פלוני אלמוני (אישיות מהתנ"ך)

פלוני אלמוני הוא אישיות מהתנ"ך שהוזכרה במגילת רות. לפלוני אלמוני הוצע לשאת לאשה את רות המואביה לאחר שהתגיירה והגיעה לגור בבית לחם, אך הוא ויתר על זכות זו. לדעת חז"ל "פלוני אלמוני" הוא שמו, אולם רוב מפרשי המקרא ביארו שפלוני אלמוני אינו שם האדם אלא כינוי, בדומה לכינוי האנונימי הנפוץ "פלוני".

שמו

המדרשים חלוקים האם שמו היה 'פלוני אלמוני', או שזהו ביטוי מקראי לאישיות שלא נוקבים בשמה. רוב מפרשי המקרא סברו כדעה זו. יש אומרים ששמו האמיתי היה 'טוב'.

משפחתו

בגמרא נאמר שפלוני אלמוני היה בנו של נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה, והיו לו שלושה אחים, והם שלמון שהיה אביו של בועז, אלימלך שהיה בעלה של נעמי ואביהם של מחלון וכליון, ואח שלישי ששמו אינו ידוע אך הוא היה אביה של נעמי.

לפי דעה אחרת המובאת במדרש פלוני אלמוני לא היה בנו של נחשון אלא נכדו, בנו של שלמון. גם לפי דעה זו היו לו שלושה אחים, שנים מהם הם אלימלך ואביה של נעמי, אך השלישי לפי דעה זו הוא בועז.

במגילה מופיע דו-שיח בין בועז לפלוני אלמוני, שבמהלכו בועז מזכיר את ”חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך” (רות ד ג), מה שלכאורה תואם לדעה השניה שלפיה אכן שלושתם היו אחים. את הדעה הראשונה הסוברת שפלוני אלמוני ואלימלך היו דודיו של בועז מיישב המדרש באמצעות הקביעה כי "אין אדם נמנע לקרוא לדודו אחיו".

נישואי רות המואביה

רות המואביה התאלמנה מבעלה מחלון ועלתה לארץ ישראל משדה מואב יחד עם חמותה נעמי. נעמי רצתה להשיא את רות לאחד מבני משפחתו של בעלה המנוח אלימלך, ברוח מצוות ייבום. בתחילה היא פנתה לשם כך לבועז. בועז הביע את הסכמתו העקרונית, אך הבהיר שזכות הקדימה לייבום זה נתונה לפלוני אלמוני אשר קירבתו לאלימלך גדולה יותר (משום שפלוני אלמוני היה אחיו של אלימלך בזמן שבועז היה אחיינו, או ששניהם היו אחיו של אלימלך אלא שפלוני אלמוני היה הבכור ולכן היתה לו קדימה).

פלוני אלמוני מסרב לממש את זכותו זו בשל חשש ממוצאה המואבי של רות, ובעקבות כך רות אכן נישאת לבועז. כתוצאה מסירוב זה של פלוני אלמוני נמנע ממנו לזכות בכך שיצאו ממנו דוד המלך ושלמה המלך וכל שושלת המלוכה שיצאה מהם.

במדרשים נאמר שבאותו הזמן פלוני אלמוני כלל לא היה באיזור העיר בית לחם בה התרחש המעשה, והקדוש ברוך הוא הביאו לשם בדרך נס כדי שלא לצער את בועז בהמתנה ממושכת.

טעותו של פלוני אלמוני

בספר דברים מופיע איסור להתחתן עם גרים מבני מואב. פלוני אלמוני סבר בטעות שאיסור זה חל באופן שוה על גרים גברים נשים, ולכן הוא מנמק את סירובו לשאת את רות במילים ”לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי” (רות ד ו). טעותו היתה בכך שלא ידע שחז"ל דרשו ”"עמוני" - ולא עמונית, "מואבי" - ולא מואבית”, והתירו לישא גיורת מואבית. זו גם הסיבה שבועז, שהיה מודע לפסק הלכה זה, לא חשש לשאת את רות.

המדרשים הסוברים ששמו האמיתי לא היה פלוני אלמוני, כתבו שזוהי הסיבה שבגינה הפסוק מכנה אותו דוקא בשם "אלמוני", לומר שהיה 'אילם מדברי תורה' בכך שלא ידע הלכה זו.

יש אומרים שטעותו של פלוני אלמוני לא היתה גדולה עד כדי כך, כי אמנם ידע את פסק ההלכה שגיורת מואבית מותרת לבוא בקהל, אלא שטעה לחשוב שדין זה התחדש רק על ידי הסנהדרין שבאותו הדור, וחשש שבעתיד עלול פסק זה להשתנות. זאת בזמן שבאמת דין זה מקורו בהלכה למשה מסיני ולכן אין אפשרות לשנותו לעולם, ומשום כך בועז שידע את האמת לא חשש לשאת את רות.

הלכות הנלמדות ממעשה זה

כדי לתת תוקף להעברת הזכות לשאת את רות (וכן לקנות את חלקת השדה שהשאיר אחריו אלימלך) מפלוני אלמוני לבועז, נעשה ביניהם מעשה קניין שהפסוק מתארו ”שלף איש נעלו ונתן לרעהו” (רות ד ז). פסוק זה הוא המקור לדין קנין חליפין. להלן כמה מפרטי הלכות הקניין הנלמדות מפסוק זה:

• מהמילים "שלף איש נעלו" נלמד שכל כלי יכול לשמש לקניין חליפין, ללא תלות בשוויו הכספי, ואפילו אם אין בו שווה פרוטה. מצד שני נלמד מכך שלא כל חפץ יכול לשמש צד בקנין חליפין. לדעת רב נחמן קניין זה יכול להיעשות באמצעות כלים בלבד, ולא באמצעות פירות או מטבע. ולדעת רב ששת ניתן להקנות גם על ידי פירות, אך לא על ידי דבר 'שאינו מסויים', כלומר שאינו שלם.

• כמו כן, בגמרא מובאת מחלוקת האם הקנין נעשה על ידי נעלו של פלוני אלמוני, כלומר בכליו מעביר הזכויות שהוא המוכר, או בנעלו של בועז, כלומר מקבל הזכויות שהוא הקונה. להלכה נפסק שיש לבצע את הקניין בכליו של הקונה.

• מהמילים "ונתן לרעהו" נדרש שלצורך הקניין די שהמוכר יתפוס בחלק בגודל של שלושה טפחים על שלושה טפחים מתוך הכלי או הבגד שעושים בו את הקניין, כיון שבכך מתקיימת 'נתינה'.

ראו גם

• מגילת רות

• עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
• פלוני