתם של אזרחי ניז'ר לביקור בישראל. מצד שני, חרף הפגנות כנגד מדיניותה של מדינת ישראל, אשר מתקיימות בניז'ר אחת לתקופה, תיירים ישראלים ממשיכים לבקר בניז'ר, וזאת לרבות מספר מצומצם של אנשי עסקים ישראלים, אשר פועלים ברחבי המדינה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ניז'ר מבהירה: ניתוק היחסים סופי; משרד החוץ בודק העניין (ארכיון), באתר נענע 10, 23 באפריל 2002
- ^ 2.0 2.1 סוכנויות הידיעות, ניז'ר ניתקה יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, באתר הארץ, 22 באפריל 2002
- ^ ISRAEL AND NIGER RENEW DIPLOMATIC RELATIONS-28-Nov-96, באתר משרד החוץ
- ^ Niger protestors burn Israeli flag, באתר BBC
- ^ ניז'ר ניתקה היחסים עם ישראל, באתר הארץ, 22 באפריל 2002
- ^ Niger Cuts Ties With Israel
- ^ מגעים עם ארבע מדינות להרחבת הסכמי אברהם, באתר ערוץ 7, 7 במרץ 2023
37219692יחסי ישראל–ניז'ר