החזית העממית לשחרור פלסטין
 | |
| סמל החזית העממית: מפת ארץ ישראל המנדטורית על רקע הצבע האדום, המסמל את הסוציאליזם | |
| מנהיגים | אבו עלי מוסטפא, אחמד סעדאת |
|---|---|
| אפיון | סוציאליזם |
| נוצרה מתוך | תנועת הלאומיים הערבים |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל רדיקלי |
| ארגונים בינלאומיים | International Communist Seminar |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| המועצה המחוקקת הפלסטינית |
3 / 132 |
החזית העממית לשחרור פלסטין (בערבית: الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين; תעתיק מדויק: אלג'בהה אלשעביה לתחריר פלסטין, ובאנגלית: Popular Front for the Liberation of Palestine - PFLP) היא מפלגה וארגון טרור פלסטיני מרקסיסטי-לניניסטי אשר חבר באש"ף. הארגון נוסד על ידי ג'ורג' חבש וודיע חדאד, ב-11 בדצמבר 1967.
הארגון ביצע פיגועים רבים שבהם נרצחו מאות ישראלים ואחרים. בין היתר הוא ביצע את הטבח בנמל התעופה לוד ואת רצח רחבעם זאבי. מדינת ישראל[1] וכן ארצות הברית, אוסטרליה, יפן והאיחוד האירופי מחשיבים את החזית כארגון טרור.
אידאולוגיה
החזית העממית קמה מאיחוד של כמה ארגוני שמאל פלסטיניים חילוניים ובראשית דרכה שילבה אידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית ולאומיות פלסטינית, ושמה דגש על מעמד הפועלים הפלסטיני. מטרתה המוצהרת של החזית העממית: "שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית". בניגוד לארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים, החזית העממית אינה רואה את המאבק להשמדת ישראל כמאבק דתי או לאומי, אלא כחלק ממהפכה רחבה יותר נגד ה"אימפריאליזם המערבי". החזית העממית רואה בחיסול מדינת ישראל אמצעי לדחיקת האימפריאליזם מן המזרח התיכון ולמיגורם של המשטרים הערביים שהם, לתפיסתה, משטרים בורגניים ודיקטטוריים המתרפסים בפני הקפיטליזם המערבי. משום כך מעוניינת החזית גם בהפלת משטרי המלוכה השמרניים כמו בירדן ובמרוקו.
היסטוריה
ב-1953 ייסד ג'ורג' חבש את "תנועת הלאומיים הערבים" בהשפעת חוויותיו ממלחמת העצמאות, במטרה להפוך את החברה הערבית מחברה נחשלת לחברה מודרנית. הארגון פעל מתוך רגשות לאומיים והשקפה מהפכנית כזו של צ'ה גווארה, ואימץ את רעיונות החילון, הסוציאליזם והמאבק המזוין. סניפים של התנועה קמו במדינות ערב השונות ופעלו באופן מחתרתי. ב-1967 הקים הארגון חוליית לוחמים שהתאחדה עם החזית לשחרור פלסטין של אחמד ג'יבריל וארגון נוסף בשם "נוער למען הנקמה", ליצירת "החזית העממית לשחרור פלסטין" בהנהגת ג'ורג' חבש.
עד 1968 אימן הארגון כמה אלפי לוחמים, בין השאר בבסיס אימונים בעיר סלט שבירדן. סיוע כספי הגיע מסוריה, שם הקים הארגון את מפקדתו, ומברית המועצות. הארגון קיבל גם סיוע כספי ומשפטי מפרנסואה ז'נו, בנקאי שווייצרי תומך הנאציזם שנהג לממן ארגוני טרור ערביים. עיתון בשם "אל-הדף" (בערבית: "המטרה") החל לצאת בעריכת דובר הארגון, ע'סאן כנפאני. בשנות ה-60 וה-70 התפרסם הארגון בעקבות סדרה של חטיפות מטוסים ותקיפות מטוסים, ובהן תקיפת מטוס אל על בציריך ב-18 בפברואר 1969.
