הקו הראשי של רכבת ישראל

מפת מסילות הרכבת המעודכנת לשנת 2010. נכון לשנת 2019 כל הקווים האדומים הוקמו.

הקו הראשי של רכבת ישראל הוא הכינוי שניתן למסילת הרכבת החוצה את ישראל מצפון לדרום, מנהריה למסוף המטענים שבהר צין.

קו זה הוא למעשה מספר מסילות נפרדות שנבנו בתקופות שונות וחוברו בשלב מאוחר לקו אחד - מסילת החוף, מסילת איילון, מסילת הרכבת לירושלים (מקטע תל אביב-לוד) ומסילת הדרום. מהקו הראשי מתפצלות שלוחות - מסילת עכו-כרמיאל, העמק, מסילת השרון, המסילה המזרחית, מסילת הירקון, מסילת הרכבת לראשון לציון הראשונים, קו הרכבת למודיעין וירושלים, מסילת הרכבת לירושלים, מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום, המסילה המזרחית ושלוחות לנמלי ים (נמל אשדוד ונמל חיפה) ולמסופי משא ומטען (מסוף המטענים ברמת חובב, ממגורות חיטה בדבירה וליד גן שמואל, בתי הזיקוק בחיפה ועוד).

לאורך המסילה פועל קו נוסעים בינעירוני של רכבת ישראל שמנצל את הקו כמעט למלוא אורכו - קו נהריה-חיפה-בנימינה-תל אביב-לוד-באר שבע, וקו פרברי בין הקריות לחיפה. בשאר קווי הנוסעים הבינעירוניים והפרבריים נעשה שימוש בחלק מהמסילה לצד שימוש בשלוחות המתפצלות ממנה.

בשנת 2018 פוצל קו הנוסעים לשניים עקב מחסור בציוד נייד ומערכי הקרונות נלקחו לטובת הקו המהיר לירושלים. קו הנוסעים פעיל בסופי השבוע במתכונתו המלאה וצפוי לשוב לפעול בכל ימות השבוע ברבעון השלישי של 2019.

היסטוריה

בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נסללה ביוזמה ובמימון צרפתי המסילה הראשונה בארץ ישראל ובמזרח התיכון^[1] - מסילת יפו-ירושלים. המסילה שנחנכה ב-1892 הייתה במשך למעלה מעשור המסילה היחידה בארץ. בשנת 1906 נסללה שלוחה למסילת הרכבת החיג'אזית - רכבת העמק, מתחנת הרכבת חיפה מזרח דרך עמק יזרעאל לתחנת הרכבת סמח (צמח) שבעמק הירדן ומשם לדרעא שבעבר הירדן המזרחי. בין השנים 1912 ל-1914 נסללה שלוחה אורכית ממתחנת הרכבת פולה שעל רכבת העמק דרומה לכיוון שכם - מסילת השומרון. שלוחה אורכית קצרה נוספת נסללה מתחנת בלד א-שייח' שעל מסילת העמק לעכו.

מלחמת העולם הראשונה והמערכה על סיני וארץ ישראל העלו מצוקות לוגיסטיות שפתרונן הביא לתור הזהב של התחבורה המסילתית בארץ ישראל שנמשך לאורך תקופת המנדט. העות'מאנים בסיוע בעלי בריתם הגרמנים חיברו את מסילת השומרון לתחנת הרכבת טול כרם, משם נסללה המסילה המזרחית לאורכה של הארץ דרך השרון והשפלה עד תחנת הרכבת הטורקית שבנגב ודרום מזרחה לחצי האי סיני, עם שלוחה לבית חאנון שצפון רצועת עזה לצורך העברת יחידות צבא ואספקה לעבר קו החזית מול הבריטים. חלקה זה של המסילה המזרחית עד באר שבע היה לימים לחלק מהקו הראשי של רכבת ישראל. כמו כן בנו העות'מאנים שלוחה מתחנת הרכבת טול כרם אל תחנת הרכבת חדרה מזרח לצורך שינוע עצים שנכרתו ביערות האלונים שבשרון, עצים שנדרשו להסקת דוודי הקטרים וייצור אדני רכבת.

