מגילת רות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבוסס על פירושים בני זמננו, דורש ניסוח והשלמה יהודי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבוסס על פירושים בני זמננו, דורש ניסוח והשלמה יהודי. |
| תקופת התרחשות | תקופת השופטים |
|---|---|
| מספר פרקים | 4 |
| מספר פסוקים | 85 |
| סדרת ספרים | חמש מגילות, כתובים |
| הספר הקודם | שיר השירים |
| הספר הבא | איכה |
| דמויות מרכזיות | רות, נעמי, בעז, ערפה, אלימלך, מחלון וכליון |
מְגִלַּת רוּת היא מגילה מקראית, אחת מחמש המגילות וכלולה בחלק הכתובים. הספר מתאר מעשה שאירע בתקופת השופטים, וחותם בפירוט היחוס של דוד מלך ישראל שהוא צאצא של גיבורי המגילה. המגילה נכתבה בידי שמואל הנביא [1].
המגילה מגוללת את סיפורה של רות הגיורת, המגיעה בעקבות חמותה היהודייה אל שדות בית לחם, תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתה לאם המלכות הישראלית. מנהג קדום הוא בחלק מהקהילות לקרוא את המגילה בחג השבועות [2].
סיפור המגילה
במשפט הפותח את המגילה נאמר, כי הסיפור מתרחש "בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים", כלומר לפני תקופת המלוכה בסביבות שנות ב'תש"פ - ב'תש"צ. דעה אחת בחז"ל[3] מתארכת את המגילה לתקופתו של השופט אבצן מבית לחם, ואף מזהה את בעז, שנשא את רות לאישה, כאבצן. דעה שניה בחז"ל מתארכת את המעשה לימי אהוד בן גרא או דבורה הנביאה - בתחילת זמן השופטים[4]. מכיון שתקופת השופטים השתרעה על פני כארבע מאות שנה[5], יתכן כי הפתיח של המגילה "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" אינו בא לתארך את סיפור המגילה, כי אם לאפיין את אופי התקופה של טרום המלוכה, שהיו מאופיינים ברמת מוסריות ירודה, כמופיע בסוף ספר שופטים: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" [6], וכדרשת חז"ל:[7] ויהי בימי שפוט השופטים - "דור השופט את שופטיו".[8]. רשימת יוחסין המייחסת את דוד המלך לרות ולבעז חותמת את המגילה.
משפחת אלימלך במואב
המגילה מביאה את סיפורהּ של משפחת אלימלך מבית לחם שבנחלת שבט יהודה, שעקב הרעב עוזבת את מולדתה ועוברת לגור בשדה מואב. כעבור זמן לא רב מת אבי המשפחה, אלימלך, ובניו מחלון וכליון נושאים נשים מואביות - רות וערפה. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים מבלי שהביאו לעולם ילדים, ונותרות רק אם המשפחה, נעמי, ושתי כלותיה.
הואיל ולא נותר לנעמי דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הרעב ביהודה פסק, היא מחליטה לחזור למולדתה, מרת נפש וענייה, ומפצירה בכלותיה שליוו אותה לשוב למשפחותיהן. נימוקהּ העיקרי של נעמי הוא שאין לה בנים זכרים שיוכלו לייבם את כלותיה האלמנות, וכי אין סיכוי כי ייוולד לה בן זכר (”כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ”) וכי גם אם במקרה ייוולד לה בן זכר (”גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים”), הרי יחלוף זמן רב מדי עד שיגיע לגיל בו יוכל לייבם. ערפה שומעת בקולה וחוזרת למשפחתה, אך רות מתעקשת לדבוק בה, באומרה "עמך עמי ואלוקיך אלוקי" ואף מצהירה באוזניה כי רק המוות יפריד ביניהן.
