חברת החשמל לישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חברת החשמל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חברת החשמל
סמליל חברת החשמל
סמליל חברת החשמל
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית / ציבורית
בורסה הבורסה לניירות ערך בתל אביב
מייסדים פנחס רוטנברג
תקופת הפעילות 1923–הווה (כ־101 שנים)
משרד ראשי בנין המשרד הראשי (המה"ר), חיפה, ישראל
בעלות ישראלישראל מדינת ישראל
מוצרים עיקריים ייצור, הולכה וחלוקת חשמל
הכנסות 22.1 מיליארד ש"ח (2021)[1]
רווח תפעולי 626 מיליון ש"ח (2021)[1]
רווח 1.28 מיליארד ש"ח (2021)[1]
הון עצמי 28.8 מיליארד ש"ח (2021)[1]
סך המאזן 90.6 מיליארד ש"ח (2021)[1]
מנכ"ל רם ארליכמן (מ"מ)
עובדים 10,848 (יוני 2022)
 
www.iec.co.il

חברת החשמל לישראל היא חברה ממשלתית וציבורית, מונופול, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל וברשות הפלסטינית[2]. כ-99.85% ממניות החברה מוחזקות בידי הממשלה[3]. פעילותה כוללת ייצור חשמל, הולכה, הַשׁנָאָה, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות.

החברה נוסדה כ'חברת החשמל פלשתינה' ב-29 במרץ 1923 על ידי פנחס רוטנברג, ומובילה את משק החשמל בפלשתינה-א"י ומדינת ישראל מאז ועד היום. על אף שמדובר בחברה בבעלות המדינה - המשאבים הנחוצים לפיתוח משק החשמל מגויסים על ידי החברה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה, אך מקבלים ערבות ממשלתית.

נכון ל-31 בדצמבר 2021, החברה מעסיקה כ-10,487[4] עובדים ומספקת שירות לכ-2.5 מיליון משקי בית בישראל.

היסטוריה

תחנת הכוח הראשונה בחיפה, הפועלת על דיזל, 1925

בשנים הראשונות סיפורה של 'חברת החשמל פלשתינה' שזור בסיפור היישוב העברי בעת החדשה ובחזון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל בעבודה עברית. עם זאת, הזיכיון מממשלת המנדט בו זכה רוטנברג כחברה פרטית חייב את פיתוח הארץ לטובת כל תושביה וביצירת מרחב "מחושמל" ליהודים וערבים כאחד. לפנחס רוטנברג, שהקים את חברת החשמל, היו דעות עצמאיות ומקוריות בנוגע ליחסים בין יהודים וערבים, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם הציונות הרשמית[5].

ראשיתה של חברת החשמל בשני זיכיונות שקיבל פנחס רוטנברג מממשלת המנדט ב-1921. זיכיון ראשון התייחס לנפת יפו ועל בסיסו נוסדה "חברת החשמל ליפו". רוטנברג התחייב להקים תחנת כוח הידרו-אלקטרית על הירקון, אך בסופו של דבר בנה תחנה קלורית בין יפו לתל אביב. ב-1923 נפתחה תחנת הכוח הראשונה, שסיפקה חשמל לעיר יפו ולתל אביב, שייצרה בשלב ראשון 300 קילוואט חשמל. ביוני 1923 הוארו לראשונה רחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל אביב, ובנובמבר 1923 הוארה שדרות המלך ג'ורג' (לימים שד' ירושלים) ביפו. ב-1923 ייסד רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה" שקלטה לתוכה את "חברת החשמל ליפו". בשנים 1923 - 1925 התרחבה רשת החשמל במהירות, בין השאר עקב הקמתו של קו מתח גבוה למפקדות הצבא הבריטי בסרפנד (צריפין), שאפשר לחברת החשמל לספק חשמל גם לראשון לציון, נס ציונה ורחובות, ולאחר מכן גם לרמלה. ב-1925 נפתחה תחנת כוח קלורית בחיפה, שסיפקה חשמל לעיר חיפה, לעכו, ולמפעלים הגדולים שהוקמו במפרץ חיפה. רוב הציוד והידע שהיו נחוצים לפרויקט החישמול סופקו בתחילה על ידי חברת AEG הגרמנית. חברת החשמל פתחה סניף בברלין ומהנדסי חשמל גרמנים פיקחו על עבודות הקמת הרשת ביפו ובתל אביב[6].

"חברת החשמל לפלשתינה" הוקמה בידי פנחס רוטנברג, יהודי ומהפכן רוסי בעברו, אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1919. בשנת 1920 הגיש רוטנברג לממשלת המנדט הבריטי את תוצאותיו של סקר שערך בנושא אפשרויות ניצול מקורות המים של הארץ. על בסיס סקר זה הציע רוטנברג להקים שלוש-עשרה תחנות-כוח הידרואלקטריות על שפת נהר הירדן ויובליו, מלבנון ועד ים המלח. שלטונות המנדט ראו חשיבות רבה בייסוד תשתית חשמל מודרנית בארץ ישראל והעניקו לרוטנברג בחודש ספטמבר 1921 שני זיכיונות אשר אפשרו לו, באופן בלעדי, לנצל את מימי נהרות הירקון, הירדן ושאר מקורות המים של הארץ להפקת אנרגיה חשמלית. בטרם יהפכו לזיכיונות ארוכי-טווח התחייב רוטנברג לעמוד בתנאים שונים. ב-29 במרץ 1923 הקים פנחס רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה". זו הייתה חברה אשר נרשמה בספר החברות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, מושב הדירקטוריון שלה היה בלונדון ומניותיה נסחרו בבורסה הלונדונית.

בשנת 1925 הקימה חברת החשמל שתי תחנות-כוח נוספות, מונעות דיזל גם הן - האחת בחיפה והשנייה בטבריה. ההספק המרבי של שלוש התחנות גם יחד בשנת 1925 היה כ-1 מגוואט חשמל, והקמתן מסמלת את ראשית עידן החשמל בארץ ישראל (לשם השוואה, כושר היצור הכולל של תחנות-הכוח של חברת החשמל בשנת 2010 היה קרוב ל-13,000 מגוואט חשמל).

ב-5 במרץ 1926 חתם הנציב העליון, הלורד פלומר, על זיכיון החשמל אשר אשרר את ההסכמים משנת 1921 אותם קיבל רוטנברג מממשלת בריטניה והעניק לחברת החשמל זכות בלעדית למשך 70 שנה על ייצור החשמל, הולכתו ומכירתו ברחבי שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הזיכיון נשאר בתוקף עד שנת 1996, שנה בה הומר בחוק משק החשמל הישראלי. הזיכיון כלל אמנם גם את שטח עבר הירדן המזרחי אך למעשה, בשל הקמת אמירות עבר הירדן, מומש על ידי חברת החשמל רק בחלקו המערבי של נהר הירדן. מקום נוסף בו לא היה תוקף לזיכיון החשמל היה שטח העיר ירושלים וסביבתה הקרובה, שם החזיקה בזיכיון "חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים".