עם סיום המלחמה וכינון השלטון הצבאי הבריטי בארץ קישרו צוותי הרכבת הצבאית לארץ ישראל^[2], לימים הרכבת המנדטורית, את המסילה המזרחית עם מסילת סיני^[3] למסילה אחת שקישרה בין חיפה, תחנת הרכבת לוד, באר שבע, רפיח ומשם לקנטרה בגדה המזרחית של תעלת סואץ בצפון סיני. תוואי המסילה בצפון הארץ מחיפה לטול כרם כלל איגוף גדול דרך מסילת העמק ומסילת השומרון ולכן נסללה בראשית שנות ה־20 מסילה ישירה מתחנת הרכבת חיפה מזרח דרומה אל חדרה מזרח, שם התחברה עם השלוחה מטול כרם לחדרה של המסילה המזרחית וייתרה את האיגוף. קטע המסילה נמתח לאורך קו החוף של חיפה בצמוד לנמל חיפה שנחפר בסמוך לסלילת מסילת זו. בינתיים פסק השימוש בקו מסילת הרכבת רפיח-באר שבע ומתחנת לוד המשיכה המסילה המשולבת לתחנת הרכבת רחובות, איסדוד, עזה רפיח וקנטרה. במהלך השנים הוחלפו קטעי המסילה הטורקית שהיו ברוחב צר, למסילה ברוחב תקני. ב־1942 נסללה מסילה מעכו דרך נהריה וראש הנקרה צפונה עד לטריפולי שבלבנון. המסילה שימשה בעיקרה לצרכים צבאיים, ובחלקה הדרומי מעכו לקו נוסעים פרברי מעכו דרך הקריות לחיפה.

לאחר קום המדינה השתנתה לחלוטין רשת המסילות באזור - לא התאפשרה עוד תנועת רכבות בין ארץ ישראל לבין הארצות השכנות. כמו כן, קטעים מהמסילות נותרו מעבר לקווי הפסקת האש של סוף מלחמת העצמאות (קטע המסילה רפיח-עזה ודרומה לסיני נתפס על ידי מצרים, קטע מהמסילה המזרחית בסמוך לטולכרם, וכן קטע ממסילת הרכבת לירושלים ליד בתיר נתפסו על ידי הלגיון הירדני). לחלק המסילה המזרחית נסלל קטע עוקף, וקטע המסילה לירושלים הועבר לישראל במסגרת הסכם הפסקת האש עם ירדן. בראשית שנות ה־50 נסללה מסילה החוף מתחנת הרכבת חדרה מערב דרך נתניה והרצליה עד מרכז תל אביב, כתחליף למסילה המזרחית שהגיעה רק עד לוד ועברה בסמוך לקווי הפסקת האש (שימשה מאז בעיקר עבור הרכבת שנסעה מחיפה לירושלים). נפח הנוסעים ברכבת של מדינת ישראל ירד משמעותית על רקע צמצום אורך המסילות. חברת רכבת ישראל, שהוקמה במאי 1948, החלה להפעיל את רשת המסילות בארץ על אף הצמצום בנפח הנוסעים ובאורך המסילות. במשך חמישה עשורים ירדה קרנה של הרכבת בארץ ישראל ופעילות הרכבת הלכה ופחתה. בכל זאת, בשנת 1977 הוארכה מסילת הדרום בקטע נוסף דרומה, אל הר צין.

בשנות ה-90 המאוחרות של המאה ה-20 גברה תנועת הנוסעים ברכבת ישראל. החלטות ממשלתיות הובילו לפיתוח מואץ של רשת המסילות - נבנו תחנות חדשות והונחו מסילות חדשות. בין המסילות החדשות שהונחו הייתה גם מסילת איילון שהחליפה את המסילה המזרחית בקישור דרום הארץ וצפונה, וחיברה את מסילת החוף עם מסילת הדרום והמסילה לירושלים, ומסילת הרכבת לנמל התעופה בן-גוריון (הונחה במקביל לקטע המסילה תל אביב-לוד כדי לקשר את נתב"ג לרשת המסילות).