ג'ון בראון (מושל טנסי)
 | |||||||||||
| בראון, 1862 בערך. | |||||||||||
| לידה |
6 בינואר 1827 מחוז ג'יילס, טנסי, ארצות הברית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 באוגוסט 1889 (בגיל 62) רד בוילינג ספרינגס, טנסי, ארצות הברית | ||||||||||
| שם מלא | ג'ון קלווין בראון | ||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מייפלווד, פולאסקי, טנסי, ארצות הברית | ||||||||||
| מפלגה | המפלגה הוויגית, המפלגה הדמוקרטית | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| חתימה |
.png){kind=small} | ||||||||||
ג'ון קלווין בראון (באנגלית: John Calvin Brown; 6 בינואר 1827 – 6 באוגוסט 1889) היה קצין בצבא הקונפדרציה, איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל טנסי ה-19 בשנים 1871–1875.
ראשית חייו
ג'ון בראון נולד במחוז ג'יילס שבטנסי, כבנם של דנקן ומרגרט (לבית סמית') בראון.[1] הוא היה אחיו הצעיר של ניל בראון שכיהן כמושל טנסי בשנים 1847–1849. ב-1846 סיים בראון את לימודיו בג'קסון קולג' שבקולומביה, טנסי.[2] הוא למד משפטים בהדרכת דודו יו בראון בספרינג היל שבטנסי, וב-1848 התקבל ללשכת עורכי הדין. באותה שנה הוא החל לעסוק במקצוע בעיר פולאסקי שבטנסי.[3]
כמו אחיו, היה בראון ויגי עד לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, ולאחר קריסת המפלגה באמצע שנות ה-50, הוא המשיך לתמוך במועמדים שבעבר היו חבריה.[3] בבחירות לנשיאות של 1860 הוא היה חבר בחבר האלקטורים מטעם מועמד מפלגת האיחוד החוקתי ג'ון בל, שהתנגד לפרישה מהאיחוד, ונקט בעמדה נייטרלית בסוגיות העבדות. עם זאת, בשבועות שלאחר קרב פורט סאמטר באפריל 1861, התגברו הדעות בעד הפרישה ברחבי מרכז טנסי, ובראון, יחד עם אחיו ובסופו של דבר גם עם ג'ון בל, שינו את עמדתם ותמכו בקונפדרציה שהתהוותה אז.[1]
מלחמת האזרחים
במאי 1861 התגייס בראון כטוראי לחיל הרגלים של צבא הקונפדרציה, ועד מהרה נבחר כקולונל של רגימנט הרגלים השלישי של טנסי.[1] בהמשך הוא קיבל פיקוד על בריגדה שאליה היו כפופים שלושה רגימנטים של טנסי.
לאחר קרב פורט דונלסון (אנ') הוחזק בראון כשבוי במשך שישה חודשים בפורט וורן שבמסצ'וסטס עד ששוחרר בעסקת חילופי שבויים באוגוסט 1862.[1] זמן קצר לאחר מכן הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל וקיבל את הפיקוד על בריגדה גדולה וחדשה שכללה כוחות מפלורידה וממיסיסיפי.[2] הוא השתתף במערכות של ברקסטון בראג בקנטקי ובטנסי מסוף 1862 ובמהלך 1863. בעת שפיקד על הבריגדה שלו, נפצע בראון בקרב פריוויל ובקרב צ'יקמוגה.[3] אנשיו היו חלק מקו ההגנה בקרב על מיסיונרי רידג' (אנ') ב-1863.
ב-1864 לחם בראון במערכה על אטלנטה (אנ'), ובזמנים שונים פיקד באופן זמני על דיוויזיה. באוגוסט אותה שנה הוא קודם לדרגת מייג'ור גנרל, וקיבל באופן רשמי את הפיקוד על דיוויזיה במסגרת הגיס של בנג'מין פ. צטהאם. הוא נפצע שוב בקרב פרנקלין (אנ') באותה שנה, בו שישה מעמיתיו הגנרלים נהרגו.[1] הוא יצא מכושר קרבי במשך כמה חודשים ולא חזר לשירות עד לתום המערכה בקרוליינות באפריל 1865. בראון נכנע בפני כוחותיו של ג'וזף א' ג'ונסטון בבנט פלייס (אנ'), וחודש לאחר מכן קיבל חנינה.
