חרושת הגויים
חרושת הגויים הוא אתר מקראי בקרבת נחל קישון. הוא מוזכר בספר שופטים בתור מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור. זיהויים רבים נתנו לו.
בתנ"ך
חרושת הגויים מוזכר במקרא שלוש פעמים, כולם באותו הקשר:
- ”וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה.” (ספר שופטים, פרק ד', פסוקים א'-ג').
- ”וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן” (ספר שופטים, פרק ד', פסוק י"ג).
- ”וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד” (ספר שופטים, פרק ד', פסוק ט"ז).
משמעות
הדיעה המקובלת היא ש"חרשת הגויים" הוא שם של עיר. אולם בנימין מזר פקפק בדעה זאת וטען שמדובר על ביטוי שאינו מתאים להיות שם של עיר, ואין כל ידיעה אחרת על עיר בשם זה, מעבר להקשר היחיד בו הוא נמצא במקרא. בהתאם, הציע מזר ש"חרושת הגויים" הוא כינוי לחבל ארץ, כמו הביטוי "גליל הגויים"[1]. יואל אליצור סובר שיש לפרש את "חרושת הגויים" כמו את "תמנת חרס", כך שחרושת הוא שם המקום וגויים היא העיר המרכזית הקרובה[2].
הסברים שונים נתנו למילה חרושת. בנימין מזר מסביר את חרושת מלשון חורש, שמשמעותו הוא "הר מיוער"[1]. אחרים הסבירו את "חרושת" כקשור לבעלי מלאכה או לקרקע חרושה[2]. גם לגבי משמעות המילה "הגויים" חלוקות הדעות. בנימין מזר מפרש אותה כמתייחסת לקבוצה של עמים, אולי שבטי ישראל שהתנחלו באזור[1][3]. יואל אליצור טוען שמדובר על שם של מקום, כמו שמופיע בפסוק: "מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת דּוֹר אֶחָד מֶלֶךְ גּוֹיִם לְגִלְגָּל אֶחָד"[4], בו הוא מפרש שמדובר על העיר גוים בחבל הגליל[2].
זיהוי
הזיהוי הראשון שניתן לחרשת הגויים, עוד במאה ה-19, היה באל חרתייה, היום שער העמקים, בגלל דמיון השמות[5]. אולם מסיבות ארכאולוגיות זיהוי זה נפסל, ופרופ' ויליאם פוקסוול אולברייט הציע ב-1922 לזהות את חרושת הגויים בתל מעמר ליד צומת העמקים, לאור סמיכותו לקישון ולאל חרתייה[1]. יואל אליצור שלל את הזיהוי של אל חרתייה עם חרשת הגויים וטען שהשם אל-חרתייה הוא שם של שבט שהתיישב במקום ולא סביר שהוא משמר שם עתיק[2].
זיהוי אחר שניתן על ידי ג'ון גרסטנג בשנת 1931, קבע את חרשת הגויים בתל הרבג'. זיהוי זה היה פחות מקובל על עמיתיו החוקרים בגלל ריחוקו מאל חרתייה[1].
הריחוק (כ-18 ק"מ) של תל מעמר, ועוד יותר מכך תל הרבג', מתל מגידו, המוזכר בשירת דבורה כמקום הקרב[6], הביא להצעה לזהות את חרשת הגויים בתל קשיש. בעקבות זאת, קיבל קריית חרושת הסמוך לתל קשיש את שמו.
פרופ' בנימין מזר, ששלל את זיהוי חרושת הגויים כעיר, זיהה את חרשת הגויים ככינוי לאזור ההררי של הגליל. פרופ' אנסון רייני הלך בעקבות מזר, טען שחרשת הגויים הוא מחנה צבאי ארעי, והציע לזהותו בעמק יזרעאל, בסמוך לכפר סילת אל-חארית'יה.
ד"ר צביקה גל הציע לשנות את כיוון החיפוש ולאתר את חרושת הגויים צפונית-מזרחית לתבור, במצודת מרום או בתל קרני חיטין. הצעתו קשה בשל הטקסט המקראי הממקם את הקרב בסמוך לצומת מגידו ולנחל קישון.
הארכאולוג פרופ' אדם זרטל זיהה את חרשת הגויים באל-אחוואט[7]. הסיבות לזיהוי הן שהאתר היה מיושב רק זמן קצר, ועל כן מתאים לאתר המופיע רק בהקשר היסטורי יחיד, הוא נמצא במרחק של כ-14 ק"מ מנחל הקישון, שבקרבתו התרחש הקרב. זרטל הציע כי קבוצה של גויי ים שישבו בצפון השרון נלחמו עם הישראלים על השליטה בעמק יזרעאל, צומת דרכים וחוליית הקשר בין השומרון לגליל, שני המוקדים של ההתנחלות הישראלית בתחילת תקופת הברזל. המתנגדים לזיהוי זה מציינים שאל-אחוואט נמצא באזור נידח ומרוחק מהדרך הראשית, שאינו מתאים לתיאור המקראי של סיסרא כמחזיק 900 רכב ברזל. בנוסף, נטען שאין במקום מקור מים לצורך אחזקה של מאות סוסים.
תל זריק בעמק יזרעאל
הארכאולוג ד"ר דרור בן-יוסף הציע לזהות את חרושת הגויים בתל זריק הסמוך לקיבוץ הזורע. התל ששטחו כ-20 דונם עונה לדעתו על מרבית הקריטריונים לזיהוי עם עירו של סיסרא[8]:
- התל שוכן על הדרך הראשית (בין מגידו ליקנעם) בסמוך לגדתו של נחל קישון.
- במקום נמצאו שרידים חומריים מתקופת הברונזה המאוחרת והברזל 1.
- התל נמצא במרחק של כ-7 ק"מ מצומת מגידו, בו התחולל הקרב בין הצבאות.
- מהתל יש תצפית טובה לעבר הר תבור, בהתאמה לכתוב "לך ומשכת בהר תבור...".
- במקום מצוי מקור מים איתן (עין זריק), באמצעותו ניתן היה להשקות עדר סוסים גדול (900 מרכבות).
- השם "חרושת" השתמר בעין חשרת הסמוך (היום מעין אמי) שבנחל השופט.
קישורים חיצוניים
חרושת הגויים (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
_;_Abraham_Goos_-_btv1b7200261r_(5_of_9)_(cropped).jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 בנימין מזר, חרשת הגוים, אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', עמ' 309-310
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יואל אליצור, מקום בפרשה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014, עמ' 116
- ^ כיצד התנחלו שבטי ישראל בגליל, על המשמר, 10 באוקטובר 1958
- ^ ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק כ"ג
- ^ א. י. בראוור, לתקון שמות בארץ ישראל, חרושת הגויים, הארץ, 10 באוגוסט 1925
- ^ ספר שופטים, פרק ה', פסוק י"ט
- ^ זרטל אדם, סודו של סיסרא, 2010, עמ' 236-246
- ^ דרור בן-יוסף, בשער, ידיעות קיבוץ הזורע, 2010
35873969חרושת הגויים