פנינה (אישיות מהתנ"ך)

פְּנִנָּה היא אישיות מהתנ"ך, אחת משתי נשותיו של אלקנה. דמותה מופיעה בספר שמואל א', פרק א'.

הסיפור התנכ"יי

פנינה מופיעה בתנ"ך רק שלוש פעמים בשמה, וכולן מופיעות רק בספר שמואל א', פרק א'.

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים--מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף--אֶפְרָתִי. וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים--שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים, לַה'. וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ--מָנוֹת. וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַה' סָגַר רַחְמָהּ. וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר ה', בְּעַד רַחְמָהּ. וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה, מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית ה'--כֵּן, תַּכְעִסֶנָּה; וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.

— ספר שמואל א', פרק א', פסוקים א'-ז'

דמותה

פנינה היא אשתו של אלקנה. שמה נקרא, ככל הנראה, על שמה של אבן החן המצויה ברכיכות, הפנינה. פנינה היא אשה ולדנית ובינה ובין חנה, אשתו הראשונה, ישנה מתיחות רבה. משפחתו של אלקנה נוהגת לעלות מדי שנה לזבוח במשכן בשילה.

הסיפור מתרחש באחת מהעליות לרגל. המתח הרב בין שתי הנשים גורם לחנה תסכול רב והיא מסרבת לאכול. פנינה הייתה מבורכת בילדים וחנה הייתה חשוכת הילדים. אלקנה מחלק מנות אוכל לפנינה ולבני המשפחה, ולחנה הוא נותן ”מָנָה אַחַת אַפָּיִם” כלומר מנה גדולה יותר. אירוע זה חוזר על עצמו מדי שנה בשנה: ”וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה”. אלקנה מנסה לפצות את חנה האהובה עליו, על שמנע ממנה זרע. גישתה של פנינה הפוכה. עובדת עקרותה של חנה, התפרשה בעיניה כאילו חנה אינה רצויה בעיני ה' ולכן ההתעמרות בה מותרת. התייחסות שלילית זו חזרה על עצמה מדי שנה.

יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים", כותב: "ותגדף פנינה את חנה לאמר: אין אשה אהובה אף כי יאהב אישה אותה או את יפיה. אל תתהלל חנה ביפיה כי יתהלל המתהלל בראותו לפניו את זרעו. ואם אין בין הנשים פרי בטנה לשווא האהבה. כי מה הועילה לרחל כי אהבה את יעקב? ולולא נתן לה פרי בטנה לשווא אהבתו".

שמה הוא מן השמות של תכשיטים בתנ"ך: שוהם, עכסה, וחלאה.

דמותה של פנינה בחז"ל

על הפסוק ”וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס” "אמר רב נחמן בר אבא: הייתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: אין את עומדת ומרחצת את פניהם של בנייך כדי שילכו לבית הספר? ובשש השעות הייתה אומרת לה: חנה, אין את עומדת ומקבלת בנייך שבאו מבית הספר?". במקור אחר מסופר כי נהגה להציע לה לקנות פריטי לבוש לבניה

נאמר בתלמוד: "הייתה פנינה מכעיסה ומצערת את חנה לשם שמים, כדי שתתפלל לה' שיזכה אותה בילד, שכן חנה מהיותה אשתו האהובה של אלקנה, לא הרגישה במחסור שיש לה ילד. משום כך הייתה פנינה מנצלת כל הזדמנות להזכיר לה את חסרונה וזו כוונת הכתוב 'בעבור הרעימה' - כדי שתתפלל, שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל".

כעונש על התנהגותה זו נפטרו בניה של פנינה, כשבכל פעם שנולד בן לחנה, נפטר לפנינה. רק בזכות תפילתה של חנה נותרו לפנינה שני בנים

לקריאה נוספת

• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, ידיעות ספרים: תל אביב, 2011, עמ' 162–166.
• אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: ספורי נביאים, מוסד ביאליק: ירושלים, 1997, עמ' 13–17.
• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב, עמ' 55,58.
• אברהם כ"ץ, בין פנינה לחנה, בתוך מרחבים: בטאון לתורה והוראה, ירושלים, 1988, 56-44.

‫

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23435898פנינה (דמות מקראית)