שאבורה
שאבורה (בערבית: الشابورة) היא שכונה במרכז רפיח, שנחשבת לפעמים חלק ממחנה הפליטים רפיח. השכונה היא קומץ מבנים שנבנו על שטח שנותק ממחנה הפליטים רפיח בעת הקמתו בידי אונר"א בשנת ה-50 המוקדמות לאחר מלחמת העצמאות, והיא מכונה על שם עובדה זו.
עד שנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-20 לא היה נהוג להתייחס לשכונה כאזור מגורים מובחן והכינוי 'שאבורה' היה בפי המקומיים בלבד. במהלך האינתיפאדה הראשונה התפרסם שמה של השכונה בשל הפרות הסדר המרובות בה ומקרי רצח מרובים על רקע חשד בשיתוף פעולה עם ישראל. ערב הסכמי עזה ויריחו תחילה, תיאר העיתונאי שלומי אלדר את המקום כטריטוריה שאין אליה כניסה לישראלים ושגם כוחות הביטחון נרתעים מלהיכנס אליה.
אירועים בעת האינתיפאדה הראשונה
עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987 והתאפיינה בתחילתה בעיקר בהפרות סדר המוניות שכללו הפגנות, ידויי אבנים, חסימות צירים ובמקרים מסוימים גם השלכת בקבוקי תבערה. עמדה שאבורה כמו מחנה הפליטים רפיח ושאר מחנות הפליטים ברצועת עזה בחזית המאבק. בשכונה התחוללו הפרות סדר רבות ומקרי עוצר אחדים. במהלך השנים נרצחו בשכונה תושבים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל.
מקרי עוצר
במקרים אחדים הגיעו אירועי ההתקוממות לכדי הטלת עוצר על השכונה, בדרך כלל במקביל לעוצר על שכונות אחרות. בנובמבר ובדצמבר 1988 הוטל עוצר על השכונה יחד עם מחנות פליטים נוספים.[1] בחודש מרץ 1989 שוב הוטל עוצר על השכונה.
במאי 1989 הוטל עוצר ממושך על תושבי המחנה שנמשך 16 ימים. גם לאחר שהוסר העוצר (ב-22 במאי) שב והוחזר בערבים הבאים.[2] בעקבות הסגר, ב-4 ביוני 1989, לאחר שהצבא הישראלי סירב להעביר תרומה של מזון ותרופות לתושבי המחנה, ארגנו פעילי שמאל ישראליים (הלאה הכיבוש, קו אדום, די לכיבוש, נשים בשחור, שלום עכשיו, בני הכפר ופעילי המפלגות הפוליטיות) שיירת מכוניות כדי להעביר את הכבודה לתושבי המחנה. הצבא הישראלי חסם את דרכם בטענה ששטח הרצועה כולו הוא אזור צבאי ושהפעולה אינה הומניטרית. במחסום ארז התפתחה קטטה בין חברי השיירה למתנחלים מחבל עזה.[3]
ב-24 בדצמבר 1991 הוטל עוצר על מחנה הפליטים רפיח כולו, לאחר שחייל צה"ל איבד בשכונה את נשקו האישי במהלך מרדף אחרי מיידי אבנים. העוצר הוסר רק לאחר שהנשק נמצא.[4]
הפרות סדר ועימותים
במהלך חג הפסח תשמ"ט (אפריל 1989) התחוללו מהומות ברחבי רצועת עזה ובכללה גם בשכונת שאבורה.[5]
ב-20 במאי 1989 במהלך סגר ממושך שהקשה על חיי התושבים, התפרץ המון זועם בתוך השכונה, ו-5 תושבים נהרגו במהלך דיכוי המהומות.[2]
ב-27 ביוני 1989 נפצעו 5 פלסטינים באורח קשה במהלך פיזור הפגנה גדולה בשכונה.[6]
ב-30 באוקטובר 1989 נפצע נשיא רשת CBC הקנדית, ג'ון לה־פן, מירי אמצעים לפיזור הפגנות בעת שסיקר התפרעויות בשכונת שאבורה.[7]
ב-26 בפברואר 1990 התחוללו מהומות בשאבורה וביבנא, אחרי שצעיר נהרג מירי חיילי צה"ל. במהומות נפצעו בין 29 ל-131 פלסטינים.[8]
רצח חשודים בשיתוף פעולה
ב-24 בספטמבר 1989 נרצח בחופי רפיח תושב שכונת שאבורה בן 24 במכות גרזן ודקירות סכין בחשד לשיתוף פעולה.[9]
ב-8 בינואר 1990 נרצחה תושבת השכונה בדקירות סכין על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל.[10]