מושל טנסי
לאחר המלחמה שב בראון לפולאסקי וחידש את עיסוקו בעריכת דין. ב-1869 הוא נבחר לבית הנבחרים של טנסי. בשנה שלאחר מכן הוא היה נציג לוועידת החוקה של טנסי, ונבחר על ידי צירי הוועידה כנשיאה.[1] בוועידה זו נוסחה חוקה חדשה לטנסי שהחליפה את החוקה של 1834, זאת על פי הצורך לעדכונה כך שתעמוד בדרישות שהוצבו לאחר המלחמה. הסעיף הבולט ביותר של החוקה היה מתן זכות הצבעה לכל הגברים מעל גיל 21, ללא קשר לגזעם, אך גם הונהג על פיה מס גולגולת. אף על פי שבמשך השנים בוצעו בה תיקונים רבים, היא הבסיס לחוקת טנסי של היום.[4]
אף על פי שהיה ויגי לפני המלחמה, הצטרף בראון לשורות המפלגה הדמוקרטית אחריה, וב-1870 נבחר כמועמדה למשרת מושל טנסי. מאחר שהחוקה החדשה השיבה את זכות ההצבעה לאנשי הקונפדרציה לשעבר, הביס בראון בקלות את יריבו, מועמד המפלגה הרפובליקנית ויליאם ה. וייזנר, ביחס קולות של 78,979 מול 41,500.[5] בבחירות של 1872 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה לאחר שהביס את מועמד הרפובליקנים אלפרד א. פרימן ביחס קולות של 97,689 מול 84,100.[6]
הנושא הבוער ביותר שהיה על סדר יומו של בראון כמושל היה החוב המדינתי שהרקיע שחקים. בעשורים הקודמים צברה טנסי חוב של 43 מיליון דולר באיגרות חוב, רובו לתשלום עבור עבודות ציבוריות כמו סלילת כבישי אגרה והלוואות לחברות הרכבות. המושל ויליאם בראונלו החריף את הבעיה כאשר הנפיק איגרות חוב נוספות לתשלום הריבית על איגרות חוב קימות בסוף העשור הקודם. בעת שהושבע בראון כמושל, נאבקה טנסי לשלם את הריבית על חוב זה. בראון הצליח להפחית את החוב המדינתי באיגרות החוב ל-20 מיליון דולר, וחיסל את החובות של המדינה לטווח קצר.[1] מאמציו התבררו כחסרי תועלת, ובסופו של דבר המדינה כשלה בתשלום חובותיה בעקבות המשבר הפיננסי של 1873.
ממשל בראון דאג לחקיקה המלאה הראשונה במדינה בנוגע לבתי הספר הציבוריים, שקראה למינוי מפקחים במחוזות ובערים, וליצירת תפקיד המפקח המדינתי לחינוך הציבורי. בראון גם קידם את הקמתן של מועצות מנהלים לפיקוח על מחוזות החינוך הציבוריים, ואת הקמתם של בתי ספר נפרדים לאפרו-אמריקאים וללבנים. כדי לממן את בתי הספר הללו, קרא בראון לבית המחוקקים להנהיג מס מדינתי בהיקף מצומצם ולתת לערים ולמחוזות את הסמכות לגבות מיסים נוספים.[1]
ב-1875, יחד עם כמה קצינים בכירים לשעבר בצבא הקונפדרציה, התמודד בראון בבחירות על מושב בסנאט של ארצות הברית שהתפנה, אך נוצח בסבב ההצבעה ה-54 בבית המחוקקים על ידי הנשיא לשעבר אנדרו ג'ונסון.[2]
שנותיו האחרונות
ב-1876, בראון, שתמך במאמציו של תומאס א. סקוט (אנ') לסלול מסילת ברזל טרנס-יבשתית בדרום, הצטרף לחברת הרכבות טקסס ופסיפיק כסגן הנשיא. ב-1885 הוא מונה ככונס הנכסים של חברה זו, וקודם לתפקיד הנשיא ב-1888. בשנה שלאחר מכן הוא היה לנשיא חברת הפחם, הברזל והרכבות של טנסי, שהייתה אחת החברות התעשייתיות הגדולות ביותר בדרום.[2] בראון שימש באותו עשור גם כנשיא של חברת פחם שפעלה במישור קמברלנד ליד קרוסוויל.[7]
חיים אישיים
אשתו הראשונה של בראון, אן פוינטר, נפטרה ב-1858. לשניים לא נולדו ילדים. ב-1864 נישא בראון בשנית לאליזבת צ'יילדרס, שדודתה מצד אביה הייתה הגברת הראשונה שרה צ'יילדרס פולק. לשניים נולדו ארבעה ילדים. אחת מהם, מרי, הייתה רעייתו של בנטון מקמילין, מושל טנסי בשנים 1899–1903.[3]
בקיץ 1889 חלה בראון, ונסע לאתר המעיינות החמים רד בוילינג ספרינגס בצפון-מרכז טנסי, מתוך תקווה להחלים. ג'ון בראון נפטר שם ב-17 באוגוסט 1889 לאחר שלקה בדימום בטני. גופתו הושבה לפולאסקי, והוא נטמן בבית הקברות מייפלווד שבעיר.[8]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1483-1484
קישורים חיצוניים
- ג'ון בראון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון בראון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון בראון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Anne-Leslie Owens, "John Calvin Brown (1827-1889)," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Finding Aid for John Calvin Brown Papers Archived July 16, 2015, at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives, website, 2007.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 193-195.
- ↑ Vile, John R.; Byrnes, Mark E. (1998). Tennessee Government and Politics: Democracy in the Volunteer State. Vanderbilt University Press. pp. 10-12.
- ↑ Ourcampaigns - TN Governor 1870
- ↑ Ourcampaigns - TN Governor 1872
- ↑ John Benhart, Appalachian Aspirations: The Geography of Urbanization and Development in the Upper Tennessee River Valley, 1865-1900 (Knoxville, Tenn.: University of Tennessee Press, 2007), p. 31.
- ↑ Obituary, New York Times, August 18, 1889
ג'ון בראון (מושל טנסי)40937419Q210555