דווייט קלינטון סנטר
 | |||||
| לידה | מחוז מקמין, טנסי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מוריסטאון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות אמה ג'רנגין, מוריסטאון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
דווייט קלינטון סנטר (באנגלית: Dewitt Clinton Senter; 5 במרץ 1830 – 2 ביוני 1898) היה פוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הוויגית ולאחר מכן המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של טנסי בשנים 1855–1861, כחבר הסנאט של טנסי בשנים 1865–1869 (מתוכן בשנתיים האחרונות כיושב ראש הסנאט), ולאחר מכן ועד 1871 כמושל טנסי ה-18.
ראשית חייו
דווייט קלינטון סנטר נולד במחוז מקמין שבטנסי, כבנם של ויליאם טנדי סנטר ושל ננסי וייט.[1] אביו היה כומר מתודיסטי פופולרי ונואם מוכשר שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1843–1845, והיה נציג לוועידת החוקה של טנסי ב-1834. סנטר גדל באזור שכיום הוא מחוז המבלן שבטנסי, אז חלק ממחוז גריינג'ר, שם הוא התחנך בבית ספר ציבוריים. הוא למד בסטרוברי פליינס קולג' בשנים 1851–1852 ובמשך שנה למד משפטים בהדרכתו של השופט ט. ו. טרלי.[2]
קריירה פוליטית
בשנים 1855–1861 ייצג סנטר את מחוז גריינג'ר בבית הנבחרים של טנסי.[1] כאיש המפלגה הוויגית, הוא התנגד בתקיפות לפרישת טנסי מהאיחוד ערב מלחמת האזרחים האמריקאית. במאי 1861 הוא הצביע נגד החלטת הפרישה, וקיבץ תמיכה במזרח המדינה בניסיון ללכד את תומכי האיחוד באזור. הוא היה חבר במשלחת של מחוז גריינג'ר לוועידת מזרח טנסי (אנ'), ששאפה ליצור מדינה נפרדת שתתמוך באיחוד במזרח המדינה.[3] ב-1862 נעצר סנטר ונכלא במשך כמה חודשים על ידי רשויות הקונפדרציה. לאחר שחרורו הוא נמלט ללואיוויל, קנטקי.[4] בבחירות לנשיאות של 1864 הוא היה חבר בחבר האלקטורים מטעם המפלגה הרפובליקנית.[1]
בינואר 1865 נבחר סנטר כחבר הסנאט של טנסי מטעם מחוזות גריינג'ר, קלייבורן, אנדרסון וקמפבל, וכיהן כיושב ראש ועדת התאגידים של הסנאט. באותה שנה הוא היה לנשיא חברת הרכבות סינסינטי, קמברלנד וצ'ארלסטון, תפקיד בו הוא שימש עד 1866. ב-1867 הוא נבחר כיושב ראש הסנאט.[2]
מושל טנסי
בתחילה תמך סנטר ביוזמות ההרפובליקנים הרדיקלים שיזם המושל ויליאם בראונלו, שכללו את שלילת זכות הבחירה של אנשי הקונפדרציה לשעבר.[4] באוקטובר 1867 הוא סייע לבראונלו להיבחר למושב בסנאט של ארצות הברית שאויש על ידי דייוויד פטרסון ושכהונתו עמדה להסתיים במרץ 1869. בראונלו התפטר מתפקידו כמושל ב-25 בפברואר 1869 ויצא לוושינגטון כדי לאייש את מושבו בסנאט. על פי חוקת טנסי, יושב ראש הסנאט המדינתי היה הראשון בסדר הירושה לתפקיד המושל, וכך היה סנטר למושל בעקבות התפטרותו של בראונלו.
