הרשות להגנה על עדים
הרשות להגנה על עדים בישראל היא יחידה במשרד לביטחון הפנים, שתפקידה להגן על עדים מאוימים ברמת סיכון גבוהה.
הקמת הרשות
בשנת 2002 מונה צוות הקמת תוכנית להגנת עדים בישראל, בהמלצת פרקליטת המדינה עדנה ארבל ומפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי. בראש הצוות עמד משה לדור, והיו חברים בו נציגים מפרקליטות המדינה, משטרת ישראל, משרד המשפטים, המשרד לביטחון הפנים ומשרד האוצר. מטרות הצוות היו בחינת תופעת האיומים על עדים, והקושי שהיא גורמת בהתמודדות עם פשיעה. על הצוות היה לתכנן מערכת שתאפשר למנוע את התופעה.
בשנת 2004 הגיש הצוות את מסקנותיו, לפיהן יש להקים תוכנית להגנת עדים בישראל, לפרקליט המדינה ערן שנדר ולמפכ"ל המשטרה משה קראדי. בעקבות מסקנות הוועדה, מי שיזם ודחף להקמת הרשות היה השר אבי דיכטר. הממשלה יזמה בשנת 2008 הצעת חוק שנועדה להסדיר את הנושא. במקביל, הוחל בהקמת רשות להגנה על עדים, כיחידת סמך של המשרד לביטחון הפנים. לתפקיד מנהל הרשות מונה אריה ליבנה. בנובמבר 2008 אישרה הכנסת את החוק להגנה על עדים, המסדיר את פעילות הרשות ואת סמכויותיה.
תפקידי הרשות וסמכויותיה
תפקידיה של הרשות הם הגנה על עדים המצויים בסכנה ברמה הגבוהה ביותר. הגנה זו יכולה לבוא לידי ביטוי הן בהיבטים של אבטחה והן בהיבטים של שיקום. מנהל הרשות הוא שמחליט האם לכלול עד בתוכנית הגנה, בהתבסס על הערכות המשטרה לגבי מידת הסכנה הנשקפת לעד, על חשיבות העדות והאינטרס הציבורי שבקיום ההליך הפלילי שהוא מעיד בו, ועל התאמתו לתוכנית מבחינת מצבו המשפחתי, הפסיכולוגי והחברתי. רשויות ציבוריות מחויבות בסיוע ובמתן כל מידע הדרוש לשם קבלת החלטה בעניין.
ככלל, אבטחת העדים היא באמצעות מאבטחים עובדי הרשות, ואולם הרשות מוסמכת במקרים חריגים להעסיק גם מאבטחים פרטיים, לאחר שתיבחן התאמתם, ולאחר שיעברו הכשרה מתאימה. לשם הגנה על העד, יש למאבטחים סמכויות דרישת הזדהות, חיפוש ותפיסת חפצים, עיכוב וסמכות מעצר מוגבלת. בנסיבות מסוימות רשאים המאבטחים להפעיל שימוש בכוח סביר. הרשות מוסמכת לפעול לשם שינוי זהותם של עדים, העתקת מקום מגוריהם (בתוך ישראל או מחוץ לה), סיוע במציאת עבודה או לימודים והשתלבות בקהילה שבה הם נקלטים. לגבי עדים מוגנים שהם אסירים או עצורים, מוסמכת הרשות להוציאם מבית הסוהר או מבית המעצר ולהחזיקם במשמורת במקום אחר.
יישום תוכנית הגנה במדינות זרות נעשה באמצעות הרשויות המקבילות בהן, ובמקביל, הרשות להגנה על עדים בישראל אחראית ליישום תוכניות של רשויות זרות להגנה על עדיהן בישראל. כל זאת, בכפוף לאמנות בינלאומיות או הסכמים פרטניים.
מאחר שלא ניתן לספק תוכניות הגנה לכל העדים המאוימים, הרשות אחראית רק לעדים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. עדים ברמת סיכון נמוכה יותר מאובטחים בידי המשטרה.
עם הקמתה עמד בראש הרשות אריה ליבנה, אך ביוני 2010 הוא הודיע על התפטרותו עקב חילוקי דעות עם השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'. לאחר התפטרותו של ליבנה, מונה צפריר ניר לממלא מקום במשך שנה וקיבל את העד הראשון לתוכנית. ועדת האיתור של המשרד לביטחון פנים המליצה על אבי בן-חמו כמחליף, והוא נכנס לתפקיד בשנת 2011. החל משנת 2018 ראש הרשות הוא תנ"צ בדימוס אבי נוימן.
ראשי התוכנית להגנה על עדים בישראל
| ראש התוכנית | שנים | הערות |
|---|---|---|
| רפ"ק גדעון גבאי | עד 2007 | היה ראש חוליית ההגנה על עדים במשרד לביטחון פנים לפני הקמת הרשות. |
| אריה ליבנה | 2007-2010 | |
| צפריר ניר | 2010-2011 | ממלא מקום |
| אבי בן חמו | 2011-2016 | |
| יפרח דוכובני | 2016-2018 | ממלא מקום |
| אבי נוימן | החל מ-2018 | ראש התוכנית כיום |
קישורים חיצוניים
חוק להגנה על עדים, בספר החוקים הפתוח- הרשות להגנה על עדים באתר המשרד לביטחון הפנים
- רוני זינגר, עד מדינה: "מצפה למוות כל הזמן", באתר מאקו, 16 באוגוסט 2013
35362518הרשות להגנה על עדים