רות ובעז
לאחר חזרתן לבית לחם בנחלת יהודה, רות מחפשת שדה בו תוכל ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים, והיא נקלעת לאחד משדותיו של בעז, קרוב משפחת אלימלך.[9] בעז, בעל השדה, מבחין בה, מברר את זהותה, ומבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר. לאחר שמתברר לנעמי שרות מוצאת חן בעיני בעז, וכמו כן בעז הוא מקרובי משפחת בעלה, היא יועצת לרות ללכת בלילה אל הגורן ולהתגלות אליו. רות שומעת בקולהּ, ונפגשת בלילה עם בעז. בעז, שהיה אחד מהמנהיגים באזור, נבהל, אך לאחר שמגלה שזו רות ולאחר שהיא מספרת לו שהיא אחת מקרובי משפחתה של נעמי ולכן יש לו אפשרות להקים שוב את שם המשפחה, בעז נרגע ואומר לה שיעשה ככל יכולתו לשאת אותה לאשה.
למחרת נפגש בעז עם קרוב משפחה אחר שגם לו יש יכולת להקים בשנית את שם המשפחה, אך לאחר שהוא מתאר בפני הגואל את ההתחייבויות הכרוכות בכך, הגואל מוותר לבעז ומקיים הליך המזכיר את את מעשה החליצה - חליצת נעל, אך למעשה אין לפעולה זו קשר לדין חליצה[10].
שושלת בית דוד
לבסוף בעז לוקח את רות לאישה ונולד להם בן בשם עובד, סבו של דוד כלשון הפסוק החותם את המגילה: ”וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד” (מגילת רות, פרק ד', פסוקים כ"א-כ"ב).
חיבור המגילה
התלמוד[11] מייחס את כתיבת המגילה לשמואל הנביא, שאליו מיוחס גם ספר שופטים וחלקים מספר שמואל.
לשון המגילה
היו שהוכיחו על פי לשון המגילה הארכאית כי היא נכתבה בזמנים קדומים מאוד. דוגמאות לכך הן הנטייה הקדומה לעתיד-נוכחת "תדבקין" ו"תדעין", והשימוש ב"והלכתי" במקום "והלכְתְ" לגוף שני. אך דוגמאות דומות מצויות בעיקר בספרים מסוף תקופת בית-ראשון, ראה "תִּתְחַמָּקִין" (ירמיה, ל"א, כ"א), "הלכתי" במקום "הָלָכְתְּ" (שם, כ), "מדוע אתי הלכתי" במקום "מדוע אַתְּ הֹלֶכֶת" (מלכים ב', ד', כ"ג), ועוד.
חוקרים אחרים הצביעו על עדויות לשוניות לאיחור המגילה. כך, למשל, המגילה עושה שימוש בצירוף "נשא אישה" (א', ד': "וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת"), האופייני ללשון המקרא המאוחרת, וקיים גם בלשון המשנה. אך למעשה פועל זה, המוזכר אף בספר שופטים, כ"א, כ"ג, עשוי להתפרש גם שם במשמעות של נישואי אישה, ולפי פרשנות זו, הדבר מתאים לתקופה שבה התרחש סיפור המגילה על פי הפסוק הפותח. צירוף זה אינו בהכרח מחליף את "לקח אישה" של לשון המקרא הקלאסית (למשל: שמות, ב', א'), שסביר שמופיע כביטוי משפטי-רשמי יותר.
כמו כן, צורת הכתיבה "דוד" (ולא "דויד") מעלה שוב את ההשוואה דווקא לספרים הקדומים יותר כמו שמואל והמזמורים בתהילים המיוחסים לדוד בהם מופיעה תמיד בכתיבה חסרה, לעומת מלכים שרק ברובו מופיעה באותה צורה, ויתרה מכך לעומת ספרים מאוחרים עוד יותר כמו דברי הימים ועזרא ונחמיה בהם מופיעה תמיד בכתיבה מלאה.
כל הפסוקים במגילה מתחילים באות ו למעט שמונה פסוקים.
