אלברט רוברטס
 | |||||
| לידה | אלפין, טנסי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | נאשוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | אלברט יוסטון רוברטס | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות גוד הופ, ליווינגסטון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| |||||
אלברט יוסטון רוברטס (באנגלית: Albert Houston Roberts; 6 ביולי 1868 – 2 ביוני 1946) היה משפטן, איש חינוך ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל טנסי ה-33 בשנים 1919–1921.
ראשית חייו
אלברט רוברטס נולד בעיירה אלפין שבמחוז אוברטון, טנסי, כבנם של ג'ון ושרה (לבית קרלוק) רוברטס. ב-1881 עברה עברה המשפחה לעיר קולומבוס שבקנזס. רוברטס שב לטנסי ב-1886, שם הוא למד בהיוואסי קולג' שבמדיסונוויל, וב-1889 קיבל תואר בוגר אוניברסיטה.[1] ב-1891 הוא היה למנהל אקדמיית אלפין, שבה למד בצעירותו. הוא שינה את שם בית הספר ל"מכון אלפין".[2]
ב-1894 התקבל רוברטס ללשכת עורכי הדין, ועסק במקצוע בעיירת המחוז הסמוכה ליווינגסטון. ב-1910 הוא נבחר כשופט במחוז השיפוטי הרביעי של טנסי, שכיסה 15 מבין מחוזות טנסי במרכז המדינה. במסע הבחירות הבלתי מוצלח של בנטון מקמילין הוא שימש כיועץ, וב-1914 ניסה ללא הצלחה להתמודד בעצמו על תפקיד המושל ונוצח על ידי תומאס קלארק ריי.[3]
מושל טנסי
בחירתו
ב-1918 התמודד רוברטס שוב על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל טנסי בתקווה לרשת את המושל ריי, שלא התמודד על תקופת כהונה נוספת. יריבו על מועמדות המפלגה היה חבר בית המחוקקים המדינתי לשעבר אוסטין פיי. רוברטס זכה בתמיכת הבוסים של המפלגה בטנסי, אדוארד האל קרמפ, הילרי האוסי, והמוציא לאור של העיתון נאשוויל באנר, א. ב. סטאלמן,[4] ובבחירות המקדימות הביס את פיי בהפרש של 12,000 קולות.[5] בבחירות הכלליות הוא הביס את השופט מנוקסוויל יו ב. לינדזי לאחר שזכה ב-98,628 קולות (62 אחוזים) מול 59,518 הקולות (38 אחוזים) של לינדזי. קיימת השערה שתוצאות הבחירות הושפעו ממגפת השפעת הספרדית שהתחוללה באותה שנה.[6][7]
כהונתו
בין צעדיו הראשונים של רוברטס כמושל היה האשרור של טנסי לתיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, שבמסגרתו הופעל חוק היובש בכל רחבי ארצות הברית. הסנאט של טנסי הצביע בעד אשרור התיקון עם 28 תומכים מול 2 מתנגדים, ובית הנבחרים של טנסי אישר אותו ברוב של 82 תומכים מול 2 מתנגדים. טנסי הייתה המדינה ה-23 בארצות הברית שאשררה את התיקון.[6]
כאשר הושבע רוברטס כמושל, נאבקה טנסי עם חוב מדינתי שהלך וגאה ועם ספר חוקי מס שתוקפו פג ושנתן העדפה לתושבי האזורים הכפריים על פני תושבי הערים. רוברטס חתם על חוק שהסמיך את נציבות הרכבות המדינתית לגבות מס על תשתיות ועל מסילות ברזל, וייפה את כוחה לנהל הערכה מחדש של ערכי הנכסים. הוא גם יישם סולם תעריפים על רכוש פרטי, שהפחית את שיעורי המס האישיים, בעוד שהסכומים הכלליים של גביית המס גדלו. חוק המס החדש גרם לזעם של החקלאים ושל רבים ממנהיגי המגזר העסקי.[4]
ב-1919 פרצו שביתות בחברת הנעליים של קרטר בנאשוויל ובחברת הרכבות והחשמל של נוקסוויל. רוברטס שיגר את המשמר הלאומי של טנסי כדי לדכא את שתי השביתות, וניסה לארגן את משטרת המדינה.[3] על צעדיו אלו הוא הותקף על ידי פדרציית העבודה של טנסי.[8]
ב-7 ביוני אותה שנה ניהל רוברטס את טקס הנישואים של מעוטר מדליית הכבוד ממלחמת העולם הראשונה סמל אלווין יורק ושל גרייסי ויליאמס.[9]
בשל מקרים של ניכור במחוזות בחירה רבים במפלגתו שלו, קרא ראש עיריית צ'טנוגה לשעבר ויליאם ריילי קרבטרי תיגר על רוברטס בבחירות המקדימות של המפלגה ב-1920. לצד המתקפות מקבוצות של פועלים וחקלאים, הואשם רוברטס על ידי עורך העיתון פטנאם קאונטי הרלד, א. ל. וירט, על כך שהעסיק מזכירה בעלת שם רע. על אף מתקפות אלו ועל אף חוסר האהדה לרפורמות המס שלו, הביס רוברטס את קרבטרי בבחירות המקדימות שנערכו ב-5 באוגוסט ביחס קולות של 67,886 מול 44,853.[10]