בספטמבר 1990 נהרג במחנה רעול פנים שנחשד בהשתייכותו ל'חוליית השהיד רפיק סלמי', חוליית חיסול משתפי־פעולה, שפעלה מטעם פת"ח ברצועת עזה.[11]
בנובמבר 1990 נרצח בשכונה צעיר בן 17 בדקירות סכין ובמכות גרזן בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל.[12]
התנגשויות עם כוחות צה"ל
באוקטובר 1990 הותקפה תצפית צה"ל על גג בניין במרכז המחנה. בתקרית שהתפתחה ונמשכה שבע שעות נפצעו תושבים רבים. התצפית פונתה.[13]
בראשית נובמבר 1990 הותקף סיור צה"ל במחנה בירי.[14]
ב-24 באוקטובר 1991 היו במחנה התנגשויות קשות בין מיידי אבנים לחיילי צה"ל ולפי מקורות במחנה נפצעו כ-15 חיילים מירי.[15]
במחצית הראשונה של מאי 1993 הושלך רימון רסס לעבר תצפית צה"ל במחנה ובעקבותיה הוטל עוצר מתמשך.[16] בתחילת אותו שבוע נורו יריות קלצ'ניקוב לעבר סיור רגלי של צה"ל במחנה.[17]
פיגועים
ב-2 במרץ 1993 נרצח בפאתי המחנה יהושע וייסברוד, חשב בחברת פטרולגז שתעה בדרכו ברכבו. יום טוב סמיה שפיקד אז על כוחות צה"ל ברצועת עזה, רמז למידע מודיעיני שלפיו הפיגוע תוכנן מראש.[18]
העשור השני של המאה ה-21
ב-2013, השקיעה עיריית רפיח, לפי פרסומי העירייה כ־22 מיליון דולר בפיתוח התשתיות בעיר, כאשר חלק הארי הושקע בשכונת שאבורה ובנקודות נוספות. אך נפגעה קשות בקרב רפיח במבצע צוק איתן ב-2014.[19]
במלחמת חרבות ברזל
מבצע יד זהב: ב-12 בפברואר 2024 לוחמי הימ"מ לצד לוחמי היחידה המבצעית של השב"כ בשיתוף פעולה עם לוחמי שייטת 13 וחטיבה 7 של צה"ל תחת אש כבדה של חיל האוויר ויצירת מסדרון אש, חילצו בפעולה קרקעית לילית באזור שאבורה-רפיח שברצועת עזה את החטופים פרננדו סימון מרמן, ולואיס הר, שנחטפו ב-7 באוקטובר במסגרת הטבח בניר יצחק. על המבצע פיקדו מתוך חמ"ל המבצעים המיוחדים של השב"כ ראש השב"כ, הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, מפקד הימ"מ, ראש אמ"ן, ראש אמ"ץ, ומפקד חיל האוויר. על התקיפות מהאוויר פיקדו מתוך מפקדת פיקוד הדרום בבאר שבע מפקד פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, ומפקד אוגדה 98, דן גולדפוס.
קרב רפיח (2024): ב-10 ביוני דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס לפי עדויות של מקומיים, שצה"ל התקדם לשכונת שאבורה.[20] ארבעה לוחמי סיירת גבעתי נהרגו ו-11 נפצעו בפיצוץ מבנה ממולכד שהקריס את המבנה הגדול על הכוח, בשכונת שאבורה ברפיח.[21] במהלך התקפה משותפת עם חטיבת הנח"ל, הכוח השליך מטען טלטול אל תוך המבנה שהיה אמור לגרום להפעלת אי אלו מטעני חבלה. לאחר שהושלך, לוחמים נכנסו ורק לאחר מכן התרחש הפיצוץ שהקריס את המבנה והוביל למותם. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שלושה חילי צה"ל.[22] ב-15 ביוני הודיע דובר צה"ל כי לוחם בהכשרה של סיירת גבעתי אשר נפצע בתקרית ב-10 ביוני נפטר מפצעיו.[23]
ב-11 באוקטובר במהלך פעילות של גדוד 46 של חטיבה 401 במחנה שאבורה שברפיח, נהרג מפקד טנק בגדוד,[24] לאחר שנפגע מירי מחבלים.
אישים
- חסאם זמלט – נציג הרשות הפלסטינית בבריטניה, וקודם לכן בארצות הברית (2017–2018), הוא יליד שאבורה (1973)[25]
- מוחמד שבאנה – מפקד חטיבת רפיח בזרוע הצבאית של החמאס, גדודי עז א-דין אל קסאם, הוא תושב שאבורה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ חדשות, 24 בנובמבר 1988, עמ' 7; חדשות, 7 בדצמבר 1988, עמ' 12.
