ג'ון ביוקנן (מושל טנסי)
 | |||||
| לידה |
4 באוקטובר 1847 מחוז ויליאמסון, טנסי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1930 (בגיל 82) מרפריסבורו, טנסי, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | ג'ון פרייס ביוקנן | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות אברגרין, מרפריסבורו, טנסי, ארצות הברית | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
ג'ון פרייס ביוקנן (באנגלית: John Price Buchanan; 1 באוקטובר 1847 – 3 במאי 1930) היה פוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל טנסי ה-25 בשנים 1891–1893.
ראשית חייו
ג'ון ביוקנן נולד במחוז ויליאמסון שבטנסי, כבנם של תומאס ורבקה (לבית שאנון) ביוקנן. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים, וב-1864 התגייס לצבא הקונפדרציה כטוראי ברגימנט הפרשים הרביעי של אלבמה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית הוא עבר למחוז רתרפורד שבטנסי, שם הוא עסק בחקלאות ובגידול מקנה.[1] בשנות ה-80 הייתה החווה שלו בשטח של 325 אקרים (1,315 דונם) אחת המצליחות ביותר בארצות הברית. ב-1886 הוא נבחר כנציג המחוז שלו בבית הנבחרים של טנסי, ושוב ב-1888. בין צעדי החקיקה שהוא קידם היה החוק לפטור של הקואופרטיבים החקלאיים ממס הסוחרים.[1]
בעשורים שלאחר מלחמת האזרחים, נאבקו החקלאים של טנסי הן עם ירידת מחירי היבולים, והן עם עליית מחירי ההובלה, וקראו לרגולציה של תעריפי הרכבות.[2] המושל ויליאם בייט הקים במהלך כהונתו את נציבות הרכבות, אך סיעת הבורבונים במפלגה הדמוקרטית ותומכי המגזר התעשייתי ביטלו ב-1885 את החוק להקמת נציבות זו, והותירו את החקלאים פגועים קשות. חקלאי טנסי הקימו סניף של "ברית החקלאים" (Farmers' Alliance), שבחר ב-1888 בביוקנן כנשיאו הראשון. בשנה שלאחר מכן סייע ביוקנן למיזוג סניף הברית עם הארגון היריב "מעגל החקלאים" (Agricultural Wheel), כדי להקים את "ברית החקלאים והפועלים של טנסי".[1]
מושל טנסי
בסוף שנות ה-80, ברית החקלאים והפועלים ותומכיה הפכו לסיעה משמעותית במפלגה הדמוקרטית של טנסי, ונודעו כדמוקרטים של "זרעי החציר" (Hayseed) או הדמוקרטים של "כובע הצמר" (Wool-hat). במערכת הבחירות למשרת המושל של 1890, בחר המושל המכהן רוברט לאב טיילור שלא להתמודד לתקופת כהונה נוספת, ובוועידת המפלגה המדינתית של יולי, הציבו כמה סיעות במפלגה את מועמדיהם. סיעת הבורבונים תמכה בחבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'וזאיה פטרסון, סיעת הדרום החדש (New South) תמכה באיש ענף הרכבות ג'ר בקסטר, ואנשי המגזר החקלאי בחרו בביוקנן. לאחר שישה ימים של סבבי הצבעה מרובים, הוכרז ביוקנן כמועמד המפלגה לתפקיד מושל טנסי. רבים במפלגה דחו את ביוקנן כדמות בלתי מתוחכמת דיה כדי להתמודד כמועמד המפלגה לתפקיד המושל, ועיתונים ברחבי המדינה לעגו לו.[2]
לצד קולות החקלאים, זכה ביוקנן בקולות הפועלים לאחר שהבטיח למנות נציב לענייני עבודה. הוא הסכים שלבנקים ולבעלי ההון הייתה השפעה פוליטית רחבה מדי, והציע פיקוח על תעריפי הרכבות. מתוך רצון לחזק את עמדתו בקרב החוואים הלבנים, הוא ניהל מערכה נגד הצעת "חוק לודג'" (אנ') הפדרלי, שהייתה אמורה לספק הגנה לזכויות ההצבעה של האפרו-אמריקאים בדרום. ביום הבחירות הכלליות הוא ניצח בקלות, לאחר שזכה ב-113,549 קולות, מול 76,081 הקולות של מועמד הרפובליקנים לואיס בקסטר, ו-11,082 הקולות של מועמד מפלגת האיסור דייוויד קאטו קלי.[2][3]
לאחר השבעתו כמושל בינואר 1891, הצליח ביוקנן להעביר כמה צעדי חקיקה בשיתוף פעולה עם קואליציית החקלאים והרפובליקנים בבית המחוקקים, שמטרתם הייתה סיוע לחקלאים ולפועלים, כולל חוק לפיקוח על מחירי הדשנים, הכרה ביום העבודה, תקנות בנוגע לחברות זרות שביצעו עסקים בטנסי, וחוק ליצירת תפקיד נציב העבודה המדינתי. לתפקיד זה הוא מינה את פעיל ארגון אבירי העבודה ג'ורג' פורד. הוא גם חתם על חוק לתקן אחיד של תוכנית הלימודים בבתי הספר, ויישם צעדים לתשלום פנסיות לוותיקי צבא הקונפדרציה. ביוקנן חיזק את מערכת גביית מס הגולגולת המדינתי, והפעיל כמה הגבלות בהצבעה בבחירות שמטרתן הייתה הגבלת הצבעתם של האפרו-אמריקאים.
