מרינה הרצליה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף המרינה בהרצליה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרינה הרצליה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מראה המרינה של הרצליה מתל מיכל הסמוך לה ממזרח
מפת המרינה

מרינה הרצליה היא מרינה השוכנת לחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל.

מבנה ומתקנים

המרינה משתרעת על-פני שטח של כ-500 דונם. על מחצית מהשטח שוכנים המעגן והמספנה, מבני ההנהלה הכוללים, בין היתר, את מנהלת המרינה, משטרת הגבולות והמכס, מבנים לחינוך ימי, תחנת דלק ובתי מלאכה. המחצית השנייה כוללת שטחים ציבוריים פתוחים, שטחי נופש ותיירות ושטחי מסחר.

במעגן המחולק לשלושה אזורים, 680 מקומות עגינה לכלי שיט שאורכם המרבי הוא עד 35 מטרים, והמזחים מצוידים בחשמל, מים וטלפון. כעניין שבשגרה עוגנים במרינה כ-580 כלי שיט. המספנה משתרעת על פני שטח של שמונה דונם בדרומה של המרינה, והיא החלה לפעול בחודש ינואר 2000. במקום מתבצעים תיקונים ותחזוקה לכל סוגי כלי השייט, והסירות מועלות אל הרציף בעזרת מנוף המסוגל להרים משקל עד 50 טון או בעזרת טרקטור הגורר אותן במעלה שיפוע. ניתן לאחסן במספנה עד 75 כלי שיט. פתחה של המרינה פונה לכיוון צפון, כדי שלא ייסתם על ידי חול הנישא על ידי זרמי הים מכיוון דרום, ומשני צדדיו ניצבים שני מגדלורים.

שטח המרינה פתוח לגישת הקהל הרחב, ובכלל זה שובר הגלים שאורכו יותר מקילומטר, והמתפקד גם כמעין טיילת. במתחם המרינה מערך גדול של דירות נופש, מסעדות, ובתי קפה, וצמוד אליה קניון ארנה הרצליה ובו חנויות ומסעדות. מספר חברות מקיימות במרינה פעילות ימית ופעילויות ספורט ובידור. הפרויקט כולל בית מלון מרשת "ריץ קרלטון" עם כ-200 חדרים ודירות נופש, שהושק בשנת 2013.

במרץ 2015 נפתח מלון "הרודס הרצליה" בקצה חצי האי שבמרינה[1].

היסטוריה

את הקמת המרינה יזמו משרד התחבורה ועיריית הרצליה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 כחלק מתוכנית ארצית להגדלת מספר מקומות העגינה בישראל לסירות קטנות יאכטות וסירות מפרש פרטיות[2]. עם היבחרו של אלי לנדאו לראשות העירייה בשנת 1983 היה לתמוך נלהב של הפרויקט ועסק בקידומו. באוגוסט 1985 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה תוכנית שיזם לנדאו להקים במקום מוקד תיירותי ואתר נופש ובילוי ציבורי. על פי התוכנית, המרינה נועדה להיבנות במימון גורמים פרטיים בתמורה לזכויות בנייה שתינתנה להם במתחם. לצורך כך שונה ייעודה של הקרקע במתחם ל"אזור תיירות ונופש", בה מותרת בנייה למלונות אך אוסרת בנייה למגורים. בפברואר 1988 פרסם מינהל מקרקעי ישראל מכרז להקמת המרינה. על פי תנאי המרכז היזם ייבש שטח של 133 דונם, עליו ניתן להקים מלונות ומרכז תיירות, ובתמורה יממן תחילה הקמת מרינה עם 800 מקומות עגינה[3]. בזיכיון להקמת המרינה זכתה קבוצה בה היו שותפים, חברת ישרס (20%), המיליארדר הדרום-אפריקאי נתן קירש (30%) וקבוצה בראשות איש העסקים מוטי זיסר (50%) באמצעות חברת הבנייה "מרכזי שליטה בע"מ"[4]. לצורך הקמת הפרויקט הוקמה חברה בשם "מרינה הרצליה בע"מ", שוקי פורר (ששימש אחר כך כראש עיריית רחובות) מונה כיושב ראש מועצת המנהלים[5].

ביוני 1990, נתן שר הפנים אריה דרעי את האישור הסופי להקמת הפרויקט והבנייה החלה בפועל, לאחר שניתן אישור שהשטח לייבוש יגדל מ-133 דונם ל-147 דונם, השטח הנוסף הוגדר שטח לצורכי ציבור. בעת ההכרזה על תחילת הפרויקט הודיעה מוטי זיסר כי במקום יבנה מלון בן 400 חדרים, מרכז כנסים לכ-4,000 איש ו-1,100 יחידות נופש[6]. הקמת המרינה, שובר הגלים וייובש השטח תוך שנתיים, עד סוף 1992. אך השלמת תוכנית המתאר המקומית וקבלת אישורי הבנייה במתחם התעכבו מספר שנים, עקב מחלוקת על היקף הבינוי. במקביל החל חברת "מרינה הרצליה בע"מ" למכור את זכיות הבנייה במתחם ליזמים אחרים, ביניהם קבוצת האחים עופר, חברת אזורים, חברת אלמוג ים סוף של המלונאי אלי פפושדו וחברת קנדאל פיתוח. יזמים אלו החלו לתכנן ולמכור דירות מגורים במקום, למרות שלא ניתן לכך אישור וחלקם עוד לפני התחלת הבנייה בפועל[7][8].