מגמת המגילה
בפרק זה חסרה האספקלריה התורנית על התוכן שבפרק. המידע בפרק זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
חוקרים שונים עסקו במגמתה של המגילה, מתוך הנחה שאין המקרא מביא סיפורים יפים, ללא כל מגמה דתית-חינוכית. ערכים שונים יכולים להילמד מסיפור זה, והמגמות האפשריות השונות למגמתה העיקרית של המגילה הן:
- ייחוס דוד המלך: מגמה זו עולה מסיומה של המגילה, המדגישה את תפקידה של ההשגחה האלוקית בלידתו של דוד. אך מגמה זו פרדוקסלית, מכיוון שייחוסו של דוד לאישה מואבייה עשוי דווקא להוות בעיה עבור דוד ובית מלכותו.[12]
- הכשרת רות, בצורה ספציפית, למרות היותה מואביה.[13] על פי גישה זו, היה ידוע ברבים שרות, או לפחות אחת מאימותיו של דוד, הייתה ממוצא מואבי, והמגילה נכתבה באזור ימיו בכדי לבסס את הלגיטימיות שלה בשושלת[זאת בנוסף לכך שמדובר ב'בנה של נעמי' על פי הנשים, כלומר מבחינה חוקית דוד הוא צאצא של נעמי, ולכן יהודי בלבד, מה שמחזק את הלגיטימיות שלו גם בלעדיה].
- הוראת לקח חינוכי - חשיבותה של מידת החסד: מוטיב החסד מובלט במגילה, הן בחזרה על המילה חסד, ובהתנהלות הדמויות הזוכה להערכה.[14]
- עידוד השמירה על חוק הייבום והגאולה.[15]
- יחס לנשיאת נשים נוכריות: לפי שיטה זו, מגילת רות נכתבה בתקופת עזרא ונחמיה בתור מחאה נגד גירוש הנשים הנוכריות בתקופה זו. כנגד שיטה זו, העירו שהמגילה כלל לא מנוסחת בצורה פולמוסית בנושא זה והיחס שלה לנשיאת נשים נוכריות כלל אינו מובע בה בצורה ברורה.[15][16]
- לעודד חמלה אנושית: ולהבליט את תפקיד החסד והחמלה בבניית מלכות ישראל. מעבר לכך, הצורך בחמלה כלפי החלש נתקל בחוק ובנורמות חברתיות שמגבילים את החמלה, והמגילה מתארת איך גבולות אלה נפרצים או החוקים מתפרשים מחדש כדי לקבל את פניה של רות ולקלוט אותה בקרב הקהילה בבית לחם.[17]
- להביא מבע אחר על יחסי נשים-נשים ונשים-גברים שמביע עמדות הפוכות מהללו ששליטות בשאר התנך. לפי פרשנות זו, יחסיהן הקרובים והאוהבים של רות ושל נעמי נועדו להוות אנטי-תזה מובהקת להצגתן של נשים אחרות בתנך כצרות ואויבות [כגון שרה והגר, או רחל ולאה], ולספר סיפור שמרכזו הוא ההוויה הנשית[דרוש מקור].
קריאת המגילה
בקהילות רבות נהוג לקרוא את מגילת רות בחג השבועות, המנהג הוזכר כבר במסכת סופרים שנכתבה בתקופת הגאונים, ובמקורות שונים ניתנו לכך טעמים שונים. מבין הסיבות שניתנו למנהג:
- מגילת רות מתרחשת בתקופת "הקציר", שזו גם התקופה של חג שבועות.
- רות המואביה, שעל שמה נקראת המגילה, היא אם סבו של דוד המלך, שנפטר בשבועות, כפי שמופיע בתלמוד ירושלמי ובמדרש רות רבה. על-פי הגמרא[18] האומרת כי מיתתם של צדיקים היא ביום הולדתם, מקובל לומר שדוד המלך אף נולד בשבועות.
