גורדון בראונינג
 | |||||||
| לידה | מחוז קארול, טנסי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | הנטינגדון, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | גורדון ויבר בראונינג | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אוק היל, הנטינגדון, טנסי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
גורדון ויבר בראונינג (באנגלית: Gordon Weaver Browning; 5 בנובמבר 1889 – 0 במאי 1976) היה פוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1923–1935, וכמושל טנסי ה-38 בשנים 1937–1939, ובשנים 1949–1953.
ראשית חייו
גורדון בראונינג נולד ליד העיירה אטווד שבמחוז קארול, טנסי, כבנם של ג'יימס ומליסה (לבית ברוקס) בראונינג. בצעירותו עברה המשפחה למילאן שבטנסי. שם היה אביו שופט שלום.[1] הוא גדל במעון ההיסטורי בית בראונינג (אנ').[2] לאחר שסיים ב-1908 את לימודיו בבית הספר התיכון של מילאן, החל בראונינג ללמוד באוניברסיטת ולפראיזו שבאינדיאנה, שם הוא מימן את שכר הלימוד שלו בעבודה במלצרות. ב-1913 הוא סיים את לימודיו לתואר בוגר במדעים ובוגר בהוראה.[1]
לזמן קצר לימד בראונינג בבית ספר לפני שהחל ללמוד בבית הספר למשפטים קמברלנד (אנ') שבלבנון, טנסי. ב-1915 סיים את לימודיו, ולאחר זמן קצר התקבל ללשכת עורכי הדין. במרץ אותה שנה הוא החל לעסוק בעריכת דין במשרד עורכי הדין של ג'ורג' מקקול בהנטינגדון שבמחוז ילדותו.[1]
ביוני 1917, לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, התגייס בראונינג למשמר הלאומי של טנסי כלוטננט שני בפלוגה D של רגימנט ארטילרית השדה הראשון של טנסי. יחידה זו פעלה כרגימנט ארטילרית השדה ה-114 של הדיוויזיה ה-30 תחת פיקודו של הגנרל לורנס טייסון. בראונינג קודם לדרגת קפטן, והועבר לפלוגה A. הוא לחם עם יחידתו בצפון צרפת, וצוין לשבח על אומץ ליבו.[1]
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית
לאחר שחרורו ב-1919, חידש בראונינג את עיסוקו בעריכת דין בהנטינגדון. ב-1920 הוא התמודד על המושב בבית הנבחרים של ארצות הברית של מחוז הבחירה השמיני לקונגרס מטעם טנסי, אך נוצח על ידי חברו לשעבר לספסל הלימודים בבית הספר למשפטים לון סקוט ביחס קולות של 50 אחוזים מול 49 אחוזים.[1][3] ב-1922 הוא התמודד שוב, והפעם ניצח. את מחוז בחירה זה הוא ייצג במשך חמש תקופות כהונה, ובכמה פעמים נבחר מבלי שניצבו מולו יריבים בבחירות, ובשנים 1933–1935, בעקבות שינוי מחוזות בחירה, הוא ייצג את מחוז הבחירה השביעי. במהלך תקופת כהונתו זו בבית הנבחרים, היה בראונינג אחד מהתובעים במשפט ההדחה של השופט מקליפורניה הרולד לאודרבק (אנ').
