זאב אקשטיין
זאב אקשטיין (סביבות 1933 – 27 בספטמבר 2021) היה ישראלי ששימש כסוכן כפול של השב"כ, ידוע כרוצחו של ישראל קסטנר בשנת 1957. אקשטיין הורשע ברצח, נידון למאסר עולם, אך שוחרר בחנינה ב-1963. בשנותיו האחרונות פרסם אוטוביוגרפיה בשם "שמיכת טלאים", בה תיאר את מעורבותו בפרשה. לאור ריבוי אינטרסים של גורמי תקשורת ופוליטיקה, גורמי ביטחון ואחרים, פרטים רבים בנוגע למידע הרשמי שפורסם שנויים במחלוקת.
חיים מוקדמים
זאב אקשטיין נולד בארץ ישראל בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. טרם מעורבותו בשירותי הביטחון, עבד בבית הדפוס של אביו.
מעורבות בשב"כ ובמחתרת
בשנות ה-50 של המאה ה-20 שימש אקשטיין כמודיע של השב"כ. בפברואר 1954 התייצב ביוזמתו במשטרה, סיפר על חברותו לקבוצת צעירים במחתרת לאומנית, והציע את שירותיו כסוכן נגד המחתרת. השב"כ שלח אותו לרגל בקבוצה, אך עם הזמן התברר כי אקשטיין הפך לסוכן כפול, ניתק את הקשר עם מפעיליו ונשבה ברעיונות המחתרת. מבחינה רשמית, ראש השב"כ דאז, איסר הראל, טען כי הקשר עם אקשטיין נותק לפני הרצח, לאחר שהתגלה כי הפך לבלתי נאמן.
באוטוביוגרפיה שלו תיאר אקשטיין את השינוי הפנימי שעבר:
מעט מעט, מבלי להרגיש איך מתחולל שינוי במחשבותי, בדעותיי - ולבסוף גם ברצונותיי - הלכה ונתעצמה בי ההכרה שכאשר אני מרגל ומלשין בשביל 'שלנו' נגד 'ההם', שקר בנפשי אני עושה... הם ידעו היטב שהם מוקפים בסוכנים ופרובוקטורים, ולא בטחו באיש. הבנתי כי אם יש לי עניין להימנות על קהלם, חייב אני להביא 'נדוניה' מתאימה... וכך - אויה לי! - הפכתי למשרתם של שני אדונים
רצח ישראל קסטנר
ערך מורחב – ישראל קסטנר
ב-3 במרץ 1957, בסמוך לשעה 23:00, ירה אקשטיין בישראל קסטנר מחוץ לביתו ברחוב עמנואל הרומי 6 בתל אביב. אקשטיין יצא מג'יפ שחנה סמוך למקום, ניגש לקסטנר ושאל אם זהו שמו. כשקסטנר ענה בחיוב, שלף אקדח וירה בו שלוש יריות. הכדור הראשון החטיא, השני פגע במכוניתו של קסטנר, והשלישי פצע אותו אנושות בפלג גופו העליון. קסטנר ניסה להימלט, אך מת מפצעיו כשבועיים לאחר מכן, ב-15 במרץ 1957.
הרצח בוצע לכאורה בשליחות המחתרת הימנית, על רקע המשפט בו תבע קסטנר את מלכיאל גרינוולד ובסופו נקבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן" בשל פעילותו בתקופת השואה. לצד אקשטיין נעצרו דן (דב) שמר, שהיה הנהג של החוליה, ויוסף מנקס, שסיפק את הנשק. אקשטיין טען עד יומו האחרון כי אדם נוסף היה מעורב ברצח, וכי הייתה ירייה רביעית שכללה "וידוא הריגה". הוא גם רמז כי השב"כ היה מעורב בפרשה, אך השאיר את הנושא עמום.
משפט ומאסר
אקשטיין, שמר ומנקס הורשעו ברצח ונידונו למאסר עולם. שלושתם הודו במעשה, אך מנקס טען מאוחר יותר כי הועמד לדין שלא בצדק. ב-1963 קיבלו השלושה חנינה מנשיא המדינה ושוחררו שחרור מוקדם. עשרה חודשים לאחר הרצח, טיהר בית המשפט העליון את שמו של קסטנר, אך קבע כי סייע לכמה נאצים לחמוק מעונש לאחר המלחמה.
חיים מאוחרים
לאחר שחרורו המשיך אקשטיין לטעון כי פרטים נוספים על המעורבים ברצח לא נחשפו. בשנת 2014 פרסם את ספר הזיכרונות שמיכת טלאים: מסקנוגרפיה של מי שהספיק לו, שבו חשף קשרים עם אישים בולטים מהתקופה ומאיר את הפצע ההיסטורי סביב פרשת קסטנר. הספר תיאר את חייו התזזיתיים ואת השינוי שהוביל אותו מהיותו סוכן לשירותי הביטחון לרוצח.
בשנותיו האחרונות דחה בג"ץ עתירה של ההיסטוריון ד"ר נדב קפלן לחשיפת מסמכי שב"כ הקשורים לרצח, בנימוק שפרסומם יפגע בביטחון המדינה.[1]
אקשטיין מת ב-27 בספטמבר 2021, בגיל 88, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[2]
קישורים חיצוניים
- עופר אדרת, זאב אקשטיין, רוצחו של ישראל קסטנר, מת בגיל 88, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2021
הערות שוליים
- ↑ בג"ץ 3345/19 נדב קפלן נ' ארכיון המדינה ואחרים, ניתן ב־13 בספטמבר 2021;
דנג"ץ 6656/21 נדב קפלן נ' ארכיון המדינה ואחרים, ניתן ב־20 ביולי 2022 - ↑ זאב אקשטיין באתר GRAVEZ
זאב אקשטיין42201559Q136784905