פרנטיס קופר
 | |||||||
| קופר בתמונה מ-1940 בערך. | |||||||
| לידה | מחוז בדפורד, טנסי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | רוצ'סטר מינסוטה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם פרנטיס קופר הבן | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות של קפלת ג'נקינס, שלביוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם פרנטיס קופר הבן (באנגלית: .William Prentice Cooper Jr; 6 בספטמבר 1895 – 0 במאי 1969) היה דיפלומט ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של טנסי בשנים 1923–1924, כחבר הסנאט של טנסי בשנים 1936–1939, לאחר מכן ועד 1945 כמושל טנסי ה-39, וכשגריר ארצות הברית בפרו בשנים 1946–1948.
ראשית חייו
פרנטיס קופר נולד בבית סביו מצד אימו, בית החווה ריבר סייד (אנ'),[1] שעל גדת נהר דאק, מחוז בדפורד, טנסי, כבנם של ויליאם פרנטיס קופר האב (אנ'), עורך דין, איש עסקים ולימים יושב ראש בית הנבחרים של טנסי, ושל ארגנטין (לבית שופנר) קופר. הוא התחנך בבתי ספר פרטיים בעיר שלביוויל הסמוכה, וב-1913 סיים את לימודיו בבית הספר וב (אנ') שבבל באקל, שם הוא היה נשיא נבחרת הדיבייט.[2]
ב-1914 החל קופר את לימודיו באוניברסיטת ואנדרבילט, שם הוא היה חבר באחוות פי-דלתא-טתא וסגן נשיא הכיתה בשנת לימודיו הראשונה. לאחר שנתיים הוא עבר ללמוד באוניברסיטת פרינסטון, שם הוא סיים את לימודיו ב-1917 עם תואר בוגר אוניברסיטה.[2] לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הוא התגייס לצבא ארצות הברית, שירת בתחילה ברגימנט ארטילריית השדה ה-307, ולאחר מכן הועבר לפורט מונרו שבווירג'יניה. בינואר 1919 הוא שוחרר בדרגת לוטננט שני.[3]
בחודש שלאחר שחרורו מהשירות החל קופר ללמוד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, שם הוא סיים לימודי תואר במשפטים ב-1921. ב-1922 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, והחל לעסוק במקצוע בשלביוויל. באותה שנה הוא נבחר לבית הנבחרים של טנסי, שם הוא סייע להעברת חוק פסקי הדין ההצהרתיים האחידים המדינתי.[2]
לאחר תקופת כהונה אחת בבית הנבחרים נבחר קופר ב-1925 כפרקליט המחוז של המחוז השיפוטי השמיני של טנסי. בהמשך הוא שימש כפרקליט העירוני של שלביוויל.[3] בשנות ה-30 הוא סייע לארגן את הקמתה של חברת החשמל של דאק ריבר.[2] ב-1936 נבחר קופר כחבר הסנאט של טנסי מטעם מחוזות בדפורד, קופי ומור.[3]
מושל טנסי
ב-1938 התמודד קופר על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל טנסי בתמיכת הבוס הפוליטי של ממפיס, אדוארד האל קרמפ (אנ'). קרמפ היה אז בשיא כוחו בפוליטיקה של טנסי, והיה לו סכסוך עם המושל המכהן, גורדון בראונינג בנוגע למינויים פוליטיים. הוא הוציא אלפי דולרים על מודעות כדי לקדם את קופר וכדי לתקוף את בראונינג, ובבחירות המקדימות ניצח קופר ביחס קולות של 231,852 מול 158,854.[4] בבחירות הכלליות הביס קופר את מועמד המפלגה הרפובליקנית הווארד בייקר האב ביחס קולות של 210,567 מול 83,031.[5] בבחירות המקדימות של 1940 הביס קופר את ג'ורג' ריי דמפסטר מנוקסוויל, ובבחירות הכלליות ניצח את ארתור ברוס לאחר שקיבל כשני שלישים של הקולות. בבחירות של 1942 שאף השופט ג'. רידלי מיטשל, שבז לקרמפ, להיבחר כמועמד הדמוקרטים לתפקיד המושל, אך הובס על ידי קופר שקיבל 171,259 קולות מול 124,037 הקולות של מיטשל. בבחירות הכלליות הוא הביס בקלות את מועמד הרפובליקנים סי. נ. פרייז'ר.[4] הגבלת כהונה מנעה ממנו להתמודד על תקופת כהונה נוספת ב-1944.