במהלך 1968 פרש מהארגון פלג אשר הקים את ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בראשות אחמד ג'יבריל. ב-1969 פרש מהארגון פלג נוסף והקים את החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בראשות נאיף חוואתמה ויאסר עבד רבו. ב-1978 נהרג בידי המוסד מנהיג החזית העממית ודיע חדאד. חדאד היה מפקד הזרוע המבצעת והיה מעורב בפעולות טרור של הארגון, אך הוא הודח על ידי ג'ורג' חבש בעקבות יחסיהם העכורים, והוא אף הואשם כסוכן מטעם הק.ג.ב..
בתחילת דרכה התנגדה החזית העממית לכל פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני שיביא לשתי מדינות בין הים התיכון לירדן. החל משנת 1971 ניכר בארגון תהליך התמתנות, שהוביל לפרישה של בעלי הקו הניצי מהארגון. עם זאת, הארגון לא הסכים להכיר בישראל ופרש מאש"ף לאחר קבלת "תוכנית השלבים" ביולי 1974, ועם נציגי ארגונים אחרים הקים את "חזית הסירוב". בשלהי שנות ה-80 חזר הארגון לשורות אש"ף. הארגון הצטרף לאש"ף והיה השני בגודלו לאחר הפת"ח.
כמו כל הארגונים החילוניים שהיו מאוגדים תחת אש"ף, הארגון היה יעד למאבקי שליטה ואף לאלימות מצד ארגונים איסלאמיים בשנות ה-80, ובראשם ארגון אל-מוג'מע בראשות אחמד יאסין (ארגון שיהווה לקראת סוף העשור המסד לארגון הטרור חמאס ויאסין יהיה מייסדו). יאסין עצמו הסית פעמים רבות נגד הארגון ופעיליו בטענה שארגון חילוני בהנהגתו של נוצרי לא יכול להוביל את ההתנגדות האיסלאמית. באמצע שנות ה-80 המאבקים הגיעו לשיאם במאבק השליטה על אוניברסיטת אל-אזהר בעזה. פעילים של יאסין אף הכו מכות קשות את ד"ר רבאח מהנא, פעיל בכיר בארגון וסגן ראש אגודת הרופאים במוסד, ושברו את גפיו.
שנות התשעים ועד היום
לאחר חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 נטל החזית העממית אחריות על שלושה פיגועים רצחניים בין אוקטובר 1993 למרץ 1994, שכללו רצח בוואדי קלט, באזור ראשון לציון וליד שער שכם[2]. בשנות התשעים פחתה התמיכה העממית בארגון מסיבות שונות: החזית העממית התנגדה להסכמי אוסלו ומתחה ביקורת על הרשות הפלסטינית, בעקבות חתימת ההסכמים התנתקה החזית פעם נוספת מאש"ף. הארגון החרים את הבחירות לרשות הפלסטינית ב-1996, החמאס זכה לאהדה עקב הצלחותיו בפיגועי התאבדות, ונפילת ברית המועצות יחד עם עליית האסלאמיזם בעולם הערבי היטיבו עם ארגונים כגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. השקפותיה של החזית העממית התמתנו, מאוחר יותר שיקמה את יחסיה עם ערפאת ב-1999 ושבה לשורות אש"ף.