- ^ 2.0 2.1 מיכל קדם ואורן כהן, 5 נהרגו בעימות עם צה"ל ברפיח, חדשות, 21 במאי 1989.
- ^ מיכל קדם, תגרה במחסום ארז אנשי שמאל ומתיישבים התקוטטו כשעתיים, חדשות, 4 ביוני 1989
- ^ יורם בינור (וסלימאן אל־שאפעי), רבע מאדמות הגדה הפכו שטח צבאי סגור – בצו אלוף הפיקוד, חדשות, 25 בדצמבר 1991.
- ^ מיכל קדם, אורן כהן ושמעון אלקבץ, חג סוער ברצועה: הרוג ויותר מ־30 פצועים, חדשות, 21 באפריל 1989
- ^ מיכל קדם, אורן כהן ושמעון אלקבץ, מת בן 18 שנחשד בשיתוף פעולה והוכה ע"י תושבי עזה לפני 4 ימים, חדשות, 28 ביוני 1989
- ^ מיכל קדם, נשיא רשת סי.בי.סי מקנדה ופצע מירי. צה"ל: הוא עמד בין המתפרעים, חדשות, 31 באוקטובר 1989.
- ^ מיכל קדם, אורון כהן ודורון מאירי, מאות התפרעו ברפיח: "זו היתה ממש מלחמה", חדשות, 27 בפברואר 1990
- ^ מיכל קדם ואורן כהן, שני חשודים בשיתוף פעולה נרצחו ברפיח, חדשות, 25 בספטמבר 1989
- ^ מיכל קדם ואורן כהן, אשה מרפיח נרצחה במכות ודקירות סכין, חדשות, 10 בינואר 1990.
- ^ מיכל קדם, מי הבוס, חדשות, 5 באוקטובר 1990
- ^ שרגא צייגר ואורן כהן, ארנס בחברון: יש התמתנות מסוימת באלימות בשטחים, חדשות, 22 בנובמבר 1990
- ^ מיכל קדם, שרגא צייגר ואחרים, המון תקף תצפית צה"ל ברפיח; עשרות נפצעו, החיילים פונו, חדשות, 19 באוקטובר 1990
- ^ שרגא צייגר ואורן כהן, בקבוקי תבערה וירי על חיילים ברצועה, חדשות, 6 בנובמבר 1990
- ^ סלימאן אל־שאפעי ודורון מאירי, "15 נפצעו מירי צה"ל ברפיח", חדשות, 25 באוקטובר 1991.
- ^ אהרן קליין ואחרים, תוך 72 שעות נזרק עוד רימון על תצפית צה"ל בעזה, חדשות, 16 במאי 1993
- ^ אמנון יוסף, סלימאן אל־שאפעי ואהרן קליין, אוהד הדרי צעק לחבריו "רימון" והציל את כל חיילי התצפית, חדשות, 14 במאי 1993
- ^ סלימאן אל־שאפעי, "הנהג יצא שותת דם מהאוטו ורעול הפנים ירה בו למוות", חדשות, 3 במרץ 1993
- ^ דורון פסקין, חוסל: האיש שעמד בראש קן הצרעות של רפיח, באתר כלכליסט, 21 באוגוסט 2014
- ^ עינב חלבי, דיווחים פלסטיניים: "צה"ל מעמיק את פעילותו ברפיח, לחימה עזה במרכז העיר", באתר ynet, 10 ביוני 2024
- ^ יואב זיתון, עינב חלבי, אלישע בן קימון, ישראל מושקוביץ, מאיר תורג'מן, הותר לפרסום: קצין ושלושה לוחמים נהרגו מפיצוץ מבנה ממולכד ברפיח, באתר ynet, 11 ביוני 2024
- ^ אמיר בוחבוט, הותר לפרסום: 4 לוחמי גבעתי נפלו בתקרית ברפיח, באתר וואלה!, 10 ביוני 2024
- ^ https://www.mako.co.il/news-military/2024_q2/Article-bf77bb58d4d1091026.htm, mako, 2024-06-15
- ^
סמ"ר איתי פוגל ז"ל, באתר צה"ל
- ^ הפגנה ועצרת אנטי-ישראלית במרכז לונדון לציון "יום הנכבה" בהשתתפות אישים במפלגת הלייבור ובתמיכת מנהיג המפלגה, ג'רמי קורביין. תנועת חמאס הודתה לקורביין על תמיכתו - מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 19 במאי 2019
שאבורה40180225Q12241530