שכר ועונש

שכר ועונש זהו הגמול אותו מעניק הקב"ה לברואיו בהתאם למידת קיום רצונו. האמונה בקיומם של שכר על קיום מצוות הבורא ועונש על אי קיום רצונו, הינה העיקר האחד עשר מתוך י"ג עיקרי האמונה, והינה מסר מרכזי בקריאת שמע ובמקומות נוספים בתורה.

מהות קבלת שכר ועונש מבוארת בהרחבה בספרי ההשקפה, בכך שמטרת הקב"ה בבריאת בני האדם היא על מנת להיטיב עמהם הטבה שלימה, והדרך לעשות זאת היא באמצעות הורדתם לעולם תוך מתן בחירה חופשית על מעשיהם, ובתמורה לכך יזכו לקבל את שכרם ביושר ולא מתוך תחושת אוכלי לחם חסד, תחושה המכונה בספרות התורנית "נהמא דכיסופא".(דרך השם לרמח"ל)

הנפש החיים מסביר כי הסיבה למתן שכר ועונש היא משום שבעת שאדם עובר עבירה הוא פוגע באיזון בעולמות העליונים בין כח הטוב לכח הרע, ובעת שהוא בא על ענשו העולם חוזר לאיזון כבתחילה, וכך גם בעת קיום מצווה ומתן שכר עליה.(שער ב)

בפסוק באיכה נאמר כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", המפרשים מסבירים על כך כי כל דבר רע או טוב שמגיע לאדם הוא כתוצאה מפעולותיו ומהווה חלק ממערכת הגמול שיצר הקב"ה על קיום מצוותיו.

זמן קבלת הגמול

הגמרא (קידושין לט) אומרת כי שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, כלומר, שכרן של מצוות הוא לעולם הבא. גם הרמב"ם בהלכות תשובה והרמב"ן בשער הגמול מאריכים לבאר כי אדם יקבל את הגמול על מעשיו בעולם הבא. עם זאת גם בעולם הזה מקבל אדם שכר ועונש בהתאם למעשיו.

בתורה מופיעה מספר פעמים התניה בין שמירת התורה והמצוות לקבלת שפע גשמי. כך בפרשת בחוקותי, בפרשת עקב ובפרשת כי תבוא. המפרשים מסבירים כי השכר האמור בפרשיות התורה למקיימי המצוות הוא אינו השכר המובטח להם. הרמב"ם סובר (פיהמ"ש פרק חלק) כי הטבות אלה הינן רק על מנת לתת לאדם את האפשרות להמשיך לקיים את התורה והמצוות. השל"ה הקדוש כותב כי הברכות הכתובת בתורה לשומרי מצוות הן רק כמשל לשכר העתידי בעולם הבא.^{[דרוש מקור]}

שכר

כתב הרמב"ם "הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא" (הלכות תשובה פרק ח?) בהמשך דבריו מסביר הרמב"ם כי אין אפשרות לשכל האנושי להשיג את הטוב המובטח לצדיקים בעולם הבא משום שאין בו גשמיות כלל והוא טוב עילאי רוחני שעליו נאמר "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבה מכל חיי העולם הבא".

החפץ חיים בספרו תורת הבית (ה') כותב כי הקב"ה מעונין לתת שכר לישראל כשם שאב רוצה בטובת בנו. הוא מבאר את הגמרא בחגיגה "על ג' הקב"ה בוכה בכל יום, על מי שיכל לעסוק בתורה ואינו עוסק", שבכיו של הקב"ה הוא משום שהוא מצטער על כך שאינו יכול לתת ליהודי זה את השכר העצום שיכל לקבל עבור לימוד התורה.

הקב"ה לא גילה בתורה את שכר המצוות על מנת שבני האדם לא יתעדפו מצווה אחת על פני השניה כדי לקבל יותר שכר (לא תהא משקל במצוותיה של תורה ^{[דרוש מקור]}). הרמב"ן מסביר את הסיבה בשלה הקב"ה מעונין שיקיימו את המצוות הקטנות כשם שמקיימים את הגדולות משום שגם בקיום מצווה קטנה מושגת מטרת יצירת האדם שהיא חיזוק האמונה בה' והודאה לו. (הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות יג)) למרות האמור, ישנן מצוות בודדות ששכרן נכתב בתורה כמו שילוח הקן וכיבוד הורים.

