בת יפתח

בת יפתח היא אישיות מהתנ"ך, אשר אינה מזוהה בשמה אלא בשם אביה, השופט יפתח הגלעדי. לאחר ניצחונו של אביה יצאה לקראתו בתופים ובמחולות, ואביה יפתח נאלץ לקיים את הנדר שנדר ולהעלותה לעולה. בת יפתח ביקשה ללכת עם חברותיה להרים כדי לבכות על בתוליה, ולאחר חודשיים קיים יפתח את נדרו, כשהכתוב עצמו אינו מפרט כיצד. דעת הרוב בקרב פרשני המקרא היא שיפתח הרג את בתו כקורבן אדם, אולם קיימת דעת מיעוט לפיה בתו של יפתח התבודדה והסתגרה במשך שארית חייה. בין הפרשנים המחזיקים בדעת המיעוט נמנים רד"ק.

נדר יפתח

לפני יציאתו של יפתח למלחמה בבני עמון נדר יפתח: ”אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן - וְהָיָה לַה', וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה” (שופטים, י"א, כ"ט-ל"א).

הניסוח של יפתח הביא לתוצאה טראגית: ליפתח מתברר, שהמיט אסון על בתו ועל עצמו. משום שביתו היא זו שיצאה לקראתו. ”וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה, אֶל-בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ-בַת. וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי, פָּצִיתִי פִי אֶל-ה', וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב”.

יפתח קורע את בגדיו לאות אבל, זועק זעקת כאב, וטוען שאינו יכול לחזור בו מנדרו.

תשובת הבת

הבת מאשרת את דברי אביה. היא אינה מתנגדת. גם האב וגם הבת אינם מזכירים את קיום הנדר. בתו מבקשת ממנו חודשיים ארכה עד קיום הנדר. היא מבקשת לבכות על בתוליה ולא על אובדן חייה. מעבר לכך היא לא תהיה לאיש ולא תלד בנים.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל-ה'--עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת, מֵאֹיְבֶיךָ--מִבְּנֵי עַמּוֹן. וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי, אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי. וַיֹּאמֶר לֵכִי, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים; וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ, וַתֵּבְךְּ עַל-בְּתוּלֶיהָ עַל-הֶהָרִים.

קיום הנדר

כעבור חודשיים חוזרת בת יפתח לביתה כפי שהבטיחה.

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא-יָדְעָה אִישׁ, וַתְּהִי-חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי--אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה.

— ספר שופטים, פרק י"א, פסוקים ל"ו-מ'

לפי רבי דוד אבודרהם, בת יפתח נשחטה בתקופת טבת, היום הקצר בשנה.

בת יפתח בספרות חז"ל

"אין 'הרים' אלא זקנים. שכן בת יפתח אומרת לאביה: וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים (שופטים י"א, ל"ז). וכי אל ההרים הייתה הולכת (מה יושיעו ההרים?) אלא על הזקנים היא אומרת, שהלכה לראות לזקנים שהיא טהורה מכל חטא, שימצאו פתח התרה לנדרו של אביה".(מדרש שמות רבה ט"ו ד'.)

במדרש זה מתואר ויכוח בין הבת לאביה, שבו היא מנסה לשכנע את אביה שלא יבצע את הנדר. היא מצטטת את פסוקי התורה ובהם את נדר יעקב ושואלת באירוניה האם עלה בדעתו של יעקב להקריב קרבן מי משנים-עשר בניו.

כֵּוָן שֶׁבִּקֵּשׁ יִפְתָּח לְהַקְרִיב אֶת בִּתּוֹ הָיְתָה בּוֹכָה לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ: אָבִי, אָבִי! יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ בְּשִׂמְחָה וְאַתָּה שׁוֹחֵט אוֹתִי! שֶׁמָּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין נַפְשׁוֹת בְּנֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּבָר נָדַרְתִּי. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ נָדַר "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ", וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, שֶׁמָּא הִקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד מֵהֶם? וְלֹא עוֹד, הֲלֹא חַנָּה כְּשֶׁהִיא נוֹדֶרֶת וְאוֹמֶרֶת "וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו" – שֶׁמָּא הִקְרִיבָה אֶת בְּנָהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אָמְרָה לוֹ וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. עָלָה וּשְׁחָטָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

— תנחומא בחקותי

חז"ל מותחים ביקורת חריפה על מעשהו של יפתח אשר ברור שאין לו כל תוקף, ועל פינחס שהיה בדורו ולא הפר את נדרו:

היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס. אמר: אני מלך ואלך אצל פנחס? ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה?! בין דין(=זה) לדין (בין יפתח ובין פינחס) נספת (=נהרגה) ההיא עלובתא (=מסכנה) ושניהם נתחייבו בדמיה. פנחס נסתלקה ממנו רוח הקודש הדא הוא דכתיב (=זה מה שנאמר): "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו" (ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק כ'). יפתח נישול אבר אבר ונקבר (במקום שנפל) הה"ד: "ויקבר בערי גלעד" (ספר שופטים, פרק י"ב, פסוק ז') - "בעיר גלעד" לא נאמר אלא "בערי" - מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה.

— ויקרא רבה, פרשה ל"ז, פסקה ד'

ב"קדמוניות המקרא", מקור בתר מקראי קדום ששייך לספרות חיצונית, ומתוארך על ידי החוקרים למאה הראשונה לספירה, מופיע שמה של בת יפתח בטקסט הלטיני: סאילה. יעל פלדמן, חוקרת יהדות וספרות השוואתית, משערת שזהו כנראה שיבוש של השם העברי: "שאילה"; מכיוון שדוברי יוונית אינם יכולים להגות את הצליל "ש", הפכה שאילה לסאילה. דעה אחרת שהובעה בנושא היא, שקרוב לוודאי שהשם "סאילה" הוא המקורי, בהיותו קרוב לביטוי שהגיע מעקדת יצחק: "שה לעולה".

בת יפתח בתרבות

ציירים רבים ציירו את בת יפתח, ובהם בנוונוטו די ג'ובני (בסביבות 1470) פטר קנדיד (בסביבות 1610), דירק ואן דלן (1633), ג'ון אוורט מיליי (1896), ואלכסנדר קבנל (1879). הפסל שונסי איווס יצר, בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-19 פסל של בת יפתח, ופסל של יפתח ובתו מאת אמיל וולף מוצב בחצר כנסייה בעיירה ארבך שבגרמניה. מחזה מאת משה ניימאן הוצג בווינה בשנת 1805. בשנת 1909 יצא בארצות הברית סרט ראינוע בשחור-לבן על דמותה של בת יפתח התנ"כית, בשם בת יפתח: טרגדיה תנ"כית (באנגלית: Jephtah's Daughter: A Biblical Tragedy).

בשנת 1934 הודפס המחזה 'בת יפתח' לד. רייס, בסנט לואיס, ארצות הברית.

סיפורה של בת יפתח עומד בליבה של האורטוריה "יפתח" מאת ג'אקומו קריסימי וכן של אורטוריה בעלת שם זהה מאת גאורג פרידריך הנדל. בישראל הלחין את סיפור בת יפתח התנ"כי המלחין אהרון חרל"פ. כמו כן עמנואל זמיר כתב שני שירים על בת יפתח שהלחין אמיתי נאמן.

משוררים עבריים אחדים כתבו שירים על בת יפתח: אנדה עמיר-פינקרפלד, שאול טשרניחובסקי, יעקב פיכמן, יצחק שלו והרצל חקק.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בת יפתח35272239Q16131373