במאי 2000 פרש ג'ורג' חבש מתפקיד המזכ"ל בעקבות מצבו הבריאותי, והוחלף על ידי אבו עלי מוסטפא. מוסטפא ארגן פיגועי טרור במהלך האינתיפאדה השנייה, שכללו פיצוץ מכוניות תופת, פיגועי ירי, הנחת מטעני חבלה וירי פצצות מרגמה. הוא חוסל בסיכול ממוקד ב-21 באוגוסט 2001 ברמאללה, והוחלף על ידי אחמד סעדאת. על שמו של מוסטפא נקראה הזרוע הצבאית של החזית העממית - "גדודי אבו עלי מוסטפא". כנקמה על הריגת מוסטפא, הורה המזכ"ל החדש לחוליית הארגון להתנקש בשר התיירות רחבעם זאבי (17 באוקטובר 2001). בעקבות לחץ ישראלי ובינלאומי נעצרו סעדאת והורגי זאבי על ידי הרשות הפלסטינית ונכלאו ביריחו בפיקוח בינלאומי. ב-14 במרץ 2006, כאשר הפקחים עזבו, הם נתפסו בידי ישראל ב"מבצע הבאת ביכורים". סעדאת יושב בכלא הישראלי אך עדיין עומד בראש הארגון.
ב-2006 השתתפה החזית העממית בבחירות לרשות הפלסטינית וזכתה ב-4.2% מהקולות, שזיכו אותה ב-3 מושבים מתוך ה-132 במועצה המחוקקת הפלסטינית. מלבד סעדאת, לחזית העממית הנהגה פוליטית היושבת ברשות הפלסטינית ובסוריה, ותשתית מבצעית קטנה יחסית ברשות הפלסטינית. עיקר פעילותה בשנים שמאז מעצרו של אחמד סעדאת היא שיגור רקטות קסאם מרצועת עזה ושיתוף פעולה עם ארגוני טרור אחרים במסגרת ועדות ההתנגדות העממית.
בעשור הראשון של המאה ה-21 קיבל הארגון את עקרון שתי המדינות ואת אפשרות המשא ומתן, אך הוא עדיין דבק בהתנגדותו להסכמי אוסלו ואינו מוכן לוותר על זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים. כמה מפעילי המפלגה הוחזקו בידי ישראל במעצר מינהלי, בהן אחמד קטאמש, שהיה עצור מעל 8 שנים במצטבר[3] וחברת המועצה המחוקקת הפלסטינית חאלדה ג'ראר, שנעצרה אף היא לתקופות ארוכות.
במאי 2021 שירות הביטחון הכללי טען שמיליוני אירו שתרמו סוכנויות סיוע וארגונים לא ממשלתיים הפועלים באירופה לפלסטינים למטרות סיוע הומניטרי, הועברו לארגון החזית העממית, שהשתמש בהם לצורכי טרור[4][5]. ב-22 באוקטובר 2021 הכריז שר הביטחון בני גנץ על שישה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים כארגוני טרור[6]. משרד הביטחון מסר שפעילי החזית העממית הועסקו בארגונים בתפקידי שטח וניהול, והסתירו את שיוכם לארגון החזית העממית[7]. ההחלטה התקבלה לאחר פעילות משותפת של השב"כ והמטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור, ואושרה על-ידי גורמים משפטיים של ממשלת ישראל.
ביולי 2022 לאחר בדיקה ממושכת הבהירו מדינות האיחוד האירופי התורמות כי החלטת שר הביטחון וטענות השב"כ אינן מבוססות ושהן יחזרו לתמוך בארגוני החברה האזרחית הפלסטינים[8].
באוקטובר 2023, השתתפו מחבלי הארגון במעשי הטבח בעוטף עזה[9].
פיגועים ופעולות בולטות
במישור הטקטי, החזית העממית דוגלת בפעולות טרור ראוותניות המושכות את תשומת לב התקשורת ומפנות את דעת הקהל העולמית אל הסוגיה הפלסטינית, כמו חטיפת מטוסים ופיגועים במקומות ואירועים מרכזיים.
- יולי 1968 – מחבלי החזית העממית חטפו מטוס אל על (החטיפה הראשונה של מטוס אל על, וכן החטיפה הראשונה שביצעה החזית) אשר היה בדרכו מרומא לתל אביב, ואילצו אותו לנחות באלג'יר. 32 נוסעי המטוס הוחזקו באלג'יר כבני ערובה במשך 39 יום.