שכר מיוחד

ישנם מקרים בהם אדם יקבל שכר אף יותר מערכה של המצווה שעשה:

• על מצוות לימוד תורה נאמר שכל השכר הכתוב בנביאים מתייחס רק לתומכי תורה ומוקיריה, אבל על לומדיה נאמר "עין לא ראתה אלוקים זולתך" (גמרא ברכות לב?)
• על מצווה הנעשית מתוך קושי נאמר לפום צערא אגרא" (אבות) ועוד נאמר שהיא טובה ממאה שלא בצער.
• אדם המקבל יסורים של אהבה שמטרתם להרבות שכרו. (שער הגמול)
• כל המדקדק על המצוות שכרו מרובה ^{[דרוש מקור]}

קבלת השכר בעולם הזה

אף על פי שזמן מתן שכרן של המצוות הוא לעולם הבא, ישנם מצבים בהם אדם עלול לקבל את שכרו כבר עולם הזה. הדבר קורה כאשר אדם רשע קיים מצוות והקב"ה רוצה לפרוע את שכרו כדי שלא יהנה ממעשיו בעולם הבא. (רמב"ן שער הגמול) בעלי המוסר נותנים מספר עצות כדי להינצל ממצב כזה: רבי ישראל סלנטר מסביר כי כשאדם נמצא בתחושה שהוא בשליחות של הקב"ה, כל הטוב שהוא מקבל הוא כביכול על חשבון השולח שלו ולכן באופן מעשי הוא מציע לאדם להיות איש שהרבים צריכים לו וכך לא ינתן שכרו בעולם הזה רבי יצחק בלאזר אומר על בסיס דברי חז"ל שייסוורים אינם מכפרים על חילול השם ועל בסיס דברי רבנו יונה שניתן לכפר על חילול השם באמצעות קידוש השם כי אדם שעסוק בקידוש השם ינתן שכרו בעולם הבא.

אברהם אבינו אחרי מלחמת ארבעת המלכים חשש שמא קיבל את שכרו בעולם הזה בניצחון המלחמה ועל כך השיבו הקב"ה: "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד". לעומת זאת שמשון הגיבור ביקש מהקב"ה במילים "ואנקמה נקם אחת בפלישתים" שייתן שכרו על עין אחת בעולם הזה ואת שכר העין השניה בעולם הבא.

עונש

מטרתו של העונש הוא לזכך את האדם מן העוונות וכדי לשמש כהרתעה לשמירת מצוות השם. עונשם של חלק מהעבירות מפורש בתורה וחלקם לא. על חלק מעבירות הענישה היא בידי שמיים כמו כרת ועל חלקן החובה להעניש את החוטא מוטלת על בית הדין, כמו ארבע מיתות בית דין, מלקות וקנסות כספיים. בנוסף לעונשים בעולם הזה, מקבלת הנפש החוטאת את עיקר עונשה בעולם הבא בגיהנום, בכף הקלע או בגלגול נשמות.

חזל אומרים (שבת נה:) אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון. ולכן הם מורים (ברכות בהתחלה) לאדם שייסורים באים עליו לפשפש במעשיו.

צורה מוכרת שבה הקב"ה מעניש אדם שחטא היא מידה כנגד מידה (סוטה ח) הנפש החיים מסביר כי הקב"ה מעניש באופן זה כדי שיקל על האדם לדעת מה עליו לתקן. (נפה"ח שער ד פרק ל בערך)

חזרה בתשובה

גם במקרה בו אדם חוטא והוא צריך להענש, הקב"ה ממתין ואינו מענישו כדי שיוכל לעשות תשובה ובכך למחוק את עוונו למפרע.

קיום רצון השם מיראת העונש ואהבת השכר

הרמב"ם כותב כי לא ראוי לאדם לעבוד את הקב"ה מתוך רצון לקבלת שכר או מתוך יראת העונש אלא כפי שנאמר במשנה באבות (פרק א) "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". גם בתוספות יום טוב בפירושו על המשנה שם כותב כי למרות שהעובד מאהבת השכר ויראת העונש נחשב גם הוא עובד השם, עבודת השם מאהבה היא מעולה יותר ולכן הזהיר על כך התנא.

הגמרא במסכת עבודה זרה (יט א) אומרת גם היא: במצותיו חפץ מאד- במצותיו ולא בשכר מצותיו.

דקדוק הדין

במספר מקומות בחז"ל מוצאים התייחסות לכך שאדם יתוגמל על כל פעולה ולו הקטנה ביותר, לטוב ולמוטב. הגמרא בתענית (יא.) אומרת על הפסוק "א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" כי הקב"ה מדקדק בכל מעשה ומעשה לתת עליו את הגמול המדויק. הגמרא בשבת (סג.??) מביאה כי הקב"ה נותן שכר אפילו על מחשבה טובה. ובמסכת מכות (ה) נאמר כי גם הנטפל לעוברי עבירה או לעושי מצווה מקבל גמול, במסכת מנחות (או תמורה, צריך לבדוק) כי אפילו שיורי מצווה מעכבים את הפורענות. על החושב כי הקב"ה לא ידקדק על מעשיו הרעים נאמר בגמרא בבבא קמא (נ) כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו חייו.

מידה טובה מרובה ממידת פורענות

נאמר בחז"ל כי מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות. (מסכת סוטה ח)

התבוננות בשכר ועונש ככלי בעבודת השם

הגמרא בבבא בתרא (עח) אומרת: על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, המושלים אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

רבנו יונה כותב בשערי תשובה (שער ב) שאחת הדרכים לחזור בתשובה היא על ידי לימוד התנ"ך בו בולטת הנהגת השכר והעונש של הקב"ה. בנוסף, מקדיש רבנו יוונה חלק נרחב של חיבורו זה לפירוט שכר ועונש של מצוות רבות בתורה.