- חג השבועות הוא גם חג מתן תורה. בתקופת התלמוד, במהלך הקביעה של הלוח העברי, נקבע התאריך ו' בסיוון כזמן מתן תורה: "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ד' עמוד ב'). מעמד קבלת התורה בהר סיני נחשב מעין גיור של בני ישראל, שעד לאותו מעמד היו עבדים, ובמעמד הר סיני קיבלו את התורה והתחייבו לקיים אותה:במילים "נעשה ונשמע". וכמו שנאמר "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע." (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ז'). מגילת רות מספרת על רות המואבייה, נוכרייה שהצטרפה לעם ישראל וקיבלה את ההתחייבות לעם ישראל ולאלוקי ישראל. ולכן נוהגים לקרוא את המגילה בחג השבועות – הוא חג מתן תורה.
- נושא מרכזי במגילת רות הוא גמילות חסדים, מה שמתאים למגמתה של התורה שניתנה בשבועות, שחז"ל אמרו עליה שתחילתה וסופה בגמילות חסדים.
- הראי"ה קוק מציין שמטרת התורה היא הקמת ממלכה שמונהגת על פיה בקדושה, כדברי הכתוב בפסוקים הקודמים למתן תורה[19]: ”וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.” לכן הקריאה במגילת רות המסיימת בהולדת דוד מבשרת את השלמת המטרה של מתן תורה, הקמת ממלכה המנוהלת בדרך התורה[20].
מחקר ספרותי
בפרק זה חסרה האספקלריה התורנית על התוכן שבפרק. המידע בפרק זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
מבנה העלילה
סיפור המגילה עונה להגדרות המקובלות של סיפור קצר, מבחינת היקפו ואופיו הספרותי: הוא מתמקד במספר קטן של דמויות ומרוכז בעלילתו. כמו כן, ניתן להבחין במבנה האופייני לסיפורים קצרים והמשמר את המתח הספרותי במגילה: 1. רקע לעלילה 2. הצגת הקונפליקט (פרק א': אלמון ושכול) 3. העמקת הקונפליקט (פרק ב: החזרה לבית לחם) 4. שיא העלילה (פרק ג': רות בגורן) 5. פתרון (פרק ד': גאולתה של רות על ידי בועז)[21]
כבר בפסוקים הראשוניים, מוצגת הבעיה הטראגית של האלמון והשכול. לאחר מכן, מסופר על השלבים שמובילים את הבעיה לפתרונה: שיבתן של נעמי ורות לבית לחם, המפגש בין רות לבועז בשדה וההערכה ההדדית ביניהם, המפגש בין רות לבועז בגורן, ונישואיהם המובילים להעמדת צאצאים למשפחת נעמי. כל שלב מקרב את העלילה לפתרון הבעיה. אך הוא גם כרוך בהתסבכויות בלתי צפויות ובמפחי נפש לגיבורי הסיפור: כאשר שבה נעמי לבית לחם נראה היה כי המצב ישתפר, אך בני העיר מקבלים אותה בקריאות תמיהה "הזאת נעמי?!". ובהמשך, כאשר פוגשת רות את בעז, שוב נדמה כי הכל מסתדר, אך בעז אינו נותן להּ תשובה חד משמעית לגבי עתידהּ, כיוון שקיימת בעיית הגואל הקרוב. לבסוף העלילה מגיעה אל הסוף הטוב, כאשר נישאת רות לבעז ונולד להם בן. בכל שלב, גיבורי הסיפור נדרשים להתאמץ, ליזום ולנהוג ברוחב לב, באומץ ובנכונות להיטיב לזולת. מבנה זה מעביר את המסר, שרק מי שיוזם בעצמו ונוהג בחסד ובמסירות, ה' שולח את עזרתו ואת ברכתו.[21]
לצד מבנה העלילה, חוקרי הסיפור העירו שלסיפור מבנה כיאסטי משוכלל:
- א. שכול במואב.
- ב. הצטרפותה הוולונטרית של רות לנעמי.
- ג. המפגש של רות ובועז בשדה.
- ג1. המפגש של רות ובועז בגורן.
- ב-1. הצטרפותה של רות למשפחת נעמי.