- דצמבר 1968 – הותקף מטוס אל-על על הקרקע באתונה. נוסע אחד נהרג, אחר נפצע. ישראל הגיבה לאירוע זה ולאירוע החטיפה שלפניו בהתקפה על נמל התעופה בביירות ופיצוץ 13 מטוסי נוסעים בעודם על הקרקע.
- פברואר 1969 – ירי וזריקת רימונים אל עבר נוסעי טיסת אל על בנמל התעופה בציריך. טייס המשנה נהרג, וחמישה אזרחים ישראלים נפצעו.
- 28 באוגוסט 1969 – חוליית מחבלים בראשות ליילה ח'אלד, חטפה מטוס נוסעים אמריקני של חברת התעופה האמריקנית TWA בטיסה 840, בדרכו מרומא לאתונה.
- 6 בספטמבר 1970 – חטיפת המטוסים לשדה דאוסון – ניסו מחבלי החזית העממית לחטוף בו זמנית 4 מטוסים ולהנחית אותם בירדן: DC-8 של סוויסאייר ובואינג 707 של TWA נחטפו באותה עת, ו-6 ימים לאחר מכן נחטף מטוס VC-10 של BOAC. הייתה ח'אלד מעורבת יחד עם שותף בניסיון כושל לחטיפת מטוס אל על בטיסה 219 מתל אביב דרך אמסטרדם לניו יורק. חטיפת מטוס אל על שתוכננה נכשלה הודות לטייס אשר ביצע צלילה חריפה ולתגובה מהירה של המאבטחים והנוסעים במטוס. עם זאת, החזית העממית הצליחה לחטוף מטוס בואינג 747 של חברת פאן-אמריקן ולהנחיתו בקהיר. כל המטוסים פוצצו על הקרקע, הנוסעים שוחררו בשלום. שותפה של ח'אלד למבצע החטיפה, אזרח ניקרגואה בשם פטריק ארגואלו, נורה ונהרג בידי המאבטח שהוצב על מטוס אל על, וח'אלד נפצעה. המטוס נחת נחיתת חירום בנמל התעופה הית'רו בלונדון, וליילה ח'אלד נמסרה לידי המשטרה הבריטית ופונתה לבית חולים בלונדון. פציעתה התבררה כקלה ושטחית, והיא הועברה למעצר במתקן משטרתי באילינג. על פי עדותה בראיונות מאוחרים יותר, יחסם של הבריטים אליה בעת מעצרה היה טוב ואף אוהד. לאחר פחות מחודש במעצר, שוחררה ח'אלד במסגרת עסקת חילופין תמורת בני הערובה מפעולות החטיפה המקבילות.
- 22 במאי 1970 -הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים
- 30 במאי 1972 – הטבח בנמל התעופה לוד (1972) – שלושת המחבלים הגיעו במטוס אייר פראנס מפריז. סמוך לשעה 22:30 ב-31 במאי 1972 הם נכנסו לבית הנתיבות; עברו את ביקורת הגבולות וזמן קצר לאחר שהמתינו למזוודותיהם פתחו לפתע בהתקפת רימונים ויריות מנשק אוטומטי – חלקם לעבר הנוסעים אשר הגיעו עם אותו מטוס וחלקם לעבר מטוס אל על. בין ההרוגים מישראל היה פרופ' אהרון קציר (58) ראש המחלקה לפולימרים והמדען הראשי במכון ויצמן. שני מחבלים נהרגו ומחבל שלישי, קוזו אוקמוטו, נתפס והועמד למשפט בישראל. מנהל נתב"ג לשעבר, זאב שריג, אמר כי "כל תפיסת האבטחה של נתב"ג והתעופה האזרחית של ישראל השתנתה מאותו פיגוע".