קובץ:Tel-or-arial.jpg
צילום אוויר משנת 1937 של מפעל נהריים ותל אור (משמאל, למטה)
מודעה מתל אביב משנות ה-20 לקראת חיבור העיר לרשת החשמל

ב-3 בינואר 1942 נפטר מייסד חברת החשמל ומנהלה הראשון פנחס רוטנברג ואת מקומו כמנהל הכללי של חברת החשמל תפס אחיו, אברהם רוטנברג.

תחנת-הכוח "נהריים" - חשמל בכוח המים

ערך מורחב – נהריים

לאחר שנחתם זיכיון החשמל, החלה חברת החשמל בקיץ 1927 בהקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית "נהריים" אשר נבנתה ממזרח לנהר הירדן, בקרוב לשפך נהר הירמוך לערוץ הירדן. תחנת הכוח "נהריים" נחנכה ב-9 ביוני 1932 והייתה לתחנת הכוח ההידרואלקטרית החדישה הראשונה במזרח התיכון. כושר הייצור של שלוש טורבינות המים שבתחנה היה 18 מגוואט, פי חמישה לערך מכושר הייצור הכולל של תחנות הכוח הראשונות. הדבר אפשר לחברת החשמל להיענות בהצלחה לביקוש מצד לקוחותיה ולצורכי הארץ המתפתחת. החשמל שייצרה התחנה הוזרם לתל אביב ולחיפה, בקווי מתח שהיוו את מוביל החשמל הראשי של רשת החשמל הארצית באותם ימים. על שטחי קרקע קרובים ל"נהריים" ניטעו, בהוראת פנחס רוטנברג, שדות חיטה ומטעי פירות בקנה מידה מסחרי וכן הוקמו שכונות מגורים לעובדי התחנה ובני משפחותיהם.

תחנות-הכוח הקיטוריות

ערך מורחב – תחנת הכוח רדינג

בשנת 1935 הקימה חברת חשמל תחנת כוח קיטורית ראשונה בארץ ישראל – "חיפה א". התחנה הוקמה על חולות מפרץ חיפה, בכושר ייצור חשמל של 30 מגוואט ותרמה לאספקת הדרישה הגוברת לכוח החשמל בעקבות הגעתה של העלייה החמישית לארץ. לצד תחנת-הכוח בחיפה הוקם באותה עת גם בניין המשרדים הראשי של חברת החשמל. שני המבנים, שהם בעלי ארכיטקטורה ייחודית, הוועדו מאז לשימור אדריכלי.

ב-1938 הקימה חברת החשמל תחנת-כוח קיטורית נוספת מצפון לנהר הירקון, "רדינג א", בכושר ייצור חשמל של 24 מגוואט. כניסת שתי התחנות הקיטוריות לפעולה בשנות השלושים - לצדן של תחנת הכוח "נהריים" וכן שלוש תחנות הדיזל הראשונות - הגדיל את כושר ייצור החשמל מ-22 מגוואט בשנת 1932 ל-76 מגוואט חשמל ב-1939. עם התפתחות משק החשמל התעצמו התעשייה, המסחר והחקלאות ומוצרי חשמל שונים החלו לתפוס מקום מרכזי בחיי תושבי הארץ.

במלחמת העצמאות, ב-14 במאי 1948, עברה תחנת הכוח "נהריים" לשליטת ממלכת ירדן ופסקה מלפעול. את מקומה במערך הייצור של חברת החשמל תפסו יחידות ייצור חדשות שהוקמו באתרי תחנות-הכוח הקיימות "חיפה א'" בחיפה ו"רדינג" בתל אביב. כושר הייצור של חברת החשמל בשנת 1951 עמד על 129 מגוואט.

על אף קשיי מימון במחצית הראשונה של שנות ה-50, המשיכה חברת חשמל בפיתוח והרחבה של תחנות-כוח קיימות במטרה לענות על צורכי המשק הישראלי הגדל: רשת חשמל נפרסה לרבים מהיישובים החדשים שהוקמו ברחבי הארץ ובאתר תחנת-הכוח "רדינג א'" הוקמה בשנים 1953 - 1954 תחנת-כוח חדשה בשם "רדינג ב"', בכושר ייצור של 100 מגוואט.

מחברה פרטית לחברה ממשלתית ישראלית

ערך מורחב – הלאמת חברת החשמל

עם סיום מלחמת העצמאות ופתיחת שערי הארץ לגלי עלייה גדולים, עמדה חברת החשמל בפני אתגרי פיתוח גדולים, אולם כספי המשקיעים חדלו להגיע ולחברה חסרו סכומי הכסף שנדרשו לכך. ב-10 בינואר 1954 החליטה ממשלת ישראל על רכישת 95% ממניות החברה והפיכתה לחברה ממשלתית. בעקבות העברת הבעלות על חברת החשמל שינה דירקטוריון החברה את מקומו מלונדון לישראל ואת חברי הדירקטוריון שהיו בתפקידם באותה עת החליפו אישים ישראליים. מקום מושבו של הדירקטוריון החדש נקבע ברחוב החשמל בתל אביב, בתוך מבנה היסטורי מהמאה ה-19, לצדו של מבנה תחנת-הכוח הראשונה.

בשנת 1954 רכשה ממשלת ישראל גם את זיכיון החשמל מ"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים", חברה שהייתה נתונה אף היא בקשיים תקציביים, והפכה אותה לחברת בת ל"חברת החשמל לארץ ישראל", הגדולה ממנה. בשנת 1964 אוחדו שתי החברות לחברה אחת.

בשנת 1956, ערב מבצע קדש, הוקמה ליד נהר הירקון תחנת-הכוח "רדינג ג'". כושר הייצור שלה היה 40 מגוואט והיא נבנתה כתחנה תת-קרקעית, במטרה להגן על מנועיה בפני סכנת הפצצה.

בעקבות תנופת ההתיישבות, גידול האוכלוסייה והפיתוח הכלכלי בעשור הראשון למדינת ישראל הוקמה, לראשונה מאז שנות השלושים, תחנת-כוח חדשה, באתר נפרד מאתרי התחנות הקיימות. יסודות תחנת-הכוח החדשה הונחו בשנת 1955 בחולות השוממים של נחל סוכריר, בסמוך למקום בו הוחל זמן מה אחר כך בהקמת העיר אשדוד. תרומת כושר הייצור של תחנת-הכוח החדשה (150 מגוואט) למערך ייצור החשמל הארצי הייתה משמעותית והביאה אותו בשנת 1960 להיקף של 410 מגוואט.

תהליך המודרניזציה שעבר על מדינת ישראל לא פסק ובתחילת שנות השישים הוקמו בכספי שילומים מגרמניה שתי תחנות-כוח חדשות בעלות נתונים זהים: חיפה ב' ואשדוד ב'. בכל תחנה היו שתי יחידות של 75 מגוואט. חיפה ב' הופעלה לראשונה ב-1960 ואשדוד ב' ב-1963. בסוף שנות השישים עמד כושר הייצור של חברת החשמל על 1,019 מגוואט.

