אדוארד איסט
 | |||||||
| לידה | מחוז דייווידסון, טנסי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מחוז דייווידסון, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | אדוארד האזרד איסט | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מאונט אוליבט, נאשוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
אדוארד האזרד איסט (באנגלית: Edward Hazzard East; 5 באוקטובר 1830 – 6 בנובמבר 1904) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הוויגית, לאחר מכן המפלגה הרפובליקנית, ולבסוף מפלגת האיסור, שכיהן כמזכיר המדינה של טנסי בתקופת הממשל הצבאי בשנים 1862–1865 כמינוי של המושל הצבאי אנדרו ג'ונסון, ולאחר מכן, כאשר הושבע ג'ונסון כסגן הנשיא, כיהן איסט למשך חודש כמושל טנסי בפועל עד להשבעתו של המושל הנבחר ויליאם בראונלו.
ראשית חייו
אדוארד איסט נולד במחוז דייווידסון שבטנסי, כאחד מעשרת ילדיהם של אדוארד הייד איסט ושל סליה ביוקנן איסט. סבו מצד אביו, בנג'מין איסט, היגר מאנגליה במהלך המאה ה-18. אביו כיהן כשופט שלום במחוז דייווידסון, וב-1836 תמך במועמד הוויגי לנשיאות ארצות הברית יו לוסון וייט.[1]
בסוף שנות ה-40 החל איסט ללמוד במכון וושינגטון בנאשוויל, וב-1850 סיים לימודי תואר בספרות. לאחר מכן הוא למד משפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קמברלנד, וב-1854 סיים לימודי תואר במשפטים. לאחר מכן הוא עסק במקצוע בנאשוויל.[1]
קריירה פוליטית
ב-1859 נבחר איסט, שקודם לכן היה חבר במפלגה הוויגית, לבית הנבחרים של טנסי מטעם מפלגת ההתנגדות (אנ'), מפלגה שהוויגים במדינה הקימו לאחר קריסת המפלגה הוויגית הארצית. בחודשים שלפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, התנגד איסט בנחישות לפרישת המדינה מהאיחוד. כאשר החלה טנסי לזהות את עצמה עם הקונפדרציה, הוא התפטר ממושבו בבית הנבחרים. בעוד שהוא תמך באיחוד, הוא סירב לשאת נשק נגד הדרום, ופרש מהחיים הציבוריים.[1]
במרץ 1862 כבש צבא האיחוד את נאשוויל, והמושל לשעבר אנדרו ג'ונסון מונה כמושל הצבאי של המדינה. זמן קצר לאחר מכן הקים ג'ונסון קבינט. איסט מונה כמזכיר המדינה, ג'וזף פאולר מונה כמבקר המדינה, והוראס מיינרד מונה כתובע הכללי. בנובמבר 1864, כאשר נבחר ג'ונסון כסגן הנשיא, התברר שיהיה חודש בין השבעתו של ג'ונסון כסגן הנשיא ב-4 במרץ 1865 לבין השבעת המושל הנבחר ויליאם בראונלו ב-5 באפריל. כמה מיועציו של הנשיא אברהם לינקולן הציעו למנות את בראונלו כמושל צבאי לתקופת הביניים, אך לינקולן החליט למנות את איסט כמושל בפועל לתקופת ביניים זו.[2] "הספר הכחול של טנסי" (Tennessee Blue Book) לא מכיר בתקופת כהונתו של איסט כמושל, והוא לא כלול ברשימת המושלים הרשמית של המדינה.[3]
לאחר שג'ונסון היה לנשיא בעקבות רצח לינקולן, הוא ביקש מאיסט לשרת בתפקיד בקבינט שלו, אך איסט דחה את ההצעה.[1] בשנים 1869–1870 הוא שירת כשופט בבית המשפט לצדק במחוז דייווידסון, ולאחר מכן ועד 1872 כשופט בבית המשפט לצדק של החטיבה השביעית של טנסי.[4] לאחר מכן עבד איסט כיועץ המשפטי של חברת הרכבות נאשוויל, צ'טנוגה וסנט לואיס.[1]
ב-1874 נבחר איסט שוב לבית הנבחרים של טנסי, ושימש כיושב ראש ועדת הדרכים והאמצעים של הבית. בתפקידו זה הוא היה פעיל בשכנוע המדינה להגיע להכרה בכך שעליה לפתור את סוגיות החוב המדינתי שלה. ב-1878 בחרה בו מפלגת השטרות הירוקים (Greenback Party) כמועמדה למשרת המושל, אך הוא דחה את המינוי. ב-1892 התמודד איסט על משרת המושל מטעם מפלגת האיסור, אך הוא הגיע למקום הרביעי לאחר הדמוקרט פיטר טרני, הרפובליקני ג'ורג' ו. וינסטיד, והמושל המכהן ג'ון ביוקנן שהתמודד מטעם המפלגה הפופוליסטית.[5]
פעילות ציבורית
איסט היה חבר במועצת הנאמנים הראשונה של אוניברסיטת ואנדרבילט. הוא גם היה נשיא מועצת הנאמנים של בית הספר לעיוורים של טנסי בנאשוויל, ונשיא מועצת המנהלים של בית החולים של טנסי לחולי נפש. ב-1880 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת נאשוויל. ב-1881 הוא ייצג את הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית של הדרום במועצה המתודיסטית האקומנית בלונדון.[1]
חיים אישיים
ב-1868 נשא איסט לאישה את אידה הורטון (אנ'), שהיו אלו נישואיה השניים. לשניים נולדו שתי בנות. אידה הייתה פעילה בתנועה להתנזרות מאלכוהול (Temperance movement).[6]
אדוארד איסט נפטר במחוז דייווידסון ב-12 בנובמבר 1904. הוא נטמן בבית הקברות מאונט אוליבט שבנאשוויל.
קישורים חיצוניים
- אדוארד איסט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- אדוארד איסט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- אדוארד איסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 William Speer, Sketches of Prominent Tennesseans (Baltimore: Genealogical Publishing Company, 1903; originally published in 1883), pp. 196-200.
- ↑ Eric McKitrick, Andrew Johnson and Reconstruction (University of Chicago Press, 1960), p. 136.
- ↑ Tennessee Blue Book
- ↑ Charles Miller, The Official and Political Manual of the State of Tennessee (Nashville: Marshall and Bruce Stationers, 1890), p. 186.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor 1892.
- ↑ "MRS. Edward H. East". Woman of the Century. Charles Wells Moulton. 1893.
אדוארד איסט40845120Q135702