- ב-1973 ביצע קרלוס את פעולת הטרור הראשונה שלו. היה זה ניסיון כושל לחסל את איש העסקים היהודי, אדוארד זיו, מנכ"ל מרקס אנד ספנסר העולמית, כפעולת תגובה לחיסולו של איש התיאטרון הפלסטיני מוחמד בודיה, שנחשב לאחד ממנהיגי החזית העממית, על ידי המוסד הישראלי. הוא ירה בזיו ירייה בודדת בפניו, ולאחריה נתקל במעצור בנשק. קרלוס נמלט כשהוא סבור שהצליח במשימה, אך זיו החלים. למרות מצוד נרחב שנפתח אחריו לאחר ניסיון ההתנקשות בזיו, חזר קרלוס שוב ללונדון והפעם עם פצצה, אותה השליך לתוך הדלת המסתובבת בכניסה לסניף של בנק הפועלים ופצע פקידה אחת באופן קל מאוד. בהתאם לדפוס פעולה אותו אימץ לעצמו, נטל קרלוס אחריות אישית על זריקת הפצצה.
- 17 בינואר 1975 – קרלוס ערך ביחד עם טרוריסט גרמני בשם יוהאן ויינריך התקפה באמצעות ירי טילים על מטוסי אל על בנמל התעופה אורלי בפריז. ויינריך ירה שני טילים מבניין הטרמינל למטוס של אל על, אך החטיא ופגע במכונית ובמטוס יוגוסלבי. קרלוס ושותפו נמלטו. כעבור שבועיים חזר קרלוס שוב לנמל התעופה אורלי, והפעם הצטרפו אליו שלושה מחבלים פלסטינים בניסיון נוסף לביצוע פיגוע טרור. נמל התעופה היה ערוך בכוננות גבוהה, קרלוס ואנשיו התגלו ונפתח קרב יריות, בין המחבלים לאנשי הביטחון. כתוצאה מן הקרב נפצעו קשה שמונה אנשים ונלקחו בני ערובה. נפתח משא ומתן ובתמורה לשחרור בני הערובה הוטסו קרלוס ואנשיו לבגדאד.
- התנקשות בחיי השר רחבעם זאבי, ב-17 באוקטובר 2001, כנקמה על חיסולו של מנהיג הארגון, אבו עלי מוסטפא.
- פיגוע התאבדות בקרני שומרון, 3 הרוגים, ב-16 בפברואר 2002.
- פיגוע התאבדות בצומת גהה, 4 הרוגים, ב-25 בדצמבר 2003[10].
- פיגוע התאבדות בשוק הכרמל בתל אביב, 3 הרוגים, ב-1 בנובמבר 2004.
- באפריל 2005 פורסם כי חברי החזית העממית תכננו להתנקש בחייו של הרב עובדיה יוסף[11]. ניסיון ההתנקשות סוכל על ידי השב"כ.
- ב-23 באוגוסט 2019 רצח רנה שנרב ופצעו את אביה ואחיה קשה כאשר הטמינו ופוצצו מטען חבלה במעיין דני. בפיגוע היו מעורבים ארגונים אזרחיים לכאורה של החזית העממית.
- באוגוסט 2022, במהלך מבצע עלות השחר, החזית העממית לשחרור פלסטין שותפה לירי רקטות לכיוון ישראל[דרוש מקור].
- במרץ 2023, תשתית של החזית העממית הטמינה מטען באוטובוס בביתר עילית, אשר התלקח אך לא הופעל[12]. התשתית נעצרה כעבור כחודשיים[13].
- במאי 2023, במסגרת מבצע מגן וחץ, השתתפו גדודי אבו עלי מצטפא, הזרוע הצבאית של החזית העממית, בשיגורים לעבר ישראל[14] וחוסלו ארבעה מפעיליה[15].
- באוקטובר 2023, השתתפו מחבלי הארגון במעשי הטבח בעוטף עזה[9] וחוסל חבר הוועד המרכזי של החזית העממית, עוואד אל-סולטן[16].