צעדי המדיניות הרדיקליים של בראונלו לשלילת זכויות ההצבעה מאנשי הקונפדרציה לשעבר הותירו את טנסי מפולגת והובילו לעלייתו של הקו קלוקס קלאן. בנאום ההשבעה שלו, נשבע סנטר לדכא באגרסיביות את אלימות הקלאן. עם זאת, במאי 1869 הוא פירק את המשמר המדינתי, שנאבק בקלאן, אך נעשה בלתי פופולרי. הוא גם הכריז על תמיכתו בהשבת זכויות ההצבעה לאנשי הקונפדרציה לשעבר.[2]
מאחר שבראונלו התפטר זמן קצר לפני תום תקופת כהונתו המתוכננת כמושל, נדחף סנטר למסע הבחירות לתקופת כהונתו המלאה תוך שבועות ספורים לאחר השבעתו. מדיניותו הפייסנית כלפי אנשי הקונפדרציה לשעבר הובילה לקרע בשורות הרפובליקנים הרדיקלים במדינה, שכן רבים מהם ביקשו להמשיך במדיניות של בראונלו וחששו ממעשי פורענות אם אנשי הקונפדרציה לשעבר והדמוקרטים ישובו לשלטון. בוועידת הרדיקלים הסוערת שהתקיימה ב-20 במאי 1869, עלה בידם להגיע להסכמה על מועמד לתפקיד המושל. בוועידות נוספות שהתקיימו לאחר מכן, הרדיקלים שהעדיפו את המשך מדיניותו של בראונלו בחרו כמועמד בוויליאם ב. סטוקס, ואלו שתמכו במדיניות פייסנית יותר בחרו בסנטר.[4]
תחת ממשלו של בראונלו, העניק בית המחוקקים למושל את הסמכות למנות את חברי ועדות הבחירות המחוזיות, שהיו אחראיים לדאוג לכך שאנשי הקונפדרציה לשעבר לא יצביעו. בשימוש בסמכותו זו, החליף סנטר כמעט שלושה רבעים מחברי הוועדות שמינה בראונלו. בעוד שלמעשה החוק עדיין שלל את זכות ההצבעה של אנשי הקונפדרציה לשעבר, חברי הוועדות החדשים שמינה סנטר לא אכפו אותו. כך, כאשר רבים מאנשי הקונפדרציה לשעבר הצביעו, הביס סנטר בקלות את סטוקס בבחירות הכלליות ביחס קולות של 120,333 מול 55,036.[4]
כדי לטפל בסוגיות שהיו קשורות לזכות ההצבעה ולשלילתה, התכנסה ב-1870 ועידת חוקה חדשה. בין שאר הדברים, שינתה ועידה זו את חוקת טנסי כך שהתאפשר לגברים מעל גיל 21, שחורים או לבנים, להצביע, אם כי על פי החוקה החדשה הונהג גם מס גולגולת, וניתנה הוראה לקיומם של בתי ספר נפרדים לשחורים וללבנים. החוקה החדשה אושרה בקולותיהם של 98,128 תומכים מול 33,972 מתנגדים.[2][4]
לצד הסוגיות הקשורות לזכויות ההצבעה, דאגותיו המרכזיות של סנטר נגעו לעליית החוב המדינתי. בדצמבר 1869 הוא קרא לרפורמה בבתי הכלא, מתוך טענה שבתי הכלא הפכו לעול כספי על המדינה. בתקווה לעודד הגירה למדינה ולהגדלת ההכנסות ממס הרכוש, הקים סנטר בפברואר 1871 את אגודת ההגירה והעבודה של טנסי. הוא גם קידם יוזמות לסיוע לחברות הרכבות שנאבקו לשלם את הריבית על איגרות החוב המדינתיות.[2]
ב-1870 השפיע סנטר על הקמת מחוז האמבלן, שנוצר מחלקים של מחוזות גריינג'ר, ג'פרסון והוקינס. ביתו של סנטר שכן במחוז החדש.[5]
מדיניותו של סנטר, שאפשרה לדמוקרטים להשיג מחדש את השליטה בטנסי, עוררה את זעמם של הרפובליקנים במדינה, וכך למעשה הסתיימה הקריירה הפוליטית שלו.[3]
חיים אישיים
ב-1859 נשא סנטר לאישה את הרייט סנטר, קרובת משפחה רחוקה שלו. לשניים לא נולדו ילדים. את שנותיו האחרונות הוא העביר בניהול חוותו הגדולה ליד מוריסטאון.
דווייט קלינטון סנטר נפטר במוריסטאון ב-14 ביוני 1898. הוא נטמן בבית הקברות אמה ג'רנגין שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1482-1483
קישורים חיצוניים
- דווייט קלינטון סנטר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- דווייט קלינטון סנטר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- דווייט קלינטון סנטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 John Thweatt, Dewitt Clinton Senter, Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Finding Aid for Governor Dewitt Clinton Senter Papers, 1869–1871 Archived 2013-07-12 at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives website, June 2004.
- ^ 3.0 3.1 Oliver Perry Temple, Notable Men of Tennessee, From 1833 to 1875, Their Times and Their Contemporaries (New York: Cosmopolitan Press, 1912), pp. 182-185.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 190-193.
- ↑ Mrs. Burwin Haun, "Hamblen County," Tennessee Encyclopedia of History and Culture.
דווייט קלינטון סנטר40847910Q195774