- ג1. הקמת המשפחה מחדש בבית לחם.[22]
לפי מבנה זה, המהפך קורה במעבר בין פרק ב' לפרק ג', כאשר לראשונה שומעת רות שבועז, כמו זקני העיר, רואים בה אשת חיל, הראויה להתקבל לתוך החברה הישראלית ושבועז רואה בה שידוך טוב.[22]
לדעת שוקי רייס, יש להוסיף למבנה זה שתי קצוות, המקבילות זו לזו: המגילה מציינת בתחילתה שהסיפור התרחש בתקופת השופטים ובסופה היא מבשרת על לידתה של מלכות דוד. כך הסיפור שוזר את סיפור הגאולה הפרטי עם סיפור הגאולה הלאומי: מרעב ומוות להקמת משפחה מחדש, ומתקופת השופטים הידועה כתקופה ירודה, לצמיחת מלכות דוד.[23]
שמות סמליים
משפחת אלימלך נעה מבית לחם, מקום המסמל בשמו גם מחסה (בית) וגם ביטחון כלכלי (לחם) אל שדה מואב, שם היוצר קונוטציה שלילית (שכן העם מואבי נזכר במקרא כאויב לעם ישראל). חוסר הלחם בבית לחם וחזרתו (”כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם”), יישוב שכנראה היה אסם תבואה, אף הוא מוטיב ספרותי.
הדמויות במגילה נושאות בעליל שמות ספרותיים. כך בניו של אלימלך (ששמו מעיד גם על מעמדו[24]) נקראים מחלון וכליון – שמות שבמקור ייתכן אמנם שמשמעותם טובה (תכשיט ושלמות), אך הם גם מעידים על סופם (מחלה וכיליון)[24]. ילקוט שמעוני (רות א' רמ"ז) מצביע על הכתוב בדברי הימים: ”וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים” (דברי הימים א', ד', כ"ב), ומביא את דברי רב ושמואל הדורשים כי יואש ושרף הם שמותם המקוריים או כינוים של בני אלימלך (אם כי יואש ושרף הם מבני שלה, בניגוד למשפחת בעז שהייתה מבני פרץ). נעמי, אם המשפחה, דורשת את שמה: ”אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד” (רות, א', כ'). אף שמה של הכלה ערפה הוא רמז שהפנתה עורף לחמותה נעמי, וכן שמה של רות נדרש על פי המדרש כי "ראתה בדברי חמותה" או כי "ריתתה מפני העבירות". הגואל הקרוב נקרא בֹּעַז ("בו עז" - סמל לכוח ולתמיכה, כשמו של אחד מעמודי המקדש - יכין ובועז), ושמו מעיד על מעשיו שהיה ”אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל” (רות, ב', א'). לעומתו, הגואל הקרוב יותר שסירב לגאול את רות – נמחק שמו מהמגילה ונקרא ”פְּלֹנִי אַלְמֹנִי” (רות, ד', א').
מוטיב החסד במגילה
במשך הדורות עלו תהיות סביב הסיבה להכללת המגילה בתנ"ך; במדרש רות רבה מעלה רבי זעירא את השאלה, ועונה עליה: ”מגילה זו אין בה טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים” (רות רבה ב', יד).
ואמנם, לכל אורך המגילה, מהחלטתה של רות שלא לעזוב את נעמי ועד מערכת היחסים של רות ובעז, קוראי המגילה פוגשים במעשי חסד ובאמרות ופסוקים המתארים ומזכירים אותם. לדוגמה - נעמי מציינת את כלותיה על חסדן ומצפה כי ה' יזכן בגמול הולם: ”יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי” (רות, א', ח'); בעז עושה חסד בשדה עם רות ודואג לה באופן מיוחד, וזוכה על כך לשבח מפי נעמי: ”ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים” (רות, ב', כ'). לבסוף כאשר רות מבקשת מבעז, שישא אותה לאישה הוא מברך אותה: ”ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר” (רות, ג', י').
