בן הופר
 | |||||
| לידה | ניופורט, טנסי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | קרסון ספרינגס, טנסי, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | בן וולטר הופר | ||||
| שם לידה | בני וולטר וייד | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות יוניון, ניופורט, טנסי, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
בן וולטר הופר (באנגלית: Ben Walter Hooper; 4 באוקטובר 1870 – 4 באפריל 1957) היה פוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של טנסי בשנים 1893–1897, וכמושל טנסי ה-31 בשנים 1911–1915.
ראשית חייו
בן הופר נולד כילד מחוץ לנישואים בניופורט שבטנסי, כבנה של שרה וייד. אביו, למואל וושינגטון הופר, היה רופא שהיה נשוי אז לאישה אחרת.[1] הופר ואימו עברו למוסי קריק (כיום ג'פרסון סיטי), ולאחר מכן לנוקסוויל, שם הוא הושם בבית היתומים סנט ג'ון. בסופו של דבר הוא אומץ באופן חוקי על ידי אביו ושב לניופורט.[2]
בשל הסטיגמה החברתית שנגעה ללידתו, היו חייו של הופר כילד בניופורט רצופים מאבקים. מאוחר יותר הוא כתב שהדבר גרם לו להיות נחוש יותר להצליח. ב-1890 הוא סיים את לימודיו בקרסון-ניומן קולג' שבג'פרסון סיטי. הוא למד משפטים, וב-1894 התקבל ללשכת עורכי הדין. בשנים 1893–1897 כיהן הופר כחבר בית הנבחרים של טנסי.[2]
במלחמת ארצות הברית-ספרד שירת הופר כקפטן בפלוגה C של רגימנט הרגלים המתנדבים השישי של ארצות הברית,[2] בפיקודו של קולונל לורנס טייסון, גם הוא ממזרח טנסי. היחידה הוצבה באזור ארסיבו שבפוארטו ריקו במשך רוב ימי המלחמה, והשתתפה במעט מאוד פעילות קרבית.[1][2]
בשנים 1906–1910 היה הופר עוזר התובע הפדרלי של המחוז השיפוטי של מזרח טנסי.[2]
מושל טנסי
בחירות 1910
ב-1910 נמצאה המפלגה הדמוקרטית בטנסי בפילוג רציני על סוגיית חוק היובש. אחת מסיעות המפלגה, בהנהגתו של אדוארד קארמק, ביקשה להרחיב את "חוק ארבעת המילים" (Four Mile Law), שאסר על מכירת משקאות אלכוהוליים בכל מקום שהיה במרחק קצר מארבעה מילים מבתי ספר, בכל רחבי המדינה. הסיעה האחרת, בהנהגתו של המושל המכהן מלקולם פטרסון, ביקשה לפטור ערים גדולות מהמחויבות לחוק. פילוג זה התגבר כאשר מקורבו של פטרסון הרג את קארמק ב-1908, ושנתיים לאחר מכן חנן אותו פטרסון. כאשר ניסה פטרסון לשלוט על תהליך הבחירות המקדימות של המפלגה בבחירות 1910, נטשו דמוקרטים רבים את המפלגה והתמודדו כעצמאים, וכך נודעו בשם "הדמוקרטים העצמאיים".[1]
באותה שנה סבלה גם המפלגה הרפובליקנית בטנסי מפיצול פנימי, כאשר הבוסים של המפלגה, וולטר בראונלו וניואל סנדרס היו מעורבים במאבק כוחות. סיעתו של בראונלו תמכה באלפרד טיילור, אחיו של המושל הדמוקרטי לשעבר רוברט לאב טיילור, כמועמד המפלגה, בעוד שסיעתו של סנדרס תמכה בהופר. סיעת סנדרס והדמוקרטים העצמאיים יצרו ברית, שמאוחר יותר נודעה בכינוי "אנשי המיזוג" (Fusionists), ווהסכימה לתמוך בכל אחד ממועמדי הצד השני. על בסיס תמיכה זו, עלה בידו של הופר לזכות במועמדות הרפובליקנים, בעוד שבעלי בריתו של פטרסון הובסו בבחירות לבתי המשפט באוגוסט אותה שנה.
