אלווין הוקינס
 | |||||
| לידה | מחוז באת', קנטקי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | האנטינגדון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות הוקינס, האנטינגדון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
אלווין הוקינס (באנגלית: Alvin Hawkins; 0 בדצמבר 1821 – 4 באפריל 1905) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הוויגית ולאחר מכן המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של טנסי בשנים 1853–1855, וכמושל טנסי ה-22 בשנים 1881–1883.
ראשית חייו
אלווין הוקינס נולד במחוז באת' שבקנטקי, כבכור מבין 13 ילדיהם של ג'ון הוקינס ושל מרי (לבית ראלסטון) הוקינס, דודניתו של מושל קליפורניה הרביעי ג'. נילי ג'ונסון. אחיו אשטון ויליאם היה פקיד בבית משפט, רופא וכומר, ואחיו אלברט היה שופט, עורך דין וחבר הסנאט של טנסי. כשהיה בן ארבע, עברה המשפחה למחוז מורי שבטנסי, ושנתיים מאוחר יותר הם עברו למחוז קרול. הוקינס התחנך באקדמיית מקלמורסוויל ובבת'אל קולג', ולמד חקלאות ונפחות מאביו.[1][2] בסופו של דבר למד הוקינס משפטים במקביל לפרנסתו מהוראה בבית ספר, בהדרכתו של השופט בנג'מין טוטן, וב-1843 התקבל ללשכת עורכי הדין. לזמן קצר הוא עסק במקצוע בשותפות עם דודנו אייזק רוברטס הוקינס, ולאחר מכן הקים משרד עורכי דין משלו בהאנטינגדון.[1][3]
ראשית הקריירה הפוליטית
כאיש המפלגה הוויגית, התמודד הוקינס לראשונה על מושב בבית הנבחרים של טנסי ב-1845, אך ללא הצלחה. ב-1847 הוא נשא לאישה את ג'סטינה אוט, ולשניים נולדו שישה ילדים, מתוכם ארבעה מתו בילדותם. הוא התמודד שוב על המושב בבית הנבחרים של טנסי ב-1853, והפעם נבחר, אך כיהן רק תקופת כהונה אחת של שנתיים ולא התמודד על תקופת כהונה נוספות. בסוף שנות ה-50 הוא היה פעיל בהתנגדותו לפרישה מהאיחוד, ובבחירות לנשיאות של 1860 תמך במועמד מפלגת האיחוד החוקתי ג'ון בל, שהתנגד לפרישה ונקט בעמדה נייטרלית בסוגיית העבדות.[1] בעוד שרבים מבין הוויגים בטנסי מתנגדי הפרישה העבירו את תמיכתם לקונפדרציה לאחר קרב פורט סאמטר, נותר הוקינס תומך של האיחוד במשך כל מהלך מלחמת האזרחים האמריקאית.
בדצמבר 1862, לאחר שצבא האיחוד השיג את השליטה על רוב מערב טנסי, קרא המושל הצבאי של המדינה אנדרו ג'ונסון לקיום בחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית במחוזות הבחירה לקונגרס התשיעי והעשירי. הוקינס נבחר מטעם המחוז התשיעי, אך בית הנבחרים החשיב את סך הקולות שקיבל, 1,900, כנמוך מדי ביחס לאוכלוסיית המחוז, 18,000, וסירב לאשר את בחירתו.[3] את החודשים הבאים הוא העביר בסיורים במערב טנסי לאיסוף מידע עבור הרשויות הצבאיות של המדינה. ב-1864 הוא מונה כתובע הפדרלי למערב טנסי על ידי הנשיא אברהם לינקולן.[1]
ב-1865 מונה הוקינס על ידי המושל ויליאם בראונלו לבית המשפט העליון של טנסי. הוא כיהן על כס השיפוט לצד ג'. א. שקלפורד וסאם מיליגן, ובין המקרים בהם נתן בית המשפט החלטות במהלך כהונתו של הוקינס היה פסק הדין "רידלי נגד שרברוק", שבו אושרו תקנות ההצבעה הקשוחות של ממשל בראונלו. ב-1868 התפטר הוקינס מתפקידו כשופט, ולזמן קצר שירת כקונסול ארצות הברית בהוואנה, קובה. מאוחר יותר באותה שנה, בתגובה לאי-שביעות הרצון ממינוייו של בראונלו לבית המשפט, החליט בית המחוקקים של טנסי על עריכת בחירות לתפקידי שופטים חדשים. הוקינס היה אחד המועמדים הרפובליקנים, ומאחר ועדיין נשללה זכות ההצבעה מרוב הדמוקרטים, הוא נבחר. כהונתו זו בבית המשפט העליון של טנסי הסתיימה עם קבלת חוקת 1870 של טנסי, והוא שב לעיסוקו בעריכת דין בהאנטיגדון.[3]
מושל טנסי