בשנות השבעים גברו הביקושים לחשמל ובהתאם לכך גדל גם כושר ייצור החשמל של חברת החשמל, על ידי הקמת תחנות-כוח חדישות וגדולות יותר מאשר קודמותיהן: בשנת 1971 נחנכה תחנת-הכוח "רדינג ד'" בכושר ייצור כולל של 428 מגוואט; בשנים 1974–1977 הופעלו לראשונה ארבע יחידות ייצור חדשות בתחנות-הכוח אשדוד ג' ו-ד', כל אחת בכושר ייצור של 228 מגוואט. אתר תחנות-הכוח באשדוד נקרא על שם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

בשנות השמונים פרסה החברה וחיברה את כל אזור יהודה ושומרון לרשת החשמל של ישראל. עד אז פעלה באזור רשת נפרדת שהוקמה בזמן השלטון הירדני שחלקה הופעלה על ידי חברת החשמל המזרח ירושלמית[7].

עידן הפחם בייצור החשמל

בעקבות האמרת מחירי הנפט לאחר מלחמת יום כיפור וחרם הנפט אותו הפעילו מדינות ערב, החליטה חברת החשמל להקים תחנות-כוח היכולות לייצר חשמל הן בכוח הפחם - הזול מהדלק הנוזלי. בין השנים 1981 ל-2000 הוקמו ארבע תחנות-כוח חדישות, בעלות כושר ייצור גדול שמייצרות חשמל באמצעות פחם: בחדרה, באתר הקרוי היום אתר "אורות רבין" על שמו של יצחק רבין, הוקמו שתי תחנות-כוח בכושר ייצור כולל של 2,590 מגוואט. באשקלון, באתר הקרוי על שם האחים פנחס ואברהם רוטנברג, הוקמו שתי תחנות-כוח נוספות, בכושר ייצור כולל של 2,250 מגוואט. נכון לשנת 2008 מופק בשני אתרי ייצור אלה חלק נכבד מהחשמל הדרוש למשק הישראלי. הפעלת תחנות הכוח הללו באמצעות פחם, במקום בדלק נוזלי, תרמה לחיסכון רב בעלויות ייצור החשמל בישראל עד למעבר לשימוש בגז הטבעי.

עידן הגז הטבעי בייצור החשמל

באוגוסט 2005 חתמה חברת החשמל על הסכם לרכישת גז טבעי מחברת EMG, אשר קיבלה מעמד מיוחד המאפשר לה לרכוש גז טבעי מחברות הגז במצרים ולמכור אותו למדינות בחוף המזרחי של הים התיכון במסגרת קו צינור אל עריש-אשקלון[8]. על-פי הוראות ההסכם הקימה חברת EMG מערכת לאספקת גז ממצרים לישראל, הכוללת מערכת דחיסה באל עריש, צינור ימי באורך של 92 ק"מ מאל עריש לאשקלון ומסוף קבלה באתר קצא"א באשקלון. EMG סיימה לבנות את הצינור הימי ומסוף הקבלה באשקלון בחודש פברואר 2008. תחילת אספקת הגז החלה בחודש יולי 2008. כגיבוי נוסף להבטחת ההסכם נחתם מזכר הבנות בין ממשלת מצרים וממשלת ישראל, לפיו ערבה ממשלת מצרים לאספקה של עד 7BCM של גז טבעי בשנה למדינת ישראל.

במהלך 2010 הרחיבה חברת החשמל את השימוש בגז טבעי וביכולתה היה לייצר באמצעותו למעלה מ-50% מסך יכולת הייצור הכוללת. כ-56% מהגז הטבעי סופקו על ידי קבוצת "ים-תטיס" ו-44% סופקו על ידי חברת EMG המצרית.

מאז כניסת הגז הטבעי למערך ייצור החשמל חלה ירידה ניכרת בכמות פליטות מזהמי האוויר בישראל: הפחתה של למעלה מ-90% בפליטות גופרית דו-חמצנית וחומר חלקיקי וכן הפחתה של 20% - 30% בפליטת תחמוצות חנקן מהאתרים שבהם נעשה שימוש בגז טבעי.

ב-5 בפברואר 2011, אירע פיצוץ בצינור הגז הטבעי בסיני, אשר גרם להפסקה מוחלטת באספקת הגז לישראל וכן למדינות שאליהן מוזרם הגז באמצעות צינור הגז הערבי (ירדן, סוריה) למשך 39 יום. לאור אי רציפות באספקת הגז הטבעי ממצרים, עד כדי הפסקה מוחלטת של האספקה, נדרשה חברת החשמל להיערך לייצור חשמל בתמהיל דלקים שונה. תמהיל זה נדרש גם בשל הוראות הצו הרוחבי של המשרד להגנת הסביבה, המחייב שריפת סולר לפני שריפת מזוט (סולר הוא דלק יקר משמעותית ממזוט, אך הוא נחשב ידידותי יותר לסביבה ומזהם פחות).

בחודשים דצמבר 2011 ופברואר 2012 אישר דירקטוריון חברת החשמל את תנאי ההתקשרות עם שותפות שדה "תמר", הממוקם כ-90 ק"מ מערבית לחיפה. ההסכם הוא לרכישת גז טבעי במשך 15 שנה. במקביל, הושלמה קבלתם של היתרי הזרמה למרבית אתרי ייצור החשמל ברחבי ישראל ובוצעו מהלכים לבדיקת חלופות לאגירת גז טבעי (גז טבעי נוזלי), כדי לגשר על תקופת המחסור הנצפית בגז טבעי עד תחילת הפקת הגז משדה "תמר" וכמענה לשיאי ביקוש ואמינות האספקה.

בסוף מרץ 2013 החלה אספקת הגז מקידוח תמר לצרכנים בישראל ובראשם חברת החשמל, מה שסיים תקופה ארוכה של מחסור בגז טבעי[9].

מנהלי החברה[10]

שם תקופת כהונה
פנחס רוטנברג 1923–1941
אברהם רוטנברג 1942–1957
יעקב פלד 1957–1968
יעקב חושי 1968–1971
אברהם בלוך 1972–1974
אריאל עמיעד 1974–1980
יוסף טוליפמן 1980
איתן יעקובסון 1981–1982
יצחק חופי 1982–1990
משה כץ 1990–1994
רפי פלד 1995–2000
יעקב רזון 2000–2005
אורי בן–נון 2006–2007
עמוס לסקר 2007–2011
אלי גליקמן 2011–2015
עופר בלוך 2015–2022
רם ארליכמן (מ"מ) 2022-

מבנה החברה

חברת החשמל הוקמה כחברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בלונדון, ולתקופה מסוימת בבורסה בתל אביב, אך בעקבות הלאמת החברה והצעת רכש של מדינת ישראל ליתרת המניות המוחזקות בידי הציבור, הפכה החברה לחברה ממשלתית, כאשר מדינת ישראל מחזיקה בכ־99.85% ממניות החברה, והיתרה מוחזקת בידי משקיעים בודדים. בעקבות כך הופסק המסחר הציבורי במניותיה של החברה. על פי רשות החברות, מעמדה של החברה הוא עדיין כשל חברה ציבורית, בשל יתרת המניות המוחזקת בידי הציבור ושייתכן והונפקו בהנפקה ציבורית, ועל כן פועלת חברת החשמל בהתאם להוראות החלות על חברות ציבוריות, כדוגמת פרסום דו"חות כספיים רבעוניים ושנתיים לציבור[11].