במבט ראשוני במגילת רות, לא ניכר מוסר השכל ישיר – שאותו היא באה לציין – ואכן נאמרו בזה מספר פירושים ורעיונות למטרתה ומגמתה של המגילה[25]. כבר במדרש מזכירים חז"ל את נקודה זו שלכאורה אין דבר מיוחד הנלמד מן המגילה, והמדרש מביא את דעת רבי זעירא כי מטרתה היא "ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"[26]. דבר זה נעוץ בכך שמגילת רות מתאפיינת בחסדים.[27]
דמויות המגילה אכן מרבות בגילויי חסד, מעשים שלפנים משורת הדין: רות דבקה בנעמי אף שאינה חייבת לעשות כן, ולמרות הפצרותיה של חמותה; היא דואגת לכלכלת חמותה, ואף בגאולתה היא עושה חסד עם בית נעמי, שהרי בזכותה לא יכרת שמו. אף בעז מתגלה כאיש חסד: הוא יוצא מגדרו לסייע לרות, נוטל על עצמו את עול כלכלת שתי הנשים, ולבסוף גואל את רות. הדמויות זוכות לשכר טוב: זכו רות ובעז ומזיווגם נשתלשל ובא לעולם המלך דוד (רות, ד', י"ז-כ"ב).[27]
זיקות פנים-מקראיות
בין מגילת רות לספר איוב
אמנון בזק הציע להשוות בין קורות איוב לקורות נעמי:
- שניהם איבדו את זרעם והתלוננו על מר גורלם, מתוך תודעה שהקב"ה עומד מאחורי אסונם: "משפטי ושדי המַר נפשי" (ספר איוב, פרק כ"ז, פסוק ב'; ונעמי מקוננת - "כי הֵמַר שדי לי מאד" (מגילת רות, פרק א', פסוק כ').
- בשני המקרים, הסביבה מגיבה בתדהמה. לשני הסיפורים, סוף טוב, בניגוד למצופה.[28]
לדעתו, זו ההשוואה שעומדת מאחורי הקביעה ש-"איוב - בימי שפוט השופטים היה".[29] והמסר העולה מהרמזים אלה, הוא דווקא הניגוד בין הסיפורים: ספר איוב מתבונן באסון הפוקד את האדם מנקודת מבט א-לוהית ומסיק שהאדם, בעל הראיה המצומצמת ותוחלת החיים הקצרה אינו יכול לשפוט את א-לוהיו ועליו להכיר את מקומו. לעומת זאת, לפי מגילת רות, האדם יכול ונדרש להביא לגאולה, במעשי החסד שלו. האדם נדרש לפעול בתוך העולם מתוך הכרה בכוחותיו וביכולתיו.[28]
במאמר תגובה, העיר יהודה שביב שמהשוואה זו עולה גם שבעוד רעיו של איוב אכזבו, לא הצליחו לנחם את איוב ולא נהגו בצורה חברית, רות היא דמות התומכת באדם הסובל, מופת לרעות של אמת ושל חסד.[30]
רות ותמר
סיפור רות ובעז דומה לסיפור תמר ויהודה, מייסדי השושלת של שבט יהודה. בשני המקרים מתים שני הבנים הצעירים של המשפחה ללא בנים לאחר נישואיהם. האדם שאמור לייבם אותן אינו עושה זאת (אצל תמר - שלה, ואצל רות - הגואל האלמוני); בשני המקרים נוקטות הנשים בצעדים נועזים כדי לזכות לנישואיהן עם הבעלים בהם חפצותו; שתיהן נישאות למנהיג חשוב, וכן נישואיהן מביאים להמשכת קיום משפחתן. במגילת רות אף נרמז הקשר במילים ”וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ, מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.” (רות, ד', י"ב).
שאלת כשרותה של רות
במגילה נאמר כי דוד הוא צאצא של גיורת מואבית. במדרשי חז"ל מסופר שהייתה מחלוקת בימי דוד האם האיסור על ביאת מואבים בקהל ה' חל גם על נשות מואב או רק על הגברים. להלכה נפסק שהאיסור הוא רק על גברים, ודוד המלך כשר לבוא בקהל ישראל ולהיות מלך. ישנם הטוענים שהמגילה דווקא מדגישה את הסיבוך וההפתעה במוצאו של המלך המגיע ממוצא בעייתי.