במהלך שנות ה-70 התמודדה טנסי עם החוב המדינתי שלה שהצטבר במהלך העשורים הקודמים על תשלום לעבודות ציבוריות ועל סלילת מסילות ברזל. המשבר הפיננסי של 1873 גרם לירידה בהכנסות ממס רכוש, והמדינה לא הצליחה לשלם את ההחזר על איגרות החוב של 1875. עקב זאת, הייתה המפלגה הדמוקרטית מפוצלת לשתי סיעות, האחת ששאפה להגן על דרוג האשראי של המדינה בכל מחיר ולשלם את ההחזרים על איגרות החוב במלואם, והסיעה השנייה התנגדה לכך והציעה תשלום חלקי של החוב. המושל ג'יימס פורטר שכיהן בשנים 1875–1879 נמנה עם תומכי התשלום המלא, והמושל אלברט מרקס שכיהן לאחר מכן ועד 1881 נמנה עם תומכי התשלום החלקי, אך לא עלה ביד אף אחד מהם לפתור את המשבר.[3]
ב-1880 הייתה המפלגה הדמוקרטית בטנסי מפולגת לחלוטין בסוגיית החובות, ומרקס החליט שלא להתמודד על תקופת כהונה נוספת כמושל. בוועידת המפלגה המדינתית שנערכה במאי אותה שנה, נבחר כמועמד המפלגה לתפקיד המושל ג'ון רייט, שנמנה עם סיעת תומכי התשלום המלא. חברי סיעת התשלום החלקי פרשו מהוועידה ומינה מועמד מטעמם, ס.פ. וילסון. הרפובליקנים בחרו בהוקינס, ומפלגת השטרות הירוקים בחרה בריצ'רד מ. אדוארדס. בבחירות הכלליות זכה הוקינס ב-103,964 קולות, מול 78,783 הקולות של רייט, 57,080 הקולות של וילסון ו-3,459 הקולות של אדוארדס.[3]
הוקינס תמך בתשלום מלא של החוב המדינתי. במאי 1881, בית המחוקקים המדינתי, בו הדמוקרטים המפולגים שלטו בסנאט של טנסי והרפובליקנים שלטו בבית הנבחרים של טנסי, העביר חוק שקבע שכל איגרות החוב המדינתיות שהוחזקו על ידי גורמים עסקיים יוחלפו באיגרות חוב חדשות בערך נומינלי זהה, אך בשיעור ריבית של 3 אחוזים. כן נקבע שמס הרכוש המדינתי יועלה פי ארבעה. החוק עבר בבית הנבחרים ובסנאט ונחתם על ידי הוקינס. תומכי התשלום החלקי מקרב הדמוקרטים עתרו על החוק לבית המשפט העליון של טנסי, שבפברואר 1882 קבע שהוא נוגד את חוקת המדינה.[3] במאי אותה שנה העביר בית המחוקקים תוכנית לתשלום 60 אחוזים מאיגרות החוב, אך היא מעולם לא יצאה לפועל.
במהלך מסע הבחירות למשרת המושל של 1882 נותרו הדמוקרטיים בטנסי מפולגים, אך בסיוע המושל לשעבר אישם גרין האריס וסיעת הבורבונים במפלגה, הייתה ידם של תומכי התשלום החלקי על העליונה. הגנרל ויליאם בייט, שהעדיף פירעון מלא של איגרות החוב על בתי הספר ועל מוסדות הרווחה, ותשלום חלקי על איגרות חוב מסחריות, נבחר כמועמד המפלגה. תומכי התשלום המלא בקרב הדמוקרטים בחרו בג'וזף פוסל, ומפלגת השטרות הירוקים בחרה בג'ון ר. ביזלי. בבחירות הכלליות זכה בייט ב-120,637 קולות, הוקינס ב-93,168 קולות, ביזלי ב-9,660 קולות ופויסל ב-4,814 קולות.[3]
אף על פי שלא עלה בידו של הוקינס להיבחר לתקופת כהונה שנייה, הוא זכה לשבחים מצד חברי שתי המפלגות על ניהול ממשל הוגן, ועל כך שעזר למחות את הכתם שדבק בממשל הרדיקלי של בראונלו במדיניותו לאחר המלחמה. הוא גם דאג לכמה רפורמות בתחומי המשפט והחינוך.[1]
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמושל שב הוקינס לעיסוקו בעריכת דין בהאנטינגדון. הוא היה פעיל בכנסייה המתודיסטית, וסייע במסע הבחירות של המועמד הרפובליקני לתפקיד המושל ב-1894, הנרי קליי אוונס, שלא הצליח להיבחר.[4]
אלווין הוקינס נפטר בביתו שבהאנטינגדון ב-27 באפריל 1905. הוא נטמן בבית הקברות הוקינס שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1486-1487
קישורים חיצוניים
- אלווין הוקינס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- אלווין הוקינס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- אלווין הוקינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Russell Fowler, Alvin Hawkins, Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ↑ Phineas Camp Headley, Public Men of Today (A.L. Bancroft and Company, 1882), p. 725.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 207–210.
- ↑ J. Eugene Lewis, "The Tennessee Gubernatorial Campaign and Election of 1894," Tennessee Historical Quarterly, Vol. 13 (1954), pp. 224–225.
אלווין הוקינס40946580Q169307