דירקטוריון החברה, ובראשו יושב ראש הדירקטוריון הוא האחראי לניהול תקין של החברה. הדירקטוריון אחראי בין היתר על אישור דוחות כספיים של החברה, תקציב, תוכניות פיתוח, הלוואות, הסכמי שכר, מינויי בכירים, מבנה ארגון ועוד[12].

המנהל הכללי של החברה פועל בכפיפות ישירה ליושב ראש הדירקטוריון[13].

למנהל הכללי כפופים חברי הנהלת החברה, העומדים בראש חטיבות מקצועיות ויחידות סמך.

היחידות הכפופות למנהל הכללי הן:

  • היועצת המשפטית ומזכירת החברה, בדרגת סמנכ"ל
  • המבקרת הפנימית ונציבת תלונות הציבור, בדרגת סמנכ"ל
  • סמנכ"ל אסטרטגיה, חדשנות ושינוי מבני

החטיבות הכפופות למנהל הכללי הן:

  • חטיבת הייצור והאנרגיה, הכוללת את אגף ייצור, הנדסה ותחזוקה מרחבית, מנהלי תחנות רוטנברג, אורות רבין, משולבת אשכולות רדינג גזר ומרחבית כרמל.
  • חטיבת שירותי רשת כוללת את: אגף רשת חיפה והצפון, אגף הנדסת רשת, אגף רשת דן וחוף, אגף רשת ירושלים והנגב.
  • חטיבת פרויקטים הנדסיים הכוללת את: אגף פרויקטי השנאה, אגף פרויקטי יצור ואגף פרויקטי הולכה.
  • חטיבת התפעול והלוגיסטיקה, כוללת את: אגף הרכש, אגף לוגיסטיקה ונכסים.
  • חטיבת התקשוב, כוללת את: אגף מערכות מידע.
  • חטיבת כספים כלכלה וניהול סיכונים כוללת את: אגף חשבונאות, אגף כספים
  • חטיבת שירות שיווק ורגולציה כוללת את: אגף תקשורת ודוברות, אגף שירות לקוחות.
  • חטיבת משאבי אנוש כוללת את: אגף משאבי אנוש, אגף שכר, יחסי עבודה ובטיחות, מנהל שינוי ארגוני תכנון ארגון הדרכה ומשאבים, מנהל משאבי אנוש סגל בכיר, גיוס והעסקה מגוונת וממונה על שוויון מגדרי.

חברת החשמל מחזיקה בבעלות מלאה על החברה הלאומית לאספקת פחם, 50% ממניות החברה המנהלת של קרן השתלמות של עובדי חברת החשמל לישראל, כ־40% ממניות חברת התקשורת Unlimited (IBC), וכ־8.3% ממניות המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה. בנוסף לחברה אחזקות זניחות בחברת כימיקלים לישראל, כ־50% מניות החברה (לא-פעילה) לפיתוח משאבי אנרגיה (פמ"א). לחברת החשמל חברות בנות לא פעילות בשמות: חברת נכסי הירדן, חברת מגרשי קבלנים, מעברות הירדן, ו־"חברת הבניין לארץ-ישראל"[14][15].

מערכת הייצור

תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה

במדינת ישראל פועלות 5 תחנות כוח חופיות, המתופעלות בידי חברת החשמל לישראל:

טורבינות הגז

לקראת סוף שנות ה-80 החלה חברת החשמל להקים תחנות-כוח גם באתרים המרוחקים משפת הים. תחנות-הכוח הללו זכו לשם "המערך הפנים ארצי" והוקמו במסגרתו יחידות ייצור מסוג טורבינות גז, שאינן זקוקות למי ים לטובת קירור. טורבינות הגז מופעלות ישירות באמצעות גזים הנוצרים בתהליך שריפת הדלקים, בשונה מטכנולוגיית הקיטור, שבה הטורבינה מופעלת באמצעות קיטור הנוצר כתוצאה מחימום מים בדודי תחנת-הכוח באמצעות שריפת דלקים.

שתי טורבינות הגז הראשונות בישראל הופעלו בשנת 1961 בתחנת "אורים" שליד חיפה. הספק התחנות הללו היה קטן יחסית (10 מגאווט כל אחת) והן נועדו לספק חשמל בשעות עומסי שיא. בנוסף לכך, נועדו טורבינות הגז אלו לשמש עתודה ביטחונית בשעת חירום.

מערך טורבינות הגז של חברת החשמל כולל יחידות משלושה סוגים שונים:

  1. טורבינות גז תעשייתית - טורבינה תעשייתית המבוססת על עיקרון פעולה של מנועי סילון המונעת בסולר או בגז טבעי. הספק טורבינות אלה 35 – 260 מגוואט.
  2. טורבינות גז סילוניות – מנועי סילון תעופתיים שהוסב לתצורה קרקעית. אלה יחידות כוח קטנות בכושר ייצור 10 – 50 מגוואט חשמל כל אחת. ניתן להתניען במהירות (בתוך כחמש דקות) אולם בשל עלות הפעלתן הגבוהה הן משמשות בדרך כלל במצבי דחק ובשיאי ביקוש.
  3. טורבינות גז במחזור משולב – תחנות אלו מורכבות מטורבינת גז תעשייתית או סילונית וטורבינת קיטור השלובות זו בזו, המחזור מנצל את החום השיורי המיוצר בטורבינת הגז לחימום מים וייצור קיטור המשמש לסיבוב הטורבינה הקיטורית, ומכאן שמן: מחזור משולב (מחז"מ) שניהם יחד או כל אחד לחוד מחובר לגנרטור המייצר חשמל.