אילן יוחסין
| בעז | רות המואביה | מחלון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עובד | עדאל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישי | נצבת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דוד המלך | אליאב | צרויה | אביגיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שלמה המלך דוד ציווה עליו להרוג את יואב | אבשלום נהרג בידי יואב | יואב שר צבא דוד | עשהאל מגיבורי דוד | עמשא נהרג בידי יואב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אבישי מגיבורי דוד | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
לקריאה נוספת
פירושים לספר
- רבי יוסף זאב ליפוביץ מגילת רות עם פירוש נחלת יוסף באתר היברו בוקס
- גילה וכמן, מגילת רות – פירוש ישראלי חדש, עורך: אביגדור שנאן, הוצאת ידיעות ספרים וקרן אבי חי, 2018.
- יאיר זקוביץ, רות, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 2007. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- יונתן גרוסמן, מגילת רות: גשרים וגבולות, מכללת הרצוג - תבונות, תשע"ו. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- פיבל מלצר, רות, סדרת "דעת מקרא", הוצאת מוסד הרב קוק.
- יאיר זקוביץ, רות, סדרת "עולם התנ"ך", הוצאת "דברי הימים". גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- אברהם פורמן מגילת רות בראי הנצח, הוצאת המחבר תשע"ג
עיונים
- יעקב מדן, תקוה ממעמקים - עיון במגילת רות, הוצאת תבונות, 2007.
- יוגב כהן, תחת כנפי השכינה - ביאור למגילת רות, הוצאת מכון הר ברכה, 2016.
- עתליה ברנר, אהבת רות : "אשר היא טובה לך משבעה בנים", ספרית פועלים, 1988.
- ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 185–208
- אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 79–92.
- אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילות רות ואסתר, הוצאת כתר, 2014.
- יונתן גרוסמן, "הפתעה ויציבות באקספוזיציה של מגילת רות", בית מקרא ס, תשע"ה, עמ' 202–237.
- יעל ציגלר, רות: מניכור למלוכה הוצאת מגיד ומתן, 2018.
- חיים חמיאל, מעייני מקרא למגילת רות, ירושלים, תשמ"ז
- הרב יעקב ידיד, שיעורים במגילת רות (א'), הוצאת ישיבת ההסדר כרמי-אל, 2016.
- הרב משה מילר, אילת הלבנה: בין סתרי מגילת רות, הוצאת מגיד. 2022.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מגילת רות |
 ציטוטים בוויקיציטוט: מגילת רות |
 טקסט בוויקיטקסט: מגילת רות עם פירוש |
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
|
פורטל תנ"ך | ||
- מגילת רות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מגילת רות, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- מגילת רות, באתר מקראות גדולות הכתר
- מגילת רות, באתר "תורת אמת"
- מגילת רות, באתר ויקיטקסט
- מגילת רות, באתר מכון ממרא
- מגילת רות באתר שיתופתא
- הרב אליעזר מלמד חג השבועות - מגילת רות מתוך פניני הלכה.
מגילת רות, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים- מגילות רות סרוקות באתר הספרייה הלאומית
- הסבר המגילה פרק אחר פרק, באתר aish - אש התורה.