מרד הכורים
ביולי 1891 פרצה התקוממות גלויה, שנודעה בכינוי "מלחמת ערוץ הפחם" (Coal Creek War), במזרח טנסי, כאשר חברת כריית הפחם של טנסי (TCMC) ניסתה להחליף כורים שובתים במכרה שלה בברייסוויל באסירים שהוחכרו על ידי המדינה. הכורים השובתים קיבצו את האסירים ושלחו אותם ברכבת לנוקסוויל, וחברת הכרייה דרשה מביוקנן להפעיל את המשמר הלאומי של טנסי כדי לשים קץ להתקוממות. מצב זה העמיד בהתלבטות קשה את ביוקנן, שניהל את מסע הבחירות שלו על סוגיות זכויות העובדים, אך כמושל הוא היה מחויב לאכוף את החוק. יותר מכך, בעוד שברית החקלאים והפועלים שאפה לשים קץ להחכרת עבודתם של האסירים, ביוקנן תמך בה, בטענה שבכך חסכה המדינה מאות אלפי דולרים.
ב-16 ביולי, כשהוא עמד בראש שלוש פלוגות של המשמר הלאומי, ליווה ביוקנן אישית את האסירים מנוקסוויל בחזרה למכלאות באזור כריית הפחם. הוא קיים פגישה עם מנהיגי השובתים ליד ברייסוויל, והבטיח להם שבעוד שהוא היה ידיד הפועלים, לא עמדה בפניו שום ברירה אלא לשמור על החוק. אחד ממנהיגי השובתים, כורה בשם יוג'ין מרל, דחה את הצהרותיו של ביוקנן. הוא טען שאם כוונתו של ביוקנן הייתה לאכוף את החוק, הוא היה תומך בחוקים שידרשו שקילה של תפוקת הפחם האישית של הכורים לצורך קביעת שכרם על ידי גורם עצמאי, ותשלום השכר בכסף ולא בתלושים חלופיים, כפי שעשתה חברת הכרייה באופן תמידי. ביום המחרת שב ביוקנן לנאשוויל, והותיר את מחנה האסירים תחת שמירתם של 107 אנשי המשמר הלאומי.
ב-20 ביולי, ימים ספורים לאחר שעזב ביוקנן את אזור הכרייה, הכניעו הכורים השובתים את אנשי המשמר בברייסוויל, ושוב שלחו את האסירים לנוקסוויל. לאחר פגישה עם מנהיגי הפועלים ומנהיגי המגזר העסקי בנוקסוויל, ניהל ביוקנן משא ומתן על שישים ימי שקט עם הכורים, והסכים לכנס מושב מיוחד של בית המחוקקים המדינתי כדי לשקול את חיסול מערכת החכרת האסירים. הוא גם שלח 12 פלוגות משמר נוספות כדי להגן על אזור הכרייה.