חברת החשמל מפעילה מספר אתרים פנים ארציים בהם מותקנות טורבינות גז:

מערכת הולכת החשמל

במקביל להגדלת כושר ייצור החשמל במדינה פותחה גם רשת החשמל הארצית, שתפקידה להוליך את החשמל מתחנות-הכוח אל כל רחבי הארץ. קווי החשמל הראשוניים, במתח חשמל של 6, 22 ו-66 קילו-וולט, הוחלפו במהלך השנים בקווי מתח חשמל גבוהים יותר - 110 קילו-וולט ו-161 קילו-וולט. בסוף שנות השמונים החלה חברת החשמל להקים את קו מתח העל 400 קילו-וולט אשר הפך במהלך שנות התשעים למעין "מוביל החשמל הארצי" (והידוע גם בשם "אוטוסטראדת החשמל"). הקטע הראשון של הקו הוקם ב-1989 וחיבר את תחנת-הכוח "רוטנברג" עם תחנת המיתוג בצפית. בשנת 1990, עם כניסתה של היחידה הראשונה ב"רוטנברג" לפעולה, הושלם גם הקטע השני בקו 400 קילו-וולט שהגיע מתחנת מיתוג צפית עד לפתח תקווה. כיום מהווה קו ההולכה 400 קילו-וולט את חוט השדרה של רשת החשמל הארצית. בעשור האחרון השקיעה החברה למעלה מ-9 מיליארד דולר בפיתוחו של משק החשמל בישראל. אף על פי שמדובר בחברה בבעלות המדינה – ההון הדרוש לפיתוח המשק מגויס על ידה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה.

בסוף 2018 כללה מערכת ההולכה וההשנאה כ-760 ק"מ של קווי מתח-על המחוברים ל-11 תחנות מיתוג, עם יכולת השנאה כוללת של 12,945 מגה וולט-אמפר וכ-4,827 ק"מ מעגלי מתח עליון המתחברים ל-150 תחנות משנה בבעלות החברה עם יכולת השנאה של 17,954 מגה וולט-אמפר, ו-52 תחנות משנה פרטיות עם יכולת השנאה של 3,134 מגה וולט-אמפר.

מערכת החלוקה כללה בסוף 2018 קווי רשת מתח גבוה באורך כולל של 28,340 ק"מ, 50,418 שנאי חלוקה בהספק כולל של 24,745 מגה וולט-אמפר וקווי רשת מתח נמוך באורך כולל של 35,924 ק"מ (כולל כבלי חיבור לבתים).

תעריפי צריכת החשמל

תעריפי החשמל בישראל נקבעים על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל.

הרפורמה בחברת החשמל

במהלך שנת 2018 נחתם הסכם קיבוצי בנושא הרפורמה בחברת החשמל. ב-18 ביולי 2018 אושר תיקון 16 לחוק משק החשמל והרפורמה בחברת החשמל אושרה.

להלן עיקרי הרפורמה: ניהול מערכת החשמל הארצית יוצא מחברת החשמל לחברה ממשלתית עצמאית, החברה תמכור חמש תחנות כוח על פי אבני דרך שנקבעו, רשת ההולכה והחלוקה תישאר בידי חברת החשמל, החברה תקים שתי יחידות ייצור באמצעות גז טבעי, במקטע האספקה תיכנס תחרות כך שהצרכנים יוכלו לבחור את ספק החשמל שלהם, יבוצע שינוי ארגוני מקיף בחברה ועד לשנת 2025 יפרשו 1,800 עובדי חברה לגמלאות, בפרישה מוקדמת. זוהי הרפורמה הגדולה ביותר שנערכה בחברה ממשלתית בישראל[16].

מאז חתימת ההסכם מתבצעת הרפורמה לפי אבני הדרך. נערך שינוי ארגוני בחברה, חברת נגה - ניהול מערכת החשמל החלה לפעול חלקית בסוף 2020[17], נמכרו שלוש תחנות כוח של חברת החשמל: אלון תבור בסוף שנת 2019[18] רמת חובב בסוף שנת 2020[19] וחגית בסוף 2021[20] ועובדים פורשים בפרישה מוקדמת על פי תוכנית הרפורמה.

עובדי החברה

היקף העובדים

מספר עוברי החברה יורד בהדרגה והגיע מהשיא שהיה בשנת 2014 - 12,754 עובדים ל-11,103 עובדים בשנת 2021[21] ול- 10,848 ביוני 2022[22].

במאי 2018 נחתם הסכם קיבוצי בנושא הרפורמה בחברת החשמל (להלן הסכם הרפורמה).[23] ההסכם כולל מהלך התייעלות נרחב, כך שבתוך כ-6 שנים צפוי מספר העובדים הקבועים בחברה להצטמצם בשיעור של כ־22%[24].

גיוון תעסוקתי: החברה פועלת לשלב אוכלוסיות בתת-תעסוקה: ערבים, חרדים, אנשים עם מוגבלות וכו׳. בשנת 2019 הועסקו בחברה 5.4% יוצאי אתיופיה, 2.9% חרדים, 6.2% ערבים ו-4.2% עובדים עם מוגבלויות. נקבעו יעדים להגדלת הגיוון התעסוקתי.[25]

עובדי החברה בעבודת שטח בכניסה לרמת ישי

יחסי עבודה ותנאי שירות

יחסי העבודה בחברה מוסדרים בחוקת העבודה, בהסכמים קיבוציים, בהסדרים קיבוציים וכפופים להוראות הדין (להלן הסכמי העבודה). הסכמי העבודה חלים על כל העובדים בחברה בסייגים המפורטים בהם, למעט עובדים בחוזה אישי.

הסכמי העבודה מסדירים את תנאי העבודה של עובדי החברה, לרבות חובות וזכויות, שכר ותנאי שירות: שעות עבודה ומנוחה, עבודה בשעות נוספות, תנאי עבודה במשמרות, היעדרות בתשלום (חופשה, מחלה וכו'), תנאי פרישה לגמלאות וכן הוראות הנוגעות לניהול המשאב האנושי בחברה וביניהן: הליך קליטת עובדים, הליך פיטורי עובדים, סדרי משמעת ועוד.[26]

שינויים ועדכונים בהסכמי העבודה נערכים מעת לעת, בעקבות משא ומתן בין הנהלת החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד העובדים הארצי של עובדי החברה, וטעונים אישור של רשות החברות הממשלתיות, הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ודירקטוריון החברה.

חברת החשמל היא אחד ממקומות העבודה המבוקשים בישראל על פי סקרים. מקום 15 בשנת 2020 [27] מקום רביעי בשנת 2019, מקום שני בשנים 2018 ו-2017 [28]

ניתן לסווג את עובדי החברה לשתי קבוצות: עובדים בדירוג מינהלי ועובדים בדירוג מקצועי הכוללים מהנדסים, אקדמאים ומשפטנים, הנדסאים וטכנאים.

בחברת החשמל מועסקים 21% נשים ו-79% גברים. בחברה אין הבדלים ברמת השכר והתגמול בין נשים וגברים באותו דירוג והיקף משרה[25].

שכר

השכר הממוצע בחברה הוא 27,400 ש"ח ברוטו בחודש. בעל תפקיד כגון מנכ"ל, סמנכ"ל, מנהל אגף ומנהל מחלקה משתכר בממוצע 31,800 ש"ח ברוטו בחודש, עובד בשכר גבוה שאינו בעל תפקיד (בעיקר עובדי משמרת) משתכר בממוצע 38,000 ש"ח ברוטו בחודש ועובדים אחרים משתכרים בממוצע 18,500 ש"ח ברוטו בחודש[24].