ב-1934 ביקש בראונינג להיבחר כמועמד המפלגה הדמוקרטית למושב הסנאט של ארצות הברית שהתפנה בעקבות התפטרותו של קורדל הול, שהתמנה כמזכיר המדינה של ארצות הברית. יריבו המרכזי היה נייתן בכמן, שמונה באופן זמני למושב זה. בכמן זכה לתמיכת הבוס הפוליטי מממפיס אדוארד האל קרמפ (אנ'), שבאותה תקופה היה בשיא כוחו לאחר נפילת יריבו לוק לי, ובראונינג נאבק עם המצביעים במזרח טנסי. הוא נוצח על ידי בכמן ביחס קולות של 166,293 מול 121,169.[4]
כהונתו הראשונה כמושל טנסי
ב-1936 הכעיס המושל המכהן את היל מקאליסטר את קרמפ על כך שהציע מס מכירות מדינתי, ולא התמודד על תקופת כהונה נוספת. בראונינג שאף לקבל את מועמדות המפלגה, ויריבו המרכזי היה המפקח של מועצת החינוך של מחוז קמפבל, ברגין דוסט. בתחילה טען קרמפ לנייטרליות, אך כאשר היה ברור שבראונינג יוכל לנצח ללא הקולות של מחוז שלבי, הוא תמך בו.[1] בראונינג ניצח בקלות בבחירות המקדימות והביס את מועמד המפלגה הרפובליקנית פאט טאץ' ביחס קולות של 332,523 מול 77,392 בבחירות הכלליות.[5]
את מסע הבחירות שלו ניהל בראונינג סביב סוגיות טיהור ממשלת המדינה, שליטה בחוב המדינתי (שבעת השבעתו הגיע לשיא של 100 מיליון דולר), והמשך הנהגת חוק יובש מדינתי (חוק היובש הלאומי בוטל עם קבלת התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית). ב-1937 הוא חתם על חוק הארגון מחדש של החוב, שגיבש את החוב המדינתי והנהיג את גבייתם של כמה סוגי מיסים. במשך עשר השנים הבאות, צמצמו צעדים אלו את החוב המדינתי של טנסי ב-40 אחוזים. הוא גם הקים את מחלקת השימור (כיום מחלקת הסביבה והשימור של טנסי), יישם את השתתפותה של טנסי בכמה תוכניות פדרליות שמטרתן הייתה לגרום להקלה בתקופה שלאחר השפל הגדול, ויצר מערכת של הצטיינות העובדים בשירות הציבורי.[6]
באפריל 1937 נפטר בעת כהונתו הסנאטור נייתן בכמן שהביס את בראונינג בבחירות לסנאט של 1934. בראונינג יזם תוכנית שתאפשר לו לאייש את מושבו של בכמן בסנאט כאשר סייע לקרמפ להביס את קנת' מקלר בהתמודדות על מושב הסנאט השני ותאפשר ללואיס ס. פופ להיבחר כמושל. על כל פנים, תוכנית זו לא התממשה בסופו של דבר, שכן קרמפ סירב להתמודד מול ידידו משכבר הימים, מקלר. יותר מכך, בראונינג הכעיס את קרמפ כאשר מינה כמה מעמיתיו לשעבר של לוק לי לתפקידים ממשלתיים, ובמקביל התעלם מבקשותיו של קרמפ למינויים. תחת זאת מינה בראונינג את ג'ורג' ברי לאייש את מושבו הפנוי של בכמן בסנאט עד תום תקופת כהונתו המתוכננת.[1][6]
ב-1938 התמודד פרנטיס קופר מול בראונינג על מועמדות הדמוקרטים לתפקיד המושל בתמיכתו של קרמפ. לאחר שהבין בראונינג שקרמפ פקד יותר מ-100,000 מצביעים במחוז שלבי, הוא ביקש להחליף את שיטת הבחירות המקדימות בשיטה של "יחידות מחוזיות" שתשווה את ההצבעות על פי מחוזות, וכך תצומצם ההשפעה של מחוז שלבי. הצעת החוק עברה, אך לפני מועד הבחירות היא הוכרזה על ידי בית המשפט העליון של טנסי כנוגדת את חוקת המדינה. בראונינג גם הקים ועדה כדי לחקור הונאות בחירות במחוז שלבי, ועלה בידו למחוק יותר מ-13,000 מצביעים. אף על פי כן, הוא הובס על ידי קופר ביחס קולות של 231,852 מול 158,854.[1]
לאחר תבוסתו בבחירות המקדימות וסיום כהונתו כמושל, שב בראונינג לעיסוקו בעריכת דין בהנטינגדון. ב-1942 הוא נבחר מבלי שניצבו מולו יריבים לתפקיד שופט בית המשפט לצדק במחוז השיפוטי השמיני.[7]
מלחמת העולם השנייה
בחודשים שלאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, שאף בראונינג בהתמדה לקבל מינוי בצבא ארצות הברית, אך שאיפתו זו סוכלה על ידי יריבים פוליטיים. לבסוף הוא פנה ישירות לשליש הראשי של הצבא בוושינגטון הבירה, וב-1943 קיבל מינוי לדרגת קפטן. הוא קיבל הכשרה בבית הספר לממשל צבאי בשארלוטסוויל, וירג'יניה, שהכשיר קציני צבא לתפקידים הקשורים לממשל בשטחים כבושים, ובסופו של דבר קודם לדרגת לוטננט קולונל. בתחילה הוא שירת כסגן ראש המשלחת לבלגיה וללוקסמבורג, שמטרתה הייתה לשקם את הממשל האזרחים בארצות האלו, וסייע בניצחון בעלות הברית בקרב על הבליטה בראשית 1945.[7] בספטמבר 1946 מונה בראונינג כמפקד הממשל הצבאי במובלעת ברמן כחלק משלטון הכיבוש של בעלות הברית בגרמניה.[8]