בית המחוקקים התכנס בספטמבר כדי לדון בהפסקת החכרת האסירים ובאירועי השביתה. ביוקנן הציע שהם יבצעו תיאום של חוזים קיימים כדי להגן על הכורים, וקרא להקמת בית כלא מדינתי. בעוד שבית המחוקקים אישר את זכותם של הכורים לשקילת התפוקה על ידי גורם עצמאי ולתשלום שכר בכסף, הוא סירב לשים קץ למערכת החכרת עבודת האסירים, והעביר חוק שקבע שהתערבות בפעילות האסירים מהווה עבירה.
כאשר סירב בית המחוקקים לשים קץ להחכרת עבודת האסירים, ניסה נציב העבודה של ביוקנן, ג'ורג' פורד, לסייע לכורים על ידי הגשת תביעה נגד המדינה בשם האסירים, בטענה שלחוכרת הראשית, חברת הכרייה והברזל של טנסי, לא הייתה שום זכות להחכיר את עבודת האסירים בחכירת משנה לחברת הפחם. באוקטובר פסק בית המשפט העליון של טנסי, בראשות נשיא בית המשפט פיטר טרני, נגד פורד. מחוסר ברירה נוספת, ביצעו הכורים השובתים סדרה של מתקפות נגד מתקני הכרייה בסוף 1891 ובראשית 1892, ובכמה מקרים שחררו אסירים והעלו באש מתקני כרייה. באפריל 1892 התפשט המרד למכרות במחוז גרונדי שמדרום. באוגוסט שיגר ביוקנן את הגנרל סמואל ט. קיירנס בראש יותר מ-500 אנשי מיליציה, והשקט הושב על כנו.[4][5]
ביוקנן הושמץ הן על ידי הכורים והן על ידי בעלי חברת הכרייה כבלתי יעיל ובלתי כשיר, והותקף תכופות בעיתונות. במערכת הבחירות למשרת המושל של 1892 סיכלו סיעת הבורבונים וסיעת הדרום החדש את ניסיונו להיבחר לתקופת כהונה שנייה, ותחת זאת בחרו בנשיא בית המשפט העליון של טנסי פיטר טרני כמועמד המפלגה. ביוקנן התמודד בבחירות כמועמד עצמאי, עדיין טען שהוא ייצג את האינטרסים של החקלאים, וזכה לתמיכת המפלגה הפופוליסטית שכוחה עלה. בכל אופן, בבחירות הכלליות הוא הגיע למקום השלישי לאחר שזכה ב-31,515 קולות בלבד, מול 127,247 הקולות של טרני, 100,629 הקולות של הרפובליקני ג'ורג' וינסטד, ו-5,427 הקולות של מועמד מפלגת האיסור אדוארד איסט.[3] לאחר תבוסתו בבחירות, שב ביוקנן לחוותו, ולא התמודד יותר על משרה ציבורית.
חיים אישיים
משפחתו של ביוקנן הייתה ממוצא סקוטי-אירי. היא הייתה מהמשפחות הראשונות שהתיישבו באזור נאשוויל, והקימה את "תחנת ביוקנן" (Buchanan's Station) מדרום לעיר בשנות ה-80 של המאה ה-18. אחיו הצעיר של ביוקנן, ג'יימס ס. ביוקנן (אנ'), היה נשיא אוניברסיטת אוקלהומה בשנות ה-20 של המאה ה-20.
ב-1867 נשא ביוקנן לאישה את פרנסס מקגיל, ולשניים נולדו תשעה ילדים. נכדו של ביוקנן, ג'יימס מ. ביוקנן, היה כלכלן בולט, שב-1986 זכה בפרס נובל לכלכלה.
ג'ון ביוקנן נפטר במרפריסבורו ב-14 במאי 1930. הוא נטמן בבית הקברות אברגרין שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1490
- Karin Shapiro, A New South Rebellion: The Battle Against Convict Labor in the Tennessee Coalfields, 1871-1896 (Chapel Hill, N.C.: University of North Carolina Press, 1998).
קישורים חיצוניים
- ג'ון ביוקנן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון ביוקנן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון ביוקנן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Connie Lester, "John Price Buchanan," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 220–222.
- ^ 3.0 3.1 The World Almanac and Encyclopedia (Press Publishing Company, 1894), p. 416.
- ↑ James B. Jones, Convict Lease Wars. Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2002.
- ↑ "Coal Creek Troubles." Reproduced from Green, Only a miner (1972).
ג'ון ביוקנן (מושל טנסי)40866904Q392162