בחברה קשת רחבה של תפקידים וטווחי שכר. כך למשל רתך מתחיל ישתכר כ־8,000 ש"ח ברוטו בחודש ובעל ניסיון של חמש שנים יוכל להגיע לשכר של כ־15,000 ש"ח ברוטו בחודש. מהנדס חשמל מתחיל ישתכר כ־13,000 ש"ח ברוטו בחודש ובתום 5 שנות העסקה יוכל להגיע לרמת שכר של עד 30,000 ש"ח[29].

על פי הסכם הרפורמה ינוהל משא ומתן אינטנסיבי לחתימה על הסכם קיבוצי שיביא לשינוי מבנה השכר בחברה, על מנת לאפשר קליטת עובדים נדרשים ושימורם בחברה.

הטבת חשמל

עובדיה של חברת החשמל נהנים מזכאות לצריכת חשמל ביתית לשימוש אישי, בדירת המגורים בלבד, ללא עלות כדלקמן:

זכאים: עובדים קבועים בחברה וכן גמלאים ושאירים שהגימלה אותה הם מקבלים בשל עבודתם בחברה היא הכנסתם העיקרית.

תקרה: הזכאות היא עד לתקרה שנתית של 18,000 קוט"ש לשנה[30]. העובדים משלמים על צריכת חשמל מעל לתקרה.

גילום מס: הזכאות לצריכת חשמל היא ללא עלות וכוללת גילום מס שמחושב לכל עובד על פי אחוז המס השולי שלו.

על פי הסכם הרפורמה הופסקה הזכאות של הטבת חשמל, לעובדים חדשים שיתקבלו לעבודה לאחר חתימת ההסכם. עובד זכאי יחשב עובד קבוע בחברה בעת חתימת ההסכם, או עובד שיעבור למעמד של עובד קבוע ועבד בחברה ביום חתימת ההסכם (17.5.2018).[23]

ועד העובדים

ועד העובדים הארצי של חברת החשמל, מהווה אורגן של הסתדרות העובדים הכללית החדשה וכפוף להחלטותיה. רובם המכריע של עובדי החברה מיוצגים על ידי ועד העובדים (למעט עובדים בחוזה אישי לרבות דרג ההנהלה הבכיר). נציגי ועד העובדים נבחרים על ידי העובדים בבחירות. ועד העובדים פועל במסגרת של שלושה מרחבים גאוגרפיים: צפון, דרום, ירושלים ובו חלוקה סקטוריאלית לפי דירוג העובדים: מינהליים, מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, אקדמאים. תחומי הפעילות העיקריים של ועד העובדים הם: ניהול משא ומתן בשם העובדים בעניין הסכמי שכר והסכמים קיבוציים אחרים והגנה על עובדים מפני החלטות שעלולות לפגוע בזכויותיהם[31]. בהסכם הרפורמה הוכנס סעיף הדן במיצוי זכויות ושקט תעשייתי, הקובע כי עם כניסת ההסכם לתוקף לא נותרו סכסוכי עבודה שלא טופלו. ועד העובדים הארצי של חברת החשמל התחייב לשתף פעולה ולסייע בקיום אבני הדרך שבהסכם לשם הצלחת הרפורמה[23].

בין השנים 1978–2004 כיהן בתפקיד ישב ראש ועד העובדים של החברה יורם אוברקוביץ', ומשנה זו מכהן בתפקיד דוד (מיקו) צרפתי.

ביקורת על התנהלות החברה וחוב פיננסי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

חברת החשמל הייתה מוקד לדוחות רבים של מבקר המדינה. לפי דוח של מבקר המדינה, חובה של חברת החשמל מגיע ל-72 מיליארד שקל, ומצבה הפיננסי רעוע.

עם השנים קמו ועדות רבות לטובת ביצוע רפורמה בחברת החשמל ביניהן ועדת צ'מנסקי, ועדת ורדי וועדת יוגב.

בשנת 2017 קנסה רשות התחרות את חברת החשמל ב-13 מיליון שקלים כאשר הואשמה החברה בניצול לרעה של כוחה המונופוליסטי ביחס שנתנה החברה ללקוחות עסקיים שרכשו חשמל מיצרנים פרטיים[32].

בשנת 2022, פסק בית המשפט הגבוה לצדק שעל חברת החשמל לקיים הליכי שימוע לפני ניתוקים של אספקת חשמל בשל חובות של צרכנים ביתיים. פסק הדין ניתן בעקבות עתירה שהוגשה נגד האמצעים שננקטים כלפי צרכנים שמאחרים בתשלום חשבון החשמל[33].

ביקורת על מחיקת חוב למצרים

רשות החשמל פרסמה במרץ 2019 כי חברת החשמל אמורה הייתה לקבל ממצרים פיצוי בסך של 2.3 מיליארד דולר, בגין הפרת חוזה הגז בין שתי המדינות, שהביאה ב-2011 לעצירת ההזרמה של הגז המצרי לישראל.

הפסקת הזרמת הגז הביאה לעליה במחיר החשמל.

את סכום הפיצוי המקורי (1.76 מיליארד דולר) קבעה בוררות בינלאומיות עוד ב-2015, וזה צבר מאז ריבית והצמדות. אלא שממשלת מצרים סירבה לשלם את הסכום שנפסק לחובתה, ובתום משא ומתן הסכימה חברת החשמל הישראלית להסתפק בכ-16% בלבד מהסכום שנפסק.

דירקטוריון חברת החשמל אישר את טיוטת הפשרה הזאת עוד בסוף ינואר – אך החברה לא דיווחה על כך כמתחייב לבורסה בתל אביב

המשמעות האופרטיבית היא ויתור על כ-2 מיליארד דולר פיצוי. אשר היו יכולים להיות מקוזזים לצרכני חברת החשמל[34][35].

גיוס והעסקה של קרובי משפחה

בדוח מבקר המדינה משנת 2014 בנושא גיוס והעסקה של קרובי נמצא ששיעור ההעסקה של עובדים שיש להם קרובי משפחה בחברת החשמל הוא כ-24% לעומת שיעור של 27% בביקורת הקודמת. נתון זה מצביע על כך ששיעור העסקת קרובים בחברת החשמל עדיין גבוה, אך במגמת שיפור.

שיעור הקליטה של עובדים חדשים שיש להם קרובי משפחה ירד ל-4.6%.

נמצאו עשרות מקרים מקרים של קרובי משפחה המועסקים באותה מחלקה או באותו אזור, או כפופים לקרובי משפחה.

בביקורת נמצא שהמאגר הממוחשב של קרובי המשפחה של חברת החשמל אינו שלם.

המבקר המליץ לחברה לדון במקרים שבהם עובדים מועסקים בכפיפות לקרוביהם, או שמתקיימים ביניהם קשרי עבודה ולקבוע הסדרים למניעת יחסי כפיפות וניגוד עניינים[36].

נכון לשנת 2021 עומד שיעור ההעסקה של קרובי משפחה בחברה על כ-14% ממצבת כוח האדם של חברת החשמל[37].