כהונתו השנייה כמושל טנסי
.png)
בבחירות של 1946 התמודד בראונינג על מועמדות הדמוקרטים לכהונה נוספת כמושל מול המושל המכהן ג'ים נאנס מקורד, אם כי הוא עדיין שהה באירופה ולא השתתף באופן פעיל במסע הבחירות. על אף הפסדו בבחירות, 120,535 הקולות שקיבל, מול 187,119 קולות של מקורד, הראו עדיין על תמיכה משמעותית בו בטנסי.[9]
ב-1948 ביקש בראונינג להתמודד שוב מול מקורד. בהבינו שיהיה זה מאמץ משמעותי להביס את המנגנון הפוליטי של קרמפ, הוא חבר לחבר בית הנבחרים של ארצות הברית אסטס קיפאובר, שהתמודד בעצמו על אחד המושבים של טנסי בסנאט של ארצות הברית מול מועמדו של קרמפ, טום סטיוארט. קרמפ פרסם מודעות שהתקיפו את בראונינג ואת קיפאובר, בהן הוא מתח ביקורת על בראונינג על כך שבעת כהונתו הקודמת כמושל העניק יותר מדי חנינות, ועל קיפאובר על אהדתו לקומוניזם. בראונינג השווה את קרמפ לאדולף היטלר, ופרסם סיפורים בנוגע להתגנבויותיו של קרמפ בלילות לבתי הקברות בממפיס על מנת למצוא שמות של אנשים מתים כדי להוסיפם לספרי הבוחרים. הוא גם תקף את מקורד על הנהגת מס מכירות מדינתי בשיעור של 2 אחוזים, צעד שקרמפ תמך בו באי-רצון.[9]
כשמערכת הבחירות צברה תאוצה, נראה היה ששליטתו של קרמפ בפוליטיקה המדינתית נחלשה. חבר בית הנבחרים אלברט גור האב שב מוושינגטון כדי לגייס תמיכה עבור בראונינג. גושי מצביעים שונים החלו לפעול נגד קרמפ, ביניהם המצביעים האפרו-אמריקאים בממפיס, שעייפו משליטתו בעיר. חיילים משוחררים ששבו הבייתה אהדו את בראונינג על רקע שירותו הצבאי, ואיגודים מקצועיים זעמו על מקורד על חקיקת "חוק הזכות לעבוד" (אנ'). ביום הבחירות הביס בראונינג את מקורד בהתמודדות על מועמדות הדמוקרטים למשרת המושל ברוב של 231,852 קולות מול 158,854 קולות, וקיפאובר הביס את סטיוארט. הייתה זו הפעם הראשונה לאחר שני עשורים בה הובס מועמד שקיבל את תמיכתו של קרמפ.[9]
בבחירות הכלליות התמודד מול בראונינג זמר מוזיקת הקאנטרי רוי אייקוף (אנ'). הרפובליקנים הכניסו את שמו של אייקוף לפתקי ההצבעה שלהם בבחירות המקדימו כתעלול פרסומי כדי למשוך תשומת לב למפלגה, ובאופן בלתי צפוי הוא זכה במועמדות. אף על פי שמסע הבחירות של אייקוף נוהל ברצינות, ניצחונו של בראונינג הושג בקלות לאחר שזכה ב-363,903 קולות מול 179,957 הקולות של אייקוף.[9][10]
במהלך תקופת כהונתו השנייה כמושל, נקט בראונינג בכמה צעדים שמטרתם הייתה להחליש עוד יותר את קרמפ ואת שאר הבוסים הפוליטיים, כולל חקיקת חוקים שדרשו רישום קבוע בספר הבוחרים, ישיבות פתוחות של וועדת הבחירות, והצבעה בקלפיות עשויות מתכת במקומות בהן לא נעשה שימוש במכונות הצבעה. בראונינג חתם על חוק שבאופן חלקי שם קץ למס הגולגולת המדינתי, שבמשך עשורים עשו בו הבוסים הפוליטיים שימוש כדי לשלוט על ההצבעה.[9] לצד הרפורמות בחוקי הבחירות, הרחיב בראונינג את המימון לבתי הספר הכפריים ולמוסדות ההשכלה הגבוהה, יצר מערכת לגמלאים, והגדיר שכר מינימום למורים.[6] הוא הגדיל את מערכת הכבישים הסלולים במדינה מכ-10,000 מילים (16,000 ק"מ) ל-20,000 מילים (32,000 ק"מ).[1]
בבחירות של 1950 הביס בראונינג בבחירות המקדימות את עורך הדין מנאשוויל וחבר הסנאט של טנסי קליפורד אלן, וזכה במועמדות המפלגה לאחר שקיבל 267,855 קולות מול 208,634 הקולות של אלן.[11] בפעם הראשונה מאז מלחמת האזרחים, לא התמודד בבחירות הכלליות למשרת מושל טנסי אף מועמד מטעם הרפובליקנים. יריבו היחידי של בראונינג בבחירות הכלליות היה עורך הדין התימהוני ג'ון ר. ניל, שהתמודד כמועמד מפלגה שלישית, ואותו הביס בראונינג ביחס קולות של 184,437 מול 51,757.[12]