בהבינו שאפסו סיכויו לנצח בבחירות, פרש פטרסון מהמרוץ שבועות ספורים לפני הבחירות הכלליות. עד מהרה מינו הדמוקרטים את רוברט לאב טיילור כמועמד, מתוך תקווה להציל את אחדות המפלגה. מהלך זה הוכח כבלתי מוצלח, והופר הביס את טיילור ביחס קולות של 133,074 מול 121,694, והושבע כמושל טנסי.[1]
כהונתו הראשונה
מושב בית המחוקקים של טנסי של 1911 היה סוער, כאשר אנשי המיזוג שלטו בבית הנבחרים של טנסי, בעוד שהדמוקרטים הרגילים שלטו בסנאט של טנסי. אף על פי ששני בתי בית המחוקקים נאבקו במחלוקות ובמקרים של קוורום-באסטינג, עלה בידו של הופר להעביר חוקים שהגבילו העסקת ילדים ושדרשו ששכר הנשים ישולם להן ישירות ולא לבני זוגם, כפי שהיה מקובל עד אז במקרים מסוימים. הוא גם הפעיל חוק מדינתי למזון ולתרופות, והסמיך את המחוזות להנפיק איגרות חוב למימון הקמת בית חולים ולרכישת ציוד ונכסים לבתי הספר.[2]
בחירות 1912
במערכת הבחירות למשרת המושל של 1912, היו הרפובליקנים בטנסי מפולגים בין תומכי ויליאם הווארד טאפט לבין תומכי תאודור רוזוולט, כשתומכיו של זה האחרון, בהנהגת ג'ון צ'ילס הוק, פרשו מהמפלגה ובחרו בויליאם פוסטון כמועמד פרוגרסיבי לתפקיד המושל. הדמוקרטים בטנסי היו גם הם מפולגים, כשהדמוקרטים הרגילים בחרו כמועמד לתפקיד המושל את המושל לשעבר בנטון מקמילין, והדמוקרטים העצמאיים תמכו בהופר. בבחירות הכלליות ניצח הופר לאחר שזכה ב-124,641 קולות, מול 116,610 הקולות של מקמילין, ו-4,483 הקולות של פוסטון.[1]
כהונתו השנייה
במהלך תקופת כהונתו השנייה כמושל, חתם הופר על חוקים שדרשו נוכחות חובה של ילדים בגילים 8 עד 14 בבתי הספר, והורו למועצות החינוך של המחוזות לספק הסעות לתלמידים. הוא גם יצר גורמי פיקוח על הבנקים, יישם מערכת של שחרור על-תנאי לאסירים, ושינה את שיטת ההוצאה להורג בטנסי מתלייה לכיסא חשמלי. אושר תשלום גמלאות לוותיקי ואלמנות מלחמת האזרחים. הופר גם חתם על חוק שאסר על משלוחים בין-מדינתיים של משקאות חריפים, ועל חוק שהתיר לקבוצות אנשים שמנו עשרה לכל הפחות לעתור לסגירת ברים ובתי הימורים ביישובם.[2]
במערכת הבחירות של 1914, קיבלו הדמוקרטים הרגילים את חוק היובש המדינתי כחלק ממצע המפלגה, ובכך בא הקץ לפילוגים הפנימיים. ללא תמיכת הדמוקרטים העצמאיים, הובס הופר בבחירות על ידי מועמד הדמוקרטים תומאס קלארק ריי ביחס קולות של 137,656 מול 116,667.[1]
לאחר כהונתו כמושל
לאחר תום כהונתו כמושל, שב הופר לעיסוקו בעריכת דין בניופורט, אך נותר פעיל בפוליטיקה של המפלגה הרפובליקנית. ב-1916 הוא התמודד בחירות לסנאט של ארצות הברית, אך הובס על ידי הדמוקרט קנת' מקלר.[2]
ב-1921 מינה הנשיא וורן הרדינג את הופר כחבר במועצת התעסוקה של הרכבות (Railroad Labor Board). כיושב ראש המועצה, היה הופר דמות מרכזית בשביתת הרכבות הגדולה של 1922 (אנ') שפרצה עקב קיצוצי השכר לעובדי התחזוקה שאושרו על ידי המועצה.[3]