- יאיר זקוביץ, מגמת מגילת רות, באתר מקראנט
- מדרש רבה מהדורת אינטרנט על מגילת רות, טקסט מלא, באתר "דעת"
- הסבר המגילה על רובד הדרש והסוד, באתר הידברות
- רשימת מאמרים על מגילת רות באתר רמב"י
- על התרגום הארמי למגילת רות מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, אמור (תשס"א 2001)
- אוסי דרורי, הנשים במגילת רות, חסד או התחסדות?, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- שלמה בכר, הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- מגילת רות באתר בני ציון - בונים קומה בתנ"ך
- מתיה קם, טריה פיליפ, חמש מגילות: מגילת רות, באתר "תרבות•il"
- שיעורי וידאו על מגילת רות, באתר בינינו
- שרה נגר, מגילת רות - המפגש של נעמי עם נשות בית-לחם - מבט ספרותי, מעוף ומעשה 6, 2000
- מגילת רות עם יוכי ברנדס, פרק 64 בפודקאסט "עושים תנ"ך"
- מגילת רות באתר ספריא
- אוסף מקורות על מגילת רות באתר ספריא
הערות שוליים
- ^ "שמואל כתב ספרו ושופטים ורות" (בבא בתרא יד, ב)
- ^ מסכת סופרים, פרק יד הלכה ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א עמוד א'.
- ^ רות רבה, פרשה א', פסקה א'.
- ^ סדר עולם רבא, פרק טו
- ^ שופטים כא, כה
- ^ בבא בתרא טו, ב
- ^ ראה ליפוביץ רבי יוסף זאב נחלת יוסף עמ' יט ומשם ואילך בהרחבה. ראה גם אברהם פורמן, מגילת רות בראי הנצח עמ' 12
- ^ חז"ל מבארים שאלימלך היה דודו של בעז (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א עמוד א').
- ^ אברבנאל פרשת כי תצא, דברים, כה, ה, ד"ה ואמנם ענין.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד ב'
- ^ יונתן גרוסמן, מגילת רות גשרים וגבולות, אלון שבות: תבונות, 2016, עמ' 12
- ^ יונתן גרוסמן, מגילת רות גשרים וגבולות, אלון שבות: תבונות, 2016, עמ' 16
- ^ יונתן גרוסמן, מגילת רות גשרים וגבולות, אלון שבות: תבונות, 2016, עמ' 13
- ^ 15.0 15.1 יונתן גרוסמן, מגילת רות גשרים וגבולות, אלון שבות: תבונות, 2016, עמ' 14
- ^ מרדכי כוגן, נישואים לנשים נכריות, באתר מטח
- ^ יונתן גרוסמן, מגילת רות גשרים וגבולות, אלון שבות: תבונות, 2016, עמ' 18-19
- ^ מסכת ראש השנה, דף י"א עמוד א'.
- ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ו'
- ^ ראו מאמרי הראי"ה, ממלכת כהנים, עמוד 174
- ^ 21.0 21.1 משה גרסיאל, המבנה הספרותי, התפתחות העלילה, ומלאכת הספר במגלת רות, בית מקרא עה, 1978, עמ' 444-457
- ^ 22.0 22.1 יונתן גרוסמן, מגילת רות - גשרים וגבולות, אלון שבות: תבונות, 2016, עמ' 23-26
- ^ שוקי רייס, מבנה המגילה, באתר תנ"ך הרצוג
- ^ 24.0 24.1 חז"ל (מדרש רבה רות פ"ב ס"ה) דורשים את שמו אלימלך שהיה אומר "אלי תבוא מלכות".
- ^ ראה פייבל מלצר, למה נכתבה המגילה?, מבוא לתנ"ך עם פירוש דעת מקרא - חמש מגילות, רות, ירושלים תשס"ז, עמ' 3 ואילך, באתר אוצר החכמה
- ^ רות רבה, פרשה ב', פסקה י"ד.
- ^ 27.0 27.1 יאיר זקוביץ, מגמת המגילה, באתר "מקראנט"; מתוך "מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא", עם עובד; הוצאת מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ן-תשס"ד
- ^ 28.0 28.1 אמנון בזק, עולם חסד יבנה - בין מגילת רות לספר איוב, מגדים 18-19, עמ' 169-175
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד ב'
- ^ יהודה שביב, מגילת רעות - הרעה לעומת הרעים, מגדים 21, עמ' 122
| ספרי התנ"ך | ||
|---|---|---|
| תורה | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | .jpg)
|
| נביאים | יהושע • שופטים • ספר שמואל • מלכים • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •
תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי) | |
| כתובים | תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים | |
36446589מגילת רות