ב-1952 התמודד הפוליטיקאי העולה פרנק קלמנט מול בראונינג על מועמדות הדמוקרטים למשרת המושל. קלמנט לעג לבראונינג כ"לא ישר, לא הגון ולא מוסרי",[9] ומתח ביקורת על רכישת בניין משרדים יקר עבור המדינה בנאשוויל. בראונינג, שהיה כמעט כפול בגילו בהשוואה לקלמנט, נאבק להשתלב במדיום החדש, הטלוויזיה.[6] הוא נוצח בבחירות המקדימות על ידי קלמנט ביחס קולות של 302,487 מול 245,156.[13]
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמושל, שב בראונינג לעיסוקו בעריכת דין בהנטינגדון. ב-1954 הוא התמודד פעם נוספת בבחירות המקדימות למשרת המושל מול קלמנט, אך הובס בהפרש קולות גדול.[14] עם זאת, הוא נותר פעיל בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית, ונכח פעמים רבות באירועי המפלגה. הוא גם ניהל חווה לייצור חלב וחברת ביטוח.
חיים אישיים
ב-1920 נשא בראונינג לאישה את אידה ליץ'. לשניים לא נולדו ילדים.
גורדון בראונינג נפטר בהנטינגדון ב-23 במאי 1976. הוא נטמן בבית הקברות אוק היל שבעיר.
המוזיאון על שם גורדון בראונינג שבעיר מקנזי שבמחוז קארול, טנסי, משמר מסמכים וחפצים הקשורים לחייו של בראונינג ולקריירה שלו. המוזיאון ממוקם בבניין הדואר הישן של מקנזי.[6][15] בנייני המעונות בקמפוסים של האוניברסיטה הטכנולוגית של טנסי (אנ') ושל אוניברסיטת טנסי במרטין (אנ'), קרויים על שמו.[16][17] בניין המנהלה בקמפוס אוניברסיטת אוסטין פיי (אנ') קרוי גם הוא על שמו של בראונינג.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1504-1505
קישורים חיצוניים
- גורדון בראונינג באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- גורדון בראונינג באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- מסמכי המושל גורדון בראונינג (כהונה ראשונה) בספריה והארכיון של מדינת טנסי (באנגלית)
- מסמכי המושל גורדון בראונינג (כהונה שנייה) בספריה והארכיון של מדינת טנסי (באנגלית)
- גורדון בראונינג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- גורדון בראונינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 325-329.
- ↑ "National Register of Historic Places Inventory/Nomination: Browning House". National Park Service.
- ↑ Our Campaigns - TN District 8, 1920.
- ↑ Our Campaigns - TN US Senate, 1934.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor, 1936.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Fred Rolater, "Gordon Weaver Browning," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 7.0 7.1 Gordon Browning, Biographical Directory of the United States Congress.
- ↑ TRADOC and CSI, Armed Diplomacy: Two Centuries of American Campaigning (DIANE Publishing, 2003), p. 148.
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 340-350.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor, 1948.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor Primary, 1950.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor, 1950.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor primary, 1952.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor primary, 1954
- ↑ The Gordon Browning Museum - tn-roots.com
- ↑ Browning & Evins Halls Archived 2013-01-12 at the Wayback Machine, Tennessee Technological University.
- ↑ Ellington and Browning - UT Martin.
גורדון בראונינג40936566
- מושלי טנסי
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטנסי
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
- שופטי בתי משפט במדינות ארצות הברית
- קצינים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה
- קצינים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
- אמריקאים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- בוגרי אוניברסיטת ולפראיזו
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-20
- אמריקאים שנולדו ב-1889
- אמריקאים שנפטרו ב-1976