ב-9 באוגוסט, לאחר ניצחונו בבחירות המקדימות, כינס רוברטס מושב מיוחד של האספה הכללית של טנסי כדי לאשרר את התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, שהעניק זכות בחירה לנשים. קבלת התיקון הצריכה את אשרורו על ידי 36 מדינות, ועד אותו חודש אשררו אותו 35 מדינות והוא נדחה על ידי 8 מדינות. בשלב זה נותרו 5 מדינות, כולל טנסי, שהיו אמורות להצביע על אשרורו. הסנאט של טנסי אשרר את התיקון ברוב של 25 תומכים מול 4 מתנגדים, ובבית הנבחרים המדינתי התיקון עבר ברוב דחוק של 50 תומכים מול 46 מתנגדים. מתנגדי התיקון הזועמים ניסו להגיש צו מניעה שימנע מרוברטס לאשרר את הצבעת בית המחוקקים, אך בית המשפט העליון של טנסי פסק נגדם. ב-24 באוגוסט חתם רוברטס על חוק אשרור התיקון.[6]
תמיכתו של רוברטס באשרור התיקון ה-19 זיכתה אותו בשבחים ברמה הלאומית, אך בטנסי צעדו זה הרחיק ממנו יותר ויותר חברים ממפלגתו שלו. בבחירות הכלליות, תקף מועמד המפלגה הרפובליקנית אלפרד טיילור את רפורמות המיסים של רוברטס. הדמוקרטים ניסו לחזק חששות בתחום היחסים הבין-גזעיים כאשר מתחו ביקורת על טיילור על כך שבעת כהונתו בבית הנבחרים של ארצות הברית תמך ב"חוק לודג'" (Lodge Bill) שהיה אמור לספק הגנה על זכויות ההצבעה של האפרו-אמריקאים. ביום הבחירות הביס טיילור את רוברטס ביחס קולות של 229,143 (55 אחוזים) מול 185,890 (45 אחוזים).[6]
לאחר תום כהונתו של רוברטס כמושל, הוא עסק בעריכת דין בנאשוויל, בתחילה בשותפות עם ג'יימס ו. קופר בשנים 1921–1925, ולאחר מכן ועד מותו בשותפות עם בנו, אלברט ה. רוברטס הבן, ועם תאודור טרימיר מקרלי.[1][11]
חיים אישיים
ב-1889 נשא רוברטס לאישה את נורה דין באודן. היא לימדה מוזיקה במכון אלפין, ואביה, ביילי באודן, לימד לטינית.[1]
אלברט רוברטס נפטר בנאשוויל ב-25 ביוני 1946. הוא נטמן בבית הקברות גוד הופ שבליווינגסטון.
ב-1909 שכנע רוברטס את מועצת המיסיונים של שליחי המשיח להקים בית ספר מיסיונרי, אקדמיית ליווינגסטון, בליווינגסטון. בית ספר זה עדיין משרת את האזור. בית הספר התיכון של מכון אלפין פעל עד 1947, כאשר תלמידיו הועברו לאקדמיית ליווינגסטון. ב-1987 מוזג בית הספר היסודי של המכון עם כמה בתי ספר יסודיים נוספים, וכך הוקם בית הספר היסודי על שם רוברטס, שנקרא על שמו. כמה ממבני המכון נרשמו במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.
משרד עורכי הדין של רוברטס, בניין קטן שנבנה בערך ב-1885 ונשכר על ידו בשנים 1900–1913, עדיין ניצב ברחוב הראשי של ליווינגסטון. הבניין הוכנס גם הוא למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ותועד בסקר הבניינים ההיסטוריים האמריקאי (אנ').[12]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1499
קישורים חיצוניים
- אלברט רוברטס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- אלברט רוברטס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- אלברט רוברטס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Finding Aid for Governor Albert H. Roberts Papers Archived 2013-07-12 at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives, 1998.
- ↑ James Benton Cantrell, A General Educational Survey of Alpine Institute and Community: A Thesis Submitted to the Committee on Graduate Study of the University of Tennessee in Partial Fulfillment of the Requirements for the Degree of Master of Science (Knoxville, Tenn.: University of Tennessee, 1939), pp. 20-24.
- ^ 3.0 3.1 Jeanette Keith, "Albert H. Roberts," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 4.0 4.1 Gary W. Reichard, "The Defeat of Governor Roberts," Tennessee Historical Quarterly, Vol. 30, No. 1 (Spring 1971), p. 95.
- ↑ Stanley Folmsbee, Robert Corlew, and Enoch Mitchell, Tennessee: A Short History (Knoxville: University of Tennessee Press, 1969), pp. 451-453.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 295-300.
- ↑ Our Campaigns - TN Governor, 1918.
- ↑ Gary W. Reichard, "The Defeat of Governor Roberts," Tennessee Historical Quarterly, Vol. 30, No. 1 (Spring 1971), p. 96.
- ↑ Michael Birdwell, "Overton County," Tennessee Encyclopedia of History and Culture.
- ↑ Gary W. Reichard, "The Defeat of Governor Roberts," Tennessee Historical Quarterly, Vol. 30, No. 1 (Spring 1971), pp. 99-103.
- ↑ "Obituary for Theodore Trimmer McCar-ley (Aged 40)". The Tennessean. 18 October 1927. p. 1.
- ↑ GOVERNOR ALBERT H. ROBERTS LAW OFFICE HABS No. TN-218 - HISTORIC AMERICAN BUILDINGS SURVEY.
אלברט רוברטס40977845Q883883