בסוף שנות ה-20 ובראשית שנות ה-30 היה הופר הסוכן הראשי לרכישת הקרקעות עבור מה שיהיה הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז, שפותח על גבול טנסי וקרוליינה הצפונית.[2]
ב-1934, בגיל 64, התמודד הופר פעם נוספת על מושב בסנאט של ארצות הברית. הוא זכה במועמדות הרפובליקנים, אך הובס בבחירות הכלליות על ידי יריבו בבחירות של 1916, סנאטור קנת' מקלר.[2]
חיים אישיים, מותו ומורשתו
ב-1901 נשא הופר לאישה את אנה בל ג'ונס, ולשניים נולדו שישה ילדים.[4] נכדו, בן ו. הופר השני, היה שופט במחוז קוק.[5][6]
בן הופר נפטר בקרסון ספרינגס שבטנסי ב-18 באפריל 1957. הוא נטמן בבית הקברות יוניון שבניופורט.
האוטוביוגרפיה של הופר, "הילד הבלתי רצוי" (The Unwanted Boy), פורסמה ב-1963 לאחר מותו. ב-1946 פורסם ספרו "בחירות בטנסי" (Elections in Tennessee).[2]
ביתו של הופר, אלם היל (Elm Hill), שנבנה ב-1885 על ידי הוריה של רעייתו, עדיין ניצב בניופורט, ורשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[7] בית הספר המקצועי על שם בן ו. הופר, שנפתח בניופורט ב-1976, קרוי על שמו, וכיום הוא חלק מבית הספר התיכון של מחוז קוק.[8]
בראשית העשור הראשון של המאה ה-21, היה הופר הנושא של סיפור בשם "מיהו אביך?", שהופץ באמצעות דואר אלקטרוני. הסיפור, אף על פי שיופה באופן משמעותי, מבוסס על מקרים שסופרו באוטוביוגרפיה של הופר.[9]
לקריאה נוספת
- Ben W. Hooper, The Unwanted Boy: The Autobiography of Governor Ben W. Hooper, The University of Tennesee Press, 1963.
- Ben Walter Hooper, "Labor, Railroads and the Public," American Bar Association Journal, vol. 9, no. 1 (Jan. 1923), pp. 15–18.
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1496-1498
קישורים חיצוניים
- בן הופר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- בן הופר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- בן הופר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 260–288.
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 Anne-Leslie Owens, "Ben Walter Hooper," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
- ↑ Presidents and Labor: Warren Harding and the Great Railroad Strike of 1922, LiveJournal, September 18 2017.
- ↑ Gov. Bennie Walter Hooper, entry at Smokykin.com, 2007.
- ↑ Ben W. Hooper Archived 2012-12-28 at the Wayback Machine, TNcourts.gov.
- ↑ 'Tige' Hooper, Son of Tenn. Governor, Dies," Newport Plain Talk, 3 August 2009.
- ↑ "Newell Hurd Dies at 93," Newport Plain Talk, 8 June 2010.
- ↑ Cocke County High School: Historical Background and Facilities Archived 2012-11-28 at the Wayback Machine.
- ↑ Barbara Mikkelson, "Who's Your Daddy?" Snopes.com, 23 August 2008.
בן הופר40966314Q816624