יוזמות

מאז מרץ 2007 פועלת חברת החשמל למכירת יכולותיה בביצוע פרויקטים בישראל ובחו"ל, במטרה להפוך תחום זה למקור הכנסה משמעותי. החברה השתתפה בפרויקטי תכנון והקמת תחנות-כוח במדינות הבלקן, באיטליה ובהודו, והיא פועלת בתחום האנרגיה הקונבנציונלית ובתחום האנרגיה החלופית (אנרגיית רוח, תאים פוטו-וולטאיים ואנרגיה הידרו-אלקטרית).

חברת החשמל, באמצעות היחידה לפיתוח עסקי, פועלת למכירת יכולותיה המגוונות בביצוע פרויקטים בישראל ובחו"ל, במטרה להפוך תחום זה למקור הכנסה משמעותי. החברה עוסקת בתחום של יזמות עסקית במסגרת הרישיונות מכוחם היא פועלת, וחלק מיוזמותיה מחייבות אישור גורמי ממשלה. יחידות הפיתוח העסקי של החברה מופקדות על ייזום מתקני ייצור גדולים בטכנולוגיות קונבנציונליות ומתחדשות בחו"ל. הן פועלות גם בתחום מתקני חשמל בהיקפים קטנים ובינוניים, בתחום האנרגיות המתחדשות, התייעלות אנרגטית, פרויקטים בתחומי ההולכה והחלוקה, רכב חשמלי, רשת חכמה ועוד. כמו כן עוסקת החברה בנושאים כגון מכירת תוצרי לוואי שנוצרים בתהליך ייצור החשמל (אפר פחם, גבס וכדומה). פעילות נוספת היא ניצול מושכל של תשתיות ונכסים וכמו כן מכירת שירותים שונים של מומחים, מעבדות ואמצעים אחרים.

החברה פועלת גם בתחום התקשורת. לטובת קידום הנושא התקיים במהלך 2010 פיילוט בשיתוף חברות המספקות שירותי אינטרנט וטלפוניה, בו חוברו כ-150 בתי אב ומתחם חינוך גדול בקריית שמונה לרשת מהירה מבוססת סיב אופטי עד הבית (FTTH) תוך שימוש בתשתית של רשת החשמל וקבלת שירותי אינטרנט בפס רחב (100 מגה-ביט לשנייה) ושירותי טלפוניה על גבי רשת האינטרנט (VOB).

חברת Unlimited נמצאת בבעלות חלקית של חברת החשמל. למרות הציפיות, החברה לא מצליחה לחדור לשוק באופן משמעותי.

איכות הסביבה

בשנת 2005 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את חברת החשמל בגין מפגעי זיהום אוויר מתחנת הכוח רדינג בניגוד לחוק למניעת מפגעים (התשכ"א-1961) והטיל עליה קנס בסך 300,000 ש"ח[38].

באתרי תחנות-הכוח הפחמיות "אורות רבין" בחדרה ו"רוטנברג" באשקלון יצא לדרך בשנת 2011 פרויקט הפחתת פליטות בהיקף של כ-8 מיליארד שקל, אשר הוריד עם הפעלתו את ערכי פליטת המזהמים של SOX ו-NOX מתחת ל-200 מ"ג למק"ת (ערך הפליטה שנקבע בצו אישי).

לטובת שיפור איכות האוויר וצמצום פליטת גזי החממה שילבה החברה מאז שנת 2004 בקצב מואץ את הגז הטבעי כדלק מרכזי במערך ייצור החשמל ובמקביל רכשה דלקים (פחם, מזוט וסולר) באיכות גבוהה, בעלי תכולה מופחתת של גופרית. פעולות אלו, לצד הגדלת נצילות תחנות-הכוח באמצעות הכנסת יחידות מודרניות מסוג מחזור משולב (מחז"מ) הובילו להפחתה נוספת בפליטה הסגולית של מזהמים לאוויר.

בנובמבר 2020 פרסמה חברת החשמל באתר האינטרנט שלה מפות וטבלאות של אזורים בישראל בהם ניתן לחבר מתקני אנרגיה מתחדשת, בהתאם לזמינות מערכות השנאה והולכה. נתונים אלה אמנם דינאמיים מאוד ועשויים להשתנות ברמה יומית, אולם מאפשרים ליזמים לקבל אינדיקציה מסוימת לפוטנציאל חיבור ייצור מבוזר לרשת החלוקה באזורים השונים. לדברי מנכ"ל חברת החשמל באותה עת, עופר בלוך, חברת החשמל מברכת על הצטרפות יצרני אנרגיות מתחדשות למערכת החשמל הארצית ורואה בכך תרומה לשיפור איכות הסביבה[39].

מעורבות בקהילה

בין התוכניות הקהילתיות ניתן למנות שיתופי פעולה מתמשכים ונקודתיים עם רשויות מקומיות בתוכניות כלל קהילתיות, עם משרד החינוך: "ירוק מחשמל" – עם אשכולות הפיס, "מנהיגות טכנולוגית – בית חכם ירוק" - בשיתוף ה"תעשיידע", "מנהיגות ירוקה" - ברשת אורט, הטכנודע בגבעת אולגה; שיתוף פעולה עם יחידות צה"ל לשינוי התנהגותי בתחום השימוש בחשמל באמצעות מפקדת קצין חינוך ראשי תוכנית טו"ב (טכנאי ובגרות) בשיתוף התאחדות התעשיינים, המעניקה למשתתפים בה תעודת טכנאי בנוסף לתעודת הבגרות; ופרויקט "פורשים כנף - אימוץ הנשרים והדורסים בישראל" בשיתוף החברה להגנת הטבע לאישוש אוכלוסיית העופות הדורסים. בנוסף, מרחיבה החברה את פעילותה בתוכנית "נתיב האור", המקדמת את נושא הבטיחות והשימוש המושכל בחשמל באמצעות פעילות חינוכית-חווייתית נתיב האור - תוכנית חינוכית קהילתית. בשנת 2011 לקחו חלק בתוכנית כ-1,100 בתי ספר ב-114 רשויות ברחבי ישראל. כ-350 מעובדי החברה וגמלאיה לוקחים חלק בתוכנית בהתנדבות, ובשנה זו השתלבו בה גם הורי התלמידים בכ-25 יישובים.

בשנת 2020 מכללת INT יצאה בשת"פ עם חברת החשמל בנושאי למידה טכנולוגים מתקדמים. בוצעו הכשרות במגוון תחומים כמו DevOps, Big Data, AWS ועוד.

