אם סיסרא

אֵם סִיסְרָא היא אישיות מהתנ"ך המופיעה פעם יחידה בתנ"ך, בספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח-ל'. אמו של סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, אשר הוכרע ביד אישה, יעל אשת חבר הקיני, במלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד').

דמותה

אם סיסרא היא דמות אנונימית. בעל קדמוניות המקרא לא' ח-ט מזהה אותה בשם "תמך".

הסצנה המקדימה את תיאור אם סיסרא בשירה, מסתיימת בכך, שסיסרא נופל שדוד בין רגליה של יעל (פס' כז) ומיד אחר כך בפס' כ"ח מתוארת האם, שמבין רגליה הגיח סיסרא לחיים.

דבורה הנביאה שרה ומהללת את ה' על הניצחון במלחמה נגד הכנענים. דבורה מכונה "אם בישראל" בשירה ודמותה מעומתת עם דמותה של אם סיסרא, אמו של האויב המנוצח.

תיאור הריגת סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני, שמתרחש באוהל, מקביל לתיאור האם המצפה.

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה; אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָלוֹ.

— ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח-ל'

לאחר תיאור הריגתו של סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני בפרק ד', עוברת ההתרחשות לארמונה של אם סיסרא, הממתינה בקוצר רוח לבוא בנה. במילה "בֹשֵׁשׁ" מהדהד הפסוק בסיפור מעמד הר סיני,בספר שמות פרק לב: ”וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ-כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.” משה כמו סיסרא מאחר לרדת מההר. השימוש בפועל זה יוצר ציפייה. אם סיסרא עומדת ומביטה מהחלון, מחכה לבוא בנה ומייבבת (ספר שופטים, פרק ה', פסוק כ"ח). השורש י-ב-ב הוא שורש יחידאי במקרא. בתרגום השבעים מופיע הנוסח, "ותבט אם סיסרא". קבלת נוסח המסורה מבליטה את סערת רגשותיה. עמידתה של אם סיסרא מאחורי החלון המלכותי, המפואר, מהווה ניגוד אירוני לאוהל הפשוט של יעל שבו נרצח בנה. לפי תרגום אונקלוס, משמעה של "ותיבב" הוא השמעת קול זעקה, אולם על פי הנרדפות עם המילה 'נשקפה', לא מן הנמנע כי המילה 'ותיבב' נגזרה מ'בבת עינו' (ספר זכריה ב' יב) במשמע 'הביטה' (דעת רש"י).

אם סיסרא היא טיפוס מוכר של המלכה-האם, המזוהה בספרות המקרא, אינה נזכרת בפרק ד' אך ממלאת תפקיד מרכזי בפרק ה', כ"ח - ל'.

בעל קדמוניות המקרא עושה שימוש בדברי אם סיסרא: "הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר"...(ה' ל), וזאת כדי למנוע בעיה מקוראי פרק ד'.

בפרק זה מותו של סיסרא עלול להתפרש כעונש לברק בן אבינועם אשר העמיד תנאים לדבורה ליציאתו למלחמה:
בפרק ד' ח נאמר: ”וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ” בפסוק ט', עונה דבורה: ”וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר ה' אֶת-סִיסְרָא”, בכך משלב בעל ספר קדמוניות המקרא, את הרעיון המובא בפרק ה' - ציפיית אם סיסרא לשלל נשים שבויות חרב - כדברי סיסרא עצמו, קודם שהוא תוקף את ישראל. כך הופכת גאוותו לטעם המר בנפילתו בידי יעל: אלך וארד בזרוע גבורתי להלחם בבני ישראל ואת שללם אחלק לנערי ואת הנשים היפות אקח לפילגשים. ולכן אמר עליו ה' כי זרוע חלשה תלחם בו ואת שללו תקחנה נערות והוא יפול ביד אישה (לא' א).

חיים גורי כתב על אם סיסרא את השיר "אמו".

תשובת נערותיה

הנשים החכמות שבשרותיה, בנות לוויתה מרגיעות אותה ואם סיסרא מקבלת את דיבריהן בשוויון נפש. הן מחכות לסיסרא שיגיע עם השלל. כפי הנראה נערותיה היו נשות שרים. השימוש במונח 'שרות' מרמז כי הכתוב דימה את סיסרא למלך. דברי האם מחדדים את האירוניה הטראגית, האם מתארת את הניצחון של בנה במלחמה ואילו הקוראים כבר מודעים להפסדו. האם ממשיכה בתיאור תמונת הניצחון ולפיה עסוק בנה באיסוף שבויות - רַחַם רַחֲמָתַיִם. משמעות הוראת המילה 'רחם' היא אישה צעירה והוראת המילה 'רחמתים' משמשת כאן כהכפלה.

באוגריתית נרדפות המילים 'בתולה' ו'רחם'. יש המפרשים 'רחם רחמתים' כמובחרת בנשים. הסיומת "תים" משמשת במקרא לא רק לציון הזוגי אלא גם לצורת הכפל "פי". השימוש במילה רחם על ידי השרות, נועד ליצור הבחנה בין הנשים, השרות ככל שתהיינה חשובות והנשים השבויות.

אם סיסרא ותקיעת שופר בראש השנה

בראש השנה נהוג לתקוע בשופר, כמאה תקיעות. מנהג זה מכוון לסיפר בספר שופטים ה, שירת דבורה, בו אם סיסרא מייבבת על בנה שבושש לבוא משדה הקרב. על משמעות ה"תרועה" שבתקיעות השופר מספרת הגמרא במסכת ראש השנה מאם סיסרא: ”שיעור תרועה כג' יבבות : והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים. אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב: יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דסיסרא: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל.”

מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון

מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון, הוא סצנת דפוס מוכרת במקרא. אם סיסרא ניצבת ליד החלון ומביטה בעדו, עד שמגיעה הבשורה המרה. על התבשרותה על מותו של בנה, לא מסופר בפרק. סצנת האישה הנשקפת בעד החלון מרמזת על גורלה של האישה ואבדן ביתה.

מוטיב זה מופיע בסיפורים אחרים במקרא:

• מיכל - ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוקים י'-י"ח, ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים ט"ז-כ"ג.
• איזבל - ספר מלכים ב', פרק ט', פסוקים ל'-ל"ז.
• האישה הזרה- ספר משלי ז'.

מוטיב זה מופיע גם בממצאים באתרים ארכאולוגים, למשל ארמון השן של אחאב בעיר שומרון, ארסלאן טאש שבסוריה, ובכלח שהייתה בירת ממלכת אשור בימי אשורנצירפל השני. המוטיב מיוחס לכהנות האלילה עשתרת.

לקריאה נוספת

• אהובה אשמן, תולדות חוה, אמהות ונשים נוכריות במקרא, תל אביב: ידיעות ספרים, 2008. עמ' 74–83.
• לורית רמון, בעד החלון נשקפה:השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, ספריית הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2012.

קישורים חיצוניים

• אם סיסרא בשירת דבורה | מחבר: ויליאם ג' אורברוק אתר מקראנט.
• האישה הנשקפת בעד החלון | מחברת : שולה אברמסקי בית מקרא כה תש"מ.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23436483אם סיסרא