בשנת 1996, חשף העיתונאי אריה אבנרי, בסדרת כתבות בשם "קומבינה במרינה" שפורסמה בעיתון ידיעות אחרונות, חשדות לשחיתות בהקמת המרינה, בין השאר בהליך הזכייה במכרז ובהגדלת זכויות הבנייה. בעקבות כך נפתחה חקירת משטרה ובסופו של דבר הועמדו אלי לנדאו, מוטי זיסר ואחרים לדין פלילי, וזוכו מחמת הספק[9]. החשד העיקרי היה שהאישורים שנתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בראשות לנדאו, נתנו הקלות משמעותיות מתנאי המכרז המקורי תוך הגדלה משמעותית ביותר של רווחי היזמים[10].

ב-1998 עתרה החברה להגנת הטבע נגד הבנייה במקום בטענה כי היזמים ורשויות התכנון (הוועדה המקומית הרצליה, הוועדה המחוזית תל אביב והמועצה הארצית) חרגו מהוראות תמ"א 13 תוכנית מתאר ארצית לחופים, האוסרות לבנות למגורים במרחק של 100 מטר משפת הים. ובדצמבר 1999 קבע נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, כי השימוש למגורי קבע בדירות שהוקמו במרינה בהרצליה אינו חוקי[11]. בעקבות פסק הדין ההתנגדות הציבורית לפרויקט הקפיאה ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן (שהחליפה את אלי לנדאו ב-1998), אישורי בנייה במתחם והשלמת השטחים הציבוריים והדרכים. כמו כן ביקשה לבטל את זכייתה של חברת "מרכזי שליטה" במכרז ההקמה, מאחר שלא עמדה בתנאי המכרז. המרינה שהוקמה קטנה מהנדרש במכרז (535 מקומות עגינה לעומת 800), הוקטן השטח הימי והוגדל השטח המיובש בניגוד לתוכניות המקוריות. בנוסף, אופן הבנייה וטיב החומרים היה באיכות נמוכה לעומת תנאי המרכז[12]. בתגובה הגיש מוטי זיסר תביעה אישית נגד גרמן בסך 15 מיליון שקל[13]. ואילו העירייה תבעה מזיסר ולנדאו 10 מיליון שקל[14]. במאי 2003 קבע בית המשפט המחוזי שמוטי זיסר אינו נושא באחריות אישית להפרת תנאי המכרז[15].

בפועל, אחרי עיכובים רבים, נבנו במרינה עד תחילת שנות ה-2000 דירות נופש ושטחים מסחריים, אך לא בתי מלון או מרכז כנסים על פי התוכנית המקורית. באוגוסט 2003, נפתח במתחם קניון ארנה הרצליה, שבנה מוטי זיסר באמצעות חברת אלסינט שהייתה אז בשליטתו[16]. בספטמבר 2003 נפתח כביש עוקף למרינה באורך של 1.1 ק"מ, מקצה הדרום-מזרחי של המרינה ועד לכביש 2[17].

ביקורת

מגורים במרינה

המרינה עמדה במרכזה של התדיינות משפטית ארוכה, הנוגעת לחוקיות השימוש במבנים במתחם לשם מגורים. תחילתה בעתירה של החברה להגנת הטבע, אשר טענה כי על חוף הים להיות נגיש לכלל הציבור. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע ב-1999 כי אין לעשות בנכסים שימוש כדירות מגורים. בשנת 2006 אישר בית המשפט העליון את פסק הדין ואסר על השימוש בדירות במרינה למגורים, בקובעו כי על הדירות, למעט אלו שנמכרו לפני חודש דצמבר 1999, לשמש כדירות נופש, שבעליהן יצטרכו להשכירן כיחידות מלונאיות[18]. בתחילת שנת 2010 הורו משרד התיירות ועיריית הרצליה ל-500 רוכשי הדירות במרינה ליישם את הוראות פסק הדין, ולהעמיד את הנכסים להשכרה מלונאית בתוך כשנה, בדרך של התקשרות עם חברת ניהול מלונאית, שתנהל את ההשכרה. על פי המתווה שנוסח, החל מ-1 באפריל 2011, חויבו בעלי הנכסים להשכירם לתקופה שלא תפחת מ-9 חודשים מדי שנה[19].

איכות הסביבה

מחקר שערך דר' דב צביאלי, ראש תוכנית המוסמך בניהול משאבי ים במרכז האקדמי רופין, מצא שמאז הקמת המרינה נגרם הרס לרצועת החוף, עקב עצירת החול המגיע מהים מכיוון דרום[20]. ההרס מתבטא בצמצום רוחב החוף החולי המשתרע בין קו המים לבין צוקי הכורכר שמצפון למרינה, עד כדי גלים המתנפצים ישירות לצוקים[21]. דבר זה גורם לכרסום בצוקים ולהתמוטטותם, כפי שקרה באפולוניה.