לחברת החשמל מרכזי המבקרים בתחנות-הכוח: בחיפה, "אורות רבין" בחדרה, ובחוות חפציבה ההיסטורית שבחדרה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חח"י
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חשמל בישראל

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 חברת החשמל: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ עוזי ברוך, "בעזה לא משלמים אגורה", באתר ערוץ 7, א' באב תשע"ד, 28 ביולי 2014
  3. ^ הדו"ח הכספי לשנת 2012, עמוד 5. שאר המניות מוחזקים בידי 120 יחידים ותאגידים
  4. ^ חברת החשמל, דוח שנתי חברת החשמל, באתר חברת החשמל, ‏1.1.2022
  5. ^ על השקפותיו של רוטנברג ר' אלי שאלתיאל (1990) פנחס רוטנברג. תל אביב: עם עובד
  6. ^ לניתוח מפורט של הקמת תחנת הכוח הראשונה וראשית חישמולה של פלשתינה/א"י ר' Ronen Shamir (2013) Current Flow: The Electrification of Palestine. Stanford University Press
  7. ^ עמוס לבב, מחשמלים את השטחים במהירות שיא, מעריב, 13 בינואר 1983
  8. ^ TheMarker digital, חברת החשמל וחברת EMG חתמו על הסכם רכישת גז טבעי ממצרים, באתר TheMarker‏, 8 באוגוסט 2005
  9. ^ אביטל להב, ההזרמה החלה: הגז מ"תמר" בדרך לאשדוד, באתר ynet, 30 במרץ 2013
  10. ^ חברת החשמל לישראל Israel Electric Corporation - מנהלי החברה לדורותיהם, באתר www.facebook.com
  11. ^ דו"ח כספי לשנת 2014, עמ' 5
  12. ^ חברת החשמל, תפקידי הדירקטוריון
  13. ^ חברת החשמל, מבנה ארגוני
  14. ^ Palestine Construction Company
  15. ^ דו"ח כספי לשנת 2014, עמ' 6
  16. ^ עיקרי הרפורמה, באתר חברת החשמל
  17. ^ רשות החשמל, חברת ניהול המערכת יוצאת לדרך, באתר GOV.IL
  18. ^ ליאור גוטמן, מאיר שמיר, רפק וחברה סינית ירכשו את תחנת אלון תבור ב-1.9 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 2 ביולי 2019
  19. ^ ליאור גוטמן, חברת החשמל השלימה את מכירת תחנת הכוח ברמת חובב; יותר מ-40% מהייצור בידיים פרטיות, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2020
  20. ^ ליברמן, גיא (2021-12-09). "אדלטק ושיכון ובינוי זכו במכרז למכירת תחנת הכוח חגית". Globes. נבדק ב-2022-09-06.
  21. ^ https://ieccontent.iec.co.il/media/1x1kydxf/iecinvestorpresentation122021final-hebrew.pdf
  22. ^ חברת החשמל, דוח תקפתי ינואר - יוני 2022, באתר חברת החשמל
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 הסכם קיבוצי רפורמה
  24. ^ 24.0 24.1 דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2017, באתר הממונה על השכר באוצר
  25. ^ 25.0 25.1 דוח קיימות לשנת 2019 פרק ששי חלק ב' גיוון והכלה, באתר https://www.iec.co.il/
  26. ^ דוח תקופתי לשנת 2020 (עמ' 69 - 72), באתר www.iec.co.il
  27. ^ גם בימי קורונה: 100 החברות שהכי כדאי לעבוד בהן בישראל ב-2020, באתר themarker
  28. ^ גוגל הדיחה את חברת החשמל: דירוג החברות שהכי טוב לעבוד בהן, באתר ynet, ‏2017-05-07
  29. ^ Traffico-Software Solutions, משכורות חברת החשמל - כמה מרוויחים עובדים בחברת החשמל? - אתר לימודים בישראל, באתר universities-colleges.org.il
  30. ^ הסכם קיבוצי מיוחד בדבר זכות העובדים והגימלאים לצריכת חשמל ללא תשלום, באתר משרד העבודה והרווחה
  31. ^ דוח קיימות לשנת 2019 פרק חופש ההתאגדות, באתר חברת החשמל דף הבית
  32. ^ ענת רואה, ביה"ד לתחרות קבע: חברת החשמל תשלם קנס של 13 מיליון שקל על ניצול המונופול שלה, באתר כלכליסט, 25 בינואר 2021
  33. ^ מורג, גלעד (2022-01-20). "בג"ץ פסק: אסור לנתק את אספקת החשמל עקב חובות ללא שימוע". Ynet. נבדק ב-2022-01-20.
  34. ^ קורן, אורה (2019-04-03). "7 מיליארד שקל התנדפו - ובממשלה ניסו לשמור זאת בסוד". TheMarker. נבדק ב-2019-04-04.
  35. ^ מה באמת עמד מאחורי החלטת חברת החשמל לוותר למצרים על חוב של 2 מיליארד דולר, באתר גלובס, ‏2019-04-03
  36. ^ מבקר המדינה, חברת החשמל לישראל בע"מ - גיוס והעסקה של קרובים ומקורבים בתאגידים, באתר www.mevaker.gov.il
  37. ^ ישראל היום, העסקת קרובי משפחה בחברת החשמל, באתר www.israelhayom.co.il
  38. ^ ארי סירקין, "קנס לחברת החשמל בגין זיהום אוויר", מחלקה ראשונה, 22 במאי 2005
  39. ^ חברת החשמל: אלו האזורים בהם ניתן לחבר מתקני אנרגיה מתחדשת, באתר Bizportal


דגל ישראל
דגל ישראל
חברות ממשלתיות בישראל
אוצר ענבל חברה לביטוח שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
אנרגיה חברת החשמל לישראל • המכון הגיאופיסי לישראל • נתיבי הגז הטבעי לישראל • תשתיות נפט ואנרגיה • החברה הלאומית לאספקת פחם • חקר ימים ואגמים לישראל • מקורות
ביטחון רפאל מערכות לחימה מתקדמות (SCD) • התעשייה האווירית לישראל • אלתא מערכות • תומר חברה ממשלתית • נצר השרון
בינוי ושיכון האגודה לתרבות הדיור • דירה להשכיר • חלמיש • עמידר • ערים • חברת קרתא
דת המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים
חינוך הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי • הכפר הירוק • מאיר שפיה • מדרשת שדה בוקר • מקוה ישראל • החברה למתנ"סים
ירושלים החברה לפיתוח מזרח ירושלים • החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי
כלכלה אשרא • המועצה הישראלית לצרכנות
סביבה החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון • החברה הממשלתית להגנות ים המלח • פארק אריאל שרון • החברה לשירותי איכות הסביבה
רווחה המשקם
תחבורה חברת כביש חוצה ישראל • נתיבי איילון • נתיבי ישראל • נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים • רכבת ישראל • נמל אשדוד • חברת נמלי ישראל
תיירות החברה לפיתוח עכו העתיקה • החברה הממשלתית לתיירות
חברות ממשלתיות בעבר אל על • בזק • נמל אילת • נמל חיפה • צים • תעש מערכות • עשות אשקלון • תדמור • דואר ישראל • בנק הדואר

רשות החברות הממשלתיות • הפרטה בישראל

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34957137חברת החשמל לישראל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חברת_החשמל_לישראל&oldid=2151821"