ביופורד אלינגטון
 | |||||||
| דיוקן רשמי של אלינגטון בקפיטול מדינת טנסי | |||||||
| לידה | מחוז הולמס, מיסיסיפי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | בוקה רטון, פלורידה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ארל ביופורד אלינגטון | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות לון אוק, לואיסבורג, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ארל ביופורד אלינגטון (באנגלית: Earl Buford Ellington ; 4 ביוני 1907 – 1 באפריל 1972) היה פוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל טנסי ה-42 בשנים 1959–1963 ובשנים 1967–1971.
ראשית חייו
ביופורד אלינגטון נולד במחוז הולמס שבמיסיסיפי, כבנם של אבנר וקורה (לבית גרנטהאם) אלינגטון. הוא למד לימודי דת במילספסקולג' שבג'קסון, אך נאלץ לעזוב בשל קשיים כספיים. במשך זמן קצר הוא ערך עיתון בעיר דוראנט שבמיסיסיפי.[1]
ב-1929 נשא אלינגטון לאישה את קתרין אן צ'יק, ואז עבר למחוז הולדתה, מחוז מרשל שבטנסי, שם הוא רכש חנות בעיירה ורונה. ב-שנות ה-30 הוא עבד כאיש מכירות עבור חברת אמריקן הרבסטר, ובראשית שנות ה-40 כאיש מכירות מפקח של חברת ביטוח.[2]
ב-1944 הצטרף אלינגטון לשורות המפלגה הדמוקרטית, ועבד במסע הבחירות של המועמד לתפקיד מושל טנסי ג'ים נאנס מקורד.[2] שנתיים לאחר מכן הוא היה המנהל במחוז מרשל של מסע הבירות של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'ו ל. אווינס. ב-1948 התמודד אלינגטון ונבחר למושל מחוז מרשל בבית הנבחרים של טנסי.[1]
ב-1952 ניהל אלינגטון בהצלחה את מסע הבחירות של פרנק קלמנט שהביס את המושל המכהן גורדון בראונינג בבחירות המקדימות למשרת המושל, והמשיך וניצח בבחירות הכלליות. מסע הבחירות של קלמנט זכה לתמיכת הבוס הפוליטי מממפיס אדוארד האל קרמפ (אנ') שביקש לשמר את השפעתו שאבדה לו לאחר שבראונינג הביס את מועמדו, ג'ים נאנס מקורד, ארבע שנים קודם לכן. קלמנט מינה את אלינגטון כנציב החקלאות של המדינה, תפקיד בו הוא שימש עד לסוף שנות ה-50.[2]
כהונתו הראשונה מושל טנסי
ב-1953 תוקנה חוקת טנסי כך שהוארך משך תקופת הכהונה של המושל משנתיים לארבע שנים. התיקונים החדשים מנעו מהמושלים לכהן יותר מתקופת כהונה רצופה אחת, אך לגבי קלמנט הותר באופן חד-פעמי שהוא יתמודד על תקופת כהונה מלאה נוספת, וב-1954 הוא נבחר לתקופת כהונה של ארבע שנים בנוסף לזו של השנתיים שבה כבר כיהן.[2]
ב-1958, לאחר שהגיע קלמנט לסוף הגבלת הכהונה שלו, ביקש אלינגטון להיבחר כמועמד הדמוקרטים למשרת מושל טנסי. יריביו בבחירות המקדימות היו ראש עיריית ממפיס אדמונד אורגיל, עורך הדין מנאשוויל קליפורד אלן, והשופט אנדרו "טיפ" טיילור. לאחר מותו של קרמפ ב-1954, הברית של קלמנט ואלינגטון הפכה למנגנון הפוליטי המוביל במדינה. אלינגטון נבחר כמועמד המפלגה לאחר שזכה ב-213,415 קולות, מול 204,629 הקולות של טיילור, 204,382 הקולות של אורגיל, ו-56,854 הקולות של אלן. בבחירות הכלליות הוא ניצח בהפרש קולות ניכר מול כמה יריבים, ביניהם המושל לשעבר מקורד שהתמודד כמועמד עצמאי.[2]
במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל, המשיך אלינגטון בחלק ניכר של מדיניות קודמו. על רקע שגשוג כלכלי, עלה בידו לדאוג להעלאת שכר למורי ומנהלי בתי הספר ללא צורך בהעלאת מיסים.[1] בעוד שהוא תמך בהמשך ההפרדה הגזעית באופן חוקי, הוא הורה לרשויות המדינה לציית לפסק דין בראון נגד מועצת החינוך של בית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1954, שעל פיו הוגדרה ההפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים כנוגדת את החוקה.[2]
ב-1961 כמה מהסטודנטים של אוניברסיטת המדינה של טנסי שהשתתפו בנסיעות החופש כדי להבליט את אי-חוקיותה של ההפרדה הגזעית בקווי אוטובוסים בין המדינות שהותרו על פי החוק הפדרלי, הורחקו מהלימודים לאחר שאלינגטון הורה על חקירת פעילותם.[3] בתגובה, עשרות מפגינים הגיעו לקפיטול מדינת טנסי ודרשו להיפגש עם אלינגטון אך הוא סירב.[4]
בוועידת המפלגה הדמוקרטית הארצית של 1960 החל להיווצר קרע ביחסים בין קלמנט לאלינגטון. קלמנט תמך בג'ון פיצג'רלד קנדי לנשיאות ארצות הברית, ואלינגטון תמך בלינדון ג'ונסון.[1]
מנהל המשרד לתוכניות חירום
לאחר תום תקופת כהונתו הראשונה כמושל, שהסתיימה ב-1963, שב אלינגטון לעסקיו במגזר הפרטי, ועבד כסגן נשיא חברת הרכבות לואיוויל ונאשוויל.[2] לאחר רצח קנדי בנובמבר אותה שנה הושבע סגן הנשיא ג'ונסון במקומו כנשיא, ובראשית 1965 הוא מינה את אלינגטון כמנהל המשרד לתוכניות חירום (מאוחר יותר אוחד עם הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום). במהלך המצעדים מסלמה למונטגומרי, שנערכו בשיא פעילותה של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח במרץ אותה שנה, היה לאלינגטון תפקיד מפתח ביצירת הקשר והשיחות בין הנשיא ג'ונסון לבין מושל אלבמה ג'ורג' וולאס. המדינה סיפקה הגנה לצועדים בסוף החודש.[5] בספטמבר סייע אלינגטון לארגן את מאמצי הסיוע הפדרליים בעקבות הוריקן בטסי (אנ').[6]
כהונתו השנייה כמושל טנסי
ב-1966 התמודד אלינגטון שוב על תפקיד המושל. יריבו הפעם, ג'ון ג'יי הוקר, היה ידידו של המושל לשעבר בראונינג, ונתמך על ידי העיתון נאשוויל טנסיאן. אלינגטון קיבל את תמיכת הנשיא ג'ונסון, קלמנט והעיתון נאשוויל באנר. בבחירות המקדימות של הדמוקרטים היא ניצח את הוקר ביחס קולות של 413,950 מול 360,105. הפילוג בין קלמנט לבין אלינגטון המשיך לגדול כאשר סירב אלינגטון לתמוך בקלמנט בהתמודדותו בבחירות המקדימות על מושב טנסי בסנאט של ארצות הברית מול רוס בס.[2] קלמנט ניסה להוציא יותר ויותר מכספי העודף התקציבי של טנסי כדי להבטיח שממשל אלינגטון לא יירש אותו.[1]
בבחירות הכלליות ניצח אלינגטון ונבחר לכהונתו השנייה כמושל טנסי. הפעם הוא שינה את עמדתו בנוגע להפרדה הגזעית, ותמך בגלוי בביטולה לאחר שנים רבות. ב-1967 הוא מינה את האפרו-אמריקאי הוזייאה ט. לוקרד (אנ') לתפקיד בקבינט שלו כעוזר מנהלי. הוא היה השחור הראשון בתולדות טנסי שכיהן בתפקיד בקבינט.[1] בספטמבר 1967 חתם אלינגטון על חוק שביטל את חוק באטלר (אנ'), החוק מ-1925 שהוציא מחוץ לחוק את הוראת תורת האבולוציה בבתי הספר של המדינה.[2] ב-4 באפריל 1968 נרצח מרטין לותר קינג בממפיס, ואלינגטון גייס באופן מידי את המשמר הלאומי כדי למנוע מהומות בעיר.