קופר כיהן כמושל טנסי בשנות מלחמת העולם השנייה. ב-1940, בציפייה לכניסתה של ארצות הברית למלחמה, הוא ארגן את מועצת ההגנה של מדינת טנסי, ובעקבותיו הלכו מדינות רבות נוספות.[3] הוא גם תיאם את הקמת ועדות הגיוס, ארגן את משמר המדינה כתחליף למשמר הלאומי שגויס לשירות פעיל, והקים את תוכנית אספקת המזון לעורף.[2] מתקנים ביטחוניים גדולים נבנו ברחבי טנסי, כולל פורט קמפבל (אנ'), שרוב שטחו בטנסי על אף שכתובתו היא בקנטקי, בסיס אימונים של צי ארצות הברית במילינגטון, ובסיס חיל האוויר סיוארט (אנ') בסמירנה. מפעלים ביטחוניים, שהעסיקו אלפים מתושבי טנסי, נבנו גם הם, ביניהם מפעל אבק השרפה במילינגטון, מפעל פגזים במילאן, ומפעל לייצור מטוסים בנאשוויל.[3]
ב-1942 הקצתה הממשלה הפדרלית קרקע במקום שכיום הוא אוק רידג', עבור פרויקט מנהטן, שבו פותחו הפצצות האטומיות הראשונות. קופר לא קיבל מידע על מטרת הפרויקט, וכאשר התלוננו בפניו תושבי מחוז אנדרסון על הקצאת הקרקע, הוא האשים את הממשלה הפדרלית בגניבת קרקעות עבור פרויקט "סוציאליסטי". כאשר ביולי 1943 נמסרה לו הודעה רשמית על ידי קצין של הצבא בדרגת לוטננט על הכרזה נשיאותית שהפכה את המחוז לשטח שלא כפוף לשליטת המדינה, הוא קרע את ההודעה לגזרים בזעם, ועל מהנדס המחוז החדש קולונל קנת ניקולס הוטל לרצות אותו.[6][7]
לצד הגיוס למלחמה, שכלל יותר מ-300,000 בני טנסי שהתגייסו, הגדיל קופר את המימון לבתי הספר של המדינה ויישם תוכנית לאספקת ספרי לימוד חינם לילדים עד כיתה ג'.[2] הוא הגדיל את הסיוע לקשישים, הקים מערכת של בתי חולים לטיפול בשחפת, ורכש אדמה עבור הפארקים המדינתיים והיערות המדינתיים.[3] הוא קיצץ בשכר עובדי המדינה, הטיל מס על אלכוהול, והצליח להפחית את החוב המדינתי ב-21 מיליון דולר. בינואר 1941 הוגשה בתמיכתו של קופר הצעת חוק לביטול מס הגולגולת המדינתי, אך היא לא עברה בבית המחוקקים. ב-1943 עבר החוק, אך הוא בוטל על ידי בית המשפט העליון של טנסי.[2]
שנותיו האחרונות
קופר היה בין 12 המועמדים לתפקיד סגן הנשיא כעמית למרוץ של פרנקלין דלאנו רוזוולט בבחירות לנשיאות של 1944, ובוועידת המפלגה קיבל 26 קולות.[8] ב-1946 הוא מונה על ידי הנשיא הארי טרומן כשגריר ארצות הברית בפרו. הוא שיכנע את פרו לפרוע הלוואה לארצות הברית. עיתון בארגנטינה האשים את קופר בהסתה למרד של חברי הברית העממית המהפכנית האמריקאית (אנ') בעיר קייאו באוקטובר 1948, מרד שפרץ חודשים לאחר שקופר סיים את תפקידו, אך הוא הכחיש כל מעורבות.[2]
קופר היה יושב ראש ועידת החוקה המוגבלת של טנסי ב-1953, שהציעה שמונה תיקונים לחוקת המדינה, וכולם אושרו בסופו של דבר על ידי ציבור הבוחרים. הבולט מבין תיקונים אלו היה התיקון שנגע לביטול מס הגולגולת והארכת תקופת הכהונה של המושל משנתיים לארבע שנים.[2]
כמי שתמך בהפרדה הגזעית, התמודד קופר בבחירות המקדימות של הדמוקרטים ב-1958 מול הסנאטור הטרי אלברט גור האב, אך נוצח בקלות, כשגור קיבל כ-60 אחוזים מהקולות.[9] קופר נותר פעיל באירועי המפלגה הדמוקרטית.
חיים אישיים
ב-1950 נשא קופר לאישה את הורטנס הייז פאוול. לשניים נולדו שלושה בנים: ויליאם פרנטיס קופר השלישי, ג'ים קופר, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, וג'ון קופר, שכיהן כראש עיריית נאשוויל. מאחר שבעת כהונתו כמושל, היה קופר רווק, שימשה אמו כגברת הראשונה של טנסי.[3]
פרנטיס קופר נפטר במאיו קליניק ב-18 במאי 1969 כתוצאה ממחלת הסרטן.[3] הוא נטמן בבית הקברות של קפלת ג'נקינס שבשלביוויל.
על שמו של קופר קרוי היער המדינתי פרנטיס קופר המשתרע ממערב לצ'טנוגה. רוב שטח היער נרכש במהלך תקופת כהונתו כמושל.[10] מעונות סטודנטים בקמפוסים של האוניברסיטה הטכנולוגית של טנסי (אנ') ושל אוניברסיטת טנסי במרטין (אנ'), קרויים על שמו.[11][12] ביתו של קופר (אנ') שוכן בשלביוויל, והוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[13]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1505-1506
קישורים חיצוניים
- פרנטיס קופר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- פרנטיס קופר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- פרנטיס קופר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ "National Register of Historic Places Registration Form: River Side Farmhouse". National Park Service. United States Department of the Interior.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Governor Prentice Cooper Papers (finding aid) Archived July 12, 2013, at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives, April 2002.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Anne-Leslie Owens, "William Prentice Cooper, Jr.," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 4.0 4.1 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 327-335.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor, 1938.
- ↑ Nichols, Kenneth (1987). The Road to Trinity: A Personal Account of How America's Nuclear Policies Were Made. New York: William Morrow. pp. 99-100.
- ↑ Groves, Leslie (1962). Now it can be told: The Story of the Manhattan Project. New York: Harper & Brothers. pp. 26-27.
- ↑ Catledge, Turner (July 22, 1944). "Truman Nominated for Vice Presidency". The New York Times.
- ↑ Our Campaigns - TN US Senate - D Primary 1958.
- ↑ Prentice Cooper State Forest Archived January 8, 2013, at the Wayback Machine, Tennessee Department of Agriculture.
- ↑ Cooper and Dunn Halls Archived January 12, 2013, at the Wayback Machine, Tennessee Technological University website.
- ↑ Cooper Hall Archived January 29, 2013, at the Wayback Machine, University of Tennessee Martin website.
- ↑ "Cooper, Gov. Prentice, House". National Park Service. United States Department of the Interior.
פרנטיס קופר40932713