- ב-12 באוקטובר 2023, חאלד אל-מוחתסב, מחבל בן 21 מבית חנינא המזוהה עם החזית העממית[17], ירה בתת־מקלע קרלו לעבר שוטרים בכניסה לתחנת המשטרה "שלם" שבירושלים, ופצע שני שוטרים במצב קשה וקל. המחבל ניסה להימלט אך נורה וחוסל[18][19].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של החזית העממית לשחרור פלסטין- החזית העממית לשחרור פלסטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 14 ארגונים - ברשימה לביצוע הפקודה למניעת טרור, דבר, 14 באוקטובר 1980
- ^ Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the Declaration of Principles, 24 September 2000, The Israeli ministry of foreign affairs
- ^ עמירה הס, שב"חית - צב מאצר - אל"מ יאיר קולס, קצין המודיעין של פיקוד מרכז, חתום על צו מעצר מינהלי מלא שגיאות תוכן ומחיקות טיפקס, באתר הארץ, 8 במאי 2011
- ^ יואב זיתון, שב"כ: ארגון החזית העממית רימה ארגונים באירופה וקיבל מיליוני אירו שנוצלו לטרור, באתר ynet, 6 במאי 2021
- ^ נחשף בחקירת שב"כ: כספים מאירופה שנועדו לפעילות הומניטארית הוסטו למימון, באתר שרות הביטחון הכללי, 6 במאי 2012
- ^ צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרור) (תיקון), התשפ"ב-2021, ילקוט הפרסומים 9693, 21 באוקטובר 2021
- ^ יואב זיתון, עינב חלבי, שישה ארגונים מהחזית העממית הוכרזו כארגוני טרור: "שיוכם הוסתר מסיבות ביטחוניות", באתר ynet, 22 באוקטובר 2021
- ^ האירופאים דוחים רשמית את טענות ישראל לגבי הארגונים הפלסטינים, אורן זיו, שיחה מקומית, 12 ביולי 2022
- ^ 9.0 9.1 "עשו דבר שלא יעשה": עקב הטבח האכזרי, מעמדו של חמאס ביו"ש נפגע?, באתר מעריב אונליין, 13 באוקטובר 2023
- ^ אבי כהן, ארבעה הרוגים בפיגוע בצומת גהה, באתר ynet, 25 בדצמבר 2003
- ^ אפרת וייס, החזית העממית תכננה להתנקש ברב עובדיה, באתר ynet, 17 באפריל 2005
- ^ אלישע בן קימון, מטען התלקח לעיני נוסעים באוטובוס בביתר עילית, המחבל לא אותר, באתר ynet, 9 במרץ 2023
- ^
נחשפה תשתית הטרור שביצעה את הפיגוע בביתר עילית, בעיתון מקור ראשון, 8 במאי 2023
- ^ [email protected], הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית (חלק מהחמ"ל המשותף) לוקחת חלק בשיגורים., באתר אבו עלי אקספרס, 10 במאי 2023
- ^ [email protected], גדודי אבו עלי מצטפא, הזרוע הצבאית של החזית העממית מודיעה כי בסבב נהרגו 4 מפעיליה:, באתר אבו עלי אקספרס, 10 במאי 2023
- ^ שלומי דיאז, הפלסטינים: בכירים בחזית העממית ובג'יהאד האיסלאמי חוסלו על ידי צה"ל, באתר הידברות, 12 באוקטובר 2023
- ^ שלומי הלר, ינון שלום יתח, ירי בוצע לעבר תחנת משטרה בירושלים, שני שוטרים נפצעו, אחד מהם קשה מאוד, באתר וואלה!, 12 באוקטובר 2023
- ^ משה נוסבאום, פיגוע ירי בירושלים: שני שוטרים נפצעו קשה וקל, באתר מאקו, 12 באוקטובר 2023
- ^ לירן תמרי, אלישע בן קימון, עינב חלבי, פיגוע ירי בירושלים: שני שוטרים נפצעו, אחד מהם במצב קשה, באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
37399657החזית העממית לשחרור פלסטין