כדי לפתור את בעיית סחף החול והרס רצועת החוף מצפון למרינה, ביוני 2020, הצביעו חברי מליאת הוועדה המקומית של הרצליה בעד תוכנית להקמת שבעה שוברי גלים חדשים לאורך חופי הרצליה[22][23]. לתוכנית מתנגדים הטוענים ששוברי הגלים יפגעו במערכת האקולוגית, וכי הם יגרמו נזק לפעילות השייט והגלישה בחופי העיר[24].

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרינה הרצליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ שירות גלובס, ‏צפו: מלון יוקרה חדש שנבנה על אי מלאכותי בהרצליה, באתר גלובס, 15 במאי 2015
  2. ^ תכנית מתאר ארצית חלקית לחופים - חוף הים התיכון - תוכנית תמא/ 13/ ים - תיכון - אושרה בממשלה ב-31 ביולי 1983
  3. ^ יואב יצחק, מרכז ענק לבניית המרינה הרצליה יפורסם על ידי מינהל המקרקעין ביום ו, מעריב, 11 בפברואר 1988
  4. ^ אורי גינוסר, קבוצת נייטי קירש זכתה במיכרז המרינה בהרצליה, מעריב, 1 ביוני 1988
  5. ^ יואב יצחק, שוקי פורר קיבל אופציה לרכוש 1% מפרויקט המרינה בהרצליה, מעריב, 21 ביוני 1988
    אסתר גולדברשט, המרינה בהרצליה, מעריב, 24 בנובמבר 1989
  6. ^ אסתר גולדברשט, 500 מליון דולר על הגלים, מעריב, 15 ביוני 1990
  7. ^ אזורים וקנדאל מכרו 220 חדרים במרינה-הרצליה ב-44 מיליון ד', באתר גלובס, 16 ביוני 1997
  8. ^ הרצליה: עופר ומבני גזית מכרו 61 דירות ב-17.3 מיליון דולר, באתר גלובס, 1 בספטמבר 1997
  9. ^ אריה אבנרי, מושחת מעל החוק, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 במאי 2015
  10. ^ איתמר לוין, ‏עיריית הרצליה: זיסר ניצל קשריו עם לנדאו כדי להפר מיכרז המרינה, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2000
  11. ^ איתמר לוין, ‏ביהמ"ש: השימוש למגורים בדירות במרינה בהרצליה אינו חוקי; יש להשכירן מדי שנה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 1999
  12. ^ איתמר לוין, ‏עיריית הרצליה: זיסר ניצל קשריו עם לנדאו כדי להפר מיכרז המרינה, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2000
  13. ^ יצחק דנון, ‏ראש עיריית הרצליה: תביעת יזמי המרינה היא סחטנות נקלית להסרת תביעת העירייה נגדם, באתר גלובס, 23 באפריל 2001
  14. ^ מירי ריילי, עיריית הרצליה תובעת מזיסר ולנדאו 10 מיליון שקל על רשלנות בפרשת המרינה, באתר הארץ, 28 ביוני 2001
  15. ^ מירי ריילי, ביהמ"ש: מוטי זיסר אינו נושא באחריות אישית להפרת ההסכמים במרינה בהרצליה, באתר הארץ, 27 במאי 2003
  16. ^ רותם שטרקמן, אלסינט - פתיחת קניון ארנה בהרצליה פיתוח תרמה בינתיים לגידול בהוצאות, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2003
  17. ^ גל ניסים, ‏הרצליה: נחנך כביש עוקף מרינה, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2003
  18. ^ ניר פפאי, מרינה הרצליה: ההשלכות האפשריות של פסק הדין על המאבק לשמירה על חופי ארצנו
  19. ^ משרד התיירות לרוכשי הדירות במרינה בהרצליה: הסבו הדירות למלון
  20. ^ דליה טל, ‏פעם היה כאן חוף, באתר גלובס, 1 במאי 2000
  21. ^ הזורעים במרינה בדמעה יקצורו, גיל דורון, אתר מט"ח
  22. ^ רועי הדרי, האם שבעה שוברי גלים חדשים ישנו לתמיד את חופי הים של הרצליה? הסיפור המלא, באתר צומת השרון - הרצליה, 5 ביוני 2020
  23. ^ אתר למנויים בלבד צפריר רינת, חשש לפגיעה בחופים: התוכנית להקמת שוברי גלים בהרצליה עומדת לעלות מדרגה, באתר הארץ, 4 ביוני 2020
  24. ^ אריה אברמזון ורועי הדרי, מאות מפגינים מול בניין העירייה נגד התוכנית להקמת שוברי גלים חדשים בהרצליה. צפו, באתר צומת השרון - הרצליה, 16 ביוני 2020
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31801279מרינה הרצליה