עם תום תקופת כהונתו השנייה כמושל, לא התמודד אלינגטון על תקופת כהונה נוספת. בבחירות של 1970 הוא סירב להביע תמיכה במועמד הדמוקרטי ג'ון ג'יי הוקר, ובהשקט תמך במועמד הרפובליקני, וינפילד דאן, שבסופו של דבר נבחר.[2]
חיים אישיים
ב-1929 נשא אלינגטון לאישה את קתרין אן צ'יק.[1] לשניים נולדו שני ילדים: ג'ון, טייס ומומחה לתעופה,[7] ואן, אומנית.[8]
אלינגטון החל ידידות עם אלביס פרסלי, שכובד על ידי האספה הכללית של טנסי בתואר "קולונל של כבוד" ב-8 במרץ 1961.[9][10] במהלך הפגישה עם אלינגטון, נפגש פרסלי עם בתו אן, והשניים פיתחו ידידות, ובעת שהיה בהקלטות בנאשוויל, ביקר פרסלי את אן.[11] בעוד שמועד תחילת הידידות בין אלביס פרסלי לבין אלינגטון ובתו לא ידוע במדויק, ציינה אן שהיא מאמינה שפרסלי ואביה יצרו קשר במסגרת פעולות הצדקה של פרסלי. פרסלי זכה להכרה על ידי העיר ממפיס בפברואר 1961 על תמיכתו במוסדות צדקה מקומיים,[12] ולדבריה הוא רשם המחאה עבור אביה מדי שנה בחג המולד עבור תרומות ליתומים ולמתנות לילדים. היא העלתה השערה שהידידות בין השניים המשיכה להתפתח על רקע מורשתם המשותפת ממיסיסיפי ואופן גידולם הדומה.[11]
ביופורד אלינגטון נפטר בבוקה רטון, פלורידה ב-3 באפריל 1972 בעת שעסק במשחק גולף. הוא נטמן בבית הקברות לון אוק שבלואיסבורג, טנסי. בהלווייתו השתתפו הנשיא לשעבר ג'ונסון וסגן הנשיא ספירו אגניו.[1][13] הנשיא ריצ'רד ניקסון פרסם הודעת תנחומים.[14]
המרכז החקלאי אלינגטון (אנ'), שהוא המטה של מחלקת החקלאות של טנסי, קרו על שמו של אלינגטון.[15] על שמו של אלינגטון קרויים גם מסלול גולף בפארק המדינתי הנרי הורטון (אנ'), ובניינים בקמפוסים של האוניברסיטה הטכנולוגית של טנסי, אוניברסיטת ממפיס ואוניברסיטת טנסי במרטין. בניין הסיוע הפיננסי והרישום בקמפוס אוניברסיטת המדינה אוסטין פיי, קרוי על שמו של אלינגטון.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1508-1509
קישורים חיצוניים
- ביופורד אלינגטון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ביופורד אלינגטון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ביופורד אלינגטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Vaughn May, "Buford Ellington," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 354-372
- ↑ The Road to Civil Rights - Waiting for the ICC, Federal Highway Administration website, 7 April 2011.
- ↑ Genma Holmes, "The 50th Anniversary of Tennessee State University's Freedom Riders Archived August 11, 2014, at the Wayback Machine," Salon.com, 6 May 2011.
- ↑ Alice Anne Stephens, "The President, the Wildcard, and the Link: President Johnson, Governor Wallace, and Buford Ellington in Selma, Alabama Archived 2008-10-10 at the Wayback Machine," Presidential Recordings Program, 2011.
- ↑ The President's Remarks Upon Arrival at New Orleans Municipal Airport Archived 2013-01-28 at the Wayback Machine, 10 September 1965. Accessed at the Lyndon B. Johnson Presidential Library website, 29 December 2012.
- ↑ Tennessee Aviation Network Hall of Fame Archived 2011-04-19 at the Wayback Machine.
- ↑ Ann Ellington Wagner Archived August 16, 2013, at the Wayback Machine, official site.
- ↑ "Elvis Presley and Ann Ellington". teva.contentdm.oclc.org.
- ↑ Huff, Caitlin (April 9, 2021). "PHOTOS: Elvis, The King, rules the Tennessee State Capitol". WKRN.
- ^ 11.0 11.1 "Interview with Ann Ellington - Elvis Articles". www.elvis.com.au.
- ↑ "ElvisNews.com - Elvis Presley news magazine - By Fans For Fans". ElvisNews.com.
- ↑ Randall Bennett Woods, LBJ: Architect of American Ambition (Harvard University Press, 2007), p. 882.
- ↑ Richard Nixon: "Statement About the Death of Buford Ellington," April 4, 1972. Online by Gerhard Peters and John T. Woolley, The American Presidency Project.
- ↑ Angie Mayes, "Ellington Ag Center is an 'Oasis of Wild America'," Brentwood Life, 22 May 2012.
ביופורד אלינגטון40966529